אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן עד

סימן עג

בשם הא אור ח' ויקרא ג' ניסן שנת תרמ"ח קראסניבראד. לכבוד ידידי המופלג וכו' מ' יעקב מדשאק נ"י בווארשא:

א)יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר הביאני להיות מסייע לדבר מצוה רבה להוציא לאור הכתבי יד קודש מגדולי הראשונים זיע"א. לכל זמן ועת לכל חפץ עד כה היו ספונים וטמונים. אוצר נחמד פנינים יקרים אמרות טהורות אשר נטעו ארזי הלבנון קדושי עליונים באתי אל המנח"ה מהנחלה אשר השאיר אחריו שארי החריף וירא ד' חסיד ונדיב מ' אלעזר ז"ל הלוי. בן הרב הגאון הגביר מ' מאטיל נ"י הורוויץ מפיעטרקוב. זאת ועוד אחרת יחד עם הספר "דברי משה" מרבינו הרמב"ם ז"ל אשר נתתי כבר בדפוס למען יהנו רבים מאור דברי הראשונים עמודי בית ישראל ודבריהם עשו שורש בלבבי. וסדרתי הדברים לזכות את הרבים השמחים לראות דברי הקדמונים. טובה צפרנן של ראשונים כמלאכים. הספר "ארזי הלבנון" כולל בתוכו שלשה ספרים:

הראשון הוא צוואת ר"י אבן תבון ז"ל הוא הנודע בכל תפוצות ישראל. אחד מן השרפים. ראשון בראשונים אשר העתיק ספר הכוזרי לרבינו יהודה הלוי ז"ל בשנת ד"א תקכ"ז ליצירה. וכן העתיק הספר "חובת הלבבות" מרבינו בחיי הספרדי ז"ל. הצוואה מוסר הזה כתב לבנו רבינו שמואל אבן תבון ז"ל הוא אשר העתיק השמונה פרקים והמורה להרמב"ם. וראיתי באגרת הרמב"ם מכתב שכ' לר"ש מגדולת אביו ר' יהודה אבן תבון ז"ל:

הספר השני. הוא תשובות אדונינו רבן של ישראל רש"י ז"ל ותמצית תשובה א' הוא בהגהות מרדכי לב"ק פ' הגוזל בתרא סי' ר"י ד"ה השיב רש"י. ותשובות בסימן ט' י' י"ג י"ד ט"ו ט"ז הוא בילקוטים בסו"ס הפרדס לרש"י. וסימן י"א הוא בפרדס סימן כ"ט. ום וסימן י"ב הוא שם סימן ס"ג. ומה שמובא סימן י"א בשם אמרי במערבא ראיתי בס' הרוקח סימן שכ"ו בשם מדרש ויכולו. יעיין רש"י ברכות (דף כ"ט ע"א). ולספר זה נלוה גם איזה ענינים מרב האי גאון ז"ל ומסדר תנאים ואמוראים מאחי רבינו משפירא ז"ל:

הספר השלישי הוא קונטרס הוראה על שאלת המלאכים מרבינו אברהם לבית לוי ז"ל וכפי המבואר בספרי הדורות בשלה"ק ובסה"ד ובשאר ספרים היה ר"א ב"ר אליעזר הלוי מחכמי ספרד אשר הגלו לקושטאנטינא. והי' גיסו של בעל ספר היוחסין ותלמידו של המקובל אלקי ר' משה קורדוארי זי"ע: הרב ר"א הנ"ל עשה פירוש לנבואת הילד נחמן קטופה. גם חיבר ס' משרי קטרין על ענינים וסודות שבס' דניאל. ועיין בסה"ד שכ':

וזה המפרש לנבואת הילד אמר ששאל בחלום מתי קץ הפלאות והשיבוהו מי-שאל ואל -צפון וסתרי. ובשה"ג למרחיד"א ז"ל מביא זאת השאלת חלום בשם הר"א מודינה אחד מרבני מצרים עיי"ש. אח"כ בא הר"א לבית לוי לאה"ק לירושלים תובב"א בזמן הנגיד רבינו יצחק שולאל ז"ל ולמד שם בחברת הר"ש מסעוד והמהר"י קולן ושאר גדולי דורו. ואח"כ כ' זאת הקונטרס להנגיד ז"ל ועיין בענין זה משאלת המלאכים לאח"ז הגאון הקדוש מהר"ל ז"ל מפראג בס' נתיבות עולם נתיב העבודה פי"ב. ועיין בש"ע או"ח סימן תקנ"ט. ובבה"ט או"ח סי' תקפ"א סקי"ז בשם המהרי"ל. ועיין בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סימן קס"ו:

והנה בעת העתקתי דברי הספר הזה עלה ברעיוני איזה חידושי תורה אשר חנני השי"ת בהענינים המבוארים בהספר. אמרתי להציג מהם רק מעט ובקצרה כי אין הזמן מסכים כעת להאריך כי הימים אשר שואלין ודורשין בעניני דפסחא ולהורות נתן בלבם את המעשה אשר יעשון למענו יעש עד ביאת הגואל בב"א:

בתשובת רש"י סימן י"ב אבל אם קורא ק"ש כו' נ"ב הנה בתוס' ברכות (ל"א ע"ב) ובאור זרוע הגדול ח"א סימן ק"א ובהרא"ש ושאר ראשונים שם מביאין זאת בשם תשובת הגאונים. אכן בהלכות גדולות פ"ד דברכות ובתניא רבתי סימן ה' מביאין זאת בשם ברייתא. והנה מלשון רש"י יש לדייק כדברי הב"י או"ח סימן ק"ב דלאו דוקא ק"ש אלא אף בשאר עניני תפלה. דהא רש"י כתב אבל אם הי' קורא ק"ש או עוסק בתפלה. וכאשר כ"ה בהגהות מיימוני פ"ה דדייק מיני' הב"י. ועוד יותר יש לדייק כדעת הב"י אליבא דהפמ"ג דאף בעוסק בתורה דינא הכי. דהא רש"י נקט בלשונו וזה עומד בטל כו' ואין מפליג בדברים אחרים מותר. משמע דדוקא בעומד בטל. והא דדייקינן כבר תירץ הב"י דדוקא במוציא הדברים בשפתיו עיי"ש:

ב) והנה הא דאין לישב בצד המתפלל ד"א. הוא בש"ס ברכות שם אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר ריב"ל מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה. ופירש"י שם הנצבת עמכה משמע אף הוא עמה בעמידה עיי"ש:

והנה הט"ז באו"ח שם סק"א הקשה הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת. ותירץ דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמת שהיא שכורה עיי"ש. ויש להטעים עפ"ד השל"ה ה' ר"ה חלק נ"מ שמביא. מקשים העולם הא ממ"נ עלי או חנה אחד עשה שלא כדין. ומתרצין דעלי חשבה לשכורה יען שהתפללה בלחש ואז היה ר"ה כדברי חז"ל. דמתפללין בקול כדאיתא בפי' התוס' סוף מס' ר"ה. וחנה ג"כ צדקה שהתפללה בלחש דהא לא התפללה אז תפלת ר"ה רק על בן. ובאמת ידע שהיא מתפללת. ולפ"ז יש ליישב קושית המהרש"א שם על פירש"י ויחשבה עלי לשכורה משום שלא היו רגילין להתפלל בלחש עכ"ל רש"י. ובגמ' אמרינן וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו דהא חזינן שהתפללה בלחש. ועיין בש"ס ברכות (כ"ד ע"ב) המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי השקר. ועיין בהרא"ש ברכות (דל"א) שגרס מכאן שאסור להשמיע קולו כו'. וכ"ה הגירסא בעין יעקב. והא דחשבה לשכורה הוא רק משום שחשב שהיא מתפללת תפלת ר"ה וזה רגילין להתפלל בקול:

ג) עוד נלענ"ד לכאורה ליישב קו' הטו"ז דהא דחשבה עלי לשכורה נוכל לפרש בעזה"י בזה האופן. דהנה איתא בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קי"ג וז"ל: שאסור לנענע גופו בשעה שאדם מתפלל כו' למדנו בה כמה הלכתא גברייתא מקראי דחנה וזו לדידן אחת מהן דכ' רק שפתיה נעות כו' הא אינו ממעט אלא תנועת הגוף כו' מנוחת הגוף עדיף טפי כו' עיי"ש. והנה בטוש"ע או"ח סימן תקפ"ב מובא נוהגין באשכנז להתפלל בר"ה ויוה"כ בכריעה כו' והמדקדקים מכוונין לזקוף בסוף הברכות עיי"ש. וא"כ היה בר"ה המנהג לנענע גופו. וא"כ י"ל כעין דברי השלה"ק דעלי חשבה לשכורה דהא אז היה ר"ה והיו נוהגין להתפלל בנענוע ובכריעה. וחנה לא כך עשתה כפי' הרמ"ע הנ"ל והוא משום דאז לא התפללה תפלת ר"ה רק על בן. אבל באמת ידע עלי שהיא מתפללת. ושפיר דייק רש"י שגם הוא עמד ומיושב קושית הט"ז. אכן באמת ראיתי לרבינו יונה החסיד בס' היראה שכ' וינענע כל גופו לקיים כל עצמותי כו'. ובס' התניא כתב בסי' ה' וז"ל:

כתב במעשה מרכבה ובשעת התפלה צריך אדם לנענע עיי"ש. וכן ראיתי בס' חסידים סימן נ"ז ובס' צרור המור פ' יתרו. ובס' מטה משה סימן קי"ח בשם המהרי"ל. וראיתי שכ"כ דו"ז הגה"ק מ' יעב"ץ בסידור שער סולם בית אל פ' המעשה אות ד' ושכן מצא בזוה"ק פ' פנחס (דרי"ח ע"ב) אלא ישראל דכד כו' מתנענען הכא והכא עיי"ש. וכ"כ הכוזרי מ"ב סימן כ'. ועיי"ש לדו"ז מ' יעב"ץ שמביא דברי הרמ"ע הנ"ל ודחה את ראיותיו מקרא דחנה.

וא"כ צ"ל כנ"ל עפ"י דברי שלה"ק ושפיר ידע עלי ועמד עמה וניחא דברי רש"י ז"ל:

ד) אכן אכתי צריך עיון לי לכאורה לפירש"י דגם עלי היה עמה בעמידה. הלא מצינו מפורש בכתוב (שמואל א' א') ועלי הכהן יושב על מזוזות היכל ה'. ובאמת בתוס' שם פירשו דדייקינן מאות ה' דעמכה דישב באמה החמישית ולא ישב ד' אמות לצד תפלתה אבל באמת ישב עלי ולפירש"י קשה: אך יש לתרץ עפ"י דברי הטור שם וז"ל:

ואם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו היה אומר א"א ז"ל שאינו צריך לקום כו' אע"פ שיש להשיב דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה דכתיב ועלי הכהן יושב וכו' ואפ"ה הוצרך לקום. והב"י שם כ' ומ"ש רבינו שיש להשיב אין זה קושי' דהא איכא למימר דהא דכתיב ועלי יושב לאו למימרא שהי' יושב ממש אלא לעמידה נמי קרי ישיבה. כלומר שמתעכב כמו ותשבו בקדש. ואפשר דנקט לשון ישיבה כדי לדרוש מה שדרשו חז"ל יושב ישב כתיב מלמד שבאותו יום מינו אותו כ"ג עכ"ל הב"י. וא"כ לא קשה כלל ושפיר פירש"י דגם הוא היה עמה בעמידה ונכון בעזה"י:

ה) והנה לכאורה יש להביא ראיה לדברי הב"י דעלי באמת לא ישב וכפירש"י אף הוא עמה בעמידה. דהא קי"ל (סנהדרין ק"א) דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. וגם הכ"ג לא ישב בעזרה כמפורש יוצא בש"ס יומא (ס"ט) גבי הא דכ"ג עומד ומקבל עומד מכלל שהי' יושב והא אין ישיבה בעזרה כו' עיי"ש. ולכאורה יקשה מהא דעלי יושב אלא עכצ"ל כפי' הב"י. אלא דלפ"ז יקשה לרש"י מנלן למידק דעלי עמד משום שהתפללה דילמא משום דאין ישיבה בעזרה. אכן י"ל דדייק משום דאמרה חנה אני האשה הנצבת עמכה משמע דהוא עמד אודותיה משום תפלתה. ולפ"ז י"ל דלשיטתם אזלי רש"י ותוס' דהא התוס' פי' דעלי ישב באמת באמה החמישית. ולכך מביאין בתוס' סוטה (ד"מ ע"ב) מהירושלמי ומדרש שוח"ט דכ"ג מותר לישב בעזרה מהא דעלי יושב אבל באמת ש"ס דידן סובר דגם כ"ג אסור לו לישב. ונוכל לתרץ לשיטתם הא דעלי יושב ע"פ סברת הבאר שבע מס' תמיד דכ"ז דעלי יושב על כסאו אצל מזוזות כו' שם אין האיסור ישיבה או לסברתו שם דדוקא ממלכי ב"ד ואילך אסרו ישיבה אבל קודם לא עיי"ש. ובמקום אחר פלפלתי בזה מהש"ס קידושין מהא דמקשה שם הש"ס על ושמואל שוכב והא אין כו'. ועיין בס' ארעא דרבנן מ"א סי' ג' ובס' עין זוכר מ"א סי' מ"ג ואכ"מ להאריך:

ו) ובגירסא דינקותא כתבתי בכללים בסוגיא זו. איתא בסנהדרין (דק"א ע"ב) אר"נ וכו' שנא' ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד וכו' אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא וכו' עיי"ש. ופירש"י גמירי דאין ישיבה הלכה למשה מסיני ולא מקרא. ועיין יומא (דכ"ה ודס"ט) ובקידושין דע"ח ובסוטה ד"מ ובתמיד דכ"ז ובירושלמי יומא פ"ג ה"ב סוטה פ"ז ה"ז ובמדרש תהלים מ"א ועיין ברד"ק שמואל ב' ז'. והנה במשנה למלך (פ"ז מה' בית הבחירה ה"ו) נסתפק אם איסור זה הוי דאורייתא או דרבנן ומביא דברי רש"י הנ"ל שכ' דהוא הללמ"מ ולא מקרא אך ביומא (דכ"ה ודס"ט) כתב רש"י אין ישיבה בעזרה דכתיב לעמוד ולשרת וכו' אלמא דמקרא נפקא לן ותי' די"ל דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו אך הקשה מרש"י סוטה (ד"מ) שכ' אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך נראה דס"ל דהוי מדרבנן ותי' דבא לתת טעם למה אסרה תורה הישיבה וכו' אך הביא ראי' דהוי איסור תורה מהא דאיתא בקידושין (דע"ח) דמפסקינן לקרא דושמואל שוכב בהיכל ה' משום דאין ישיבה בעזרה ואי אמרת דהוי רק איסור דרבנן מנ"ל דמזמן שמואל נאסר דבר זה אימא דב"ד שאחריו אסרוהו. ואח"כ מביא מתוס' בזבחים (דט"ז) שנסתפקו אי הוי דאורייתא או דרבנן אך מהתוס' יומא (דכ"ה) שהקשו והיכי אכל מוכח מדבריהם שס"ל דמן התורה הוא אך הקשה אי אסור זה מה"ת אמאי לא חשב לה בפ"ק דכלים גבי מעלות דעזרת ישראל עיי"ש:

ועיין בס' באר שבע (סנהדרין דק"א) שהאריך להוכיח דהוי רק דרבנן.

ועיין בס' קרית ספר להמבי"ט (פ"ג מה' חגיגה) שכ' דהוי דאורייתא. ועיין למהר"ח אלפנדארי בס' דרך הקודש (דף י"ד) בזה ובס' ארעא דרבנן (מערכת א' סי' ג') ובס' עין זוכר מערכת א' סי' מ"ג:

כתב בס' ארעא דרבנן (מ"א אות ג') וז"ל:

ומצאתי כתוב בשם הרב בצלאל ז"ל שכ' כללא דמילתא נראה שכך הוא בכל. מקום שא"א לעשות בעזרה שום דבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה כ"א בישיבה זאת יכול לעשות בין כהן בין מי שיהי' וכו' וכגון שמירת המקדש שא"א בלא שמירה וצריכין לשמור הכהנים במקום הקודש ממש וכו' והלוים מבחוץ בכה"ג לא חיישינן בישיבה בעזרה עכ"ל. ותמהני דא"כ מה פריך בקידושין (דע"ח) מושמואל שוכב בהיכל ה' והלא הי' מן הלוים השומרים וכו' ואי כדברי הרב ז"ל כל שהי' לצורך שמירה מותר עכ"ל:

ועיין למרחיד"א ז"ל בס' עין זוכר (מ"א אות מ"ג) שכ' דדברי הרבינו בצלאל הם מובאין בס' דרך הקודש (ד"ה ע"ג) וכבר חידש זאת בחי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד (דף ד'). ומה שהקשה משמואל שוכב דפריך בש"ס קידושין הוא משום דבלשון הרב בצלאל לא שמעינן שהתיר אלא לכהנים השומרים שהיו במקום הקודש ממש אבל ללוים לא הצריך הכתוב במקום הקודש ותו דמאן לימא לן שהשומרים בעת שמירתם ישנים והלא י"ל דהיו משמרות מתחלפות ובעת השמירה ערו וכו' ומש"ה פריך בש"ס דכתיב ושמואל שוכב ואהא קשיא מה שינה במקום הקודש שלא בשעת שמירה עכ"ל:

כתבו בתוס' יומא (דכ"ה ע"א) תימא דאמר בפ"ב דזבחים ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכל והא אין ישיבה בעזרה א"נ אומר ר"י בר אברהם דאע"ג דאין ישיבה בעזרה וכו' ה"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרי שרי. ואתי שפיר נמי הא דפריך בפ"ב דזבחים (די"ט) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי וכו' א"נ י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב וכו' עכ"ל:

כתב המשל"מ (פ"ז מה' בית הבחירה) וז"ל:

כתב מהרימ"ט בדרשותיו (פ' קרח) דכשעולה להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה ולא ידעתי זו מנין לו עכ"ל:

כתב בס' באר שבע במס' תמיד (דף כ"ז) יש להקשות לפי תלמוד דידן דאין ישיבה וכו' ואפי' כ"ג לא מדפריך בפ' אלו נאמרין אהא דכ"ג עומד מכלל דיושב הוא והאמר מר אין ישיבה בעזרה וכו' א"כ היכי כתיב ועלי יושב על כסאו על מזוזת היכל ה' ותי' דדוקא בעזרה עצמה אין ישיבה אבל על מזוזת ליכא איסור ועוד תירץ דלא אסרו ישיבה אלא ממלכי ב"ד ואילך אבל קודם לא עיי"ש:

ובס' אד"ר שם הקשה עליו מקושי' הש"ס קידושין (דע"ח) מהא דשמואל והוי מצי לאוקמי שהי' במזוזת היכל ה' גם לתירוצו השני ג"כ קשה הא הוי קודם מלכי ב"ד ותי' דהא דמחדש הבאר שבע הוא רק לכ"ג בלבד עיי"ש ובס' ישועת יעקב (או"ח סי' ק"ב אות ג'). ועי' בקונטריסי סו"ס דברי משה: ז) והנה עיין בטור שם מביא רמז מהנא' הנצבת עמכה בזה. ז"ה בגיטמריא י"ב. היינו ד' אמות לג' רוחות עיי"ש, והוצרך לזה דבשלמא להתוס' שפיר ידעינן מספר ד' אמות מאות ה' דעמכה דישב דוקא באמה החמישית אבל הטור דאזיל לשיטת רש"י דדייק מהא דגם הוא עמד עמה אכתי מנ"ל ד' אמות. לזאת מביא הרמז מז"ה. אך צ"ע מדברי המד"ר קדושים (פכ"ה) וכ"ה במד"ר נשא ושחטתם בז"ה בגימטריא י"ד מכאן לסכין של שחיטה שיהי' אורך י"ד אצבעות עיי"ש. ומובא בהרמ"א יו"ד סימן ח'. הרי דדרשינן גם אות ב' מתיבת בז"ה. וכאן מרמז הטור עמכה בז"ה בגי' י"ב. ומצאתי שנשאל בזה ביד שאול יו"ד שם. ומביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים שכ' באמת בסכין של שחיטה י"ב אצבעות מהא דושחטתם בז"ה. ובאמת עיין בטור יו"ד סי' י"ח ואחריו בשו"ת מהר"י ווייל סימן ט"ו וכל האחרונים כתבו ושחטתם בז"ה בגי' י"ב. היינו שצריך להיות י"ב בדיקות עיי"ש. ובס' תורת זבח סימן י"א כ' ואכלתם בז"ה היינו י"ב בדיקות:

והנה בתחילת ימי החורף בפ' וישב נסעתי על הדרך ובלכתי בדרך הרהרתי אז בפ' השבוע ועלה ברעיוני לפרש דברי רש"י נסעו מז"ה מן האחוה. היינו ממספר אחים שהיו אז י"ב אחים וזה נסעו מז"ה. ולא יכולתי אז לעיין בחומש עלי דרכי נשף באישון לילה. ואח"כ בבואי לנוח בהאכסניא לקחתי את החומש מתרמילי ומצאתי שכו פי' הש"ח שם. וברכתי את השי"ת שכוונתי לדבריו אך הוא אינו מביא כל דבריי הקודמים בענין מספר ז"ה. ועיין במד"ר ויצא (פס"ט) וז"ה בגימטריא י"ח מיל ועיי"ש. ועי' במדרש קהלת (ג' א') י"ב שבטים מנין ז"ה:

כ' בס' דובר שלום (אות קע"ג) כ' בס' אבני אליהו (פ' תצוה) כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים. כאן יש לרמוז מה דאיתא בספרים שאדר הוא סוף השנה לחדשים וצריך להתעורר לעשות תשובה על כל השנה. וז"ש כי לול"א אותיות אלול התמהמהנו היינו שלא שבנו כהוגן באלול. כ' עת"ה. זה תשובה כדאיתא בב"ר בפ' ועתה פן ישלח ידו. שבנו ז"ה גימטריא י"ב. היינו שעוד יש זמן תשובה בחודש הי"ב. פעמים היינו בשנה מעוברת חודש הזה הוא ב"פ ע"ש בשם ק' זי"ע. ועיין לעיל אות נ"ז ובס' מילין חדתין פ' צו. ובס' מיכל המים ד"ג:

את זה המעט אמרתי לספח בהקדמתי. ואם כי ת"ל בעת העתקתי נתחדש לי רבות בכל הענינים מהספר. אך אין המקום והזמן גרמא לבוא בארוכה כי טירדות הימים האלה מרובים. טרדה דמצוה להכין א"ע לחג המצות ולבטל השאור שבעיסה לטהר הלבבות ולקרב הרחוקות. לשוב להשי"ת בלב ונפש לקבל עול מלכות שמים ולשעבד כוחינו וכל תנועותינו לעבודתו יתברך. וה' הטוב יראנו נפלאות כימי צאתנו ממצרים. ישלח לנו גואל צדק לקבץ נדחינו לארצנו ותפארתנו. ישכון בתוכנו ויבנה ציון במהרה בימינו אמן:

ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה