אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן יח

סימן יז

ב"ה יום ג' תולדות התרמ"ו לפ"ק קראסגיבראד. לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה חיים קופמאן שי' הכהן אוטרמן אבד"ק ראציונז: אחר דרך מבוא השלום מכתבו הגיעני ושמחתי להקשיב משלומו הטוב. ואשר דרש ממני לבאר לו ענין התקנות בסדר בדיקת הריאה שתקנתי בעירי ת"ל הנני לעשות רצונו החביב לי מאוד. ולמען תוה"ק ומצות הבורא ית"ש אשלח לו העתק מתקנות אלה. וזה החלי. הנה בדבר אשר לא יעמוד בעל השור בעת הבדיקה כן מבואר בספר פרי תבואה סי' ל"ט סעיף קכ"ט וז"ל ועיקר גדול בדבר שלא יבוא בעל השור ויעמוד על שורו בעת נפיחת הריאה כי אפי' אם הוא אדם שיש בו י"ש הוא בהול על ממונו ויצרו תקפו להיות מתהפך בתחבולות למעט בעסק הבדיקה כדי שיצא בהיתר ואין צריך לומר אלו הקצבים אשר לא אמון בם וממונם חביב עליהם מגופם ונשמתם וככפירים שואגים לטרוף ופני להבים פניהם ומבלבלים דעת הנופח והבודק ובפרט כי על הרוב המנקרים הם נופחים הריאה ויש בית מיחוש כי נפל פחד הקצבים עליהם וברוב קהלות קדושות ממנים ת"ח כשר וירא שמים להשגיח על בדיקת הסכין ובדיקת הריאה שיהיה נעשה במתון ועל צד הכשר ועיקר ענין הבדיקה כמעט תלוי בנופח כי יתן את רוחו אליו כראוי ושמעתי כי ת"ח אחד אשר היה ממונה להשגיח ע"ז היה נוהג לזרז את הנופח בדברי מוסר באמרו אליו בני הוי זהיר ברוחך כי אם תעצרני לא אוכל לדעת טוב ורע וכו'. גם שמעתי בקצת קהלות נוהגין שיש בבית המטבחים מקום מיוחד שנופחין שם הריאה והנופח הוא עומד בחוץ אצל הכותל ומושיטין לו קנה הריאה דרך החור שבכותל ומצווין לו לנפות ואינו רואה את פתגם המעשה אשר נעשה שם. ואז בודאי אינו שולט ברוח לכלוא את הרוח כי אינו יודע איזה יכשר ונופח כראוי והוא מנהג טוב ויפה עכ"ל. ושם בראש אפרים ס"ק קנ"ד כ' וז"ל בכנה"ג בהגהות ב"י אות ר"צ כ' וז"ל ועוד שמעתי שעושי הנפיחה הם הקצבים בעצמם שהבהמה שלהם וחששתי אולי אין מכניסין הרוח בריאה בכל יכולתם ומפני זה אף שיהיה נקב לא תבצבץ וכבר ידעת וראית בתשובת מהר"י ב"ר סי' א' שמתרעם הרבה ע"ז וראיתי למחות שלא ינפחו בעלי הדבר כ"א אחרים וכו' עכ"ל וקולא גדולה הוא ואפשר שידע בהם שאינם חשודים וכו' אבל בזמננו שהדור פרוץ מאד בעוה"ר אפי' אם הנופח הוא איש אחר אם בעליו עמו הוא עומד על ימינו לשטנו ואם הנופח או הבודק מעיינין היטב לעמוד על בוריו הוא מדבר אתו קשות ומחוי ליה בישות ואצ"ל אם הבע"ד בעצמו נופח שמכוער הדבר ועל הרוב הם נכנסין לה שתויי יין ואתכשר במשקין דבית מטבחי' וכו' ועיין בבדיקת האחרונים שכ' ג"כ מזה שבעל הבהמה לא יהי' שם בשעת הבדיקה והוא נכון מאד ומיניה לא תזוע עכ"ל:

ואיתא בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ח' וז"ל וכמש"כ בספרי פ"ת שעל הרוב הטבחים אשר בהמה להם ופני להבים פניהם מבלבלים דעת הבודק והנופח ולכך תקנו בקהלות קדושים שלא יבוא בעל השור ויעמוד על השור יע"ש. ועיין בס' ישועות יעקב חיו"ד בה' שחיטה סי' א' בפי' הקצר סק"ד וז"ל גם נעשה תקנת הצבור מכל חכמי זמננו ואני הקטן עמהם שלא יעמוד הליווראנט מבשר בעת בדיקת הריאה שלא ישא הבודק פניו חלילה עכ"ל: ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' מ"ח שכ' לדודו הרה"ג מ' יוסף נאטינזאהן אשר שלח לו בשנת תרי"ב אשר נדפס זה רבות בשנים אשר חכם א' קבץ חתימות גאוני הדור המפורסמים וצדיקי הדור אשר היו לפנינו שבעת שהשו"ב מוציא הריאה לחוץ לא יעמוד בעל השור על שורו והיינו הפאחטיר והבאנקירר וכל מי שיש לו מגע יד באותו שור כי יש לחוש שהשו"ב ישא פנים לזובחי זבח ויקל שלא כדת כאשר נדפס ובא זה כמה שנים ובקש מעכ"ת ממני להדפיסו שנית ולכתוב ג"כ אשר חנן ה' אותי לחזק התקנה הלז וכו' ובאמת תם אני לא אדע מה כחי כי איחל לתת מהודי על זה לאשר ולקיים כל הדברים אשר גדרו גדר כל חכמי לב וכו'. והנה צר לי מאד כי זה המאסף העתיק רק חתימות ידי קודש הגאונים צדיקים וחסידים ולא הודיע טעמם ופלפולם כמ"ש בהתקנה הלז שהמה האריכו בטעמים וראיות ומפני הוצאת הדפוס לא העתיק רק חתימתן וכו' אמרתי מקור חשש זה. דאמרינן בסנהדרין (דכ"ט) גמרו את הדבר היו מכניסין אותן וכו' ופריך בד"ל למאן אילימא לבע"ד וכו' לעולם לבע"ד ור' נחמיה היא דתניא ר"נ אומר כך הי' מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים מכניסין לבע"ד ושומעין דבריהם ומוציאין אותן לחוץ ונושאין ונותנין ופירש"י ור"נ הוא דאמר בשעת משא ומתן מפקי להו לבע"ד. והנה בטעם הדבר לא פי' מפני מה היו מוציאין ולכאורה רציתי לומר דיש חשש שמא ישאו פנים לאחד מבע"ד וה"ה בזה וכו' וגם הרמב"ם פכ"ב מסנהדרין ה"ח ובטוש"ע חו"מ סי' י"ח ס"א העתיקו הדין לענין ד"מ אמנם וכו' אבל בסמ"ע שם סק"א כ' דלכך יוציאו כל אדם לחוץ כדי שלא ידעו הבע"ד מי המזכה מי המחייב וכו'. אמנם האיר ה' עיני וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם פז"ב משנה ז' שכ' גמרו את הדבר היו מכניסין אותם וז"ל הרמב"ם כלומר לבע"ד וזה כי הדיינים אזו ויתנו בדין ובע"ד יוציאו אותם מעליהם אחר ששמעו טענותם והטעם בזה כדי שלא ישאו פנים לא' מבע"ד וכו' הנה זכיתי לראות הדבר מפורש דחשו שמא כשיעמדו לפניהם ישאו להם פנים וא"כ איפוא הדברים ק"ו אם בד"מ דהוא בב"ד ואלהים נצב בעדת אל ובלי ספק הדיינים היו יראים ושלמים בכל המעלות שמנה הרמב"ם בפ"ב מסנהדרין ה"ז שגם ב"ד של שלשה צריכין שיהיו בכל א' מהן שבעה דברים ועיין לח"מ שם וכן הוא בטוש"ע סי' ז' סי"א וכו' ואפ"ה חיישינן לנשיאת פנים מכ"ש בשו"ב שיש לחוש לנשיאת פנים ובפרט בדברים התלוים בסברא ומחלוקת הפוסקים והסרכות נמסרו לבודקים כפי אומנתם וכפי הבנת לבם אם היא סרכא עבה או דקה ובקל יוכל האדם להטות לבבו שזו אינה סרכא גמורה ומתנתקת בגלגול בין אצבעות וכדומה כל שאלות הריאה שהם כהררים התלויים בשערה בנקל יוכל להטות הדין ויחשוב בלבו כי באמת הוא כן ויכול להאכיל טריפות ח"ו לישראל ע"כ נכון שלא יעמוד איש אשר לו שייך העסק כי האדם בהול על ממונו וימהרו על השו"ב שלא יבדקו כ"כ בנחת ובמתינות. ועיין ביו"ד סי' ל"ט סי"ג כמה צריך להיות הבודק מתון בבדיקת הסרכות וא"כ איפוא כמה מכשולים יוכל לצמוח מזה שהוא ישא פנים לבעל השור ויחשוב כי בתום לבבו עושה כן וצד תמימות במקומה עומדת ובאמת לבבו הטעהו וכו'. ומן האמור נתבאר שמה שתקנו הגאונים שלא יעמוד אדם בעת הבדיקה מי שנוגע קצת בדבר היא תקנה מבוארת ומאושרת ואף אם לא ידענו הטעם כל שראינו שהגאונים האלה קימו וקבלו זאת א"כ מי ומי לא יחוש לגזרתם שעלו למערתא דדייני וקבלו ולמערתא דחסידי וקבלו מכ"ש כי ת"ל גליתי הטעם. והנה אין מקום לומר דאולי לא היתה התקנה עולמית שכבר נתברר הדבר כשמש בס' מגיני ארץ שכל תקנה שתקנו גאוני הדור על כל הדורות, תקנו ובפרט דהטעם שתקנו לא נתבטל דאטו אכשורי דרי ואדרבא בזמננו בודאי מהראוי לגדור שכמעט אין עיר שלא יהיה בה ריב וחמס בין השו"ב וכל אחד עוטף כל מה שיכול דברי בוז ונבלה על חבירו וכל מה שיוכל להשניאו בעיני הפאכטיר ולהראות לו שהוא רוצה להכשיר וחבירו שאינו אומן מטריף וע"כ תפוג תורה ותרבה המכשלה ועל כן מאד ראוי לגדור גדר ככל האמור וכו' עיין שם:

והנה כדברים האלה כ' גם הגאון מהרש"ק ז"ל בשו"ת טוב טעם ודעת מה"ת מה"ב סי' ק"ז בשנת תרי"ב דבדבר זה כבר התעורר איש אחד ואסף הסכמות וחתימות גאוני קדמאי שבימיו וכולם באו בברית בחותמיהן ותקנו תקנות קבועות לבלתי תת לזובחי זבח הן המה הן משרתיהן אשר לו יד ונגיעה בהזביחה לבלתי עמוד בבדיקת הריאה אך לבעבור כי ספו תמו רוב הגאונים גם העלה נדף ואיננו ובפרוץ הדבר ראינו לחזק את בדקו ולקיים מה שקבלו כבר והביא ג"כ מש"ס סנהדרין הנ"ל מהא דמוציאין לחוץ וכו' ק"ו מממון הקל לאי' ואינו נוגע רק ליחיד חששו חז"ל מכ"ש באיסור נבילה וטריפה החמור ונוגע לרבים שח"ו לעמוד כל הנוגע בזה בשעה שהשו"ב נושאים ונותנים בדבר בינה לבין עצמם ולא יהי' בבדיקת הריאה רק הנופח הריאה הוא ולא אחר והעובר ע"ז אם הז"ץ ודומה לו ואינו רוצה לצאת לא יתחילו השו"ב לבדוק הריאה בשום אופן ואם השו"ב עובר ע"ז שחיטתו אסורה כדין חשוד לאו"ד והשומע ינעם ותעב"ט ואל תשיג גבול עולם אשר גבלו הראשונים ועמדו בפרץ ומהם לא תזוע עכת"ד:

גם בשנת תקצ"ח יצא לאור קונטרס הנהגות אדם מהגאונים הקדושים מהר"ש זלמן אבד"ק ווארשא בעל חמדת שלמה ומהר"ר יצחק מווארקי ז"ל ובצירוף עוד כמה רבנים גדולים שם בסעיף י"ד כתבו בזה"ל חלילה וחולין יהיה שהשוכר מהפאכט יעמוד אצל השו"ב בשעה שהוא בודק הריאה וגם הקצב לא יעמוד כי בזה באים מכשולים רח"ל עכל"ק:

שוב ראיתי בס' ברכת משה הנשלח לי למנה מידי"נ ש"ב הגאבד"ק קאמינקא שי' ושם בקונטרס יפה לבדיקה שער ה' נתיב א' אות א' דיבר מתקנה זו וכ' והנה אף דתקנה זו לא נתפשטה עוד בכל המקומות ובפרט בעיירות הקטנות דהשחיטה מועטת ולא נמצא מקום בית השחיטה מיוחד דקשה לתקן שיהי' בכל שחיטה איש אחר שאינו נוגע כמובן מ"מ במקום דיכולת לתקן דבר זה מה טוב וראוי לעמוד בפרץ ולגדור גדר שגדרו גאוני קמאי שלא לבוא לידי מכשול חלילה וכל העובר על התקנה במקום שתקנו אותה ה"ז כעובר על דבר תורה עכ"ל:

גם ראיתי בס' מנחת יוסף סי' ל"ט ענף י"ב סעי' י"ב שדיבר בזה ושם בליקוטי יוסף סקנ"ג על הא דכ' הפרי תבואה שהובא לעיל דבקצת קהלות נופחין דרך נקב שבכותל כ' בזה"ל וגם בפ"ק בריסק התעורר כבוד אאמו"ר בצירוף ריעיו השו"ב בתקנה זו לנפוח דרך חור והרשה הגאון ר' יעקב מאיר פאדבה ז"ל אבד"ק לבנות הבנין המיוחד לזה בחוה"מ ואמר שהוא בנין של מצוה ואח"כ נחרב בהמשך הזמן וחידש הגאון ר' יהושע ליב שי' שהיה אבד"ק בריסק שלא יהי' הז"ץ בבית הבדיקה וכ' בתקנתו שאם הז"ץ לא ירצה לצאת מחויב השו"ב לעזוב את הריאה עד שיצא. וכעת נדפס ס' ראש יוסף ובס"ק רמ"א כ' שראה קונטרס התעוררות אשר הדפיס הרה"ג והקדוש ר' יצחק מווארקי זצ"ל שלא יעמוד בעל השור אצל הבדיקה רק דרך חור כנ"ל אשרי הדור ששמעו לו עכ"ל ונראה שלזה הקונטרס כוונו הגאון מלבוב והגאון מהרש"ק בתשובותיהם עכ"ל:

והנה הא דכ' המ"י דלקונטרס של הרה"ק מווארקי כוונו בתשובותיהם הגאונים מאורי ישראל הנ"ל זה ליתא. ולאשר נמצא בידי העלה אשר נדפסה אז בחת"י גאוני וקדושי הדור זי"ע אשר על העלה הזאת כוונו בשו"ת שו"מ וטוב טו"ד והעלה היא יקר המציאות לכן אמרתי להעתיק לכ"ת אות באות כל הנאמר שם למען ישאר לדור אחרון. ועי' דעת תורה סי' ל"ט סקע"א ובס' דרכי תשובה סי' ל"ט סקכ"ו ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' מ"א. ועי' מכתב הגרע"א בזה בס' איגרת סופרים:

תקנות גדולות וקבועות שנוי כאן. ראה ראיתי גודל השערורה הנעשתה בענין בדיקת הריאה מבחוץ כאשר יאספו אל השוחט הקצבים והפאכטרים מצפצפים ומהגים בלשונם ונותנים עליהם בקולם ומבהלים את השוחט מקולם יחתו ובקל יוכל להכשל ובפרט בעיירות אשר פני העיר הם זובחי זבח ומחזיקי פאכט וטאקסי ואם השוחט ירא ורך לבב יוכל חס ושלום לבוא לידי מכשול על ידי נשיאת פנים. אי לזאת שנסתי מתני ואזרתי כגבר חלצי לא נחתי ולא שקטתי עדי אספתי חתימות מרבני גאוני ארץ גודרי גדר ועומדי בפרץ להרים המכשלה הזאת מתחת אחב"י ולא יהי' עוד זאת לפוקה. חלילה חולין לשום קצב או פאכטיר או בעלי טאקסי או באנקירר אף אותם הנותנים מעות לקצב על הבהמות או א' מאנשיו או קרוביו ומיודעיו לעמוד אצל השוחט בעת בדיקת הריאה מבחוץ והאיסור חל על השו"ב באם יבוא אחד מהנ"ל אצלו בעת בדיקתו אף אם הוא יר"ש חלילה לו לבדוק עדי ילכו להם ואחר יבדוק אף אם אמור יאמר השו"ב אינו מזיק לדבר עמידת האנשים אלו אצלי אנכי העושה כדת והמה מחשים אף גם הקצב יתנצל לאמור הן צריכנא לנפח הריאה בעת בדיקתה חלילה הס כי לא להזכיר ולא יועיל שום התנצלות בדבר רק המפשיט העור הבהמה או איש אחר אשר אין לו חלק כלל הוא יהיה המנפח:

גם באותן עיירות אשר להם שוחטים שנים או שו"ב ועע"ג בעת בדיקתם טרם תצא הריאה מת"י יוכלו לווכח ולפלפל עדי יסכימו לדעת אחת או ילכו להרב ומורה דשם. אמנם אחר יציאת הריאה מת"י חלילה לאחד מהם לגלות סודו לפני שום איש מי הוא המחמיר ומי הוא המיקל בדבר מלבד אשר נזהר בזה מלא תלך רכיל כמבואר בחו"מ סי' י"ט סעיף א' גם מצודת גאוני ארץ פרוסה עליו ובפירוש בכל מקום בוא דברי אלה מחויב הרב המורה דשם להתרות את השו"ב והפאכטיר והקצב ובעל טאקסי והבאנקירר ע"ז ולחקוק דברי אלה על הלוח בביהכנ"ס ובבה"מ למען לא יתנצלו בשגגה. ואם ח"ו יעבור שו"ב על דברי הנ"ל ויעשה בשאט נפש לבלתי שמוע לגדר רבני גאוני ארץ שחיטתו נבילה כדין מומר לאותו דבר וכבר נגדר זאת בכמה ק"ק כמו בעיר דובנא רבתי ובלובלין ובזאלקווא ושארי ק"ק כעת אספתי שיתחזק הדבר לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. והנה רצוני הי' להדפיס כל הכתבים שונים מכל א' ואחד לשונו הזהב כאשר האריכו בדבר וגודל גדרם בזה וכן ציוו עלי הרבנים גאוני ארץ אך לגודל הוצאת הדפוס לא הי' בידי להדפיסם ולא העתקתי כעת כ"א תוכן דבריהם ואי"ה כאשר יגזור ה' לחיים ויהי' בעוזרי להוציא מחשבתי מכח אל הפועל להדפיס ליקוטי שו"ב כאשר עם לבבי אחבירה עליהם דברי הרבני גאוני ארץ כל או"א ככתבו וכלשונו בלי שום שינוי:

דברי המדבר בצדקה לגדור פרצת הדור ואיש על מקומו יבוא בשלום. לסדר "שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך". שנת זאת הבהמ"ה א' ש' ר' תאכלו' לפ"ק:

הצעיר ב"ב ז"ו ש"ו מ"י ה"ה מ"מ ד"ר:

ואלה הרבנים גאוני ארץ אשר באו על החתום לגדור הדבר ממדינת רוסיא וקיר"ה ופולין כאשר המה בכתובים יעקב אורנשטיין אב"ד לבוב והגליל. אפרים זלמן מרגליות מבראד. אברהם יהושע העשיל ממעזבוז. ארי' ליב תאומים אב"ד בראד והקרייע בצלאל אב"ד אסטראה. יצחק בהרב המנות מ' יחיאל מיכל מראדוויל. יצחק אב"ד זאמושטץ והקרייז. משולם זלמן אב"ד קאזמיר. משה אליקום בריעה בהמנוח הרב המגיד מקאזניץ. משה אב"ד טארניגראד. נתן צבי הירץ סג"ל אב"ד טארטשין. צבי הירש באמו"ר יצחק אייזיק ז"ל מזידיטשוב יוסף יוזפע שטערין מזאלקווי. חיים זאב וואלף אב"ד זלאטשוב.

שמעון אשכנזי מזעלחיו. מנחם נפתלי הירץ אב"ד ראווא.

זאב וואלף אב"ד פשעווארסק. שרגא פייביש מהובנוב אברהם אב"ד דאדוויל משה ליכטשטיין אב"ד סטריקאוו מראדוויל. שלום רוקח אב"ד בעלז. יהודה אב"ד גלינא:

אנכי המאסף אבקש משאר גאוני ארץ זמננו אשר לא דרשתי רשותם בזה כי קשה עלי הדבר לטלטל א"ע ולא אספתי כ"א מהקרובים אצלי בטח לבי אשר גם המה יסכימו לדבר ויאמרו לפעלא טבא יישר חילו. ויתנו תוקף לזה חוק ולא יעבור. אף גם כמה אשר נתנו מהודם על זה אך, לטלטול הדרך נאבדו מאתי. על כן לא הצגתי שמם כ"א אותן הכתובים ת"י ה' יחזקנו ויאמצנו לעבודתו:

אלה הדברים שנאמרו בהעלה שנדפס אז. והעתקתי לו אות באות ממש. ולזה כוונו בתשובותיהם אשר הגאון מהרש"ק קורא העלה בשם תקנות קבועות. כשמו כן הוא. וכאשר אנו רואין מפורש יוצא בתוך התקנות טעמם ונימוקם מצד נשיאות פנים כאשר כ' הגאונים הנ"ל בשו"ת שו"מ וטטו"ד. וע"ז כיוון הגאון ש"ב בעל ישועות יעקב שהזכרתי לעיל שכ' שגם הוא בא בין החותמים. וכמבואר חתימתו בראש גאוני דורו. ועמו הגאונים הק' רא"ז מרגליות בעל בית אפרים ופ"ת. ור' אי"ה ממעזבוז בעל אוהב ישראל. והרב מבראד בטל שו"ת גור ארי' יהודה. והרב מאוסטרה בן הגה"ק בעל מאיר נתיבים. ור"י מראדוויל בהגה"ק ר' מיכלי מזלאטשוב. והרב מזאמושטץ הוא בעל שו"ת זכרון יצחק (הוא היה אבדפ"ק קראסניבראד בן הגה"ק בעל משנת חכמים). והרב מקאזמיר הוא חמי זקיני הגה"ק המחבר מ' משולם זלמן אשכנזי. והמגיד מקאזניץ בעל באר משה. והרב מזידיטשוב בעל עטרת צבי. והרב מזאלקווי בעל יד יוסף. והרב מפשעווארסק בעל שו"ת משיב כהלכה. ושאר גאונים וקדושים כל אלה שנים ועשרים זכותם יגן עלינו. ואחריהם הסכימו גאוני הדור שלפנינו זי"ע. ואנן מה נענה אבתרייהו. וכ"ש דלא אכשיר דרי (עיין יבמות דף ל"ט חולין דף צ"ג ועיין בשו"ת הריב"ש סי' שצ"ד). והשי"ת יציל אותנו משגיאות ומכשולים כתפלת רנב"ה התנא שלא יארע דבר תקלה וכו' כעתירת ובקשת הכותב מתוך טרדה. ומקצר במקום שיש עוד להאריך:

ידידו עוז:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה