שות שמחת החג· רבי גרשון חנוך הניך פישמן
סימן יח
הרמב"ם פ"ג מהל' נזירות הל' י"ג כתב וז"ל שמשון לא הי' נזיר גמור שהני לא נדר בנזירות אלא המלאך הפרישו מן הטומאה וכיצד הי' דינו הי' אסור ביין ותגלחת ומותר להטמא למתים ודבר זה הלכה מפי הקבלה ובהל' י"ד שם כתב וז"ל לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת ומן היין לעולם ואינו מגלח כל שנים עשר חודש כשאר נזיר עולם וכו' ומי שנדר נזיר שמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה עכ"ל עיי"ש. והנה הכס"מ מביא שם מהר"י אבן לב קושי' על דברי הרמב"ם מסוגיא דנזיר (דף ד' ע"ב) דאיתא שם קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עלי' פירוש לענין שאסור לטמאות למתים לכתחילה מני מתניתין לא ר"י ולא ר"ש דתני' ר"י אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ר"ש אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאה נזירות מפיו פירוש ולכן הוי דבר האסור ואין מתפיסין בדבר האסור מני אי ר"י האמר אפילו לכתחילה ואי ר"ש האמר לא חיילא עלי' נזירות כלל ומשני לעולם ר"י והא דקתני אם נטמא לשון דיעבד הוא משום איידי דנזיר עולם. ואח"כ קאמרינן שם דפלוגתא דר"י ור"ש הוא כהני תנאי דתנן הרי עלי כבכור דר' יעקב אוסר ור' יוסי מתיר וקס"ד שם דפליגי אי מתפיסין בדבר האסור או לא ומדחינן שם דבין ר' יעקב ובין ר' יוסי סבירא להו דבעינן דבר הנדור אך פליגי בזה אי בכור הוי דבר הנדור או לא הרי בהדי' דהש"ס מפרש דפלוגתייהו דר' יהודה ור"ש אי נזיר שמשון הוי נזיר או לא תלוי בזה אי מתפיסין בדבר האסור או לא ור"ש דסובר דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר הוא משום דסבירא לי' דאין מתפיסין בדבר האסור ור' יהודא סובר דמתפיסין בדבר האסור וא"כ הרמב"ם דפוסק בהל' נדרים דאין מתפיסין בדבר האסור האיך פוסק דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר הא הוי תרתי דסתרי כדמשמע בהדי' בסוגיא דנזיר שהבאתי כן הקשה המהר"י אבן לב ונלאו שם נושאי כליו לישבו עיי"ש ודוק:
ומה שנלענ"ד בזה הוא מה שעלה בדעתי ספק מה הוא נזירות שמשון דזאת מוכרחין לומר בכל נזירות כגון נזיר סתם ונזיר עולם דהוא מין קדושה מיוחדת דיש דין קדושת נזיר סתם ויש דין קדושת נזיר עולם דלא מבעי' אם נימא דקבלת נזירות הוא קבלת קדושת נזירות והדינין חלין ממילא דודאי צריכין לומר דנזירות הוא דין קדושה מיוחדת ולא דין נדר בעלמא אלא אפילו אם נימא דקבלת נזירות הוא קבלת דינין אבל לאחר שמקבל עליו הדיני נזירות חל עליו קדושת נזיר ולא הוי כנדר כאילו אסר על עצמו בנדר שתיית יין ותגלחת וטומאת מת. דהא חזינן דאם אמר הריני נזיר מן החרצן הוי נזיר לכל הרי דנזירות הוא דין קדושה מיוחדת הכולל כל דינים שהנזיר מוזהר ומחויב בהן ובודאי הנודר עצמו מן היין אינו אסור אלא מן היין ונמצא לפי זה דדין נדר ודין נזירות הם שני דינין מיוחדין כל זה ברור למעיין. והנה נסתפקתי בנזירות שמשון אם הוא ככל נזירות כמו שיש דין נזירות סתם או דין נזירות עולם כן יש ג"כ דין קדושה של נזירות שמשון דהמקבל עליו קדושה ההיא נכנס תחת גדר נזירות ההוא או נימא דדין קדושת נזירות שמשון ליכא כלל אך כיון ששמשון הי' אסור ביין ותגלחת האומר הריני נזיר כשמשון מהני מטעם נדר ולא גרע מנדר שלא ישתה יין ולא יגלח לכן אסור בשניהם נמצא לפי זה דנזירות שמשון מהני מטעם נדר ולא מטעם נזירות כמו נזיר סתם ונזיר עולם ודוק: איברא דהדעת נוטה יותר לומר דנזירות שמשון הוי דין נזירות מיוחדת ולא דין נדר בעלמא וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם הל' י"ג שהזכרתי לעיל אך מה שהבאנו לידי ספק זה הוא מהסוגיא שהזכרתי לעיל דמוקי דר"ש דסבירא לי' דהאומר הריני נזיר שמשון אינו כלום משום דהוי לי' מתפיס בדבר האסור ואין מתפיסין בדבר האסור וע"כ מוכרחין לומר דאפילו נימא דאיכא דין קדושה מיוחדת לנזירות שמשון ואעפ"י שאינו מפורש בקרא והוא מפי הקבלה אבל ר"ש לית לי' כן. דאיך ובאיזה אופן ניתנה ההלכה של נזירות שמשון כיון דלא משכחת לה דהא סבירא לי' דלא אמר כלום וא"כ לכאורה קשה כיון דסבירא לי' דלא הי' הל' כלל לנזירות כאלו א"כ למה הוצרך לומר הטעם דלא אמר כלום משום דהוי מתפיס בדבר האסור לימא בפשיטות משום דליכא כלל דין נזירות כזה ואין לנו לבדות מיני נזירות מלבנו במה שאין קבלה על זה וא"כ למה הוצרך לטעמא דהוי מתפיס בדבר האסור. ונראה בפשיטות דהוצרך לזה משום דנהי דליכא הלכה על נזירות כאלו אבל עכ"פ להני משום דלא גרע מנדר והאומר הריני נזיר שמשון לא יהי' גרוע מאילו אסר על עצמו יין ותגלחת בפירוש לכן אמר ר"ש דלא כלום הוא משום דהוי מתפים בדבר האסור משום דשמשון לא נדור הוי ובזה יש לנו להסתפק בדעתא דר' יהודה דפליג על ר"ש וסבירא לי' דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר מאיזה טעמא פליג על ר"ש אי נימא דפליג על ר"ש רק בזה דסבירא לי' לר"ש דהאומר הריני נזיר שמשון אפילו מטעם נדר נמי לא מהני משום דהוי מתפיס בדבר האסור על זה פליג ר' יהודה וסבירא לי' דעכ"פ מטעם נדר מהני משום דמתפיסין בדבר האסור או נימא דפליג על ר"ש מכל וכל דר"ש סובר דלא ניתנה דין נזירות כאלו לגמרי דדין נזירות שמשון היתה רק לפי שעה לשמשון בעצמו על זה פליג ר' יהודה וסובר דדין נזירות שמשון הוא מפי הלכה לכולי עלמא והוא דין נזירות כמו שאר מיני נזירות נמצא דהאומר הריני נזיר שמשון מהני מטעם נזירות ולא רק מדיני נדר ודוק. ולכאורה מהסוגיא מוכרח לומר דר' יהודה אית לי' דנזירות שמשון הוא מטעם נדר בעלמא דאי נימא דר' יהודה אית לי' דאיכא דין נזירות שמשון והוא מפי הלכה כדביארנו א"כ למה הוכרח הש"ס לומר דר"י אית לי' דמתפיסין בדבר האסור מדאית לי' דהאומר הריני נזיר שמשון הוי נזיר הא שפיר יכולין לומר דר' יהודה אית לי' דאין מתפיסין בדבר האסור אך הכא שאני כיון דניתנה הלכה דנזירות שמשון ואי אפשר למשכח לי' אלא במתפיס בשמשון דלשון אחר לקבל נזירות שמשון ליכא א"כ ע"כ גילתה ההלכה דכאן מהני התפסה בדבר האסור אבל בעלמא יכול להיות שפיר דאית לי' דאין מתפיסין בדבר האסור כדילפינן בנדרים מקרא. אך זה יכולין ליישב בפשיטות דהא בה בהא תלי' דבאמת לא היתה הלכה מפורשת לנזיר שמשון וגם לנזיר עולם אך מדחזינן לשמואל הרמתי וכן לאבשלום דהוו נזירי עולם וכן ראינו בשמשון דהי' נזיר שמשון ש"מ דניתנה הלכה לזה אך אתא שמואל ואסמכו אקרא וכן הכא בשמשון אתא שמשון ואסמכי' אקרא כמו דמצינו בש"ס כמה פעמים אתא יחזקאל ואסמכי' אקרא לכן ר"ש סובר דלא היתה הלכה כלל לנזירות שמשון ונזירות שמשון בעצמו היתה הוראת שעה לשמשון בעצמו דהא המקבל נזירות שמשין הוי מתפים בדבר האסור ואין מתפיסין בדבר האסור ור"י כיון דאית לי' בעלמא דמתפיסין בדבר האסור יכול למילף שפיר משמשון דאיכא הלכה דנזירות שמשון כמו דילפינן משמואל הרמתי דאיכא דין דנזיר עולם ואתי שפיר לפי זה מה דמוכרח לומר דר"י אית לי' דמתפיסין בדבר האסור ודוק: והנה האחרונים נתקשו בזה דמשמע מהסוגיא דנזיר, (דף י"ד ע"א) וכן מהסוגיא דמכות (דף כ"ב ע"א) דנזיר שמשון ליתא בשאלה מאי שנא נזיר שמשון משאר דיני נזירות ונדרים והקדש דמהני בהו שאלה. והנה הרמב"ם שהבאתי לעיל כתב הטעם דלא מהני שאלה בנזירות שמשון משום דנזירות שמשון לעולם היתה והקשו האחרונים מה לי דנזירות שמשון לעולם היתה הוא משום דנזירות שמשון היתה על ידי מלאך אבל הוא המתפיס בשמשון דנזירותו הוא ע"י פיו אמאי לא להני שאלה ולא שייך למימר כיון דשמשון גופי' לא הי' יכול להשאל לכן המתפיס בשמשון הוי כאילו התנה דלא להני שאלה דהא אפילו התנה בהדיא דלא להני שאלה על נדרו נמי מהני כדפסקינן בש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי' ז' בהדי'. והנה רש"י ז"ל במכות (דף כ"ב ע"א) ד"ה בנזיר שמשין כתבו וז"ל ע"י מלאך קיבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דציווי של מעלה הוא עכ"ל והקשו בזה ג"כ מה לי בזה דשמשון בעצמו לא הי' יכול להשאל משום דנזירותו ציווי של מעלה הוא אבל עכ"פ מי שתיפס בשמשון שנדרו הוא על פיו למה לא להני שאלה דבין אם נאמר כצד של חקירתנו דנזירות שמשון הוא דין נזירות מיוחדת כמו נזיר סתם ונזיר עולם וכש"כ אם נאמר שנזירות שמשון הוא דין נדר בעלמא אבל עכ"פ שאלה צריך להיות מהני:
ולענ"ד נראה לפרש דברי רש"י ז"ל בהא דנתקשיתי דאם נימא דנזירות שמשון הוא דין נזירות כמו נזיר סתם ונזיר עולם והיסוד לדין נזירות שמשון הוא נזירות של שמשון בעצמו קשה לי האיך מצינו שהדבקו המלמד יהי' אינו דומה לדבר שלמדין ממנו דכל נזירות שמשון שאנו מקבלים הוא דין של קדושת פה כמו כל נדרים ודין נזירות של שמשון בעצמו שהוא האב והיסוד לכל נזירות שמשון הי' ממין קדושה אחרת שהקדישו אותו מן השמים ובוודאי דין נזיר עולם שאנו למדין משמואל הרמתי ומאבשלום דומה לכל הפרטים בדינו לכל נזירי עולם ובנזירות שמשון יהי' דין נזירותו שאני מנזירות של שמשון בעצמו. ומה שנראה לי לחדש בזה הוא דבאמת שאני קדושת נזירות שמשון משאר דיני נזירות ונדרים שאנו מקבלים דבכל דיני נזירות ונדרים הקדושה שחל בשביל הנדר או הנזירות בא מחמת פיו ולכן מהני שאלה אבל בנזירות שמשון קדושת הנזירות שחל עליו לא בא מחמת פיו כי בפיו הוא מגלה רק דעתו ורצונו שהוא חפץ בקדושת נזירות שמשון וההלכה ניתנה שמי שחפץ בקדושת נזירות שמשון מקדשין אותו מן השמים כמו שמשון בעצמו נמצא לפי זה שכל נזיר שמשון כהיום דומה בקדושתו לנזירות שמשון בעצמו ומוכרחין לומר כן משום דכל היסוד לנזירות שמשון הוא נזירות שמשון בעצמו וכמו דשמשון לא באה קדושתו על ידו כמו כן כל המקבל עליו נזירות שמשון לא בא קדושתו על ידי פיו כי אם מהשמים מטילין עליו קדושה ובפיו הוא רק מגלה דעתו ורצונו שחפץ בקדושה ההיא ולכן לא מהני שאלה על נזירות שמשון משום דשאלה לא מהני אלא היכא דהקדושה באה מחמת פיו אבל היכא שמן השמים הקדישוהו על זה לא מהני שאלה ועל הגילוי דעת במה שגילה שהוא חפץ בקדושה של נזירות שמשון לא שייך שאלה משום דהגילוי דעת לאו מידי עבד בחיוב ודוק. וזהו כוונת רש"י ז"ל במה שכתב דלכך לא מהני שאלה בנזירות שמשון משום דשמשון ע"י מלאך קבל עליו נזירות והקשינו מה לי בזה ששמשון קיבל נזירותו ע"י מלאך אבל מי שנודר היום בנזירות שמשון דקדושתו הוא ע"י פיו למה לא מהני שאלה אבל עתה לפי דברינו ניחא דכוונת רש"י ז"ל הוא כיון דקדושת נזירות שמשון בעצמו לא בא ע"י פיו כי אם ע"י מלאך מוכח מכאן דכל דיני נזירות שמשון שלמדין משמשון הוא כן דהקדושה לא בא מחמת פיו כי אם ע"י מלאך דאין סברא לומר דנזירות שמשון בעלמא יהי' שאני מקדושת נזירות שמשון בעצמו ולכן לא מהני שאלה ודוק:
ובזה יהי' ניחא דברי רש"י שם במכות ד"ה נזיר שמשון בר טמוי' למתים הוא וז"ל רש"י ז"ל שם כלום אסור הוא להטמא למתים אדם שמקבל נזירותו ע"י מלאך הא אמרינן במס' נזיר (דף ד' ע"ב) שמשון הותר לטמא למתים וכו' והקשה השיורי קרבן בירושלמי נזיר (דף ד') דפוס רא"ם הל' ב' ד"ה מ"ט וז"ל ותימא מאי שייאטא דמלאך הכא וודאי כוונת הש"ס בנזיר שקיבל על עצמו נזירות שמשון איירי ופריך נזיר שמשון בר איטמוי' למתים וכו' ובאמת גם מלשון רש"י בעצמו משמע בהדיא דמיירי בנזיר בעלמא ולא בשמשון גופי' וא"כ תקשה קושיתו מה ענין אדם שמקבל נזירותו ע"י מלאך למקבל נזירות שמשון ולפי דברינו ניחא דרש"י ז"ל סבירא לי' דכל, המקבל נזירות שמשון הוי כמקבל נזירותו ע"י מלאך ולא ע"י פיו כמו שביארנו ודוק:
אך כל זה אתי שפיר רק אי נימא דנזירות שמשון הוא דין של נזירות ולא של נדר אבל אי נימא דדינא של נזירות שמשון ליכא כלל אך הא דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר הוא משום דהוי כנדר בהתפסה בעלמא א"כ לא שייך למימר כל מה שאמרנו דהא לא ניתנה כלל דין של נזירות שמשון למימר דמן השמים מטילין עליו קדושה ובע"כ מוכרחין לומר לכאורה דאי נימא דנזירות שמשון הוי מטעם נדר דמהני שאלה וסוגיא דנזיר הנ"ל דמשמע מינה דסבירא דנזיר שמשון הוי מטעם נדר כאשר אבאר אי"ה סבירא לה דמהני שאלה בנזירות שמשון ויתורץ בזה קושית התוס' שהקשה על מתניתין דקתני מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון ולא חשיב דאיכא בינייהו שאלה דבנזיר עולם מהני שאלה ונזיר שמשון ליתי' בשאלה משום דסוגיא זו דסבירא לי' דנזיר שמשון הוי מטעם נדר הוי כנדר בעלמא ומהני שאלה וסוגיות חלוקות בדבר כאשר נבאר לקמן. אך נראה דיש לומר סברא אחרת בדבר הא דלא מהני שאלה בנזיר שמשון דיהי' שייך לומר ג"כ אפילו נאמר דנזיר שמשון הוי דין נדר והוא כיון ששמשון לא הי' יכול להשאל על נזרו ובע"כ הי' מוכרח להיות נזיר עד יום מותו לכן כל המקבל עליו נזירות שמשון הוי כאומר עד יום מותי אהי' נזיר ונראה לי לכאורה לחדש דאם אמר עד יום מותי אהי' נזיר לא מהני שאלה דנהי דביארנו לעיל דתנאי בנדרים דלא יהני שאלה לאו כלום הוא אבל היכא דאמר דעד יום מותי אהי' נזיר שאני משום דדמי לדינא דבר, פדא בנדרים (דף כ"ח ע"ב) דאם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דאמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו ועיי"ש בהר"ן ד"ה אמר בר פדא וז"ל שם באמצע הדברים אלא כיון דאמר עד שיקצצו הרי הוא כאומר בפי' הרי נטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא יקצצו" עיי"ש הרי דכתב הר"ן בפירוש דאם אמר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו הוי כאומר בפירוש שלאחר שיסתלק הקדושה מאיזו סיבה שהיא דהיינו ע"י פדיון חוזר ומקדשה ולכאורה משמע דאם יסתלק הקדושה ע"י שאלה נמי כן שחוזר ומקדשה דמאי שנא נמצא לפי זה דהא דאמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשות לאו דוקא פדאן אלא אפילו שאל על הקדישו נמי חוזרות וקודשות כן נראה לי לכאורה לומר ולפי זה נראה לי דהמקבל עליו נזירות שמשון כיון דשמשון בעצמו לא הי' יכול להשאל על נזרו האומר הריני נזיר שמשון הוי ג"כ כאומר קונם עלי שתיית יין ותגלחת עד יום מותי ולא גרע מהאומר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דאמרנו דלא מהני שאלה מטעם סברת הר"ן משום דהוי כמקדיש עוד פעם ג"כ לאחר שתסתלק הקדושה הראשונה א"כ הכא נמי כיון דאומר עד יום מותי אהי' נזיר הוי נמי כמקבל עליו נזירות אחר שתסתלק נזירותו הראשונה דמאי שנא דאין סברא לכאורה לחלק בזה דהוי דומה בדומה ולא דמי להאומר הריני נזיר עולם דמהני שאלה דנהי דקיבל נזירות לעולם אבל אעפ"כ לא קבל עליו אלא פעם אחד נזירות לעולם לכן כשנשאל על נזירותו ונסתלקה הנזירות אין מה לחול אבל האומר אהי' אסור ביין ותגלחת עד יום מותי קבל עליו הנדר פעמים אין מספר דאפילו אחר שיסתלק הנדר הראשון יחול השני וכן לאחר השני השלישי וכן לעולם כמו דינא דבר פדא דכתב הר"ן דהוי כמקדיש פעמים אין מספר הכא נמי כן ודוק. ואפילו האומר הריני נזיר כאבשלום אע"ג דאבשלום הי' נזיר עד יום מותו מ"מ לא דמי לעניננו משום דהתם באבשלום אינו נכלל בלשון דיהי' נזיר עד יום מותו משום דאבשלום לא הי' מוכרח להשאר נזיר עד יום מותו אבל האומר הריני כשמשון דשמשון הי' מוכרח להשאר נזיר עד יום מותו אמרינן דהאומר הריני נזיר שמשון הוי כאומר הריני אסור ביין עד יום מותי והוי דינא דבר פדא דפדאן חוזרות וקודשות. ויכולין לומר דזהו הפירוש בדברי הרמב"ם במה דכתב דהא דנזירות שמשון לא מהני שאלה משום דנזירות שמשון לעולם היתה והקשינו נהי דנזירות שמשון היתה לעולם אבל מי שמקבל נזירות אמאי לא להני שאלה הא תנאי דלא להני שאלה לאו כלום הוא אבל לדברינו יכולין לומר דזהו כוונת הרמב"ם כיון דנזירות שמשון היתה לעולם א"כ המקבל עליו נזירות שמשון הוי נמי כמקבל לעולם והיינו כדאמרן דמקבל עליו מיד נזירות ג"כ לאחר השאלה ודוק. אך בעיקר החדוש שחדשתי בדינא דבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות דה"ה שאלה נמי דאם שאל על נזרו נמי חוזר ונקדש מאותו הטעם שכתב הר"ן דהוי כחוזר ומקדש יש לשדוי' בי' נרגא דיש לחלק בין פדי' לשאלה משום דפדי' אין יכול לסלק אלא קדושה אחת בלבד לכן לאחר פדי' חוזרות וקודשות אבל שאלה הרי יכול להשאל על כל הנדרים בב"א לכן אם שאל אינן חוזרות וקודשות כלל אבל באמת לאו קושיא היא משום דכיון דכתב הר"ן דהוי כאומר הרי הנטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו נמצא דהוי נדרים מיוחדים ואנן קיי"ל דאין שואלין על הנדר קודם שיחול לכן לא שייך כאן שאלה כלל רק על הנדר הראשון לכן שייך שפיר לומר דחוזרות וקודשות כמו בפדי' ודוק. ובסמוך נבאר אי"ה דיש לכאורה סתירה מדברי הר"ן דכאן לדברי הר"ן בתשובה:
ובדברינו זה יהי' ניחא ג"כ מה דהקשו התוס' נזיר (דף ד' ע"א) ד"ה מה בין נזיר שמשון לנזיר עולם דהקשו שם התוס' דלחשוב נמי מה דנזיר עולם איתי' בשאלה ונזיר שמשין ליתי' בשאלה אבל לדברינו ניחא דכיון דביארנו דכל הטעם דלא מהני שאלה בנזיר שמשון הוא מטעם שחל נזירות חדשה עליו לאחר השאלה נמצא באמת דגם דנזיר שמשון איתי' בשאלה ומה דחל עליו נזירות חדשה לאחר השאלה לא שייך למיתני דגבי נזיר עולם אם יקבל עליו נזירות אחר השאלה נמי יהי' הדין כן ולא הוי זאת חומרא בדין נזירות שמשון דעל נזירות העיקרית מהני שאלה כמו בכל הנזירות ודוק. ובגוונא זאת יש לישב ג"כ מה דהקשו האחרונים ביבמות (דף ה') שם אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן שכן ישנו בשאלה והקשו דעכ"פ ליליף מנזיר שמשון דליתי' בשאלה אבל לדברינו ניחא דגם נזיר שמשון איתי' בשאלה אך דחל נזירות חדשה אבל עכ"פ עיקר הנזירות איתי' בשאלה נמצא דבזה נזיר שמשון דמי לשאר נזירות ומה דחל נזירות לאחר השאלה הוא משום דכך קיבל עליו ולא נחשב זאת לחומרא בעיקר הנזירות ודוק. ובאלה הדברים נראה דיש לישב נמי מה דראיתי בספר אורח מישור נזיר (דף י"ד ע"א) דהקשה על הא דמשמע דנזיר שמשון ליתי' בשאלה מהא דאיתא בעירובין (דף ל') מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר למתשיל על נזירותו ע"כ והקשה נזיר שמשון מאי איכא למימר דהא לא אפשר לאיתשולי וליכא למימר דלא מיירי כאן מנזיר שמשון הביא שם ראי' דהיכא דקתני במתניתין סתם נזיר מיירי ג"כ בנזיר שמשון נמי עיי"ש בא"מ. ולפי דברינו לעיל נראה לתרץ אך נקדים מה שנסתפקתי דאם נאמר דדינא דבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות גבי שאלה נמי הדין כן דאם שאל על הקדשו דחוזר ונקדש נסתפקתי בזה מאימת חל הקדושה מעיקרא או מכאן ולהבא דהנה אם פדאן בוודאי חלה הקדושה מכאן ולהבא משום דפדי' אינו מסלק הקדושה דמעיקרא אלא מכאן ולהבא אבל בשאלה דשאלה עוקר הנדר מעיקרו יכולין לומר דהקדושה השני' חל מעיקרא או נימא דעכ"פ במציאות היתה אסורה עד עתה לא היתה כוונתו שתחול הקדושה השני' אלא לאחר השאלה כמו בפדי' ולא דמי להא דאמר רבא בנדרים (דף י"ח ע"א) אם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו ומשמע שם דהיינו מלמפרע וכן שם מי שנזר שתי נזירות וכו' ונשאל עלי' עלתה לו שני' בראשונה הרי דלאחר שאלה חל הנדר השני למפרע לא דמי משום דהתם לא נזר שתי נזירות או שתי שבועות דהשני' יחול לאחר שישאל על הראשונה אך באמת נדר שיחול מיד אך כיון דדין הוא דאין שבועה חל על שבועה וכן בנזירות ולכן אין מקום להשבועה השני' לחול לכן אם שאל על השבועה הראשונה שני' חלה עליו מלמפרע דהא באמת נשבע שבועה השני' ג"כ לחול מיד אבל הכא הרי לא הקדיש דבר זה שני פעמים אלא כדכתב הר"ן דהוי כאומר הרי הוא קרבן מעתה וקרבן לכשיפדה הרי דהקדש השני עשה לכתחילה שיחול לאחר שיסתלק ההקדש הראשון לכן שייך לומר כיון דבפועל נסתלק ההקדש השני להבא חל ג"כ ההקדש השני להבא משום דעיקר כוונתו הי' דהקדש השני יחול משעת מעשה הסילוק הקדש הראשון בין אם היא שאלה ובין אם היא פדי' ויותר מסתבר לי למימר כן דההקדש השני חל מלהבא ולא למפרע וראי' לדברי שיחול ההקדש השני מכאן ולהבא נראה לי מש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי' ו' שם באחד שנדר מדבר ואמר שאם ישאל יחול עליו הנדר פעם אחרת ואמר עוד פעם שיחול עליו הנדר לאחר שישאל וכו' שצריך שאלה כל כך פעמים שאמר שיחול הנדר עליו פעם אחרת ובשאלה אחת לא סגי כדמפורש בב"י משום דאין מתירין את הנדר קודם שיחול ואי נימא דכיון דשאלה עוקר הנדר למפרע חל הנדר השני למפרע א"כ למה צריך כאן הרבה שאלות לישאל רק פעם אחת על כל הנדרים וכיון שנדר הראשון בוודאי הותר דהא כבר חל הרי דהנדר השני ג"כ כבר חל למפרע נמצא דבשעת שאלה הי' כבר הנדר השני וא"כ גם הנדר השני הותר דחל הנדר מקרי וכן השלישי והרביעי ודוק. אלא וודאי דהנדר השני חל עתה רק מכאן ולהבא לכן אפילו כשניתר הנדר הראשון נמצא ג"כ דבשעת שאלה עדיין לא חל הנדר השני ודוק. ולפי זה ניחא מאי דמערבין ביין אפילו לנזיר שמשון דליתי' בשאלה דזאת ביארנו לעיל דהא דנזיר שמשון ליתא בשאלה הוא מטעם דחל עליו נזירות חדשה וג"כ זאת ביארנו דהנזירות האחרת חל רק מכאן ולהבא ולא למפרע הרי לפי זה דאם נזיר שמשון ישאל על נזירותו נהי דיהי' אסור ג"כ מכאן ולהבא לשתות יין אבל עכ"פ אם שתה למפרע ועבר איסור בהשאלה ששאל מסלק מעליו האיסור משום דאיגלאי מילתא למפרע דעד עתה לא הי' נזיר לכן ניחא שפיר דמערבין לנזיר שמשון ביין משום דאם ישאל בשבת או לאחר השבת על נזירותו איגלאי מלתא למפרע דבשעת בין השמשות הי' הדבר חזי לי' משום דנזירות האחרת חל עתה רק מכאן ולהבא אבל לא למפרע לכן יכול ג"כ נזיר שמשון לערב ביין דנזיר שמשון דומה בזה לסתם נזיר ודוק:
ולפי דברינו אלה דביארנו דנהי דנזיר שמשון ליתא בשאלה היינו דוקא מכאן ולהבא אבל מלמפרע חל השאלה ואם עבר על האיסור נסתלק ממנו האיסור יהי' ניחא בזה מאי דבנוסח שלנו בהתרת נדרים שאנו מתירים בער"ה איכא שם ג"כ נזירות שמשון וכתבו האחרונים דזהו טעות דהא נזירות שמשון ליכא בשאלה אבל לדברינו ניחא משום דעיקר הדין דהתרת נדרים בער"ה הוא כדי לסלק מאתנו העונות של נדרים קודם יום הדין וירבו בזה זכיותינו וכיון דביארנו דלמפרע מהני השאלה על נזירות שמשון נמי ואם עבר על הנזירות בהיתר זה נסתלק ממנו העבירה לכן בוודאי צריך להתיר ג"כ נזירות שמשון נמי אעפ"י דמכאן ולהבא ישאר באיסור ודוק בכל זה:
ונחזור לענינינו לישב הרמב"ם דלא יסתרו אהדדי מה דפסק דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ פסק דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר דנראה אי האומר הריני נזיר שמשון הוי מתפיס בדבר האסור או לא נראה דתלי' בחקירתנו מהו נזירות שמשון אי נימא דליכא דין של נזירות שמשון כלל רק הוא דין נדר בלבד אז הוי שפיר מתפיס בדבר האסור כיון דשמשון לא יצאה נזירות מפיו אבל אי נימא דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד ולאו דין נדר הוא וגם זאת ביארנו דאי נימא דאיכא דין מיוחד לנזירות שמשון מוכרחין לומר דלא דמי לשאר נזירות דשאר נזירות כגון נזיר סתם ועולם הקדושה שחל עליהם הוא מצד קדושת פיו אבל בנזיר שמשון הקדושה שחל עליו מהשמים הטילו עליו והוא בפיו רק מגלה דעתו שחפץ בהקדושה ההיא משום דכל היסוד לנזירות שמשון הוא נזירות של שמשון בעצמו ואצל שמשון רק היתה דקדושתו לא היתה קדושת פה ואין סברא לומר דמי שמקבל נזירות שמשון יהי' קדושתו שאני מקדושת שמשון גופי' שלמדין ממנו והוכחנו כל זאת מדברי רש"י ז"ל נלענ"ד לומר דלפי זה לא שייך כלל לומר דהאומר הריני נזיר שמשון הוא מתפיס בדבר האסור דדבר זה לא שייך אלא בקדושה שהוא בעצמו עושה בפיו הדין הוא שצריך להתפיס הקדושה מדבר הנדור ולא מדבר האסור דמקרושה שאסרה תורה אין בידו להתפיס ממנה קדושה לדבר שאסר על עצמו אבל בנידון דידן הלא אינו מתפיס ומקדש כלל רק מן השמים מקדשו והוא באמירתו אינו רק מגלה דעתו שרוצה בהקדושה שיקדישו אותו וממילא אין שייך כאן כלל הדין דאין מתפיסין בדבר האסור, ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזהי"ת. וחוץ לסברא זו נראה לומר דאי נימא דאיכא דין של נזירות שמשון מיוחדת והוא מפי הלכה כדכתב הרמב"ם ז"ל ובאמרו שהוא מקבל נזירות שמשון כוונתו לנזירות ההוא נראה דיכולין לומר דלא מתפיס כלל הוא דבשלמא בשאר נדר כי מתפיס בדבר האסור כגון שאמר שדבר זה יהי' אסור לו כחלב הרי מתפיס הוא דהי' יכול לומר בסתם דאסר על עצמו או להתפיס בדבר הנדור אבל כאן באומר הריני נזיר שמשון הוא רק מבאר איזה נזירות הוא מקבל לא נזיר סתם ולא נזיר עולם אך נזיר שמשון ובאמת אין כוונתו כלל להתפיס בשמשון גופי' דהא ליכא לישנא אחרינא לנזור נזירות שמשין אלא בהאי לישנא והאיך לימא כשהוא רוצה לבאר שהוא מקבל עליו נזירות כשמשון אם לא באמרו הריני נזיר כשמשון אבל באמת אינו רוצה להתפיס נזירותו בשמשון גופי'. לכן נלענ"ד מכל הני דאמרן דאם נאמר דנזירות שמשון הוא דין נזירות מיוחדת אין ענינו כלל באמרו הריני נזיר כשמשון למתפיס בדבר האסור או למתפיס בדבר הנדור דלאו מתפיס הוא כלל ודוק:
ובזה נבוא ליישב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל והוא דהנה באמת הקשה השיטה מקובצת האיך אמרינן בסוגיא דנזיר דר' יהודה דסבירא לי' נזירות שמשון סבירא לי' דמתפיסין בדבר האסור הא ר"י סבירא לי' בהדיא בנדרים (דף י"ח ע"ב) דאין מתפיסין בדבר האסור שם במתניתין דהרי עלי כתרומה דאמר ר' יהודה סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין תרומת הלשכה הרי מכאן בהדיא דר"י סובר דאין מתפיסין בדבר האסור ובאמת פליאה היא על כל האחרונים שהקשו על הרמב"ם לקשו על ר"י גופי' דסובר ג"כ דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ אית לי' נזירות שמשון ומאי דיחלקו בזה יחלקו ג"כ על הרמב"ם ועכ"פ לא על הרמב"ם תלונתם כי אם על המקור שממנו יצא להרמב"ם הדין אך לפי דברינו באמת אין כאן סתירה כלל בעיקר הדין במאי דסבירא לי' לר"י דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ אית לי' נזירות שמשון כדביארנו דאי נימא דאיכא דין נזירות מיוחדת חל עליו הקדושה מהשמים ולא שייך כאן כלל התפסה וג"כ כדאמרן נמצא דהאומר הריני נזיר שמשון אין לו שום שייכות למתפיס בדבר האסור לכן אית לי' לר' יהודה שפיר דאין מתפיסין בדבר האסור ואית לי' ג"כ דהאומר הריני נזיר שמשון הוי נזיר והא דמשמע מהסוגיא דנזיר הנ"ל דטעמא דר"י דאית לי' נזירות שמשון הוא מטעם דמתפיסין בדבר האסור נראה דהא כבר ביארנו לעיל לישב קושית התוס' דהקשו אמאי לא חשיב הנ"מ בין נזיר עולם לנזיר שמשון ג"כ בהא דבנזיר עולם מהני שאלה ובנזיר שמשון לא מהני שאלה וביארנו דגם נזיר שמשון איתי' בשאלה אך דחל עליו נזירות אחרת וטעם זה לא שייך אלא אם נימא דדין נזירות שמשון הוא מטעם נדר דלדברינו לעיל אם דין נזירות שמשון הוא מטעם נזירות ממש לא שייך כלל שאלה בנזירות שמשון ומהמתניתין דמשמע דאיכא שאלה בנזירות שמשון הרי מוכרח לומר דסבירא ליה דנזירות שמשון הוא מטעם נדר וכבר ביארנו דאי נימא דנזירות שמשון הוא מטעם נדר האומר הריני נזיר שמשון אי הוי נזיר או לא תלוי אי מתפיסין בדבר האסור או לא וא"כ כי מוקמינן דמתניתין אתי אליבא דר"י הרי מוכרחין לומר דהא דר"י אית לי' דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר הוא משום דסבירא לי' דמתפיסין בדבר האסור אך כל זה הוא דוקא אי נאמר דנזירות שמשון הוא מטעם נדר וזאת ביארנו דתנא דמתניתין דנדרים ע"כ סבירא לי' כן דנזירות שמשון הוא מטעם נדר אבל מתניתין דנדרים דתנא דר"י אית לי' דאין מתפיסין בדבר האסור ע"כ אית לי' האי תנא דמתניתין דנזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות דלא מצינן למימר דלית ליה כלל דר"י אית לי' נזירות שמשון ופליג על האי ברייתא דתני' בנזיר דר"י אית לי' דהאומר הריני נזיר שמשון הוי נזיר דא"כ כל היכא דתני נזיר שמשון במתניתין או בברייתא כמאן אתא דהא לא מצינו תנא אחר דאית לי' נזירות שמשון אלא ר"י א"כ ליכא למימר דתנא דמתניתין דנדרים פליג על עיקר דינא דלית לי' לר"י נזירות שמשון וע"כ מוכרחין לומר דסבירא לי' דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות ולא הוי דין נדר כדמשמע מדוכתי טובא וגם הרמב"ם פסק כן ולכן אין דינא דנזירות שמשון שייכת לדינא דאין מתפיסין בדבר האסור לכן סובר ר"י שפיר דאין מתפיסין בדבר האסור ואעפ"כ סובר דהמקבל עליו נזירות שמשון הוי נזיר נמצא לפי זה דתרי תנאי אליבא דר"י תנא דמתניתין דנזיר סובר דטעמא דר"י משום דאית לי' מתפיסין בדבר האסור משום דסוגיא דנזיר סוברת דנזירות שמשון הוא מטעם נדר אבל התנא דמתניתין דנדרים סובר דטעמא דר"י הוא משום דדין נזירות שמשון הוא דין מיוחד בנזירות ואין לו שום שייכות לענין נדר ולענין התפסה כדביארנו והרמב"ם דפסק נמי דדין נזירות שמשון הוא מטעמא דנזירות כדכתב ודבר זה מפי הקבלה כמו שכתב על נזיר עולם נמי בהאי לישנא" א"כ פסק שפיר דהאומר הריני נזיר שמשון דהוי נזיר אעפ"י דפסק דאין מתפיסין בדבר האסור ודוק:
אך בעצם הסברא שאמרתי דלכן לא מהני שאלה בנזירות שמשון משום דהוי כמקבל עליו נזירות חדשה לאחר שישאל על נזירותו כמו שכתב הר"ן גבי דינא דבר פדא בנדרים (דף כ"ח) שכתב הר"ן דאם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו הוי כאילו הקדיש אותן מעתה והקדיש אותן לאחר הפדי' וחדשנו לעיל דה"ה שאלה ג"כ לא מהני דחוזרות וקודשות דמאי שנא שאלה מפדי' ולענ"ד דמדברי הר"ן בתשובה והובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח בסופו והובא דינא להלכה בש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי' ז' לא משמע כן. דהנה הר"ן בתשובה הנ"ל שם מיירי באחד שאסר עליו כל פירות שבעולם אם יגרש שלא בפני ג' אנשים אשר נקב בשם ואחד מהעדים העיד ג"כ שאמר שיהא באיסורו לאחר שישאל על נדרו ויתיר נדרו וכן לעולם ושאלו את הר"ן אם מהני שאלה מפני שאסר איזה פעמים אף לאחר השאלה ואמר וכן לעולם דמשמע דאוסר על עצמו לעולם אחר שישאל וכתב שם הר"ן דצריך שאלה אלא על כמה פעמים שאמר בפירוש וכן בכל פעם שישאל כך פעמים צריך שאלה ועל מה שאמר וכן לעולם אין צריך אלא שאלה אחת עיי"ש הרי כתב הר"ן בהדיא דלא הוי נדרים מחולקין דלא יהני שאלה כמו שאמרנו וקשה מאי שנא מהאומר הרי עלי פירות עד שיקצצו דכתב הר"ן בהדיא דהוי כאומר בפי' הרי הנטיעות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו ומאי שנא דהתם כתב דלא הוי אלא נדר אחד ולכאורה יכולין לדחוק ולישב דיש חילוק בין לשון האומר הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דמשמע נדרים מיוחדין להלשון וכן לעולם דמשמע נדר אחד אבל האמת יורה דרכו להמעיין שם בתשובה דלא משכחת לעולם לשון כהאי דיהי' נכלל בלשונו נדרים מחולקין עד אין קץ עיי"ש ומוכרחין לפי דעת הר"ן ז"ל לחלק בין פדי' לשאלה דהא דכתב הר"ן דהוי כאומר קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו היינו דוקא לענין פדיון משום דפדיון לא יכול לסלק אלא הקדש אחת אבל לענין שאלה דעוקר עיקר הדבור מהני שאלה על כל הנדרים ביחד משום דלענין שאלה לא נחשב אלא לנדר אחד והסברא לזה נראה משום דלא שייך לומר אין שואלין אלא א"כ חל הנדר דוקא שהנדר שצריך לחול הוא מדיבור מיוחד אבל הכא כיון דאותו הדיבור שמכחו צריך לחול ההקדש לאחר שהותר כבר אהני שיחול ההקדש ראשון וכיון דשואל על האי דיבור ונסתלק ההקדש נמצא דכבר נעקר הדיבור כולו ואין ממה לחול הקדש שני ודוק ועדיין צריך הדבר עיון אך לפי דברינו אלה נמצא דדינא דבר פדא דחוזרות וקודשות הוא דוקא בפדיון אבל בשאלה אינן חוזרות וקודשות ודוק: