אור ברסלב
שות שמחה לאיש יו"ד › סימן ה

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

יו"ד · סימן ה

סימן ד

ושייך גם לאה"ע לעי"ת בראילוב יע"א להרב הגאון ר' שלמה מעהר נ"י. יום ז"ך טבת שנת משו"ש רובי שלומות. וברכות עצומות. לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל כקש"ת המעלות לשלמה יהי אלד'יו עמו ויעל לש"ט ולתהלה מעלה ע"ג מעלה! רב נכבד! מכתבו היקר למן ט"ו אלול העבר לשם גבוה גאון ירושלם הרב הגדול ראש"ל אחד מאי'ר לארץ ולדרים נר"ו הגיעה לידו ביום מוצאי יום האדיר בימי שנה ולהיותו חלוש כי זה שנתים שלש חש בראשו ולא יכול להשיב מפני הכבוד על הדין ועל האמת. בקש ממני אחוה דעי להשיב כהלכה האמת לאמיתו מה שתעלה מצודתי לפי מיעוט קט שכלי וכשאני לעצמי מה אני? ולא בינת אדם לי! ואולם לעשות רצון צדיק חפצתי אמרתי ויהי מה! אלקטה באמרי'ם מפי סופרים מה שתשיג קוצר דעתי אך בזאת בושתי וגם נכלמתי כי מרוב טרדותי שגבו תלאותי עול הצבור ועול היחיד ומושב ב"ד הצדק באלו ג' חו' זמן שכירות הבתים פעה"ק ירושלם דדאב'ה עלו על צוארי הכשיל כחי מאז הבקר עד חצות הלילה לא יתנוני השב רוחי ולהשיב לכל שואל כאשר ישאלוני משפטי צדק די'ן גרמ'א דעצירא'ה עד יומא דנא לקחתי החופש ימים שנים רבים שלשה להשיב לכבוד הודו. ובכן נא אל ישת עלי חטאת וידיניני לכף זכות מכרעת ועד בשחק נאמן. וזה החילי. בעזר צורי וגואלי:

אדוני שאל שתי שאלות בהדר'ת כלולות. השאלה הראשונה אודות ר"ז השו"ב שהיה בודק בבית המטבחים והיה ר"א שם וראה איך נתק ר"ז הנז' את הסירכה שהיתה מהארוכה ועבה לשיפולי האומה במזיד וזרק רוק מפיו ועשה כאילו בדק בפושרין ולא מיעך ולא משמש כלל. ואחר שהלך ר"ז הנז' לביתו ראה את הסירכה דבוק באונא הנז' למעלה מחציין עם חלון וגם נמשך על החוד כמעט עד השיפולי האומא וגם בשיפולי האומא ניכר שרשי הסירכה. ומע' הדר"ג כשהובאה הריאה לפניו הביא ב' בודקים חכמים ושניהם העידו שראו הסירכה בימין הריאה על הארוכ' ועבה לצד האומא ולמעלה מחציין וניכר שהיה חלון וכו' וכבוד הסכים להעבירו לר"ז משחיטתו ובפרט שכבר נכשל מזה זמן ואיתרע חזקתו וכו' ויש רב ומורה להתיר במונח שעשו ב' שוחטים טילא"ס הדומות לסירכה להורות שאין ראיה מעדות השוחטים הראשונים כי נדמה להם וכו' ומע' כבוד הודו השיב כנגדו ברוחב מבינתו: ואנא דאמרי האמת יסוד בנין כי לפי השאלה המוצגת לפנינו השוחט הזה שעשה מעשה רע ומר כזה פשיטא ופשיטא דראוי להעבירו לגמרי ובפרט דכבר איתחזק ריעותא באיש הזה ככתו' בדב"ק ויפה כיוון למ"ש מהריק"ו ז"ל בסוף דבריו וכמו שאכתוב לקמן בס"ד. אך ורק! סלח נא אנכי מבקש שלא הודיע במכתבו גופא דעובדא היכי הוה. כי פשיטא לי בבירור שתכף שבא ר"א העד אצל כבודו והביא הריאה בידו ועיני אדוני ראו הסירכה באונא ארוכה ועבה וגם השני בודקים ראו הסירכה ותשרש שרשיה בשיפולי האומא הא ודאי כבודו שלח אחר ר"ז השו"ב הנז' לקבל העדות בפניו כדת. וגם לשאול את פיו מדוע ככה עשית? ולא הודיע בשאלה מה היתה תשו' ר"ז השו"ב הנז"ל אם באמת הודה פשיטא ופשיטא דראוי להעבירו אחר שעשה המעשה הרע הזה דתבר גזיזי במזיד להכשיל את ישראל:

אבל באמת ודאי שלא הודה חלילה אלא הכחיש ר"א העד הנז' ולנו לדעת כיצד ענה כחשו בפניו שהרי אפשר להציל את עצמו באחד מג' אופנים א' אפשר להכחיש את העד באמרו אינה ריאה זאת שהכשרתי אני ואתה החלפת אותה באחרת ושקר בימינך והריאה שהכשרתי היא כשירה ומכושרת. ב' אפשר להכחיש את העד לומר לו לא היתה סירכה המטרפת כי היתה תלוייה וכבר בדקתי בפושרין ועשיתי מיעוך ומשמוש והכשרתי אותה כדת ואלו הסירכות שאתם רואים עתה בארוכה ועבה ובשיפולי האומה הם סירכות מלאכתיות שאתה עשית אותם בידך. ג' אפשר להשיב אלו הסירכות בעצמם לא היו מטריפות כי היתה תלויה כאשר בדקתי בפושרין וראית בעיניך:

ולבי אומר לי שתשו' ר"ז השו"ב כך היתה אמת זאת הריאה שהכשרתי והיה בה סירכה תלויה ואחר בדיקה בפושרין ומיעוך ומשמוש ראיתי שהיא כשירה ואלה הסירכות שאתם רואים בארוכה ועבה ובשיפולי האומא הם סירכות תלוייות שאינם מטריפות. או שאמר לפני הדר"ג שעשה אותם בידים ר"א שהוא המערער עלי:

ומנא אמינא לה ממה שראיתי להרב המורה להתיר שהביא ב' שוחטים ועשו ט'ילאס היינו סירכה מלאכותית כדי להורות שיפה טען ר"ז השו"ב הנז' ובאמת כי טענה זו היא טענה וכאשר נשאל הרב מהרשד"ם ז"ל בח' יו"ד סי' ב"ן כדמות שאלה זו ממש ששוחט אחד בדק הריאה וראה אותה נקיה והראה אותה לאדם אחד שהיא נקיה ואח"כ בא בודק אחר והראה לשני בני אדם שהיה בה סירכה המטרפת ואינם יודעים העדים אם הריאה זאת שהיה בה סירכה היא הריאה שהכשיר אותה הבודק הראשון. ועל זה השיב הרב ז"ל שהדין נותן שגם אם לא היה שום אדם כשבדק הבודק ואמר שהיא כשירה ובא איש אחר ואמר שהיה שם סירכה טריפה בריאה הבודק היה נאמן וכמ"ש התשב"ץ [בח"ב סי' פ"ט והביאה מרן הב"י בסי' ל"ט] אם אחד קנה הריאה ואמר שהריאה היה בה סירכה שלא כסדרן והבודק אומר מחיתוך לחיתוך היתה מעמידין הבהמה בחזקת כשירה שכל שנשחטה בחזקת היתר עומדת וע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכו' וכו' וסוף דבר העלה דהשוחט יכול לטעון שהריאה אשר הכשיר הוא היתה אחרת ואינה זאת הריאה הסרוכה שמעידים עליה. וגם יוכל לטעון שסירכה זאת היא מלאכותית כי כל אומן סני לחבריה אף אם נאמר שזאת היא הריאה שהכשיר הוא. וגם יוכל לטעון אף אי נימא שהיה סירכה היא היתה סירכה תלויה שאינה מטרפת יעש"ב. שהכשיר גם הבהמה וגם הבודק:

מעתה בנ"ד אם הסירכה שראה כבודו והב' בודקים שאינה סירכה מלאכותית בשום אופן כך הי"ל להשיב להרב המתיר עמו הסליחה שסירכה כזאת לא אפשר לעשותה בידים כמו שעשו הבודקים מפאקש'אן כי אנחנו ראינו בעינינו שהיה סירכה המטרפת בודאי ואין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד והיה די בזה אלא בהכרח שגם פאר"מ מודה בזה שאפשר לעשות סירכה כזאת בידים וא"כ הוי עד אחד בהכחשה ובהמה בחזקת היתר עומדת אחר שנשחטה וכמ"ש מהרשד"ם והתשב"ץ ומוהריק"ו ז"ל. וע"ז הוכרח לסתור דברי המורה להתיר ממקום אחר מההיא דכתובות תרי ותרי אי אוקמינן בחזקת ספיקא דאסור מדרבנן והביא דעת הרי"ף והרמב"ם ודעת ר"ח בתוס' ומ"ש הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' ב' דגם בשחיטה אמרינן תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא לכ"ע ומדרבנן אסור אלו תד"ק שיחל"א:

ואני אנא עני כ"א אמינא מלבד דליכא שום דמיון להך דנ"ד עם ההיא דאמרינן אוקי תרי לגבי תרי חלילה כי לא נאמר תרי ותרי אלא בב' עדי' שמעידים שנתקדשה או שנתגרשה או שגזל פ' וב' עדים מכחישים ומעידים לא נתקדשה או לא נתגרשה או לא גזל בכה"ג אמרינן תרי ותרי אבל שנים במזרח מעידים שבכאן היה סירכה ונחתכה ואינם יודעים אם סימני הסירכה היא עשויה בידים או כך היתה כשנשחטה וב' ממערב אומרים שאפשר שהסירכה היא עשויה בידים שהרי אנחנו עשינו באימון ידים טי'לה הדומה לסירכה ואינם מעידים על גוף הסירכה מאחר שלא ראו אותה בעיניהם רק להליץ יושר על ר"ז השו"ב אמרו כן ובודאי שסיפר להם ר"ז השו"ב כאשר נסע והלך אצלם שזאת היתה תשובתו לפני כבודו הרמה מליצים בעדו שאפשר שדבריו נאמנו. איך יוצדק לדמותו לההיא דכתובות לומר אוקי תרי לגבי תרי. ואף למטוניה דמני"ר שדימה הך דנ"ד לההיא דכתובות גם בזה אמינא יסלח בטובו שכבר קדמו ה' מהרשד"ם ז"ל בדמיון זה באותה תשו' שהבאתי למעלה באמצע התשו' חקר חקירת חכם באופן צודק דאם הבודק ואחר עמו אמרו שלא היה בריאה שום סירכה כלל ושנים אחרים מעידים בודאי שהיה בה סירכה המטרפת וכו' והביא סוגייא דפ' האשה שנתאלמנה וכו' וכו' כתב וז"ל וא"כ היה אפשר לו' דהכא נמי תרי ותרי היו אלו אומרים הריאה היתה נקיה ואין שום פגם על הבודק שנים אומרים שהיא סרוכה והרי יצאה טריפה מתח"י ואיך נכשיר אותו מכאן ולהבא ונר' בעיני דל"מ לדעת ר"ח ז"ל שפירש דמאי דאמרינן התם בגמ' אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו דפריך ואפי' משחתמו היו יכולים להעיד משום דאוקי גברא אחזקתיה דהכא נמי תרי ותרי אוקמינן גברא אחזקתיה אלא אפי' להרי"ף ז"ל והנמשכים שפי' דפריך אקודם שחתמו דמאי מעידים עליו תרי ותרי נינהו ופסול מ"מ הכא ליכא למימר הכי דשאני התם דלגבי ממונא איכא למימר דחזקת ממונא אלימא מחזקת נברא ומשו"ה לא מפקינן ממונא אפומיה אבל בנ"ד דליכא חזקה אחרת כנגדה ואדרבא חזקת היתר הבהמה אחר שנשחטה מסייע לחזקת גברא אמרי' ודאי אוקי גברא בחזקת כשר ולא היה בה סירכה ולא עוד אלא שיש לי לומר לרווחא דמילתא דהתם ודאי דפסלי ליה העדים בעבירה מן התורה התם הוא דלא מוקמינן גברא בחזקתיה אבל בנ"ד איכא למימר אי הוו נפחי לה היתה כשירה בכה"ג לכ"ע מוקמינן גברא אחזקתיה וכיוצא בזה חילק ר"י בתוס' בפ' האשה שנתאלמנה בד"ה אנן אחתינן עכ"ל. הרי להדייא דחזקת בהמה דעומדת בהיתר מסייע לחזקת גברא ואמרי' שלא היה בריאה זאת שעדים מעידים עליה שהיה בה סירכה המטרפת שלא היתה סרוכה כלל מטעם אוקי תרי לגבי תרי. ומה שנסתייע מני"ר ממ"ש הגאון חת"ס ז"ל בסי' ב' דאמר גם בשחיטה תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ואסור וכו' לדבר הזה יסלח הדר"ג דהכי דייק בדבריו הרב חת"ס ז"ל וסיים וז"ל ומדרבנן אסור באיסור דאורייתא ובהא לא פליג ר"מ ור"י רק לר' יוסי תחומין דרבנן אבל באיסור דאורייתא מודה והכא שחיטה דאוריי' וא"כ אפי' לא נמצא ריעותא לפנינו כל הבשר והכלים אסורים מדרבנן בלי ספק עכ"ל. נמצא דלא אמר הרב ז"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ואסור אלא בשחיטה דבזה היתה שאלת נדון דידיה דהיא איסורא דאורייתא ובהמה בחזקת איסור אבל בבדיקת הריאה לא אמרה הרב ז"ל ובפרט דאיכא חזקת דבהמה נשחטה הותרה:

עוד חזון הרבתי להר"י ן' הרא"ש ז"ל הובאו דבריו בב"י יו"ד סי' ל"ע שנשאל בבועה שנמצא' בשיפולי ריאה דבדקו אותה שנים בודקים ונפחו אותה ולא ראו חוט בשר מקיף והטריפוה ובאו שנים בודקים אחרים ונפחו אותה וראו שהיה חוט בשר מקיף והכשירוה ואמרו השנים אחרונים כי הראשונים לא היה בהם כח לנפח כ"כ בריאה כמו האחרונים ואמטו"ל לא מצאו חוט הבשר המקיף והשיב אם הייתי שם לא הייתי אוכל ממנה מפני דברי האוסרים ראשונים אבל הכלים לא הייתי משבר מכמה טעמים וכו' ועוד דאוקי תרי לגבי תרי דשרו ובהמה בחזקת היתר עומדת וכו' וכתב שם הב"י ז"ל וז"ל ולי נר' דלהתירה נמי יש לסמוך ע"ז ואפשר שאפי' שמן הדין מותרת הוא היה מחמיר על עצמו עכ"ל. הרי להדיא דמן הדין דאוקי תרי לגבי תרי ובהמה דעומדת בחזקת היתר כתב מרן הב"י דיש לסמוך על זה להתירה וחומרא בעלמא היה מחמיר הר"י ן' הרא"ש ז"ל. ואם כן ליכא שום סייעתא לנ"ד. ועי' להרב מהרשד"ם ז"ל בח' יו"ד סי' ל"ח שהאריך הרחיב בדין זה דתרי תרי וע' לה' באה"ט בסי' מ"ד בדין כולייא וע"ש בפתחי תשובה ונסתייע מדברי ה' חת"ס הנז"ל וע' להרב מהרשד"ם ז"ל שכתב משם הרשב"א דכוליא הוי איסור תורה יע"ש ואין כאן מקום להאריך]:

תו חזיתיה להרב המתיר שכתב דע"א בהכחשה לאוי כלום הוא ובפרט בבדיקת הריאה דאמרי' נשחטה הותרה ועל זה תמה פאר"מ פליאה נשגבה דלא זכר דהרש"ל והב"ח והט"ז והש"ך והכרו"ף פליגי על הרב מוהריק"ו ז"ל ואני תמיה על תמיהתו דלא זכר שר למ"ש הט"ז ז"ל בפירוש דמה שנחלקו על ה' מהריק"ו ז"ל הוא מטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דנדון ה' מהריק"ו ז"ל היה בעד המעיד על השחיטה שעשה אותה נבילה דאיסורא מדאורייתא ואיכא דבחייה בחזקת איסור עומדת אבל בבדיקת הריאה יפה כתב הרב המתיר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא והכי ס"ל להתשב"ץ ז"ל ומהרשד"ם ז"ל וכמש"ל:

איברא שחילוק זה דשחיטה דעושה אותה נבילה דהיא דאורייתא ואיכא חזקה דבחייה בחזקת איסור לבדיקת הריאה דהיא מדרבנן ואיכא חזקה נשחטה הותרה הכי ס"ל להש"ך בספר נקודות הכסף והפר"ח ז"ל גם הגאון ה' נודע ביאודה ז"ל הכי ס"ל ואולם מתשו' הרשב"א סי' ך' ומהרימ"ט ז"ל בחיו"ד סי' י"ג וט"ו והרב צמח צדק סי' ע"ג משמע דלא ס"ל הכי עד אחרן הרב ראש אפרים בסוף סי' ל"ט הביא דברי ה' נו"ב וכתב דלסלק להשוחט בין שהוציא נבילה מתח"י בשחיטה או בבדיקת הריאה אין לחלק בהכי גם הגאון מופת דורינו הרב חק"ל ז"ל בחיו"ד ח"א סי' קס"ב הכריח מהסוגיא דסנהדרין דליכא לפלוגי בין שוחט לבודק דצריך להעבירו יע"ש. ומתשו' הריב"ש ז"ל סי' קי"ג משמע מדבריו לאידך גיסא שעשה ק"ו בזה האופן וז"ל ואם כשמנבל והפסיד הבשר ואולי לא היה מזיד וכו' מסלקים אותו וכו' כ"ש שיש לסלקו אם הוא חשוד להאכיל טריפות במזיד יעיש ואם באמת יש חילוק בין שחיטה לבדיקה האי ק"ו פריכא אלא מוכרח דלא ס"ל חילוק זה וגם מדבריו להלן מוכח דלא שני ליה בין שחיטה לבדיקה יע"ש:

העולה מכל האמור שאם ר"ז השו"ב מכחיש שאינה זאת הריאה שהכשיר אותה או שמודה שהיא היא הריאה אבל היתה סירכה תלויה וזאת הסי' הדבוקה מהאונה להאומא וכו' עשויה בידים הוי עד א' בהכחשה ולאו כלום ועי' הרשב"א בח"א סי' תקמ"ה אך כל זה אם כבוד הדר"ג והבודקים אחרים יודו דאפשר לעשות סירכה כזאת בידים. אבל אם לפי ראות עיני כבודו לא יוכל עשות סירכה כזאת בידים חלילה וניכר שהיתה הסירכה משנשחטה הא ודאי ראוי להעבירו ולסלקו ובפרט שכבר נכשל פעם אחרת וכמ"ש פאר"מ בשם מהריק"ו ז"ל:

ואם יש חשד ואמתלא ודאי דראוי לסלקו וכדמוכח מתשו' הרשב"א ז"ל סי' תשפ"ב וכן העלה ה' מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' מ"א וסיים בדבריו והמרחם על עניותו נקרא עוכר שארו אכזרי וכו' יע"ש, גם הרב המבי"ט ח"א סי' קל"ז הסכים להעבירו בדאיכא חשד ואמתלא ולא זכר שר לתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל שהביאה מרן בב"י סי' קי"ט וכן הסכים הגאון מופת דורינו ה' חק"ל בחיו"ד ח"א סי' קצ"ג ד' רס"ח ע"ב וגם במקום אחר. באופן דלפקע"ד הכל לפי ראות עיני הדר"ג הוא הדיין בענין הנז' ושום נ"ש לא יוכל לפצות פה ודמות ראיה מצאתי להרב מהרשד"ם ז"ל שם בסי' ל"ט שהביא תשו' הר"י ן' הרא"ש ז"ל הנז"ל ומ"ש מרן הב"י ז"ל דהר"י ן' הרא"ש ז"ל היה מחמיר על עצמו וכתב הרב מהרשד"ם ז"ל דלא מצד חומרא לא היה אוכל הר"י ן' הרא"ש ז"ל מאותה בהמה רק מדינא ופי' בג' אופנים ואחד מהם כיון דיצא מפי הבודקים הראשונים דאסור לאכול מאותה בהמה משום שלא היה חוט בשר מקיף אף שאח"כ העידו הבודקים האחרונים שהי' חוט כשר מקיף אותה כבר יצא הדבר לאסו' ואיתרע חזקת הבהמה וכמ"ש התשב"ץ בח"ב סי' פ"ט דאם באו בבת אחת הרי הוא כנאבדה והתם באו שנים האוסרים תחילה והעידו שלא היה חוט בשר מקיף ואיתרע חזקתה ואח"כ באו שנים אחרים והעידו שהיה חוט בשר מקיף ואמטו"ל לא היה אוכל מהבהמה יע"ש דון מינה ואוקי באתרין דכבר יצא מפי הדר"ג ודעימיה שהיא טריפה הבא להתיר עליו הראיה. ובאמת אמרו חכם שאסר וכו' ובפרט דבי דינא בתר ב"ד לא דייקי זהו הנר' לע"ד מה שהשיגה דעתי:

ואבא אל עין משפע השאלה השניה אשר שאל הדר"ג אודות גט שהובא לפני כבודו והערה ג' הערות בגט הנז' א' שכתב בשם אבי האשה שעיה לבד והוא קיצור השם או כינוי לשם ישעי' והי"ל לכתוב ישעי' המכו' שעיה וגם יש ספק אם שם ישעי' נכתב בוא"ו ישעיהו או בלא וא"ו מצריכים ב' גיטין. הערה הב' בשם הבעל כתב מרדכי המכו' מאטיע ואם בשם אבי האשה לא כתב שם העיקרי והסכים דסגי בכינוי לבד גם בשם הבעל למה לא כתב הכינוי לבד ונמצא דסתר דידיה אדידיה בממ"נ ועוד ששם מאטיע הוי גם כינוי למחתיה וכיון שהבעל בור ולא עלה לס"ת ולא חתם ולא ידע ששמו מרדכי מעולם מהיכן למד לכתוב מרדכי ולא מתתיה. וגם בשם מתתיה יש ספק אם יכתוב מתתיהו בוא"ו או לא ובזה תמה על הרב טיב גיטין ז"ל דמשמע דדבריו סתראי נינהו. והערה הג' דבשם האשה כתב מלכה לבד והאמת שזה היה שמה מתחי' ומזה שנה ששינתה את שמה וקבעה שמה מלייא והמסדר השמיט שם מלייא כלל וע"ז עלתה הסכמתו הצריכה גט אחר אם יסכימו עמו בעלי הוראה:

ואני עני הנני כ"א להשיב אחת לאחת דמפאת כל הערות הנז"ל נוכל לדונו לכף זכות דידע ודקדק והסכים כן להלכה ולמעשה. האמת אגיד שאם לא היה כותב שם אביה כלל היה יותר טוב ממה שעשה עתה ליכנס במבוכה אבל מ"מ הנה כבר ידוע מ"ש ה'מהראנ"ח ז"ל בסי' י"א וק"ט שאם החסרון בשם אבי המתגרשת יש להקל כיון דרוב הפוס' ס"ל דשם האב אינו מעכב ואפי' לד' מהרי"א ז"ל דס"ל דשם האב מעכב איכא למימר דה"ד בשם אבי המגרש ולא בשם אבי המתגרשת דיש להקל טפי וכ"כ ה' ג"פ בסי' קכ"ו ס"ק פ"ב ובסי' קכ"ט ס"ק מ"ד ועיין להרב מהריב"ל ז"ל ח"ד סי' י"ב ועיין להרב לחם רב סי' ל' וע' בתשו' רמ"א ז"ל סי' פ"ד שכתב דלא שפיר לתת ב' גיטין אלא מתוך דוחק כמבואר כ"ז בדברי הרב ג"פ באר היטיב. כל זה אני כותב על מ"ש הדר"ג דהיה צריך ליתן ב' גיטין דלא יוצדק כל זה בספק בשם אבי המתגרשת ואולם בעד מ"ש בשם שעי' נוכל להליץ בעדו ממ"ש ה' תה"ד ז"ל סי' רג"ל בשם חזקיה והגם דהתם שאני דאיכא שמות חזקיה בש"ס מ"מ היכא שלא ידעו כיצד נקרא שמו בעת המילה ולא מחתימתו ולא בעלייתו לס"ת כי הכל קרו ליה שעי' ואפשר דגם בכתובתה היה כתוב מלכה בת שעי' ולא נודע לו שם אחר כלל נר' דאם כתב שעי' שפיר דמי וכאשר עין רואה להרב לחם רב בסי' ל' בשם מולי שהוא קיצור משם שמואל כתב דלכתחילה צריך לכתוב שם מולי לבד ואם כתב שמואל דמתקרי מולי הגט פסול אפי' שידעו כי בעת המילה קראו אותו שמואל יע"ש וגם הרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו לש"ע בסי' קכ"ט כתב וז"ל כתב הקיצור השם וכתב וכל שם אם שם הקיצור ניכר לכל הוי כמו חניכה המפורסמת וכשר עכ"ל. גם הרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' לאה"ע סי' ס"ח כתב בסוף התשו' דכשר גם ה' המבי"ט ח"א סי' ק"ך הסכים כן יע"ש:

וכן העלה ה' ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק ס"ז וס"ק קל"ב ובס"ק ס"ז הביא דברי ה' לחם רב ז"ל ותמה עליו שהפריז על המדה במ"ש שאם כתבו שמואל דמתקרי מולי דהגט פסול מאחר שהיה ידוע שקראו שמו בעת המילה שמואל אבל באין ידוע מה הי' שמו בעת המיל' והמתגרש' בעת העריסה וכ"ע קרו ליה חקין או מולי ולאשה חנולה שרולה אין לכתוב רק קיצור השם לבד יע"ש וכן הסכים להלכה ה' גט מקושר בכמה מקומות לך נא ראה. וה' מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ל"ד כתב בשם אבגלי שהוא ודאי נגזר משם אביגיל דכתיב בקרא והסכים שאם לא נקראת כלל אביגיל אין לכתוב בגט כלל אלא אבגלי ונסתייע ממ"ש מהרי"א ז"ל בכתביו סי' י"ח בשם ירחמי' יע"ש. וה' מכתב מאליאו ז"ל תמה על דבריו בד' נ"ח ע"ג ואם נפרש כונת דבריו במ"ש שאם לא נקראת כלל אביגיל פירושו דאף בשעת העריסה לא נקראת אביגיל יכתבו אבגלי אף שהוא נגזר משם אביגיל מוצל אותו צדיק ז"ל מכל מה שתמה עליו ה' מכתב מאליאו ז"ל כי זה דבר פשוט כל שנתברר דגם בעת המילה או בשעת העריסה קראו אותם בקיצור השם ודאי דכן צריך לכתוב אליבא דכ"ע וכ"כ הרב ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק קל"ב ודברי מהראנ"ח הללו אינם ענין לנ"ד רק להצילו מתמיהות ה' מכתב מאליאו ז"ל ואם יהיה האופן שנתברר להמסדר דנ"ד דשם שעי' קראו בשעת המילה ודאי דכן צריך לכתוב וכמ"ש ה' מהראנ"ח ז"ל ואם לא נודע וכ"ע קרו ליה שעי' כבר מילתינו אמורה דאין צריך לכתוב רק קיצור השם לבד דהוי כחניכה המפורסמ' וכן העלה להלכה ה' גט מקושר סי' מ"ח יע"ש וה' טיב גיטין בש"א אות מ"ם ס"ק י"ח הביא משם הרב עזרת נשים כעין נ"ד ממש בשם המגרש עצמו שהיה שמו מנואל והוא נגזר ודאי משם עמנואל כי שם מנואל לא נמצא בשום מקום והלועזים מבליעין אות העי'ן וקורין אותו מנואל ואסיק דאם לא נודע שמו מעת המילה שקראו שמו עמנואל לא יכתבו רק מנואל דאפי' תימא שהיה שמו עמנואל הוי כחניכה מפורסמת וכן עשה מעשה הרב מהר"י חא'גיז ז"ל וכתבו שמו מנואל לבד ודון מינה לנ"ד. גם בש"ן אות תי"ו כתב ה' טיב גיטין ז"ל בשם תמרה שמצא בש"ג למהרא"ש שאם לא נודע שם העריסה שהיה תמר יכתבו תמרה ולא תמר ושכ"כ בתשו' והסכימו עמו האב"ד דק"ק לבוב ושאר לומדים וכן נעשה מעשה יעי"ש. ועי' לה' ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק נו"ן שכתב אחר דברי ה' לח"ר הנז"ל וז"ל ולי יראה כיון דבשינה שם האב יש מכשירין והכא אינו שינוי גמור דבשעת הלידה קראו שמו שמואל והכל יודעים דמולי הוא קיצור השם של שמואל יש להכשיר עכ"ל:

אמור מעתה דהוי כ"ש לנ"ד דלא נודע השם שנקרא מעת המילה דודאי יש להכשיר לכתחילה דאפי' אם נודע שנקר' בעת המילה ישעי' כת' הרב יען דהשינוי הוא בשם האב דיש להכשיר וכ"ש וק"ו אם נודע להפך שלא קראו אותו בעת המילה רק שע"י דכ"ע מסכימים לס' מהראנ"ח ז"ל וכאמור: ועל הערת כבודו שכתב בשם האשה מלכה והשמיט שם מלייא גם בזה קיצר במקום שאמרו להאריך וכפי המובן מתוכן השאלה שכל ימיה היו קורין אותה מלכה ומזה שנה שינתה שמה לא מחמת חולי ולא מסיבת דבר חזק רק לסיבה קלה קבעה שמה מלייא ובודאי שכל העיר או רוב אנשי העיר עדיין לא ידעו בשם שקבעה לה כי כולם מכירים אותה בשם הראשון ובאנו לדין לההיא דפ' השולח ד' ל"ד ההיא דרובא קרו לה מרים ופורתא קרו לה שרה. ואם כבר נעקר השם הראשון לגמרי דהיינו שהשינוי היה מחמת חולי או שכבר ידעו רוב העיר בשם מלייא פשיטא דמעכב השם השני וצריך לכותבו ובזה הוא שציין כבודו לה' ג"פ ז"ל שמכשיר ע"י הדחק אבל אם לא היה השינוי מחמת חולי או שעדיין רוב העיר קורין לה מלכה שלא נתכוונה לעקור השם אזלינן בתר רובא וכ"כ ה' ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק ב' ג' ד' ועוד בכמה מקומות וזה פשוט:

ועל הערה השלישית שכתב בשם הבעל מרדכי המכו' מאטיע וע"ז הוקשה לכבודו דסותר דידיה אדידיה דבשם אבי האשה כתב קיצור השם לבד. הנה כבר כתבתי דשניא שם אבי המתגרשת משם המגרש עצמו וזו תשובה מספקת למה שסתר עצמו. ואולם למה שהקשה כבודו דיכול להיות שהיה שמו מתתיהו וקיצור השם הוא מאטיע ואיך יכולים לכתוב מרדכי מספק וכו':

לזה אני אומר' יסלח כת"ר בדבר הזה שכבר מפורש יוצא בס' טיב גיטין בש"א ס"ק י"ח וס"ק כ"ח ובתשובותיו בח' אה"ע סי' פ"ז דהיינו שכינוי שם מתתיהו הוא שם מתיה בתי"ו וה"א לבסוף או אל"ף. וכינוי שם מרדכי הוא שם מאטייא בטי"ת ואל"ף לבסוף. וא"כ אפשר שהבין כן המסדר מהמבטא ששאל להמגרש מה שמו והשיב מאטיע בקמץ והדגיש בעית כי ידוע מ"ש מור"ם ז"ל בשם ה' תה"ד סי' רל"א דאם השם בלשון לעז אשכנזי יותר טוב לכתוב טית במקום תי"ו יען התי"ו קורין אותה רפוייה. וא"כ כשאמר המגרש ששמו מאטיע בקמץ וגם הדגיש בטית ולא אמרה רפוייה מזה ידע והבין שעיקר שמו מרדכי כי שם מאטיע בקמץ אינינו צודק כינוי לשום שם רק למרדכי וככללא דכייל לן הרב בית אפרים ז"ל ועל הרוב אפשר שבכתובה היה כתוב כן וא"כ איך אפשר שיהיה כינוי למתתיהו שהכינוי הוא מתיא בתי"ו רפוייה. ויפה עשה המסדר שכתב מרדכי המכו' מאטיע כאשר כבר מילתי אמורה דשם מאטיע אינו כינוי צודק לשום שם זולת מרדכי וזה ברור:

אך! ורק! זוהי שקשה כמלונה במקשה אם באמת כתוב בגט שם מאטיע כאשר כתוב בד"ק בשאלה המוצגת לפני דבודאי זה הגט פסול דאיכא שינוי גדול בשם הבעל. ואפרש שיחתי דהרי אסברא לן הרב בית אפרים ז"ל דהכינוי של מרדכי הוא מאטייא המ"ם בקמ"ץ והיו"ד בפת"ח וזא כתב מאטיע דידוע דאות העי"ן אצל האשכנזים היא הברת הסגו"ל ואם נקרא בפי כל העולם מאטיא ורואים בגט שכתוב בו מאטיע יאמרו שאין זה המגרש דבשלמא בין אות ה"א לאות אלף ליכא כ"כ קפידא כמ"ש בס' שמות בשם אדא וכן בין גימ"ל לקו"ף כמ"ש בשם אשתרוק והביא ראיה מקרא. וכן בין דלי"ת לטי"ת בשם בינדיט יע"ש. אך בין אל"ף לעי"ן יש הפרש במבטא ולא יתחלפו שמשתנים בנקודות שאם כותבים מאטיא הוייא היו"ד בפתח ואם יכתבו מאטיע הוייא היו"ד בסגול ואיכא שינוי גדול וכמו שכ' הגאון נוב"י מה"ת בתשו' אה"ע סי' קכ"ד בשם טאלצא שכתבו עאלצע והאשה חתימתה טאלצי דפסול הגט מסיבת הנקודות שהרי באותיות בין אות עי"ן לאות יו"ד ליכא כ"כ קפידא כמ"ש בס' שמות אם כתב בענדיט או בינדיט דליכא הפרש בהברת הקריאה אבל אי איכא הפרש בין טאלצע שהוא סגול לטאלצי שהוא חירי"ק הוי שינוי עי' במהדורא קמא לה' הנז' בתשו' אה"ע סי' פ"ז ועי' לה' בית אפרים שם בסי' פ"ז שכתב כמה כרכרו חכמי דורו בשם עט"יא שאם נגזר משם אסתר היה צריך לכתוב אחי"א והסכימו לכתוב עאטיא אי משום דלא נגזר משם אסתר ואפי' אם נגזר משם אסתר כבר נשתקע לגמרי וכו' יעי"ש נמצא דאם צריך לכתוב באלף אין לכתוב בעי"ן אפי' שאין הפרש בנקודות בקריאה בין אתיי"א לעט"יא יען ששניהם בפתח כ"ש כשיש הפרש בקריאה ופוק חזי כמה הזהיר הרב טיב גיטין בשמות נשים אות מ"ם בשם מיי"לא בס"ק ט' כתב וז"ל בשמות שהקריאה נוטה לסגול כתב בעי"ן לבסוף אע"ג דכשר כיון שהמבטא נוטה לזה מ"מ לכתחי' אין לכתוב בעי"ן היכא שהוא מהשמות שהשם לא הונח בעצם על קריאת סגול רק על קריאת קמץ ובשביל שנשתרבב להטיית סגול מחמת מהירות המבטא אין לשנות במכתב לכתוב בעין לבסוף אלא צריך לכתוב לכתחילה בה"א או באלף עכ"ל. ובכן כ"ש וכ"ש בנ"ד שאין הברתם שוה דאות המם של מאטי"א היא בקמץ והיו"ד בפת"ח משא"כ בשם מאטיע דהמ"ם בפתח והיו"ד בסגול. וגם בנקודות מתחלפים. ועי' לה' בית אפרים ז"ל בתשובותיו לאה"ע סי' צ"ו בשם קרינצייא שכתבו קרינצא שפסל הגט יען היו"ד נרגשת במבטא והביא משם הרשב"ש ז"ל שפסל אם כתבו טניס במקום טוניס וגם משם מהריב"ל ז"ל וגם מ"ש ה' נודע ביאודה הנז"ל וסיים בדבריו דצריך גט אחר וכ"ז שלא יתן גט אחר הבעל אגיד בה ולא יוכל לישא אשה אחרת ועל הב"ד מוטל להוציא הגט מידו יעי"ש ודון מינה לנ"ד. כ"ז כתבתי והסכמתי לפי קע"ד ומיעוט השגתי דהגט פסול אם נכתב מאטיע ואם נכתב באלף לפע"ד הגט כשר. וסלח נא אנכי מבקש כי נטו אשורי מני דרכו אשר דרך בה כי האמת יותר אהובה ואת והב בסופה והנני מצפה לתשו' הרמה אם עלו דברי לרצון אולי יישר. והבוחר יבחר איזה דרך יכשר ועדי בשמים וסהדי במרומים כי לא כתבתי רק למען האמת והישר. כ"ד נא"ה יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברבה הי"ו תם ונשלם חלק יוד בעזר האל חונן לאדם דעה:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה