שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן נ
בשם ה' ובעזרתו ית"ש ווארשא.. שוכט"ס לכבוד אהובי חתני הרב הגאון וכו' מו"ה אברהם נתן שליט"א עלבערג אבד"ק סאניק וכעת בבלאשקי: אחד"ש באה"ר. בהיותך במחיצתי הצעתי לפניך קושיתי ע"ד הרמ"ה ז"ל בטור (חו"מ סי' ל"ו) והובא בסמ"ע (שם סק"ד) ובש"ך (סק"ו). דאפילו פסולין באו רק לראות אם העידו עמהן בב"ד עדותן בטלה. וקשה משבועות (ד"ל ע"ב) וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מנין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק. ופירש"י אע"פ שעדות אמת. מדבר שקר. שגורם לפסוק דין ע"פ שנים עדים ואין כאן אלא עד אחד. והא כשמעיד עם גזלן בב"ד לרמ"ה העדות בטל ואין כאן שום עד כלל וגורם לפסוק דין בלי עד כלל: והנה אחר נסיעתך מביתי מצאתי שעמד בזה דו"ז הגאון מופת דורו מאור הגולה רבי יוסף שמואל הלוי לנדא זצוקללה"ה אבד"ק קעמפנא בע"ס משכן שילה. ותירץ דלרמ"ה ז"ל באמת י"ל כן בש"ס שגורם להוציא ממון בלי עד כלל דכל עדות בטל ואין כאן אפילו עד אחד. וכי הרמ"ה אגוד בפירש"י. די"ל דרש"י ז"ל לא ס"ל כרמ"ה עכל"ק:
אכן י"ל עוד דהא דין קרוב או פסול העדות בטל. באמת הוא כגזיה"כ. דבאמת יש כאן עדים כשרים ומה טעם לבטל כיון שיש כאן פסול.
(ולראשונים ז"ל הטעם רק כיון דכשרים כוונו עם פסולים הוה כפסולים). וי"ל נהי דהתורה בטלה לעדות שנמצא בם קרוב או פסול היינו דוקא קרוב ופסול שנפסל בב"ד ויצא הדין לפוסלו דמיון לקרוב. משא"כ בשבועות שם מיירי שלא נפסק דין לפוסלו. דאל"כ לא הי' ב"ד מקבלין עדותו. רק שהי' נודע לעד כשר שהוא גזלן ומצרף עמו עובר על מדבר שקר תרחק. וי"ל גזלן שלא נפסל בב"ד אינו מבטל עדות:
אכן באמת לק"מ דבאמת י"ל כמ"ש בש"ס שגורם לפסוק הדין ע"פ עדים ואין כאן עד כלל. שגזלן זה מבטל כל העדות. וקשה רק לרש"י שפירש דאיכא רק עד אחד. ולרש"י לשיטתו לק"מ דשפיר פירש כן. ועיין מכות (דף ו') בתוס' ד"ה אמר רבא. דלפירש"י קרוב או פסול פוסל רק כשמעיד תוכ"ד.
א"כ שפיר פירש"י כשהעיד עד פסול וכשר בא אחכ"ד להצטרף עמו גורם להוציא ממון ע"פ עד אחד ויש בזה משום מדבר שקר תרחק. דע"א נשאר. כיון שמעיד אחכד"ד לעדות הע"א הפסול. אין מבטל. ובאמת אלו הי' תוכד"ד אין עדות כלל. ורש"י פירש רק אף את"ל שמעיד אחכד"ד עושה שלא ע"פ דין דעכ"פ אין כאן יותר מעד א' וז"ב. ורמ"ה ז"ל גופא ס"ל כרש"י דפוסל בעדים רק במעיד תוכ"ד והבן:
חותנך ידידך: