שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה מה
תשובה להרב הגאון הגדול האב"ד דק"ק מנטובה מוהר"י בריאל נרו:
ועל דבר תורה שנשאלתי מאת מעלת אדוני במעשה שבא לידו מאיש א' שרוצה לצוות על נכסיו בבריא ולתת הקרן מהיום והפירות לאחר מיתה כיצד יעשה דרך ההקנאה אודיע לאדוני נאמנה כי זה ימים ושני' בהיותי מתגורר בליוורנו גם בק"ק ויניציאה פעם אחר פעם נשאלתי מב"ד הגדול שבנא אמון רבתי על עסק זה ודומה לו דהיינו אם נדון אותו כראוי או כמוחזק והצעתי הדברים בפני חכמי ויניציאה לדעת מה בפיהם והם כתבו מה שכתבו בקיצור נמרץ כאשר חתימת יד הגדול שבהם הכמוסה אצלי תעיד בהם שענו חלקם ואני בעוניי מלאתי את דבריהם לחלק בין באנק"ו שהוא של סיבוב וחילוף הסוחרי' שאותו ודאי מוחזק יתקרי לנחלת בכור במקום שנהגו ולירושת הבעל הכל כפי התנאי אמנם שאר הבאנקו"ס שמניחין שם ממון לקרן קיים והרוצה לחזור וליטול את שלו משם לא ימצא ידיו ורגליו כי אם דוקא ע"י חילוף והפסד עשרה לק' ולפעמים לשליש הקרן באלו ודאי הורתי פנים שיש לפקפק אם דיינינן ליה כראוי כדין אשה שהכניסה לבעלה מלוה בשטר שיש לה על אחרים כמבואר בטור אה"ע ובש"ע ריש סי' נ"ו וכפשטא דסוגייא בפ' יש נוחלין דבחדא מחתא מחתינהו שם בדף קכ"ד ע"א וסוף דף קכ"ה אע"פי שיש בידה מ"מ לא הוי רק ראוי ודין בעל כדין בכור ואח"כ הראתי פנים צהובות לזכות הבעל והבכור בהיותי עוקר מעליהם שם ש"ח דעל פי האמת באמת אין הפארטי" דאם של באנק"ום אלו נקראים בשם ש"ח דהנה לא נעלם מעיני חכמת אדוני דשורש הדברי' דקרינן למלוה בשטר ראוי נפקא לה מההיא דהשורף ש"ח של חבירו דהעלו שאין גוף השטר ממון וכדי לחייבו הוצרכו התנאים שביאר הרמב"ם ז"ל והובאו במוהרי"קא ז"ל ס' שפ"ו וכד' דייקינן שפיר כל התנאים ההם ונוסף בהם איכא הכא בפרטי" דאס של כל אלו הבנק"וס לפי שאפי' שיאבד וישרף אלף פעמים הכתב יד שנותנים בעלי הבאנקו"ס לבעלי המעות הנה החוב נשאר מקויים ומאושר ע"י הכתיבה שכותבים הם בספריהם הגורנ"אל וס' הקאש"ה וס' ההכנסה וההוצאה שעל יד אחד מאלו די והותר לברר ולגבות המעות ההם בלי ספק וכיון שכן הרי יצא מעל המעות שם מלוה בשטר ובעל פה וכן העלתי בתשובתי לא' מרבני נאאמון הנז' כדין כדין כתובת אשה שהיה כתוב בה שהאשה הכניס' לבעל סך מה מאלו הבאנק"ו בתורת פונד"ו דוט"אל ל שאדוני יודע שר"ל שכל זמן שהאשה בחיים לא יוכל הבעל למכור ולהחליף המעו' ההם כל עיקר אלא שיעמדו שם לקרן הכתוב' ובטחונה) והיה בדעת א' מהחכמי' המומחים לזכות ליורשי האשה מטעם שכשהבעל אחר מות אשתו בא לגבות הפרטיד"ה הזאת היה בא מכח ירושה וא"כ חזר הדין דהוי קרי ליה שאינו יורש את הראוי אע"פי שקיים וקבל עליו כל סך הפרטיד"ה בדמים וכתבו לה בכתובה והביא ראיה לדבריו משטר חצי זכר שג"כ מכנסת האשה לבעלה כנגדן ומ"מ אם אחר כמה שנים שנשאת מתה האשה והבעל מורישה אין הבעל נוטל כלום כדמוכח מדברי מהרי"ו והביאו בעל ההג"ה ריש סי"צ עי"ש זה היה דעת החכם החולק אמנם אני הוכחתי לו דכל שאין הבעל בא לגבות מכח השטר שחל זמן פרעונו אחר מיתת אשתו אלא שהיא בא לגבות מכח התנאי שהתנה שלא יגבה אותם כי אם אחר מיתתה הרי זה לאו ראוי מיקרי אלא מוחזק בכח התנאי כדין כל תנאי שבממון שתנאו קיים והא הכא לאו מכללא אתמר אלא בפירושא אתמר דהכניסה לו מעות אלו שבבאנק"ו עפ"י התנאי שיהיו שם לקרן קיים כנצ"ב לבטחון כתובתה ושאחר מותה יהיה הוא האדון לעייולי ולאפוקי בהו מחמת כי פקע מינייהו שעבודא דכתובה. נמצא דלאו מכח השטר הוא מה שבא לגבות אחר מיתת אביו או אשתו לכדי שנאמר כיון שאין גוף השטר ממון אין זה אלא ראוי וכיון שהמעות לולי התנאי שהתנת עליהם מוחזקים הן בידו של של בעל ולסיבה שהאשה הכניסה אותם לבעלה כפי נימוס הבאנקו"ס הנז' הרויחה שלא הוצרכה לנכות העשרה לק' באמור א"כ התנאי לא פקע מנייהו שם מוחזק ויטול הבעל בהם ירושתו הכל כפי המנהג והתנאי והבן הבכור פי שנים במקום שנהגו והארכתי בראיות אמנם זהו התמצית והמורם לענין הדין לפי דעתי בהוראות החכם החולק יזכר לטובה וסוף דבר על על מה שנוגע למעשה שבא לפני אדוני ככחי אז כחי עתה כפלים לתושיה ובפרט מן הפרט מאחר ששאלתי את פי אוהבי ואלופי הגאון מוהר"ר צבי נר"ו יחד באהבה של תורה הסכמנו שהנכון בלי פקפוק ועירעור הוא שיודה המקנה שהסך הידוע וכתוב על שמו בציק"א הוא של פלוני הזוכה והזוכה יחייב עצמו בכל תיקוני סופר ובשבועה חמורה שכל ימי חייו לא יגע בקרן ולא ברווחים אלא המקנה יאכל הפירות בחייו והיינו אורייתא דאיסור גייורא בפ' מי שמת דף קמ"ט דבבריא קניא ובש"מ אם עמד אינו חוזר וכתבו התוספות בפרק חזקת הבתים דף מ"ד דאף דידעינן בודאי שהיה איסור משקר קנה זהו דרך אחד ועוד לנו דרך שני דאם רוצה המקנה להתחייב בש"ח לקונה על מנת שלא יתפרע ממנה אלא שעה אחת קודם מיתתו של המקנה ושפרעון זה יהיה דוקא ממקום הציק"א ולא ממקום אחר הרשות בידו ודבריו קיימין בלי פקפוק ובכל זאת לביה דמר ידע טובא דאזלינן בתר מנהגא דתגרי ודינא דמלטתא דדייני להו הכי בתר מנהג התגרים וכמעט כל הדברים הללו יכולים אנו גם כן לזווגם במעמד שלשתן שהובא בקיצור מר"ן מוהריק"א ז"ל סימן קכ"ו סכ"ו ו דבאופן התקשרות הדברים יעלו על הדין ועל האמת אף אם יעשה על יד הערכאי הגוי והיה זה שלום:
בעהי"ת שלום לך אחיב קורא לשמו ולשמח לשם גירופין גמורים:
אמר המני"ח ז"ל אודך בכל לבי שלא מצאת השגה אחרת בספרי ספר אלה המצות רק קושיא זו במנין המצו' שמניתי בפרשת קדושים נ"א מצות י"ג עשין ול"ח לאוין ורבינו בעל הטורים על פסוק כ"ד מקפיטול כ' כתב זה לשונו הבדלתי אתכם שבעים מצות בפרשת קדושים כנגד שבעים אומות שהבדלתי אתכם מהם ולפי דבריך קלקול חשבון שונה אני במספר במנין שאינו נראה:
אמנם ראיתי אחרי רואי דאם קרית ברבינו בעל הטורים לא שנית במדרש דמכילתין דשם נאמר בשם רשב"י דג"פ הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בהם מששים ששי' מצות ואלו זהן פ' פסחים ופ' נזיקין ופ' קדושים וכו' עי"ש דאם שנית היה לך להקשות כנגדי דחלילה אינו סותר דברי רשב"י י ואזי הייתי אני מקשה כנגדך מאי אולמי דהאי מהאי ואם ששים לא יש במספר מכ"ש שבעים. ואם קרית ושנית לא שלשת בהרב ביפ"ת ז"ל דכתב ז"ל מששים ששים לא יכולתי להולמו דבפ' פסחים לא מצינו רק עשרים מצות ובפ' משפטים אפי' שנמנה עד סוף כל הסדר ליכא אלא נ"ג ובפ' קדושים ג"כ ליכא עד סוף הסידרא אלא כ"א וצ"ע עד כאן דבריו ז"ל והובאו בדפוס המדרש שנדפס בפ"פ דאדר שנת תנ"ב עי"ש דנכתבו סתם והם מהרב ביפ"ת ז"ל א"כ מה תזעק אלי בענין מספר הכללי אני הלכתי אחר עקבות רבותינו הראשונים ופוק חזי במספר רבינו בעל הטורי' ז"ל הסמוך ונראה קודם ההבדלה דהעלה בחשבונו מצות רס"ב שלא ללכת בחקת העמים ומעשיהם שנ' ולא תלכו בחקת הגוי והוא מכוון לחשבון שהעלתי אני מספ' מצוה זו במספ' הכללי רס"ב ובמל"ת קנ"ח אם כן טהר גם אתה חשבון הששים שהוא הקודם ואזי אני אטהר לך חשבון השבעי' כדאמ' רבי תנחומא שם שם דמאן דעבד פ' פסחים שבעים כלל עמה פ' תפלין ומאן דעבד פ' נזיקין שבעים כלל עמה פ' שמטה ומאן דעבד פ' קדושי' שבעי' כלל עמה פ' עריות ובכן הרי אני פטור מתלונתיך ואין אתה פטור מתלונתי איך עלה בדעתך דחשבוני סותר ח"ו דברי רבינו בעל הטורים שהם דברי המדרשים שנתנו להדרש בשבעים פנים והדברים עתיקין יצאו מפי מלאכי אלהים שרפי מעלה שכל דבריהם כגחלי אש וכפטיש יפוצץ סלע יתבררו ויתלבנו הדברים אם לא כולם מקצתן כפי קוצר המשיג ועומק המושג ועל פי ההקדמה שהיא מאומתת אצלינו דד"ת עניים במקו' אחד ועשירים במקום אחר כשנתעסקתי בטהרת חשבון ס' אלה המצות עלה בזכרוני מאמר זה האמור בשם התנא האלהי רשב"י וחזרתי אחריו פעם ושתים ושלש והכנתי לו מקום בהקדמתי לס' כדי לבארו ובשעת גמר מלאכה נעלם ממני והיה כנפל טמון בפעם הראשון וכעולל לא ראה אור גם בפעם השנית שנדפס אקוה בחסד אל לא תשכח מפי במהדורא ג' שיש בדעתי להוסיף בביאור הספר:
וכדי שלא להוציא אותך חלק בקיצור אגלה לך ראשי פרקים מישוב הדברים בטהרת החשבון צדק ואגב תראה שכל מגיה ספר עתיד ליתן את הדין בכל שינוי קטן שיעשה בדברי בעל הספר בפרט בספרי הקדש מדרשי' ותלמודי' ומפרשיה' דבשינוי כל דהו משנים כוונת המחבר ומביאין לקורא לידי טירוף ובלבול הדעת:
והנה עיניך תחזינה בעיקר המאמר שהובא במדרש כתוב לאמר דיש בפרשות אלו שלשה מששים ששים מצות א"כ הרי זה אין הכוונה שיש בכל א' ששים מצות רק דיש בהם מששים ס' מצות ולא כל ששים כמו שבא בגרסת הילקוט ריש דף קע"ב דכתב ז"ל ג"פ כתב לנו משה בתורה וכל א' יש בה ששים מצות ודבר זה לא היה ולא נברא ולא יצאו דברים אלו מפי קדוש אלהים רשב"י. רק הודיענו דיש בהן מששים ששים מצות ומי שלא קרא ושנה ולא שמש ת"ח ואין ידיו מבוסמות בספרים לא יוכל ודאי לפרש מה הוא מספר זה מששים דכולם מודים בו דהא בכלל שבעים יש ששים רק דכלל תפלין עם פסחים ושמטה עם נזיקין ועריות עם קדושים אבל מספר הששים הוא מספר כללי שחוץ לפרשת אלו:
וכדי שתהיה מודה על האמת ולא תתעקש בדברי רז"ל שהם אמת ודבריה' אמת לך ואשלחך אל ספר המצות קטן שחבר הרמב"ם ז"ל הוא המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים והוא אשר האיר עיני בהבנת המספר הזה שהוא מכוון לדברי רשב"י במדרש ועיניך תחזינה משרים בסוף מצות עשה כתב בד"עו ע"ג בפ"ה ודע כי מה שאמרנו וכו' בעמוד כתב וכשתסתכל באלו הרמ"ח מ"ע תמצא המצות ההכרחיות ששים מהם ובתנאי שיהיה האיש שאמרנו שחייב באלו הששים מצות הכרחיות שיהיה ענינו כענין שרוב בני אדם בו והוא שיהיה עומד בבית במדינה ויאכל מאכלים הידועים למין האדם ר"ל הלחם והבשר ויעשה סחורה עם בני אדם וישא אשה ויוליד בנים וכו' עי"ש כי סידר אותם ונתן בהם סי' ששים המה מלאכו' דהיינו מצות הכרחיות עי"ש במספר שנפל בו טעות. ואני הגהתי אותו מספר כמש"ל דוק ותשכח כי בעונותינו הרבים נשארו מקיום המצות בידינו מעט מהרבה והלואי היינו יכולים לעמוד בקיומם כמו שהוא הרצון האלהי. ולולי שרצה הקב"ה ה לזכותינו לפיכך הרבה לנו תורה ומצות כי בלימוד המצות שבתורה זאת התורה במקום עולה ומנחה וחטאת וגו' ועל פי הקדמה זו בלקט הנביאים פרשתי פ' עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי דהנה למראה עיני בשר תורה חמור' נתנה לכם בתרי"ג מצות הסר מהם שס"ה ה שהם בשב ואל תעשה ובלא יגיע' וטורח נותנין לו שכר כעושה מצוה ומהרמ"ח אין לנו בגלות המר הזה רק אלו הס' מצות הכרחיות שרובם ככולם הם פקודי ה' ישרים משמחי לב בשבתות וי"ט ומשפטים ישרים והמשכתי התוכחה עם פ' ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי שהם תרי"ג כאלו הוא דבר חמור שאי אפשר לעמוד בו וכל זה אינו כמו שהמשילו רז"ל בויקרא רבה פכ"ו על מקרא זה משל למלך ששלח שלוחים שלו למדינה עמדו בני המדינה ושמשו לפניהם באימה ביראה ברתת ובזיע כך א"ל הקב"ה לישראל עמי מה עשיתי לך וגו' שלחתי לכם ג' שלוחים משה אהרן ומרים שמא אכלו מכם שמא שתו מכם שמא הטריחו עליכם כלים לא מזכותן אתם מתפרנסים מן בזכות משה באר בזכות מרים ענני כבוד בזכות אהרן:
ולפי המכוון שאני בו המשילו משל שני למלך ששלח פרוזדוגמא (ר"ל כתב שלו) למדינה עמדו בני המדינה על רגליהם וקבלו הכתב ופרעו ראשיהם וקראוה באימה ביראה ברתת בזיע כך אמר הקב"ה לישראל עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך הדא פרוזדוגמא (ר"ל כתבי הדת שלי) דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהיו קורין ק"ש לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הרי מתוך דברי רז"ל למדנו תוכחת מוסר כללי שאמרתי דעם היות שהתורה שלנו למראה עיני בשר ארוכה היא ורחבה ורבו מספר התרי"ג מצות אמנם צא וחשוב דאין בהם עמל וטורח כלל וכלל בפרט היו' בגלותינו כמו שביארנו דאין בידינו כי אם מספר ששים ורובן ורובן ככולן אין בהם עמל וטורח כאשר בנקל יכולים כל רואי שמש לראות וכעין זה הם ענין המ"ח דברים שהתורה נקנית בהם בהשקפה ראשונה נראה שהם דבר חמור אמנם בהשגחה מועטת יכולין להסתכל שאין בהן עמל וטורח רק מדות שכליות שהשכל מחייבן לכל מי שרוצה להכנס בגדר אדם ומכ"ש למי שרוצה להכנס בגדר ת"ח להנהיג את עם חכם ונבון עם האלה ושלמה בחכמתו אמר מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה כי רבים הם ומשפטם כבד וכבר אמ' ה' למשה בני סרבנים הם טרחנים הם והלואי ואולי על ידי שלימות קניית המ"ח מדות אלו יוכל החכם לעמוד ביניהם כדי להדריכם בעבודת הבורא זהו תוכן כלל כוונתי בפירוש דבר המספר ששים ורבינו בעל הטורים ז"ל רמז מצא לענין השבעים שהבדילנו הי"ת מע' אומות ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה דמאן דעבד שבעים כלל עריות עם קדושים ושמטה עם נזיקין ותפילין עם פסחים דהאמת כן הוא דבאלו הג"פ תמצא רוב מאלו הששים מצות הכרחיות הכתובות לפניך וזו היא מ"ם מקצתית שהובאה במדרש דבכל א' וא' מהן יש בהם מששים ששים ואידך אמר משבעים שבעים אך לעולם ששים ומכ"ש שבעים לא עלה על דעת רבותינו האלהיים להכחיש את המוכחש וכל המהרהר אחרי דבריהם מהרהר אחר השכינ' ודי בזה לפי קוצר השע' שאינה פנוי' לפני בחולשת אברי הי"ת יבריאני לעבודתו:
וכבר עלה בדעתי דרך אחר מאחד שראיתי במדרשים שלא כתבו בפירוש מששים ששים רק מס' ס' שבא הרמז למה שפרשתי במאמר תמוה אשר נשאלתי מאהו' התו' המגיה כהר"ר דוד טעבלי בהר"ר חיים קיטן נר"ו במדבר רבה פי"ד אלים ס' עתודים ס' כבשים ס' כנגד ס' רבוא כנגד סו"ד שחשבונו ס' והרב במ"כ ז"ל כתב יש ליישבו בדוחק שנחשוב הסמ"ך רק חמשים קדמיו ואם לא לא ידענא מאי אדון ביה עכ"ל ואני המני"ח אמרתי דיש לדונו בפירושו דהואיל ואות הס"מך היא מאותיות המולידות מספר הדומה להם דהנה אם תכתוב סמ"ך הרי לך המילוי שהוא מ"ס כ"ף עולה ששים וזה הוא סוד מורה על כל דבר שחשבונו ששים והם כנגד ששים מלאכות בית שני שנבנה ס' על ס' אלישע וכו' ששים עיר וכו' יצחק וכו' כדמפרש ואזיל כל דבר ששים שאות הסמ"ך הואיל והיא כפולה ומולידה מספר סמ"ך אחרת במילואה היינו סוד שמורה על כל דבר שחשבונו ששים וזה לענ"ד פשוט בכוונ' המאמר בלי שום דוחק א"כ אוף הכא עלה בדעתי לומר דהואיל וחזינא דרוב המצות הנאמרות במכלתין הן כפולות והן תולדות מעשרת הדברים כמ"ש בזוהר ח"ג דף פ"ד ושם שם עיניך תחזינה משרים דאמרו פרשתא דא כלה אוליפנא מנה מלין אחרנין וכלהו תליין דא בדא ורבי אבא בדף פ"א תאני הכי פרשתא דא כללא דכל אוריתא היא וחותמא דקושטא דגושפנקא היא וכו' עי"ש א"כ הרי שבה סגולת אות הסמ"ך שמולידה סמ"ך אחרת שכמותה: כעין החותם שמוליד מה שחקוק בו: א"כ אפשר לומר שאין כוונתם על מספר המצות והם ששים אלא שיש כעין דוגמתן כפול' בתורה תני רבי חייא פ' זו נאמרה בהקהל מפני שרוב ופי תורה תלויין בה א"כ הרי זה אפשר לומר ומפני כך לא כתבו מששים ששים מפורש רק ס' ס' להורות על האות שהוא אות המולידה ספר השוה לה כך בפ' אלו ויש בהן מצות כפול' שכבר נכפלו דוק והארך כי הראשון עיקר:
וע"פ הקדמה זו בארתי מאמר רח רח"בע מ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות והראיה שהביא היתה על התורה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ובפ' זה לא הוזכר כי אם תורה אך לא המצות והענין הוא דהואיל והוזהרנו בתורה אלה המצות מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה א"כ ריבוי מצות אי אפשר להיות יותר ממה שצוה מהשמירה בזמן הגלות נתמעטה בעונותינו כמש"ל אמנם התורה נתרבת ויכולה להיות מתרבת עד אין סוף מחמת התמדת הלימוד שנהיה כל יום ויום שואלין ודורשין על כל מצוה ומצוה שבה ועל כל מקרא ומקרא שבנביאים דכעין תורה דרשי להו רבנן ולומדין מהם ועושין בהם ג"כ אסמכתות כמ"ש בתעניות ד' יד ע"ב הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא א"כ אצל התורה שייך לישראל זכיה על ידי לימודה ולפיכך הגדיל תורה לא כתיב אלא יגדיל שכל יום ויום יכולה היא להתגדל וע"י גידולה שיהיו ישראל זוכין אבל המצות מ"ח נביאים ושבע נביאות עמדו להם לישראל ולא פיחתו ולא הותירו עמ"ש בתורה אפילו אות א' חוץ ממקרא מגילה דדרשו וילפו לה מקל וחומר והרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר דוק והארך. והשם ית' יאריך ימינו במאור תורתו נס"ו:
סוף הספר