שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן עג
בשם ה' ביער שוידר סביבות ווארשא יום ועש"ק שלח כ"ז היון תרצ"ה. לכ' הרה"ג וכו' מ' יהודא ארי' פליישער נ"י דומ"ץ בק' דאברזין. מכתב כ"ת נשלח אלי לכאן. ולאשר אין לי ביער ספריי הנצרכים לתשובה על שאלותיו בדבר תיקון העירובין בעירו ועם זה חסרון בריאתי ל"ע והחמימות השוררים עתה מה שלא נהיית כזאת יותר ממאה שנים כפי דברת היודעים עד שקשה העיון בהלכה ע"כ לגודל הענין והתיקון שרוצה כ"ת לעשות בעירו אני שולח לכ"ת קונטרס מיוחד בה' עירובין אשר לפני הרבה שנים שאלו הרבנים הגאונים מנויארק אותי ואת מחותני הגה"צ ר' יוסף זצ"ל לעווינשטיין אבד"ק סעראצק ואנחנו נזדמנו לפונדק אחד בכדי להשיב חו"ד. וזה אשר השבנו. ואולי בזה ימצא כ"ת איזה סיוע ועזר להוציא לאור מחשבתו:
ב"ה יכתבו ויחתמו בסשצ"ג כבוד הרבנים הגאונים המפורסמים והמו"ץ שליט"א ומנהלי עדת ישורון החרדים דק' נויארק. אחדשה"ט כמשפט זה איזה ימים הגיעני מכתב מהחרדים הידועים ובקשו להשיב בדבר היתר הטלטול בשבת במחנתכם ולאשר נודע הדור האחרון בניכם אשר יקימו ההכרח לטלטל באיסור ינתק אותם לאט לאט לכל המלאכות האסורות ביום השבת אות בין ישראל להשי"ת כי כל העמים בוחרים זה בראשון וזה בששי ולא ביום מנוחתנו ואחרי כי אין האות תקוע בינינו יצמח דור סורר ומורה איננו שומע בקולנו לזה רצונם להשתדל בהיתר הטלטול עד כי לא ימצאו מקום להנתק מכל וכל וכמבואר בח"מ (רס"י קס"ב) דכופין זא"ז לעשות לחי וקורה למבוי וכש"כ בהשתדלות בין העכו"ם מצוה גדולה להזדקק לזה אם נוכל כמ"ש החת"ס (חאו"ח סי' צ"ט) ובשו"ת הר הכרמל (סי' י"ח) להעמיד ת"ח בכל ע"ש לפקח על עסקי עירובין. ואנחנו כותבים רק לעצמינו לצדד. אבל ח"ו להלכה ולמעשה עד יראו בהתאספות הרבנים אשר לפניהם לרחק ולקרב כי בטרדותינו המתמידות די להפקיע א"ע בביתינו כדאמר רב (סנהדרין ז' ע"ב) ברעות נפשי כו' ובפרט להיות מחטיא את הרבים בדור דורים ואפי דלימטי' שיבא מכשורא לא נחפוץ ואם יראו הרבנים הגאונים היתר נשמח אם יתעורר זכות ע"י. ולאשר ידינו כבידות מלכתוב לא באנו פה לפלפל רק בקיצור נמרץ:
מהות השאלה כפי שכלינו. העיר הזאת מוקפת נהר הנקרא האזסאהן מארבע רוחות. רק בצד אחר יש אשר הנהר הולך רחוק כמו מיל שלנו מן העיר. ובצד העיר נעשו גדודים הנקרא באלוואר גבוהים מעשרה והנהר אצל הגדוד הוא עמוק שספינות הולכות בו והנהר ילך בקירוב להעיר שגם אצל הנהר ממש עמודים וחומות וגם על רובא עמודים עומדים הבנינים המוכן לספינות להוליך הסחורות ולהביאם. הנקרא שפייכלערס וגם מקומות הנקראים וואגזאל מקום שיסעו לעבר השני או לאיירופא או למקומות אחרים. והנה יש באמצע העיר עמודים גבוהים אשר עליהם הולך המסה"ב כעין תמונת גשר וזאת הולך ממזרח למערב כזה:
$ציור בספר$ והנה הרמב"ם בתשו' פאר הדור (סי' קל"ב) כ' דאף כי הנטען על השפחה ונשתחררה א"י לישאנה לכתחילה אנן פסקינן כך מפני תקנת השבים מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על מאמרם ז"ל בברכות נ"ד עת לעשות לה' הפרו תורתך ויכול לישאנה עכ"ל. ובתועפת ראם (חאהע"ז סי' ט'). ובקידושין (דכ"א) כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות כו'. וכן בתשו' מהר"י מינץ (סי' ה') התיר בזונה מינקת שהיא מופקרת להנשא בשביל שלא תצא לתרבות רעה וה"ר (מגיטין דל"ח) ההוא אמתא דהות בפומבדיתא דהוי עבדי בה איסורא כו' מודה ר' יהודה משום מילתא דאיסורא ע"ש. וכן לדעת הרמב"ם (פי"ד מאישות) כופין לגרש בטענת מאיס עלי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה אלא שהמהרי"א (סי' קל"ח) ורדב"ז (ח"א סי' קפ"ז) דחו זאת דשם הטעם דאנן סהדי דגמר בדעתו לגרש ברצון לשמוע דברי חכמים. אך הט"ז ביו"ד (סי' של"ד סק"א) השיג עליהם ודעתו דהיכא שיצא לתרבות רעה יש לחוש שלא לנדותו. ועי' בשו"ת בשמים ראש תקצ"ב בהך עובדא שמובא בחו"מ (סי' כ') בשם הרא"ש דאינו מן הדין. ובשו"ת קרית חנה (סי' ב') ובפחד יצחק ערך גילוי עריות לדחות דברי הט"ז ובחוות יאיר (סי' מ"א) הק' על המהר"י מינץ מד' החו"מ (בשבת ד"ד) כיון דהאיסור על הנושא והוא פשע אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש ובנוב"ת (חאה"ע סי' ל"ד) וקהלת יעקב (אה"ע ע סי' י"ג סי"א) וזית רענן חאה"ע וצ"צ החדש (סי' מ"א) ושו"ת מהדו"ק ח"א סי' כ"ו:
ב) הנה מ"ש הרבנים לאסור מצד שמא יעלה הים שרטון. הנה דעת המג"א (סי' שס"ג ס"ק ל"א) דבשאר נהרות לא חיישינן להכי וכ"כ בחתם סופר (חאו"ח סי' פ"ט). ועוד רש"י בעירובין (ד"ח.) מפרש שיהי' השרטון רוחב פרסה. ותמהו בכנסת יחזקאל (סי' ב') ושב יעקב (סי' י"ז) דהא אפילו ביתר מעשר אסור. וכן בהא דפירש"י ד"ה צידי כו' דראשו אחד הי' סתום כו' דלמה הוכרח לפרש כן:
ונראה דהנה בגוף החשש קשה דלמאי דאמרינן בעירובין (דע"ח) דנהר דלאו דלימטיימי' קאי בעינן ביטול בפירוש אפילו באין עתיד לפנותו אפילו בדבר שאינו ניטל לדעת הרי"ף והרמב"ם. ועי' ט"ז (או"ח סי' תרל"ג). א"כ אמאי ניחוש שיבטל בפירוש. ובפרט להרמב"ן בב"ב (דף כ'.) דדוקא כשהדיקן וחיברן לחלון הוא דממעט משא"כ למתנדנדין ע"ש. והרי לא חיברן בעצמו. אלא דבמקוואות פ"ד מ"ג אמר דבנכבש כשר וממעט פי' הר"מ דבעינן הידוק עד ששב כחרסית. והר"ש שיהי' מהודק יפה י"ל דמעצמו יהודק כל שאינו מתנדנד מ"מ הא א' שם בגמ' דכל דלא הוי כותל חורבא אינו ממעט בחלון משום דלא מבטל לי'. ונראה דהנה התוס' בעירובין (דע"ו ע"ב)
בד"ה אפילו כו' כ' דמש"ה ממעט פירות משום דמה"ת אפילו הניטל בשבת הא ממעט. א"כ במבוי שראשו א' סתום והשאר הוי אשפה. הרי כשיעלה שרטון ברוחב פרסה ויהי' פרוץ מרובה כו' דאסור מה"ת שפיר אמרינן דחיישינן לכך שיתבטל וממילא. משא"כ בנ"ד דיש ב' צדדים עומדים ממסה"ב ובצד השלישי גדודים הנקרא בולוואר גבוה עשרה. ויש כאן ג' מחיצות. דליכא איסור דאו' אין לחוש לשמא יעלה הים שרטון כל שיש בעומק המים י' טפחים דהם נחשבין למחיצות אם רחוקין משם י' אמות. דביש י' אמות רחוק חייב לתקן שם. ושוב מצאתי מזה בשו"ת שאילת שלום (ח"ב סי' י"ג). ועי' בשו"ת זקני ח"צ (סי' ה') דלענין עיקר המחיצות אין חילוק בין רבים ליחיד ובעירובין (דף ג') מבוי דלרבים סמכי אהדדי ולא מדכרי. ולכאורה קשה מהמקומות שמביא החכ"צ הנ"ל ומרש"י שם (כ"ב ע"ב) אי פסקי מיא מדכרי אהדדי. אלא י"ל דודאי לעשות אסור. כמו הא דאמר שם (דכ"ג.) דרבים אפילו מכונסין וכדומה אם ירצה לטלטל מזכירו השני. וכדאי' בשבת (דף קמ"ז.) בסחיטה ועט"ז יו"ד (סי' ק"י סק"ה) ובנקה"כ שם. כיון דהאחר ידע האיסור הברור משא"כ במבוי כשיהי' הקורה למעלה מכ' מעט שאינו ניכר לא יבוא למדוד כי יסמוך יגדור וא"כ בנהר גדול כזה שמסתפקין ממנו כל היושבים שם. ומה"ט מזכירין שמו בגיטין משום דאוושא מילתא. אם יפסק שם ידעו כל העולם האיסור הברור. ובפרט למנהגינו שהרב עושה עירובי חצירות ומזכה ע"י השמש לכל בני העיר כמ"ש הבה"ט (או"ח סי' שס"ו סקט"ו) ובפסחים (דף ל"ו) דמנחת העומר לותתין אותה משום דהוי ציבור. פירש"י דכל עסקין שלה נעשין עפ"י ב"ד. ועי' רש"י ביצה (דף ה'.) ד"ה מסורה לב"ד כו' ולא יטעו. וכן רשב"א סוכה (דף מ"ג.)
שליח ב"ד מייתי לה דבשליח ב"ד ליכא למיגזר. ועי' ר"ן ר"ה (דף כ"ט.) ובכ"מ פי"ב מה' מעה"ק ה"ב ובב"מ (דף קי"ג) שליח ב"ד מנתח וכו' ובתוס' שם ד"ה אימא כו' ובשטמ"ק שם (דקט"ו.) ד"ה אלמנה ובמקו"ח (סי' תנ"ו). ובהמאסף היו"ל בירושלים ת"ו (שנה שני' סי' ק"פ) מזה. ובאו"ח (סי' ער"ה ס"ג) תן דעתך עלי' כו'. א"כ ראוי לתקן שבכל ביהכ"נ יניחו חלה בליל ש"ק להודיע עוד ביום תחילת השבוע שהרב עשה עירוב להתיר הטלטול כגון הא דפסחים (דף י"א ע"ב) חלות תודה כו'. וכשיעלה השירטון או שהממשלה תשנה הילוך מסה"ב באופן שעמוד ההיתר לא יעמוד לא יעשו עירוב וידעו כל העולם. וכן בביצה (דף ד' ע"ב) משיאין משואות כו'. ואפשר דמה"ט לא אמר איסור מחשש שמא יעלה שירטון דאיכא תקנה. אלא דיש לעיין במה שהספינות עוברות שם דמבטלי מחיצה כמש"כ המג"א (סי' שס"ג ס"ק ל"ז). ומעכת"ה יעיינו אולי הספינות בהם ס' רבוא בוקעים: ג) ובדבר לצרף עמודי גשר שעלי' הולכת המסה"ב ועמודי הטעלעגראף במקום צוה"פ אחרי שנעשו לכוונה אחרת. הנה באו"ח (סי' תר"ל ס"ב) בהג"ה מכשיר בצוה"פ אף שלא נעשה במכוון לכך. אך המג"א שם הק' מהירושלמי עירובין דכ' שלא נעשית לכך ל"ה צוה"פ. וסיים להחמיר ע"ש. וכבר השיג עליו בשיורי קרבן דדוקא לכל המחיצות בעי' שיעשה לכך במכוון אבל אם במקום אחד עבד מועיל צוה"פ אפילו בלא כוונה. וכ"כ בשו"ת שבו"י להתיר צוה"פ שנעשה מאליו וכן נראה מש"ס עירובין (ד"ב ע"ב) דיתר מעשרה לא תיהני לי' צוה"פ והרי התוס' שם כתבו בד"ה אלא מעתה כו' דצוה"פ לא הוי אלא משום נוי בעלמא. א"כ י"ל דאילו הוי לשם צוה"פ הוי מהני אפי' ברוחב עשרה. וע"כ דאין חולקין וכ"כ המקו"ח בתיקון עירובין דאפי' אין לו צורות מזוזות מועיל לצוה"פ. וכן נראה מדברי התוס' שם (ד"ו) ד"ה דפיתתא בקרן זוית לא עבדי אינשי דאם עשוי' במזוזה ומשקוף הוי שפיר פתח והיינו משום דהוי כמחיצה גמורה דמהני שם אפילו ביותר מעשר ופרוץ מרובה כו' והקנה שע"ג אינו נוגע בהעמודים שלמעלה יש להכשיר במקום הדחק גם במה שמעשיהם וצורתן מוכיח שלא נעשו לשם פתח לכ"ע לא מהני ע"ש:
אך לענ"ד נראה להוכיח דמהני מעירובין (די"א) דאם יש ברגלי' עשרה חייבת במזוזה אף דבעיגול מפסיק בין תקרת הבית למזוזה חשיב התקרה להקורה שע"ג. או כאילו העיגול סתומה. והוי שיעור פתח ע"ש. אך שלפי מעשי' וצורתה העיגול עצמו הוי הפתח ובפרט לפ"מ דאי' שם דאפי' אין ברגלי' עשרה חוקקין להשלים הא זה הוי כאילו ב' צורות הפתח כדינו נעשה מאלי' כיון דצורתה מוכחת אלי' אפ"ה כשר ומועיל:
ד)ובדבר שכתבו השואל ומשיב והבית שלמה לפסול הטעלעגראף לשם צוה"פ לפי שהוא מן הצד כיון שהקנים בולטין למעלה. וכן נראה מדברי התוס' עירובין (ד"ב ע"ב) בד"ה ואבע"א כו' אך כבר כ' בת' הר' אלי' מזרחי (ס' כ"ה) להעמיד עמוד בצד העמוד שהוא מן הצד להיות תחת החוט שע"ג גבוה י' טפחים כיון דא"צ ליגע. ומה לנו שהעוברים יטעו בהקנה הגדול שהיא המכשרת ע"ש. ולפ"ז סגי להעמיד קנה גבוה י"ט תחת החוט במקום עמוד הא' העומד במקום מושב היהודים והקנה השני בסוף הרחוב השוה ומה לנו במה שיש ביניהם עמודים פסול משיחשבו עליהם שהם העומדים צוה"פ כיון דהוי מצד מחיצה כמ"ש הר"א מזרחי הנ"ל. ואפשר דאפי' רחוק ממיל מקנה א' הגבוה י' טפחים לחבירתה מותר דהא כתיב (פ' וירא) הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד, וארז"ל דהוי רחוק מיל כדילפינן הרחק רחוק אלפים אמה אף דהוי תחת אחד השיחים יכול לראות עד שם. דאע"ג דצוה"פ הוי מחיצה מ"מ היכירא בעינן דלא עדיף מכותל החלק דלא מהני לעירוב כמ"ש במג"א (סי' שס"ג סק"ח). והוי כפיתחי שימאי בעירובין (די"א) ומה"ט נראה דאם עמודי הטעלעגראף מתעקמים בסדר היוצא כמו גאם] $ציור בספר$ אזי צריך להעמיד קנה גבוה י"ט תחת החוט במקום הרבוע שמשם יתחיל צוה"פ כיון דאין יכול לראות הפתח הראשון. ובכל כה"ג י"ל דהוי רה"י ע"י עמודי הקנים העומדים בכל פחות מאלפים אמה.
ולא הוי צוה"פ מן הצד:
ה) ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר. והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש. לכאו' החכ"צ (סי' ל"ז) כ' דבמבואות הוא דבעינן מפולשין. אבל בפלטיא שיד כל אדם שוה בו אפי' דלתות לא מהני ע"ש. אך דבאמת אפי' במפולש הא בעירובין (דכ"ב) פליגי בזה במתני' ר' יהודה ורבנן. ועתו"ס שם ד"ה ור"א אתי ולרבנן לא אתי רבים ומבטלי מחיצה והלכה כרבים כדאמרינן שם (פ"א ע"ב) דבמחיצות לית הלכתא כוותי' וכמ"ש רש"י בעירובין (דכ"ד ע"ב) ד"ה ליעבד ועי' ח"צ (סי' ל"ז) דמחיצה עשוי' בידי אדם לא אתי רבים ומבטל מחיצה. ולעיל מזה שם כ' צא ולמד מירושלים עיר הקודש כו' תיעשה רה"י ב"ת ה"נ הא אמרינן ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות ע"ש. וצ"ע דהא אמר בגמ' זה רק לר"י אבל לרבנן הוי רה"י אף בלא דלתות מצד מחיצות שלה וגם לר' יהודה בד' מחיצות לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא וע"כ הא דלא חשיב ירושלים רה"י משום דהוי מחיצות העשויות בידי שמים. וביומא (ד"ע.) איתא כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. ופירש"י מעיוה"כ הביאם שם וכ' שם המהרש"א לא ידעתי למה דאפילו אם יש עיו"ה ליוה"כ הרי ירושלים דלתותי' נעולות והוי רה"י עיי"ש. ולכאורה קשה לפ"ז בר"ה (דכ"ט ע"ב) יו"ט של ר"ה כו' אבל לא במדינה. ופירש"י ותוס' לא בירושלים. ובסוכה (דמ"ב ע"ב) יו"ט הראשון של חג כו' ושאר כל הימים ששה הרי דירושלים אע"ג דדלתותי' נעולות אסור. וחשבתי לומר דכוונת רש"י דעכ"פ הוי כרמלית ממש בעירובין (דק"א) ומהדרי אינהו כרמלית. וע"ש (דפ"ו) שכחו ולא הביאו ס"ת מבעו"י. ושם (דצ"א) והיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ובפסחים (פ"ד.) שכח ולא הביא סכין מע"ש כו' ולמחר כו'. אך דרש"י גופא בסוטה (דמ"א.) כתב מטעם דירושלים דלתותי' נעולות מותר גם ביוה"כ. ולכאורה י"ל דביומא קאי בזמן שפרצו בה היוונים דמבואר בתוס' דהוי רה"ר. ועי' בהה"מ (פ"א מעירובין). ובסוטה קאי לאחר שסתמו או קודם שפרצו בה. אך דז"א למ"ש התוס' בעירובין (דכ"ב) ד"ה והא דהוי לירושלים צוה"פ (וד' מהרש"א שם ד"ה חייבין שכ' שם דהו"ל שם ד' מחיצות מחמת שהוקפה חומה וצ"ע שהרי כ' בעצמו שם ד"ו דהוי מפולש מב' צדדין ומפולש משער לשער הוי רה"ר כמבואר שם א"ב המחיצות שבגן) א"כ היתר מכח צוה"פ וא"כ אפילו לאחר שפירצו בה מהני צוה"פ להפוסקים החולקים על הרמב"ם בפט"ז מה' שבת ומתירים אפילו פרוץ מרובה על העומד ובאמת דעת הר' יונתן בד"ק דעירובין דל"מ דלתותי' נעולות בלילה לאפוקי מידי כרמלית רק שצריך לעשות עמוד מכאן ומכאן. אלא שהמהרי"ל ח"ג סי' ע"ד פליג עליו (ולפלא שלא הביאו ראי' מרש"י סוטה הנ"ל). וכבר ראיתי לחתני ההג"מ שמואל אביגדור הלוי שי' שהאריך בדברי השו"ת בית אפרים (חאו"ח סי' כ"ו) להתיר בזה בעירנו השאסיי הולך מווארשא לפעטערבורג וסמוך לה דרך ביאליסטאק וכן לפרייסין וכשנצרף אנשים ההולכים בכל הדרכים תמצא כמה מיליאנים אדם:
ו) גם בענין קניית הרשות משר העיר המבואר (בסי' שצ"א) ומיוסד עפ"ד הריב"ש (סי' תכ"ו) משום דאין הגוים אוסרין מן הדין. וא"כ לפי הנודע שיש שם יהודים כופרים בהשי"ת. ושהעולם קדמון. ימ"ש רח"ל. והם אינם מודים בעירוב דהם אוסרין מן הדין ואין יכולין לבטל רשות כמבואר שם (סי' שפ"ה) וגם שכירות מאתו אינו מועיל לדעת הרמב"ם ובשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' כ"ו) איסר באמת. אבל עד שאתה שואלני בנויארק מה נעשה לאחותינו מווארשא וחברותי'. גם שמענו פה כזה. ועכצ"ל דלא גוזרים בכופרים לשכירות יותר מבגוים שמועיל מהם כיון דעיקר הגזירה היתה בשביל הגוים. וכמ"ש בנשמת אדם (כלל ע"ה). וגם צ"ל כמ"ש השואל ומשיב (מהדו"ת ח"א סי' ר"ג) התוס' בחולין ד"ה והתיר כו' בשם ר"ת דאין הקרקעות חשיבות כשלנו לפי שנותנין מהם מס ע"כ אין בכחם לאסור. אלא תוס' בפסחים (ד"ו) ד"ה התם כ' כיון דמתחילה הוי שלו מצי מסליק לי' בזוזי חשיב שלו. וכ"כ השטמ"ק (בב"ב דנ"ה). ועי' חו"מ (סי' רע"ח סק"ל) ובמהרי"ט אלגזי (הל' חלה סי' י') בביאור התוספתא דחייב באחריות עד שימסור. מ"מ יפה כ' הג"מ חיים ברלין שי' כיון דעירוב דרבנן יש להקל. גם י"ל דעת הריטב"א בעירובין (דנ"ט) ד"ה ואמרי' כמאן כו' שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא דיכול לערוב עמו ולא עירב ג"כ. ובנוב"ת (חאו"ח סי' ל"ט). א"כ כיון דלא מהני עירוב דידהו שאינם מודים בעירוב וכמו קידושי מומר לדעת הא"י דלא חל קידושי דידהו אף דיכול לשוב בתשובה אמרי' דפנים חדשות בא לכאן וכ"ז שלא שב לא הוי בר קידושין ולשכור מהם חלק רשות דריסת הרגל א"א אחרי שעפ"י פקודת שרי העיר אין להם מקום לכל צורך מעשיהם ביחוד רק לכללות וממילא אין יכולים לאסור. ועיין בעקרי הד"ט סי' ט"ו אות י"ג בשם הזקן אהרן ואינו תח"י ואסמוך על הרב שליט"א להוציא דבר מתוקן. ועי' בשו"ת נפש חיה. ובספרי פנות הבית סי' פ"ט. ובשו"ת מהר"י אשכנזי חאו"ח סי' כ"ו. ובשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ב:
והנני ידידו: