שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן לד
בשם ה' יום ב' דחנוכה תרס"א פלונסק. כבוד ידינ"פ הרב הגאון מ' בן ציון אברהם קואינקה בעה"ק ירושלים תובב"א:
בטובו יתן מקום ב "המאסף את מכתבי זה מראש ועד סוף. ואף כי מכתבי זה הוא דברים פשוטים עכ"פ ראויים רדפום שיהיה נזכר דברים עתיקים מפנקם הקהל:
א) נשאלתי מעיר אחת מגליל זה איך להתנהג בקבורת מת ילד הנולד עם שינים. וזאת אשר השבתי. הנני להעתיק לכם מה שמצאתי כתוב בפנקס החברה קדושה דפה עירנו בענין כזה בזה"ל:
תכתב זאת בעט ברזל ועופרת לזכרון עולם למען יעמוד ימים רבים למשמרת.
מי שיולד עם שינים שקורין ציין שהיה כתוב בפנקס מחברתינו הקדושה איך להתנהג עם קבורתו בהסכמת הרב המאוה"ג מו"ה אשר קמן אב"ד מווישענראד אבל בעו"ה בעת השריפה אשר שרף ד' פה את כל בתינו נשרף גם הפנקס והנה זה שלשה שנים אשר הביאו ילד מכפר ואמרו לנו כי נולד עם שינים. ושאלנו את בני החברה אם המה זוכרים היטב מה שהיה כתוב בפנקס. והנה זה אומר בכה וזה אומר בכה ושלחנו להערים אשר סביבותינו אם המה יודעים מה לעשות והשיבו כי אינם יודעים מאומה. אבל הרב הישיש מו"ה
משולם פייבש ראב"ד מווישענראד השיב לנו כפי העתקה פה אות באות ובוודאי עשו הגבאים שהיו בימים ההם כפי הכתוב. והנה היום יום דלמטה הובא לפה נפל מגביר מו"ה שמואל פרץ בן הרב הגביר ר' זלמן פוזנר מקאתער ובעת טהרתו מצאו המתעסקים שיש לו ארבעה שינים. ושוב לא נזכר עוד מה לעשות אבל נמצא ת"י המכתב מהרב הנ"ל. והלכתי עם המכתב להרב המגיד דפה עם הישיש מו"ה חיים דיין דפה והסכימו למכתב הנ"ל. ואמרתי תיכף להעתיק בפנקס המכתב אות באות גם מה לעשות להנפל הזה בהסכמת הרב מווישעגראד והרב מו"ה חיים דיין דפה:
העתק אות באות מגוף המכתב:
ב"ה יום ב' כ"ב שבט "שופט צדק" לפ"ק פה ק"ק ווישעגראד. ד' יברך את עמו בני גומלי חסדים בשלום לכבוד אלופי גבאים דח"ק ק"ק פלונסק: גיה"ק הגיעני זה היום ושם נאמר בדבר מת אחד שנולד עם שינים שהיה כתוב בפנקס שלכם מהרב הג' מו"ה אשר קמץ לאמר עניני חרמות איזה פעמים. אך נלקח מכם הפנקס בהבערה ולא ידעתם איך ומה לעשות ובקשתם ממני לחקור האם נמצא כתוב בפנקס החברה איזה דבר אופן או אם יש איש באנשי החברה היודע בבירור מה לעשות איך להתנהג עם מת כזה. הנה דרשתי וחקרתי היטב בפנקס דפה וגם לכל אנשי החברה ולא מצאתי מענה בבירור בפיהם. אחד אומר שאין עושים שום שינוי והרבה אומרים שיניחו אותו בקבר פניו למטה. ואין בזה בירור גמור. ואנכי הגם כי ידעתי מך ערכי ואין אתי דעת ותבונה לחוות דעתי בזה עכ"ז הוכרחתי להשיב מפני הכבוד. הנה אנכי לא מצאתי מזה בשום ספר רק בספר חסידים סי' קפ"ו שם מבואר באחד שנולד בשינים וזנב ואמרו אנשים שבסוף יאכל בני אדם מוטב להמיתו אמר להם החכם להסיר השינים שלפניו ולחתוך הזנב שיהיה ככל אדם ואז לא יזיק. משמע משם שדבר שינוי כזה אין חשש סכנה לאחר מיתה מדלא אמרו אנשים מה יעשו בו לאחר מיתה גם בש"ע בכל מקום שנאמר שינוי לא נמצא סכנה כי אם בחייו לכן לצאת כל הדיעות להניח אותו בתחילה הפוך בקבר ואח"כ תעשו כפי המקובל לכם מהרב הגאון מו"ה אשר קמץ ז"ל להשביע אותו בחרמות ומשמעות לשון מכתבם לאמור בלשון לעז אך מבואר בספר זכירה בלשון שהיה רגיל בו בחייו. ולמת כזה שלא הי' בו שום דיבור אפשר לאמור גם בלשון הקודש בזה הלשון:
בידיעת בד"צ ובידיעת הח"ק הננו משביעים את רוחך בשם ד' ובח"ח ובשד"א א ובחרם יהושע ב"נ שלא תזיק לשום אחד, מבני משפחתך ולא לשום אחד מבני עירינו ולא לשום אדם בעולם ולא תעשה שום רושם כלל. ככה ישביעו אותו שלשה פעמים. ואח"כ יהפכו אותו ויניחו אותו כדרך כל המתים ויבקשו ממנו מחילה עכ"ז שעשו עמו באשר שמוכרחים לעשות לו כך מאחר שעשו עמו שינוי מן השמים. ואם יוודע לכם שלא נאמר בפנקס להפוך אותו. אזי תשביעו לבד כנ"ל. הגם כי אתי להאריך קצרתי מפני כבוד המת. ולראיה בעה"ח הק' משולם פייבש ראבדק"ק הנ"ל:
להיות לראיה כי הועתק אות באות מגוף כתב ידו הטהורה בלי שום שינוי כלל באעה"ח היום יום א' ט"ז מנחם אב תקצ"ב לפ"ק פה פצלונסק: נאום משולם יאכטזואהן. היום יום א' ט"ז לחודש מנחם אב תקצ"ב הביאו לפה נפל מהגביר מו"ה שמואל פרץ מקאחער והי' בעת טהרתו מצאו לו המתעסקים ארבעה שינים שקורין ציין והלכנו לבית הרב המגיד עם הרב מו"ה חיים דיין מפה במכתב הרב הישיש מו"ה משולם פייבש ראב"ד מווישעגראד כפי המבואר מעל"ד וזאת עשינו בהסכמתם שלחנו עם השמש הנושא הנפל לבית הקברות אחד מבני החברה גם הב"ד שמש. ושמש דח"ק הניח את הנפל על פניו בתוך הקבר ואמרו שלשה פעמים בזה הלשין:
בידיעת בד"צ דפה ובידיעת בני הח"ק הננו משביעים את רוחך בשם ד' ובח"ח ובשד"א ובח' יהושע ב"נ שלא תזיק לשום אחד מבני משפחתך ולא לשום אחד מבני עירינו ולא לשום אדם כלל ואל תעשה שום רושם כלל. ואח"כ הפכו השמש והניחו כדרך כל המתים וביקשו ממנו מחילה כפי הכתוב מעל"ד ד' יגדור פרצותינו במהרה בימינו. ע"כ העתקתי מהפנקם הישן דפה: ואגב אזכיר אשר הג"מ אשר קמץ אבד"ק ווישעגראד הנ"ל הוא הנזכר בשם הגדולים החדש מערכת א' אות רכ"ג מי שהיה אבד"ק טיקטין ואח"כ בווישעגראד. ויסופר שם מעשה נורא באיזה אופן נודע גדולתו. וכי נתקבל שם לרב עפ"י צוואת רבו הגאון מ' שלום אבד"ק טיקטין. ומקודם הסתיר את גדולתו עיי"ש באורך. והגאון המגיד מפלונסק הנ"ל בפנקס הוא הג"מ דוד כנפי יונה שהי' אב"ד דפה ונקרא פה בשם המגיד ואח"כ נתקבל לפראשניץ ולקויל ושם מנוחתו כבוד. והג"מ חיים דיין הוא אחיו של הג"מ ישראל אב"ד גור אביו של הגה"ק בעל חידושי הרי"ם ז"ל. והרב מ' משולם יאכטזאהן הנ"ל בפנקס הוא הרב המפורסם הנקרא פה ר' משולם חסיד ז"ל:
ב) נשאלתי מעיר שרוצים לעשות בית הקברות חדש כדת איך לנהוג בזה. והשבתי הנה ראיתי מש"כ בזה הג"מ יוסף דוד זינצהיים בעהמח"ס יד דוד בשו"ת שאגת אריה החדשות סי' י"ז וז"ל:
הנה מרגלא בפומייהו דאינשי כשרוצים לעשות בית הקברות חדש שאין קונין לחלוטין ואין גומרין את הקנין עד שיהיה ח"ו ב"מ מוכן לקבור שם. ובאמת מימי לא ראיתי בשום ספר דבר מזה. אעפ"כ מנהג של ישראל תורה היא ואולי עושין ע"ד לא יפתח אדם פיו לשטן ח"ו וסימנא מילתא היא עכ"ל. והגאון בעל שאגת אריה השיב לו שם בזה"ל:
וע"ד שכתב שיש מקפידים שלא לגמור המקח בקרקע בית הקברות עד שימות מת אחד קפידא זו אין לה עיקר ושורש ודברי הבל הם רק כן ראוי לנהוג שיקנו קרקע לגמרי לב"ה רק קודם המקח יעשו חברה של קברנים הנקרא חברה קדישא ואנשי החברה יגזרו צום על עצמם ביום ב' או ה' ויאמרו סליחות ויבקשו רחמים ובלע המות לנצח עכ"ל. גם ראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' קל"ה שכ' אשר שאל בנידון הבית עלמין שבאים להוסיף עליו מה לעשות הנה לא שמעתי מרבותי דבר בזה ולפ"ד שילכו הח"ק על הב"ע ויסבבו הב"ע ויאמרו הבקשה שאומרים בשעת סיבוב בה"ק והיא כתובה בס' מענה לשון והח"ק יתענו מקודם או יפדו עצמם וגם בני העיר ירבו בצדקה באותו מעמד ויקיפו הב"ע ז"פ ויאמרו מקודם הד' מזמורים הראשונים שבתהלים ואח"כ ויהי נועם בכל הקפה ואנא בכח וכו' עכ"ל. שוב ראיתי בשו"ת דברי יעקב סי' י"ג שכ' בנידן זה הנה סיבוב המקום ואמירת מזמורים מצינו כעין זה בש"ס שבועות ר"פ ידיעות הטומאה גבי הוספת עיר והעזרות דהי' מוסיפין בשיר של מזמורי תהלים וכל ישראל היו מקיפין המקום סביב עיי"ש בפירש"י ד"ה ושתי אבל התעניתים שהחמירו בזה לא ידעתי להם צורך דבר ולמה נגזור תענית ולהמריך לבבם ויותר טוב שיפדו עצמם בצדקה להיות למצוה רבה שזה מפורש בקרא שמצלת מן המיתה אבל התענית מאי עבידתי'. וראיתי בס' מעבר יבק מאמר שפת אמת פי"ד ועי' ג"כ בס' פחד יצחק אות ביה"ק שכתבו שהמת אשר יהי' נקבר שם ראשון יש לשחוט קודם תרנגול בלא ברכה (אבל הכיסוי יעשה בברכה) ולקוברו בצד המת לרגליו יע"ש. ועיין בשו"ת בנין ציון סי' קט"ו עכ"ל. והנה מה שתמה על התענית שגזרו לדעתי אין זה חידוש כי כיון שיש חשש אולי ח"ו נגזר מיתה על יושבי המקום ואל יפתח אדם וכו' א"כ שפיר נכון לגזור תענית אשר הוא בכלל תשובה ותפלה וצדקה דמעבירין את רוע הגזירה וכן צו"ם קו"ל ממו"ן. ותענית מכפר עונות אנשי העיר וכמו שכתוב ביונה (ג' ד') ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וכו' אל יטעמו מאומה וכו' וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה וכן מצינו בכל מקום שישבו בתענית לכפרת עונות גבי מזה שישב בתענית שבעה שבתות ימים כמבואר בפדר"א פ"כ ועיין בעירובין (די"ח ע"ב) שהתענה ק"ל שנה וכ"ה בזוה"ק ק בראשית (דף נ"ה ע"א). ועיין בע"ז (ד"ח) שעמד בתענית ח' ימים. וכן לכל חשש וצרה גזרו תענית ומי יאמר זכיתי לבי הלא אמרו שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב היום וכו' א"כ הלא התענית הוא בכלל התשובה בכל מקום. ועיין במדרש רבה וישב פצ"ד ויעקב הי' עסוק בתעניתו ויוסף הי' עסוק בתעניתו ושם פצ"ד וישב ראובן וכו' בשקו ותעניתו ובתנחומא ויצא פ"ד לאה יושבת וכו' ומתענה ובמ"ר בשלח פכ"א יפה היה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ובתנחומא בשלח פכ"ז שהיו שרוין בת"צ. ובילקוט תשא מ' יום שעלה משה למרום היו ישראל נוהגין צום ותענית. ומדרש רבה שמות פ"א אשחור זה כלב שהשחירו פניו בתענית ודהע"ה אמר ברכי כשלו מצום ובמדרש משלי פ"א מ' יום נתענה שלמה שתנתן לו חכמת התורה. ושם פ"ו אל תתן שינה לעיניך מלישב בתענית. ובאחאב נאמר (מלכים א' כ"א) ויצום. ובמדרש שה"ש (ג' ד') זה דניאל להיכן הלך לתענית. ואיתא חגיגה (דכ"ב) ובתוספתא אהלות פ"ה ר"י כל ימיו הושחרו שיניו מהתענית ובנזיר (דנ"ב) מצינו כן גם ברשב"י. ובראב"ע איתא בירושלמי שבת (פ"ה) דכל ימיו השחירו שיניו מתענית. ובש"ס קידושין (דפ"א) בר"ח בר אשי כל ימיו הי' מתענה ואיתא במו"ק (דכ"ה) דר"ה יתיב מ' יום בתענית. ומר ברי' דרבינא כולי' שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא בש"ס פסחים (דס"ח). ור' יוסף בש"ס ב"מ (דפ"ה) ורב ששת עסק בתענית כמבואר בפסחים (דף ק"ח) והיה לו תפלה אחר התענית עיין ברכות (דף י"ז). והא דאמר רב ששת עצמו בתענית (דף י"א ע"ב) האי בר בי רב דיתיב בתענית ליכול כלבא שירותי' י"ל דהיינו דוקא בר בי רב דע"י תעניתו יתבטל מלימודו דת"ת כנגד כולם. והיא כהא דאיתא בירושלמי פסחים (פ"ג ה"ז) ר' אבהו שלח לר' חייא ברי' ללמוד בטבריא שלחן אמרין גומל חסדים הוא שלח לי' המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריא ועיין בזה בהרא"ש כתובות ריש פ"ב והבן. וכמו רשב"ל דעסק בתענית בפרדר"א פמ"ג וכמו ר' זירא צם ש' תעניתא בש"ס ב"מ (דף פ"ה). וזקיני המהרש"ל גרס בכ"א שם ארבעים תעניתא. ובאמת כן גרם רש"י חולין (דף קכ"ב ע"א) אבל מגרסת הירושלמי מגילה פ"א ה"ד ובתענית פ"ב הי"ב ובנדרים פ"ח הא דר"ז צם ש' צומין משמע דגרס מאה בכאו"א. ועיין במד"ר נח פל"א ועשו תענית ובמד"ר פל"ג רבי גזר תענית. ובמד"ר לך פמ"ד ג"ד מבטלין גזירות רעות וכו' אף התענית. ובויק"ר פ"ג מי שהוא מקריב נפש עאכו"כ. ובמדרש קהלת לך אכול בשמחה וכו' היחידים מתענין. ובמדרש קהלת כל אשר תמצא ידך וכו' רב אסי צם תלתין יומין ובירושלמי תרומות פ"ח עולא וכו' צם כמה צומין ובירושלמי פ"ה דמעשר שני כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומתעני ובירושלמי ברכות פ"ד המתפלל ולא נענה צריך תענית. וכן בירושלמי כלאים פ"ט רשב"ל צם ק' צומין. ובזוה"ק שמות (דט"ו) גודל ענין התענית:
ואיתא ברכות (דל"ב) גדולה תענית יותר מן הצדקה. והא דאיתא בברכות (דף ו') אגרא דתעניתא צדקתא משמע דעיקר היא הצדקה אכן לפי' המהרש"א ז"ל שם ניחא שפי' דהאגרא הוא רק אם נותן המעות שהוא מרויח מהתענית לצדקה אבל באמת האגרא הוא עיקר על התענית ואיתא שבת (די"א) יפה תענית לחלום וביומא (דס"ט) אותיבו בתעניתא ובש"ס תענית (דכ"ב) על כולן רשאי לסגף בתענית. ובמו"ק (י"ד) אין טועמין כל היום ובכתובות (דף ק"ד ע"א) גזרו תעניתא ובנדרים (דמ"ט) גזר רשב"ג תעניתא ובגיטין (דנ"ו) ר' צדוק יתיב מ' שנין בתעניתא ובב"מ (דל"ג) יתיב ר"ח מ' תעניתי ובמכילתא יתרו חשכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית ור"י תלמידו ורחב"ד התענה פ"ה תעניתים בענין פרק שירה עיין ילקוט פ' בא וכדומה הרבה והן אמת אם יושבים בתענית ואין עוזבים דרך רשע הוי כטובל ושרץ בידו וכבר צווח הנביא (ישעי' נ"ח ג') למה צמנו ולא ראית ענינו נפשינו ולא תדע הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכו' הן לר"ב ומצה תצומו וכו' הכזה יהיה צום אבחרהו וכו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וכו' הלא פרוס לרעב לחמך וכו' האמנם מי שהוא חלוש בודאי יוכל לפדות עצמו בצדקה. ועל כאלה נאמר חטאך בצדקה פרוק. אבל מי שיוכל להתענות ולא יזיק לו ח"ו בודאי טוב הוא:
שוב ראיתי בסו"ס ליקוטים מר"ה גאון עם פי' נר ישראל נדפס מהבעש"ט הקדוש ז"ל. וכן נדפס זאת בסו"ס דברים נחמדים בזה"ל:
אם צריכין להוסיף על ביה"ק רח"ל ככה יתנהגו מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם עשרה אנשים לא פחות. בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק"ב ק"ג ק"ד. ובישעי' קפיטל מ"ב מתחיל שירו לד' שיר חדש וגו' ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ב. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית ובצד אותו קרן יאמרו קפיטל ק"ג בתהלים ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית. ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק"ד. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית ובצד אותו קרן יאמרו בישעי' קפיטל מ"ב שירו לה' שיר חדש וגו' ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון וככה יתנהגו בכל הקפה מהשבע הקפות. ואחר גמר כל ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בכח ויכוונו שם אחד מהשבע שמות עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה לא יתחילו מרוח צפונית וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית גם לא יתחילו מכהן. ויהי רצון שיבולע המות לנצח בבא"ס עכל"ק. שוב ראיתי בס' שדי חמד אסיפת דינים מערכת אבילות אות פ"ג וז"ל ביה"ק שמעתי שנוהגים בערי אשכנז דאם באים להוסיף על הביה"ק מזמינים לשם איזה גדול הדור צדיק מפורסם שימצא בעת התוספת ואם לא נמצא באותה העיר צדיק מפורסם שולחים אחר איזה צדיק מפורסם שבדור ומעטרים אותו בזהובים שיבא אליהם. ואצלינו הספרדים לא ראיתי ולא שמעתי מנהג זה ולא ראיתי בשום ספר מנהג זה ולא ידעתי טעם וסמך לזה אך ראיתי במכתב גדול בדורינו הג"מ דוד לוריא מפינסק נ"י שכ' סמך למנהג זה שסמכו זה על דין ציוני קברות שהיו נעשים עפ"י גדול ות"ח כמ"ש במו"ק (דף ה') אם יש זקן או תלמיד וכו' (ואף דאינו דומה דשם הא צריך לדקדק מפני הטומאה עכ"ז כיון שסיימו בגמ' ש"מ ת"ח דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא סמכו להם שאלו הדברים נעשים ע"י גדולים) ויותר נר' שסמכו על מאמרם בסנהדרין (מ"ד ע"ב) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' וענין הזמנת ביה"ק חשבו לצרה ומקדימין תפלה דלא יתרבו בהו מיתנא ח"ו ובוחרים באדם גדול שיודע ללחוש כמ"ש בתענית (ד"ח ע"א) ילך אצל מי שיודע ללחוש וכו' לחסיד שבדור וכו' וזהו סמך למנהג אבל באמת אין שואלין על המנהג ובפרט בענינים אלו אשר כל יסודותם על אדני המנהגות נבנו וכו' לזאת לא ישנו ממנהגם זה חו"ד. והן עתה בשנת תרל"ז בעיר הסמוכה לנו הוצרכו להוסיף על ביה"ק ונשאלתי, מהם איך להתנהג והשבתי כדברי הגאון שאג"א הנ"ל באות פ"ב שיקראו צום במשמרת ער"ח סיון לכל הפחות יו"ד ב"א מבני הח"ק וכן עשו מעשה ושאר בני החברה שלא יכלו להתענות כל היום עכ"פ התענו עד קרוב לחצות היום וגם אני ההדיוט הייתי שם להיות אתם ביום הנ"ל והתפללנו שחרית והרבו בסליחות ואנכי תקנתי תפלה אחת להתפלל בבית עלמין וסדר למוד שם ונמשך עד קרוב לחצי היום. ויה"ר שיבולע המות לנצח אמן:
דברי הכותב ידידו: