אור ברסלב

שות שמחת החג· רבי גרשון חנוך הניך פישמן

סימן ל

סימן כט

הרמב"ם פ"ב מהל' שגגות הל' ת' כתב וז"נ כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עלי' כרת בשגגה הרי פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד וכו' וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת ושכח ומל שניהן בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחוי' היא אצלו ומצוה עשה אעפ"י שהן שני גופין הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק וכו' ע"כ. משמע מסתימת דברי הרמב"ם אלו דהא דפטור בחל שניהן לא שנא במל דאחד בשבת תחילה ול"ש במל דשבת תחילה דנמצא דאח"כ כשמל דאחד בשבת או דערב שבת כבר לא ניתנה שבת לדחית אצלו אעפ"כ פטור, והנה דברי הרמב"ם לקוחים מסוגית הש"ס דשבת (דף קל"ז ע"א) דאיתא שם במתניתין מי שהיו לו שני תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ושם בסוגיא דתני' אמר ר' מאיר לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא פטור על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר וכו' עיי"ש בסוגיא, והנה הרמב"ם דפסק דבין דמל את של ע"ש בשבת ובין דמל את של אחד בשבת בשבת דפטור פסק כר' יהושע אליבא דר"מ דפוטר בשניהם, והנה שם ברמב"ם בהל' י"ג כתב וז"ל השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת ויקטיר אימורים לערב וכן אם שחט יתר על חובת היום חייב חטאת על התוספת ופירש שם הכס"מ דהא דכתב הרמב"ם וכן אם שחט יתר על חובת היום כוונתו הוא דשחט קרבנות אחרים לשם אימורי ציבור וע"ז כתב חייב חטאת ומשמע מסתימת לשונו של הרמב"ם דבין דשחט הקרבנות האחרים לשם אימורי ציבור אחר ששחט האימורי ציבור ובין דשחט הקרבנות האחרים לשם האימורי ציבור קודם ששחט האימורי ציבור בעצמן דנמצא דעדיין ניתנה שבת לדחות אצלו להאימורי ציבור אעפ"כ סבירא לי' להרמב"ם דחייב והקשה שם הלח"מ על דברי הרמב"ם אלו מסוגית הש"ס דפסחים (דף ע"ב ע"א) דהנה שם במתניתין (דף ע"א ע"ב) איתא הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראוין חייב ואם ראוין הן ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר א"ל ר' אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו וכו' א"ל ר' אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה (פירש שם רש"י ז"ל וז"ל שיש להן קצבה שאינו רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטתן וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג דלא הי' לו לטעות בדבר עכ"ל) תאמר בפסח שאין לו קצבה (פירש שם רש"י ז"ל וז"ל תאמר בפסח שאין לו קצבה שהכל צריכין לכך והרי הוא רואה את אחרים הרבה עוסקין בכך וטרוד להתעסק במצות ואפילו שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וקסבר שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך הלכך טועה בדבר מצוה הוא עכ"ל), והנה שם בסוגיא אמרינן למימרא דכל היכא דאית לי' קצבה מחייב ר"י והרי תינוקות דיש להן קצבה ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למולו אחר השבת וכו' אחר למולו בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר הרי דר"י פוטר אעפ"י דיש להן קצבה נמי ומשני א"ר. אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' הכא כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא פירוש דהא דפטר ר"י גבי תינוקות אע"ג דיש להן קצבה מיירי דקדם ומל של ע"ש ברישא דנמצא דבשעה שמל זה יש אחד דחובת היום עליו אבל התם מיירי דשחט לאימורי ציבור ברישא דנמצא דאח"כ כשטעה ושחט אחר לשם אימורי ציבור ליכא כבר אותו של חובת היום דדחי שבת הלכך חייב וכל זה היינו דוקא בדבר שיש לו קצבה אבל בפסח דאין לו קצבה ליכא נ"מ אם שחט הפסח קודם או אח"כ דעל כל אופנים פטור אבל מ"מ ראינו מסוגיא זאת דבדבר שיש לו קצבה דהיינו תינוקות ושחט לשם אימורי ציבור איכא נ"מ מאי דעביד קודם דהיינו אם מל אותו של שבת תחילה או שחט אותו של חובת היום תחילה אז כשמל של ע"ש אח"כ או שחט קרבנות אחרים לשם חובת היום חייב אבל אם מל של ע"ש תחילה או שחט הקרבנות אחרים לשם חובת היום תחילה פטור, והנה הרמב"ם דפסק בשני תינוקות דטעה ומל של ע"ש בשבת דפטור על כל אופנים בין דמל של ע"ש תחילה ובין דמל אותו של שבת תחילה ובקרבנות פסק דאם שחט קרבנות אחרים לשם חובת היום דחייב על כל אופנים אפילו דשחט הקרבנות האחרים לשם אימורי ציבור קודם ששחט האימורי ציבור הוא תרתי דסתרי לפי מה שביארנו וגם הוא דלא כסוגית הש"ס דפסחים שהבאנו לעיל דמבואר שם דאיכא חילוק בין דעביד דחובת היום תחילה לעביד מה שטעה קודם ודוק:

והנה מה שכתב הכס"מ דהא דכתב הרמב"ם וכן אם שחט יתר על חובת היום דחייב חטאת היינו הפירוש דשחט קרבנות אחרים לשם קרבנות של חובת היום לענ"ד אין דברי הרמב"ם סובלים פירוש זה דמשמעות דשחט יתר על חובת היום משמע דהיינו דהי' צריך רק למוסף אחד לקח ושחט שני מוספין או שני תמידין בבוקר אבל לא שלקח קרבן אחר והקריב לשם קרבן זה דבגוונא זה לא מיירי הרמב"ם כלל ויכול להיות דבגוונא זה סבירא לי' להרמב"ם דפטור משום דהא עביד מצוה דהא הקרבן כשר והרמב"ם דמחייב חטאת בשחט יתר על חובת היום מיירי דלקח בהמה בעלמא ולא קרבן אחר ושחט לתוספת על חובת היום דאז בודאי חייב דכיון דפסול לגמרי ודוק. אך מ"מ קשה לומר דהרמב"ם פסק כר"מ דשחט לשם אימורי ציבור פטור דא"כ הי' לנו ג"כ להשמיענו דין זה ובכלל קשה מזה למה לא הביא הרמב"ם דין זה דשחט לשם אימורי ציבור אי חייב או פטור ובדברינו להלן אי"ה יבואר זה: והנה לפענ"ד יש להעיר בדברי הרמב"ם הנ"ל אך כדי להקל על המעיין נביא מקודם תוכן סוגית דשבת (דף קל"ז ע"א) ודפסחים (דף ע"ב ע"א) ונבאר מה שיש לדקדק בהן, דהנה שם בשבת מבואר דבהך פלוגתא של ר' יהושע ור' אליעזר איכא מחלוקת של תנאים אליבייהו דר"ש בן אלעזר סובר דלא נחלקו ר' אליעזר ור"י על מי שהיו לו ב' תינוקות למול אחד בשבת וא' אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דחייב על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול בערב שבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ור"מ סובר דלא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת דפטור משום דהא עכ"פ עביד מצוה על מה נחלקו על מי שהיו לו שני תינוקות למול א' בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור"י פוטר משום דהי' טרוד בטירדא דמצוה, והנה שם בסוגיא מביא עוד ברייתא תני ר' חייא אומר הי' ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו ב' תינוקות למול א' בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ופרכינן שם השתא ר"י סיפא דלא קעביד מצוה פוטר רישא דקעביד מצוה מחייב אמרי דבי ר' ינאי רישא דמחייב ר"י מיירי בקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות אצלו סיפא ניתנה שבת לדחות אצלו ע"כ, והנה זאת מבואר למאן דמעיין בה בסוגיא דברייתא דתני ר' חייא לא פליג על הך ברייתא דלעיל דר"מ אומר דהיכא דהיו לו שני תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת דר"א ג"כ מודה לר"י דפטור דזאת בודאי גם הברייתא דתני ר"ח מודה בזה אך הברייתא דתני ר"ח מוסיף וקמשמע לן דבד"א דבהאי גוונא מודה ר"א לר"י דפטור אלא בלא קדם ומל של שבת בע"ש דניתנה שבת לדחות אצלו להך תינוק דזמנו בשבת אבל אם קדם ומל את של שבת בערב שבת דאז אדרבה מודה ר"י לר"א דחייב משום דאז לא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל ודוק. וכן פירשו האחרונים ז"ל:

אך לכאורה נסתפקתי בהאי סוגי' בהא דמשני ר' ינאי דלכך מחייב ר"מ אליבא דר"י נמי בא' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת אע"ג דעביד מצוה והרי בסיפא דלא עביד מצוה פוטר ומוקי ר"י דרישא מיירי בקדם ומל של שבת בע"ש נסתפקתי בזה אם דוקא קאמר ר' ינאי בקדם ומל של שבת בע"ש דאז מחייב ר' יהושע אבל בקדם ומל של שבת בשבת אע"ג דבשעה שמל של ע"ש כבר הי' של שבת מהול ולא ניתנה עוד שבת לידחות אצלו אעפ"כ פטר ר' יהושע משום דעכ"פ ניתנה השבת של היום לדחות אצלו מעיקרא או נימא דעיקר תירוצו של ר' ינאי הוא דבשעה שמל של ע"ש כבר הי' התינוק של שבת מהול ולא ניתנה שבת לדחות אצלו עוד וזה לא שנא לו אם התינוק של שבת מל בע"ש או דמל בשבת תחילה אך כיון דלא ניתנה שבת לדחות אצלו עוד סבירא לי' לר"מ דר"י ג"כ מודה דחייב בזה והא דנקט ר' ינאי הלשון דמל של שבת בע"ש ולא נקט סתם דמל של שבת תחילה דלהוי משמע דאין נ"מ אימת מל של שבת רק העיקר דנימול תחילה יכולין לומר בפשטות דר' ינאי קמ"ל באיזה אופן בא לידי טעות כיון דאחד הי' לו למול בע"ש אמאי איחר אותו ולא מל אותו בזמנו ע"ז אמר ר' ינאי דמיירי דמל של שבת בע"ש והוא סבר דמל אותו של ע"ש אבל באמת ליכא נ"מ אימת נימול אותו של שבת ודוק, וחפשתי ומצאתי בירושלמי פסחים פרק ו' הל' ה' (דף מ"ד ע"ב) דפוס ראם שזהו מחלוקת אמוראים אליבא דר' ינאי דאיתא שם אמר ר' זעירא מילתא דר' ינאי אמרה והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת פירוש דהא דמחייב ר"מ אפילו אליבא דר' יהושע מיירי דמל של שבת בע"ש, מלו בשחרית פי' שם הק"ע וז"ל תינוק של שבת מל שחרית ובין הערבים מל את של אחר השבת או של ע"ש מי אמרינן כיון דניתנה שבת לדחות אצלו פטור או דלמא בהאי שעתא בין הערבים לא ניתנה לדחות אצלו עכ"ל והיינו ספקתינו ממש, רבי זעירא אמר סבר רבי ינאי פטור רבי אבא אמר חייב, וליידא מילה, ופי' שם הק"ע וז"ל לר' אבא פריך א"כ לאיזה צורך אמר ר' ינאי שקדם ומל של שבת בע"ש הא אפילו קדם ומל בשבת חייב ומשני להודיעך היך דרכן של תינוקות להתחלף פירוש ר' ינאי קמ"ל האיך בא לטעות שלא למול תינוק של ע"ש בע"ש ופירש דמיירי דמל של שבת בע"ש וסבור דמל של ע"ש כאשר ביארנו לעיל, ראינו מכאן דבספקתינו הוא מחלוקת של ר' זעירא ור' אבא אליבא דר' ינאי אך מסוגיא דפסחים שהבאנו לעיל נראה מבואר דתלמודא דידן סבירא להו כר' זעירא דהא דאמר ר' ינאי והוא ששכח ומל של שבת בע"ש הוא בדוקא אבל במל שחרית פוטר ר' ינאי: והוא דהנה שם בפסחים (דף ע"ב ע"א) פרכינן מהא דר"י מחייב בשוחט בשבת לשם אימורי ציבור משום שיש להם קצבה הא בתינוקות תנן דאם היו לו שני תינוקות אחד למול בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דר"א מחייב ור"י פוטר אלמא אע"ג דתינוקות יש להן קצבה מ"מ פוטר ר' יהושע ומשני דהכא מיירי דקדם ומל את של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' ומתניתין מיירי דקדים ושחיט לאימורי ציבור ברישא והדר פרכינן שם אי הכי ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא והתני' רבי חייא אומר לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת דחייב על מה נחלקו וכו', וקס"ד דהא דסבירא להו דחייב הוא משום דקדם ומל של שבת תחילה לכך מחייב ר' יהושע הרי דבקדים ושחיט לאימורי צבור חייב ומשני ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פוטר ר"י וכו' אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש שלא ניתנה שבת לדחות וסיפא ניתנה שבת לדחות אצלו פירוש דהא דמחייב ר' יהושע לאו היינו טעמא משום דקדים ומל של שבת תחילה דבהאי גוונא נמי פטר ר"מ דהא פטר בשחוט ג"כ לאימורי ציבור ברישא והא דמחייב ר"מ מיירי בקדם ומל של שבת בע"ש דאז לא ניתנה של שבת לדחות אצלו כלל, הרי לך בהדיא דאע"ג דמחייב ר"מ אליבא דר"י בקדם ומל של שבת בע"ש היינו דוקא בע"ש אבל בקדם ומל של שבת תחילה פוטר ר"מ אליבא דר"י דהא פטר בשחט לשם אימורי ציבור אפילו בשחט אימורי ציבור ברישא וטעמא דמילתא דנהי דמל של שבת תחילה אבל מ"מ כיון דסוף כל סוף ניתנה שבת זו לדחות אצלו פטור אפילו דמל של ע"ש אח"כ והא דמחלק שם בפסחים לעיל דאם מל של שבת תחילה חייב אם מל של ע"ש אח"כ והא דפטר ר' יהושע מיירי בקדים ומל את של ע"ש בשבת קודם שמל את של שבת היינו משום דהתם קאי אליבא דר' שמעון בר' אלעזר דסבירא לי' דמחלקותם של ר"א ור"י הוא באחד למול בשבת וא' בע"ש אבל בא' למול בשבת וא' אחר השבת כ"ע סבירא להו דחייב אבל אליבא דר"מ דסבירא לי' איפכא דמחלוקותם הוא דוקא בא' למול בשבת וא' אחר השבת אבל בא' למול בע"ש וא' בשבת כ"ע סבירא לי' דפטור וסבירא לי' נמי במתניתין דהשוחט לשם אימורי ציבור פטור אפילו בקדם ושחט לאימורי ציבור ברישא מוכרחין לומר אליבי' דאפילו בקדם ומל של שבת תחילה נמי פוטר ר' יהושע וגוונא דמחייב ר' יהושע היינו דמל את של שבת בע"ש דאז לא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל ואיכא חילוק בין דמל של שבת תחילה בשבת גופי' דאז פוטר ר' יהושע כיון דעכ"פ ניתנה שבת לדחות אצלו ובין דמל של שבת בע"ש דאז מחייב ר' יהושע כיון דלא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל:

וכדי להסביר הדבר בסברא ובטעמא נראה דהנה יש לחקור הא דפטרינן אם טעה ומל את של ע"ש בשבת או של אחר השבת בשבת אליבא דר"מ אליבא דר"י אם הטעם הוא משום דאמרינן כיון דטעה בדבר מצוה ורצה לעשות מצוה דיינינן לי' כאנוס ולא שוגג ולכך פטור מחטאת או נימא דטעמא אחרינא הוא משום דכיון דניתן שבת לדחות אצלו הוי לגבי' האיסור דשבת לענין זה קיל דלא נוכל לחייבו קרבן אם עבר על איסור זה בשוגג, והנה שם לעיל בפסחים לא נקט הש"ס לישנא דניתנה שבת לדחות רק טעמא דטירדא דאיתא שם אמר ר' אמי הכא במאי עסקינן כגון שקדם ומל את של ע"ש בשבת דאיכא הך דשבת דטריד בי' נקיט הש"ס לישנא דטירדא משמע דהוא מטעם אנוס והתם קאי אליבא דר' שמעון בן אלעזר דסבר דמחלוקת של ר"א ור"י הוא דוקא בא' למול בשבת וא' בע"ש אבל בא' אחר השבת גם ר"י סובר דחייב ולקמן שם דמיירי אליבא דר"מ דסבירא לי' אליבא דר' יהושע דפטור בין בא' בע"ש וא' בשבת ובין בא' בשבת וא' אחר השבת נקיט הש"ס הטעם דניתנה, שבת לדחות אצלו וטעמא דניתנה שבת לדחות אצלו הוא לא הטעם משום אנוס רק הטעם הוא משום דכיון דניתנה שבת לדחות אצלו הוי לגבי' האיסור שבת לגבי עבירה זו של חובל במצות מילה קיל דלא נוכל לחייבו קרבן וראי' לזה דפרכינן א"ל ר' אשי לר' כהנא הכא נמי הרי ניתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא א"ל לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב הרי דרצה ר' אשי לומר דאפילו מל של שבת בע"ש נמי יהי' פטור משום דניתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא אע"ג דלא שייך כאן כלל טעמא דאנוס הרי מוכרחין לומר דהא דניתן שבת לדחות לענין איסור זה הוי קולא באיסור שבת דלא לחייבו חטאת אך ר' כהנא משני לי' דכיון דלא ניתן לדחות לו רק לאחר לא הוי קולא לגבי' אבל היכא דיש לו תינוק למול בשבת בזמנו דכיון דניתן לו למול הוי קולא בעצם האיסור ולכך פטור וטעם זה נוכל רק לומר אליבא דר"מ אליבא דר' יהושע דפוטר בין דהי' לו תינוק למול א' בשבת וא' בע"ש ובין בא' בשבת וא' אחר השבת אבל אליבא דר' שמעון בר' אלעזר דסבירא לי' דהיכא דהיו לו שני תינוקות א' למול בשבת וא' למול אחר השבת גם ר' יהושע מודה דחייב וכן אליבא דר' אליעזר אפילו אליבא דר"מ דג"כ מחייב באופן זה לא נוכל לומר אליבייהו דהטעם דפטרינן הוא משים דכיון דניתן שבת לדחות אצלו הוי לגבי' האיסור דשבת קיל דא"כ הוי להו למפטרי' גם באופן זה נמי דהיינו אפילו היו שני תינוקות א' למול בשבת וא' אחר השבת ולכן מוכרחין לומר אליבייהו דהטעם דפטור בטעה בדבר מצוה הוא משום טעמא דאנוס ובזה האופן דלא עביד מצוה סבירא להו דלא הוי אנוס כי אם שוגג בעלמא ודוק. ולהכי נמי אמרינן דלר"מ אפילו בקדם ומל של שבת בשחרית ואח"כ מל של ע"ש נמי פטור משום דכיון דהטעם דפטור הוא משום דהאיסור דשבת קיל לגבי' הוא אפילו במל של שבת תחילה כיון דסוף כל סוף שבת זו קיל לגבי' אך בקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות אצלו כלל אז מחייב ר"מ אפילו אליבא דר' יהושע ודוק:

ולפי ביאורנו זה נלענ"ד לומר דהא דאמרנו דאע"ג דר"מ סבירא לי' דאם מל של שבת תחילה גם ר' יהושע מודה דחייב היינו דוקא במל של שבת בע"ש אבל אם מל של שבת תחילה בשבת גופי' כגון דמל של שבת שחרית ושל ע"ש בין הערבים אז סבירא לי' לר"מ דפטור משום דכיון דניתנה שבת לדחות אצלו פטור וביארנו זה לעיל נראה דהיינו דוקא אליבא דר' יהושע אבל אליבא דר' אליעזר סבירא לי' לר"מ שפיר דחייב ג"כ בהאי גוונא, אע"ג דסבירא לי' לר"מ דלא נחלקו ר"א ור"י אלא דוקא באחד למול בשבת וא' אחר השבת אבל בא' למול בע"ש וא' בשבת גם ר"א מודה דפטור מ"מ היינו דוקא דלא קדם ומל של שבת תחילה אבל היכא דקדם ומל של שבת תחילה מחייב ר' אליעזר, אע"ג דר' יהושע פוטר גם בכי האי גוונא, דכיון דביארנו דטעמא דפטור בקדם ומל של שבת תחילה היינו משום דנתנה שבת לדחות אצלו הוי לגבי' קולא באיסור שבת גופי' ולכך פטור וזה הסברא לא סבירא לי' אלא לר' יהושע דפוטר בכל גווני אבל ר' אליעזר דמחייב בא' למול אחר השבת וא' למול בשבת הרי לא סבירא לי' טעם זה ולא נשאר אלא טעמא דטירדא ומהאי טעמא צריך להיות חייב דכיון דמל של שבת תחילה ליכא מאי דטריד בי' וכדמפרש שם ר' אמי אליבא דר' יהושע אליבא דרשב"א כן צריך להיות אליבא דר' אליעזר אליבא דר"מ ודוק בזה.

ונתיישב בדברינו אלה דברי התוס' שם בפסחים (דף ע"ב ע"א) ד"ה שקדם ומל של שבת בערב שבת וז"ל הוי מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם אלא וכו' והקשה הלח"מ וכן מצאתי בהגהות רש"א תמיהא גדולה על דברי התוס' היכא מצי לפלוגי בדידי' בין קדם ומל ללא קדם דהא בסיפא קתני מחלוקת של ר' אליעזר ור' יהושע ואי לא קדם ומל של שבת בע"ש א"כ גם ר' אליעזר מודה דפטור דהא ר"מ סובר דמחלוקת של ר"א ור"י הוא דוקא בא' למול בשבת וא' אחר השבת אבל בא' בשבת וא' בע"ש גם ר"א מודה דפטור א"כ היכי מצי לפלוגי בדידי' הא בקדם כ"ע סבירא להו דחייב ובלא קדם כ"ע סבירא להו דפטור כמו שביארנו וזהו תמיהא גדולה ולא ראיתי נגר ובר נגר דיפרקיני', אבל לדברינו יתורץ דברי התוס' בפשטות דזאת ביארנו דאע"ג דר' אליעזר מודה בא' למול בשבת וא' בע"ש דפטור מ"מ היינו דוקא בלא מל של שבת תחילה אבל במל של שבת תחילה סבירא לי' לר"א דחייב ולר"י הא ביארנו דפטור גם בהאי גוונא אך בקדם ומל של שבת בע"ש אז מחייב ר"י א"כ אתי דברי התוס' כפשטן דמצי לפלוגי בדידי' דרישא מיירי בקדם ומל של שבת בע"ש בזה האופן כ"ע מודו דחייב דר' יהושע ג"כ מודה בזה ובסיפא מיירי דלא קדם ומל של שבת בע"ש אבל מ"מ באותו שבת מל תחילה את של שבת ואח"כ מל של ע"ש דבהאי גוונא איכא מחלוקת של ר"א ור"י דלר"א גם בהאי גוונא מחויב ולרבי יהושע בהאי גוונא פטור כיון דניתנה שבת לדחות אצלו כאשר ביארנו לעיל, ודוק כי דברי התוס' ברורים הם לפי דעתי בעזהי"ת. ולפי דברינו לעיל יתבאר נמי מה שהקשיתי בסוגיא הנ"ל דפסחים דפרכינן שם א"ה ר"מ אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי צבור ברישא והתני ר' חייא, אמר ר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת דחייב על מה נחלקו על שהיו לו שני תינוקות א' למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ופירש שם רש"י ז"ל דהפירכא הוא משום דקס"ד דהטעם דברישא מחייב ר"מ משום דמיירי דקדם ומל של שבת תחילה ובסיפא מיירי דמל של אחר השבת תחילה דהא ודאי לא טעי למול את שניהן כיון דהתינוק של אחר השבת עדיין לאו זמנו לימול, הרי מזה דהיכי דשחט לאימורים ברישא ר"מ מחייב ופרכינן שם ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר"י היכא דקא עביד מצוה מחייב פירוש מה דבסיפא דלא קעביד מצוה אעפ"כ פוטר כש"כ ברישא צריך להיות פטור, אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש וכו' ע"כ וקשה לי מאי פריך ותסברא מסיפא לרישא הא אדרבה הדבר פשוט בטעמו כמו שפי' רש"י ז"ל דרישא מיירי דמל של שבת תחילה וסיפא מיירי דמל של אחר אחר השבת תחילה ובע"כ מוכרחין לומר דהס"ד כך הי' דאי לאו הכי מאי שייכות יש לפרוך מהא לר"מ דסבירא לי' דאם שחיט אימורים ברישא פטור אלא ודאי דס"ד הי' דלכך חייב כאן ר"מ ברישא משום דמל של שבת תחילה ולכך פריך וא"כ מאי פריך ותסברא ודוק. ואח"כ מצאתי ברש"ש שם שהקשה זאת אך לפי מה שביארנו לעיל אתי שפיר דהכי פריך כיון דבסיפא אפילו לא עביד מצוה נמי פוטר ר' יהושע מוכרחין לומר דסברתו דפוטר בטעה בדבר מצוה לא משום דהוי כאנוס רק דאמרינן טעמא משום דניתנה שבת לדחות אצלו הוי קולא לגבי' באיסור שבת דלא לחייבו קרבן א"כ כש"כ ברישא דקעביד מצוה נמי יהא פטור ולא שייך לומר דטעמא דחייב ברישא הוא משום דמל תחילה של שבת דהא ביארנו דטעמא דניתנה שבת לדחות שייך אפילו במל של שבת תחילה נמי משים דסוף כל סוף שבת זו ניתנה לדחות אצלו וא"כ אמאי מחייב ר"מ ברישא ודוק. ומתוך הדברים יש לי לדקדק על הרמב"ם לעיל שכתב גבי שני תינוקות שטעה ומל של ע"ש או של אחר השבת בשבת דפטור כתב שם טעמא דפטור וז"ל שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחוי' היא אצלו וכו'. הרי כתב טעמא דפטור משום דשבת דחוי' היא אצלו וטעמא זה ליכא אלא אליבא דר"מ דפטר בשחט לשם אימורין אפילו שחיט אימורין ברישא וא"כ קשה לפי מה שפסק שם הרמב"ם הל' י"ג דבשחט לשם אימורי ציבור חייב (היינו לפי פירוש הכס"מ) א"כ האיך קאמר כאן האי טעמא דשבת דחוי' היא אצלו דאפילו נדחוק ונאמר דהא דפסק שם בהל' י"ג דבשחט לשם אימורי ציבור דחייב היינו בשחיט האימורין ברישא מ"מ לא אתי שפיר משום דלפי טעמא דניתן שבת לדחות צריך להיות פטור אפילו בהאי גוונא כאשר ביארנו לעיל בעזהי"ת בטוב טעם ודוק:

ונראה לישב בהקדם לבאר דברי הירושלמי דפסחים דהנה בירושלמי פסחים (פ"ו הל' ה' דף מ"ד ע"ב דפוס ראם) איתא שם כן אית לך דבר שאין לו קצבה" פירוש מהו דבר שאין לו קצבה רבי ירמי' סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ופי' שם הק"ע וז"ל ר' ירמי' סבר לומר כל הקרבנות שדוחין את השבת נקראים דבר שאין להן קצבה שהרי אינו כתוב בתורה כמה קרבנות ידחו את השבת אלא כל פעם שיארע יו"ט או ר"ח בשבת דוחין את השבת עכ"ל. ארבי יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן" פירוש דבר שאין לו קצבה נקרי דבר שאין לו מנין כגון פסח דיכול להיות הרבה פסחים ובקל יכול לבוא לידי טעות שסובר שגם זה הוא פסח ושאני משאר קרבנות צבור שיש להן מנין כמה יהי' נקרב כגון תמידין או מוספין והפי' של ר' יוסי הוא כמו שמפרש רש"י ז"ל שהבאתי לעיל בתחילת דברינו, ועוד שם רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמי' אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן אלא שלא ניתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה" ופי' שם הק"ע וז"ל כד הוי מטי כשהגיע למתני' דפר"א דמילה דפליגי ר"א ור"י בהי' לפניו שתי תינוקות אמר יפה למדני ר' ירמי' דדבר שאין לו קצבה היינו שלא נזכר בתורה סכום מנינם דאי ס"ד דדבר שאין לו קצבה היינו דבר שאי אפשר לברר מנינם קשה הרי תינוקות שידענו כמה הם שזמנם למול בשבת ואפי' הכי פטור אלא ודאי כדר' ירמי' עכ"ל, והנה פירוש של ר' יוסי בדבר שאין לו קצבה הוא פשוט כדמפרשינן בש"ס דידן אך דברי ר' ירמי' בדבר שאין לו קצבה לפי הפי' שמפרש הק"ע הוא מחוסר הבנה לגמרי דהנה ר"א פריך לר' יהושע דפוטר בשאר זבחים ששחטן לשם פסח מאימורי ציבור דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב וע"ז משני לי' ר' יהושע דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה ופסח אין לו קצבה וע"ז מפרש ר' ירמי' לפי הפי' של הק"ע דאין לו קצבה נקרי כל הקרבנות ציבור שדוחין את השבת כדמפורש לשונו שהבאתי לעיל א"כ מאי משני ר"י דאימורי ציבור יש להן קצבה ושפיר פריך ר"א דא"כ השוחט לשם אימורי ציבור נמי יהא פטור דהא אימורי ציבור נמי הוי דבר שאין לו קצבה לפי דברי ר' ירמי' דהא כל הקרבנות ציבור שדוחין את השבת נקראו דבר שאין לו קצבה ודוק. וגם מאי סברא הוא דקרבנות שדוחין את השבת יקראו דבר שאין לו קצבה וגם מאי ניחא מתניתין דשבת לר' ירמי' יותר מר' יוסי, וראיתי בהאחרונים שפירשו את דברי ר' ירמי' בדרך אחר אך לענ"ד נראה לפרש דברי הירושלמי קצת כפירוש הק"ע ויכול להיות שזהו פירושו ממש של הק"ע אך בהבנה אחרת לגמרי דנראה דיש שני מיני קרבנות ציבור שדוחין את השבת יש קרבנות שקצובין וקבועין לעולם שידחו את השבת כגון מוספין של שבת או תמידין של שבת או קרבנות של חובת היום של יוהכ"פ דוחין לעולם האיסור דיוהכ"פ ויש קרבנות ציבור דאינן קצובין ועומדין שידחו לעולם שבת רק אם יארע שחלין זמן הקרבתן בשבת דוחין כגון מוספין של ר"ח ויו"ט דיכול להיות שלא יחלו בשבת כלל רק הדין הוא אם חל בשבת נמי מקריבין אותן וכן קרבן פסח אינו קצוב ועומד שידחה לעולם שבת רק אם חל י"ד בשבת דוחה האיסור דשבת וזהו פי' דברי ר' ירמי' שהשיב לו ר"י לר"א דהא דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב והשוחט לשם פסח פטור היינו משום דאימורי ציבור הוי דבר שיש לו קצבה שקצוב לעולם שיקריבו בשבת כגון תמידין ומוספין של שבת לכן השוחט לשמן חייב אבל פסח הוי דבר שאין לו קצבה משום שאינו קצוב לדחות לעולם את השבת שהרי הרבה פעמים אינו חל כלל י"ד להיות בשבת ולאו דוקא פסח אלא אפי' מוספין של ר"ח ויו"ט נמי הוי דבר שאין לו קצבה לפירוש דברי ר' ירמי' לכן השוחט לשמן פטור ונמצא לפי פי' ר' ירמי' בדבר שאין לו קצבה חידוש גדול דהא דאמרינן לשם אימורי ציבור דחייב היינו דוקא לשם אימורי ציבור הקבועין לדחות את השבת דהיינו לשם מוספין או תמידין של שבת אבל השוחט לשם מוסף של ר"ח או יו"ט שחל להיות בשבת פטור וזהו חידוש גדול דלפירוש של ר' יוסי בדבר שאין לו קצבה ל"ש כל קרבנות ציבור השוחט לשמן חייב ודוקא פסח דאין לו מנין קצוב אז פטרינן ודוק. והסברא לזה דבשוחט לשם קרבן צבור הקבוע לדחות את השבת דחייב והשוחט לשם קרבן ציבור דדוחה את השבת רק לפעמים נפטור נראה לבאר בעזהי"ת בטוב טעם:

דהנה כבר ביארנו לעיל דלר"מ דסבירא לי' דבין בא' למול בשבת וא' בע"ש ובין בא' למול בשבת וא' לאחר השבת פוטר ר' יהושע מוכרחין לומר דהטעם הוא משום דניתנה שבת לדחות אצלו והביאור מזה כבר ביארנו לעיל משום דקולא הוא לגבי איסור שבת דלא לחייבו קרבן כיון דניתנה שבת לדחות אצלו, והנה הירושלמי בשבת פרק י"ט הל' ד' גורס במתניתין דלא כש"ס דילן דמחלוקתם הוא בשני תינוקות בא' למול ע"ש וא' בשבת רק הירושלמי גורס כדברי ר"מ דמחלוקתם הוא בשני תינוקות בא' למול בשבת וא' אחר השבת אבל בא' למול בע"ש כ"ע מודו דפטור אם טעה ומל בשבת עיי"ש נמצא לפי ביאורנו לעיל דמוכרחין לומר דהטעם דפטור הוא משום דניתנה שבת לדחות אצלו ונראה דסברא זו לא שייך לומר אלא היכא דטעה ושחט לשם קרבן צבור שאינו קבוע לשחוט תמיד בשבת דהיינו בקרבן שאינו של חובת היום דשבת כגון מוסף של ר"ח או של יו"ט דרק פעמים איתרע דמקריבין אותו בשבת ועל קרבן כזה שייך שפיר לומר כיון דשבת נדחה אצלו לענין שחיטת קרבן זה ממילא הוי קולא לגבי' לענין איסור דשבת ואפילו בטעה ושחט קרבן אחר כסבור שהוא זה אעפ"כ פטור דהא ניתנה שבת לדחות אצלו אבל בטעה ושחט לשם קרבן צבור הקבוע לו שידחה שבת תמיד דהיינו שהוא חובת היום דשבת דהיום גורם שיקרב כגון מוסף דשבת לא שייך לומר דהקרבת הקרבן הוי קולא באיסור שבת אדרבה הקדושה של שבת גרם להקריב הקרבן ומצותו הוא בכך והא דמקריב הקרבן לאו משום דאיסור שבת נדחה רק אדרבה הקדושה דשבת מחייבו להקריב כמו שאין סברא לומר דכל הקרבנות של חובת היום דכפורים דוחין את האיסור דיוהכ"פ דמאי דחי' שייך כאן היכא דקדושת היום הוא בכך והוא הוא הגורם לכך לכן לא שייך לומר במאי דמקריב הקרבן של קדושת היום דהוא קולא בענין שבת לענין דאם טעה והקריב קרבן אחר דלהוי פטור משום דניתנה שבח לדחות אצלו משום דלאו דחי' היא כלל בענין שבת מה שמקריב קרבנות היום ולא שייך לומר ניתנה שבת לדחות אצלו אלא בקרבנות שאין הקרבתן קבועה בשבת כגון מוספין של ר"ח ויו"ט דחל בשבת שייך שפיר לומר דהא דמקריב בשבת הוא משום דשבת נדחה משום קרבן זה ולכך הוי קולא לגבי דידי' באיסור שבת ואם טעה ושחט קרבן אחר לכן פטור וזה סברת ר' ירמי' בין דבר שאין לו קצבה לדבר שיש לו קצבה דדבר שאין לו קצבה מקרי דבר שאין קבוע לעשות דוקא בשבת ואעפ"כ כי איתרע בשבת דחי נמצא דניתנה שבת לדחות אצלו ולכן כי אתי ר' יוסי למתניתין דתינוקות דהתם לפירוש דר' יוסי הוי דבר שיש לו קצבה דהא יודע כמה תינוקות יש לו לימול בשבת אבל לפירוש דר' ירמי' הוי דבר שאין לו קצבה דהא מצות מילה אינו קבוע דוקא להיות בשבת דיהי' המצות מחובת היום דשבת רק אם איתרע להיות בשבת מותר למול א"כ הוי דבר שאין לו קצבה דניתנה שבת לדחות אצלו ולכן כי טעה ומל אחר שאין לו למול בשבת מ"מ פטור משום דאיסור שבת הוי לגבי' קיל דהא ניתנה שבת לדחות אצלו, ודוק היטב בכל זה כי הוא לענ"ד פירוש וביאור הנכון בדברי הירושלמי, אך לכאורה יקשה לפי ביאורינו דאם ישחוט לשם קרבן תמיד של שבת צריך להיות דיהי' פטור משום דקרבן תמיד צריך להיות נחשב לדבר שאין לו קצבה דהא אינו קבוע להיות דוקא בשבת דהא בכל יום איכא תמיד ונמצא דקרבן התמיד לאו קרבן דחובת היום דשבת הוא ומשם משמע דגם בשוחט לשם קרבן תמיד הוי דבר שיש לו קצבה אך התירוץ בזה נראה פשוט דקרבן תמיד של שבת הוי חובת היום דשבת דכל יום ויום גורם לקרבן תמיד דילי' נמצא נמי דהא דמקריבין התמיד בשבת לאו משים דחי' אלא דהיום גורם לקרבן דילי' לכן נחשב קרבן התמיד לדבר שיש לו קצבה ודוק:

ולפי דברינו לעיל יתבאר דברי הרמב"ם שפיר דכיון דהרמב"ם כתב הטעם בשני תינוקות דפטור הוא משים דניתנה שבת לדחות אצלו ועיי"ש בפי' המשניות להרמב"ם בפ' ר"א דמילה דמהפך שם הגירסא כמו שגרסינן בירושלמי ועיי"ש (בפי' המשניות) שמפרש דטעמא דפטור הוא משום דניתנה שבת לדחות אצלו ולפי טעמא זה שפיר פסק הרמב"ם דפטור בכל גווני ולא חילק בין אם מל של שבת תחילה או של ע"ש ואחר השבת תחילה דלפי טעמא דניתנה שבת לדחות ליכא נ"מ דבכל גווני פטור והא דפסק שם דשחט לשם קרבנות ציבור דחייב (היינו לפי פי' הכס"מ) היינו משום כיון דקרבנות ציבור יש להן קצבה פירוש דהיינו שקצוב ועומד להקריבן בשבת כדמפרש ר' ירמי' אז לא שייך בהן הטעם דשבת דחוי' היא אצלו כדביארנו לכן פטר הרמב"ם בכל גווני ודוק. אך לפי זה אתי דהא דפסק הרמב"ם דשחט יתר על חובת היום דחייב היינו דוקא בשחט לשם חובת היום ממש כגון דשחט לשם תמידין או מוספין דשבת אבל אם שחט לשם קרבן מוסף דר"ח או יו"ט אם אירע בשבת אז הוי דינא כפסח ופטור משום האי טעמא דניתנה שבת לדחות אצלו דזה הוי כדבר שאין לו קצבה לפי ביאורנו, ולפי זה יכולין קצת להטעים מה שהקשיתי לעיל לפי מה שכתבנו דדברי הרמב"ם אינם משמע כפירוש הכס"מ ולפי זה לא הביא הרמב"ם כלל ההלכה דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב ואמאי, אבל לדברינו יכולין לומר דהרמב"ם לא הי' יכול למיפסק סתמא דהשוחט לשם אימורי ציבור חייב דמשמע דהשוחט לשם כל הקרבנות ציבור דחייב דהא איכא קרבנות ציבור דפטור השוחט לשמן כגון ק"צ שאין להן קצבה דהיינו מוסף ר"ח או יו"ט דפטור השוחט לשמן דהוי כמו פסח ולכן לא מצי הרמב"ם להביאו להלכה משום דלא פסיקא לי' ודוק:

תוכן העניינים

שות שמחת החג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה