אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן י

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן י

סימן ט

וזה אשר השבתי לו. יום ב' שבט התרל"ט:

לקראת מעלת תחלת רב משרשיא ר"מ ור"מ כמהר"ר אליהו בהיר והוי זהיר לע"ר כיר"א:

יקרת מכתבו למן ר"ח כסליו העבר הגיעני אל נכון ראיתי כל הכתוב שעמד מתמיה על מ"ש בס' בני בנימין וקרב אי"ש ח"א סוס"י ל"ב שזיכיתי להשותף הדר בחצר לשלא יוכל השותף הב' שאינו רוצה לדור בחצר לתבוע דינא דגוא"א וכו' ופנה עצמו לראות בשרשן של דברים וראה שאדרבא הויא תיובתי וכו' עד שהחליט המאמר שאני סמכתי על מה שראיתי בס' די השב: איך שיהיה הנני מוכרח להשיב לבל יחשב שתיקתי כהודאה. הנה במה שהק' רו"מ דלאו דוקא בבית איתא לדינא דגוא"א כי גם בבהמה וכלי איתא להאי דינא וכונתו דאינו תלוי בהיז"ר. כבר הק' כן הסמ"ע ז"ל שם בסי' קע"א על מ"ש מרן בשה"ט סק"ב דכשאין מכיר כל אחד חלקו עושין מחיצה להבדיל וכו' שלא יזיקו זא"ז בראיה. והק' הסמ"ע דהרי שדה שאין בה היז"ר וכופין זא"ז לעשות מחיצה וכו' ואסיק דלאו מטע' היז"ר עושים המחיצה רק לידע הגבול להשתמש כ"א בחלקו יע"ש וגם הט"ז ז"ל הסכים דלאו מט' היז"ר נגעו בה יע"ש. אמנם דעת הרמב"ם ומרן ז"ל דדוקא מטעם היז"ר עושים מחיצה וזהו דעת הרשב"א הוב"ד בש"מ לבתרא ד' א' יע"ש וזהו דעת הר"מ בפ"א מה' שכנים יע"ש. וכשלא ירצה אחד משותפים לעשות מחיצה או בחלוקת זמנים כופה אותו שותפו בטענת גוא"א. נמצא דעיקר דינא דגוא"א הוא מטעם היז"ר לדעת הרמז"ל. ומרן הק' ז"ל ומזה נלמד דבדליכא טענת היז"ר שאינו דר בחצר השותף האחד או השכיר חלקו דליכא טענת היז"ר ליכא טענת גוא"א. ועדיפא מינה כ' הרב מהרש"ך בח"ג סי' ס"ח דליכא טענת גוא"א אלא כשהשותף האחד רוצה החצר להשתמש בו הוא לבדו לעצמו דאי אפשר לו להשתמש יחד עם שותפו אבל אם אינו רוצה לדור בה הוא לבדו אלא שרוצה להשכירה לאחר ליכא טענת גוא"א יע"ש. והרב הכנה"ג בתשו' בע"ח ח"ב דח"מ סי' פ"ז הביא תשו' מהרש"ך ז"ל הלזו בלתי חולק יע"ש. והשתא מדינו של ה' מהרש"ך ז"ל יוצא לנו בק"ו דינו של הרשב"ש ומהר"ש צרור ז"ל דהשתא ומה כשגילה דעתו שרצונו להשכיר החצר ולא להשתמש בו הוא לבדו כתב דליכא טענת גוא"א. כ"ש וק"ו כשעשה מעשה והשכיר חלקו דאינו יכול לדור בו פשיטא דליכא טענת גוא"א. אבל אין הטעם שמושכר חלקו כמ"ש רו"מ חלילה! שהרי בדינו של ה' מהרש"ך ז"ל עדיין לא היה חלקו מושכר רק שגילה דעתו שרוצה להשכירה לאחר וע"ז אסיק דצריך שיהיה לעצמו לדור בו יכול לכופו בטענת גוא"א שא"א לו להשתמש יחד עם שותפו הא לא"ה לא יוכל לגרשו מהסתפח בנחלת אבותיו:

ושורשו ומקורו של ה' מהרש"ך ז"ל נראה לע"ד שהוא ממ"ש הטור בשם הרא"ש ז"ל שם בסי' קע"א ס"ק כ"ת וז"ל ואם אין בבית כדי חלוקה והבן אומר שרוצה למכור הכל ביחד כדי שימכור חלקו יותר ביוקר ולומר להאלמ' גוד ותן לי החצי מה שנותני' לי בכל הקרקע או איגוד בשומא שנותנים לי בכולה ואקבל המעות ואתן ליך חצי הדמים האי לאו טענה היא שאין זה גוא"א כיון שאין לו מעות לקנות משלו אלא שאומר לה למכור לאחר דלא אמרינן גוא"א אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי או תקנה חלקי לתשמישך אבל בכה"ג שאומר גוד חלקי כדי שאמכור כל הקרקע וכו' לא שייך ביה גוא"א ולא נדחה האחר מהסתפח בנחלתו וכו' יעש"ב. וכן מצאתי ראיתי לה' זקן שמואל ז"ל בסי' הנז' שכתב שמקור דין מהרש"ך ז"ל נחל נובע מדין הרא"ש ז"ל הנז' יע"ש שגמגם על דינו של ה' מהרש"ך ז"ל ואחרי המחי"ר הראויה אין גמגומו עולה יפה לענ"ד ואיכמ"ל. את זה כתבתי להציל את עצמי בטחתי שיעלה לרצון ויודה על האמת דלגבי דידי דברי הרב מהר"ש צרור ז"ל מוכיחים יפה דעיקר הט' דליכא טענת גוא"א הוא מטעם שאינו דר בחצר ולא מטעם שהוא מושכר. ומ"ש הרשב"ש ז"ל דאחר כלות זמן השכירות יוכל לכופו בדינא דגוא"א הוא מטעם דכיון דיוכל לדור בחצר ויש לו טענת היז"ר יוכל לכופו בדינא דגוא"א [ועיין להרדב"ז בחדשות ח"א סוס"י קס"ז דיוכל השותף למכור לשותפו מלהשכיר דיש הפרש בין שכן לשכן יעש"ב] וחפץ היתי להאריך יותר רק יען זמן ב"ד הצדק וזמן שכירות הבתים מוחארים כידוע זוהי סיבה ואחר עד עתה. וה' ברחמיו יעזרנו ע"ד כבוד שמו לעבדו באמת וישר. כ"ד אי"ש צעיר. יש"א ברכה ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה