שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה לא
מעשה שהיה בא רשע בשמו פלוני הידוע (ואם יצשרך יזכר שמו וזכרו לאלה ולקללה) שעבר על מצות החמורות שבתורה דהם ע"ז ג"ע ש"ד גנבת נפשות וממון ומחלל שבתות ועובר על דברי חכמים דהיינו שגנב את אשת החזן בעיר שהיה דר בה מתחת בעלה עם כל אשר לו בבית והלך לו לערי ספרד ארצות השמד והיה גרמא בנזקי הבעל שמדאגת נפשו אחר שעברו קצת שנים שהנואף והנואפת היו בספרר ותם הכסף מפני פחר החקירה ברחו ובאו להם לק"ק לונררי"ש ובא הבעל לשם וגרשה והלך לו אצל אחיו והיה מתפרנס מן הצדקה ומדאגת נפשו באבדת אשתו וממונו מת בחלאים רעים ובשעת יציאת נשמתו כה אמר בוידוי שעשה שהיה מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותו חוץ מהנואף והנואפת אשתו לאחר ימים בא הנואף לדור באשר ימצא ואחד מהקנאים פגע בו ואמר ברחוב קריה מי הביא רשע נואף כזה במדינה זו וצריך לגרשו ומעשה שטן הצליח בידו מצא א' רשע כיוצא בו שהחזיק בידו ויעץ אותו לפי דרכו ועפ"י השתדלות א' מקרובי אשתו השיג להוציא כתב אחד מאחד מהרבנים שכתב זה לשונו :
מודה אני הח"מ היותי מזורז בשם פלוני כדי שאסדר לו התשובה שהוא חייב לעשות ולקיים בהשערת החטאים החמורים אשר חטא לפי שהיה מוצא עצמו מיצר ומתחרט בהסכמה מוחלטת שלא לעשות עוד חטאים דומים לאלו והנה בתוך שאר דברים שאמרתי לו שבמקום שהיה לו להתמיד בבית הכנסת היה לו לעלות לבימה ובפרהסיא לבקש מחילה מהי"ת בלב נשבר בהיותו מבקש סליחה על חטאיו ולכל הקהל על חילול שבהם גרם שיניח לגדל זקנו על איזה זמן ושבבה"כ שהיה לו להתמיד תמיד שהיה לו לישב במקום השפל מהשאר וכו' וכדי שיהיה הרבר ידוע בכל מקום שיצטרך חתמתי זה מידי בק"ק פ' ביום ט"ו תמוז שנת התכ"ה כל הכתב הנזכר הוא כתב בכתב ולשון לע"ז ושם החכם כתב בלה"ק שמעון בן יעקב :
וזה נוסח המחילה אשר הוא אומר עפ"י עד א' אשר עלה לבימה וכה אמר . אני בא כמו בעל תשובה לבקש מחילה לכל ישראל ולקהל הקודש הזה על החטא שעשיתי נגר הי"ת . ובכן אני מבקש מחילה בלב מתחרט. ומתנדב שמהיום והלאה להיות כמו יהודי כשר ומקיים המצות של תורתינו הקדושה ושל החכמים ולתת תשלום לתשובה שסדרו לי ושלום על ישראל:
וכתוב תחתיו מבאר אני הח"מ כמו חזן של הק"ק בית יעקב שעשה פלוני כל הנ"ל כדי שהעולם יודעי' האמת אני חותם אותו בק"ק פ' היו' ב' אב שנת התפ"ה ומכח כתבים חלו שאלו לא' חכם רב הסמוך לעיר אם היו יכולין לעלו' אותו ולקרא את פלוני זה לתור' מאחר שעשה כל המעשים הרעים הנז' והשיב יכולים אתם לקרוא לו לתורה. כי כבר הוחזק עפ"י חכם לב"ת ועפ"י דבריו היו קוראין אותו לתור' באיזה יום שבת שהי' בא לבה"כ כי מעולם לא התמיד בהליכתו לבה"כ כמו שסידר לו הרב בעל תשובה בתשובתו הנ"ל ובמקום שהיה עומד מגלח זקנו בתער אפילו בחש"מ נגד מה שנתחייב בנוסח שאלת מחילתו מלבד מה שמוכר בחנותו ביום ש"ק:
ויהי היום ומאת ה' היתה הנסיבה שבא א' מאחי העשוק המת זקן בן פ"ב שנים ממשפחת רם למקום שהנואף דר בו וכאשר גואל הדם הזקן הזה ראה הנואף נטוי גרון עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס ובב"ה קוראין אותו לתורה כא' מכשרי ישראל ונותנין לו ס"ת כל נדרי וכל כיוצא בזה שנוהגין בו בכוד כגוי אשר צדקה עשה חם לבו בקרבו וצעק אהה ה' המבלי אין אלהים בישראל אי שמים מי ראה כזאת ומי שמע כאלה. דעדיין במרדו עומד ואינו מקיים מה שהבטיח בנוסח המחילה הכתובה לעיל דהנה מה שאמר לתת תשלום התשובה שסידרו לו ודאי דתשלום זהו' מן הצורך להיות עם אלקים ועם אנשים אשר חטא כנגדם דהנה על תשובתו לאלקים מה שעשה עשוי הואיל ועשה אותה עפ"י הוראת חכם אמנם על עבירות שבין אדם לחבירו לא מצאנו שקיים התשובה דהרי זה אני ואחי שחטא לנו בהטלת פגם והשם רע שהטיל בנו והממון שגזל מאתנו ודמים בדמים נגעו שמת אחי בדאגתו ובשעת מיתתו כה אמר שלכלם היה מוחל חוץ מפלוני נואף זה וכו' אם כן כל ישראל יודעים שעבירות כאלו שבין אדם לחבירו אין יה"כ כ מכפר עד שירצה את חבירו והרי אחי המת ואני החי וכל שאר אחי עדיין לא ראינו שום רצוי שרצה אותנו א"כ מה לנו לכתב עדות התשובה שהביא מהרב שסידר לו ומחילה שבקש בעלותו לבימה דאין פה זכר ושייכות כלל לעבירות פרטיות גלויות וידועות שישנם תחת ידו שהם בין אדם לחבירו: ובכן אין רצוני שיעלה לתורה ושיהו נוהגים בו שום כבוד מצות עד שישיב את הגזילה אשר גזל וחמס את אחי המת ושילך ושיבקש מחילה על קברו פעם ושתי' ושלש בחברת אנשים כדת של תורה ושיקיים מה שנדר ונתחייב בו במחילה אשר בקש דהיינו לקיים מצות התורה ומצות חכמים שהוא עובר עליהן כמבואר לעיל ואזי יהיו נוהגין בו כשאר בני ישראל ובעל תשובה יקרא:
ובהיות שאנשי אותה קהילה חזרו לשאול את אותו הרב הסמוך לעיר שאמר להם בפעם ראשונה שהיו יכולין לקרוא אותו לתורה חזר וקיים וסמך את דבריו במה שכתב הרב בעל הגהה באורח חיים סי' קכ"ח סעיף ל"ה ע"ע שאם עשה תשובה נושא כפיו ויש להקל על בעל תשובה כדי שלא לנעול דלת בפניהם והכי נהגו ובסעי' ל"ד שכתב רבינו דמומר לע"ז י"א שאם עשה תשובה נושא את כפיו וכן עקר:
ובא אחד חכם אשר קרא לאלהיו וחקרו וסתרו דאין משם ראיה לנדון דידן דהא התם בענין נשוי כפים שהיא מצות עשה המוטלת לחובה על הכהן לברך את ישראל לפיכך הוא דאמרו דיש אומרים ויש סברא לומר דכהן רוצח או מומר אם עשה תשובה דישא את כפיו ועל חוטא כזה יש להקל כדי שלא יתבטל ממצוה שהיא חובת גברא המוטלת עליו ולא יוסיף על חטאתו פשע אמנם לרשע נואף גזלן כזה שאנו דנין עליו דעינינו הרואות שעדיין לא קיים עיקר התשובה שסידרו לו לא עם אלקים ולא עם אנשים וגזלת העני בביתו א"כ מאן לימא לן דאנשי הקהל שעומד בו גואל הדם מחוייבים לקרות אותו לתורה שאינו מקיימה בפרט שאפילו אצל הכהן רוצח ומומר שעשה תשובה תברא בצידה סמוך ונראה די"א שלא ישא את כפיו א"כ הכא כל זמן שהרשע הנזכר לא יקיים תביעת הזקן ככל הנזכר שהוא גואל הדם ולו משפט הגאולה דאפי' אם אינו רוצה למחול לו הרשות בידו דאין לך שום רע גדול מזה שהסית והדיח את אשת אחיו שהיא גם היא קרובה להם והנואף הוציאה לתרבות רעה דודאי צריך להחמיר עליו ואין זה נקרא נועל דלת בפני בעלי תשובה כי אדרבה המיקל פותח את הדרך לפני עוברי עבירה ומה יאמרו הגוים דבתשובה כל דהיא יכופרו עבירו' חמורות כאלה ולכן דעת המקנ' לאלהיו מזכה לכל דבריו לתביעת הזקן ומחייב לכל דבר לרשע הנ"ל:
לכן הסכמנו לשאול את פי רבותינו שבשאר גלילות הגולה כדי שהם יורו לנו כדת מה לעשות לקרב או לרחק על פי רוב דעות חכמי רבני שאר קהלות שבגולה דעל פי רובם יקום דבר המשפט ולא זולת כאשר צותה תורה אחרי רבים להטות היום יום ששי לסדר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו שנת ועבדו אותו בתמים לפ"ק:
תשובה. כיון דאמרו רבנן מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אף אנו נומר להפקת רצון מעל' הרב הכולל גאון הדור נר"ו מלתא דאתי' מסברא בדרך קצרה נביא עליו ראייה מן התורה כבר נתבאר בטי"ד סי' של"ד דהעובר על דבר איסור מנדין אותו מיד ושם בש"ע בהגהה וז"ל ומנדין למי שהוא חייב נדוי ואפי' יש לחוש שעי"כ יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך עכ"ל וכ"ש הרשע הנ"ל שהגדיל לעשות כמה עבירות דאית בהו חיוב מיתה שחייבים לנדותו והוא יבדל מקהל הגולה וראוי להלקותו ולהענישו בכל מה שיוכלו וא"כ איך יוכלו לפטרו מכמה נדויין ולקרותו לס"ת עד שיקבל עליו את הדין העונשים חמורים והרי נתבאר בטח"מ ש"ע סימן ת"ב סעיף ל'א בהגהה וז"ל המדבר רע על שוכני עפר צריך לקבל עליו תענית ותשובה ועונש ממון כפי ראות ב"ד עכ"ל וא"כ מה נומר ברשע הזה שהיה גונב ממון וגונב אשה מתחת בעלה גנוב רצוח ונאוף וקשור לבעל הרי כתוב נואף אשה חסר לב וגו' נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה ומה תשובתו היא זו שאמר חטאתי בפני עשרה הרי כל חייבי מיתות ב"ד מתודים ואע"פי כן מקיימים בהם מיתה הראויה להם ומי שמיקל ומתיר לכהן שהרג את הנפש ולכהן מומר לישא את כפיו אינו אלא כשעשה תשובה כראוי וכמ"ש בש"ע א"ח סי' קכ"ח בהגהה ז"ל וי"א דאם עשה תשובה נושא ויש להקל על בעלי תשובה כדי שלא תנעול דלת בפניהם עכ"ל ומה זו תשובה אם עומד במרדו ואינו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו וכמ"ש בהלכות יה"כ ואפילו אם היה עושה כך הרי אין לו תקנה עד שיוציא גזלו מתחת ידו' ואם מת הנגזל יחזיר ליורשיו ואם אין לו לשלם כל אשר גזל דאנוס הוא אחר שיתן כל נכסיו ליורשו הנגזל צריך לבקש מהם מחילה על השאר שהרי אפילו מי שפרע כל דמי החבלה תנן בהחובל אע"פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה וא"כ אפילו עבד תשובה מעלייתא בתעניות ובסיגופים וגדל זקנו כל עוד שלא החזיר ולא בקש מחילה ממנו ומיורשיו הרי זה כטובל ושרץ בידו: וכ"ש אם מגלח בתער ומגלח בחש"מ שכל מי שיש בידו למחות יצא לקראת נשק ויהדפוהו מאור לחושך ומתבל ינדוהו ואם ככה לא יעשו עתידים ליתן את הדין ואצ"ל אם כבר יכבדוהו ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל ונמצא ש"ש מתחלל והנביא אמר אל עלי הכהן כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו וכתיב כי כחציר מהרה ימלו והבוטח בה' חסד יסובבנו וקורא להם שם חדש אשר פי ה' יקבנו והרי מצינו בר"ל שקרא שקרא לשני שרי צבאות ישראל שהיו מהפכים לזכות החורש והזומר בשביעית בני אדם החשודים על השביעית:
והואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא והכי איתא בפ' זה בורר ר' חייא בר זרנקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר את השנה בעסיא פגע בהו ר"ל איטפל בהדייהו אמר איזיל אחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב א"ל כהן וחריש אל יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי א"ל כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך א"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקות וכו' אתא לקמיה דר יוחנן א"ל בני אדם החשודים על השביעי' כשרי' לעבר את השנה הדר אמר לא קשי' לי מידי דהוה אשלש' רעי בקר אחושבנייהו סמוך הדר אמר לא דמי, התם הדורא מנו ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין אר"י דא עקא כי אתו לקמיה דר"י א"ל קרי לן רועי בקר ולא מחית לא מידי א"ל ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה וק' מה תשובה היא זו ולמה לא יוכיחם כשקרא להם רועי בקר והמשילם לאותם השלשה רועי בקר הבועדים בהם ויש מי שנדחק לומר שאין זה גנאי דהכי אשכחן ביבמות א"ל אשריך ר"ע שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועה בקר א"ל ואפילו לרועי צאן והא ליתא דההיא ההוא בכור שטן אמרו ור"ע מרוב ענותנותו לא הקפיד אבל הכא ר"י ה"ל למחות אבל אנן מסתברא לן דס"ל לר"י שהדין עם ר"ל דנשאל כהן וחריש כהן וזמר לא ה"ל להיות סנגרון לעוברי עבירה אלא ה"ל לחפש ולבדוק עד מקו' שיד שכלם מגעת ואם אין בידם ירחיקוהו ולכ"א ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא להו וכי יכול אני להוכיחם על כך אם היו דבריו בזה טובים ונכוחים נמצינו למדין דבנד"ד אם אין עושין בו את הדין אין זה כמיקל על בעלי תשובה אלא כמיקל על עוברי עבירה לעשות נאצות גדולו' בשאט בנפש וביד רמה כנפשם וכתאותם ואח"כ יעמדו בב"ה או במקום שיש בו עשרה ויאמרו חטאתי ואחר שיעשו כן כל תועבת ה' אשר שנא והיו כאחד מטובי ישראל ומי ישמע אליהם לדבר זה אם אתה אומר כן לקתה מדה"ד וכל כה"ג אין רשות ביד שום אדם אלא ביד מי שאמר והיה העולם הלוא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשו' הוא ידע אם הוא נתפס על צערו ומצטמק ויפה לו כדכתיב כי עמך הסליחה למען תורא: יהי רצון שלא יבואו ישראל לידי מדה זו ויתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם וימהר ויחישה מעשהו למען שמו נרא' ויקיים בנו מקרא שכתוב ראשון לציון הנם הנם זאת יצא מאתנו הח"מ ולזה הסכימו חכמי ישיבתנו יע"א היו' יום ה' מ"ב למב"י שנת תצ"ב לפ"ק ס' והזר הקרב יומת:
הצעיר דוד בכמהח"ר עזריאל פנצי זלה"ה בהסכמת ישיבתינו:
הקטן אבי עד שר שלום באזילה בהסכמת חכמי ישיבתינו פה מנטובה יע"א:
קיום שכתב הגאון הפוסק הגדול המפורסם בספריו ספרי קודש בעל מנחת יעקב ותורת שלמי' חק יעקב ופול למנח' ושו"ת שבות יעקב חאו"ב מק"ק פראג יע"א ולע"ע הוא אב"ד ר"מ ור"מ בעיר גדולה לאלהים ק"ק מיץ מצרפת יע"א וזה לשונו:
ועל דבר האיש שדה רע מעללים הבליעל שבא בשאלה שגנב ורצח ונאף ועבר על על שלש עבירות גדולות וחמורות ע"ז ג"ע ש"ד הבנתי מתוך דברי השאלה והתשובה שהרשע הנזכר שם אין תשובתו בלב שלם רק תשובה של רמיה וגם אין עושה מה שמוטל עליו לעשות כמו שטען גואל הדם אחיו של מיתנא ועומד במרדו ומגלח זקנו אפי' בח"ה שהוא א' מהדברי' שאין לו חלק לעה"ב, המבזה את המועדות וגם אינו שומר שבת כראוי ע"כ לרשע כזה מצו' לדחותו בשתי ידים ולקיים בו הלעיטהו לרשע וימות ואין לקרותו לתורה ולא לצרפו לשום דבר שבקדושה עד שיעשה תשוב' כל מה שעליו לעשות ולא יוסיף לירשע כמאמר הכתו') תרשע הרבה רק שישוב בתשובה שלימה ושב ורפא לו הכל כמו שכתבו שאר רבני ארץ ה"י כ"ד הקטן כא' שע יעקב בן ה"ה מוהר"ר יוסף רישר מפראג זצ"ל פה מותבא רבה ק"ק מיץ יע"א:
קיום שכתבו שני דייני גולדה גולרח רבני גאוני אר"ץ שבק"ק ברלין יע"א ובאשר הגאון הגדול המפורס' האב"ר נ"י מוהר"ר יהושע נר"ו באיתו עת לא היה שם כבודו שם בבואו לשלום לקיי' מה שהסכימו בו בית דינו י"ב:
בהשקפה הראשונה היה נראה להביא ראי' לדברי המיקל על הבעל תשובה זה החוזר בוידוי ובחרטה מהעבירות שעשה אף שעודנו מחזיק בקלות בעינינו מדברי הרמב"ם פ"ג מה' תשובה וז"ל שם כל הרשעים והפושעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגילוי בין במטמוניו מקבלין אותם שנא' שובו בנים שובבים אע"פ שעדיין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגילוי מקבלין אותו בתשובה עכ"ל אבל תברא בצידה בכ"מ שם שמחלקין בין מומר לאפיקורוס כנזכר בדברי הרמב"ם פ"ב מה' עכו"ם וז"ל שם בדין ה' וכן האפיקורוסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלין אותו בתשובה לעולם שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים והא מגמ' דע"ז דף י"ז דכל הפורש מן מינות מיית דכתיב כל באיה לא ישובון ומסיק ואם ישובון לא ישיגו אורחות חיים ומקשה שם הגמרא ומן העבירה לא והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדאי וכו' ומשני התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא וא"כ אין לך אביק בה טובא כהאי גברא אשר גנב אשת רעהו עם כל אשר לו והלך לארצות השמד ועבר על כל עבירות כמה שנים ופשיטא דזה דומה להני אפיקורוסים שכתב הרמב"ם שאין מקבלין אותו וזה מוסכם ג"כ מצד הסברא כי בעל עבירה דלא אביק בה טובא איכא למימר יצריה אנסיה אך כמו האי גברא אף אחר שעשה מה שלבו חפץ ונח מיצרי' הרע הלך למרחוק להחזק ברשעתו בודאי הוא אפיקורוס התר אח' מחשבו לבו בסכלות דברים עד שנמצא עובר על כל גופי התורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה ואומר שאין בזה עון כנז' שם והנה הענין דאין מקבלין אותם הוא שאינם נאמנין על שום דבר לסמוך עליהם כמבואר בגמ' דע"ז דף ז' ובבכורות דף ל' ובב"ק דף צ"ד ע"ב ובאיזה נשך ס"ב ע"ב איתא דחייב להחזיר מפני כבוד אביהם ומקשי והני מפני כבוד אביהם מי מחייבי קרי בי' ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך ומשני כדאמר ר' פינחס בשם רב שעשה תשובה ופירש"י שם ר' פינחס בפרק חומר בקודש דאי' שם דף כ"ו וכן הגנבים שהחזירו את הכלים נאמנים לומר לא נגענום ושם משני שעשה תשובה ומדתלי בזה נראה דאינו חייב בכבוד אביו אלא היכא דמאמינים לו שעשה תשובה ונאמין אבל כגון האפיקורוס דאין אנו מאמיני' לו בתשובתו פשיטא דאין חייב בכבודו וכאן דאין בנו חייב בכבודו ונעשה שליח לקלל פשיטא דאין לאחר להחזיק ידי עוברי עברה לכבד רשע כזה ומה שאנו מקבלין מומרין בתשוב' ומחזיקים אותם לכשרים אחר עשייתן תשובה זהו דווקא אחר שעשו תשובה כמו שהוזכר ברוקח תשובת הגדר והמשקל והובא' והכתוב אחרי שהכתוב הוא שיסבול החייב במיתה יסורים קשים כמיתה אשר כבר לא השיג אורחת חיים ביסורים הקשים אשר קבל על עצמו ואח"כ חיה יחיה אבל זה החוטא תשובתו רמיה הוא מודה ואינו עוזב מעשים הרעים עדיין מגלח זקנו ואינו מבקש מחילה. לא מן החיים ולא מן המת כאשר עשה יהודה בן טבאי הבזה יכופר עון המעוות אשר א"א לתקן ומה גם שבעל תשובה בעצמו צריך להיות בהכנעה ולהתרחק מן הכבוד כאשר נזכר במשנה דמכות רוצח שגלה לעיר מקלטו ובאין בני עירו לכבדו יאמר רוצח אני ושם בשוגג מועיל אם יאמרו אעפ"כ אבל במזיד חלילה לו לקבל הכבוד ומכ"ש חוטא כזה הנואף. שעבר על כל עשרת הדברות אשר בכללם כל מצות התורה ואיך יוכל לישא פניו להחזיק ס"ת כל נדרי ואין חטאתו לנגדו תמיד לומר הלא אני עברתי על כל התורה ואיך אני כדאי להחזיק בידי התורה הקדושה וטוב לו אם יקבל עליו יסורים קשים עד שניכר שאין זה רמיה ואז אפשר שהשם ברחמיו יסיר עונו וחטאתו יכפר כ"ד הכותב בנחיצה היום יום א למ"ד תשרי תצ"ב לפ"ק פה בערלין הקטן מרדכי מלישא:
ונאם הקטן שמואל זנוויל במוהר"ר בענדיט מהאלברשטאט:
מ"ש האב"ד הישראלי ה"ה גר ישראל ה"ב הגדול גאון יעקב נו"ו בן לאותו צדיק הגאון המפורפס מוחר"ר צב"י אשכנזי זלה"ה:
שאלה. אדם שגנב ממון ונפש מישראל ונאף אשת רעהו ועבד ע"א והוציא ש"ר על משפח' כשרה מה דינו ורב וחכם א' מתירו לבוא בקהל רב לצרפו לכל דבר שבקדוש' ולקרותו לס"ת לפי שהועד עליו שעשה וקיים התשובה המסודר' לו מרב א' שבה מבואר שהטיל עליו לבקש מחילה בבה"כ מה' ומישראל ושיגדל זקנו על זמן מה וישב במקום שפל בבה"כ לכן דעת החכם להכשירו ע"פ מ"ש בש"ע בא"ח סקכ"ח סעיף ל"ה ול"ז והכה אחי הנגזל בא לכאן וצועק חמס כנגד אנשי הק"ק ק שלא יקראו אותו לתורה ולא יצרפוהו עמהם להיותו גואל דם אחיו המת בדאבון נפשו אי לו על אשתו ואי לו על הגזל והחמס הנעשה לו ועדיין לא השיב הגזילה ולא ביקש מחילה למת ולקרובים כראוי זהו תורף המכוון בקצרה בלי שמירת הלשון ושאל השואל אחוה דעי אף אני ועם היות הדברים פשוטים אינם צריכים לי ולמטלעתי ומיעוט ערכי ידעתי גם ידעתי מה גם באתרא דמרא תלא זיינא אית דינא ואית דיינא יש אלהים מומחים שופטים ושוטרים עיר מלאה חכמים וסופרים זקן ויושב בישיבה ודאי שתיקתי יפה מדבורי כי מה מכי יהלוך ואנה אני בא לעמוד במקום גדולים חקרי לב במקום שבעלי תשובה עומדים חלילה לי מרשע חף אנכי מפשע חשוך מזדים רק להיות שאין מסרבין לגדול המפצר בי כו' אשר לרוב ענוותנות ואשתרבובי אשתרביב כסא כבודו ונחית להכא למטה מעשרה והרגיזני להעלות אותי מעומק שפלותי לנערני מעפר להושיבי עם נדיבי עם אלקי יעקב אשר עליהם המשרה. להיו' סניף לאריות לאפושי גברא וכשומר מצות אדוני מוכרחני לצאת חוץ מגדרי לעשות כרצונו רצוני ואומר עם קנ"י קן קולמסא הנראה בעיני לא כגוזר ומורה אלא כדן לפני רבותיו הלא הם יורוני ודבר מה יראוני אשתה בצמא דבריהם ואשכח ריש ואני אחריש מעתה ריש מלין אומר בלי שאטריח עצמי ברשימת מ"מ בדברים נודעים ולא אאריך במה שאינו צריך לפי תואר הנושא:
תשובה. קטיר קחזינא הכא,. האי דישנא להאי פרדשנא אשתני דינא יש קונה עולמו בשעה א' בכדי גמיעה ומלחך פינכא מי שמע כזאת מי ראה כאלה קשות לא זורו ולא חובשו ולא רוככה מי אלה כעב תעופינה וכענן מוחה פשעים עצמו ספו תמו כרגע זדונו' נהפכו לזכיות והקללה לברכה מימי לא ראיתי בספרי המחברים רופאי נכפש תרופה קלה כיוצא בזו כל השומע יצחק ומיחזי כי חונא ותמה על עצמך מי שעבר על כל העבירות החמורות אם יש בתשובה הגדולה שבגדולות כדי להעלות ארוכה להשלים הכפרה זה לא עלה על הדעת מעולם והא ודאי בורכא אלא אם עשה כל האפשרי בחק האנושי בתיקון המעוות בכל פרטיו וקבל וסבל כל עינוי יסורין קשים ומרים שבעולם די בהם לתלות ומיתה ממרקת כמבואר בשילהי יומא ודבר זה פשוט לתשב"ר והרוצה לידע תשובתו של של זה בביאור יעמוד עמ"ש הגאון מוהרי"ט ז"ל בשניות סי' ח' מחלק א"ח שסידר לעבריין כיוצא בזה תשובה נצרכת וביאר בשלמות היאך דינו ובמה תיקונו ע"ש שהעמיק הרחיב וכלל תשובתו בשלשה דברי' של שלשה שלשה שהן תשע ושב ורפא לו אם כה יעשה ולא יכביד לבו עיניו לא ישע ואולם בנ"ד אפי' עשה כל המעשי' הללו והקריב כל אילי נביות וגם מת בתשובה גמורה עדיין לא עלתה לו כפרה בשלמות מאחר שלא קיים השבת הגזילה דממונא לית ליה תקנתא עד דמהדר למריה אם לא מחל לו הנגזל ואע"ג דכתב שם מוהרי"ט דתשוב' מועלת אפי' לבא על א"א והוליד ממנה ממזר אע"פ ששנינו שהוא מעוות שלא יוכל לתקון דבריו ז"ל נכונים בלי פקפוק שבודאי אם עושה כל טצדקי דאפשר ליה למיעבד פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה כמ"ש רז"ל בכמה מקומות באופנים ודרכים שונים עד שא"צ לטרוח בזכרונם גם מלכי ישראל יוכיחו שאע"פי שחטאו והחטיאו מאד לא ננעל הפרגוד בפניהם ואלמלא באו לשוב נתקבלו ואפי' בירבעם שהוא המקולקל שבכולן שהתחיל בעבירה וכולן נתלין בו ארז"ל שתפסו הקב"ה וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ואף ג' מלכים וד' הדיוטות אם היו חוזרין בהם היתה תשובה מועלת להם ( אלא דקשה מנשה מ"מ הא לא קאי במסקנ' דמסיק תלמודא האומר מנשה א"ל חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של ב"ת) וזה פשוט אין מן הצורך להאריך בו ויש עדים רבי' על זה במקרא וגמרא וכן אני אומר גם בגזל שאם אי אפשר לו לשלם שאין לו והבטיח להשיב לנגזל כשתשיג ידו ונתחייב בשטר לפרוע ופייס לחבירו הרי עשה מה שביכולתו ואל חנון ורחום הוא ית' ונחם על הרעה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכן יש להוכיח עוד מאותה שאמרו ע"מ שאני צדיק גמור אע"פ שהיה רשע גמור כל ימיו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ומדפסיק ותני אע"פ שהוא רשע גמור ולא מפליג משמע אף שגנב וגזל ועבר כל העביר' שבתורה מיד שמהרהר בלבו לשוב הרי דינו כצדיק גמור ומי לא עסקינן דלית ליה לשלומי ואפ"ה הוי צדיק משעה שהסכי' לעשות תשובה שלימ' וגמר בדעתו לפרוע ולצאת ידי חובתו ככל אשר תמצא ידו דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה,. ואם אח"כ נאנס ולא עשאה מעלין עליו כאלו עשאה מ"מ אין הדברים אמורים אלא בעושה המוטל עליו והאפשרי בחקו להשלים חוקו בתשובתו לעשותה משלם והעיקר להוציא גזלה מתחת ידו ואם א"א להוציאה בפועל אנוס הוא אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם לנגזל פשיטא דאין בתשובתו כלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו שעבירות שבין אדם לחבירו אין מתכפרין לו לו עד שירצה את חבירו במה שבידו לעשותו. אם בממון שנתחייב לו אם בבקשת מטו ומחילה כדבעי א"כ זה האיש העובר את כל אלה עשה וגם ותובעין ממנו ממון הגזלה שתחת ידו אם לא מחל לו הנגזל על זה קודם מיתתו ודאי שאין לו כפרה עד שישלם ליורשיו כדתנן בהגוזל ויבקש מחילה מן המת כדינו בשורה של עשרה ב"ח על קברו דוקא זולת אם מפני האונס יעשה כן ע"י שלוחו ויפייס ליורשי המת ומשפחתו אשר נגע בכבודם בכל כחו. כה משפטו בענין העבירות שבינו לחבירו וכל זמן שמתרשל בכך צריכא למימר דאין לו כפרה אפי' בתשובה שיעשה על מה שהכעיס בדברים שבינו למקום כ"ש בהיותו עומד בתשובה ומצואתו לא רוחץ כל עיקר כמו שבא בשאלה ואינו מקיים נדרו אשר נדר להי"ת הוכיח סופו על תחלתו שחרטתו ותשובתו קשת רמיה לצוד את הבריו' ואינה כלום כי אין התשובה תלויה בדבור בלבד אלא המעשה הוא העיקר לתקן בראשונה עצם המעוות בכל מה שבידו לתקנו ולהשליך הטרף מידו אח"כ לנקות נפשו מחלאתה ע"י סגופים ויסורי' וחבילות של מע"ט שאם כה יעשה הרי נחשב צדיק גמור למפרע משעה שנדבו לבו לעזוב דרכו הרשעה וללכת בדרכי יושר כדמוכח מהא דלעיל וקי"ל בנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש דההסכמ' המוחלטת והקבלה בלב נחשבת למעשה כשיקיים נדרו אח"כ בעת וזמן אשר יוכשר משא"כ בהולך בחושך שובב בדרך לבו לא די שלא נחשב לו נדרו ושאלת מחילתו לכלום אלא שהוסיף חטא על פשע להכפיל עונו והרי הוא טמא כשהיה עוד טומאתו בו ומה זו שאלה איני יודע מה טיבה, ולא ידעתי מה חשב אותו חכם שאמר שיכולין לקרותו לתורה ולצרפו לכל דבר שבקדושה כי בענ' תשוב' יקרא לדעתו ע"פ מ"ש בעלי הש"ע ס' קכ"ח כנז' בשאלה שאינני יודע מה ענינו לכאן ששם מדבר מב"ת גמור משא"כ בנ"ד כמבואר בשאלה ואם בשביל המחילה שביקש בבה"כ כדברי העד המעיד ( אפילו נימא דסגי בעד א' כמו באיסורין דעלמא) הלזה יקרא תשובה להפיק רצון מה' על כל אשר עשה והיותר פלא על אותו חכם עד שיעשה את שאינו ישנו להתירו בקה"ת ולהכשירו לבוא בקהל ה' להצטרף לדבר שבקדושה מחמת היותו ב"ת הלא טוב שיתירנו ויכשירנו בלא"ה ה שהרי כבר הדין פשוט שהעבריין אע"פ שהוא חייב נדוי כל זמן שלא נתנדה בפירוש הרי הוא נמנה לעשרה ולכל דבר שבקדושה כמבואר בי"ד סשל"ד ואח"כ סנ"ה וכ"ש שהוא מותר בקה"ת דקילא מצירוף עשרה לדבר שבקדושה שהרי אפי' אשה וקטן עולין למנין שבעה ואין מצטרפין לעשרה ואפי' המנודה עצמו מותר בדברי תורה כמבואר בה' נדוי אלא שבודאי אינו קורא בתורה בצבור מ"מ כשעדיין לא נתנדה לא ידענא היכא רמיזא שלא יקרא בתורה ולאו ק"ו הוא מצירוף לעשרה כנז' ואע"ג דסברא היא דהא כתיב ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר חוקי כמ"ש אבא מארי הגז"ל בתשובת י"ג מספרו (וכ"כ עוד ביותר ביאור בסי' ל"ח מספרו וגם זולתו מהאחרוני' ז"ל בתשובותיהם כך כתבו מ"מ לא דמי נמי לנ"ד עיין ותדע). איהו נמי לא אמרה אלא במי שהמיר דתו ועודנו לא ישוב מע"א משא"כ בנ"ד שחזר קצת למוטב אלא שלא השלים כפרתו ולא נזכר בשאלה שנדוהו בפירוש מאין הרגלים לאוסרו בקה"ת כל שלא נידוהו ולא דמי לנ"כ דאפי' עבד תשובה איכא לספוקי משום דהיה ליה פסולו בגופו כשעבד ורצח שהן דברים המעכבים בנ"כ (אפי' בשוגג למאן דאמר) דכתיב אך לא יעלו בהני במות וכתיב ובפרישכם כפיכם כו' משא"כ בקה"ת דליכא מאן דסליק אדעתיה שיאסר בה אפי' עבר כל העבירות שבתורה במזיד ואח"כ חוזר למוטב אלא מיד שחוזר בו חוזר להכשירו וכמו שחוזר להיות כשר להעיד תיכף משקבל עליו תשובה כדאי' בח"מ סל"ד ואדרבה זכות הוא לו לסגל מצות להרבות רפואתו שיש עבירות קשות שאינן מתכפרין בזבח ומנחה אבל מתכפרין בתורה ע"כ אין משם ראיה לא להקל ולא להחמיר אמנם אין כל זה מועיל לאיש זה לקרבו בזרוע שהרי עכ"פ צריך לנטות עליו קו הדין למגדר מילתא לעשות כתורה וכמשפט ולא ידעתי מהו המונע משמוע צעקת החמס של הבע"ד גואל דם אחיו ומדוע לא יחתכו עליו הדין וינדוהו בפועל ולכפותו ולנגשו בכל מיני רדיפה כ"ז שלא יצא י"ח בדב' שבממון כשיש לו לשלם לא יהא אלא תביעת ממון בעלמא הלא נזקקין שם בעירם לתובע בדיני ישראל וכופין את המחייב בנידויים ושמתות ושמתות עד שיפרע כ"ש הכא דאיכא תרתי ממון ודמים והוצאת ש"ר. דאע"ג דקי"ל ביישו בדברים פטור מדין המשנה מ"מ הלכה רווחת בישראל שמנדין המבייש עד שיפייס למבוייש מתקנת הגאונים ותנן נמי התם אע"פי שנותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה ואי בר שמתא הוא אין ב"ד יכול לוותר לו שלא מדעת הנחבל ואפי' עשה תשוב' הוגנת כמ"ש בכ"מ הביאו הר"מ רבקש ז"ל בח"מ סוף סי' כ"ז ועוד שלא עשה תשובה הגונה ועודהו מחזיק בטומאתו לא כל שכן דנצינן ולייטינן ועבדינן הרדפה ואל"כ מה מה כח ב"ד יפה ועל מה זה לא יעשו משפט חרוץ בעושה רשעה למתחו על העמוד לרדותו במקל ורצועה ואפשר טעם הנמנעים הוא שיש לחוש שיחזור לסורו ויצא לתרבות רעה וכמ"ש הרב בט"ז ריש סי' של"ד ד דהיכא דאיכא למיחש חיישינן ולא סמכינן אדברי ההג"ה ה שם ואי משום הכי הא מחי לה מאה עוכלי בעוכלא הרב בחו"י בתשו' קמ"א עם שיש לדקדק קצת בדבריו אלא שאין פנאי וכנראה באותה תשובה שכתב אגב שטפיה שהנמכר לעקר הוא מומר כופר ביחוד ובבורא עולם דלפום ריהטיה לא דכיר מר מאי דפירש"י בהא בחומש ובגמרא גם בסוף התשובה שם בשעה אחרונה סותר דברי עצמו כי אחר שהשיב הרב על בט"ז לקיים דעת האגודה בהחלט חזר ואמר כלשון הזה ואין זר לומר שר' אחאי לא יפה עשה דלא עדיף מבן פרחיא והרי זה עולה כדעת הט"ז אשר כבר דחה בשתי ידים על כן אי אפשר על אופיה של מסקנתו ותכלית דעתו באותה תשובה עמקו מחשבותיו ז"ל (ויש להתרעם עליו ז"ל אותו התרעומת עצמו שנתרעם הרב הנזכ' במקום א' מספרו על על ה"ר יש"ר שאמר שלא יוודע לאדם באמת דעת המחברים ומה שבלבם מתוך הספרים) מ"מ לי אני בעניי נראין דבריו בכל מה שאמר הרב בחוי' בקיו' דעת האגודה שאם אתה אומ' כן לקתה מדת הדין ח"ו יצא משפט מעוקל ותפשה המספחת בעזיבת ביעור הרע והשאר המקולקל ועוד נ"ל שאף הרב ט"ז לא אמרה להלכה אלא במילי דרבנן כההיא דמהר"י מינץ שהיא עיקר ראייתו כנראה שם מלשונו ז"ל אלא שבסוף הסימן הנ"ל הוסיף שנית ידו והביא משם גדולים מהאחרונים ז"ל שמקילין אפילו לעוברי עברו' גדולות במקום שיש לחוש שיוסיפו בני עולה חטא על פשע והרי דבר זה נועל דלת בפני גודרי פרץ ומסקלי המכשולות ועכ"ז אין בי כח להציל העוכר הלז מיד התובעו טענת דמים דמעשים בכל יום באותה הק"ק שכופין בכל מיני כפיות על דררא דממונא ואין חוששין לכלום ומדוע יורע כחו של של זה גואל דם אחיו ע"כ פשוט מאד דהאי גברא בר נידוי ושמתא הוא כל זמן שלא יפייס לקרובי הנחבל במידי דמפייסי כאשר יושת עליו מב"ד ממוצע ואעפ"כ מדת חסידות היא שלא לנעול דלת בפני השבים והרי כבר אמרו הגזלנין שהחזירו אין מקבלין מידן וראוי למחול שלא יהא אכזרי ולא יעמיד דבריו על דין תורה שלא לסגור דלת התשובה בפני האיש הלזה אולי ישתקוה להוציא יקר מזולל להשיב נפש מישראל מבאר שחת ולהביאו לחיי העוה"ב שמא יעשה תשובה גמורה ותשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות והכל לפי האיש ולפי התכלית הטוב המקווה ממנו כאשר עיני הב"ד רואות בלבד שיכוין לבו לשמים והיה ה' עם השופטים שלא תצא תקלה מתחת ידם אין פרץ ואין יוצאת ברחובותם והשי"ת יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו הנלע"ד כתבתי במיעוט פנאי מה שיספיק למבין יותר מדאי ולא שאני כדאי רק שלא לעבור ע"ד חביריי ורבותיי וחתמתי בעמדן יום ג' כ"ה אייר תצ"ב לפ"ק:
הערוד יעקב בהגאון החסיד המפורס' כמוהר"ר צבי אשכנזי זצולל"הה הס"ט:
מה שכתב המאור הגדול ה"ה הגאון הגדול אב"ר ר"מ ור"מ דק"ק קראטשין נו"ו:
הנה על דבר אותו שגנב ונאף אשת רעהו וכו' וחכם אחד הכשירו ותלה כפרתו בוידוי דברים והגדלת זקנו על איזה זמן ולישב במקום שפל דאם שלש אלה יעשה לו נתכפר מעלו אשר מעל ולא הזכיר דבר מעשק וגזל הממון אשר גנב עם אשת האיש בודאי לא ידעתי מה להשיב על זה והוא דבר ידוע לכל ותשובתו מבוארת בספרי הראשונים ואחרונים בסיגופים ושאר עצינים הנצרכים למי שעובר עבירות חמורות כאלו שבאו בהצעת השאלה ואף שהרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה לא כתב מסיגופים מכל מקום כתב שחייב לגלות ממקומו ומה ומה גם כתב לשון הגמרא. עבר על כריתות ומיתות ב"ד אין כח בתשובה לכפר. אלא יסורין וכו' וכל זמן שלא קבל יסורין נקרא רשע ואף שהתודה על עונו וראיה לזה מהא דאתמר הי' בה קדשים קדשי מזבח ימותו ופריך כיון דאקטל הוי להו כפרה ומתרץ לבסוף כפרה לא הוי עד עיכל בשר ושם מיירי בהתודה דאי לא התודה מאי פריך כיון דאקטל הוי להו כפרה הלא כל המומתין אם לא התודו אין להם כפרה כמ"ש במשנה פ' בגמר הדין וכן כתב הרמב"ם פ"א מה' תשובה שלא בהתודו מיירי א"ה קרבנם נקרא זבח רשעים תועבה. כלל העולה כל זמן שלא עשה תשובה כהוגן וכפי שנחרץ בדברי קדמונינו נקרא רשע וזבח רשעים תועבה ותפלתינו הוא במקום קרבן ואריכות בזה הוא למותר ובפרטות בנדון הגזל שתים ואחד תובע אותו לא ידעתי מקום לנוס ולהציל מתביעתו של של זה ודי בזה למבין:
כ"ד המדבר לכבוד התורה ולומדיה שיהא נוחים זה לזה בהלכה וללמוד לשמה היום יום א' כ"ו כסלו תצ"ג לפ"ק מנחם מענדל בן הנגיד מוהר"ר משה נר"ו אויערבך חונה ק"ק קראטשין:
וזה מ"ש הרב הגדול בקי וחריף המאור הגדול אב"ר מוהר"ר יעקב נר"ו בן הקדוש מהר"ר צבי הירש זצוק"ל הי"ד מפינטשוב יע"א. זה לשונו:
והנה גם על התשובה השניה בענין אותו רשע אשר גזל את אשת חבירו וממונו והלך לארצות השמד. מה מאד תמהתי על הרב המיקל אשר לא עטה כמעיל קנאה ואדרבה היקל עליו כאלו הברכות מסורות בידו לכפר עונות לכלות הפשע ולהתם חטאת לחיות נפשו' אשר לא תחיינה וחוב זה מוטל על גדולי הדור לגדור הפרצה עד לא תפשה הנגע ותתפשט ח"ו להקל בעריות ודברי אדוני הוא מעכת"ר הם כדרבונות וכמסמורת נטועים כולם נכוחים למבין וישרים למוצא דעת שהרשע הזה עדיין לא נטהר מעונו כל זמן שלא הוציא את הגזילה מתחת ידו ופשוט הוא שאין זה ענין למ"ש בש"ע סי' קכ"ח וכל דברי אדוני הם לאמתה של תורה ונראה בעליל שתשובתו של זה תשובה של רמאות צלל במים אדירים והעלה חרס אי עשה תשובה גזילה מאי בעי גביה לא מבעי' לר"ת דהאי תקנתא דאבנו' (בהגוזל דף צ"ד) לדורו של רבי דוקא תקין דלא יצא י"ח אלא אפילו לר"י דאמר דלאחריו נמי איתקן מ"מ הגזלן מחוייב לעשות את שלו ולהשיב את הגזילה ואי ניחא ליה לנגזל בתקנתא דרבנן ולא מקבל מיניה יצא הגזלן י"ח כמ"ש הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ע"ד וכלישנ' דברייתא שהחזירו אין מקבלין ואע"ג דלמסקנא בגמ' כי היכי דלא תקשו ברייתות אהדדי חילקו בין הגזילה קיימת לשאינה קיימת מ"מ גס בשאינה קיימת על הגזלן להחזיר רק שהנגזל תהא רוח חכמי' נוחה הימנו לא יקבל דע"כ האי ברייתא דאין מקבלין איירי כשאין הגזילה קיימת וקאמר לשון שהחזירו דמשמע בדעביד תשובה ועיקר תשובתו של הגזלן הוא שמשיב את הגזילה ואף לדברי ר"י דדחה דא"א לאוקמי האי תקנתא בדעביד תשובה לאו לגמרי אדחי' רק בדעביד תשובה לחוד א"א לאוקמי אבל בתרווייהו ברוב מחייתם ובדעביד תשובה מתוקמי שפיר וכמ"ש הכ"י לדעת הרא"ה ז"ל וכך כתב הטור ומהרש"ל ביש"ש מדקאמר הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו ולא כתב סתם גזלנין ומב"ר אין מקבלין מהם ולי נרא' להוסיף על דבריהם דע"כ בעביד תשוב' ומחזיר מעצמו מיירי מדקא תני התקנתא גבי הנגזל דאינו מקבל ולא קתני לה גבי הגזלן והכי מבעי' למיתני הגזלנין ומלוי בריבית אין צריכין להחזיר א"ו אינהו מחייבי להחזיר ועל הנגזל הוא דקיימא תקנתא דלא לקבל כדי שלא תנעול דלת וזה הדרך הוא יותר מרווח וכל זה הוא לענין הגזל שעיקר תשובתו בהחזרה כשמשלם מעצמו ועל שאר העבירות החמורות המבוארים בהשאלה שעשה ושהוא מקל בעבודת ה' ומצותיו מגלח זקנו בתער ובחה"מ. וחנותו פתוח בשבתות וימים טובים ואינו מתמיד לבוא לבית הכנסת פשיטא שאין בתשובה שסידר החכם להמיקל בעריות וע"ז די לטהר נפש החוטאת להשיבה אל מכונה ואל מקומה הראשון עד אשר יעשה החוטא התשובו' המבוארים בספרי הקדמונים היודעים דרך ה' ועמדו בסודו אשר מקורם בעל הרוקח ז"ל שכל דבריו דברי קבלה אמנם מיד שהתחיל לעשות התשובות ההם עלינו לקרבו להיות נמנה עמנו לכל דבר שבקדושה וכשר לעדות ולנשיאת כפים כמבואר בסי' קנ"ח ובלבד שלא תהא תשובה של רמי' והוא במסתרים תבכה נפשו ויעשה עד גמר התשובות כולם כפי המבואר בהקדמונים הנ"ל. וזהו כשמעשיו מוכיחין עליו ששב בלב שלם מוטל עלינו לקרבו כמ"ש לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת אבל זה מעשיו מוכיחין עליו שאינו אלא צד הבריות ותשובתו של רמיה וזכר לדבר מ"ש התוס' בע"ז ד"ז ד"ה וכולן שחזרו בהן כו' חזרו בהן במטמוניות פירוש שחזרו לסורן בסתר ובפרהסיא נוהגין דברי חברות אין מקבלין אותו לפי שהם גונבים דעת הבריות ע"כ ולא יאריך רמי' צידו ובתשוב' כ"ד כזו לא יצא י"ח ואדרבה מראה לעיני כל רשעותו ורמאותו והחמס קם למטה רשע ובפני יענה. שמה שעשה אינו אלא לפנים כיון שלא הוציא הגזילה מתחת ידו ובהתוודתו מוסיף פשע על חטאתו וגורם רעה לעצמו בהזכרת עוונותיו כמתהלל ומתפאר על מה שעשה כמ"ש בעל העקידה ז"ל וכל ספרי המחברים בענין זה מלאין וגדולי הראשונים הרב מוהרי"ט ובעל הר"ח בשער הקדושה ושל"ה אות ק' ובה' תשובה כמה חתרו למצוא פתח תקוה לעושי כאלה אפי' ע"י תשובה חמורה עזה כמות וכל ימיו לו אלף שנים יחיה והחכם המסדר הזה הושיטה לו בקנה המדה קלה כמות שהיא במחילת כבוד תורתו לא זו הדרך ולא זו העיר. לבא אל הר ה' ולמקום קדשו הלואי שיעמוד כל ימיו בתשובה שסידרו הראשונים ז"ל ותהא מיתתו כפרתו ואין לנו לחוש פן יצא לתרבות רעה כי אין אנו אחראין לרמאין כמבואר במשנה ה' פ"ג דדמאי לפי מה שפי' שם הר"ש והברטנורה ומפורש בדברי הרש"ט דלא פליגי רבנן ור"י אלא אי מתכוונת לגזילה או לטובה אבל אי ידעינן דמתכוונת לגזילה כ"ע מודי דאינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד בלבד וכדאמרינן בפ' מרובה על האי משנה דמעשר שני בד"א בשביעית כו' הלעיטהו לרשע וימות ואף דאפשר למידחי דדוקא בכה"ג בערלה ורבעי הוא דלא עבדי תקנתא לגזלן כיון דעבירה דגזל חמורה מהן לא חשו חכמים לתקן הקל בשעה שעובר על החמור אבל מהקל לחמור חוששין וכדמשמע מפי' הרמב"ם פ"ה דמעש' וז"ל ואם עבר אדם ואכל ה"ז גזל ואין לנו לעשו' תקנה לגזלן שלא יבואו לידי מכשול לפי שעון הגזלנות יותר גדול ע"כ וכן ההיא דדמאי שאינו אלא מדרבנן דרוב ע"ה מעשרין מ"מ מדקאמר סתם א"א אחראין לרמאין וכן הלשון הלעיטהו לרשע משמעותן דלא פלוג ומההיא דלעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת דסליק אדעתי' דבעל הרב חו"י ז"ל להיות, סייעתא דלא ליעביד דינא אם יש חשש שיצא לת"ר איני רואה שום ריח ראיה ואדרבה משם מוכח דצריך לעשות דין בעוברי עבירה אלא כשבאין לשוב ראוי לקבלן ולא ידחום לעולם אבל כל זמן שאינו שב כראוי מיבעי למיעביד דין ומשפט חרוץ ברשע לפי רשעתו וזהו מדקאמר לעולם תהא השמאל דוחה דמזהיר על השמאל שתהא דוחה והוא' שיעשה הדין ואח"כ כשכבר קבלו דינם והן באין להתקרב תהא הימין מקרבת ולא כר"י בן פרחיה שע"י שלא נזהר ברמיזתו וסבר החוטא שאינו רוצה לקבלו עשה מה שעשה ולא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים שקללו וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם כיון דקאמר עד עולם משמע שאין לו תקנה בתשובה ולא כדברי הרב בעל חו"י ז"ל שכתב מה שאמר ולא כיהושע ב"פ הוא שעשה שלא כדין על שהגדיל לעשות עמו להחרימו בפרסום ולא היה חייב נדוי דאלישע מאי אי"ל דעביד כדין דגחזי חטא והחטיא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה א"ו דמה שעשו שלא כדין הוא מה שעשו באופן שהנענשים סברו דאבד סברם ובטל סכוים ולית להו עוד קירוב וזה לא ניחא קמיה דקב"ה כי אלהינו מרחם ורוצה בתשובתן של רשעים וחפץ חסד הוא ולא ידח ממנו נדח אבל כל זמן שלא חזרו בהו בעינן למיעבד בהו דינא מעליא ובפרט בענייני ממון לשבר מלתעות עול ולהשליך משיניו הטרף ואין חוששין שיצא לת"ר כדאי' בי"ד סי' של"ד בהגהה מפסקי מהרא"י מהאגודה ומ"ש שם דודי הגאון בעל ט"ז ז"ל וגם דברי הרב בעל חו"י ז"ל אינם מובנים לי שכתב הט"ז שרבינו הקדוש השמיענו בנבואתו דיש מקום בבבל שסרו היום מאחרי המקום ב"ה דשמתינהו רב אחא וע"כ יש להתרחק מהם כו' ושנבואתו של רבינו הקדוש היתה, להוכיח שהנבואה דבר בו בשאר דברים שאמר אף שלא היה מבורר בעיני השומעים יבואו ראיה מדבר זה שיראו שהי' יודע בארץ ישראל מה שנעשה היום בבבל שותא דידיה לא ידענא דהא יש לדקדק במאי דקאמר בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי המקו' דאקפי פירא דכוורי בשבחא כו' ושמתינהו ר' אחי בר"י ואישתמוד מה לו להאריך כ"כ דאמר תחילה שהיום סרו מאחרי המקום ואח"כ גלה לנו הסיבה שע"י שצידו דגים בשבת וששמתינהו ר"א ואישתמיד והל"ל בקיצור בירתא דסטיא איכא בבבל דשמתינהו ר"א על שצדו דגים בשבת ואישתמד א"נ הל"ל בירתא דסטיא איכא בבבל שהיו' סרוכים ולמאי נפקא מיניה אמר הסיבה שע"י דאקפי פירא ושעי"ז שמתינהו ר"א אלא ודאי מוכח ששתי נבואות היו בדבר זה אחת שניבא שהיום סרו מאחרי המקום והיה נבואתו או כדי להתרחק מהן או כדי לברר נבואתו גם בשאר דברים שיביאו ראיה מדבר זה שיראו שהי' יודע בא"י מה שנעשה היום בבבל ושנית היתה נבואה בפני עצמה שגילה בנבואתו מחשבתן שע"י דשמתינהו רב אחי הוא דאשתמדו. ובזה צדקו דברי האגודה דמאי קמ"ל בנבואה השנית שגילה בנבואתו דעל ידי דשמתינהו אשתמדו. מאי קמ"ל הגמ' ורבינו הקדוש גופי' למאי הילכתא ניבא אי כדי להתרחק מהם כמ"ש הט"ז הלא אין זה תלוי בהסיבה שנשתמדו עבורה יהי' מאיזה סיבה שיהיה צריך להתרחק מהם כיון שנשתמדו ואי להוכיח שדבר ה' בפיו אמת אף בשאר דברים כמ"ש הט"ז קשה בשלמא במאי דאמר שהיום סרו מאחרי המקום שפיר יש הוכחה במה שיודע בא"י מה שהיום הי' בבבל. כי לאחר שיתגלה הדבר שבאותו היום סרו ידעו שהי' נבואה אבל בזה שאמר שנשתמדו על דשמתינהו רבי אחי ליכא הוכחה כלל דמאן יימר שזה אמת שע"י דשמתינהו אשתמדו דילמא אף אם לא היה משמתין ג"כ היו משתמדין כשם שחללו את השבת בפרהסיא בלי סיבה שקדמה ובמה יודע שנבואתו אמת שידע מחשבתן ואם לומר שזו בעצמה היתה הנבואה דידע מהשמתא שנעשה בבבל וגם זה הי' כדי לברר נבואתו לא היה לו להזכיר העבירה רק היל"ל היום סרו מאחרי המקום דשמתינהו ר"א ואשתמדו או שבא להשמיענו בנבואה זאת ללמד ממנה איזה דין. וכיון שזכינו לדין א"א לומר איפכא כמ"ש בעל החו"י ז"ל דאשמעינן דלא יפה עשה ר"א דהחרימם איפכא היל"ל ל דשמתינהו ר"א משום דאקפי כו' כיון שכל עיקר כוונתו על ר"א דלאו שפיר עביד א"ו שבנבואה השנית אשמעינן דשפיר עביד ולכך מייתי עבירתן תחלה ואגב גררא מאי דעביד ר"א כיון שכדין עשה ולכך מביא האגודה רק הסיפא דר"א שמתינהו ומוכח שפיר דאין לחוש ויש עוד לדקדק הרבה על הרב בעל חו"י בתשובתו זאת וזה שכתב בשיטה אחרונה אין לו שחר כלל כמ"ש האדון מעכת"ר:
ושלום מאד"ה הכ"ד דש"ת הטרוד יעקב בהקדוש מהר"ר צבי
הירש זצ"ל הי"ד מפינטשוב:
ומפני רוב ההוצאות לא נדפס בעת קיום שאר גאוני ארץ שנעלו הדלת שלא לקרב את הפושע הזה עד שיעשה תשובה גלויה ומפורסמת ויתמיד בה כל ימי חייו כאשר נדר בלשון המחילה וע"ד הגזילה אין הדבר תלוי אלא עד שיתרצו כל יורשי העשוק הבעל הגזול ויבקש המחילה הראויה לחיים ולמתים וה' הטוב יכפר בעד מי שהצריך לכתוב בדברים פשוטים כאלו דלא נצרכו אלא להעדפה מפני המון העם דידעו כי דבר ה' בפינו אמת והוא ית' ינחנו בדרך אמת נס"ו: