שות שתי הלחם· רבי משה חגיז
שאלה ד
על מה שהביא רבינו הב"י ז"ל בחה"מ סימן ש"פ תשובת הרשב"א א ז"ל דכתב ז"ל. שאם שמעון החזיר השטר לגוי שהוא פטור לפי שאין כאן דינא דגרמי שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לגוי וכל שאינו ניזוק מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בניזקין וכו' עי"ש הקשה מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ שלו סי' לג דס"ה ע"ב דאם מטעם שאינו נזוק מיד בחזרת השטר לגוי לא מקרי דינא דגרמי א"כ למה בשורף שטרותיו של חבירו מודה הרשב"א ז"ל לר"י ז"ל דהוי דינא דגרמי וחייב והניחה ה"ה הנזכר ז"ל בצ"ע וזכרוני דבתשובת מוהרש"ך ומוהר"א א ששון וגם בתשובה א' לה"ה מ"ה אבי אמא ז"ל חילקו בזה אבל באמת אינם נמצאים אתי כעת עתה. לכן אכתוב מה שחלקתי עתה ואם המצא ימצא על שמם יקרא והחילוק לפע"ד ד הוא זה כי בדין השותף כיון שהלוה הוא מוחזק וזה בא להוציא מבלי שטר נמצא דמההיא שעתא מקלי קלייא וביד הלוה לכפור ולהחזיק במה שבידו והיינו בשב ואל תעשה אבל במחזיר שטר פרוע לגוי שהגוי הוא המלוה ובא להוציא הדבר קשה להוציא מיד המוחזק אפילו בשטר מקויים ולהכי אפשר שהגוי לא יעשה עולה כזו לשוב ולתבוע וא"כ אינו דינא דגרמי אלא גרמא בנזיקין והא לך שבדין הילך לא מהני השטר:
ועל דרך זה יהיה משלי או משל רבותי הנז' ז"ל תרצתי מ"ש ה"ה בעל כה"ג בסימן ל"ח סק"ח לסברת ר"ח דס"ל דעדים שאמרו שקר העדנו דפטורין מלשלם. דלמה לא יתחייבו בדינא דגרמי עי"ש ועם מ"ש ניחא דכיון שאלו מעידין בדבר שהמלוה צריך להוציא מיד המוחזק אפשר שלא יעשה עולה להוציא המלוה מהלוה בדבר שקר ואפילו שנאמר דכבר נעשה מעשה ע"י העדות הוא ופרע הלוה למלוה ואח"כ אמרו העדים שקר העדנו כיון דבשעה שהעידו לא היה ברור ההיזק שהמלוה יוציא ויעשה מעשה ע"י עידי שקר ואפילו שאח"כ נעשה לו בריר הזיקא ודינו דינא דגרמי אלא גרמא בנזיקין ופטור ועוד אפשר שכיון שהמלוה אפשר שהוא אמתית אעפ"י שבענין העדות העידו שקר שלא היתה המלוה בפניה ולא הודה בפניהם עכ"ז אפשר להיות אמת ולהכי לא מחייבינן לעדים כיון דלא בריר לן הזיקא שאפשר דאין כאן היזק כלל אלא פרע בחובו שהיה חייב באמת ודוק: