אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן כג

סימן כב

ב"ה יום ה' חקת שנת תרנ"ז פלונסק. לכבוד ידינ"פ הרב הגאון וכו' מו"ה גרשון שליט"א שטערן אבד"ק מאראס לודאש במדינת אוננארין:

אחדשכ"ת. מכתבו קבלתי לנכון ואשר דרש ממני לכתוב לו איזה ד"ת מחידושיי אשר חנני השי"ת במילי דבי כנישתא. והודיעני כי אי"ה ביום ב' פ' ואתחנן יהי' בעירו חנוכת ביהכנ"ס אשר זכיתם לבנות הנני לעשות רצונו ש"א זה כבודו. וארשום מהבא בידי זעיר וזעיר שם כי טרדותי מרובים מאד בימים האלה. בש"ס ברכות (דמ"ז ע"ב) ואריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה וכו' שחרר חד ונפיק בחד והיכי עביד הכי והאר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה וכו' לדבר מצוה שאני מצהב"ע הוא מצוה דרבים שאני. ומקשים המפורשים מהא דגיטין (דל"ח ע"ב) דמתרץ הגמ' מצוה שאני ולא מקשה מצהב"ע הוא ועיין בס' כתב סופר עה"ת פ' בהר. ולעד"נ ליישב דהנה בצל"ח הקשה על קושית הגמ' והיכי עביד הכי דזאת אין שייכות להא דריב"ל. והיא קושיא בפ"ע מהא דר"א על ר"י ואף שאורחא דש"ס להקשות אגב גררא מ"מ הול"ל גופא מעשה בר"א אבל כיון דלא מרשים גופא משמע דשייך להאי דלעיל דמשני תרי הוי לי' ונראה דהנה איתא לעיל (דף ו' מ"ב) א"ר יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנא' מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה ומשמע דהיינו כשנחסר אחד למנין כועס הקב"ה שבעבור איש אחד בטל המנין והכי מורה הקרא מדוע באתי ואין איש דייקא איש היינו שחסר איש אחד משא"כ כשחסרים שנים לא יכעוס הקב"ה בשביל זה דאטרוחי כולי האי לבקש ולהדר אחר שנים להשלים עשרה לא מטרחינן ומה גם במעשה דר' אליעזר לעשות מעשה ולשחרר שנים בשביל מנין עשרה אין כעס בשביל זה. וכבר פי' המפורשים הא דאמרו ז"ל בשעה שהקב"ה בא בביהכנ"ס ולא מצא עשרה וכו' מדוע באתי ואין איש דצריך ביאור דבקרא מקפיד על איש וכאן אינו מקפיד רק על עשרה ועיין בזוה"ק תרומה (דקל"א ע"ב) מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתיב אלא ואין איש וכו' אכן הכוונה דיש אחד שאינו רק במספר אחד אבל במה שצריך לקדושה וברכו אז כל איש נחשב לעשרה דבזולת זה אין מועיל. ובזה א"ש הכתוב מדוע באתי ואין איש שזה האיש הנחשב לעשרה וז"ש קראתי ואין עונה לענות אמן ברכו וקדושה צריך עשרה עיי"ש. והנה משמע דעבירה בביטול מנין עשרה חמור יותר מהעובר מצות עשה אחרת דאיתא בש"ס מנחות (דף מ"א ע"א) דלא מענשי אעשה כ"א בעידן ריתחא משמע דאין הקב"ה כועס בביטול עשה. ורק באם העת הוא ר"ל עידן ריתחא אז ממילא יש עונש על מצות עשה ועיין בס' עמוד העבודה דרוש התשובה (דקמ"ג ע"א). אבל בשביל מנין עשרה אמרינן לעיל דהקב"ה כועס ונעשה ח"ו עידן ריתחא והיינו שנחסר לעשרה איש אחד כנ"ל ומצינו יותר דגם בעידן ריתחא בבואם לביהכנ"ס מרוגז נהפך לרחמים כהא דמבואר בזוה"ק וירא (דק"א ע"א) ברבי אחא אזל לכפר טרשא וכו' דשארי מותנא במתא וכל יומא אתתקף וכו' אמר להו ניזל לבי כנישתא וכו' עיי"ש ועיין בס' שם משמואל פ' בחוקותי דפח"ח. ומצאתי שכוונתי קצת בפי' ואין איש היינו דוקא איש אחד לדברי קדוש זקיני הגאון איש אלקים בס' פנים יפות פ' בהר (כ"ה מ"ו) ולפי"ז מיושב שפיר דבלא הא דריב"ל דתרי איצטרכו לא הוי מקשה הגמ' והיכי עביד הכי דהא יש לומר ששחרר רק לאחד והיינו דהי' חסר למנין עשרה רק אחד. וע"י השחרור נשלם מנין עשרה דעשה זאת חמור יותר וגדול יותר ממה שעבר על העשה דלעולם בהם תעבודו. דהא העובר עשה דלב"ת אין מענשינן אעשה ובהא דבא לביהכנ"ס וכו' הקב"ה כועס. אבל אליבא דריב"ל דמתרץ תרי איצטרכו לי' אף דגם עבד מצטרף מ"מ לכתחילה קודם השחרור הי' חסר למנין עשרה שנים. ובאופן זה לא מצינו שהקב"ה כועס יותר מעובר שאר עשה וכמש"כ זקיני בפנים יפות שם והוי מצות שקולות ושפיר קשה על ר"א והיכי עביד הכי ותי' לדבר מצוה שאני ופריך גם אנא ידענא אכן קשה לי מצהב"ע היא דהא הוי מ"ע ששוים ותי' מצוה דרבים שאני ושוב יותר גדול העשה דמנין עשרה. ולפי"ז מדויק שפיר מה דכאן איתא לדבר מצוה שאני ובש"ס גיטין איתא מצוה שאני דהא כאן אליבא דריב"ל דתרי איצטרכו לי' א"כ ע"י ששחרר חד לא נגמר עמו המצוה רק שהוצרך לשחררו לדבר מצוה. אבל בש"ס גיטין קאמר מצוה שאני דהא שם קאי באופן שהי' לו רק עבד אחד ובו הי' תלוי השלמת המנין ולכן קאמר מצוה שאני דעמו נגמר המצוה, ולפי"ז ניחא דלא מקשה שם מצהב"ע היא דהא שם אין המצות שקולים דאם חסר אחד למנין הענין גדול יותר שלא להביא לידי כעס ושלא להפוך רחמים לרוגז ח"ו ושפיר עביד ששחררו ופשוט:

ובחידושי לסוגיא זו אמרתי ליישב ת"ל עפ"י מש"כ בס' טיב גיטין שם דהא דקשה מצהב"ע הוא משום דלא הוי בעידנא אכן י"ל דהי' בעידנא כגון אם שחררו ע"י שקראו לתורה (וכעין זה כתבתי לפני י"ז שנים בתשובתי הנ"ל) אכן אכתי הא בעינן גט שחרור ותי' דכאן בגיטין קאי לשמואל דלא בעי גט שחרור עיי"ש. והנה דקדקו המפורשים דבברכות איתא א"ר יהודה וא"כ לפי מה דקיי"ל כל מילתא דא"ר לא תעביד אעל"מ ומאן דסובר אעל"מ ע"כ דסובר המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור כמו שכ' בס' חידושי הרי"ם גיטין שם ע"ד פלפול נפלא ועמוק דפח"ח וא"כ לא הוי בעידנא והוי מצהב"ע והבן אחר שישים עיניו בחידושי הרי"ם שם. והעיר אותי תלמידי המופלג מ' אברהם דוב הכהן שיחי' מפה. מדברי הס' מלא הרועים סוגי' דאעל"מ אות ג' דמאן דסובר שינוי קונה סובר אע"מ, והנה שמואל סובר שינוי קונה בש"ס ב"ק (דצ"ד ע"א) וא"כ ראי' לחידושי הרי"ם שם שכ' דיש לומר דשמואל סובר אע"מ כאביי ולכך סובר דלא בעי גט שחרור עיי"ש. ובחידושי הארכתי הרבה בדרך זה ליישב שיטת הרמב"ם בפ"ט מה' עבדים ה"ו שכ' דמותר לשחרר לעשרה דביהכנ"ס ולא כ' דוקא במצוה דרבים משום דקאי לשיטתו דפסק כאביי דכל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד מהני עיין במשל"מ פ"ג מה' גירושין בשיטת הרמב"ם דאע"מ וכ"כ בלח"מ פ"ו מה' בכורות ה"ח ועיין בשו"ת נוב"י מה"ת חאע"ז סי' קכ"ט ואין המקום להאסף פה. ועיין לקמן סי' ל"ב וסי' ל"ג:

שם (דף ח' ע"א) אמרו לי' לר' יוחנן איכא סבי בבבל וכו' למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה כתיב אבל בחו"ל לא כיון דאמרו לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' וכ' שם הרי"ף בע"י וקשה טובא דהיכי מתרץ לה מאי דכתיב על האדמה אבל בחו"ל לא וכו'. שמעתי בזה עם מאמר חז"ל שעתידים כל בתי כנסיות ובמ"ד להיות נקבעים בא"י ולהכי ניחא דכיון דמקדמי וכו' הוי להו יושבים על האדמה בא"י וכו' ועיי"ש במהרש"א. ועד"ז פרשתי הכ' בפ' אמור למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י בהוציאי אותם מא"מ אני ה' אלהיכם דלמה סיימה תוה"ק אני ה' אלהיכם. אכן הענין ע"ד שאמרו חז"ל (כתובות דק"י ע"ב) שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם, לאלהים וכ"ה בזוה"ק יתרו דע"ט. בהר דק"ט פנחס דרכ"ה. ועיין הגרסא באבות דר"נ פכ"ו ובת"כ בהר ובתוספתא ע"ז פ"ה. וכן הוא גם בחוץ לארץ בתוך ביהכנ"ס באם מיחדים בתי כנסיות לתפלה ולתורה אז המקום נתקדש בקדושת א"י כי שם דומה כמי שיש לו אלוה וע"ד שאמרו חז"ל בברכות (ד"ו ע"א) א"ר בר"א אר"י מנין שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס וכו' ולזאת אמרו במגילה (דכ"ט) תניא ר"א הקפר אומר עתידין ב"כ ובמ"ד של בבל לקבוע בא"י וכו' כי המקום נתקדש כא"י וכלשון הקרא מה טובו וכו' משכנותיך ישראל דקאי על ביהכנ"ס דנקראת משכן ישראל כמו א"י. וכן ע"י ישיבת סוכה באם עושין סוכה ומסבב המקום בדפנות וסכך כמצות הש"י עלינו אז המקום נתקדש בקדושת א"י ובישיבתו בסוכה כמי שיש לו אלוה ויושב בצלא דמהימנותא ע"ד בצלו חמדתי וישבתי כידוע ושפיר אמר הקרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י בהוציאי וכו' אני ה' אלקיכם היינו בסוכה דומה שאני ה' אלקיכם. וא"כ שפיר ניחא דברי חז"ל הנ"ל כיון דאמרו לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו וכו' כי ביהכנ"ס נקראת על האדמה כי יש לו קדושת הארץ והשראת שכינתו ית"ש ובאור פני מלך חיים. ומה נעמו בזה דברי קדוש חמי זקיני הגאון אבד"ק קעמפנא זצ"ל בספרו עין הבדולח כתי"ק על אגדות הש"ס בברכות שם וז"ל על האדמה וכו' היינו דאהני להו ערש"א ורי"ף ועיין מ"א בש"ע א"ח ה' ביהכנ"ס ואקדים לפרש ילקוט פליאה בכתוב לבני קרח וגו' יסודתו בהררי קודש זש"ה תבור וכרמל וגו' וי"ל עפ"י דהמ"א בש"ע או"ח סי' קנ"א סק"ט מביא מחלוקת ראשונים במאמרם עתידין וכו' שיקבעו בא"י דעת קצתן הבנינים לחוד ודעת קצתן גם הקרקע יוקבע בא"י וכ' המג"א להוכיח שיטה זו כיון דילפותא מתבור וכרמל וכו' ק"ו לביהכנ"ס ושם הקרקע מהר תבור וכרמל נקבעו בארץ ישראל עכ"ד. ונלענ"ד זו כוונת המ"י יסודתו בהררי קודש וכו' כי גם היסוד יוקבע בהררי קודש וסיים המ"י זש"ה תבור וכרמל וגו' ק"ו לקרקע ביהכנ"ס והבן אחר העיון שם וא"כ כיון דקרקע ביהכנ"ס יוקבע ג"כ בא"י נקרא שפיר על האדמה דהוי כאדמת א"י ממש עכל"ק. ועיין פי' גמרא זו מאבי זקיני הגאון הקדוש מו"ה נתן נטע יצחק ברלינר זצ"ל אבד"ק בילגורייא שנדפסו בס' המאסף שנה זו סי' קכ"ד שיצא לאור בעה"ק ירושלים תוב"ב:

ואשר דרש ממני כ"ת ביאור דברי הש"ס ברכות (דף ח' ע"א) א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא א"ל הכי אר"ח מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' דתמהו המפורשים דהא לאו ממילי מעלייתא דבי כנישתא הוא אלא לגריעותא הוא עיי"ש בהרי"ף בע"י ובפ"י. ולעד"נ דהנה ראיתי בס' ברוך מרדכי בברכות כאן שהקשה דכאן נראה דרבא קיבל דברי רפרם ב"פ ולא חלק עליו כלל דאל"כ הו"ל לרבא לומר מאי מעליותא כמ"ש רבא בשבועות (דמ"ה) על רב"ח וא"כ קשה דרבא אדרבא הא במגילה (דכ"ו ע"ב) אר"פ משמי' דרבא איפכא מבי רבנן לבי כנישתא שרי אלמא דסובר קדושת ביהכנ"ס יותר חביבה מביהמ"ד ודחה שם דברי הגאון בשו"ת כתב סופר ח"א סי' י"ח עיי"ש. ולענ"ד הכל עולה יפה עפ"י מש"כ קדוש חמי זקיני זי"ע בעין הבדולח שם וז"ל א"ל רבא לרפרם וכו' לימא וכו' הרואה יפלא ששאלו מילי מעלי' בבי כנישתא והשיבו בהפך לגריעותא שאוהב שערים המצויינים בהלכה והיינו אפי' מקום קבוע ליחיד וי"ל עפ"י דברי הזוה"ק מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו' עיי"ש שהאריך בגודל עון השח בביהכנ"ס מקדש מעט ומתוך כך נמנעים קצת חכמים שלא לדבר גם דברי תורה בבהכנ"ס רק בדינים והלכות ביהכנ"ס וזו טעות כי דברי תורה מקודש ומעולה יותר וכפי הדרש שאוהב ה' שערים המצויינים בהלכה היינו גם מדרש קבוע ליחיד יותר מכל בתי כנסיות וכו' א"כ כל ד"ת מותר ומצוה בבהכנ"ס. וי"ל דרבא חשיב דאין לעסוק בבהכנ"ס רק בדינים והלכות בהכנ"ס וזו דדייק לימא מר מהני מילי מעלייתא וכו' במילי דבי כנישתא היינו בד"ת הלכות ביהכנ"ס ע"ז השיבו מדרש אוהב ה' שערי ציון וכו' וד"ת מקודש יותר וכל ד"ת מצוה לעסוק בבהכנ"ס וכו' עכל"ק. ולפי"ז מיושב גם קושיות הס' הנ"ל דרבא באמת לשיטתו דסובר מבי רבנן לבי כנישתא שרי הי' דעתו דאין לדבר בד"ת בביהכנ"ס רק במילי דבי כנישתא כנ"ל. והנה בהרי"ף לע"י כתב לתרץ דהי' אפשר לומר דכיון שהגדיל לספר שבח מעלת השערים המצויינים בהלכה שהוא יותר מב"ה א"כ מיני' משמע גדולת ב"ה כיון שלא מצא דבר גדול ממנו לתלות בו השבח שאמר שההלכה משובחת מבהכנ"ס מכאן משמע שמעלת ביהכנ"ס גדולה מאוד שאל"כ מה מעלה היא להיות השערים המצויינים גדולים מדבר שאינו גדול הערך וכו' אלא עיקר השבח הוא שהם נאהבים יותר מהדבר הנאהב הרבה שהם בתי כנסיות שאין לך דבר חשוב מהם ואעפ"כ שערים המצויינים בהלכה חביבים מהם וכו' עיי"ש ועי' בס' ילקוט אליעזר תהלים פ"ז. ועיין בדרוש בריש ס' שערי שמחה (ד"ה ע"ב) שמסביר הדבר יותר כי באם נרצה לתת בין שני עניינים לאחד חשיבות יותר מהשני עכ"פ צריך להיות השתוות ביניהם ולזה השיב לו שפיר ממעלת ביהכנ"ס דהרי התירה היא למעלה מכל הרוחני כמו שנא' ואהי' אצלו שעשועים יום יום וכיון דבי כנישתא הוא בערך השתוות עם התורה מזה מוכח דמעלת בהכנ"ס גדולה מאוד שאל"כ מה מעלה הוא להיות השערים המצב"ה גדולים מדבר שאינו גדול הערך וכו' עיי"ש. ובאופן זה מסביר גם בס' קרני ראם פ' קדושים ובהקדם דברי המורה נבוכים לבאר פסוק יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכ' כי בעניני התדמות דהיינו דזה כזה שייך אמילתא דדמיא אהדדי דהיינו כסף לזהב וכדומה משא"כ כסף לבשר ז"א מענין התדמות כלל ואינו בגדר זה. והנה תוה"ק הוא דבר יקר מאוד אשר לא ימצא מי להשווה לה כי מכ"ד היא מובדל אבל לא נמצא בערך להשוות לה ואמר יקרה היא מפנינים הוא דבר גדול שבעולם וזה יקרה ממנה וכו', ואמר וכ"ח וכו' רצינו דא"ל דפנינים הוא דמיון לתורה כי כ"ח לא ישוה בה כלל ואינו בצד הדמיון כלל וכו' עיי"ש:

ועפי"ז נ"ל לפרש בש"ס סנהדרין (דק"ה ע"ב) אר"י מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהי' להם בתי כנסיות ובמ"ד מה טיבו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם וכו' אר"א ב"כ כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ ובמד"ר שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. קללה ולא קללות עכ"ל. והקשה דודי זקיני הגאון רשכבה"ג מ'

שאול אבד"ק אמשטרדם בס' בנין אריאל פ' בלק וז"ל יש לדקדק היכא רמיזא בתי כנסיות וכו' בהא דכתיב קללה לשון יחיד דילמא קאי אחד משאר מילי דכתיבי בהך פרשה וכבר הרגיש בחיא"ג וכו' עיי"ש תירוצו דפח"ח. אכן לפי הדברים שכתבתי עד כה ניחא שפיר דהנה כבר בארתי לעיל דביהכנ"ס וביהמ"ד יש לו קדושת א"י ודומה כמי שיש לו אלוה. ורק זאת שארית הפליטה הנשאר לנו בגלותינו וכמאמרם ז"ל שם מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד ובלעם הרשע ביקש לומר שלא יהי' להם בכ"נ ובמ"ד היינו שיעזוב הקב"ה ח"ו אותנו בגלותינו ולא יהי' לו משכן שכינתו אצלינו בשום מקום בחו"ל. אבל כבר יש לנו הבטחה בפ' בחקותי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' לכלותם להפר בריתי אתם והיינו כמאמרם ז"ל בכל מקום שגלו שכינה עמהם היינו אף בארץ אויביהם וסיים הקרא דמה הוא הענין שלא מאס בנו ולא הפר בריתו מאתנו כי אני ה' אלהיהם היינו כי עדיין חביבותא היא גבן ונקרא ה' אלהינו היינו דומה כמי שיש לו אלוה אף בחו"ל ע"י השראת שכינתו במקומות המקודשים בחו"ל ושפיר קאמר הגמ' כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ ובמ"ד ודייק שפיר מקרא פ' תצא ויהפוך ה' אלהיך לך וכו' כי אהבך ה' אלהיך דלכאורה יש לדקדק טובא דלמה קאמר הקרא ה' אלהיך הול"ל ויהפוך ה' לך גם למה כפל הפסוק וסיים כי אהבך ה' אלהיך הול"ל ויהפוך ה' לך וכו' כי אהבך גם מה ענין התלוי' באהבתו ית"ש אותנו לכן שפיר למדו דענין הקללה האחת שנתהפכה לברכה שלא ע"מ לחזור ח"ו הוא בתי כנסיות ובמ"ד דעליהם אמרו ז"ל מקרא דאוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב דקאי על מילי מעלייתא דבי כנישתא דהוא דבר הנאהב וחביב מאוד כנ"ל ושייך רק ע"ז לומר את הקללה לברכה כי אהבך כי בזאת תלוי' אהבת הקב"ה אלינו ושפיר קאמר ה' אלהיך וכפל בסיום כי אהבך ה' אלהיך היינו כי בביהכנ"ס דומה כמי שיש לו אלוה וה' נקרא אלהינו כנ"ל ואף גם זאת וכו' אני ה' אלהיכם והבן:

הנה בשנת תרנ"ו פזרתי את כל כחותי והשתדלותי היתה נמרצה לתקן פה בדק בית הכנסת הגדול הבנוי עוד משנת תקפ"ז (אחר השריפה הגדולה שנשרף הביהכנ"ס הישן) והי' עזוב מפני יושנו. ולשוות עליו הוד והדר חצוני ופנימי. והמעזיבה אשר היתה תחלה רק קרשים גלוים הוטחה בשיד. ואחד מהצירים המצוינים אשר הובא לעירנו משח אותה ואת הקירות והכתלים בששר ושלל צבעים יפים המרהיבים עיני הרואים וגם פנים חדשות נתנו לבית מקדש מעט זה בהספסלים החדשים אשר הוצגו שמה:

ולפני ר"ה כאשר נפתחו מחדש שערי בית המקדש מעט. ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. בשיר ורננים בתרועה וקול שופר. דרשתי בביהכנ"ס אשר לבש פנים חדשות. דרוש הנוגע לקדושת ביהכנ"ס. ובהמשך דרושי ספרתי את אשר יאמר הגה"צ בע"ס שערי המלך (על מוסר לחודש אלול) כי חיבר ספרו מטעם כי בעירו אשר היה רב שמה נסגר הביהכנ"ס ע"י הבישוף לכל ימי הקיץ מפני שבני קהלתו נשארו חייבים לו מסים שהי' עליהם לשלם לו. וכשהגיע שבת סליחות עשה הרב הנ"ל רעש גדול בעירו היתכן שלא יהא ביהכנ"ס להתפלל בימים נוראים וק'. והגיד דרשה בהתעוררות גדול ותו"מ אחר השבת נקבצו חמשים רו"כ ושילמו להבישוף והביהכנ"ס נפתח. לשנה הבאה בשבת סליחות אחר סעודת שחרית הניח א"ע הרב הנ"ל לישן מעט שינה בשבת וכו' ובא אליו בחלומו זקן אחד ויאמר לו. מה לך נרדם. הלוא היום שבת סליחות ולמה בשנה דאשתקד עשית רעש גדול באמירת דרשה. והשיב לו. הלוא אשתקד לא היה להם ביהכנ"ס. ויאמר הזקן הלוא כש"כ הוא. ומה בשנה העבר שהי' הביהכנ"ס סגורה הועיל לכם הרעש לפתוח לכם הביהכנ"ס מקדש מעט. מכש"כ היום שיש לכם ביהכנ"ס פתוח ויש לכם מקום איה לעשות רעש והתעוררות בודאי יועיל שיפתח לכם המקדש בית עולמים הסגור. (ע"ד שאומרים בשמ"ע ומפני חטאינו גלינו וכו' מפני היד שנשתלחה במקדשך. ע"ד גמ' (תענית דכ"ט) יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצאה כעין פיסת יד וקבלתם מהם. וזה מפני היד שקיבל המפתחות ונסגר הביהמ"ק. ועי' בס' כנפי נשרים לשה"ש (ח' ד'). ויקץ והנה חלום. והלך תו"מ לביהכנ"ס ודרש ברבים ועי' פתח הבית שלי דכ"ד) ומטעם זה חיבר ספרו במוסר לסליחות. ועי' בקונ' הר הבית (דל"ג ע"ב) והמחבר ס' שערי המלך הוא הגה"ק ר' מרדכי בהר"ר שמואל אבד"ק ווילקאטש זצ"ל:

ובסיום דברי הנני לתת לפני כ"ת ידי"נ שי' קצת מאשר דרשתי בביהכנ"ס הגדולה דפה ביום ב' דחג השבועות שנת תרנ"ד בתהלים (מ' ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו' ולא שמחת אויבי לי בהקדם שאמרתי לפרש בתהלים (מ' קכ"ב) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וכו' דהנה איתא (שבת דף למ"ד ע"א) דאר"י א"ר מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון וכו' בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש להכניס ארון וכו' דבקו שערים זב"ז וכו' זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון וכו' עיי"ש ובמדרש תהלים כ"ד אכן בילקוט (תהלים תרצ"ט) איתא בנוסחא זאת שעשה ארון של עשר אמות וכו' כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק הי' הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין לכנוס בתוך עשר אמות וכו' הביא ארונו של דוד וכו' ומיד נענה עיי"ש ומקשים המפורשים דאיך עשה שלהע"ה ארון של עשר ופתח של עשר הלא ידע מראש שאין עשר יכנס בתוך עשר ואם כי הכל הי' בכתב מיד ה' עלי השכיל אכתי הי' עצה לפסוק הלכה כר"י דאמות הכלים של ה' טפחים ואמות הבנין של וא"ו טפחים. ולמה עשה כר"מ שאמות הכלים ג"כ של וא"ו טפחים ועי"ז לא נכנס. גם איך נודע עתה שמחל לו על אותו עון.

ועיין בס' נפתלי שבע רצון פ' יתרו מה שתירץ בזה ואלך עפ"י דרכו בהקדם ש"ס (ב"ב דף י"ד) דלר"מ דאמות הכלים בת ו' טפחים הי' ס"ת שכתבה משה מונח בארון ולר"י דאמות הכלים בת ה' טפחים היו שברי לוחות מונחים בארון ועיין במזרחי פ' בהעלותך דלר"מ היו שברי לוחות מונחים בארון בפ"ע. והנה איתא בש"ס (ברכות די"ז ע"א) העושה שלא לשמה נות לו שלא נברא. ובש"ס (פסחים ד"נ ע"ב) איתא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכבר הקשו כן בתוס' שם וי"ל דפלוגתא זו תלי' בהא דר"מ ור"י באמות הכלים דהא איתא (ברכות דף ח' ע"ב) והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון ואיתא בירושלמי ברית כרותה הוא כל העוסק בתורה לשמה איננו שוכח את תלמודו ואין בא לידי אונס שישכח תלמודו ועי' סנהדרין (דכ"ו) וברש"י שם ובבר"ר (פ' ע"ט) ובסוף פרק גיה"נ בחולין. ובב"ר (פ"פ ו'). ועי' בס' אבן ישראל בקונ' אבן בוחן (דמ"ח). וא"כ לר' יהודא דאמות הכלים בת ה' טפחים א"כ שברי לוחית מונחין בארון. וא"כ הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו אף דלמד שלא לשמה הוא סובר לעולם יעסוק אדם וכו' אפי' שלא לשמה. אבל לר"מ שלא לשמה נוח שלא נברא ואין שברי לוחות מונחין בארון. וזקן ששכח תלמודו כיון שלא למד לשמה לאו מעליותא הוא. והנה בחידושי הגאון הצדיק מו"ה עבי הירש ז"ל אבד"ק סלאוויטיטש מביא בשם מדרש שהובא בס' כלי יקר ובאלשיך ובס' ב"ש פ' ראה דאורי' החתי הי' עכו"ם והי' נושא כליו של גלית הפלשתי ובשעה שהרג דוד לגלית לא הי' יודע פתיחת הצואר של השיריון א"ל אורי' החתי אם תתן לי בת ישראל לאשה אזי אראה לך פתיחת הצואר ונשבע לו דוד. ואח"כ נתגייר ונתן לו ב"ש. ואיתא (יבמות דכ"ד) דגר שנתגייר שלא לש"ש והיינו משום אשה ומשום שלחן מלכים אינו גר ואין קידושי אורי' תופסין בבת שבע. אבל איכא דמסיק התם א' גירי אריות וא' גירי חלומות וא' שנתגייר לשם אשה כולם גרים הם דאר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' אפילו שלא לשמה א"כ הוי גירות ותופסין קידושין בב"ש וא"כ הי' חטא לדהע"ה. ולכן שלהמע"ה בעשותו הארון בבת וא"ו טפחים כר"מ משום דס"ת הי' מונח בארון ולא שברי לוחות. וזקן ששכח תלמודו שלמד שלא לשמה לאו מעליותא משום דסובר דשלא לשמה נות לו שלא נברא. א"כ לא הי' אורי' החתי גר ולא הי' קידושין בב"ש ולא חטא דוד. וכיון שבזכרו חסדי דוד נפתחו השערים ונכנס הארון איגלאי מילתא דלא חטא ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה והבן. ולפי"ז ישבתי שיטת הרמב"ם בפ"ה מתמידין ומוספין הלכה ט' שפסק כר"מ (במנחות דצ"ו) דאמת הכלים בת ששה טפחים שהוא נגד כללי הש"ס דר"מ ור"י הלכה כר"י ועיין מה שמביא תי' בצל"ח פסחים (דק"ט ע"א) בשם הגאון מ' גבריאל אבד"ק ברעסלא דפח"ח ועיי"ש באור חדש ובס' לוית חן פ' תרומה דפח"ח. ולדברינו ניחא דכן עשה שלמה המע"ה כשיטת ר"מ כנ"ל ועיין בס' נש"ר סו"פ יתרו בזה. (ובחידושי עה"ת בפ' יתרו הארכתי ת"ל בזה בהא דטו"ז או"ח סי' מ"ו על ברכת גר שעשני הא הבחירה ביד האדם ותירצתי עפ"י האור החיים ריש פ' תצא דנשמת הגר היא נשמה קדושה רק שנתנה במק"א ואח"כ חוזרת לשורשה עיי"ש וכסברתו כ' מרחיד"א קדישא בס' מדבר קדמות מ"ג אות ג' ליישב הא דאמרו ז"ל גר שנתגייר וכו' ולא עכו"ם שנתגייר כי הגר הוא נפש קדוש מכבר שעמדו נשמת הגרים על הר סיני. ובזה נוכל להבין סברת המהרש"א (שבח דל"א) שכ' כיון שבא להתגייר מותר ללמוד עמו תורה ועיין בשו"ת רע"א סי' מ"א. עכ"פ מיושב קושית הטו"ז דשייך שעשני. ובזה מיושב קושי' המדבר קדמות מ"ג אות ד' דאיך יוכל להפקיע א"ע הגר מתחת מזל שלו ולהנ"ל ניחא דהוא חלק יעקב. ובזה ניחא ש"ס יבמות (דע"ו) אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה ולכאורה הא מתוך שלא לשמה בא לשמה ולהנ"ל ניחא דהא באמת אין לקבל בשום זמן כקושי' המד"ק הנ"ל דהוא חלק השר ומזל שלו והתי' הוא כנ"ל כיון שבא להתגייר איגלאי מילתא שהוא נפש קדוש ואין כאן מקומו. וזה רק באם בא לשמה. אבל משום שלחן מלכים א"כ שוב אין לקבלו די"ל שהוא חלק שר שלו כנ"ל. ולזאת רמזה תוה"ק וישמע יתרו כהן מדין דהא לכאורה אין מקבלין משום שלחן מלכים ואיך נתקבל יתרו. אכן איתא (ביבמות דע"ו) דבת פרעה גם אצלה הי' שלחן מלכים ולכך גייר אותה שלמה. וא"כ גם יתרו הי' כהן מדין וגם הלך למדבר ואכ"מ להאריך). ולפי"ז יתבאר לנו פי' דברי חז"ל (שבת דף ל"א ע"א) שוב מעשה וכו' שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתשימני כ"ג דחפו באמת הבנין שבידו ומה ענין באמת הבנין. אכן לפי הנ"ל ניחא דשמאי דחפו באמת הבנין היינו דאיכא רק אמת הבנין וליכא מיוחד אמת הכלים ואמת הבנין. וא"כ סובר כר"מ דגם אמת הכלים בת ששה טפחים וממילא גירות שלא לשמה לאו כלום הוא והבן. וזה שאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך כי אז נודע שאין בו אותו עון (וכאן הארכתי בכל המזמור ואכ"מ). וע"פ דרך זה פירשתי מזמור הנ"ל מזמור שיר חנכת וכו' ולא שמחת אויבי לי היינו שנעשו שונאי דוד כשולי קדירה כנ"ל והארכתי בזה בכל המשך המזמור ואין מקום להביא בארוכה מפני רוב טרדותי וחזון למועד אי"ה להשתעשע אתו בד"ת בכל עת ידרשני לטובה. והנני מברכו כי יעזרהו השי"ת לברך על המוגמר ולהשלים זה הבנין ביהכנ"ס הקדושה ויתברכו כל הקהל הקדוש והנדיבים אשר הזילו זהב מכיסם והרבו להביא למלאכת הקודש ובראשם מעכ"ת אשר נתקיים בו ת"ח מרבים וכו' אל תקרי וכו' אלא בוניך וכו' למען בית ה' אלהינו השי"ת יצליחם בעושר ואושר ובחיים נעימים ובאריכות ימים ושנים וירום קרנם בכבוד ותפארת ויזכו לראות פני השכינה בביאת גואל צדק ב"ב:

כעתירת אוהבו וידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה