אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן עא

סימן ע

בשם ח' ובעזרתו ית"ש. שוי"ר לכ' ידידי הרב הגאון וכו' מ' פסח הכהן שי' פינפער דומ"צ בק' ווילנא:

קבלתי מכתביו פעמיים באהבה. ואשר שיחר פני לברר לו דברי חז"ל בענין פנחס זה אליהו הנני בתשובה:

א) דאיתא בפדר"א (פכ"ט) נגלה עליו הקב"ה ואמר מה לך פה אליהו אמר לו קנא קנאתי אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים וכו' שנא' פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך עיי"ש. ובזוה"ק לך (דצ"ג ויגש דר"ט) משמע דפנחס זה אליהו וכ"כ בזוה"ק תשא (דק"ז ע"א) ואיתא בפדר"א (פמ"ז) הסב הקב"ה שמו של פנחס לאליהו ואיתא בתרגום יוב"ע (שמות ד') שלח נא ביד תשלח ביד פנחס דעתיד למשתלחא בסוף יומיא עיי"ש. וכוונתו על הנא' באליהו הנני שולח לכם את אליהו וכו' לפני בוא יום ד' וכן פי' שם בפי' יונתן. וראיתי בס' בני יששכר (במאמר חודש תמוז מ"א אות ט') שכ' על התיוב"ע הזה וז"ל:

ביד פנחס אליהו דעתיד למשתלחא וזאת בגימטריא ר"ס ותיבות פנחס אליהו בגימטר' ר"ס עיי"ש. ובאמת שם לא כתיב אליהו ורק אם נאמר כפי' יונתן ואיתא בתרגום יוב"ע (וארא פ"ו י"ח) עד דחמא ית פנחס הוא אליהו כהנא רבא דעתיד למשתלחא לגלותא דישראל בסוף יומיא עיי"ש. ואיתא בתענית (די"ז) דמקשה הגמרא מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מ"ט מקדים לי' ברישא. והקשה המהרש"א אמאי לא הקשו על הא דמקדים שם אליהו קודם דוד ושלמה ותי' דלמ"ד פנחס זה אליהו ניחא דהי' קודם לדוד ושלמה עיי"ש. ובתוס' יו"ט שם. ואיתא בילקוט (פנחס תשע"א) פנחס זה אליהו. ואיתא במדרש (משלי פ"ט) בא אליהו אמר לו כהן אני ואיתא בב"מ (דקי"ד ע"ב) לאו כהן מר ואיתא בתיוב"ע (פנחס כ"ה י"ב) ואמר לפנחס הא אנא יהב לי' מלאך קיים ויחי לעלמא למבשרא גאולתא בסוף יומיא. והוא כהתיוב"ע בשמות הנ"ל. ובזוה"ק פנחס (דרט"ו ע"א) ברע"מ שם דאליהו דאיהו פנחס עיי"ש ובזוה"ק רות (דק"ו ע"ב) פנחס הוא אליהו עיי"ש:

ב) והנה בתוס' ב"מ שם הקשו היאך החי' בנה של האלמנה כיון שכהן הי' דכתיב ויתמודד על הילד. וי"ל שהי' ברור לו שיחייהו לכך הי' מותר משום פיקוח נפש עכ"ל. ועיין בס' לימודי ה' (סי' קי"ב) ובפתיחה לס' ים התלמוד ובס' רמתים צופים בתד"א (פ"ה כ"ב) ובחי' אגדות לנדה (דס"ט) בס' דברי שאול בזה. ובס' תולדות יעקב יוסף (פ' אמור) ובס' זכר חיים (דרושי רח"כ דד"ז) ובשו"ת בן יהודה (סי' צ"ה) תשובה ארוכה בזה:

ג) ובשיטה מקובצת ב"מ שם כ' וז"ל:

וי"ל דלא מת ממש אלא נתעלף והיינו דכ' עד אשר לא נותר בו נשמה וזה למ"ד כהן מותר בגוסס עיי"ש. וראיתי בתוס' עה"ת (פ' פנחס) שתי' כן על הא דקשה איך הרג פנחס את זמרי ונטמא למת. ותי' דהניח לזמרי גוסס וגוסס אינו מטמא. ועיין ברד"ק (שמואל ב' כ"ג כ') ועיין בילקוט (בלק כ"ה) וז"ל שלא מתו והן בידו שלא יטמא והוא כתי' התוס' הנ"ל. ועיין בס' דורש לציון (ד"ט). והנה ראיתי ברד"ק (מלכים א' י"ז) שכ' בשם י"א דבן הצרפת לא מת ממש כדעת הש"מ. ואח"כ הראו לי שכן גם דעת הרמב"ם (במורה פמ"ב) עיי"ש:

והנה לכאור' יש ראי' לדעתם מהמדרש רבה (האזינו פ"י) דחשב תה"מ ע"י אלישע ויחזקאל ולא חשב לאליהו. ועיין בשו"ת הרדב"ז (ח"ו סי' ש"א ר"ג) שמביא דעת הי"א דלא מת ממש. וכ' וז"ל והכי משמע נמי (בנדה דס"ט) דאיבעיא להו בן השונמית מהו שיטמא ולא איבעיא להו בבן הצרפית דקדים משמע דס"ל דלא מת. ואין דרך זה נכון כלל דכ' להמית את בני וכ' ויאמר אליהו ראה חי בנך והל"ל ראה לא מת בנך והא דלא איבעיא להו בבן הצרפית דלא פסיקא לי' ונתברר בכמה מקומות בתלמוד ובמדרשות שאליהו החי' את המתים עכ"ל הרדב"ז. אכן באמת מבואר בש"ס ומדרשים דהי' מת ממש. דעיין בש"ס פסחים (דס"ח) אליהו החי' מתים. ועיין בסדר אליהו רבה (פ"ג) ובמדרש רבה (וישלח פע"ז) ובמדרש רבה (אמור פכ"ז) ובמדרש קהלת (פ"ג י"ד) אם יאמר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד להחיות מתים אמור לו כבר החי' את המתים ע"י אליהו ואלישע ויחזקאל. ועיין בתד"א רבה (פ"ה) מ"מ זכה אליהו שהחי' את המת. ועייי' במדרש רבה (בהעלותך פט"ו) הוא מחי' מתים וחלק מכבודו לאליהו והחי' את המת. ועיין במדרש (שה"ש פ"א א') תה"מ ע"י אליהו. ועיי"ש (פ"ב ה') ועיין באותיות דר"ע (אות ס') אלו נביאים שהיו מחיים את המתים כגון אליהו. ועיין בסנהדרין (דקי"ג) ובזוה"ק (וירא דקט"ז) ובמדרש תהלים (מע"ח) שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של תה"מ והא נמסרו לאליהו ועיין בתוס' תענית (ד"ב) ובתוס' נדה (דט"ז) ועיין בפיוט טל המתחיל תחת אילת משמע דהי' תה"מ ממש בבן הצרפית. ואפשר דזאת מרומז בסוטה (דמ"ט. ע"ז ד"כ) ירושלמי (שבת פ"א. שקלים פ"ג) תה"מ מביא לידי אליהו עיי"ש. ואם נאמר דהי' תה"מ ממש יש לפרש הנא' ביונה (ב' ז') ותעל משחת חיי. ועיי"ש במפורשים מה שפירשו על לשון ותעל דהוא לשון עבר וכאן התפלל יונה להבא שיחייהו ד'. ולהנ"ל ניחא דהא איתא בב"ר (פצ"ח) דבן הצרפית הי' יונה הנביא. וא"כ כוונת תפלתו של יונה הי' כמו שכבר החייתני היינו ע"י אליהו. ועיין במדרש תנחומא (ויקרא פ"ח) והתחיל יונה מתפלל וכו' נקראת ממית ומחי'. והכוונה כנ"ל וקושית הרדב"ז מש"ס נדה יש לתרץ לדברי המהרש"א שם שפי' וז"ל שהם טעו לומר כי הגוף חשוב כמת ואלו החיים אשר באו לו ע"י תפלת אלישע אינם אלא מקריים והגוף הוא עדיין מת ויטמא טומאת מת עכ"ל וא"כ י"ל דוקא בבן השונמית באלישע דעביד ברחמי כדאיתא במגילה (דכ"ז ע"א) ועיין בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' קצ"ח) דהקשה על הש"ס מגילה דילמא לא הי' ע"י רחמי רק בש"ס ובס' יצירה. כהא דרבא ברא גברא. ועיי"ש מה שתי' דהי' ע"כ ברחמי ולזאת איבעיא להו מה שיטמא כדברי המהרש"א דע"י תפלת אלישע חי אבל גופו מת. אבל בבן הצרפית דאליהו די"ל שהחייהו בשם וס"י א"כ לא איבעיא להו דבוודאי אינו מטמא כי באמת גם גופו חי וידוע תי' הש"ס אין חי' מטמא ודוק כי נכון הוא בעזהשי"ת. ועיין בס' קול שמחה (פ' קרח). ועיין בהקדמת הג' מהר"ש מגרידץ ביש"ש יבמות שמביא בשם תוס' ישנים שהקשו בנדה אמאי לא שאלו מבן הצרפית ותי' הוא עם דעת האומרים דלא מת ממש כנ"ל ועיין בשו"ת נפש חי' חאע"ז סי' ג':

וראיתי בס' רבינו בחיי (פ' פנחס י"א) שתי' קושי' התוס' וז"ל: לכך מצינו שנשתטח על בן הצרפית המת לפי שהי' בן עכו"ם ואין עכו"ם מטמא עיי"ש. והוא צ"ע כי כבר הבאתי לעיל מהב"ר ויחי (פצ"ח) ובילקוט מלכים (פר"ט) דבן הצרפית הי' יונה הנביא. ועיין זוה"ק (ויקהל דקצ"ז) יונה מחילא דאליהו אתא עיי"ש. וכ"ה בילקוט (יונה תק"ן) ובתוס' ב"מ שם כתבו בשם רז"ל דהוא משיח בן יוסף. וכבר ראיתי בילקוט חדש (ע' אליהו אות י"ב) שכ' דשניהם הי' בבן הצרפית ולכך חרה לו ליונה שלא נהפכת ננוה בימיו בהיותו משיח ב"י וכו' עיי"ש. וכ"כ במדרש תלפיות (דמ"ד ע"ב) ובס' זיקוקין דנורא (בתד"א פי"ח קפ"ח). וראיתי במדרש תדשא (פכ"א) שחשב שם כ"ב נשים ישרות והאלמנה של אליהו היא נמנית בתוכם ואח"כ חשב שם נשים חסידות גיורות מן העכו"ם ולא חשבה שם. שוב ראיתי ברדב"ז שם שהביא הבחיי וכ' שם וז"ל וראיתי להבחיי שכ' דצרפית נכרית הי'. ולפי"ז ויתמודד היינו שלא נגע רק האהיל עליו לבד וכו' ואינו נכון שהרי אחז"ל יונה בן אמתי הי' וכי יונה הנביא בן נכרית הי' וכ"ת שנתגייר היאך מייחס אותו אחר אביו וליכא למימר דאביו נמי נתגייר דהא בן אלמנה הי'. ותו איך אפשר שיתגורר הנביא אצל הנכרית. ותו דכ' חי ד' אלהיך וכי הנכרית יודעת לישבע כזאת. ותו וכי בשביל עכו"ם הי' נעשה נס כזה. אלא וודאי ישראלית היתה עכ"ל. שוב ראיתי בס' דבש לפי (מ' צ' אות כ') שעמד בזה עיי"ש. ועיין בשלשלת הקבלה ובסה"ד ג"א נ"ה:

ה) עוד כ' הרדב"ז שם יש לפרש דהוראת שעה היתה שיתקדש ש"ש על ידו. ועיי"ש מילתא בטעמא שהי' קידוש השם:

ו) עוד כ' שם יש לפרשו דמת מצוה הי' שאין לו קוברין והטומאה דחוייה היא אצלו:

ז) עוד כ' שם לפי דעת חכמי נסתרות לא קשיא כלל כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס וכשאמרו לו ולאו כהן הוא מר לא רצה לגלות הסוד עכ"ל אבל ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ו סי' ש"א רצ"ד) שכ' וז"ל אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא וכו' ואתיא כמ"ד פנחס זה אליהו וכו' משמע שהאריך ימים הרבה עיי"ש. משמע דדעתו דפנחס הוא אליהו ממש:

ח) וראיתי בס' מדרש אליהו (דרוש ג') שכ' וז"ל ולעיקר קושי' התוס' נ"ל לומר שנטמא לו בהיות שהי' צדיק גמור שכן מעיד עליו הכ' ולא נותרה בו נשמה באופן שזכה לנשמה וכיון שזכה לנשמה יכול ליטמא פי שצדיקים אינם מטמאין כדחז"ל כשמת רבי בטלה כהונה. וכ' התוס' בשם ר"ח כהן דכשמת ר"ת הי' נתעסק במיתתו עכ"ל. וכבר נזכר לעיל דהתינוק הי' יונה הנביא ומשיח ב"י וכוונתו להר"ח כהן המובא בתוס' כתובות (דק"ג ע"ב) ועמש"כ לעיל בזה:

ט) והנה מכל הנ"ל ניחא דבאמת הי' כהן והוא פנחס וכ"ה בבעה"ט (פנחס) ד"א ו' דשלום קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכו' עיי"ש. וכ"כ הבחיי שם על הא דהנני נותן לו את בריתי שלו"ם. ר"ת שלום של"א למו"ת כקבלת חז"ל דהוא אליהו. וכ"כ הרד"ק (שופטים ו' שופטים כ' כ"ח מלכים י"ז) וכ"כ הרלב"ג (שופטים ו' ח' כ"א) ועיין בעוללת אפרים (סי' ת"ס) ובספרו שפתי דעת (מ' רע"א כ') כפי' הבעה"ט הנ"ל. ועיין בספרו עיר גבורים (פ' פנחס) ובשל"ה (ואתחנן) ובחסד לאברהם (מעין ד' נהר נ"ו) ובס' המפואר (מ' בראשית ד"ח ע"ב) ובכנפי יונה (ח"ב סי' ל"א) ובשל"ה (פנחס) ובילקוט ראובני. ובמג"ע. ובאוה"ח. ובתפארת יונתן. דברי אמת. מאו"ש. ראשי בשמים. קהלת דוד. ייטב לב. דברת שלמה. אורח לחיים (פ' פנחס). ועיין בס' אור פני משה (פנחס) שכ' רמז בפ' השיב את חמת"י אותיות מ"ת ח"י היינו אליהו שהחי' מת. ועיין בע"מ מ' אם כל חי (ח"ג סי' כ"ג) מביאו במדבר קדמות (מ"א כ"ט) דאליהו מקריב תמידין. ועיין במגיד משרים (פנחס) שהקשה בהא דאמרינן פנחס זה אליהו דאיבעי למימר אליהו הוא פנחס. וכן הקשה בס' תולדות יצחק (פנחס) ועיין במדבר קדמות (מ"א כ"ז) מה שתי' ועיין פרשת דרכים (ד' החיים די"ט) ובס' שליחות אליהו (בחקותי) וביערות דבש (ח"א דט"ז דפ"ט ע"ב) ובס' עשרה מאמרות (מ' ח"ד פי"ח י"ט) מביאו בילקוט חדש ע' אליהו ט"ו. ועיין בס' קדושת לוי (פ' וירא. פנחס) ובס' מאור עינים (פ' אחרי. פנחס) ובס' אגרא דפרקא (אות קמ"ו) פי' נפלא בפסוק ויכפר על ב"י. ועיין ברמתים צופים בליקוטיו (אות ה') בתדא"ר. ובשו"ת מהרי"א (מה"ת סי' קנ"ה). ועיין בס' בני יששכר (מאמר חודש כסליו טבת מ"ב אות מ' ובמ"ג אות ו') ועיין בס' אור פני משה )פ' וארא) ובמאו"ש (פ' ויחי אחרי) ועיין בס' כסא רחמים (מס' סופרים פי"ד ה"ו) ובס' דמשק אליעזר וישב (אות ג') ובס' הר סיני (פ' פנחס) ובתורת משה (פ' נח). ובר"ד פרדר"א. ובנועם מגדים (פנחס). וברד"ל (פט"ו. פכ"ט. ופ"מ. ופמ"ד). ובאוה"ח (ויחי). ובס' מעון הברכות (לדף נ"ו ע"ב). ובס' מגדול דוד (מקץ). ובדברי שאול (ב"מ דקי"ד). ובס' נחמד ונעים (ח"ב דק"ס). ובשו"ת אורי וישעי בסוף הס': י) אמנם מצינו במדרש רבה ויצא (פע"א) ובסדר אליהו זוטא (פט"ו) פעם אחת היו רבותינו יושבין בבהמ"ד ואומרים אליהו מהיכן בא. בא אליהו ואמר להן אין אני בא אלא מזרעה של רחל. וא"כ משמע מזה דלא הי' כהן ואינו פנחס ממש. כדברי הרדב"ז הנ"ל אות ז'. ואם כי ראיתי בילקוט נצבים (תתק"ס) שגרס אין אני בא אלא מזרעה של לאה עיי"ש. אבל למאי דאיתא בסדר אליהו רבה (פי"ח) ובילקוט מלכים ר"ח ביתר דברים הענין הנ"ל משמע דהגרסא הוא מזרעה של רחל עיי"ש. ובתוס' ב"מ (דקי"ד) ועיין במדרש תשא (פ"מ) ובתנחומא (תשא י"ג) דאליהו בא משל בנימין. ובמדרש רבה (ויחי פצ"ט) ובמדרש תהלים (מ"צ) דאליהו בא משבט גד עיי"ש. ואלה הדברים איתא בס' הפרד"ס שער היכלות (פי"ד) בענין יחוס אליהו נחלקו חז"ל מאיזה שבט הי' י"א משבט גד וי"א משבט בנימין וי"א פנחס זה אליהו. ולכל הדעות יש סמך מן הכתובים וי"א מזרע רחל והוא עצמו הי' מתייחס פעם בזה ופעם בזה ויש מקובלים רצו לפרש הכל בסוד העיבור. וי"א אליהו הוא מתושלח וכו'. שוב מצאתי בשם רבינו משה דיליאן ז"ל וכו' ראיתי סוד נפלא מאוד אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא כ' בו בן פלוני אלא אליהו התשבי וכו'. ואומרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה וכו' עכ"ל מביאו בס' זקוקין דנורא תד"א זוטא (פט"ו כ"ב) עיי"ש נפלאות דבריו הקדושים. ועיין בס' אצילות הנדפס באגדות בראשית (דנ"ו ע"ב) ועיין בזוה"ק רות (ד"ק ע"ב) ר"י אמר משבט גד הי' עיי"ש:

יא) והנה איתא בב"ב (דקכ"א ע"ב) שבעה קפלו כל העולם. וכ' שם בתוס' וברשב"ם האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס עיי"ש. ואיתא (מגילה די"ד) מ"ח נביאים הי' לישראל. ועיי"ש ברש"י ובהלכות גדולות ה' הספד (סי' ע"ו) ובהקדמת הרמב"ם. שחשבו פנחס ואליהו לשנים. ועיין בס' דברי יוסף (פ' פנחס) שדקדק בהא דאמרו פנחס זה אליהו. הול"ל אליהו זה פנחס. ויש להאריך:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה