אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן נח

סימן נז

ב"ה יום א' לך ד' מרחשון שנת תרמ"ד פה בילגורייא. שלום וברכה לכ' חביבי האברך גדול בתורה ויר"ש מופלא ונעלה. סועה"ר. חריף ובקי. צמ"ס. בנש"ק מוה"ר צבי יחזקאל שיחי' היושב כאהל תורה בעי"ח ואמושטץ:

הנה כאשר נודע שבעירנו יש חרם מימים קדמונים שלא לקנות ישראל אדמת נכר ואח"כ צר להם המקום וחזרו והתירו לדור שם. אך לא יחזיקו להם שום מחיות המזיגה. וכעת גם זה קשה להם. ורוצים להתיר להם גם זה. וכאשר אבותיו הגאונים ציסו"ע ישבו פה בכסאות למשפט בערך מאה וחמשים שנה והיו רבני עירנו. אולי נמצא תח"י כ"ת איזה כתבים ישנים בכתי"ק המדברים בענין זה להורות לדורות. יואל כ"ת לשלוח אלי בשאלה להחזיר. את דברי קדשם להיות לנו לעינים. ויהי' מזה רב התועלת ומצוה גדולה:

והנני ידידו אוה"נ יעקב מרדכי חופ"ק בילגורייא. בשם ה' יום ה' לך תרמ"ד לפ"ק פה ע"ח זאמושטץ. לכבוד ינ"פ הרב הגאון חו"פ וכו' אבד"ק בילגורייא שליט"א:

בתשובה מאהבה. הנני מודיע לכ"ת כי האמנם יש תח"י קונטרס כתי"ק בנידן החרם ד"אדמת נכר "מאת זקני הגה"ק מ' יצחק נתן נטע זצ"ל ברלינר אבד"ק בילגורייא מה שנו"נ בזה עם הגאון ר' שלמה קלוגר מבראד זצ"ל, והנני שילח לכ"ת העתקה:

ב"ה. בענין הסכמה דאדמת נכר פהק"ק בילגורייא יצ"ו. א) י"ל דהוא רק נדרים וחרמים שמטילין הקהל ולא מיקרי ע"ד רבים אעפ"י שאמרו ע"ד המקום וע"ד הקהל ויש להם התרה בלא פתח וחרטה כמבואר ביו"ד (בסי' רכ"ח בסעיף כ"ה):

ב) דמבואר התם ברמ"א וז"ל וי"א דאפילו התנו בפירוש שלא יהיה לו התרה אפילו הכי יכולין להתירו וע"י שאלה בודאי יכולין להתירו ועיי' ש"ך סק"פ:

ג) אף דנימא דהוי ע"ד רבים ונימא דמבואר בהסכמה ג"כ דגזרו גם על דורות הבאים וא"כ בנידוי וחרם חל על דורות הבאים כמבואר (בסימן הנ"ל בסעיף ל"ה) מכל מקום לדבר מצוה מתירין נמי אף בנדר שהודר ע"ד רבים והכא בעובדא דידן הוי נמי לדבר מצוה. דעי"ז ידורו כמה זוגות בחדר א' מחמת דחיקת הדירות ואיכא יחוד א"א וכמה מכשולות יוכל לצמוח עי"ז ולא הוי דבר מצוה גדולה מזה:

ד) הטעם מזו הגזירה נעלם מאתנו ויוכל להיות דבטל הטעם ובטלה הגזירה ובפרט בתקנות וחרמי ציבור מבואר בשו"ע (בסי' הנ"ל בס' כ"ז) דאפילו לא בטלה הסיבה וכו' אם רצו מתירין אותו:

ה) דמבואר בלשון הגזירה מהגאון אבד"ק פוזנא ז"ל [הוא הגאון בעל בית שמואל אחרון זצ"ל] שהי' אז אבדפ"ה ק"ק בזה"ל:

שקיבלו עליהם ועל באי כחם וי"ח אם נאמר בזה דהפירוש בזה ב"כ וי"ח היינו עד עולם היינו אף ב"כ ובאי כ"כ עד עולם או הפירוש רק על ב"כ וי"ח לבד. אף דמבואר ביו"ד (בסי' רי"ט) דגבי שבועה וגבי איסור בלא זמן אסור לעולם. יש לחלק דכ"ז הוא דגבי עצמו כיון דהתחיל לחול עליו השבועה והאיסור חל עליו לעולם וכמו שביארו בטעמם מה שאין כן בנ"ד י"ל דלא חל האיסור והגזירה הנ"ל על באי כ"כ רק על יו"ח לבד: ו)אף אי נימא דכוונתם הי' לעולם מכ"מ י"ל דכ"ז הוא בלא התרה ושאלה משא"כ ע"י שאלה והתרה ובפרט דהוי לדבר מצוה וכמו שכתבתי למעלה ודו"ק:

ז) עוד נימא בזה דאף בנידוי וחרם חל על דורות הבאים ובודאי הרב אב"ד והציבור יכולים לגזור בחרם על כל בני העיר כמבואר בשו"ת נוב"י ואף בכתב נמי מהני ומביא ראיה מנותני הסכמות על הספרים שלא להדפיס שלא ברשות בעלים ועיין בחלק יו"ד (סי' ס"ו) מ"מ היכא דקיבלו ע"ע רק בתורת קבלה שמקבלים ע"ע לא חל בודאי אף מאותן בני העיר רק שלא היו בשעת מעשה בביתם כיון דלא הי' החרם הנ"ל בתורת גזירה רק בתורת קבלה ועי"ז רוצה הג' בנו"י למימר דאף על אותן האנשים שהיו אצל השבועה נמי לא חל דהוי כמו נדרי שגגות כיון שסברו אותן שקיבלו שחל השבועה ג"כ על אותן שלא היו בביתם. דאטו בשופטני עסקינן שהם יתחייבו עפ"י השבועה ויוותרו לשאר בני העיר השבועה כמבואר בדבריו (בסי' ס"ז) וא"כ ה"נ בנידון דידן שמבואר בהסכמה בזה שמקבלים ע"ע בח"ח שכל מי שיקנה או ישכור לעצמו אדמת נכר וכו' מבואר רק שקיבלו ע"ע בתורת קבלה ובאו עה"ח למטה בסוף דבריהם א"כ י"ל שקאי רק על הח"מ ולא על שאינם ח"מ וא"כ לפי"ז י"ל דלא חל נמי אף על הח"מ כיון שלא חל על אותן שלא חתמו ובאמת לא חל עליהם כיון דהסכמה הנ"ל נעשה רק בתורת קבלה שמקבלים עליהם ולא בתורת גזירה ודו"ק:

ח) אף דנימא דהסכמה ההיא מקרי עד"ר כמבואר ביו"ד (בסי' רכ"ח סעיף כ"א בהג"ה) מ"מ בחרמי ציבור ניתרים אף שהי' הרבה ביחד רק מה שמביא (בסעיף ל') להחמיר היינו בנשבע וסובר לחלק בין שבועה לחרם ועיין ש"ך ובשו"ת נוב"י ודו"ק:

ט) היכא שיש מכשול שיש לחוש שיעבור בלא התרה מתירין לו לכתחילה אפילו שנדר ע"ד איסור כמבואר ביו"ד (סי' רכ"ח עיי"ש) ומנידון דידן נמצא הרבה בני אדם שעוברין ע"ז בלא התרה א"כ מוטב להתיר להם:

) י)כפי מה שביארנו למעלה שיש ספק אם הפירוש בזה ב"כ וי"א אף על באי ב"כ עד עולם אי לאו רק על ב"כ לבד נוכל לומר בזה לפי מה שנאמר (בתשו' נוב"י במהדורא תנינא חיו"ד סי' קמ"ו) שהחרם שגזרו על הנולדים איננו מתורת משה רק מדברי קבלה והולכים בספיקו להקל ועיי"ש א"כ הכי נמי בזה הולכים בספיקו להקל ונאמר שקאי רק על ב"כ לבד ולא עד עולם ודו"ק:

יא) אם לא דנימא בתקנות וחרמות הקהל הולכין אחר כוונת המתקנים התקנה מטעם המבואר דהוא מעמד ומצב בני העיר וזה הטעם שייך אף על דורות הבאים א"כ כוונתם הי' עד עולם. אך ע"ז יש לנו לדון הכי דהנה מבואר ברמב"ם הלכות ממרים דהיכא דנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו והמנין אחר יהיו גדולים בחכמה ובמנין ואפילו הטעם בטל ולכאורה קשה להבין אמאי לא יהי' כמו בחרמים שאנו רואין שבגללן התקינו והחרימו שאנו הולכין אחר כוונת הנודר והנשבע כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רי"ח) הכא נמי נימא הכי כיון דחזינן דמטעם הנ"ל אסרו א"כ כשבטל הטעם בטל האיסור ובע"כ צריך לומר ולחלק התם בהרמב"ם כיון דחל עליו האיסור תו לא פקע אף דבטל הטעם משא"כ הכא (בשו"ע בסי' רי"ח) דהולכין אחר כוונת הנודר שבגללן נשבע או נדר והולכין אחר הדבר שנשבע בגללן ולא חל הנדר או השבועה מעיקרא כלל על הדבר וכמבואר התם כיצד הי' טעון משא של צמר ופשתים והזיע ונשבע וכו' הרי זה מותר ללבוש וכו' ועיין שם דאמרינן על לבישה לא נשבע כלל ונכון החילוק הנ"ל. וא"כ הכא בעובדא דידן שמבואר בהחרם הטעם שהוא מעמד ומצב בני העיר והיינו שרוב בני העיר פרנסתם מהשענק וכשיהי' בהרחובות של העכו"ם שענקין יבוטל פרנסתם. והשתא בטל הטעם הנ"ל מחמת דינא דמלכותא שלא יתנו קאנסענסין יותר לשום אדם והנה באמת אף דנידוי וחרם על הנולדים עכ"פ לא חל החרם עליהם רק משעה שנולדו ולא מקודם שנולדו וא"כ הנולדים אחר שניתן הדינא דמלכותא א"כ בטלה הטעם עדיין מקודם שנולדו ולא חל מעיקרא עליהם החרם כלל כיון דהטעם בטל האיסור נמי בטל מהנולדים והוי ממש כמבואר בשו"ע (סי' רי"ח) דלא התחיל האיסור עליהם לחול דהטעם בטלה עדיין מקודם שנולדו ומותרים המה לקנות אדמת נכר ודו"ק:

יב) תו מצינו למימר כיון דמותר להנולדים תו מותר לכל אדם דהוי נדרי שגגות דאטו בשופטני עסקינן וכמו שכתבתי לעיל וכמבואר בשו"ת נודע ביהודה ודו"ק. והנני להתייעץ בזה עם ידידיי הרבנים הגדולים שיחיו ולשמוע חו"ד דעת תורה:

והנני בעה"ח הק' יצחק נתן נטע ברלינר אבדפ"ק בילגורייא והגליל: בעזה"י יום ה' ואתחנן תרח"י לפ"ק. לכבוד ידידי ש"ב הרב המאור הגאון החריף ובקי נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר יצחק נתן נטע ברלינר נ"י אב"ד דק' בילגורייא יע"א:

הנה מכתבו קבלתי שבוע זו ונפשו בשאלתו נדון אדמת נכר אם אפשר להתיר עכשיו כי צר להם המקום. הנה ידידי לא חדש הוא לי כי כבר השבתי בזה לק' ווישניצא ולק' יאנוב ולק' טארניגראד והתשובות שלי כבר נדפסו בחבורי ' נדרי זריזין' חלק ב' בקונטרס הנקרא "כנויי נדרים" סי' רי"ד יש שם ג' תשובות בזה. לזה לא אאריך עוד כעת רק הנני מודיע לו ששם העליתי להיתר. שכל בני העיר או מי שירצה יוכל להתיר לו ע"פ ג' אנשים רק יהיו המתירין מעיר אחרת והשואלים יאמרו אולי הוי יודעים אבותינו שיהי' צר לנו המקום לא היו מקבלים בחרם ויתירו להם כדרך התרת נדרים. אם יוכל להשיג ספרי נ"ז ח"ב מה טוב ואם לא אם ירצה דוקא לדעת טעמי יבקש בק' יאנוב אולי יעתיקו לו תשובתי ואם לא ידרוש בק' ווענגרוב שם הרב מ' נחום גינצבורג בידו יש בודאי תשובה אחת שהשבתי לק' יאנוב אפשר ביד הרב מטארניגראד ג"כ אולי יש שם תשובה אחת מזה. ויותר אין להאריך בדבר שכבר השבתי עליו פעמים ושלש להיתר:

דברי ידידו שארו הטרוד וחלש כח מאד הק' שלמה קלוגר. והנני להביא בזה מה שהעתקתי מפנקס הקהל דעיר בילגורייא. הנה באו לפנינו ב"ד אנשי עיר פה"ק בילגורייא והציעו לפנינו הדבר בדבר האיסור אשר הוא פה"ק מימים קדמונים לבנות בית על "אדמת נכרי" או לקנות בית אצל נכרי'. וגם שלא לדור בו ולא להיות בו שום מחי'. אולם כאשר הי' השריפה פה"ק וכמה בתים היו למאכולת אש וכמה בתים נהרסו בפקודת השרים ושלא לבנות במקומם. לזאת ההכרח יאלצהו לעבור על האיסור ולקנות בתים אצל נכרים. ונלכדו ברשת האיסור. לזאת באו בבקשה לפנינו ב"ד הח"מ להתיר להם את האיסור על הבתים אשר כבר לקחו. וראה ראינו שהיא גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בה. וכבר התיר בפה לאיזה יחידים הגאון ר' אביגדור ז"ל פה. לקנות איזה בתים לצורך שעה. וכן מבואר בתשובות המפורסמים שיש להתיר אם צורך בדבר. לזאת גם אנחנו ב"ד הח"מ הסכמנו יחד להתיר את הבתים אשר כבר לקחו. רק באופן מה ששוה ההכנסה מן הבתים שיתן חומש מן שנה אחת לקופת הקהל על חצר בית הכנסת. ועל רשיון עשיית עירובין. ועל מכאן ולהבא האיסור במקומו עומד. ואסור לקנות או לבנות בית על אדמת נכר בלי רשות הרב וב"ד הצדק שיהי' בימים ההם. היינו אם איזה איש ירצה לקנות או לבנות אזי יבוא לפני הרב וב"ד הקבוע בפה ויציע לפניהם הדבר. והמה יראו אם נחוץ הדבר המה יתירו לו. ואם לאו האיסור בתוקפו, כי אנחנו ב"ד לא מתירים רק לשעבר ובאופן הנ"ל. אולם אותם האנשים שאין להם בית שלם על אדמת נכר רק חלק אחד בבית. דהיינו ר' פאליק שו"ב. ור' יונה חיים קראנענבערג. ור' שמואל נחמן שטראם. ור' איציק ור' אליעוזר הארמאן אם ירצו שיהי' להם היתר יתן כ"א לקופת הקהל חמשה רו"כ כסף. באנו עה"ת אור ליום ב' טו"ב שבט תרלטי"ת פה"ק בילגורייא: נאום הק' ברוך האלברשטאם אבד"ק רודניק. נאום ה' יחיאל נחמן שפירא האב"ד בגוריי. נאום הק' שמואל ברי"נ וואגנער דומ"צ דפה.

הגאון מ' אביגדור שנז' בהפס"ד הנ"ל הוא זקני הג' ר' אביגדור מייזליש שהי' רב בבילגורייא. ונדפס ממנו קונט' בית אביגדור בסו"ס מעדני שמואל על ה' פסח. ובקונ' תפארת בנים בסוף ספרי הלאה:

כאשר כבר כתבתי למעלה הי' המתקן התקנות ד "אדמת נכר" בבילגורייא הגה"ק מוהר"ר שמואל אב"ד דשם ובסוף ימיו הי' רב בפוזנא. בעל שו"ת בית שמואל אחרון. והובא אודות זה בשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' מ"ח ובשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ע"ב. ובסו"ס גבורות שלמה (ד' לבוב תרס"ב) מהגה"ק מהר"ש קלוגר. שנדפס ע"י ש"ב הרה"ג ר' אברהם סג"ל אטינגא. ושם בדברי חיים נסתפק בטעם התקנה אי משום מיגדר מילתא דאיסורא או מפני סכנת היהודים או מפני דברים שבממון. ושם בנפש חיה מביא מקור התקנה ממרדכי פ' המקבל. הובא ביו"ד סי' רי"ז סעי' ל"א. ועי' בס' מקור חיים (לצאנז) אות תכ"ד, ובס' חידושי מהרא"ך ח"ב (דף כ"ז) נדפס החרם חמור על אדמת נכר בעיר דאברין משנת תקמ"ו וההיתר מאת הגאון ר' אלעזר אבד"ק סוכטשוב וב"ד ע"ש נפלאות:

אגב אביא בזה עוד ענין שהציע לפני הגאבד"ק בילגורייא הנ"ל. הנוגע דעיר מולדתי בילגורייא. וזה החלי:

הנה מעת בואי הנה אני מסדר גיטין וכותב שם העיר והנהרות כאשר מצאתי בגיטין הראשונים מהרבנים הגאונים ז"ל שקדמוני. וזה נוסחם:

"מתא דיתבא על נהר אסא ועל נהר דאברא". והנה זה ימים נתתי לב להתבונן איה המה הנהרות אסא ודאברא. כי בפה העיר אין נמצא רק נהר אחד. והרבה דרשתי בזה ולפי אשר מצאתי יש לי בזה מבוכה רבה. עד אשר קבלתי עלי בל"נ לבלי אסדר עוד גיטין פה עד אשר יצא כנוגה צדק. והנה דבר זה רבת המכשלה בעתים הללו. ואשה אחת אמרה לי בפה מלא ביען אשר לא רציתי לסדר לה גט כי תנשא בעיר רחוקה בלא גט ומר לי מאוד בשמעי כדברים האלה. ע"כ מאוד אבקש מרומעכת"ה להיות לי מסייע בכל כחו להוציא לאור דבר ותחשב לו לצדקה:

הנהר שבמערב עירנו אשר הוא סמוך ממש לבתי העיר ובני עירנו משתמשים בו לרחיצת גופם ובגדיהם ושתייתם ושתיית בהמתם וגם נהנים ממנו מן הרחיים הגדולות שעומדים עליו בדרום העיר סמוך ממש להעיר [שם הרחיים ראזנאווקע] מקורו בכפר לאדא הסמוך לעיר גאראיי [לערך שלש פרסאות מעירנו]. ומשם הולך לעיר גאראיי. ומן עיר גאראיי הולך לפה. ומפה הולך לכפר סול [במלפום. ובלשונם נקרא סאל בקמץ] ומשם לכפרים אחרים. עד שהוא נופל לנהר הגדול טאנוב:

הדבר ברור ששם נהר זה לאדע על שם מקורו וגם בגאראיי כותבין בהגט מתא דיתבא על נהר לאדע. וכן בכל הקאנטראקטין שעושין את נהר זה לסימן ולמיצר כותבין עליו לאדע. במערבו של הנהר יש פאלוואריק ושמו ראזנאווקע [כעת הוא בשכירות ביד הג' ר"פ נ"י פאבריקאנט] ויש אצל הנהר שדות ושחת. וגם יש גשר עליו ומשכירין מכס הגשר במאגיסטראט קבל עם וכותבין גשר שעל נהר לאדע. וכן הוא נכתב בכל ההיפיטיקין פה ובלובלין ובארחיוו שבלובלין ובהיסטוריא של מיר בילגורייא וגם בהמפה הנמצאת אצל אנשי הצבא בכל מקום שמו לאדא:

וחקרתי הרבה א"כ לאדא שם הנהר ולמה שינו הרבנים הקדמונים שמו לשם דאברא. ובקשתי לאיש נכבד אחד לדבר מזה עם זקני המיעשטשאניס שבפה. אולי נודע להם בזה דבר. והשיבו שאמת ששם הנהר לאדא. אך להיות שבקרוב מפה יש ג"כ נהר לאדא. ושם קרקעית המים שחור ובפה קרקעית המים לבן וטוב על כן כדי להבדיל בין לאדא שבפה ללאדא שבמקום אחר המה קוראין את הלאדא שבפה דאברא לאדא [היינו לאדא הטוב] או ביאלא לאדא היינו לאדא הלבן] ועל לאדא שבמק"א קורין טשארניא לאדא [היינו לאדא השחור]: ותשובה זו לא היתה לי לתשועה. יען כי לפי זה אין הנהר נקרא לעולם בשם דאברא לבד רק בשם דאברא לאדע ושם דאברא הוא רק חצי שם. ועוד שאינו שם עצם רק שם תואר. ואם חו"ח ע"ז סמכו הוא משגה רבה ר"ל: ומצאתי לי איש נכבד בלובלין יקר רוח ובקשתיו מאוד לחפש בזה. והשיב כי יגע הרבה ולא מצא רק שם לאדא. אך אח"כ נתייעץ לחפש במחלקת הבניה ובתיקוני הדרכים. ושם מצא שם דאברא בזה הלשון:

דאברא מוצאו מכפר בראדזיאקע. והוא שוטף ועובר דרך הכפר זאגראדא דערזיניאנסקי ונופל לנהר לאדא בכפר סאל ע"כ. והנה זה המוצא שמח מאוד במציאה זו. ובאמת הוא רק לעזר מעט כי כפרים הללו רחוקים המה הרבה מאוד מעירנו. אך יש מזה קצת תשועה. יען כי בערך וויארסט מעירנו יש כפר פאסטשע סאלסקי והנהר הזה עובר גם שם ויש שם רחיים קטנה עליו ובני עירנו טוחנים שם. נמצא יש לנהר הזה קצת שייכות לעירנו: והנה שם הנהר השני אסא לא נמצא כלל בשום מקום לא במפה ולא בהיפיטיק וגם כותבי הקאנטראקטין אינם יודעים מאומה משם הזה ורק קרוב מעירנו [פחות מתחום שבת] יש כפר אחד שמו באייארעס. ושם יש מקום קיבוץ מים מהאגמים. והוא נופל תוך הנהר הגדול שבמערב עירנו [נהר לאדא הנ"ל] ויש שם רחיים קטנה של מי האגמים ובני העיר טוחנים שם. והקיבוץ מים הלזה נקרא בהמאפע בשם סטאב או סטאק רק המיעשטשאניס הזקנים אומרים שקורין הקיבוץ מים הלזה בשם אסא:

והנה יש להפליא הפלא ופלא על הרבנים הקדמונים למה השמיטו שם הנהר הגדול ההולך סמוך להעיר ממש וכל תשמישי העיר הוא ממנו והזכירו שמות נהרות רחוקות מהעיר אשר אין לבני העיר שום הנאה מהם זולת מעט טחינה. וגם שמות הנהרות הקטנות בלתי נודעים ושם לאדא מפורסם מאוד בהיפיטיקין וקאנטראקטין. והי' מהראוי לשנות המנהג עפ"י הסכמת גדולי ישראל:

אך מי יכניס עצמו לעשות דבר חדש ולהוציא לעז חו"ח על אלפים גיטין. ע"כ צריך הדבר ישוב רב וחפש מחופש. אולי בשכבר הימים הי' נקרא הנהר הגדול שבמערב עירנו בשם דאברא. ומאז הוקבע כן בגיטין. ואם כן הדבר אין צריך לשנות [אעפ"י שכעת נקרא לאדא] לזאת אבקש אולי ימצא איש חכם ונבון יודע ספר ולשון פולנית ורוסיא ויש לו מהלכים במקומות הגבוהים לדרוש הדבר אולי ימצא באיזו ארחיוו ישן שבאיזו זמן מימים קדמונים הי' נקרא שם הנהר שבמערב עירנו בשם דאברא אז מה טוב ומה נעים לבלתי שנות מנהג קדמונים ואם יבורר הדבר ששמו לאדא מעולם אז נהי' מוכרחים לשנות הדבר עפ"י הסכמת גדולי הדור:

ולמען יהי' בנקל להמחפש למצוא, ארשום שמות האדונים אשר להם הי' שייך הפאלוואריק ראזנאווקא שבמערב הנהר הגדול [שבמערב העיר] הי' שייך להם הרחיים שבמזרח הנהר (הרחיים ג"כ נקרא ראזנאייקע). האדון הראשון זה ערך ששים שנה ויותר הי' שמו נאייאקאייסקי ואחריו המיניסטר פלאטינאיו. ואחריו הגענעראל סוימאנאיי. ואחריו זדאנאוו. אך הרחיים מכר האדון פלאטינאוו להממשלה והממשלה מכרה הרחיים למיעשטשאן טשרטושעווסקי והוא מכרה לר' ליבטשא ווארמאן עכ"ל. אכן לענין זה לא מצאתי בין כתי"ק מזקניי הגה"ק זי"ע מאומה:

והנני ידידו עוז:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה