אור ברסלב

שות שתי הלחם· רבי משה חגיז

שאלה לב

שאלה לא

הארז אשר בלבנון שאל את האזוב אשר בקיר זה לשונו בשאלת חכם חצי תירוץ: ראובן לוה משמעון בשטר סך מה ופרע לו פרעונות שונים ונטל שובר מידו איך לא נשאר לו על ראובן שום טענה ותביע' והאמין לראובן נאמנות ה' עתה מת ראובן ובא שמעון והוציא שטרו ותובע מיתמי ראובן ממונו ויתמי ראובן הוציאו השובר איך נפרע שמעון מראובן ולא נשאר עליו שום זכות חזר שמעון וטען כי יש לו עדים שכשנתן לו השובר אמר זולת סך מה שלא נתפרעתי ממנו ואע"פי שהשובר כתוב סתם לא נתפרעתי כי אם עד סך מה והביא עדים על זה ויתמי ראובן צווחי וכו' באומרם חדא כיון שהשובר כתוב סתם אעפ"י שעדים מעידים ואומרים ע"פ שלא נפרע כי אם עד סך מה ומכחישין קצת השובר הוה ליהו כהא דאמר שטר שנכתב סתם ועדים אחרים מעידים תנאי היו הדברים הוי ליה תרי ותרי ויש אומרים דמעמידין הממון בחזקתו ועוד דכיון דאיתרע שטרא הוי ליה מלוה ע"פ וטענינן להו שפרע דהו"ל מלוה ע"פ ועוד דאפי' אם לא היה שובר כיון דעינינו הרואות דראובן זה היה אמוד בנכסים והיה נושא ונותן ופורע ולא היתה ידו תקיפה והיה סוחר טוב מבקש רצון הקרי"דיט שלו במשאו ומתנו למה היה לו לשמעון להניח כל כך זמן קרוב לי"ח שנה שלא בא ולתבוע ממנו א"כ הדברים מוכיחין וניכרין דברי אמת דאזיל בתר איפכא לבקש תואנות כדי ליטול ממון אשר לא כדת כדכתב הרא"ש בתשובותיו הביא דבריו בנו ריב"ה סי' ס"ה דשטר שעברו עליו כב' שנה ראוי להסתלק מלדון אותו ולא מגביה ביה ומה גם שיש בידו שובר כתוב וחתום בעדים דהו"ל תרי ותרי על הכל יבא דברו הטוב ונגילה ונשמחה בו ובתורתו ובכל אשר לו ושכרו יהיה כפול מן השמים להשיבו על כנו בתוככי ירושלם תובב"א א נס"ו:

תשובה. כבר ידע מעכ"ת כי אנו מוזהרין ועומדין שלא להשיב על טענת ממון אם לא שתבא השאלה מסודרת מהשני צדדין וטעמים נכונים יש על אזהרה זו כמפורש בספרי האחרונים פוק דוק ותשכח אמנם באשר ברית כרותה לדין של יתומים בכמה מן הדברים בין בב"ד הגדול של מעלה כדמוכח מקרא מלא. בין בב"ד של של מטה כמפורש בקבלת תשבע"פ ומתוך כתב מעכ"ת רואה אני שהוא הברור מצד היתומים ורוצה לעמוד על דעתי אמרתי מצוה שבאה לידי אל יחמיצנה ומחוייב אני לגלות סברתי לזכותן של אלו הן הצועקין ונענים ואדוני יבחר ולא אני:

שמעון זה זכאי בדינו כוותיה דמר ולא מטעמיה שרצה לזכות ליתמי ראובן מטעמא דהוה ליה שובר והעדות שבעל פה תרי ותרי ולכן יש להעמיד הממון בחזקת ראובן והוה ליה שמעון מוציא ועליו להביא ראיה ודמי נדון זה לשטר שנכתב סתם ועדים אחרים מעידין שהיה בו תנאי דיש אומרים דמעמידים הממון על חזקתו ואם באנו לזכות לראובן מהאי טעמא תברא בצידה ומשם ראיה לחייבו דבשנים שאינן עידי השטר שאומרים זה השטר נעשה על תנאי הם נאמנים לכולי עלמא אפילו להרמב"ם ז"ל וסיעתו ועד כאן לא פליגי אלא שכשהעדי' מעידין על התנאי הן הן החתומים בשטר א"כ בנ"ד שהעדים שבעל פה אינן עידי השטר לכ"ע יהיו נאמנים וחייב ראובן להשלים את חובו אבל לא מן השם הוא זה לפי שאין זה נקרא שנעשה השובר על תנאי אלא עדו' המכחשת השובר שהשובר מעיד שלא נשאר על ראובן שום תביעה והעדים מכחישין ואומרים שעדיין נשאר חייב וא"ת מה הועילו חכמי' בתקנתם חזר הדין דאוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזק' ראובן כיון שכן חזר בו לדברים שבאו בשאלה:

אשר לזאת אומר שאדרבה כל מה שהגבלנו והוספנו לומר שהיא עדות מוכחשת תקנתו קלקלתו ולא מבעיא בנ"ד שיתמי ראובן הם מוחזקין שעל שמעון להביא ראיה אלא אפילו ששמעון היה מוחזק הי' הדין נותן שנוציא משמעון ונתן לראובן דבשלמא אם היו אלו העדים המעידים שעדיין נשאר תביע' לשמעון היו אומרי' שהשובר נעשה בזיוף שלא מחל על הכל אז הו"ל תרי ותרי והו"ל הדבר ספק אבל עתה שמודים שהשובר הוא אמת ויציב ואעפ"כ היו מעידין שנשאר עדיין זכות לשמעון עדות שקר היא והם מעידין בעצמם שמשקרין שאין אדם מניח זכותו ע"פ וחובתו בעדים ובשטר ויש לי להביא ראיה עמ"ש הרא"ש בסי' צ"א הביאו מרן הב"י בח"המ סי' מ"ו כתב הרא"ש על שטר המשכנתא שלא היו כתובים המחיצות אם איתא שלא היו המחיצות בכלל היה צריך להוציאם בפירוש ואף אם העדי' החתומים על השטר יעידו ע"פ שהוציאו המחיצו' מכלל המשכנתא אין בעדותן כלו' מאחר שסותרין מ"ש בשטר עי"ש ונ"ד אתיא בק"ו מהך דהרא"ש ומה ההיא שלא נאמר בפירוש בהיפוך השטר של המכר מהעדות רק מדהוה ליה לפרש בשטר דאין המחיצות בכלל וממה שלא פירש אנו אומרים שהעדות שבעל פה סותר דברי השטר כיון שכן חזרנו לדין שמוציאין את השטר מיד שמעון ומקרעינן ליה ראוי' אפילו היה תפיס ממונא מפקינן מיניה כ"ש בנדון דידן שהשובר אומר בפי' כל תביעה וטענה ועדים שבע"פ אומרים שנשאר לו בודאי שהם סותרין דברי השטר וכיון שמודים בשובר שנכתב כדין עדותן בטלה:

ואם לחשך אדם לומר שמאחר שכתוב הטור בסי' מ"ו ובסי' פ"ב שיש הפרש בין כשהעדים של השטר אומרים תנאי היו דברינו לכשהעדים אחרים אומרים תנאי היה בשטר זה שאז נאמנים מעתה יש לדחות שהפרש גדול יש בין נ"ד לההיא דהרא"ש דההיא מיירי שהעדים של השטר הם מכחישין עדותן לזה הוא דאינם נאמנים דהוה להו כנוגעים בעדותן. אבל כשאחרים אומרי' תנאי היה בזה השטר נאמנים:

אמנם כד מגלינא חספא אשכחנא מרגניתא והוא כשנקשה על דברי הרא"ש ז"ל דבשלמא אם כתב ידם של העדי' יוצא ממקום אחר אז נאמנים אבל אם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר למה לא יהיו נאמני' במגו דהוו מצי אמרי לאו כתב ידינו היא זאת ויש לומר משום מגו במקום עדים כיון שהשטר לא הוציא המחיצות הוה ליה כאלו בפירוש אתמר שהמחיצות בכלל ולכן אין נאמנים להכחיש מה שכתוב בשטר וכיוצא בזה שעוקר מ"ש בשטר הגם שמפיהן אנו חיין אין נאמנים כיון שכן ממלא נדחית הדחיה שאמרנו וחזרה הראיה למקומה דמלתא דהוה סתירה כנגד השטר אין חילוק בין העדים עצמן לעדים אחרים וזה פשוט לעד"ה ואין צורך להאריך בביאורו הרי בנדון של הרא"ש שהבאתי שמעון הוא מוחזק וראובן הוא שבא להוצי' ממנו עם כל זה חייב לשמעון כיון שכן לא מבעיא בנדון שלנו שראובן הוא מוחזק לא אפילו ששמעון יהי יהי' מוחז' מוציאין מידו ונותני' לראובן למדכו מזה שמחייבין לשמעון לקרוע השטר ולא ישכון באהלו עולה וב"ד חייבים להוצי' מידו וקורעין אותו וכל זמן שמניחין אצלו עובר משום אל תשכון באהליך עולה:

ועוד אני אומר הלכה למעשה דאפי' לסברת מעכ"ת דקרא לנ"ד תרי ותרי לא מצינו לחלוק ולומר דלא אמרינן דכיוצא בזה הוה להו תרי ותרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה משום דאיכא למימר הפכא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי שטריה בחזקתיה שהעדים המעדים ע"ה הם קורעין השובר ונשאר השט"ח בחזקת כשר דהא ליתא וכי אם היה לזה שני עדים ולזה ארבעה היינו אומרים אוקי תרי לגבי תרי ואוקי שני עדי' האחרים בחזקת כשרים וכן כתוב מהר"ר אהרן ששון ז"ל בשאלה קמ"ה ז"ל עוד יש טעם אחר לזכות את הנמחל הזה אעפ"י שנודה שהעדים הללו יש בהם הכחשה והוה להו שתי כתות המכחישות זו את זו דברי שניהם בטלים ואין כאן עדות מחילה וא"כ ישאר זכות השטר במקומה וגובה בו אשר לזאת אני אומר דאפילו תימא דנודה בזה מ"מ שטר מכירה במקומה עומדת ממאי דכתבו התוספ' בפרק האשה שנתארמלה דף כ' עלה דההיא שנים החתומים על השטר ובאו שנים ידענו וכו' דהקשה התם בגמ' ואמאי תרי ותרי נינהו וכו' עלה אמר רב נחמן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה וכו':

והקשה שם התוס' בד"ה ואוקי ממונא וכו' על פירש"י וכתבו בשם רשב"א דמיירי בשובר דלהכי הם נאמנים דאוקי ממונא בחזקת מאריה מחזיקינן עידי השובר בכשרי' ולא יפרע וכו' עי"ש וקשה על דברי הרשב"א דמוקי לה בשובר א"כ איך הקשה ומגבינן ביה וכו' חדא דאין זה גובה ואיך מתיישב לישנא דמגבינן ביה ועוד מלבד דוחק הלשון אין כאן קושיא במאי דקאמר דכל אלו נאמנים דשפיר קאמר דנאמנים ולכאורה היינו יכולין לתרץ לזאת הקושיא דהוה ס"ד דמקשה דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי שטריה בחזקתיה ולזה הקשו למה נאמנים ותירץ רב נחמן דלא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה כדכתיבנא אבל לישנא דקאמר ומגבינן ביה קשה טובא:

אבל הנכון הוא שתרוץ רשב"א דמוקי לה בשובר אינה לפי המסקנא וזה פשוט וכן נראה מאותה תשובה שהביא הרב רבינו ב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע לחבירו ובאו שנים ואמרו שתנאי היה בעת המכירה בקנין שלם יחזיר לו המעות מכאן ועד שלשים יום שיהיה המקח בטל. והלוה מביא שמכרו בלא תנאי שאין בזה דמיון להא דאמרינן בכתובות פרק האשה אין נאמנים ולא מגבינן ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזק' מאריה דשאני הכא דלדברי כולם לוקח זה כדין ירד לכרמו שהחזיק בו כמו שכתוב בשטר המכירה אלא שזה מביא עדי' שיש לו להסתלק מחמת תנאי וזה מביא עדים שמכרה לחלוטין הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא בחזקת מאריה קמא כמו שאמרו בבבא מציעא פרק השואל במוכר שפחה וילדה עכ"ד עי"ש הרי בפירוש אנו לומדים מדברי הרב שהביא רבינו ז"ל דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי שטר המכירה בחזקתיה ואפילו להוציא משמעון דלא אזלינן בתר חזקת השטר אלא בתר חזקת הממון והמוציא מחבירו עליו להביא הראי' דהא התם בההיא כרם אלולי שהביא ראיה הרשב"א ז"ל שהלוקח נקרא מוחזק היינו מוציאין הכרם מידו אעפ"י שיש שם שטר הכרם וקנייא גמורה בכסף ושטר וחזקה ואע"פי שדברי הרשב"א ז"ל אינם כ"כ מוסכמים עכ"ז לנ"ד לא פליגי:

הן אמת דיש עדיין מקום לבעל דין לחלוק מההיא דכתוב הרש"בא ז"ל סי' תתקנ"ה במי שעשה שובר לחבירו ונמצא טעות בחשבונו דאין השובר מועיל כלום ואפי' קנו מידו וכו' וכן הדין בקהל שעשו שובר ליחיד מן המס אבל כופר ואומ' בבירור שפרע הכל נאמן מפני שהשובר בידו וכיון שהמוקדמים הראשונים הודו לו שפרע הכל ועשו שובר אע"פי שהשניים מצאו טעות סופר אפשר פרע ליד הראשונים ושכחו מלכתוב תשלום פרעונו שהשובר מוכיח והשני' אינן יכולין לטעון בבירור ולפיכך הוא פטור עכ"ל עי"ש ממה שכתוב והשניים אינם יודעים בבירור ולפיכך הוא פטור מכלל דאם טענו בבירור שנאמנים אע"פי שהשובר כתוב בו שלא נשאר לו עליו כלום היה חייב לשלם אען ואומר דנראה לע"דה דלא נגע ולא פגע בנדון שלפנינו דהא התם כך הוא הענין שמדרך המס של הצבור הוא שכותבים פ' חייב ממס פ' סך כו"כ וכו' ושוב כותבים הסכום שנתן וכמדומה שהממונים שעשו לו השובר טעו בחשבון ועתה בצאת הפנקס של הקהל שנותנים הפרנסים היוצאים לנכסים מיציאה והכנסה נמצא כתוב בפנקס כפי מה שהיה חייב וכפי מה שנתן שהסך של החיוב הוא מוסיף על על מה שנתן ועתה נתברר הטעות לעין כל על זה כתוב שיכול לטעון שמאחר שיש בידו שובר מכל מה שחייב אף על פי שאנו רואין טעות החשבון שניכר לכל תלינן שאח"כ השלים מה שהיה חייב ושכחו הפרנסי' מלכתוב ולכן נשאר הטעות בס' לפנינו ולזה תלה הרב הטעם שפטור מפני שהשניים אינם יכולים להכחישו אבל אם היו יכולים להכחישו בודאי שלא היה נאמן ואפי' שטר גמור אם באו עדים ואמרו בפנינו עשו חשבון פ"ופ ועל אותו החשבון כתבו השטר בודאי נאמנים והוא הדבר שכתב הרשב"א ז"ל בזאת התשובה ומה קשר ושייכות יש לה עם נדון דידן שאלו העדי' אין אומרים שבעת שנכתוב השובר היו סבורים שנכתוב ביושרו ושלא נשאר על ראובן כלום ושוב ראו שנפל טעות ביניהם אלא שכשכתבו השובר היה אדעתא שנשאר עדיין על ראובן סך מה על זה ועל כיוצא בזה אמרינן דעידי שקר הם כמו שכתבנו שאם לא נכנסו המחי' במכיר' הוה ליה לכתוב בשטר בפירוש:

עוד שבתי וראה להליץ בעד יתמי ראובן ולומר שראוי שנדחק עצמינו בדוחק גדול כדי שלא יסתר עדות השובר ועדות אלו העדים המעדים שעדיין נשאר חייב ואמר שהיא עדות שקר מדלא כתבו בשובר פרע פ' סך פ' ועדיין נשאר עליו סך פ' שאולי נאבד מן המלוה השטר שאם היה מצוי לא היו כותבין שובר ומפני חשש השטר עשה השובר סתם לכלול כל מה שהיה כתוב בשטר ונשאר עתה שארית החוב מלוה ע"פ וכיון שכן מלוה ע"פ אינה ניגבית לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דהשטר הראשון כיון שנכתוב עליו שובר אין גובין ממנה כלום מכח השטר אלא מכח זה העדות וזה העדות הוא מלוה ע"פ ואנן טענינן ליורשין כל מאי דהוה אבוהן מצי למיטען וכן כתב הריב"ש הביאו רבינו בסי' למ"ד בחה"מ ועל כרחין מוכרחין אנו לומר כן כדי שלא נומר שהם מכחישין זה את זה כדתנן בפ' היו בודקין אחד אומר בשנים בחודש וא' אומר בשלשה עדותן קיימת שזה ידע בעיבורו של חדש וזה לא ידע וכיון שאין אחד מהן מכחיש עדות דש"ח המעיד על דברים אלו שנעשו ע"פ וכו' ומה שאמרו שכל תנאי שהיה ע"פ כתבו חתמו אין דיבורם זה מספיק להכחיש את העד כי הם חשבו שזה לא היה תנאי וכו' הרי לנו ברור שעש' הרב כמה טצדקי כדי להעמיד העדות ושלא לבטלו ולקראתו מוכחש מכ"ש בנדון שלנו שרגלים לדבר דכיון שנאבד השטר ועשו שובר עשו השובר על הכל ומה שהיה חייב באותה שעה נשאר ע"פ כמ"ש:

עוד יש ראיה אחרת לזכות ממונו של ראובן ממ"ש הרא"ש כלל ס"ח ס"יד על יורשי ראובן שהוציאו שטר על שמעון ועד א' מעיד ששמע משמעון שאמר לראובן תן לי אותו שטר וא"ל לכשאמצאנו אתננו לך והעיד שא"ל ראובן סכום השטר ההוא והוא מכוון עם הסכום של השטר הזה שהוציאו יורשיו כיון שמעיד עד א' על שטר זה שהוא פרוע לא היה המלוה יכול לפורעו אלא בשבועה וכיון שמת אינו מוריש שבועה לבניו וגם בעל חוב אינו גובה ממנו וקשה לי איך הביא הרב ז"ל זאת באמת כאלו איו עליה חולק ואנן חזינא להרב המגיד בפ"ד מהלכות מלוה ולוה שכתב אין דנין מדין זה לכל הדומה לו וכו' כתב בס' העטור דה"ה דעד אחד מעיד שהוא פרוע ומת שיורשיו נשבעין שבועת היורשים ונוטלין דהבו דלא להוסיף עלה וכן נראה שהיא סברת רבינו ממ"ש דאין דנין מדין זה לכל היוצא בו הרי שפגם את שטרו גובה מן היורשין בשבועה ממה שכתב הכי נראה שהוא מביא ראיה מפוגם את שטרו לכיוצא בו דהיינו עד אחד שמעיד ששטר זה פרוע שהמלוה גובה מן היתומים בשבועה ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו:

הכלל העולה מדברינו דלא מבעיא שיתמי ראובן אינם חייבים ליתן כלום אלא דכופין את שמעון לקרוע את השטר מפני שהעדים שמעידים שעדיין נשאר חלוקה א לגבות עידי שקר הם ומפיהם נלמוד שהם מודים בשובר רק שעדיין נשאר ע"פ והוא דומי' דההיא דהרא"ש שהבאתי לעיל דכתב דאפילו להוציא מוציאין בכח השטר שהוא כתוב סתם כיון שלא הוזכרו והוציאו המחיצות הוה ליה כאלו נכנסו המחיצות בפי במכירה כמו כן נ"ד הם סותרין דברי השובר ואלו אנו אומרים שהם עידי שקר אז הוו אמרינן דהוה תרי ותרי ומוקמינן ממונא בחזקת מאריה אבל להוצי' לא הוו בידן להוציא מאחר שהם מודים בשובר ומכחישין בחלוקה אחת מקיימין השובר ומוציאין השטר מיד המלוה בעל כרחו וקורעין אותו זה הוא מה שלעד"ה ואדוני חכם כמלאך ה' יראה ויברר אם יש איזה אוכל מתוך הפסולת שנמלט מקולמוסי ויקרבהו ואל ירחקהו ויורני ויאמר לי כי תורה היא ואל אלקים היא היודע כי טרדת הזמן לא נתנוני להשיב רוחי לחפש אחר ספרי האחרונים ואפי' על אותם שנרשמו בספרי לקט הקמ"ח לא יכלתי לחזר אחריה' כדי להעמיד דבר המשפט כהלכתו ולולי תורתך שעשועי אז אבדתי ונשכחתי מחמת כמה צרות צרורות על שכמי אשר לזאת מחזקינן ליה למר טיבותא ואפריון נמטייה שעוררני לדבר הלכה ומובטחני בענותנותיה דמר כן יעשה כפעם בפעם כאשר היה מקדם ואשעה בחוקיך תמיד לאא שכח דבריך הטוב ולא אסור ימין ושמאל וצור ישראל יצילני משגיאו' ויראני בתורתו נפלאו' ויאריך ימי מעכ"ת בשובע שמחות כתאוותו וחפצי בו:

ועוד יש טענה אחרת אפס קצהו תראה למעל' שמאחר שבעידי השובר נתבטל השטר הגם שהיינו אומרים אוקי שטרא בחזקתיה כיון שסוף סוף הוא צריך לעדים המעדים ע"פ אזיל ליה בהא דשטרא ואינו גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות משום דמתקרי מלוה ע"פ ויש ראיה לדבר ממ"ש הריב"ש בסי' ת"ר וז"ל אלא כיון שראובן צריך לעדים גביית חובו אינו גובה מנכסי' משועבדים כי אם מבני חרי עכ"ל עי"ש אם כן בנ"ד ג"כ כיון דהשובר כתוב סתם ואלו העדים מעדים דנשארה זאת החלוקה הוה ליה עדות ע"פ ואינו גובה מן היורשין וכבר כתבתי לעיל דבנ"ד שיש טענה אחרת ואין יכולין לקיים דברי שניהם ולומר ששתי העדיות קיימות ושזאת החלוקה רצה להניחה שתהא על פה:

ואחרי כתבי זאת ראיתי מתוך תשו הריב"ש בסי' הנזכ' שחולק על ההיא תשוב' שהבאתי מהרא"ש ש ז"ל וז"ל על מה שטוען ראובן שיביא עדים שזאת המחילה והש"ח נעשו מחמת הפסק דין שנעשה ביניהם שהיה לשניהם למחול זה לזה ולהשתעבד לו שמעון באלפים דינרים מחמת הפ"ד ושנעשה הכל מחמת המעמד אחד על דעת כן שלא יהיה בכל המחילה ושבזה יעידו שני הדיינים הפוסקים וא' מעידי הפסק הדין שנשאר בחיי' ואם כדבריו כן הוא אין ספק שגובה חובו שהרי לא נכלל במחילה ואף אם קדם לה קנין החוב כיון שהכל במעמד א' יכולין לחזור בו וכיון שהכל היה נמסך מהפסק דין לא היה נכלל החוב במחילה אע"פי שהיא נכללת שעל דעת כן נעשית וכפי סברה זו שכתבנו זה העדות הוא סותר מה שכתוב במחילה ואם אמת היה הדבר איך כתבו לו מחילה סתם היה צריך שיוציאו זה החוב מן הכלל וכדי שלא נומר שהם חולקים הרא"ש והריב"ש נוכל לחלק ולומר שאותה של הריב"ש כיון שזה השטר נעשה בו ביום רגלים לדבר ששכחו מלהזכיר זה החוב במחילה להיותם עדיין מדברים וכמעט שלא נגמר הדבר ועוד שחשבו הדיינים שמאחר שהיה השטר כתוב בו ביום על הסתם המחילה לא נעשית על זה השטר דמעיקרא מאי סבר לכותבו ואינה בא לשלול הדבר שלא נעשית המחילה עליו אלא דכיון דאיכא סהדי שהוציאו השטר זה מן הכלל לא קרינן ליה עדות מוכחש' וזה הוא נכון ואמת אצלי עכ"ז לא הייתי עושה מעשה להוציא ממון ע"י ההיא דהרא"ש מחמת אך דהריב"ש וגם שהסברה היא רחוקה שלא יהיו העדים נאמני' לומר שהוציאו המחיצות מן המכר וה' ית' יאיר עינינו במאור תורתו נס"ו והיה זה שלום שנית למר ולתורתו נאם דש"ת המני"ח ז"ל:

תוכן העניינים

שות שתי הלחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה