אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן ב

סימן א

בשם ה' א' נשא ח' סיון א"ח תרנ"ח פלונסק. ליד"נ הרה"ג וכו' מ' שמואל קלמן נ"י מאילעק רב ומ"מ דבהכנים פרינצעס ס"ט ואלדקאסיל בק"ק לונדון:

יקרת מכתבו מיום ג' סיון קבלתי וכו' הנני לעשות רצונו ואתן לפניו את אשר נתחדש לי ת"ל בלומדי עם תלמידיי שי' ביום אתמול ש"ק יו"ט ב' אחר צהרים בסוגיא דשתי הלחם במנחות (דף צ"ה ע"ב) דתנן התם אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת וכו' ושם בגמ' אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואינן דוחות את השבת איפסלה בלינה אמר רבא הקשה אדם קשה וכו' ומנו רב ששת. א"ר אשי מאי קושיא דילמא מה בפנים במקום זריזין והא דרב אשי ברותא היא מה נפשך אי אפייה בעינן זריזין לישה ועריכה נמי בעינן זריזין וכו' אלא דר"א ברותא עכ"ל. ובתוס' שם ד"ה אלא דר"א וכו' ותברא מי ששנה זו לא שנה זו ע"ש. וברש"י שם ד"ה איפסלו בלינה דכל המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי כיון דאיקדש מאתמול בתנור איפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן ע"ש. ומקשים המפרשים דלמה נקיט רש"י דוקא על לחם הפנים דאיפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן דקאי רק על לחה"פ דבעי סידור על השלחן. והלא קושית הגמ' הוא גם משתי הלחם. עוד הקשה זקיני הגה"ק רשכבה"ג מ' צבי הירש זצ"ל אבד"ק ברלין בכתי"ק בספר הזכרונות שלו ברש"י שם ד"ה במקום זריזים ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ עכ"ל. והקשה הא תינח בלחם הפנים שהוא מצה אבל בשתי הלחם דהוא חמץ מה איכא למימר ולמה בעינן במקום זריזים ע"ש:

וראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חאו"ח סי' ט"ו שמביא קושי' זו על רש"י ז"ל בשם הגאון בעל אור חדש וכ' על זה דהקשה אדם קשה כברזל. ומתרץ שם בדוחק כאשר סיים בעצמו. והנה ידעתי שהוא דוחק קצת אבל לפי חומר הקושיא שלא לשוות למאור עינינו רש"י כטועה הוכרחתי לתרץ לפי שעה ועוד חזון למועד ע"ש. והנה הגאון ר' יהודה בכרך בהגהות הש"ס במנחות שם מביא קושיא זו וכ' אולם אחר העיון נראה כי על תי' הגמ' ג"כ קשה מה יענה רב אשי על שתי הלחם דמאי בעי מקום זריזים כיון דבאות חמץ. אולם הנראה ברור דעת שפתיו זריזים מקרי כל העושה המצוה כתיקונה לפי דת ודין תוה"ק בכל פרטיה ודקדוקיה זהו מקרי זריז לא שיהיה הכונה דוקא זריז ומהיר ועיין תוי"ט סוף סוטה ד"ה זריזות ועיין רש"י, שבת (ד"כ ע"א) ובחולין (דק"ז ע"א) וברש"י שם וכו' וא"כ זה תי' רב אשי גם על שתי הלחם כיון דבשתי הלחם בעי חמץ דוקא למצוה כאשר צונו הבורא ית' וכמה פרטי דינים ודקדוקים המסתעפים מזה. לזאת כן בעי זריזים דוקא לעשות המצוה בשלימות שיהי' החמץ עפ"י דין וכו' אלא לפי"ז לא תקשי קושיית הש"ס על רב אשי שהקש' ממ"נ אי באפייה בעינן זריזים לישה ועריכה נמי בעינן וכו'. דהא שפיר לא בעינן זריזים רק באפייה כיון דהמצוה היא שתאפה חמץ א"כ בלישה ועריכה לא איכפת לן דאם נתחמץ כדין ע"י שאור שפיר ואם לא עדיין יש תקנה להחמיץ בעת אפייה שזה מעשה אחרון. ובשלמא על לחם הפנים שפיר הק' הש"ס דשם כל הזריזות שיהי' מצה דוקא. א"כ מה יתן ומה יוסיף אם שמרו בעת, אפייה אם נתחמץ בלישה ועריכה ושפיר קשה ממ"נ משא"כ על שתי הלחם לא קשה מידי וכנ"ל, וצ"ל באמת דקושי' הש"ס לא קאי רק על לחם הפנים. והנה זה יהי' כונת רש"י ותיבת 'זריזים' הכתוב ברש"י הוא דבור חדש וקאי על קושיית הש"ס אי אפייה בעינן זריזים לישה וכו' ע"ז פירש"י זריזין שלא יחמיץ להורות נתן דקושי' הש"ס לא קאי רק על לחם הפנים דהזריזות הוא שלא יחמיץ ושפיר קשה ממ"נ משא"כ על שתי הלחם לא קשה כנ"ל. ורש"י ז"ל הורה לנו כל זה בלשונו הזהב כדרכו הטוב. ומקודם תיבת זריזים ברש"י צריך לעשות נקודים וכו' ע"ש והנה אם אמנם דיפה הקשה הגרי"ב דלא רק על רש"י קשה דהא גם על גוף תירוץ הגמ' קשה דמאי בעי זריזים בשה"ל כיון דבאות חמץ. וכן מה שהק' על קושי' הגמ' דממ"נ אי באפייה בעינן וכו' היא קושי' חזקה. אבל קשה גם לשבש הספרים ולעשות מדיבור אחד של רש"י ז"ל לשני דיבורים. ולהפריד בין הדבקים. ולהעמיד נקודים קודם תיבת זריזים. וליישב הכל נלענ"ד בעזהש"י:

דהנה הרמב"ם בפ"ח מה' תמידין ומוספין ה"ז כ' שתי לחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות ואין עשייתן דוחה יו"ט ואין צ"ל שבת אלא אופין מעיו"ט שנא' הוא לבדו יעשה לכם ולא לגבוה עכ"ל והק' הלח"מ הא מסוגיא דידן נראה דפליגי רישא וסיפא דלמ"ד תנור מקדש ואפייתן בפנים סובר דדוחות את השבת דאל"כ הא איפסלא בלינה ומ"ד אין דוחות את השבת אית ליה דתנור אין מקדש ואפייתן בחוץ וכמש"כ בתוס' דתברא ומי ששנה זו לא שנה זו וא"כ קשה איך אחז הרמב"ם ז"ל החבל בשתי ראשין ופסק כתרווייהו דאפייתן בפנים ואין דוחות את השבת דסתרי אהדדי ע"ש. וכבר עמד בזה זקיני מאורן של ישראל בתוס' יו"ט מנחות פי"א מ"ב ותי' דמשום קושיית הגמ' לא דחינן משנה מהלכה ואע"ג דלא מתרצא ע"ש. אבל כבר כ' בזה דודי זקיני הגה"ק רשכבה"ג מ' אברהם משולם זלמן אשכנזי אבד"ק אוסטרהא בס' דברי ר' משולם ח"ב (דף ס"ט) דהוא דוחק וע"ש מה שתי' הוא ז"ל. ומש"כ בזה בס' ברכת הזבח ועיין בתפא"י סופ"י דמנחות. אכן ראיתי במפרשים שתי' עפ"י מה דמקשי' למאי דקיי"ל דשבת דחויה אצל עבודה כמ"ש הכ"מ בפ"ב מה"ש א"כ אמאי דוחין הקרבת קרבנות ציבור את השבת הלא קיי"ל כל מקום שאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה ל"ת והכא הא אפשר לקיים שניהם למאי דקיי"ל בשבת (דף צ"ב ע"ב) ובהרמב"ם פ"א מה"ש הט"ו דשנים שעשאוה פטורין א"כ אפשר לכל מלאכה ומלאכה מעבודת הקרבנות להעשות ע"י שני כהנים ביחד ובכה"ג אין כאן חילול שבת. ואף דאמר שמואל שם (דף ג' ע"א) כל פטורי שבת פטור אבל אסור אין זה אלא איסור דרבנן כמ"ש רש"י שם:

אכן י"ל דהא דקיי"ל שנים שעשאוה פטורין הוא רק כשזה יכול וזה יכול כמבואר בגמ' שם וטעמא דהך מלתא הוא דכיון דכ"א יכול לעשות מלאכה זו בלי סיועת חבירו חשבינן לכ"א שהוא לא עשה המלאכה.

יען כי גם מבלעדי הוא ג"כ נעשית המלאכה ע"י חבירו וכן לגבי אידך אמרינן כן ונמצא שכל אחד מהם לא עשה מלאכה ומשו"ה פטורים. ולפי"ז לא שייך הך כללא דכל מקום שאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה ל"ת גבי עבודת ביהמ"ק דכלל זה לא שייך אלא היכא שאפשר שיקוים שניהם דהיינו המצוה כתיקונה וגם שמירת הלאו אבל אם ע"י שמירת הלאו לא יקוים המצוה כתיקונה לא שייך להך כללא. וכיון דהטעם דשנים שעשאוהו פטורין כשזה יכול וזה יכול משום דחשבינן לכ"א כאלו לא עשה מעשה כמ"ש. ממילא בשנים שעשו מצוה ביחד זה יכול לעשותה בפ"ע וזה יכול ג"כ לא חשבינן לכל אחד שעשה מצוה כמו דלא חשבינן לכ"א שעבר על ל"ת. וא"כ אם יקריבו הקרבנות ציבור כל שתהי' עבודה ע"י שני כהנים כמו שהאיסור שבת יתוקן כן המצוה לא תהי' כתיקונה ובכה"ג ליתא להך כללא. וכעין זה כ' בס' אור חדש בכתנות אור פ' בהר ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דקצירת העומר ובחידושי ת"ל תי' בכמה אופנים ואכ"מ. ולפי"ז באפיית שתי הלחם ולחה"פ יוכל לאפותן בשבת באופן שלא יעבור על איסור שבת דהיינו שיאפו ע"י שני כהנים דהו"ל שנים שעשאוה זה יכול וזה יכול דפטורין דבזה לא שייך מ"ש דלא תהי' המצוה כתיקונה דהא עיקר מצות לחה"פ הוא סידורן על השלחן והקטרת הבזיכין וכן בשתי הלחם. ואף אי נימא דהאפייה נחשב כמו בקרבן השחיטה בכ"ז הנחתן בתנור בודאי אין בזה שום מצוה כמבואר במס' מעילה (דף ט' ע"א) דתנן התם שתי הלחם מועלין בהם משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטב"י וכו' לחה"פ מועלין בהן משהוקדשו קרם בתנור הוכשרו ליפסל בטב"י וכו' וכ' רש"י שם וז"ל קרמו בתנור דהיינו תחילת אפייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטב"י וכו' כמו שחיטה בקדשי קדשים עכ"ל ועי' בתוי"ט שם מש"כ בטעמא דהך מילתא דתליא בהקרמה בתנור ולא בהנחה לתוך התנור ע"ש. הרי מבואר דהנחתן לתוך התנור אין בזה מקיום המצוה אף אם נימא דהאפייה הוא כמו שחיטה בקרבן. וכל עיקר דחיית שבת באפיית לחה"פ הוא הנחתן לתוך התנור. וזה ודאי יוכל להעשות ע"י שני כהנים ורדייתן מן התנור יכול להיות אף בכהן אחד דהא רדיית הפת חכמה היא ולא מלאכה ועיין בתוס' ר"ה (דכ"ט ע"ב) בד"ה רדיית וכו' ואין שבות במקדש. וכיון שכן יש להקשות דהנה התוס' במנחות (דף נ"א ע"א) בד"ה אפי וכו' הקשו דמאי מקשה הגמ' הא איפסלה בלינה הלא לקמן (דף ק' ע"א) מבואר דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן וא"כ כשאופין אותן בע"ש אין התנור מקדשן. ותי' כיון דלא דחו שבת א"כ מאתמול נמי הוי זמנן ע"ש. ולפי הנ"ל הדרא קושי' התוס' הנ"ל לדוכתא דמאי מקשה הגמ' הא לעולם י"ל דתנור מקדש ואפ"ה אינן דוחות את השבת ואופין להו מע"ש ולא איפסלו בלינה משום דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן מאי אמרת כיון דלא דחו שבת ערב שבת זמנן זה אינו דהא מה"ת יש לאפות בשבת ע"י כהנים שנים דהו"ל שנים שעשאוה וממילא אין כלי שרת מקדשן בע"ש כיון דמה"ת אין זה זמנן ולא איפסלו בלינה וכו' וצ"ל דהא דמקשה הגמ' ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחין את השבת איפסלה בלינה הוא עפ"י הכלל דסתם מתני' ר"מ וכן סתם בר פלוגתא דר"י ור"ש הוא ר"מ וכיון דרישא דמתניתין נשנית סתם ור"י ור"ש פליגי עליה ממילא הת"ק הוא ר"מ וא"כ שפיר מקשה הגמ' דר"מ לשיטתו דס"ל בשבת שם דשנים שעשאוה זה יכול וזה יכול שניהם חייבים ע"ש. ולדידי' אי לא דחי שבת ליכא שום תקנה לאפותן בלי חילול שבת וא"כ כשאופין אותן מע"ש הוי אז זמנן כמ"ש התוס' ושפיר התנור מקדשן ומשו"ה מקשה הגמ' הא איפסלה בלינה וכמ"ש וכיון שכן אין כאן קושי' המפרשים על הרמב"ם הנ"ל דשפיר פסק דאין דוחות את השבת אף דפסק דאפייתן בפנים ולא תקשי כיון דהתנור מקדש איפסלה בלינה די"ל כקושי' התוס' הנ"ל דאין כלי שרת מקדש שלא בזמנן. ואין לומר כיון דלא דחו שבת הוי ע"ש זמנן כתי' התוס' הנ"ל זה אינו דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דפסק בפ"א מה"ש הט"ו דשנים שעשאוהו פטורין וא"כ אף דלא דחו שבת מ"מ מה"ת לא הוי ע"ש זמנן דהא יש לאפות בשבת ע"י שני כהנים וכמ"ש וא"כ אין הכלי שרת מקדשן כשאופין אותן מע"ש ולא איפסלו בלינה וכו' (ועיין שיטת הרמב"ם ז"ל בטמון באש שמתרץ בזה בשו"ת ר' משולם איגרא חאו"ח סי' ה'). אמנם תקשי לפי"ז הא דאיתא במנחות (דע"ב ע"ב) אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' מה ת"ל לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנא' בהן במועדו ואפי' בשבת וכו' מנין לרבות עומר והקריב עמו שתי הלחם והקריב עמהן ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכוותה גבי עומר לקצירה וקא דחי שבת. לא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפייה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה ע"ש. וקשה הלא רבי ס"ל במס' שבת (דף ג' ע"א) דשנים שעשאוה פטורין וא"כ מנ"ל דאפיית שתי הלחם דחי שבת דלמא לא דחי ואופין אותן מאתמול ואפ"ה לא תקשי הא איפסלה בלינה דהא אין כלי שרת מקדש שלא בזמנן. ואין לומר כיון דלא דחי שבת ע"ש זמנן כמש"כ בתוס' הנ"ל. דהלא לרבי דס"ל שנים שעשאוה פטורין לא הוי ע"ש זמנן אף אי נימא דלא דחי שבת דהא יש לאפות בשבת ע"י שני כהנים וכמ"ש. וא"כ כשאופין אותן בע"ש אין כלי שרת מקדשן ולא איפסלה בלינה. ונ"ל ליישב גם זאת עפימש"כ התוס' לקמן (דף צ"ו ע"ב) דהא דמשמע התם דבלחם הפנים בעינן לחם חם בשעת סידורו תליא בפלוגתא ועיין בתוס' חגיגה (דף כ"ו ע"ב) ד"ה סילוקו וכו' שכ' דלמ"ד דאין אפיית לחם הפנים דוחה שבת וע"כ אופין אותן בע"ש אי נימא דבעינן לחם חם בשעת סידורו ע"כ היו משהין אותו בתנור כל הלילה כדי שיחזיק חומו ועיין בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג והובא גם בתוס' מנחות (דף צ"ט ע"ב) בד"ה ואחד וכו' וא"כ י"ל דהך סוגיא דמנחות (דף ע"ב ע"ב) הנ"ל ס"ל דבעינן לחם חם אף בשתי הלחם כמו בלחה"פ דאיתקושי איתקוש להדדי וא"כ אם היו אופין אותן בע"ש ע"כ היו מניחין אותן בתוך התנור כל הלילה ושפיר אמרי' לרבי דאיפסלה בלינה דכיון דגם בלילה מונח בתנור ואי תנור מקדש איפסלה בלינה דלילה לאו מחוסר זמן ושפיר מקדש כלי שרת בכה"ג כמבואר שם (ד"ק סע"א) וכו' ועוד האריכו בזה האחרונים ועיין בס' אמרי יושר (דף נ"ד) וכמעט כונתי לכל דבריהם ת"ל.

וכשאני לעצמי אמרתי עפ"י דרכם דיש ליישב הקושי' הנ"ל דהא דמקשה הגמ' דאיפסלה בלינה אף דכאן חוזר קושי' התוס' דלעיל דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן וכאן לכאורה הוי שלא בזמנן דהא יש אופן לאפות בשבת ע"י שנים שעשאוה דפטורין כנ"ל. די"ל דסוגית הגמ' כאן אזיל לשיטת הסוברים דאינו ראוי מדרבנן חשיב א"ר מה"ת וכן כאן כיון דגם בשנים שעשאוה דפטורין אבל אסורין מדרבנן וכמש"כ רש"י שבת (ד"ג) א"כ מיקרי א"ר מדאורייתא. ושפיר מתורץ כתי' התוס' מנחות (דף נ"א) הנ"ל דכיון דאסור בשבת מיקרי ע"ש זמנן וממילא הכלי שרת מקדש איפסלה בלינה:

והנה כבר נסתפק בזה במשל"מ פ"ז מה' תרומות במי שאכל תרומה טמאה דרבנן אי חייב כרת מי אמרינן כיון דתרומה זו טהורה היא מה"ת חייב דשפיר קרינן בי' ומתו בו כי יחללוהו או דילמא אף שטומאתו דרבנן ממעטינן לה ואמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת ומביא שם ממקומות הרבה שמשמע כן ולהיפך. ולא העלה דבר ברור. ובמק"א הארכתי בזה מהא דמשמע בכמה סוגיות דא"ר מדרבנן מיקרי א"ר מדאורייתא כמו לענין אנוסה דאפילו שניות מקרי אינה ראוי' לו וכן לענין סוטה דאם עבר עבירה דרבנן בביאה האסורה דרבנן מקרי אינו מנוקה מעון ואין המים בודקין את אשתו לענין סוטה בשנשא מעוברת ומינקת חבירו דאיתא סוטה (דף כ"ד) דלא שותת ופירש"י הטעם דכתיב כי תשטה אשתו הראוי' לו וזו אינה ראוי' לו. וכן גבי טומאת כהנים דאין מטמא לחליצה דממעטינן לה כמו אשה פסולה מה"ת אע"ג דחליצה אינה אלא מדרבנן. וכן גבי חוזר מעורכי מלחמה דאמרינן הירא מעבירות שבידו אמר ריה"ג אפילו מעבירות דרבנן. אבל בכמה מקומות מבואר דלא מקרי א"ר מה"ת כמו בש"ס חולין (דנ"ז) מקשה הגמ' ואי ס"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ניבעי כסוי אע"ג דכתיב אשר יאכל כיון דמה"ת ראוי הוא. וכן הק' בש"ס כתובות (דף ל"ד) ובש"ס ב"ק (דע"א) למ"ד מעשה שבת דרבנן שחיטה ראויה היא וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' גניבה. והנה השעה"מ בפ"ח מה' לולב כ' דאיכא בזה פלוגתא דתנאי דר"מ ור"י סוכה (דכ"ג ע"א) דפליגי אי סוכה ע"ג, אילן מקרי ראוי לזיי"ן דר"י פוסל אע"ג שאין עולין באילן אלא מדרבנן ס"ל דהוי א"ר לשבעה מה"ת ור"מ דמכשיר סובר כיון דמדאורייתא מחזי חזי אלמא אזלי' בתר דאורייתא. ולהלכה פסק הרמב"ם כר"מ דסוכה ע"ג אילן כשירה וא"כ סובר דא"ר מדרבנן הוי ראוי מדאורייתא ובחידושי בסוגיא דשליח נעשה עד תירצתי באופן זה שיטת הרמב"ם ז"ל, שכ' דשליח נ"ע בקידושין ואינו מחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר. וכבר כ' בתוס' קידושין (דמ"ג ע"ב) בשיטת הירושלמי שכ' הדא דתימא בשטר אבל בכסף הוי נוגע בעדות דמיירי אחר דתיקון רבנן שבועת היסת דאז בממון אין שליח נעשה עד וגם ישבתי שיטת הירושלמי הנ"ל דר' בון מחלק בין קידושי כסף לשטר ור' יוסי אמר כיין שהאמינתו תורה אינו כנוגע בעדות דמקשה הר"ן בקידושין שם דממ"נ אי מיירי קודם דתיקון רבנן שבועת היסת מ"ט דר' בון ואי לאחר דתיקון רבנן ש"ה מ"ט דר' יוסי ומה מועיל מה שהאמינתו תורה כיון דרבנן תקנו היסת והוי נוגע. אכן להנ"ל ניחא דהא תוס' הקשו שם דאף אחרי דתיקון רבנן שבועת היסת יהיו נאמנים אחר שנשבעו ותי' דעד הצריך שבועה אינו עד דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר הנאמנים בדיבור בלבד ע"ש וא"כ י"ל דוקא באם צריכין לישבע מדאורייתא אז הוי עד הצריך שבועה אבל באם מה"ת העד נאמן בדיבור בלבד א"כ מדאורייתא מחזי חזי רק דרבנן תקנו שבועת היסת א"כ מיקרי רק אינו ראוי מדרבנן ותלי' בזה אם נאמר א"ר מדרבנן מקרי א"ר מה"ת א"כ אין זאת עדות. אבל אם נאמר דמקרי ראוי מדאורייתא שפיר נאמן העד אף אחר תקנת רבנן דשבועת היסת. והסוגיא דקידושין אזיל להסוברים דמקרי א"ר מה"ת. ובירושלמי פליגי ביה ר' בון סובר דבקידושי כסף הוי נוגע בעדות כיון דצריך לישבע שבועת היסת וכדברי התוס' דירושלמי מיירי אחר דתיקון רבנן ש"ה. אבל ר' יוסי סובר כיון שהאמינתו תורה היינו כיון דמה"ת נאמן בדיבור בלבד ואינו עד הצריך שבועה לכך אינו כנוגע בעדות ונאמן אחר שישבע משום דד' יוסי סובר דא"ר מדרבנן מקרי ראוי מדאורייתא. וכן הרמב"ם ז"ל לשיטתו דפוסק בסוכה ע"ג אילן כר"מ דמכשיר כיון דמדאורייתא מחזי חזי שפיר פסק דשליח נעשה עד אף בקידושי כסף אף אחר דתיקון רבנן שבועת היסת. וא"כ לפי"ז גם כאן הרמב"ם ז"ל לשיטתו דסובר א"ר מדרבנן מקרי ראוי מדאורייתא וא"כ אף דמדרבנן שנים שעשאוה פטורין אבל אסורים מקרי ראוי מדאורייתא כיון דמה"ת פטורים. וכיון דיש אופן לאפות בשבת ע"י שנים הוי ע"ש שלא בזמנן כקושית התוס' ואין כלי שרת מקדש ולא איפסלה בלינה כנ"ל והבן:

אכן שיטת רש"י ז"ל הוא דאין לעשות קושי' משום זה דסתם מתניתין ר"מ דסובר שנים שעשאוה חייבים דדלמא מתני' קאי למ"ד דשנים שעשאוה פטורין א"כ הוי ע"ש שלא בזמנן כקושי' התוס' ולא איפסלה בלינה. דהא גם בשבת יכולין לאפות ע"י שנים. וגם דוחק להקשות דוקא לשיטת הסוברים דא"ר מדרבנן מקרי א"ר מה"ת. ומה גם לומר ע"ז שהיא קושית אדם קשה שהוא קשה כברזל ולומר עי"ז תברא מי ששנה זו לא שנה זו. לכן פירש"י דכל קושית הגמ' הוא על לחם הפנים דאיפסול בלינה קודם שיסדרנו על השלחן. ובלחם הפנים שוב לא קשה קושית המפרשים הנ"ל דכלי שרת אינו מקדש אלא בזמנן וכאן הוי ע"ש שלא בזמנן כיון דיכולים לאפות בשבת ע"י שנים. דהא כבר כתבתי לעיל מדברי התוס' חגיגה (דף כ"ו) דלמ"ד דאין אפיית לחם הפנים דוחה שבת וע"כ אופין אותן בע"ש אי נימא דבעינן לחם חם בשעת סידורו ע"כ היו משהין אותו בתנור כל הלילה כדי שיחזיק חומו ועיין בירושלמי שקלים פ"ו ה"ג והובא בתוס' מנחות (דף צ"ט ע"ב). ועיין בתוס' מנחות (דף צ"ו ע"ב). וא"כ אם היו אופין אותן בערב שבת על כרחך היו מניחין אותן בתוך התנור כל הלילה ושפיר הקשה הגמ' דאיפסלה בלינה דכיון דגם בלילה מונח בתנור ואי תנור מקדש איפסלה בלינה דלילה לאו מחוסר זמן, ושפיר מקדש כלי שרת בכה"ג כמו שנתבאר לעיל ועיין בס' ארץ חמדה פ' שלח. אבל בשתי הלחם לא היה כלל בכונת הגמ' להקשות דנימא איפסלה בלינה אף דאין דוחות את השבת דהא בשתי הלחם לא מצינו דבעינן לחם חם כמו בלחה"פ (ודוחק לומר כדברי הס' א"י הנ"ל דמשום דאיתקושי איתקוש להדדי נבעי לחם חם כלחה"פ) וא"כ לא היו משהין אותם בתנור כל הלילה להחזיק חומו. וכיון דלא היו בתנור רק בע"ש שוב קשה קושי' התוס' דע"ש הוי שלא בזמנן דהא יכולין לאפות למחר ע"י שנים שעשאוה ואין כלי שרת מקדש שלא בזמנן ולא איפסלה בלינה וכאשר באמת כן פסק הרמב"ם ז"ל משום טעם הנ"ל. ולמה נימא דקושי' הגמ' הוא גם בשתי הלחם ואליבא דמ"ד דשנים שעשאוה חייבים. או אליבא דמ"ד דא"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת. לכך האיר רש"י ז"ל עינינו והיסב קושי' הגמ' דייקא על לחה"פ בכדי שיהי' הקושי' לכ"ע ואז היא קשה כברזל ומוכרחין לומר תברא ומי ששנה זו וכו' כיון דבלחם הפנים נפסול בלינה ע"י דמשהין אותם בתנור כל הלילה להיות חם בשעת סידורו ולילה לאו מחוסר זמן ושפיר כלי שרת מקדשן בזמנן. ואם כי אכתי פש גבן ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' תמידין גבי לחה"פ דפוסק דאפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת דהא בזה שפיר מוכרחין לומר תברא ועל זה סובב הולך קושי' הגמ' דאיפסלה בלינה. אבל אי משום הא לא אירי' דיש לתרץ בזה כשאר תירוצים הנאמרים בזה במפרשים. וכן ראיתי בס' נודע בשערים מה"ת (דף ק"ט) בדרוש לחג השבועות שמיישב שיטת הרמב"ם דשתי הלחם עפ"י דרכו בקודש. ואכתי פש גבי' ליישב הרמב"ם דלחה"פ לפי דרכו. ומראה מקום לתירוצים אחרים בזה והבן:

לפי"ז מיושב שפיר דברי רש"י ז"ל במה שכ' דקושית הגמ' הוא דוקא בלחה"פ כנ"ל. ולפי"ז מיושב קושית זקיני הגה"ק ר' הירשלי ז"ל ברלינר בהא דכ' רש"י בתירוצו דרב אשי דבעינן זריזים שלא יחמיץ דהא קאי דוקא על לחם הפנים דבעינן מצה ולכך בעינן זריזים שלא יחמיץ. וכן מיושבים קושיותיו של הגרי"ב ז"ל בהגהותיו דשפיר מקשה הגמ' מה נפשך אי אפייה בעינן זריזים לישה ועריכה נמי בעינן זריזים דהא עיקר דבעינן זריזים הוא שלא יחמיץ א"כ בעינן הזריזים תיכף משעת לישה ועריכה. דמה יתן ומה יוסיף אם ישמרו הזריזין משעת אפייה אם כבר נתחמץ בלישה ועריכה כנ"ל כיון דקאי כל סוגיית הגמ' על לחם הפנים. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קכ"ה שמביא קושית האו"ח על רש"י שלא יחמיץ. ומביא בשם הג"ר זלמן ליב שעוררו על דברי רש"י קודם שיסדרנו על השלחן דמשמע דהוה ס"ל דכל עיקר קושית הגמ' לא קאי אלא על לחה"פ ולא אשתי לחם כלל. ותי' הגאון הח"ס ז"ל עפ"י דברי התוס' מנחות (דף נ"א) שהבאתי לעיל שהקשו איך מקדש התנור לחה"פ הא אין כלי שרת מקדשים שלא בזמנן והעלו בסוף דבריהם לשיטת רש"י דאה"נ אין התנור מקדש אלא הדפוסים שנותנים לתוכו אחר רדייתן מהתנור ושוהה שם כל הלילה ולילה אינו מחוסר זמן ומפסלי בלינה ע"ש. וא"כ בשתי הלחם ל"ש זה והוי לי' ע"ש מחוסר זמן ולא מיפסלי וכו'. עכ"פ מבואר מזה דקו' הש"ס דמנחות לא קשיא על שתה"ל עכתד"ק. וא"כ יש לי ראי' גדולה לדרכי אשר דרכתי בו ות"ל שכוונתי קצת לד"ק ודיש חילוק בין שתי הלחם דלא בעינן שיהי' חם ובין לחה"פ דבעינן להשהותן בתנור כעין ד"ק עפ"י דברי התוס' בסוף דבריהם. ועיין מה שתי' דו"ז בס' דברי ר' משולם ח"ב (ד"ע ע"ב) דברי רש"י שלא יחמיץ. וכן מה שתי' בשו"ת הרי בשמים סי' ז' ובשו"ת כנסת ח"י סי' קס"ד לאוקמי קושית הגמ' דוקא על לה"פ ע"ש עפ"י דרכם. ולא העירו בישוב דברי רש"י שכ' קודם שיסדרנו על השלחן. ועיין תי' הנודע בשערים שם ובס' מאה שערים שער מ"ז. ובס' חמדת שלמה על קידושין בחידושיו למנחות (דצ"ה) ובשו"ת חיי אריה סי' ס"ב ובשו"ת תורת חסד סי' נ"ד ובס' עט סיפר כלל מ"ה. ועוד הארכתי בזה ובמש"כ בשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ד סי' נ"ו נ"ז קס"ה. ועיין בקונטרס זכרון משה בסו"ס דעת תורה ח"א (דצ"ב ע"א):

עוד נ"ל ליישב דהנה בהא דמקשה הגמ' אלמא תנור מקדש וכו' איפסלה בלינה ראיתי בס' זכרון צבי מנחם בחי' למנחות שהקשה וז"ל לפי שיטת רש"י ז"ל דבדבר יבש שנתבשל כמאכל ב"ד שוב ל"ש בי' שום בישול מה"ת ורק מדרבנן גזרו שלא יחתה ועיין באו"ח סי' שי"ח. והנה רש"י סובר בשבת (ד"כ) גבי חררה ע"ג גחלים דכשנאפה כדי קרימת פנים הוי כנאפה כמאכל ב"ד וקרימת פנים היינו הך דלגבי אור דר' אליעזר לחומרא יע"ש בתוס'. והנה בתוס' כ' שם ד"ה איבעיא לפי שיטתם דר"א מיקל דעכ"פ ר"א מודה גבי לחם הפנים דבעינן קרימת פנים משני הצדדים. והגם דרש"י אינו סובר כפי' התוס' וכשיטת ירושלמי בש"ס עכ"פ גם רש"י מודה ולפירושו דלרבנן דלחם בעינן קרימת פנים משני הצדדים דעכ"פ גבי לחה"פ בעינן קרימת פנים משני צדדים דמנין לעשות פלוגתא רחוקה. כמו הכלל הנמסר בידינו שאין לעשות פלוגתא רחוקה. ובפרט דסברא קאמר בירושלמי שאין קרוי' לחם זולת בקרימת פנים. וא"כ מאי מקשה הגמ' כיון שנאפה ע"ש נפסלה בלינה. דהא יכול לאפות קודם שבת רק בקרימת פנים הך דלגבי אור ולמחר בשבת יגמרו גמר האפייה דאינו רק איסור דרבנן ואין שבות במקדש. וא"כ ממילא דאינה דוחה שבת ואכתי לא נפסלה בלינה משום דעדיין לא נגמר האפייה. וא"ל שרש"י ס"ל שתנור מקדש תיכף כשנכנס לתנור נפסל אח"כ בלינה זה ליתא לפמש"כ התוס' מעילה (דף ח' ע"א) ד"ה קרמו פנים בתנור הוכשרו ליפסל וכו' דכלי שרת מקדש היינו דוקא כשנעשה הראוי לעשות בו והיינו כשיקרום יע"ש. ומבואר בהדי' בתוס' (דכ"ז) שלא נגמר פנים לא נגמר הראוי לעשות בו ולא נפסל בלינה וא"כ שפיר משכחת לה שאינו דוחה שבת ולא נפסל בלינה. ולשיטת התוס' לק"מ דהתוס' ס"ל דר"א לקולא ורבנן לחומרא דבעינן קרימת פנים משני הצדדים. וא"כ אם אינו דוחה שבת אז בעינן שיאפה משני הצדדים ושוב נפסל בלינה. ואולם לשיטת רש"י בשבת שם קשה טובא. והנה התוס' במעילה לשיטתם אזלי דס"ל במנחות שם ד"ה אלא דרב אשי וכ' שם תברא מי ששנה זו וכו' וא"כ ס"ל דאפייתן בפנים ממש ודוחה שבת ונפסל בלינה ג"כ ולהכי שפיר לשיטתם גרסי במעילה ונפסל בלינה. ואמנם רש"י כמבואר שאינו מפרש כפי' התוס' תברא מי ששנה וכו' דאל"כ הי' רש"י מפרש בהדיא כן. וא"כ ע"כ סובר רש"י כשיטת הרמב"ם דאע"פ שנאפית בפנים לא נפסל בלינה וכמ"ש הלח"מ פ"ה מה' תמידין דהתנור מקדש קצת ואינו מקדש לגמרי לפסול בלינה. ולהכי לא גרס רש"י ז"ל ולפסול בלינה במעילה שם. והיינו לפי מסקנת הש"ס במנחות דלא מצא הש"ס שום פי' בהמשנה וע"כ דחיק ואוקמא אנפשי' כפי' הלח"מ. וצריך ע"כ לומר דאעפ"י שמקדש אינו נפסל בלינה אף שיגמור כל העשי' וא"כ עכ"פ כל שלא נגמר העשי' לגמרי ודאי שאינו נפסל בלינה לשיטת רש"י ג"כ וכנ"ל והדרא הקושיא לדוכתא ע"ש. ובאמת יש להקשות יותר קושיא הנ"ל לפי מה שהקשו בתוס' מנחות (דנ"א) הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן ותי' כיון דאין לאפות בשבת הוי ע"ש זמנן. אכן לפי הקושיא הנ"ל דיש אופן לאפות גם בשבת א"כ לא הוי ע"ש זמנן ואין מקדש ולא נפסל בלינה כנ"ל. והנה בס' הנ"ל כ' לתרץ לפי"מ דמבואר בש"ס מנחות (דע"ח ע"ב) גבי יוצאין במצה נא דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה שוב הוי מצה וכ' התוס' שם דזה הוי כעין קרימת הפנים המבואר בשבת שם. והיינו דהתוס' לטעמייהו דסברי דר"א להקל בא. וא"כ ס"ל לרבנן דתרווייהו בעינן ומהש"ס מנחות הלז מבואר בהדיא ג"כ דס"ל כסברת הירושלמי דאינו קרוי לחם גבי תודה עד שנאפה משני הצדדים ומבואר בהדיא באו"ח סי' תס"א דאם לא נאפה כשיעור הזה ולוקחין אותה מן התנור ודאי נתחמץ מאחר שנתחמם יע"ש וא"כ עפי"ז מיושב הקושיא הנ"ל דתינח שתי לחם שהי' בא חמץ שפיר יש לפרש דנאפה בפנים בקרימת פנים מצד אחד ועכ"ז לא נפסל בלינה. אבל לחם הפנים שהי' בא מצה ואם שהי' נאפה רק בקרימת פנים כשיוציאו אותו מהתנור יתחמץ. ולהכי הוצרך הש"ס לתרץ דנאפה בפנים במקום זריזין ושוב נוכל לפרש המשנה כפשטא דהמשנה סתמא נקיט נאפה בפנים כל חד כדאיתא. לה במקום זריזין ושתי לחם בפנים ממש ויאפה רק צד אחד. ואמנם למסקנא דרב אשי ליתא וא"כ עכצ"ל דאף שנאפה בפנים אינו מקדש לגמרי ולא נפסל בלינה. א"כ למסקנא דאף שתי לחם לא נפסל בלינה אף שנאפה כתיקון ושפיר פירש"י במעילה לפי גרסתו ובעז"ה הדברים ברורים. ועפ"ז מיושב הקושיא החמורה המבואר לעיל ע"ש. א"כ לפי"ז מיושב ג"כ הא דפירש"י דעיקר קושית הגמ' דנפסל בלינה קאי על לה"פ קודם שיסדרנו על השלחן דהא בלה"פ ליכא עצה הנ"ל בקרימת פנים מצד אחד דהא היה בא מצה וא"כ שפיר הוי ע"ש זמנן וכלי שרת מקדשן כתי' התוס'. אבל בשתי לחם לא קשה כלל שיפסול בלינה דהא איכא עצה כנ"ל וא"כ הוי ע"ש שלא בזמנן ואין כלי שרת מקדשן. וכיון דכל עיקר קושיית הגמ' הוא על לחם הפנים. וע"ז מתרץ רב אשי במקום זריזין ושפיר פירש"י משום שלא יחמיץ דקאי על לה"פ כנ"ל. ושפיר מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל בשתי הלחם דאף דאפייתן בפנים ואינם דוחות את השבת אעפ"כ אינם נפסלין בלינה משום דע"ש הוי שלא בזמנן כיון דיש אופן בקרימת פנים מצד אחד כקושית הזכרון צ"מ הנ"ל ויש להאריך בזה גם עפ"י הנ"ל בפלוגתא אם א"ר מדרבנן הוי א"ר מה"ת והבן. שוב ראיתי בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' מ' והארכתי עוד בזה בתשובה ואכ"מ:

ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה