אור ברסלב

שות שתי הלחם· רבי משה חגיז

שאלה ו

שאלה ה

לאהובי הגכיר החכם המעולה כמהר"א דיל ריאו מק"ק ליוורנו יע"א ע"ת לפ"ק:

שאלה. ראובן תושב ליוורנו עשה עסק עם גוי אחד מעיר רומה ומכר לו כמה סחורות לשלוח אותם לרומה ושם הגוי מחייוב ליתן כך וכך משי לפרעון אותם הסחורו' ביד מי שילכו ונתן הגוי סך ממון לערבות העסק ביד ראובן הנז' לשלוח ג"כ לרומה עם הסחורות שקנה וראובן כן עשה ששלח הכל ליד שמעון שבעיר רומה וכתב לו הנה שלחתי כך וכך סחורו' שתקבלם ותמסור אותם ביד הגוי הגוי הנז' אחר שיפרע לך סך כך במשי וכשהגיעו הסחורות ליד שמעון אמר לגוי כך וכך כתב לי ראובן על אלו הסחורות שקנית בליוורנו ואז הגוי התחיל למסור ביד שמעון קצת מהמשי לחשבון פרעון הסחורות ואמר שמעון שהמשי אינה טובה כמו שכתב לו ראובן ושהוא אינו רוצה ליתן הסחורות אם לא יתן משי אחרת טובה ונעשה קטטה בין הגוי ושמעון הנז' על זה והלכו לערכאות וחזר שמעון המשי שנתן לו הגוי ועשה דין עם הגוי ע"י הרשאה ששלח לו ראובן והוצרך שמעון לעשות הוצאות לדון עם הגוי ולבסוף גזר הדיין שבתוך כמה ימים יתן הגוי המשי שמחוייב ביד שמעון ואם יעבור הזמן הקצוב ימכרו הסחורות שבאו מליוורנו לחשבון הגוי בפומבי כדי שיפרע שמעון מורשה של ראובן מהחוב וכן היה שהגוי לא נתן המשי ונמכרו כל הסחורות ע"י הפובליק"ו אינקאנט"ו וקבל המעות הבית דין ואח"כ גזר הדיין ליתן המעות לשמעון לפרעון מקצת החוב מאחר שנמכרו בפחות משיווים ועדיין נשאר על הגוי סך מה לפרוע לתשלום הסחורות שקנה בליוורנו אחר כל זה שמעון הנז' שלח החשבון מהכל לראובן וחישב בה כל ההוצאות שעשה וגם שכר טרחו על הסחורו' ועל הדין שעשה עם הגוי והשאר שלח לפרוע לראובן ע"י אביו ואחיו שבליוורנו: אחר כמה ימים בא שמעון לליוורנו וסיפר לראובן כמה טרחות טרח עם הגוי על עסק הסחורות ששלח לידו ושהגוי איים וגיזם לו לרדוף לו עד לחייו על שמכר הסחורות וגרם לו הפסד גדול ע"ז ונשאר לגוי ע"ז משטמה בלבו להרע לו בכל מה שיכול עד שיהיה בלתי אפשר לו לשלוח עוד ממונו לרומה מחמת שהגוי יבקש עלילות לעכב אותן ביד מי שיהיו באמור לו שרוצה לחזור הדין שדנו לו שלא כהוגן ושמעון הנז' ישב בליוורנו בבית אביו ואחיו כאשר בתחל' ואחר כמה ימים ושנים ידע הגוי שבעיר רומה הסחורות ובעלי חובות של אביו ואחיו של שמעון והלך לערכאות ועכב אותן באומרו ששמעון הנז' גרם לו כל כך הפסד שמכרו הסחורות בחצי משיווים וע"ז הוצרך אביו של שמעון לעשות כמה הוצאו' ע"י אהוביו שברומה כדי לפטור את ממונו שעיכב ועכשיו תובע מראובן שיפרע לו ההוצאות שעשו לו ברומה מאחר שבאו מחמת הסחורות ששלח לרומה לבנו שמעון וראובן אומר שאינו חייב שכבר פרע לו כל ההוצאות שעשה עם הסחורות ובמכירתם ומאחר שהגוי בא עליו באלמות ושלא כדין לטעון עליו בעלילות דברים והראיה שהדיין עצמו פטר את ממונו ולא נתן יד לחזור הדין מכיון שנעשו הכל כדין וכשורה: גם טען ראובן שאביו ואחיו של שמעון הם הפסידו את עצמן בשלוח ממונם לרומה על שמם שהיו יודעי' שזה הגוי איים אות' לרודפם ואת ממונם יורנו מורנו אם חייב ראובן לפרוע לאביו ואחיו של שמעון הנז' ההוצאות שעשו לו ברומה להציל ממונם ושכמ"ה:

תשובה. אם הדברים כנים כאשר באו בשאלה בדברים ככתבם הדין פשוט הוא בעיני ובעיני כל חכם לב דראובן זכאי בדינו ואינו חייב לפרוע לשמעון שלוחו (ומכ"ש לאביו ואחיו של שלוחו) הנזק שגרם להם הגוי הדר ברומה שהיה בעל דבביה דראובן הדר בליוורנו ומזלייהו דאביו ואחיו של שמעון הוא דגרמא להו ה' ימלא חסרונם וכדי שלא להוציא לצד המנגד את ראובן חלק אראה לו את דרך עץ החיי' מאיזה טעם יצא ראובן זכאי בדינו וראשון לכל דבר אמינא ליה פוק חזי מה שפסק הרמב"ן ז"ל והביאה לפסק הלכה מרנא ורבנא הב"י ז"ל בסי' פק"ח עיניך וראה ז"ל מי שהגיע לו היזק בממון שלו מחמת שליחו' שולחו או שהעלילו עליו מחמת שליחות המשלח והפסידוהו ממון אם על המשלח לשלם לו נזקו:

תשובה. אין המשלח חייב בתשלומי נזקי השליח שלא מצינו תשלומי נזק אלא בנזקי עצמו או בנזקי ממונו כעין נזקי עצמו כלומר שפשע בשמירת ממונו והזיק ממונו אבל בנזק שהגיע לשליח מההזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו וכו' עי"ש ש ובשולחנו הערוך אשר לפני ה' בסי' הנז' הרי לך בהדיא דפטר למשלח כל זמן שלא פשע תידון לנ"ד מינה דמאחר דראובן לא פשע בעלילות הגוי שהעליל על קרובי שמעון שלוחו הרי זה נפטר כל עיקר ויוצא זכאי בדין: ודענא וראה דאין לחייב לראובן מכח מ"ש מרנא ורבנא בב"י בסי' הנז' סמוך ונרא' סמוך ונראה לתשוב' הרמב"ן ז"ל בשם הגהות מרדכי שכתב שאם ראובן הלך בשליחות שמעון בשכר ונתפס בדרך ולא בסבת שמעון שאין חייב לפדותו אבל אם בחנם הלך חייב לפדותו דשאלה שייכא בגוף הבעלי' וכו' כדאמרינן מה לי חבל בממונו וכו' עי"ש דמכח הג"ה זו לפום ריהטא יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דחייב המשלח בנזקי השליח נגד דעת הרמב"ם ז"ל אף אתה אמור לו דעל זה פקחתי עיני וכל טוב ראת' בנידונים קרובים לאלו דכתבו הפוסקי' האחרוני' דלא פליגי וחילקו בין הנושאים דהיינו היכא שההיזק הוא בגוף השליח דוקא אזי חייב המשלח בפדיונו מטעם שואל דחייב בעצומו של הדבר השאול אבל בנזקי ממון השליח שהוזק שלא מחמת פשיעו' המשלח מצורף לזה כי המשלח איננו שואל בנכסי השליח כי הרי המשלח לא שאל כי אם גוף השליח ולא ממונו ועדיפי מיניה הכא בנ"ד דיש לנו לצרף שאין הנזק לשליח עצמו ולא בממונו כי אם לאביו ולאחיו ובממונם שהוזק שלא מחמת פשיעות המשלח דאז ודאי המרדכי יודה לסברת הרמב"ן ז"ל וגם במוהרי"קו ז"ל שרש קל"א ובשאר אשלי רברבי דכתבו לחלק באופן זה ודומה לו ואזי יעלה בידך דדעת הרמב"ן ז"ל יהיה מוסכם גם מדעת המרדכי כאמור:

ועוד ראיתי ללמדך להועיל דמאחר שבהצעת מעשה השאלה עינינו הרואות ששמעון השליח נתפרע מראובן המשלח שכר טורחו על הסחורות ועל הדין שעשה עם הגוי ובא לחשבון ברור וצלול ע"ז עיין עליו ויעלה בידינו לחזק במסמורת האי חלוקא דרבנן במילתא דתליא בסברא והדבר סובב סובב לקרב דעת המרדכי לדעת הרמב"ן ז"ל והיו לאחדים בידך דהנה עד כאן לא קאמר המרדכי שחייב המשלח בנזקי ממון השליח, אלא כשהשליח עושה שליחותו מאהבה שלא על מנת לקבל פרס דאז ודאי השכל מחייב שהמשלח יהיה לו דין שואל להתחייב בנזקי שלוחו אך אמנם אם השליח שכיר הוא ובא בשכרו לעשו' שליחתו לאו מכללא אתמר אלא בפירוש' קאמר לה המרדכי והגאון בעל ההגהות מוהרמ"א ז"ל בסי' הנז' דפטור המשלח מנזקי השליח עיין עליו א"כ אוף הכא ששמעון נתפרע שכר טורחו מראובן דין שליח בשכר אית ליה ולהנאת עצמו כיון במה שירד עם הגוי לדין וא"כ אח"כ לסבה זו נקט בלביה הגוי לרודפו הרי זה אין על ראובן חטא ומכ"ש פשע להיו' עליו דין שואל ושמעון ודאי לאו שאול מתקרי בדינא אלא דין שכיר יש לו שהרי כל מה שעשה לא עשה כי אם לצרכי עצמו וכגון דא לאו שאול מיקרי כמ"ש מוהריק"ו בשרש קנ"ה ובפרט כי אנו רואין כי המרדכי לא קרא שאול רק לאותו השליח ששם עצמו בסכנת דרכים בשביל שליחו' המשלח אבל האי שליח דהוה יושב ברומה וכתב לו ראובן מליוורנו שיתעסק בענין סחורתו שמכר לגוי כדרך ומנהג הסוחרים והפאטורי"ש והוא סבר וקביל להשתדל בעבור ראובן הדר בליוורנו. על סמך שהיה לו להתפרע משכירתו חלף עבודת שליחותו א"כ אם אח"כ העליל עליו הגוי מה יעשה לו ראובן ומכ"ש שהעלילה וההזק לא הי' כי אם לאבי השליח ולאחיו כנז' בשאלה ובכן ודאי אין ראובן המשלח חייב בנזק ההוצאות שהוצרך לעשו' אביו של השליח לפטור את ממונו שעיכב הגוי ברומה ומזלייהו גרם כי בשכר עשה שמעון שליחותו וכיון שנפטר ראובן משמעון שהיה שלוחו אין ספק שנפטר מהנזק שבא לאחרים מחמתו חמת הגוי המזיק שרצה להזיקם על לא חמס בכפיהם:

סוף דבר הדין ברור הוא שראובן זכאי בדינו ואינו חייב לשלם הנזק שהיה לאבי שלוחו ואפי' תימא שהוא מחלוקת בין הפוסקים הואיל ויש פנים לדמות נ"ד לדינא דקא פסיק ותני מרנא ורבנא מהריק"א ז"ל סוף סי' הנז' בשם הרמב"ן ז"ל הרי אלו שמעון ולוי אחי' ואביהן שכפי המובן כיס אחד ועיסה אחת להם והואיל והם הבאים להוציא מיד ראובן המשלח עליהם להביא ראיה שתביעתם דומה לדין דכתב המרדכי ודהלכה כוותיה עאכ"ו דכבר ביארנו שגם המרדכי יודה בנ"ד דראובן פטור ובפרט במה שנצרף עוד טעם אחר והוא דשבתי וראה בדברי הצעת השאלה שכל מעשיו של שמעון בשליחותו נגד הגוי לא היה באלמות כי אם על על ידי גזרת הדיין שעל פי גזרתו נעשה מכירת הסחורות שבאו מליוורנו לחשבון הגוי וגם על פי גזרתו נמסרו המעות ליד שמעון. א"כ איפה אין מקום כלל לדמות דין זה לדין דערב שכתב הרא"ש ז"ל בכלל ח"י סי' חו"ט והביאה בנו בעל הטורים בחה"מ סי' קל"ה ודכוותיה דכתב המרדכי באורך בפ' הגוזל בתרא עי"ש:

דהנה דהרואה יראה דהמרדכי עצמו כתב דאם יש עדים שכבר פטר הגוי את הערב אם חזר הגוי והעליל לערב דאז המעמידו לערב הוא פטור כיון דאריה דארבא כבר הבריחו מעליו בעת שפטרו אלא דשוב בא ארי ממילא א"כ הכא דהכל נעשה ונגמר על ידי דיין דמתא ולא שבא עליו בעקיפין הרי אין כאן אריה דארבע ראובן המשלח עליה דשמעון השליח כדי שנאמר לו קום סלקוהו מעליו דאפי' תימא דהגוי שנתעסק עמו הוא גופי' ארי. מה שאין כן האמת לפי דהרי זה נעשה שועל על פי גזרת הדיין שדן אותם דין אמת כפי נמוס ומנהג הסוחרים ותא חזי כי גם אסוף דינא יצא על פי הדיין האחרון ממון אביו ואמו של השליח פטור א"כ אין לך פיטור ערב גדול מזה ואפי' התם היה מודה הרא"ש ז"ל וגם המרדכי ז"ל דאם הדיין פטרו פעם אחת מהערבות שלו אם הגוי חזר והעליל עליו דהוא פטור ואמינא הכא הכי נמי כל זמן שהשליח כל מה שעשה היה עפ"י המשפט שירד שם עם הגוי הרי נפטר פעם אחת ואם הגוי חזר והעליל עליו מזלו גרם ובה סלקינן ונחתינן דדעתי זה הוא דעת התורה הולך מסכים דאין לחייב לראובן הנז' בשאלה זו מדינא דגרמי דודאי כבר הוכחנו דלית בנ"ד דינא דגרמי דהא קי"ל דדינא דגרמי לא מיקרי רלא בבריא היזקא ושנעשה ההיזק מיד ושיעשה בגוף דבר הניזוק אבל הכא בנ"ד לכל המרבה אינו אלא כי אם גרמא בנזיקין דקי"ל דאף דדיינינן דינא דגרמי כר"מ מ מ"מ בגרמא בנזיקין פטור:

ואני טרם אכלה לדבר אסמוך ראשי ורובי בהורא' זו והשען גם על ההיא דגרסינן בירושלמי והביאוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל פרק הגוזל בתרא ובפרקא בתרא דכתובות ריב"ל אומר אין לך נתפש על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת וכו' עי"ש ופסק אבי התעודה הרמב"ם ז"ל כוותיה דריב"ל בפ"ח ח מה' חובל ומזיק לה' מי שנתפש על חבירו ולקחו גוים ממון ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם וכו' עי"ש ובטור סי' קכ"ח והמרדכי בפ' הגוזל ומאכיל בשם רבינו שמחה ור"י בן אברהם והרמב"ן והרב התרומות בשער ע' ושאר הפוסקי' ועיין במ'ור הב"י סי' קס"ג ס"ט מה שהביא דעת הרשב"א בתשו' על ראובן ושמעון שהיו דרים בבית הסמוך לטפסר וכו' עד ועוד שאפי' עשו דבר שיתחייבו עליה מן הדין והטיל הטפסר האונס על הציבור ונתנו לו ממון וסלקוהו אינם חייבין לשלם להקהל שאין אדם נתפס על חבירו וכו' עי"ש ובשו"ת התורת אמת סי' ע"ו ומהרש"ך ח"א קל"ז ותידון מהאי לנ"ד דאביו ואחיו של שמעון נדון אותם כזרים אפי' לגבי שמעון גופיה שנתפסו בעבור המעשה שעשה עם הגוי אנס אותם כי בנים האכילוהו בוסר ושיני אבות הקיא ומאחר שכן ראובן יכול לומר לאביו ולאחיו של שמעון לאו בעל דברים דידי אתון לכו אל שמעון שבעבורו נתפשתם ואח"כ כשיבא שמעון לתבוע מראובן יהפוך עליו מכח הדין הגמור שכתבנו לזכותו שהוא פשוט והאריכות בו הוא דבר שפתים אך למחסור ברם כדי שלא להשיב פני שואלי ריקם. לפי הצעת השאלה ערוכה כתבתי שתי שורות הללו בדרך קצרה לפי קוצר הזמן והשעה שאינה פנויה לפני ועל הדין ועל האמת הנלע"ד נאם המני"ח ז"ל:

הסכמת דנאו האמתי אהו' מוהו"ר צבי שהיה אב"ד בק"ק המנו ג אלט נה וואנזיבעק ש"ן ולע"ע בק"ק אמשטרדם ש"ן. עת רצון לפ"ק:

דבר ברור הוא שאין אדם נתפש על חבירו אפי' ככולא וכרגא דמלכא אלא דהא שתא ומשום דינא דמלכותא דינא אבל שתא דחליף הואיל ואיפייס מלכא חליף ואפילו כשחבירו חייב אין צריך לשלם להנתפש בעבורו כ"ש כשאין חבירו חייב כלל להתופש אלא שבאלמות בא על שמעון ותפשו בעד ראובן שראובן פטור ובענין השליח הנתפש בדרך שיש מי שחייב את שולחו מדין שואל זה לי עשרים שנה הקשתי לשאול דהקי"ל לשאלה בבעלים פטור והאיך אפשר לחייב בשאלות הגוף יותר מבשאלות הממון וכיון דבשואל ממון חבירו ושאל בעליו עמו פטור אפילו בפשיעה כ"ש בשואל גופו של חבירו שהוא פטור מכל אשר יקרה לנשאל אפי' בפשיעתו שואל שהרי בעליו עמו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ובמקום אחר כתוב אצלי בארוכה על נדון הלז לא עת האסף פה ואפריין נמטייה לאהו' החכם השלם הדיין המצויין הרב הפוסק נר"ו שחזר על כל צדי צדדין ויפה דן דן זיכ' את ראובן ודבריו אינם צריכים חיזוק וענותו תרבני לבא על החתום הכותב בנחיצה רבה הטרוד מאד. הצעיר צב"י אשכנזי ס"ט אמשטילרדם יע"א אחד עשר יום לחודש אדר שני שנת ע"ת רצון לפ"ק:

תוכן העניינים

שות שתי הלחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה