אור ברסלב

שות שמחת החג· רבי גרשון חנוך הניך פישמן

סימן ו

סימן ה

הרמב"ם פ"א מה' נערה בתולה הל' י"א כתב וז"ל היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה או היתה אחת מחייבי כריתות כגון אחותו או דודתו והנדה וכיוצא בהן או שפיתה מחייבי לאוין אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם ואם לא היתה שם התראה הואיל ואינו חייב מלקות הרי זה משלם קנס ע"כ. והקשו האחרונים והובא בנוב"י חלק אהע"ז מהדו"ק סי' צ"ה על הרמב"ם מסוגיא דסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) אלו חייבי כריתות (פירוש שמצילין אותן בנפשן) ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו והיכי מחויב קנס הא הוי לי' רודף וקלב"מ ואמרוהו רבנן קמי' דרב חסדא משעת העראה דפגמה איפטר לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ופרכינן הניחא למ"ד דהעראה זו נשיקה אלא למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר אלא אמר ר"ח עיי"ש דמוקמינן בגונא דליכא עליו דין מיתה של רודף כגון שיכול להצילו באחד מאבריו ועוד אוקימתות שם וא"כ קשה על הרמב"ם דפסק סתם דהבא על חייבי, כריתות דחייב קנס ולא מחלק דהיינו דוקא בגוונא דליכא עליו דין מיתה של רודף אבל היכא דאיכא עליו דין מיתה של רודף פטור כמו שמבואר מהסוגיא דסנהדרין הנ"ל שהבאנו ועיי"ש בנו"ב מה שהאריך בזה ועיין ג"כ במהדו"ת חו"מ סי' ס':

ונלענ"ד לתרץ דהנה בתוס' ביבמות (דף נ"ט ע"ב) ד"ה אלא. הובא שם שתי שיטות אי החיוב קנס בא בהעראה או בגמר ביאה דר"ת וריב"א סוברים שם דכמו דלענין מלקות הוי העראה כגמר ביאה כמו כן החיוב קנס בא מיד בשעת העראה והא דמשני שם הש"ס דסנהדרין שהבאנו לעיל דמשעת העראה דפגמה איפטר מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה הרי לכאורה דהחיוב קנס בא בשעת גמר ביאה היינו דוקא התם משום דאין יכול להתחייב קנס בשעת העראה דהוי רודף לכן בא החיוב קנס בשעת גמר ביאה אבל בעלמא היכא דלא הוי רודף בא החיוב קנס על העראה והגם דבהעראה ליכא השרת בתולים למ"ד דהעראה זו נשיקה מ"מ מחויב קנס דהא ג"כ על ביאה שלא כדרכה דליכא כלל השרת בתולים מחויב קנס עיי"ש. הרי משמע מדברי התוס' אלו דאפילו אם נאמר דחיוב קנס בא על העראה אם הי' על העראה קלב"מ דלא הי' יכול להתחייב קנס משום העראה אעפ"כ מחויב משום גמר ביאה נמי. אך משמע משם לכאורה דזהו דוקא למ"ד דהעראה זו נשיקה לכן היכא דלא הי' יכול להתחייב על העראה מחויב משום גמר ביאה דבשעת גמר ביאה עדיין היא בתולה אבל למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה לדידי' אם לא הי' יכול להתחייב משעת העראה שוב אין חיוב משום גמר ביאה דבגמר ביאה כבר היא בעולה. מדהקשה שם התוס' למאן דאית להו דחיוב קנס הוא משום גמר ביאה מאי פריך בבן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר. הא לדידי' נמי אתי שפיר דהא לא מחויב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש ע"כ קושית התוס'. והנה לכאורה תקשה הא לר"ת וריב"א נמי קשיא נהי דסבירא להו דהחיוב קנס הוא בהעראה אבל מ"מ היכא דקלב"מ בהכנסת עטרה לא משלם עד גמר ביאה ממש ועיי"ש במהרש"א ד"ה אבל קשה דקשיא לי' כן ומסיק שם דלפר"ח וריב"א איכא למימר דסבירא לי' לתלמודא כיון דמחייב אהעראה לית לן לחיובי' קנס אגמר ביאה ממש כיון דכבר השיר בתולים בהכנסת עטרה הרי כדביארנו לעיל ודוק:

אך לענ"ד נראה דלפי שיטת הרשב"א ז"ל דמביא המ"ל ז"ל בפי"ז מהל' איסורי ביאה הל' י"ג ומביאו הרע"א ז"ל בתשובותיו תשובה רכ"א אות ד' על הסוגיא דכתובות (דף ל' ע"א) א"ב בעולה לכה"ג דפירש שם הרשב"א ז"ל בשם הר"ח ז"ל דמיירי בכה"ג דאנס בתולה דאילו בעולה אין לה קנס והקשה שם הרשב"א הא מ"מ כשהערה בה נעשית בעולה וכשגמר ביאתו נתחללה וליכא נ"מ ותירץ דבביאה אחת לא מחלקינן וכן מביא שם בתשובה הנ"ל דהרמב"ם סבירא לי' ג"כ כסברת הרשב"א ז"ל דבביאה אחת לא מחלקינן דהרמב"ם פסק בפי"ט מהא"ב הל' ה' דכהן הבא על אחת מחייבי לאוין השוה בכל עושה אותה זונה חזר ובא עלי' וכו' נעשית חללה וכו' לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר וכו' עכ"ל והקשה שם דכיון דנתעברה הרי גמר ביאתו וא"כ אמאי הולד כשר נימא דבהעראה נעשית זונה ובגמר ביאה נעשית חללה ע"כ מוכרחין לומר דהרמב"ם סבירא לי' כהרשב"א דבביאה אחת לא מחלקינן עכ"ל התשובה שם. והסברא לזה נראה פשוט דכיון דבתחילת הביאה היתה בתולה כל הביאה מקרי ביאת בתולה וכן בגונא דמיירי הרמב"ם דכיון דבתחילת הביאה לא היתה זונה לאו ביאת זונה היא ולפי סברא זו יש מקום לומר שפיר דאפילו למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה היכי דאינו יכול להתחייב בהעראה משום קלב"מ מ"מ מחויב משום גמר ביאה דלא כמהרש"א ז"ל והגם דבגמר ביאה הוי בעולה דכבר השיר בתולי' מ"מ כיון דבתחילת ביאה הוי בתולה מקרי ביאת בתולה ומחויב לשלם קנס והגם דאינו משיר בתולים בגמר ביאה מ"מ כיון דהחיוב קנס לאו משום השרת בתולים הוא דהא על ביאה שלא כדרכה נמי מחויב לשלם קנס אך החיוב הוא משום ביאת בתולה והכא נמי ביאת בתולה מקרי דאין מחלקין בביאה כדלעיל ודוק:

אך א"כ תקשה קושית התוס' שהקשו לאלו דסבירא להו דחיוב קנס הוא בגמר ביאה מסוגית הש"ס דסנהדרין (דף ע"ג) דפרכינן שם למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה היכי מחויב קנס בהבא על אחותו הא הוי לי' רודף והקשו התוס' לדידהו מאי קושיא הא שפיר מחויב קנס משום גמר ביאה דעל גמר ביאה לא הוי רודף ולפי סברתינו דאפילו מאן דמחייב קנס בהעראה נמי יסבור דהיכא דליכא לחיובי קנס בהעראה מחויב משום גמר ביאה א"כ גם לדידהו תקשה מאי קושית הגמרא נימא דהחיוב קנס הוא משום גמר ביאה כמו שהקשה המהרש"א ז"ל על דברי התוס'. אך נלע"ד לתרץ דלמאן דסבירא לי' דחיוב קנס הוא בהעראה לא תקשה כלל קושית התוס' בהקדם מה שאמרתי על דברי הרמב"ם בפ"א מהל' אישות הל' ד' דכתב שם וז"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה והקשה שם הה"מ וז"ל האיך מפותה משלם קנס עכ"ל פירוש כיון דהרמב"ם סבירא לי' דבביאת פנוי' איכא איסור לאו דלא תהי' קדשה הרי קלב"מ. והנה קושית הה"מ הוא רק במפותה האיך ישלם מפותה קנס ולא הקשה סתם האיך משכחת להו קנס לגמרי אפילו באנוסה נמי משמע מזה דדעת הה"מ בדעת הרמב"ם הוא דאיסור לא תהי' קדשה אינו עובר רק במפותה היכא דהיא מסכמת לזנות דאז שייך למקרי לה קדשה אבל היכא דאיהי אנוסה דלא שייך למקרי לה קדשה גם הוא אינו עובר על לא תהי' קדשה אבל בפט"ו מהל' איסורי ביאה הל' ב' בכס"מ שם ד"ה כתב עוד הביא שם הכס"מ תשובה של ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל וכתב שם באמצע הדברים וז"ל אלא לעולם אם הי' הוא בעדים לוקה ואע"ג דאנוסה היא הנערה וכו' עיי"ש הרי לך בהדיא דר' אברהם בנו של הרמב"ם יש לו שיטה אחרת בדעת הרמב"ם דאפילו באנוסה נמי סובר הרמב"ם דעובר על לא תהי' קדשה וא"כ כ"ש דתקשה האיך משכחת לה דינא דישלם קנס כיון דבכל מקום שייך למימר דקלב"מ. ואין לתרץ ולומר דמשכחת לה חיוב קנס הוא בלא התרו בו דהוי חייבי מיתות שוגגין דחייבין בתשלומין דפסקינן כר"י מ"מ תקשה לר"ל דסבירא לי' דח"מ שוגגין נמי פטורין מתשלומין האיך משכחת לה חיוב קנס ומדר"ל נשמע לר"י דליכא איסור דלא תהי' קדשה בביאת פנוי' כ"א במזומנת לזנות כסברת הראב"ד:

ונראה לי לתרץ קושיא זאת אליבא מאן דסבירא לי' דהחיוב קנס בא על העראה בדרך פשוט והוא דהמנחת חנוך במצוה תק"ע מביא דברי המקנה שהלאו דלא תהי' קדשה עובר בגמר ביאה ולפי זה לא תקשה כלל האיך משכחת לה קנס הא מחויב מלקות משום לא תהי' קדשה דקנס מחויב בהעראה (למאן דסבירא לי' דהחיוב קנס הוא בהעראה שאנו עוסקין עתה אליבא דידהו) והלאו דלא תהי' עובר בגמר ביאה והטעם דאיסור דלא תהי' קדשה דעובר בגמר ביאה הוא משום דכל האיסור דלא תהי' קדשה הוא כדכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' נערה בתולה הל' י"ז דנמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו וזה לא שייך אלא בגמר ביאה וכיון שכן יתורץ קושיתם בפשטות כדביארנו ודוק: ולפי זה יתורץ שפיר קושיתנו שהקשינו לפי דברינו דאפילו מאן דסובר דהעראה זו הכנסת עטרה אי לא מצינן לחיובי קנס על העראה משום דעל העראה הוי קלב"מ מ"מ מחויב על הגמר ביאה א"כ מאי פריך הש"ס בסנהדרין הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר לישני דהחיוב הוא על הגמר ביאה כקושית התוס' על אלו דסוברין דחיוב קנס הוא גמר ביאה אבל לפי דברינו ניחא שפיר משום דבאמת הקשינו האיך מחויב קנס הא מחויב משום איסור דלא תהי' קדשה ותירצנו דהאיסור דלא תהי' קדשה הוא על גמר ביאה והחיוב קנס הוא על העראה וא"כ פריך שפיר בגמרא דלמ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר האיך יחויב קנס בהעראה הא הוי לי' רודף וליכא לשנויי דהחיוב בא משום גמר ביאה משום דעל גמר ביאה ליכא למחייבו משום האיסור דלא תהי' קדשה כמו שביארנו ובשלמא למ"ד דהעראה זו נשיקה יכולין לומר שפיר דהחיוב קנס הוא על הכנסת עטרה דאפילו למ"ד העראה זו נשיקה נמי אין מחייבין על האיסור דלא תהי' קדשה אלא בגמר ביאה ממש דהוא ביאת המירוק דיהי' ראוי להוליד כמו שביארתי לעיל מדברי המ"ח וא"כ יכול להתחייב שפיר קנס בהכנסת עטרה דאז כבר ליכא עליו דין רודף דהא כבר פוגמה בנשיקה והלאו דלא תהי' נמי עדיין אינו עובר עד שעת גמר ביאה ממש אבל למ"ד דהעראה זו הכנסת עטרה א"כ האיך יכול להתחייב קנס דבגמר ביאה ליכא לעולם חיוב קנס משום האיסור דלא תהי' קדשה ובשעת העראה הא הוי לי' רודף ודוק. ותירוץ זה לא שייך לשנויי אלא אליבא דמאן דסבירא לי' דחיוב קנם הוא בהעראה לדידהו שייך שפיר לומר דהיכא דליכא לחיובי משום העראה כגון דבשעת העראה הוי קלב"מ ליכא לחיובי ג"כ משום גמר ביאה נמי משום האיסור דלא תהי' קדשה אבל למאן דסבירא לי' דלעולם החיוב קנס הוא בגמר ביאה א"כ ע"כ צריכין לומר אחת משתי דרכים או דלא סבירא להו כהרמב"ם דעובר בסתם ביאת זנות האיסור דלא תהי' קדשה או נאמר מאיזה טעם שיהי' דליכא עיכוב מאיסור דלא תהי' קדשה לתשלומי קנס לכן הקשו שפיר התוס' לשני הסוגי' דבן סורר דהחיוב קנס הוא על הגמר ביאה ולא על העראה ודוק:

ולפי דברינו אלה יתורץ שפיר מה שהקשה הגרע"א בתשובותיו סי' קס"ד לשיטת התוס' דיבמות (דף נ"ט) שם לחד לישנא דחיוב קנס הוא על העראה א"כ בכתובות (דף ל"א) דרמינן שם ממתניתין דאלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו על מתניתין דאלו הן הלוקין הבא על אחותו והיכי מחויב קנס כיון דמחויב מלקות ומשני שם עולא הא באחותו נערה והא באחותו בוגרת דמתניתין דמשלם קנס מיירי באחותו נערה דממונא משלם מלקא לא לקי והקשה הגרע"א ז"ל דלפי שיטת הסוברים דקנס מחויב בהעראה למה לי' לעולא לאוקמי כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת לוקמי אידי ואידי באחותו נערה והא דמשלם קנס הוא משלם על העראה דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי ומלקית מחויב משום גמר ביאה דליכא ממון ודוק. אבל לפי דברינו ניחא דהא באמת פריך הש"ס בסנהדרין היכי מחויב קנס הא הוי רודף וצריך שם הש"ס לדחוקי דמיירי בגונא דלא הוי רודף והקשינו לעיל אמאי לא מוקי שם הש"ס דקנס מחויב משום גמר ביאה דלא הוי רודף ואז מחויב משום קנס לפי מה שביארנו לעיל דמשום גמר ביאה נמי מחויב קנס ותרצנו דמשום גמר ביאה ליכא לחיובי קנס משום דאיכא הלאו דלא תהי' קדשה לכן הוכרח הש"ס לדחוקי ולאוקמי דמיירי מתניתין דמשלם קנס בגונא דליכא עלי' דין רודף וכל זה הוא משום דהש"ס אזיל שם אליבא דהלכתא דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ממונא לא משלם אבל עולא לשיטתו דסבירא לי' דהיכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי לדידי' לא הוצרכינן לדחוקי ולאוקמי מתניתין דמיירי בגונא דלא הוי עלי' דין רודף דיכול לאוקמי שפיר דמיירי אפילו בגונא דאיכא עלי' דין רודף והא דמחויב קנס הוא משום גמר ביאה והגם דעל גמר ביאה איכא הלאו דלא תהי' קדשה אבל עולא לשיטתו דסבירא לי' דהיכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי לכן מחויב קנס וא"כ כיון דעולא מוקי מתניתין דמיירי בגונא דאיכא עלי' דין רודף יתורץ שפיר קושית הגאון רע"א ז"ל דלא מצי לאוקמי הא והא באחותו נערה והקנס הוא על העראה והמלקות משום גמר ביאה דהא על העראה ליכא לחיובי קנס משום דין רודף וא"כ ע"כ הקנס מחויב משום גמר ביאה וא"כ היכי משכחת לה מלקות לכן מוכרח לאוקמי כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת דהמלקות הוא באחותו בוגרת היכא דליכא עלי' דין ממון לגמרי וכדאוקמינן שם בגמרא ודוק:

ולפי דברינו אלה יתורץ מה שהקשה התוס' שם בכתובות (דף ל"א ע"ב) ד"ה ורמינהו דאמאי לא פריך הש"ס ארישא דמתניתין דהכא הבא על ממזרת ונטר לאקשויי מהבא על אחותו אבל לפי דברינו ניחא דמהבא על הממזרת לא יכול לאקשויי דידע שפיר דאיכא לתרוצי דקנס מחויב משום העראה דממונא משלם מלקא לא לקי ומלקות מחויב משום גמר ביאה כקושית הגרע"א ז"ל לכן נטר לאקשויי מהבא על אחותו דהוי חייבי כריתות דלא שייך לשנויי כאן דהחיוב קנס הוא בהעראה משום דהוי רודף בהעראה וקלב"מ ומוכרחין לומר דהחיוב קנס הוא משום גמר ביאה וא"כ פריך שפיר האיך יחויב מלקות וקנס בב"א ודוק:

והנה אגב אורחא שהבאתי לעיל תשובת ר' אברהם בנו של הרמב"ם שהביא הכס"מ בפט"ו מהל' א"ב הל' ב' ד"ה כתב אימא בה מלתא דהנה ר' אברהם ז"ל הקשה שם על דברי הרמב"ם קושיא עצומה דהנה לפי שיטת הרמב"ם בפט"ו מהל' א"ב הל' ב' דכל חייבי לאוין אינן לוקין אלא א"כ קדש ואח"כ בעל אבל אם בעל בלא קדושין אינו חייב מלקות א"כ היכי משכחת לה האי דינא דהרמב"ם דפ"א מהל' נערה בתולה הל' י"א והבאתי לעיל בתחלת הדברים דכתב שם וז"ל היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה וכו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם ואם לא היתה שם התראה הואיל ואינו חייב מלקות הרי זה משלם קנס ע"כ. והקשה לפי שיטת הרמב"ם הנ"ל דעל ביאת חייבי לאוין בלא קדושין אינן לוקין א"כ האיך כתב הרמב"ם דאם התרו בו דפטור מקנס היכי משכחת לה דהמלקות יפטור מקנס ממנפ"ש אם מיירי שבעל החייבי לאוין בקדושין א"כ אפילו לא התרו בו נמי ליכא קנס דהא הוי אשתו ואם מיירי שבעל בלא קדושין א"כ אפילו התרו בו נמי ישלם קנס דהא ליכא מלקות לשיטת הרמב"ם דמלקות ליכא היכא דבעל בלא קדושין ודוק:

ועיי"ש שתירץ בכונת הרמב"ם דכתב דאם התרו בו לוקה, דהמלקות הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה ולא מיירי הרמב"ם דוקא בחייבי לאוין אלא בכל הנשים משום דהאיסור דלא תהי' קדשה נוהג בכל נשים ולכן כתב הרמב"ם הלשון של חייבי לאוין ולא כתב איסורי לאוין דמיירי אפילו באשה המותרת לו אך אעפ"כ מחויב בלאו משום האיסור דלא תהי' קדשה ע"כ תוכן כונתו עיי"ש:

ולפענ"ד קשה לי קצת על דבריו במה שכתב דכונת הרמב"ם במה שכתב חייבי לאוין אין הכונה דקאי על האשה שאסורה לו משום איסור לאו אלא דקאי נמי אפילו על האשה המותרת אך הלאו הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה דעובר על הביאה בלא קדושין דהלשון לא משמע כן דהרמב"ם כתב או שהיתה מחייבי לאוין דמלשון או שהיתה משמע דיכול להיות ג"כ שלא תהי' מחייבי לאוין ולפי דבריו דכונת הרמב"ם הוא האיסור דלא תהי' קדשה א"כ לא סגי בלאו הכי דהא על כל ביאה שמחויב קנס איכא האיסור דלא תהי' קדשה א"כ משמע מזה דכונת הרמב"ם הוא דהאשה עצמה היא מחייבי לאוין לכן שייך הלשון או שהיתה דקאי על האשה גופי' ולא רק מה שעובר על הביאה איסור לאו ודוק:

וגם מה שמדקדק מדברי הרמב"ם ממה דכתב חייבי לאוין ולא איסורי לאוין דמשמע מזה דקאי על הנשים המותרין והאיסור הוא משום לא תהי' קדשה נתקשיתי לכאורה בזה הא הרמב"ם כתב ג"כ באותה הלכה חייבי כריתות ולא כתב איסורי כריתות הגם דהכא ודאי קאי על האשה גופא שהיא אסורה משום כרת ולא רק במה שעובר על הביאה שבא עלי' אך הא לא קשיא משום דחייבי כריתות שייך למיתני משום דכרת הוי עונש לכן שייך למיתני בזה לשון חיוב אבל חייבי לאוין אילו הוי קאי על האשה גופי' שהיא אסורה משום לאו הי' יותר שייך למכתב לשון אסור ולא לשון חיוב משום דבלשון לאו בעצמו אינו נכלל שום עונש כ"א איסור ודוק. אבל מ"מ קשה לי דבכל הש"ס קתני זימנין סגיאין חייבי לאוין וכונתם הוא חייבי לאוין ממש והרמב"ם תופס כדרכו לשון הש"ס ודוק:

וגרענ"ד לומר דכונת הרמב"ם מה שכתב חייבי לאוין הוא חייבי לאוין ממש כדמשמע מהלשון שכתב הרמב"ם "או שהיתה" כדביארתי והא דקשיא לן א"כ לפי שיטת הרמב"ם בפט"ו מהל' איסורי ביאה ליכא מלקות בלא קדושין בזה נראה לי לומר דהמלקות הוא כדכתב הר' אברהם ז"ל בנו של הרמב"ם משום לא תהי' קדשה אך א"כ תקשה לן אפילו בלא חייבי לאוין נמי איכא מלקות זה וא"כ אמאי כתב הרמב"ם שדוקא אם היתה מחייבי לאוין אם התרו בו פטור מקנס ולפי דברינו שהמלקות הוא משום לא תהי' קדשה לפטור מקנס בכל הנשים אם התרו בו משום לא תהי' קדשה כדכתב הר' אברהם ז"ל לפי האמת בכונת דברי הרמב"ם:

אך לענ"ד נראה לתרץ בהקדם מה שתרצתי על הרמב"ם הנ"ל בפ' ט"ו מהל' איסורי ביאה הל' ב' דכתב שם הרמב"ם וז"ל אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראלי שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר הקדושין לוקה עכ"ל והשיג שם הראב"ד ז"ל וז"ל ואין זה מחוור וקשיא לי ממזרת דאלו נערות אי רבי יצחק קשיא ממזרת והמבין יבין עכ"ל וכונתו דפרכינן שם בגמרא לרבה דסבירא לי' דר"מ לית לי' קלב"מ בקנס דמקטיל ומשלם מתניתין כמאן מוקים לה אי כר"מ הא קתני בתו דפטור מקנס ואי כרבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אמאי מחויב קנס הא אית לי' דכרת פוטר ואי רבי יצחק דסבירא לי' דכרת אין פוטר וגם אית לי' דחייבי כריתות אין לוקין לכן מחייבו קנס קשיא ממזרת אמאי מחויב קנס הא איכא מלקות ולדברי הרמב"ם דסבירא לי' דליכא מלקות בלא נשואין מאי קשיא לי' להש"ס הא קנס הוא בלא קדושין ומלקות בלא קדושין ליכא:

ונלענ"ד לתרץ דהנה הבאתי לעיל מה שהקשו על הרמב"ם דסבירא לי' דבכל ביאת פנוי' איכא הלאו דלא תהי' קדשה א"כ האיך שייך קנס הא קלב"מ משום הלאו דלא תהי' קדשה ולעיל תרצתי דהאיסור דלא תהי' עובר בגמר ביאה והקנס מחויב בהעראה. אך עתה נראה לתרץ בדרך אחר והוא מה שנלפענ"ד לומר דכל היכא דאיכא החיוב קנס ליכא האיסור דלא תהי' קדשה דהנה עיקר האיסור דלא תהי' קדשה הוא משום דליכא בינייהו שום התקשרות כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' אישות הל' ד' וז"ל קודם מ"ת הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משניתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר וכו' ועיי"ש הרי דעיקר איסור דלא תהי' קדשה הוא דלאחר הביאה הולכים זה מזה ואין להם שום התקשרות ביניהם וכמו שביאר הרמב"ם בעצמו במקום אחר פ"ב מהל' נע"ב בסוף הפרק וז"ל שם באמצע הדברים דנמצא האב נושא בתו ואח אחותו ע"כ לכן משנתנה התורה דין קדושין שהוא התקשרות בין איש לאשתו נאסרה הקדשה וכל זה היינו דוקא בעלמא היכא דליכא חיוב קנס אבל היכא דאיכא דין קנס ואיכא החיוב דלו תהי' לאשה א"כ עם הביאה גופי' נעשה התקשרות בינו לבינה וליכא בדין קדשה בזה לכן לא תקשה על הרמב"ם האיך מחויב קנס הא עובר על לא תהי' קדשה וקלב"מ משום דכל היכא דחייב לשלם קנס ליכא האיסור דלא תהי' קדשה משום דאיכא העשה דלו תהי' לאשה אך כל זאת דוקא באשה המותרת לו דאז איכא העשה דלו תהי' לאשה וממילא נסתלק הלאו דלא תהי' קדשה אבל בחייבי לאוין דליכא העשה דלו תהי' לאשה כדמפורש בש"ס משום דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ממילא עובר על האיסור דלא תהי' קדשה בביאתו חוץ מזה שהיא ג"כ אסורה עליו משום לאו אחר כגון ממזרת או כדומה וא"כ ניחא לפי זה מאי דפריך הש"ס אי ר"י קשיא ממזרת למה משלם קנס הא מחויב מלקות ולא תקשה לן אליבא דהרמב"ם הא הרמב"ם סבירא לי' דבלא קדושין ליכא מלקות בממזרת משום דהא באמת קשיא לן אמאי מחויב לעולם קנס הא איכא מלקות משום לא תהי' קדשה אך תרצנו משום דהעשה דלו תהי' לאשה מסלק הלאו דלא תהי' קדשה וכל זה היינו דוקא באשה המותרת אבל באשה האסורה לו דליכא העשה דלו תהי' לאשה א"כ עובר בזו הביאה על האיסור דלא תהי' קדשה א"כ פריך בש"ס שפיר למה בממזרת מחויב לשלם קנס הא איכא מלקות וכונת הש"ס לאו משום הלאו דממזרת אך מחמת הלאו דלא תהי' קדשה ודוק. אך לכאורה קשה דא"כ דהקושיא דממזרת הוא משום הלאו דלא תהי' קדשה דעובר על הביאה משום דליכא העשה דלו תהי' לאשה א"כ לכאורה תקשה אמאי פריך דוקא ממזרת ולא מחייבי כריתות גופי' דנהי דר"י סובר דליכא מלקות בחייבי כריתות היינו דוקא על הלאו דמחויב כרת אבל האיסור דלא תהי' קדשה בודאי עובר ג"כ בחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות ליכא ג"כ העשה דלו תהי' לאשה וא"כ הוי לי' להגמרא למיפרך ממזרת ואחותו קשיא לי'.

אך באמת לא קשיא כלל דבשלמא אי נימא דלא כר"י דבחייבי כריתות גופי' איכא מלקות משום אותו הלאו דחייב עלי' כרת ואותו הלאו פטר אותו מלשלם קנס שייך שפיר למקרי חייבי כריתות אבל אי נימא דמשום אותו הלאו דחייב עלי' כרת אינו פטור מקנס אך הפטור הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה א"כ מה שחייב כרת אינו מעלה ומוריד כלל א"כ גם חייבי כריתות נחשבים לענין זה חייבי לאוין וא"כ גם אחותו בכלל ממזרת כקושית הש"ס ודוק: ובדרך זה נתיישב ג"כ קושית התוס' שהבאתי לעיל ותרצתי בדרך אחר דהקשו על הסוגיא דאלו נערות (דף ל"ב ע"ב) ד"ה ורמינהו שהקשו למה נטר הש"ס להקשות ממתניתין דמכות ולמה לא הקשה מיד אתחילת מתניתין דהבא על הממזרת דיש לה קנס ולפי דברינו ניחא דעל מתניתין דהבא על הממזרת ליכא לאקשויי האיך מחויב קנס הא מחויב מלקות משום דהחיוב מלקות משום ממזרת הוא לאחר קדושין והחיוב קנס הוא בלא קדושין דליכא מלקות משום ממזרת כלל וא"כ ליכא למותבי ורמינהו על מתניתין דמכות דקתני דהבא על הממזרת דמחויב מלקות לכן פריך מהבא על חייבי כריתות דמחויב קנס ממתניתין דמכות דמחייב מלקות והתם מיירי דבא עלי' בלא קדושין דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות וא"כ היכי מחויב קנס אבל ממזרת לא קשיא כלל דהא דקתני דמחויב קנס מיירי קודם קדושין ואז ליכא מלקות משום ממזרת וא"כ ליכא לאותובי ורמינהו ממתניתין דמכות דקתני דמחויב מכות משום דהתם מיירי דהמלקות הוא משום ממזרת והוא לאחר קדושין כשיטת הרמב"ם ז"ל אך לבסוף הסוגיא דפריך אי ר"י קשיא ממזרת למה מחויב קנס הא מחויב מלקות אין כונת הש"ס לפרוך ממתניתין דמכות דמחייב בממזרת מלקות משום דהתם מיירי דהמלקות הוא משום ממזרת והוא לאחר קדושין אלא כונת הש"ס הוא לפרוך סתמא כיון דסוף כל סוף איכא מלקות בממזרת כאשר ביארנו משום האיסור דלא תהי' קדשה א"כ היכי משכחת לה קנס בממזרת ודוק:

ולפי דברינו אלה נתיישב ממילא דברי הרמב"ם בהל' נערה בתולה מה שהקשה ר' אברהם ז"ל במה דכתב דאם היתה חייבי לאוין אם התרו בו לוקה ואינו משלם קנס האיך משכחת לה דיהי' חייב מלקות הא הכא מיירי בלא קדושין מדרצה לחייבו קנס וא"כ ליכא מלקות לפי שיטת הרמב"ם דבכל חייבי לאוין בלא קדושין אינו לוקה אבל לדברינו ניחא דהמלקות הוא משום האיסור דלא תהי' קדשה והא דכתב הרמב"ם דוקא בחייבי לאוין הגם דאיסור דלא תהי' קדשה עובר נמי בנשים המותרין לו היינו משום דכל זה הוא דוקא בנשים שאין להם חיוב קנס אבל בנשים שמחויב לשלם קנס ליכא האיסור דלא תהי' קדשה לכן אפילו התרו משום לא תהי' וכו' נמי משל קנס דליכא מלקות אבל בחייבי לאוין דליכא העשה דלו תהי' א"כ עובר האיסור דלא תהי' קדשה לכן אם התרו בו לוקה ואין משלם קנס ודוק:

ועתה נחזור לענינינו ליישב את דברי הרמב"ם במה שפסק דהבא על אחותו משלם קנס ולא פליג בין היכא דהוי לי' דין רודף להיכא דלא הוי לי' דין רודף דלא כהסוגיא דסנהדרין ולדברינו ניחא דהא באמת הקשינו דמאי היא פירכת הש"ס דסנהדרין דהאיך מחויב קנס הא הוי לי' רודף נימא דהחיוב קנס הוא משום גמר ביאה והיינו דאפילו אי סברינן דהחיוב קנס הוא בהעראה אעפ"כ היכא דאין יכול להתחייב בהעראה מ"מ מחויב בגמר ביאה כדביארנו לעיל באריכות אך תרצנו משום דבגמר אין יכולין לעולם לחייבו קנס משום דאיכא האיסור דלא תהי' קדשה דעובר בגמר ביאה ואפילו למאי דאמרתי לעיל דהיכא דאיכא החיוב קנס ליכא הלאו דלא תהי' קדשה וא"כ יכול להיות החיוב קנס ג"כ בגמר ביאה אבל מ"מ ביארנו דכל זה היינו דוקא באשה המותרת לו דאיכא העשה דלו תהי' לאשה אבל באשה האסורה לו דליכא העשה דלו תהי' לאשה עובר הלאו דלא תהי' קדשה בגמר ביאה לכן פריך שפיר משום דעל גמר ביאה ליכא לחיובי קנס בבא על אחותו דהא איכא הלאו דלא תהי' קדשה והחיוב הוא רק על העראה ועל העראה הא הוי לי' רודף. ולפי דברינו זה מוכרחין אנו לומר דהסוגיא דסנהדרין אזלא אליבא דריש לקיש דסבירא לי' דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין לכן פריך הש"ס שפיר אבל לר"י מאי קושיא נימא דהחיוב קנס הוא לעולם משום גמר ביאה והא דבגמר ביאה איכא הלאו דלא תהי' קדשה מיירי דלא התרו בו והוי ח"מ שוגגין לכן חייב לשלם קנס ומוכרחין אנו לומר דהסוגיא אזלא אליבא דריש לקיש אבל אנן דקיי"ל כר"י דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין אין אנו צריכין לאוקמי מתניתין דמחייב קנס מיירי ביכול להצילו באחד מאבריו או כדומה דלא הוי עליו דין רודף דיכולין לאוקמי בכל גונא דמחויב קנס ואף דהוי רודף מ"מ החיוב הוא משום גמר ביאה ומיירי דלא התרו בו משום לא תהי' קדשה לכן פסק הרמב"ם שפיר דהבא על חייבי כריתות מחויב קנס ולא מפליג מידי ועיין בדברינו לקמן סי' ט"ז ודוק:

תוכן העניינים

שות שמחת החג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה