שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן טו
בשם ה' יום ג' י"א ניסן תר"ס פלונסק. לכבוד ש"ב ידי"נ הרב הגאון וכו' בנש"ק וכו' מו"ה מנחם מענדיל חיים לאנדא שליט"א אבד"ק נאווידוואהר. א) אחדשכ"ת זה היום אשר הגיעני מכתבו עם פלפולו אשר ששון לבי המה. ואם אמנם הטרדות מרובים מהכנה לקראת החג הקדוש הזורח נגדינו עכ"ז מפני האהבה פניתי מעט להשיבו על אתר אשר הציע לפני קושית ש"ב וידידינו הגאבד"ק סעראצק שי' לר"ש ל"ל קרא למעוטי מצה של טבל דאין עדל"ת. והא מצה של טבל אינה ראויה לשבעה. ותי' עפ"י הפ"י פסחים (דף כ"ח) דלר"ש חיוב מצה כל ז' וכ"ת פלפל בזה בדברים נחמדים. ידע כ"ת אשר בס' המאסף שנה שניה סי' ק"ל נדפס ח"ת מאחד מתלמידי משנת תרנ"ז ומביא שם בשמי שני תירוצים בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל ממצה של טבל, מהשמונה תירוצים שדרשתי ת"ל בשה"ג שנת תרנ"ד בביהכנ"ס דפה. ונכלל בדברי כל דברי ידידינו הרה"ג הנ"ל מסעראצק ולאשר לא היו למראה עיניו לכן אביאם בקצרה. דהנה הרמב"ם בפ"י מה' חמץ פסק דא"י במצה של טבל והקשו עליו מש"ס פסחים (דף ל"ה ע"ב) דאתי' כר"ש דאין איסור חל על איסור אבל הרמב"ם דסובר אחע"א בכולל ומוסיף קשה. ולענד"נ בהקדם קושיית התוס' סוכה (דף ל' ע"א) ל"ל קרא דכל שישנו וכו' הא מצה של טבל הוי מצהב"ע עיי"ש וברש"י פסחים שם גבי דמאי אכן עיין בשו"ת שאגת אריה סי' צ"ה שתי' דעדל"ת. אכן ראיתי בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' ל"ג שהקשה מש"ס פסחים (דף ל"ח ע"ב) דה"ט דאין יוצאין במצה של תודה משום דאין נאכלת לשבעה א"כ גם מצה של טבל הוי מצהב"ע דהא דעדל"ת הוא רק בלילה הראשון דחובה ובשאר ימים אין החובה לאכול מצה ואין עדל"ת ואינה ראויה לשבעה עיי"ש. אכן י"ל דר"ש לשיטתו דהוא סובר בפסחים (דף כ"ח) בשעה שישנו באכול מצה ישנו בלא תאכל חמץ והקשה, המזרחי הא כל שבעה אין החיוב לאכול מצה ואפ"ה איכא איסור חמץ אכן הפ"י שם תירץ דר"ש סובר דכל שבעת ימים חובה לאכול מצה וא"כ לר"ש באמת הוי ראויה לשבעה ועדל"ת וליכא למימר טעמא דמצהב"ע ושפיר צריך קרא דלא תאכל וכו' כל שישנו וכו' אכן הרמב"ם ז"ל לשיטתו דרק לילה ראשון חובה א"כ תו הוי מצה של טבל אינה ראויה לשבעה וליכא למימר עדל"ת והוי מצהב"ע א"כ אף דל"ל להרמב"ם מטעמא דקרא דלא תאכל וכו', שפיר איכא טעמא דמצהב"ע כקושית התוס' ובאמת מבואר בפי' המשניות להרמב"ם פ"ב דנדרים טעם למצה של טבל משום מצהב"ע. ולפי"ז מיושב קושיות האחרונים על ברמב"ם ז"ל דהשמיט דין דמרור של טבל המבואר במשנה אבל לדברינו ניחא דאיתא בפסחים (דף ק"כ ע"א) מצה דאורייתא ומרור דרבנן ודעת התוס' ובעה"מ סוכה שם דבמצוה דרבנן יוצאין במצהב"ע ולכך ביו"ט שני יוצאין בגזול ולפי"ז כיון דכל טעמו של הרמב"ם במצה של טבל משום מצהב"ע וטעם זה ליכא למימר במרור דהוי דרבנן כנ"ל:
ב) עוד י"ל שיטת הרמב"ם ז"ל בהקדם תי' הש"א דהוי עדל"ת אכן שיטת התוס' קידושין (דף ל"ט) מירושלמי דאין עשה דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור אכן באמת בריש יבמות תי' הגמ' מה לפסח ומילה דהוי לפני הדיבור א"כ משמע דזה עדיף אבל הפ"י שם מתרץ דבאם הוא עשה דלפני הדיבור ונשנית גם לאחר הדיבור עדיף טפי והירושלמי מיירי באינו נשנית לאחר הדיבור וש"ס דילן ביבמות לא פליג על הירושלמי מתוס' קידושין הנ"ל ועיין בזה מה שכתב זקיני הגאון הקדוש רשכבה"ג מ' משה צבי הירש זצ"ל מייזילש אבד"ק זאלקווא בס' חמדה גנוזה במס' ר"ה (דף י"ג) והארכתי בדברי קדשו במק"א. אמנם זה רק לשיטתנו דרק בלילה ראשון חובה דכתיב בערב תאכלו מצות הוי עשה דלפני הדיבור ולא נשנית לאחר הדיבור אבל לר"ש דסובר דכל שבעה חובה כמש"כ הפ"י ז"ל א"כ שפיר נשנית לאחר הדיבור בפ' משפטים ובפ' אמור ולכך עדל"ת ולא הוי מצהב"ע ושפיר צריך קרא דלא תאכל וכו' כל שישנו וכו' אבל להרמב"ם הוי טעמא משום מצהב"ע דאין עדל"ת כיון דהוי עשה דלפני הדיבור עכת"ד שמביא תלמידי שם בשמי. ואשר פלפל כ"ת בדברי הפ"י אליבא דר"ש הנ"ל ועיין בשו"ת הרי בשמים סי' ע"ב שהעיר מזה ובחידושי בסוגיא דפסחים (דף כ"ח ע"ב) הארכתי דלכאורה מדברי רש"י ז"ל שם ד"ה כתיב בהאי וכו' משמע דלא כהפיי ז"ל יעיי"ש:
ג) ואגב אציע לפניו עוד תירוץ שאמרתי ליישב הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהנה שמעתי מפה קדוש אדמו"ר הגאון מו"ה זאב נחום זצ"ל אבד"ק בייאלא דליטא בעת למדי אצלו בישיבתו הגדולה סיפר לי כי פעם אחת בא לקודש פנימה אל מחותני הגה"ק מהר"מ מענדיל זצ"ל מקאצק ואמר לו הרה"ק מקאצק אגיד לך קושיא מהגאון החסיד ר' הירשילי ברלינר זי"ע שהקשה על התוס' סוכה שהניחו בצ"ע הא דצריך קרא דאין יוצאין במצה של טבל תיפוק ליה משום מצהב"ע. וע"ז הקשה הגאון מברלין דילמא צריך קרא בכפאו לאכול מצה של טבל. דבכפאו לאכול מצה יצא. ומצהב"ע לא הוי דהא היה באונס ולכך צריך קרא דלא יצא וע"ז תירץ הרבי מקאצק דהא טעמו של הרמב"ם בה' גירושין דמועיל כפייה משום דהנפש חפץ באמת לקיים כד"ת רק החומר מעכב הלכך כופין שגם החומר יאמר רוצה אני ולא יעכב הרצון שבנפש הישראלי. וזה דוקא בכפאו לאכול מצה כשרה. אבל במצה של טבל בזה גם הנפש אינו רוצה משים איסור טבל ולכך אינו מועיל כפייה. עכתד"ק של אדמו"ר מבייאלא בשם אדמו"ר מקאצק לזכרון שם קדוש זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג מהרצ"ה אבד"ק ברלין. וכבר הביא הדברים בשמי גיסי הר"ר משה יעקב שווערדשארף נ"י מקאלאמעא בספרו דעת לנבונים (דף כ"ב) עי"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם כ' שפיר במצה ש"ט בעת שאין כופין אותו דאין יוצאין דהוי מצהב"ע כקושיית התוס' ור"ש דצריך קר הוא באם יש כפייה למצה ש"ט דלא הוי מצהב"ע כקושיית זקני מברלין זי"ע:
ידידו: