שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה יב
שאלתני ז"ל במ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות זכייה הלכה י"ג מקבל מתנה שטען ואמ' זו שתחת ידי אינה מתנה בידי וכו' דבריו קיימים ונשבע על זה שבועת היסת ותחזור לבעליה עכ"ל וכתב עליו הראב"ד ז"ל ותחזור לבעליה א"א רעיון רוח ונשבע היסת עכ"ל וה"ה ז"ל הביאה כלשון הזה ולא פי' מה היא ההשגה אך תמה מה ענין שבועת היסת כאן ובדרך אפשר יישב וסופם הניחו בצ"ע ואם נאמר שלא היה בספרי הרמב"ם ונשבע היסת ה"ה ז"ל כשהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל לשון זה וכו' עי"ש ש ע"כ שאלתך:
ונ"ל דכוונ' הראב"ד ז"ל לומר דהרמב"ם ז"ל אמר שני דברים ישבע וכו' ותחזור לבעליה וע"ז תפס עליו עמ"ש ותחזור לבעליה דמשמע דדרך חוב' וחיוב אמרינן שיחזור לבעליה לזה אמר רעיון רוח ונשבע היסת כדי להודיענו דדוקא שבועת היסת משביעין לזה כדי שיפטור ממנו אבל לא מפני שבועתו של זה זה נתחייב לנותן שיקבלנה אם היא מזקת לו בזמנינו זה שפורעים יציאות כפלי כפליים מההכנסות ונתפס בעד כל הקרקעות שבעיר וכיוצא אלא היא הפקר וכמ"ש רבינו בש"ע סי' רמ"ה ס"י עי"ש ובשלמא בדין דלעיל שאמר והנותן אוכל פירות כיון דאיירי בקרקע נאה שיש פירות ושבת לא תפס עליו הראב"ד ז"ל שאולי כוונת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"ה ז"ל אוכל פירות אם ירצה עי"ש אך בסיפא דקאמר ותחזור לבעליה דמשמע דע"י שבועתו של זה תחזור בחיוב לבעליה לזה תפס ואמר ונשבע היסת לומר לך דאין לנו אלא חלוקה אחת לבד מהשתים שהזכיר ואולי רבינו לא כיוון ועוד חזון למועד לעיין בדבר כי צ"ע: