אור ברסלב

שות שתי הלחם· רבי משה חגיז

שאלה כז

שאלה כו

מחרב הגאון הגרול האב"ד ר"מ ור"מ דק"ק מנטובה כמוהר"ר יהודה בריאל נר"ו אשר שלח אלי לקיים דבריו ודברי מרגיסי הרב הגאון אב"ד דק"ק וירונה נר"ו:

נשאול נשאלתי מה המשפט אם היהודים הדרים בעיר א' יכולים להטיל מס על הבאים מחוץ להסתחר ביומא דשוקא היינו ביריד הנעשה בהכרזת אדוני הארץ גלויה לכל העמים שקורא כל אדם לבא שמה בימי' הנועדים בהודיעו שהיריד יהיו חפשי ומשוחר' עטיר ופטיר מכל משא מלך דלא יתרמא עליהון או אם אין ביכולתם להטיל מס עליהם כיון שהשר פטר אותם ואת"ל ל שאינם יכולים לעשות כן מעצמם אם הותר להם להשתדל להשיג הורמנא דמלכא להכביד על אחיהם ואם לא הותר ועברו והשיגו אם תועיל השגתם ואם קבעוה במסמרות החרם מה דינו ואחרי שהתבוננתי בדבר כיד ה' הטובה עלי ואליו פי קראתי להדריכני בדרך ישרה למען דעת כל עמי הארץ כי משפט לו משפטי ה' אמת כלם ישרים כלם ברורים ונכוחים למבין ואין בהם נפתל ועקש לכבודו יתברך ולכבוד בני עמו זאת חשבתי למשפט והיא תשובתי:

עיקרא דהאי מילתא איתא בפ' לא יחפור וכבר הרבו דברים פוסקים שלמים וכן רבים באותה הסוגיא ועל תשובת הרשב"א ז"ל סי' תרס"ד המתחלת שורת הדין וכו' כידוע לכל קורא בם ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דמאי דאיתמר התם דבני מתא מצו מעכבי אבני מתא אחריתי מטעמא דפסקו לחיותייהו איירי במקומו' שלא היו דרים בהם אלא יהודים אמנם במקומות הללו שדרים בין א"ה ואיכא מינייהו מוכרים רבי' לא מצו מעכבי להפסיד את אחיהם ולהרויח לאחרים שהרי אפי' במילתא דאיסורא כשמוצאים הקונים לקנות ממקום אחר לאו איסורא איכא למכור להם וכו' כמו שכתב המרדכי בפ"ק דע"ז והובא בהגהת ש"ע י"ד סי' קנ"א ועיין שם בש"כ סק"ו וטעם זה תמצאנו מפורש בפוסקים האחרונים בנדון דמי לדידן. ועוד הייתי מחלק דדוקא למכור יכולים לעכב אבל לא לקנות כמ"ש מהרשד"ם בי"ד סי' קכ"ב. ברם כיון שבקשו גאוני עולם צדדים ואופנים לחייב החיצונים ונתפשט המנהג בגלילותינו להעמיס האורחים הבאי' באקראי לקנות ולמכור ביומא דלאו שוקא ידי שמתי למו פי ולא אדון ע"ז ובפרט דאפשר לאתויי קצת טעמא כיון שהתושבים במס שפורעים למלך יש להם קיום במקומם ואלולי היה בזה מעמד ליהודים שמה לא היה נקל לחיצונים להתעכב שם להסתחר כי ייראו לנפשם לגור במקום שאין מעמד ליהודים ולפי שיש להם תועלת בקיום התושבים הוא ג"כ מן הראוי שיפרעו גם המה איזה מס לפי הזמן והעסקים שיתעסקו שמה וכ"ז ביומא דלאו שוקא אך ביומא דשוקא כדילן הפטור מכל וכל מצד המלכות שקוראת דרור לכל הרוצה לבוא להסתחר בעת פלוני לית דינא ולית דיינא ולא יעלה על הדעת שיוכלו להכריחם על שום פרעון אב"א א גמרא ואב"א סברא אב"א גמרא זיל קרי התם בפרק לא יחפור ובדברי המפרשים והפוסקים ואב"א א סברא וכי היהודים דרי העיר אדוני העיר המה או להם לבדם נתנה הארץ והלא השליט עליה הנותן להם הקיום התמידי בפרעון המסי' הקצובים הוא הנותן לכל הרוצה לבא בעת היריד קיום זמני בחנם וא"כ שקולים הם בימי היריד אלו ואלו לשבתם בעיר ולסחור אותה ומאין יצא הכח להם לחייב את אשר פטר השר בפטור כולל וקדמון מימות אבותיו ואבות אבותיו ואם לא פרעו לעולם מאומה החיצונים הבאים לאותו היריד מה להם לבני העיר לעשות חדשות בארץ ונגד גזרת השרים שכבר מתו ואשר עודם בחיים אתמהא. ועפ"י הדברים הללו ודאי אסור להם להשתדל להשיג מאת אדוני הארץ רשות להטיל מס על אחיהם הבאים ליריד נגד חקיו ותורותיו ואם ככה עשו שלא כדין עשו ורעה עשו ועליהם לתקן קלקולם לפטור את אחיהם כתורה וכהלכה ואי לא עבדי הכי שרי ושרי לחיצונים למעבד כל טצדקי כדי לבטל הגזרה מצד המלכות להציל את עצמם מן העול והחמס ואם לא יעלה בידם לבטל הורמנא דמלכא מ"מ לא יוכלו בני העיר להכריחם על הפרעון ולא תועיל ולא תציל להם טענת דד"ד דהא דאמרינן הכי ה"מ בדברי' שהמלך שייך בהם וגזרתו שוה על הכל אבל אם רוצה לעשות הפרש בין איש לאיש לאו דינא מיקרי והמשיגים גזלנים הוו וחייבים בהשבת מה שלקחו והרי לך כל זה מפורש בדברי הגאון הר"ף ז"ל שנמצא כתוב בפסקי לקוטותיו הנמצאים בסוף ס' הכלבו וי"ל זה הכלל דבר שיחקוק המלך לכל בני מלכותו אינו גזל אבל אם לוקח מאיש א' בלבד שלא כדין שחקק ה"ז גזל והלוקח זה מן המלך הבעלים מוציאין מן הלוקח אמר הרב אבי הספר כי ראה בתשובה שהשיב ר"ת כמ"ש בו למעלה עכ"ל: וב"ז הוא מוסכם מאין חולק למעיין היטב בפוסקים ובפרט בב"ד שלא יכנס בחדוש זה כלום לאוצר המלך אלא לנים בני העיר ומעתה אף אם בני העיר יגנבו לבב השר וישיגו ממנו כרצונם ויגזרו פרעונות ויחזיקו גזרותיהם בכח החרם אין בו ממש כיון שהושם שלא כדין ככתוב בהגהת אשר"י וז"ל כשכופהו לצורך המס ולא נתחייב לגמרי אין נדויו נדוי ואצלי חבילות חבילות של ראיות ע"ז רק אין צורך להביאן כי ידועות וברורות המה בספרים וכ"ש ש אי אמרי החיצונים צייתי דינא אנן שהחרם בטל ואפילו לא אמרוהו אלא לבסוף אחרי שנתפרסם החרם נגדם אמרינן בפ' הגוזל בתרא מכי אמר צייתינא קרעינן לפתיחא לאלתר וכן פסקו כל הפוסקי': וק"ו בנו של ק"ו אי אמרי יהיבנן ערבא למפרע מאי דיתרמא עלן בדיני ישראל ולא שייך בנדון דידן מ"ש הפוסקי' שהרבים מוחזקים והמערער יפרע ואח"כ יערער דלא איתמר הכי אלא ביחיד המדיין עם בני קהלו ולא בחיצוני' ובהני גווני דאיירינן ודע נא וראה כי לא נסתרו מנגד עיני דברי המחברים חדשים גם ישנים המדברים בעניינים כאלה אמנם לא אאריך לפלפל ולחלק ולהשכיל באמרותם ופסקיהם כי שערי הבינה לא ננעלו לכל מבין דבר לאשורו ועיין במשפטי שמואל סימן נ' קצת פרטים וטעמים נוגעים בעניינינו:

הכלל העולה שבני העיר אינם יכולים להטיל מס על האורחים ביומא דשוקא כנז' ואם הטילו אף ברשו' שהשיגו מאדוני הארץ גנבו את דעתו והטלתם בטלה ואם החזיקוה בכח החרם או שהחרימו החיצוצים לסרובם בפרעון המוטל עליה מאתם בטל החרם מעקרו וביחוד כדאמרי האורחי צייתי דינא אנן ואם לא יתירו בני העיר החרם וימאנו לרדת לדין לפני דייני ישראל הרי הם מנדין מי שאינו חייב נדוי שהוא מכ"ד דברים כידוע ואם החיצונים יהפכו הנדוי עליהם אדרבה שלהם יעמוד חזק מצור כך דעתי נוטה על הדין ועל האמת וזה מהדברים שמלבד הדין השכל מחייבם ואלולי נכתבו ראויים הם ליכתב והאריכות בהם אך למותר:

הן כל אלה ראתה עין בני ק"ק וירונה יע"א והטיבו לעשו' כאשר החלו להתנהג בסדרי הקאסיל"ה היינו בהטלת המסים, בקופה בימי האלוף כמוהר"ר מרדכי בשאן זלה"ה ובהסכמתו כי בהטיל מס על האורחי' המסתחרי' שמה הוציאו מכלל גזרתם העוסק וקונה ומוכר בימי היריד הנהוג באותה העיר כי הכיר הגאון הנז' בדעתו העמוקה ובתבונתו הרחבה מגיים שלא היו יכולים בני הקהל ההוא לעשותו וכן הנהיגו אחריו בני ק"ק מנטובה ותו לא מידי: נאם המדבר בצדקה רב להושיע העשוקים הצעיר יהודה בכמ"ר אליעזר בריאל ז"ל: הכותב במנטובה בכ"ג לחדש אלול תס"ט לפ"ק: וה"ה גיסי מהרמ"ח כתב זה לשונו.

ראיתי דברי החכם השלם הדיין המצויין הרב המובהק כמוהר"ר יהודה בריאל אב"ד ור"מ מק"ק מנטובה. וכל דבריו בצדק ובמשפט נאמנים כל פקודיו ואינם צריכים חזוק ומ"מ לדרישת הרב הנ"ל כי לעשות רצונו חפצתי אציגה נא מעט מהבא מידי:

ותחילת כל דבר אומר כי ידוע הוא המחלוקת אשר יש בין הראשוני' בפירושא דההיא ברייתא בב"ב דף ח' רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קצתן דהרמב"ם והטור סברי דההיא מיירי דווק' היכא דהתנו ביניהם מתחלה אבל אם לא התנו כולם מתחלה אין כח לבני העיר כולם להכריח לשום א' מבני עירם למה שירצו אבל רש"י והרמב"ן והרשב"א כתבו דרשאין דברייתא מיירי כי רוב הצבור יכולי' להכריח לכל בני עירם הגם שלא הסכימו עמהם בתחלה ולתקן תקנה חדשה נ"מ בנ"ד כי היהודים הרוצים עתה מחדש להטיל גביל"א על אחיהם ההולכים ליריד יכולים לומר אנן קים לן כרש"י י וכהרשב"א וסיעתם וא"כ זכו בטענתם שיכולים להטיל מס כי הם יכולים להכריח לכל שיבואו בעירם הגם שלא הסכימו עמהם כך מתחלה אבל כד מעיינינן נ"ל דבנ"ד זכו הבאים מחוץ להסתח' מכמה טעמי חדא שכל מה שכתבו רש"י והרשב"א א וסיעתם ביפוי כח רוב הצבור הוא דוקא לבני עירם ולא לבאים להסתחר ממדינות אחרות דיש חילוק גדול בין בני עירם לאורחים הבאים דהרי הרשב"א ז"ל דסבירא ליה כרש"י וסייעתו ז"ל שרוב הצבור יכולי' לתקן מחדש כתב בסי' תשס"ח וז"ל אין הקהל יכולים להתנות על מי שבא לדור כאן וממונו בעיר אחרת שיפרע עמהם כל שהוא אינו מתרצה בדבר הזה דה"ל מתנין על הגזל הרי לך מבואר כי כל תנאי חדש שיעשו נגד האורחים נקרא גזל וכ"ש ביום השוק כי דין פשוט בהרמב"ם ובכל הפוסקי' כי אין יכולי' לעכב עליהם כלל דה"ל ל מתנין על הגזל ועוד כי כתוב בהרשב"א בטור בהריב"ש במוהר"י איסרלן ובכל הפוסקי' דכלל גדול בדיני המס ללכת אחרי המנהג ולא ראיתי שום דין ומנהג להטיל גבילא על הבאים ביריד גם פה ק"ק וירוכה האורחים הבאים להסתחר פורעים גבי"לא דווקא בשאר ימות השנה אבל הבאים בימי היריד כי יש יש ב"ירידי' בשנה ט"ו ו ימי' לאחת ומעולם לא פרעו ולא יפרעו ולא עלתה ולא יעלה בדעת הק"ק הזה להטיל מס עליהם כי הוא נגד הדין והמנהג וק"ו בנדון זה שאדוני הארץ קראו דרור לכל הבאים ליריד כי הוברר הדבר מעיקר' דאין להם כח להטיל גביל"א עליה' וא"כ אין כח בהסכמת והסכמתם איננה הסכמה והחרם הוא כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש:

ואם לחשך אדם לומר שהותר להם להשתדל להשיג הורמנא דמלכא להכביד על אחיהם ממה שכתבו הפוסקים כי יש כח לטובי העיר לסגור דשא באפי דאורחי על ידי השר או על ידי שום מונע זהו דווקא כשהבא בא לזכות שלא אבל ההולכים ביריד באים לזכות בדין בדין וגם המלך אין לו רשות להסגיר דשא באפייהו בעת ההיא בהיות כי קרא דרור לכל העולם ואין לו שום כח להטיל גביל"א ואם הטיל המלך הגביל"א לעצמו נקרא גזלן כי כן כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות גזילה מלך שהשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה אינו גזל וכו' וכל שיקח מזה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה ע"ש וכו' וכ"כ הטור ח"מ סי' שס"ט וכל שיקח מזה שלא כדת הידועה ה"ז גזל וכו' ע"ש הרי לך שאם המלך יקח גביל"א שלא כדת הידועה נקרא גזלן כ"ש היהודי' שהמשתדלי' להשיג הורמנא דמלכא שלא כדת שנקראי' גזלנים ותקנתם איננה תקנה והסכמתם לאו הסכמה וחרם לא חל על גזילה כזאת כ"ז כתבתי ע"פ השאלה הערוכה לפני ולהפצר' הרב הנ"ל ולפע"ד הוא דבר פשוט ומוסכם:

כ"ד הצעיר מנשה בן חרב הבקי כמוהר"ר יעקב חפץ זצ"ל:

וכאשר מצד ענותנותם שלחו אלי לקיים דבריהם כתבתי זה לשוני כמו שנדפס בדף בפני עצמו באותו פרק באותו זמן:

הן אמת וצדק דידענא טובא דאנו מותרין ועומדי' מכת רבותינו הפוסקים בעלי ההוראה שלא להשיב על טענת ממון לאחד מן הצדדים אם לא בהיות טענותיהם סדורות מהשני חלקים ורמוז בתורה בקרא דכתיב שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק עם כל זה אומר אני מעשי למלכי רבנן דשניא האי מילתא דקיומה באה אלינו צרורה וחתומה מבי דינא רבא. בתרי מנו תלתא דאיתנו בההיא מדינתא. היושבים על כסא ההוראה שני שרי צבאות ישראל ועם היות כי האדם הראשון יהודה אשר עלה תחלה לא זכינו לאור פניו בשגם אותו ראינו בפסקיו וכתביו אשר האיר את העולם בכבו' תורתו מתוכם למדנו היותו אוצר כל כלי חמדה לתורה ולתעודה כאלוף ביהודא ידו הדה על כל שכיות החמדה לשונו כחרב חדה להעמיק שאלה הגבה למעלה ה"ה הרב הכולל אב"ד ור"מ נ"י כמהר"ר.

יהודה בריאל נר"ו המרביץ תורה בק"ק מנטובה יע"א ואחריו יאיר נתיב האיר וזרח לעזרת ה בגבורים ה"ה הרב המובהק אחי וראש בנן של קדושים אב"ד ור"מ פ"ה ע"ה מר גיסי כמוהר"ר.

מנשה חפץ נר"ו אשר מכירו הייתי לשעב' ועכשיו ביותר בקי ומומחה לרבים ולעת עתה מושב הדרו והרבצת תורתו היא בק"ק וירונה העדינה יע"א וכל יומא ויומא שמעתתיהו בפומן ולא לאור' הם צריכין ומאחר שכן בכגון דאי לא גזור רבנן דעל תרי מינייהו קא סמיכנא דדבריהם אמת שאינן צריכין חיזוק אך אמנם להפצרת השואל אשר יואל לקיים את הדין במרובין כיהודא ועוד לקרא אמינא ליה דשרי המדינות הרבנים הנז' כתבו נכוחות יישר ויישר כחם בהוראה זו אשר הורו להצדיק את האורחים המתגוררין במשא ומתן העוסקים ביומי דשוקא הנזכרי' ונעשים בכל אותן הערי' דודאי אינם יכולי בני אותן הערים הנקבע בהם השוק להטיל עליהם שום מס או גאבי"לא כללית או פרטית לא בכח ורשות המלכות אשר כבר פטר את כל האורחים ולא בכח תקנה או חרם חדש שירצו לחדש כי מעשיהם בזה מהבל ימעט וזו אינה צריכה לפני' ולא לפני פנים לפי שלא במקום אחד ולא בשתי מקומות מצאנו ראינו שדברו הפוסקים הראשונים גם האחרונים בענין זה כי אם באלפים בת יכיל אם אספרם מחול ירבון והנה רשומים אצלי בחבורי לקט הקמ"ח על חושן המשפט כי שם ביתם וכפי הרשום בהם למי שיודע ספר לגוללו ראה יראה בלשון חכמים מרפא ורפא ירפא לאורחים הללו שאנו דנין עליהם מאחר דאפילו על בני העיר עצמם כל אפיא שוין דאין כח ביד מנהיגי העיר לתקן תקנות חדשות במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואפילו שעשאום בכל החומרות קלות וחמורות בכל עוז ותעצומות ואפילו לא היו המוחים אלא מעוטא דמעוטא כיון דלא הויא למיגדר מילתא או לאפרושי מאיסורי או מסכנה רק בדבר הרשות דבכי האי גונא דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי וכיוצא בו אין כח ביד הרוב להכריח המעוט חלילה וכמ"ש המרדכי אטו משום דרבים נינהו יגזלו ליחיד אם כן ודאי דכל יחיד שלא הסנים עמהם אינו חייב לקיים הסכמתם וגזרתם ואפי' היתה נעשית ע"י גדולי הדור. כל שכן שאין גדולי העיר כגדולי הדור וכן דעת כל הגאוני' הראשוני' כמו הרמב"ם ז"ל והזקן בדורו ממיץ רבו של ראב"יא ור"ת ז"ל והרא"ש ז"ל ובנו בעל הטורים שאין כח בגדולים שבעירם ככח הגדולים שבדורם. כי הגדולים שבדורם יכולים לגזור לכל אנשי דורם ולתקן ולהנהיג ולנדות ולהחרים לכל מי שיעבור על גזרתם או על תקנתם בין לאותם שהסכימו בגזרתם או בתקנתם ובין לאותם שלא הסכימו בם כלל בין בדברי הרשות ובין במילי דשמיא אבל הגדולים בעירם אעפ"י שאין כמותם בכל אותו המלכות אינם יכולים לגזור על כל אנשי עירם ולא לתקן שום תיקון אלא לאות' שהסכימו בם וקבלום עליהם בלבד אבל האורחים כגון הנדון שאנו דנין עליו ולכל שלא הסכים בגזרתם או בתקנתם או במנהגם אינם יכולים להכריחו בשום הכרח שבעולם לא ע"י קנס ולא ע"י נדוי וחרם אפי' אם יהיו כל גדולי אותה העיר וכל בני העיר יחד בהסכמה אחת וכזה כתב הרא"ם ז"ל בפסקיו בתשובה שהשיב על החרם שהחרימו על הקראים בזמנו והוא ז"ל האריך בראיות והוכיח שאפי' אל העומדים שם ואינם מסכימים בפי' בהסכמתם אינם יכולים להכריח וכ"ש למי שלא נמצא שם בקהלת או בעירם בשעת עשיית ההסכמה ותיקונה תידון מינה בנדון דידן וכיוצ' בו שהבאים משאר קהלות אינם חייבי' ולא משועבדים לתקנות חדשות שרוצים לתקן עליה מנהיגי אותה העיר ובצל קורתו של מעכ"ת האב"ד דמנטובה נר"ו הייתי וכוונתי לדעתו במה שחילק ופי' דברי הרשב"א ז"ל במקומות שדרים בהם ישראל לבד כמו שהוא עד היום במלכות פולין אמנם במדינות אלו לא עלה על דעת הרשב"א וזה פשוט בעצמו ודבר שפתים אך למחסור:

ולשופרא דמילתא אעתיק מפני המון התלמידי הא דאית' במרדכי בפ"ק דב"ב וז"ל והר"ר מרדכי מצא בשם ר"ת דרשאין בני העיר להסיע וכו' היכא דהתנו כבר ביניהם אבל אם לא התנו מתחילה אין כח בבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו והא דאמרי' הפקר ב"ד הפקר דמשמע אפילו בעל כרחם היינו כגון בי דינא דר' אמי ור' אסי דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא בפ' השולח והא דאמרי' בעלמא ובאת אל הכהנים אשר יהיו בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו היינו שאין בדור כמותם אבל אם יש בדור כמותם אין בידם להפקיע ממון עכ"ל וכן הסכימו כמה וכמה מהאחרונים עם ר"ת ופוק חזי מ"ש מוהר"י י קולון ז"ל בשורש קפ"א אשר על הוראותיו אנו וכל בית ישראל נשענים ולא ישאר לו ספק כלל בזה ורשום בספר הזכרונות אשר לי כי הרא"ם ז"ל בתשובותיו סימן נ"ז האריך ואסף וקבץ וערך מערכה מול מערכה מאשלי רברבי דפליגי בפי' דההיא ברייתא הנזכרת דר"ת וסיעתו הם המה לקרא' מערכת הרב הרמב"ן ותלמידו הרשב"א זלה"ה וזולתם שחלקו על פי' ר"ת ז"ל ואם זכרוני אינו לי כמכזיב הוא ז"ל משך אבירי' בכחו וכתב דהרמ"בם ז"ל נוט' אחר דעת ר"ת ולשונו בפ"יד דהלכות מכיר' ל"ה רשאין בני העיר לקוץ להם וכו' עי"ש יוכיח שאינם יכולים לענוש על מי שלא קבל התנאי אלא אם לן התנה עמהם וקבל עליו תנאי תקנתם מעיקר' ועוד תנאי אחר שהם עשו מדעת החכם ואם יבצר אחד משני תנאים אלו כגון שלא התנו עמהם אף שעשו מדעת החכם או איפכא אינן יכולים להענישו עד שיתנ' עמהם ויעשה מדעת החכם הרי לנו ברור דאין להעניש ולהפסיד על מי שעבר תנאי תקנתם בלתי אם נועדו בו שני תנאים הנזכרי' אך אמנם עשיית התקנה בידיעת החכם לבד לא סגי ואין להענישם כלל וע"פ האופן האמור דמוכח מלשון הרמב"ם ישבתי מה שהרגיש מרנא הכ"מ ז"ל שם בלשון הרמב"ם ז"ל משום דעקרו דהרמב"ם ז"ל הוא דאתא לפרושי דאין להעניש ולהפסיד למי שעבר התנאי בלתי שיקדימו לו ב' תנאים הנז' והאי דאין יכולי' להענישו עד שיתנה עמהם לאו אבני אומנות דסליק מיניה לבד קאי כי אם לשתי חלוקות הקודמות וזכיתי ומצאתי כדברי באחד מגדולי האחרונים הן אמת דהריב"ש בסי' שצ"ג דעת אחרת היתה עמו עי"ש. עכ"ז לא יהיה אלא פלוגת דרבוותא די לנו כדי להחליט הדבר ולומר דאין כח ביד המתקנים לתקן תקנה חדשה ולהוציא ממונא מספיק' וכיון דאיכא ספק בדבר הרי זה אותם הבאים לתקן הם באי' להוציא מהיחיד או יחידים המוחים על דבר הסכמתם ועל המוציא מחברו עליו להביא ראיה וכ"ז איירי אפי' ליחידי קהלתם הקבועים ועיין בלחם רב ס"ג וע"ו וע"ז וע"ט ורי"ו ובני אהרן קי"ג ומוהריט"ץ נ"ב ופ"מ ח"א ד' (וכבר נכתבה ונחתמה בחי"ד מהלקט שלי עי"ש בה' הסכמות ותקנות) ובח"ב קי"א ובמ"צ ח"א נ"ד והר"ב אשכנזי כ"ה ומוהרי"ט ח"א ס"ח וס"ט וח"ב בי"ג ובני שמואל סי' ט' והראנ"ח נ"ב ורשד"ם י"ח וקי"ח ובח"מ ת"ז ותמ"א ומוהרד"ך בית י"ג וי"ד ומהר"א פרחיא הכהן א"א נ"ד ומהרש"ך ח"א סי' קפ"ד ויאורו עין הקורא ומתוכם ילמדו תורת אמת דנפקא לן דכל מה שפסקו הרבני' שרי המדינות הנזכרים הם אמת ודבריהם אמת בכל הכלל והפרט שבדבריהם אם כן איפה מה יענה אחריהם חכם לכשירצה להרשיע את אורחים הצדיקים בדינם. ויליף מינה וידון ק"ו מעצמו ואפילו לא קבלו מרבותיו הם המה מעלת הרבנים הנזכ' ה"י שקיימו הדברים מסברא דגמרא במכל שכן וק"ו ב"ב של ק"ו בנדון זה שהתקנה היא נגד האורחים שהם בני עיירות וקהלות אחרות שהדבר פשוט שאין בידם של מנהיגי אותה העיר שנעשה בה השוק לחדש דבר מעתה תקנה חדשה להטיל עליהם מס עבור אותם הימים הנזכרים ונעשים חפשים משעבוד מלכיות שפטרו ועשו בני חורין לכל הבאים שם מאיזה עם ולשון שיהיו ודאי כן הוא דלאו כל כמיניהו מאלו המנהיגים החדשים לבטל מנהג אבותיהם ואבות אבותיה' ומאחר שכך שהיו מתנהגים מימי עולם ושנים קדמוניות כבר זכו בני עיר אחרת במקום זה תחלה ואדרבה בני העיר הזאת המחדשים המס הזה קא פסקי לחיותיהו ולאו כל כמיניהו ובפרט כי כמה אומות ממשמשות ובאות בשוק למה יגרע חלק ריוח בני ישראל מאת אחיהם אשר חדשו גזרותיהם באלות וחרמות יכול על מגן דאסיה דמגן במגן מגן שויא מהגם כי ח"ו חוששני להם מחטאת פן חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה כי גולל אבן אליו תשוב וגו' ומאחר דאסיקנא דהדין עם האורחים הרי זה כח החרם שיטילו התושבים לא די שהוא כאילו לא היה אלא שיכנסו ח"ו ותחת סוג המנד' למי שאינו חייב נידוי:

ובכן עיני תמיד אל אל ה' יהיו לרצון אמרי פי באזני בני אותם הערים שריה' וכהניה' אחרי היותם בני אברהם ויצחק וישראל אבותינו אשר היו מקרבים את הרחוקים הם גם הם יחזיקו במעשי אבותיהם בידיהם ולפחות לא ירחקו את הקרובים בדבר שנעשה שלא כדין אלא לצורך שעה וישמעו אל דברי חכמים שלא לפצות עוד פה בדבר זה לדעת להודיע ולהודע כי ישראל קדושים הם וגדול השלום ושלום על ישראל ועל רבנן:

נאם קטן שנולד מגויות הארי הוא משה זעירא דירושלם תוב"ב בכמוהר"רי יעקב חאגין זצוק"ל ל כאור' נטה ללון חות' בארץ לא לו: אמשטרדם בתשרי ע"ת לאהב לפ"ק:

והגאון הרב מהר"ש אאליין נר"ו כתב ז"ל:

ראיתי אור יקרות אמרות טהורות מדייני גולה שני צנתרות הזהב רבני איטליא הא' מיוחד שבהד"לו וזיוו זורח בק"ק מנטובה. הרב המובהק דיינא דנחית לעומקא דדינא.

יהודה גבר באחיו ה"י והשני הרב המובהק חסידא קדישא כמוהר"ר מנשה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק וירוכה ה"י אשר כלם שוין לטובה לנעול דלת בפני המתקני' להטיל מס או או גביל"א על הבאים ממקומות אחרים להסתחר ביומא דשוקא ששר העיר קרא דרור לכל הבאים בימים ההם וגם לרבות שלא יוכלו להשתדל עם שר העיר לתת להם רשות להכביד על האורחים כאמור ושאם עשו והצליחו ותקנו והסכימו בגזרת חרם ק"ו לא עלתה בידם כלום ונתנו הרבנים הנ"ל ה"י עדיהן מן התלמוד והפוסקים זלה"ה והצדיקו את האורחים בראיות ברורות דבש וחלב תחת לשונם ואחריהם בא התייר הגדול אחי וראש בנן של קדושים החכ' השלם ה"ה הרב כמוהר"ר.

משה האגיז נר"ו ואשר וקיים דבריהם דנאמרים באמת וצדק בטוב טעם במועצות ודעת בשנו"תו את טעמו ובהביאו דברי רבותינו הפוסקי' אשר כל בי' ישראל על פיהם יחנו ויסעו כמעט שלא הניח דבר אחריו אשרי יולדתו ומעכותכותיה הרבני והגדילני וצוה עלי לחוות דעתי גם אני' וידעתי בי"כי ידעתי כי בער אנכי מאיש ואין הכרעתי מכרעת אבל מאחר דאין מסרבין לגדול אחזתי ידי בקן קולמוסא לכתוב מה שהשיגה דעתי הקלושה והחלושה. ואען ואומר מי הוא זה ואיזה הוא אשר יערב אל לבו לגשת הגשה למלחמה ולחלוק עם הג' המלכים האלה דיינים המצוייני' לכל בני עמינו את אשר כבר בררו בדעתם הרחבה והמלאה דעת וירא' ה' שהדין עם האורחים כי הדברים פשוטים ומוכרחים בעצמן דאיתא בפ' לא יחפור גבי הא דפשיט ליה לרב הונא בריה דר' יהושע בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מייתי התם ההוא עובד' מהנהו דיקלאי דאייתו דיקלאי לבבל אתו בני מתא קא מעכבו עילויהו אתו לקמיה דרבינא א"ל מעלמא אתו ולעלמא ליזבנן והני מילי ביומ' דשוק' אבל בלא יומ' דשוק' לא ע"כ ופרש"י ז"ל לעלמא ליזבנן יומא דשוקא הוה. והרבה באים ממקום אחר לקנות מן השוק לפי אין בני העיר מעכבים גם על המוכרי' להביא אומנות ולמכור לנקבצי לשוק עכ"ל וכ"כ כל הפוסקי' דוק ותשכח הרי כי ביומא דשוק' לא מצו מעכבי בני העי' לבר מתא אחריתי ולא מצו למימ' דפסקי לחייותיהו כיון שבאים שם הרבה בני אדם ממקומות אחרים לקנות ולמכור הכא נמי בימי היריד דהרשות נתונ' להיות כל איש רשאי ושליט להביא סחורתו בידו מהם באים לקנות ומהם באים למכור. לא מצו בני מתא לעכב בני מתא אחריתי שלא יבואו להסתח' באותו זמן עד שיפרעו המס או הגביל"א אשר ישימו עליה' וגדול' מזאת כתב הרב הגדול וקדוש כמוהר"ם מאטאלון זצ"ל והסכים עמו הרב הגדול כמוהר"ש קלעי ז"ל דהיכא דמעלמא אתו ולעלמא מזבני מקרי שפיר יומא דשוק' דלאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן כ"ש בימי היריד דאיכא שמא וטעמא גם יחד דלא מצו בני מתא לעכב כאמור:

איברא כי מצינו לרב הגאון מוהרי"ק ז"ל בשורש קצ"ב על הריב שהיה בין קציני וראשי ק"ק מנטובה ובין רבי שלמה די ספורנה שכתב דמ"ש בגמרא לא מעכבי היינו מן הדין כלומר לא מצו מעכבי ע"פ ב"ד והרבה להביא ראיות על זה וסוף דבריו כתב וז"ל אבל אם יוכלו בני העיר לסגור הפתח ע"י השר שלא יבואו יישר כחם וכו' אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן ע"י השר הן ע"י שום מונע פשיטא שהרשות בידם וכדפי' ולא יחלוק על זה כי אם העיקש והפתלתול אשר לא ידע ולא הגיע להוראה עכ"ל וג"כ הרב מוהרשד"ם ז"ל בתשובה דשייכי לח"מ תשו' ת"ז העלה דבני ק"ק יאנינא יכולים לעכב ע"י שר העיר שלא יבואו שם סוחרים אחרים והביא ראייה ממ"ש הרשב"א בתשו' שאחר ההתראה יכולים לשעבדם ואח"כ הביא תשובת מוהרי"ק הנז' וכתב שיש לסמוך עליה וז"ל ואעפ"י שלכאורה נראה דבר תמוה מאד מ"מ מי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו וע"כ אני אומר שכיון שהאמת הוא שנמשך להם לבני יאנינא נזק מהסוחרים הישראלים כנזכר בשאלה אעפ"י שיש ג"כ מבני נכר הארץ שהולכים ואין לאל ידם לעכב וכו' וא"כ נראה בעיני טוב וישר לעשות כמ"ש הרשב"א ז"ל להתרות וכו' ואם לאו הרשות נתונה כמ"ש מוהרי"ק ז"ל עכ"ל,. וכ"כ ג"כ הרב מוהרש"ק בתשו' מ"ח והרשה לבני יאנינא לעכב ביד האורחים עד שיפרעו הגביל"א אשר שמו עליהם ונסתייע מתשו' מוהרי"ק ע"ש א"כ נראה מתורת אלו המאורות הגדולים זלה"ה דאליבא דהגאון מוהרי"ק בנ"ד אם בני העיר השיגו הורמנא דמלכא לעכב על האורחים ולהעמיס על אחיהם שלא יבאו להסתחר שם בימי היריד כי אם בנותנן לכסף מוצא המס או הגביל"א אשר שמו עליהם מצו למעבד הכי ויישר כחם ואליו ראוי לשמוע יען רבן של בני גולה הוה ובפרט בערי איטליא כי שם היה מקום כבודו וישיבתו:

ובאמת. כי דברי הגאון מוהרי"ק קשו עלי להולמן אליבא דהני רבוותא ז"ל ואע"ג דהרב גזר אומר שלא יחלוק על דבריו כי אם עקש שלא ידע ולא הגיע להוראה מ"מ ידעתי ערכי השפל וידעתי שלא ידעתי להורות אבל תורה היא וללמוד אני צריך דבשלמ' אי לא הוו אתו אלא מבני עמינו ולא גוי' או אי הוו יכלי לעכב על כל הבאי' בין ב"ב בין שאינו ב"ב הוה אמינא דכיון דפסקי לחיותיהו מצו מעכבי עלייהו אבל היכא דהרשות נתונה וכרוזא קרי בחיל דהרוצ' לבוא להשתח' וגויי הארץ ממשמשי' ובאים ובני העיר לא מצו לעכבם למה תלקה מדת הדין ליש' וכי משום דעם ה' שה יפסדו בודאי דברי תימה הם וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסוף התשובה וז"ל עיקר דברים אלו מן היסוד שאמרנו וכו' כאלו אמר המלך שאנשי העיר שמעלים לו מס יתעסקו ולא אחרים וכו' עכ"ל עיין במוהרש"ק תשו' מ"ט בפי' דברי הרשב"א הנ"ל ומסיק ותני שאפילו לא גזר בפי' אמרים כך דעתו ולכן יכולים לעכב בני העיר עד שיפרעו המס עמהם יע"ש דנראה בפי' דדווקא בכי האי גוונא מצו לשעבדם אבל כשהמלך קורא דרור לכל הסוחרים שיבואו להסתחר בלי שום מס לית דינא ודיינא שיאמר רשאי בני העיר לעכב את האורחי' אעפ"י דפסקו לחייותיהו כיון דרוב הסוחרים הבאים הם גוים ומעוטא דמעוטא הם ישראל האורחי' ואם יעכבו אותם יהיה כל ההנאה לגוים והיהודים יעמדו מנגד שורם טבות לעיניהם ולא יאכלו ממנו כן כן לא יעשה וכמ"ש הרב מוהרש"ק ק בתשוב"ן והרב מוהרשד"ם בתחלת התשו' יע"ש:

עוד. כי לעד"ן דאינו דומה נדון דמוהרי"ק לנדון דמוהרשד"ם ומוהרש"ק ולא לנ"ד דע"כ לא קא פסיק ותני מוהרי"ק דאם גבר' ידם ע' השר יישר כחם אלא היכא דלית להו הפסד לבני העיר אלא ע"י זה הבא מחדש ומטעם דפסקי לח ותיהו אזי מצו בני העיר לעכב ע"י השר אבל היכא שגויי הארץ באים ג"כ לסחור כנדון דהרבני' הנז' דהרשות נתונה לכולם בשוה שיבואו העיר' לסחור שאפילו אם לא יבואו מבני עמינו שם בשביל זה בני העיר אינן מרווחים כלום דזרים אוכלים אותם בהא ודאי לא קאמר מוהרי"ק ז"ל דמצו בני העיר לעכב בני עיר אחר' דבשביל שהם ישראל יפסידו יפסידו אתמאה ודמיא הא למ"ש בפרק המקבל גבי הא דרבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא אגודא דנהר פפא א א"ל ניקוץ מר א"ל קוצו עילאי ותתאי והדר ניקוץ אנא ומסיק אבא דבי פרזק רופילא הוה ואמר אי קייצו קייצינא ואי לא קייצו אמאי איקוץ ופרש"י התם פרזק רופילא הוה וכו' וידוע שלא יקוצו ומה תועיל קציצה שלי עכ"ל הרי דהיכא דליכא רווחא לישראל בפסידת ישראל חבירו כיון דעל כל כל פנים מטי להו פסידא או טרחא מחמת הגוים אפסודי בכדי לישראל לא מפסידינן ועוד ראיה אחרת ממ"ש הטור סי' קנ"ו וז"ל ת"ח המביא סחורה לעיר חייבים בני העיר למנוע לכל אדם למכור עד שימכור את שלו וכתב הרמ"ה ז"ל דדוקא דליכ' גוים דמזבני אבל אי איכא גוים דמזבני לא דהא לית ליה רווחא לצורבא מרבנן ולאפסודי להנך ישראל בכדי לא מפסידינן עכ"ל לד והדברים ק"ו ומה התם דחייבו חז"ל ל לאקדומי שוק' לת"ח אפ"ה ה כיון דאיכא פסידא לישראל מחמת דאיכא גוים דמזבני לא מחייבינן לישראל שלא ימכרו כ"ש היכא דאינן יכולים לעכב מצד הדין אלא מצד התקנה דכיון דאיכא גוים רבים הבאים ליריד לית לן לאפסודי לישראל האורחים בכדי באופן כי דברי מוהרי"ק אליבא דהני תנאי מוהרשד"ם ומהרש"ק ז"ל שגבו ממני ובשלמא בנדון דמוהרש"ק איכא למימר דמיירי באתר דהסוחריי שהיו באים לקנות אותם סחורות ידועות היו יהודים דוקא והגוים לא היו מתעסקים בהם ולפי' גזרו אומר דכיון דפסקו לחייותיהו דבני העיר מצו לעכב לאורחי' עד שיתנו הגאביל"א והוי דומה לנדון דמוהרי"ק דאלת"ה קשו דברי מוהרש"ק אהדדי דבתשו' מ"ח הרשה לבני יאנינא לעכב לבני עיירות אחרות מטעם ומאמר הגאון מוהרי"ק הנ"ל ובתשו' ן' עכב לבני יאנינא להטיל גאביל"א על האורחים מכמה טעמים ובסוף דבריו כתב וז"ל וכ"ש שיש כמה סוחרים גוים ביאנינ"א שמוכרים בגדים והיהודים הם מועטי' בעיר ובעבור' הית' מגעת הנאה לגוי' ונזק ליהודי' הבאים ולמה יעכבו בעד הנאה מועטת אפי' שהיה כח בידם וכו' עכ"ל הרי כי בעיר יאנינא פעם א' הורה להם לעכב ופעם אחרת הורה שלא לעכב אלא ודאי דאיכא לחלק בין אותם סחורות ידועות שאינן מסתחרים בהם אלא היהודים ולא הגוים דמצו בני העיר לעכב מטעמא דפסקי לחייותיהו אבל היכא דממשמשים ובאים מגויי הארץ וישראל גם יחד לקנות ולמכור ויד כלם שוה בהם לא מצוי בני העיר לעכב לאחיהם בני ישראל כאמור:

אמנם בתשובת מוהרשד"ם ז"ל לא מצינו למימר הכי דבפי' אתמר בריש תשובתו הרמתה דלא הוו מצו בני יאנינא לעכב על האורחים ע"י כח וא"ל כיון שאינן יכולים למחות ביד התוגרמים ויתר הגוים ולמה תלק' מדה"ד על ישראל וכי בשביל שאני זכר הפסדתי יע"ש דמשמע דבאותם סחורות היו מתעסקים היהודי' וגויי הארץ א"כ מה ראה הרב ז"ל להשוות נ"ד לנדון דמהרי"ק ק ז"ל כיון דאיכא לחלק כמ"ש לעיל ולעד"ן שהוא חילוק אמתי:

ואע"ג דהרב הגדול מוהראד"ב ז"ל בתשו' רי"ו הרבה להשיב על דברי מוהרי"ק הנ"ל וסתר כל ראיותיו וכתב שהוא ז"ל לא היה עושה מעשה ע"פ אותה תשו' יע"ש מ"מ נראה לע"ד ובהורמנא דכבוד תורתו אומר שדינו דמוהרי"ק דין אמת וראיותיו וראיותיו מיוסדות על אדני פז וכדי שלא לצאת מן המכוון לא אאריך לתרץ קושיות הרב בזאת הפעם אבל בעינן למימר דדוקא היכא דליכא פסידא לבני העיר אלא ע"י זה או אלו האורחים הבאים מחדש אמרה הרב ז"ל דמצו לעכב עליהם מטעמא דפסקי לחייותיהו אבל היכא דג"כ הגוים באים ולא מצו לעכבם לא קאמר הרב ז"ל וכמ"ש לעיל והבאתי ראיה ממ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל וכעין חלוק זה כתב הרב מוהרש"ק ץ בתשו' מ"ט וז"ל ע"כ לא קאמר מוהרי"ק אלא בדבר דאתי להו הפסד שפוסק חייהם וכדמוכיח הוא ז"ל בפי' אבל לענין זה וכו' עכ"ל יע"ש:

ואחר שביררנו דהיכא דאיכא גוים דמזבני ולית להו ריוחא לבני העיר לא מצו לאפסודי לבני עיר אחרת ולעכבם שלא יבואו שם להסתחר כי אם בפריע' המס או הגאביל"א נבא לנ"ד ונאמר דכיון דבימי היריד השר קרא דרור לכל הרוצה לבא באותן הימים להסתחר ובאים שם מקצות הארץ לישא וליתן שם בודאי הגמור שהיהודי' הסוחרי' שהם בתוך הבאים מארצות אחרות אינן יכולין בני העיר לעכבם לא מן הדין ולא מן התקנה דלאפסודי להו בכדי לא מפסידינן וכמ"ש:

ויגעתי ומצאתי למורינו הרב מוהרשד"ם שכתב בתשו' אמ"ת מארץ תצמח גבי ק"ק אישקופי' שהטילו מס או גאביל"א על האורחים הביא דברי הרשב"א בתשו' וכתב וז"ל לכן כתבתי זה כי מי שירצה שלא לעור עיני שכלו יורה יורה דמה רע עושי' בני אישקופי' שהרי צריך להבין מאיזה טעם באו חז"ל ואבותינו הפוסקים לכתוב כל אלו הדינים אלא כי יסוד אלו הדברים חוזרים על עיקר אחד דד"ד והמלך גוזר שכל מי שאינו פורע מס לא יסחר ויתעסק בה וכו' והחרד אל דבר ה' יבין כי באלו ארצות המלך יר"ה לא שייך דבר מזה כי היא עיר פרוצה שוה לכל לפורעים לו מכס ומס ולמי שאינן פורעים כלם באים ומסתחרי' הולכים ושבים ואין מיחה בידם וכו' וא"כ מן הדין הגמור עוברים על התורה אם מכרחים אותם ליתן שום מס ועוד אני אומר כי בשלמא באותן המקומות היה להם כח שוה למחות ליהודי' נמו לגוים אבל תושבי אישקופיא אין כח בידם לא בערלים ולא לישמעאלים העל זאת יתאפק ה' שמפני שאני זכר הפסדתי שאם יבואו כל בני נכר יקנו עורות או מה שירצו כרצונ' ואין מוחה בידם ועדת ישראל ילקה מדה"ד עליהם חלילה ועתידים ליתן את הדין וה' יכפר אם לא ישובו מדרכם זה הרע עכ"ל הרי בפי' דקא פסיק ותני דאינן יכולין בני אישקופיא לעכב על אחיהם כיון דהרשות נתונה לכל באי עול' שוביאו להסתחר העירה ולא הזכיר תשו' מוהרי"ק בשורש קצ"ב דנראה דלא דמיא נ"ד לנדון דמוהרי"ק וכמ"ש לעיל אע"ג דבתשו' ת"ז נסתייע ממנה לזכו' לבני ק"ק יאנינא מ"מ מ"ש כאן בתשו' אמ"ת נראה עיקר דדברי טעם הם וכמ"ש לעיל בשם הרמ"ה א"כ הוי נדון דמוהרשד"ם כנדון דידן ממש ששר העיר קרא דרור דכל הרוצה לבא יבא ויסתחר לפיכך אינן יכולין בני העיר לעכב על האורחי' לא מכח השר ולא בכח חרם ח"ו ואם עשו אין בגזרתם כלום כיון דשלא מן הדין הם מעכבים:

ובר מן דין כי כפי הבא בשאלה נראה כי מקדם קדמתא נהגו באותה העיר שלא ליטול שום מס וגאביל"א מהאורחים בימי היריד ועתה רוצים לתקנה מחדש לזה כבר הור' זקן הרב כמוהרש"ק בתשו' ן' ותפס בפשיטות דכגון דא לא מצו שוב לתקן ולעכב על האורחים וז"ל לא מבעיא אם נאמר שעכוב זה לא נתנהג מעולם וכבר מחלו זה לזה שכל א' הולך לעיר של קהל אחר ומה' באים לעירם ולא מיחה שום אדם על זה לעכב מכח הדין והיינו שלא יתבטל המשא ומתן בינינו הנפוצי' בגלות המר כל א' וא' מקצהו נע ונד בארץ להחיות את נפשו ואת נפשות ביתו ואולי כי האי גוונא מחלי אהדדי וכו' עכ"ל וכ"כ הרב הגדול מוהרש"ך בראשונות תשו' קפ"ד דכיון דמשנים קדמוניות נהגו לטובת האורחים שוב אינן יכולים לתקן ולשנות ממה שכבר החזיקו הסוחרים האורחים יע"ש א"כ הכא נמי דכוות' דכיון שנהגו מעולם ומשני' קדמוניו' שלא להכביד על האורחים בימי היריד בשאר ימות השנה שפורעים איזה מס האורחים ממה שקוני' ומוכרי' ודאי מחלי בני העיר לאורחים וכבר החזיקו הסוחרים שאינן מאותה העיר ושוב אינן יכולין לשנות בני העיר לתקן ולהעמיס עליה' כאמור:

באופן כי בהא סלקינא ובהא נחתינא כי מכל אלין טעמי נראה שאין בני העיר יכולים לעכב על האורחים לא ע"י השר ולא ע"י גזרת חרם ק"ו לא מן הדין ולא מן התקנ' ואם עשו לא עלתה בידם כלום ועתידין ליתן את הדין אם לא שיעשו כדת וכחק וכמ"ש בשם מוהרשד"ם ז"ל:

כל מ"ש הוא על הנחת השאלה אשר נזרקה מפי קדושים הרבנים הנ"ל ה"י ועליהם סמכתי לכתוב הנראה לע"ד:

איש צעיר שלמה בכמה"ר יעקב אאליון זלה"ה:

תוכן העניינים

שות שתי הלחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה