אור ברסלב
שות שמחה לאיש חו"מ › סימן ב

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

חו"מ · סימן ב

סימן א

ביום ערב חג השבועות האיר וזרח אור בהיר מאת מעלת השר המפואר רב ועצום נשיא נשיאי הלוי הי"ו לשם מע' מרן מלכא גאון ירושלים ראש"ל הרב הגדול אחד היה אברהם הי"ו ונשאל אם יסכים על המעב"ד הנז"ל ויבא על החתום ליותר אומץ וחוזק הענין. ולפי רוב טרדותיו בקש ממני אחוה דעי דעת הדיוט קלה. והאמת שגם אנא נפשאי היתי טרוד הרבה לא הייתי מופנה משום צד לעשות רצון צדיק ואף נם עתה דחקתי ונכנסתי לעיין בדבר. ואנכי הרואה כי בודאי כדין הסכימו מע' הב"ד הצדק דהתם תרי מגו תלת העי"א ומי יוכל להרהר אחריהם חלילה. מאחר שהאחים הנז"ל היו חלוקים בעיסתם וכל אחד הוצאותיו לבדו ובאמת דזאת הבת באה מחמת ירושה וגם בעלה הי"ו ג"כ בא מחמתה ואנן טענינן ליה כמבואר במעב"ד עליון וזו אינה צריכה לפנים. אך בזאת שאו'ל באחת לא ידעתי מה אענה דהנה החצר הזה שעליו אנו דנים בתוך החצרות וידועים לבני המשפחה הרוממה פרחי שושנים הי"ו מזמן מורישם זלה"ה לקדושים אשר בארץ המה ויד כלם שוה בו וא"כ כשנכנס ודר סי' נתנאל נ"ע הנז"ל בחצר הנז"ל אף אם היה לאחר פטירת מ"א ז"ל כיון שידוע שיד כלם שוה בו אף שהיו חלוקים בעיסתם ובהוצאותיהם מ"מ כיון שידוע ומפורסם שחצרות אלו הם משותפים ביניהם וא"כ כל היורשים יש להם חלק בחצר הנז' ומה שדר בחצר הנז' סי' נתנאל הנז' נ"ע ומה שדר ברשות מיקרי ואין להם טענת חזקה לעולם וכמ"ש הריב"ש בסי' שכ"ז הביאה מרן בב"י ס"ס קמ"ט וז"ל מסורת בידינו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכי' שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ ירד מתחילה בתורת מקח וכו' שכל היורדין ברשות אין להם חזקה לעולם וכו' וכו' יעש"ב. וכבר ידוע כמה מהרבנים גאוני ארץ הרב מהרש"ך ז"ל והרב מהר"א ששון וכמה מרבני האחרונים חששו לס' הריב"ש הלזו ועי' בס' משפט צדק ח"ב סי' כ"ו ולפורטם אי אפשר לך נא ראה הלא בספרתם ויש דלא חששו לס' הריב"ש ז"ל עי' להרשד"ם ז"ל בח"מ סי' רמ"ט ואף אם החצר של גי' יוסף ז"ל הוא לו לבדו וירשו אותו בניו אחריו שלשה המה מטיבי סי' נתנאל וסי' יחזקאל וסי' שמואל ז"ל שפיר יכולים לטעון בני סי' שמואל דלא חלקו ביניהם הבתים כלל וכולם נמצאו דרים שם מזמן מורישם שהשאיר להם זה החצר והוו כדין יורדים ברשות דאין לכם חזקה לעולם וכמו שעלה ונסתפק הרב בני שמואל ז"ל סי' ס"ו:

איברא דכבר ראה והתקין ה' כמהראד"ב ז"ל בסי' קס"א בס' לח"ר דיצא לחלק דכ"ז שכתב הריב"ש ז"ל דאין להם חזקה לעולם הוא באופן שע"כ יש לו להודות שלא ירד מתחילה בתורת מקח אבל אם טוען שמתחילה ירד בתורת מקח או מתנה מורה הריב"ש ז"ל דטענינן ליורש דבתורת מקח או מתנה ירד יעש"ב ודון מינה לנ"ד דהוי עדיפא מינה דכפי השאלה מוכח דאחר מיתת אביו ז"ל דר בחצר הנז' דודאי טענינן ליורש הבא מחמת ירושה דבתורת מקח ירד או בתורת מתנה:

ברם דא עקא דהרואה יראה לנכדו הרב עדות ביעקב סי' קמ"ג ז"ל דהק' לה' מ"ז ז"ל דדבריו סתראי נינהו למ"ש בסי' קס"ג והניחה בצ"ע. וגם הרב מש"ל ז"ל בפי"ג מה' טוען ה' ח' הקשה שתי תשו' הרב מהראד"ב ז"ל הללו והניחה בצ"ע יע"ש. והבי"ד הרב מע"ש בח"מ סי' ק"ן הגהט"ו אות י"א יע"ש:

ואני בעניי לא אדע שכו'ל מאי קק"ל להרבנים ז"ל על ה' לח"ר ז"ל דהנה בסי' קס"א הכי הוה עובדא דטען הבן דכשנכנס לבית הנז' שנשא אשה ירד לתוכה בתורת מתנה ונשאר דר בבית הנז' כמה שנים ואף אחרי הפרדו מעל שולחן אביו וגם אחרי מות אביו וע"ז יצא לחלק הרב ז"ל דכיון דהריב"ש ז"ל בהכי איירי היכא שהמחזיק בע"כ יש לו להודות שמתחי' נכנס שעה אחת שלא בתורת מקח בהא הוא דאמרי' דיורד ברשות אין לו חזקה. מינה דן את הדין הרב ז"ל לנ"ד שטוען שמשעה ראשונה נכנס בתורת מקח או מתנה אף דירד ברשות בהיותו סמוך עש"א מאי הוי כיון שמתחילה נכנס בתורת מתנה בהכי לא דבר הריב"ש ז"ל ומודה דמהני חזקתו:

ואולם בסי' קס"ג דמיירי דזה הבן לא טען הכי דאם היה טוען שקנאה מאביו בתחילה כניסתו לחנות אנה"נ דטענתו טענה אלא שיצא לטעון דאביו קנאה בשבילו ושער המכר נכתב על שם אביו לא יועילו דבריו להחזיק בחנות בטענה זאת כיון דירד ברשות וכן כתב הרב ז"ל בפי' וז"ל ועוד אפי' היה מועיל לו חזקה וכונתו בין לדברי הסוברים הרמ"ה והרי"ב דאף שירד ברשות מועיל לו החזקה לאחר שחלק מאביו אם החזיק שני חזקה ובין אם היה טוען שמתחי' ירד בתורת מקח זה אינו טוען שלקחה מאביו אלא שאביו לקחה לו ובטענת זאת אין בה ממש וכונת דבריו ז"ל כך הם דאם היה טוען שלקח מאביו מתחילת כניסתו לחנות היתה מועלת לו לכ"ע החזקה שהחזיק אחרי הפרדו מאביו ואחרי מות אביו או אם היה טוען שקנאה אחר כשחלק מאביו והחזיק שני חזקה לדעת הסוברי' היה מועיל אבל כיון שטען שאביו לקחה בשבילו הא ודאי אינו מועיל לא טענתו ולא חזקתו. זה נלע"ד כונת הרב לח"ר ז"ל ואין נסת'ר מחמ'תו:

אך בזאת הא קשייא לענ"ד על הרב ז"ל דאמאי לא מהימנינן ליה בטענתו זאת דאביו קנאה בשבילו והוא נתן דמי המקח במיגו דאי הוה טוען דמתחילה ירד בתורת מקח שלקחה מאביו בשעה שנכנס וכההיא דאיתא בש"ס פ' חזקת ד' ן' ע"ב דאוקי רב יוסף לעולם באחר דטוען שמיניה זבינתיה דזבינתה ניהליה ונאמן במיגו דאי הוה מוכן ממך זבינתה הרי דאע"ג דירד ברשות דהיינו בחיי הבעל נאמן במיגו וה"נ נימא הכי אבל באמת דכונת ה' לח"ר ז"ל הוא דכיון דהיה רווק ולא נשא אשה והיה סמוך עש"א דינא הוא דמתנתו ומציאתו של אביו ואין לו יד לזכות כמ"ש בא"ח סי' שס"ו ובח"מ סי' ע"ר וכמו שהוכחתי בעניותי בתשו' בס' בני בנימן וקרב אי"ש ח"א סי' ט"ז ד' מ' ע"ד דבנשוי אשה אף שהוא סמוך עש"א יש לו יד לזכות והוכחתי בכמה הוכחות אמיתיות דבנשוי יש לו יד לזכות וזוכה במתנה שנותן לו אביו יעש"ב ולהכי דקדק הרב ז"ל הן בשאלה והן בתשו' כמה פעמים כיון שהיה רווק וכו' דלכאו' היל"ל כיון שירד ברשות ומה איכפת לן אם היה רווק או לא אם לא שכל עיקר כוונתו דכיון שהיה עדיין רווק ולא נשא אשה אף אם סיגל מעות הם לאביו כיון שהוא סמוך עש"א ואי אפשר לנו להאמינו שהחנות הוא נתן דמי המקח בטענת מגו וכו' מאחר דאף אם נאמינהו אינו מועיל שהמעות שנתן דמי מקח החנות הם זכות אביו ולא הרויח כלום ומעתה כונת הרב שכת' ועוד אף אם היה מועיל לו חזקה פי' דבריו דוקא אם היה טוען שקנאה אחר שחלק מאביו לדעת הסוברים דמהני ודאי כמ"ש לעיל ובזה מה מחוק לחכי הראיה שהביא מההוא שרצה לזכות בשטר ובחזקה ויצא השטר מזוייף דגם החזקה אזדא ליה ואם היה טוען טענת חזקה לחוד הוה מהנייא:

והשתא ניחזי אנן מה דמות יערוך דהתם שאני דבא לזכות בכח שטר החזקה ויצא השטר מזוייף אנה"נ דהפסיד גם החזקה אבל הכא דזה הבן לא בא לזכות אלא מכח החזקה והדמים שנתן ולא ראינו שיצא מזוייף בשום אחת מהן. אם לא דכונתו רצוייה דהטענה שטוען שנתן הדמים בהיותו רווק כיון שלא היה נשוי עדיין הם זכות אביו ואין בטענתו ממש זה נלע"ד כונת הרב לח"ר ז"ל ונתלבנו ונתחוורו דבריו ז"ל כשמלה ולא סתרי דבריו אהדדי לפקע"ד ודו"ק. וחילוק זה שחי' ה' מהראד"ב ז"ל הביאו הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא הוב"ד כש"מ לבתרא ד' ן' ע"ב בשם יש אומרים ויש מי שתירץ יעש"ב:

תו חזיתיה להגאון הרב מש"ל ז"ל שם בפי"ג מה' טוען הלכה ח' שכתב וז"ל הא דכתב הריב"ש דכל שלא ירד בתחילה וכו' אפשר דהיינו דוקא כשטוען הבן דאחר זמן שהחזיק בנכסי אביו לקחה וכו' אך אם טוען דמתחילה כשירד לקרקע זה בתורת מקח ירד אף שבתחילה לא הו"ל חזקה כיון שהיה סמוך עש"א מ"מ כיון שיש לו שני חזקה לאחר שחלק מאביו מהני ליה חזקתו ע"כ: והדבר ק' לענ"ד דחילוק זה הוא הוא החילוק שחילק ה' לח"ר ז"ל בסי' קס"ה שהק' עליו למעלה והן דברי היש אומרים שהביא הרשב"א והביאם הרמב"ן ז"ל בשי' לבתרא בד' ן' ע"ב ג"כ בשם יש אומרים יחלק עליו וגם נמק"י ז"ל הביא דברי הרמב"ן ז"ל והי"ל להביא דבריהם הרב מש"ל ז"ל גם מ"ש אח"ך וז"ל ואפשר נמי דאם אינו ידוע לעדים שהחזיק בבית בעודו סמוך עש"א דנאמן לומר דאחר שחלק לקחה במגו דאי בעי טעין שמעול' לא החזיק בבית זה בעודו סמוך עש"א ע"כ:

גם דברים אלו הם אמה דברי הרמב"ן ז"ל דהוצרך לאוקומי הסוגיא דפ' חזקת ד"נ ע"ב דתירץ רב יוסף לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת שנים בחיי הבעל וג"ש לאחר מיתת הבעל דנאמן במיגו דאי בעי טעין מינך זבינתה לאחר מיתת הבעל ובאותו זמן ירדתי בה כיון שאינו ידוע בעדים שדר בחיי הבעל וכו' יע"ש. באופן שכל מה שצידד הרב משנה למלך ז"ל בזה הוא מחלוקותן של ראשונים ומהתימה שלא העלם על דל שפתיו כאילו הוא המוליד והמחזיק לחילוקים הללו:

איך שיהיה נמצא דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דאם הוא ידוע שירד ברשות בזה איפליגו הרמ"ה והר"ב עם הרמב"ן והרא"ש ז"ל לד' הטור ז"ל דאחר שחלק מאביו לד' הרמ"ה ז"ל אף שירד ברשות אם אכל שני חזקה יכול לטעון לאביו חזרתי ולקחתי ממך וכ"ש אם טוען דמתחי' ירד בתורת מקח וכמ"ש הרב לח"ר ז"ל וכמו שמבואר כל זה בדברי הרמ"ה ז"ל בשיטתו לבתרא בד' נ' ע"ב וגם בשי' הרמב"ן ז"ל הנז"ל שהביא משם יש אומרים יע"ש. ואם אינו ידוע שירד ברשות גם הרמב"ן ז"ל יודה דנאמן בטענתו שקנאה אחר שחלק בטענת מיגו כנז"ל יעי"ש. וא"כ דון מינה ואוקי באחרין להיכא שאינו ידוע אם ירד ברשות. ואם ידוע שירד ברשות בזה הוי פלוגת' ולהלן נבאר דעת מרן ז"ל דאתכ' דידיה סמכינן וכוותיה עבדינן כידוע: אלא שראתה עיני להרב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א שנשאל בשמעון ודן אחים שירשו חצר מאביהם ואשת אביהם רחל כשמת אביהם היתה הרה וילדה ללוי אח"כ ומת דן בלא בנים ונפלה ירושתו לשמעון ולוי הקטן ואם רחל היתה דרה בחצר הנז' בחיי דן כמה שנים וכשנכנסה לדור בחצר הנ"ז היה בתורת שכירות ואחרי מות דן ישבה רחל ובנה לוי בחצר כמה שנים ועתה בא שמעון לתבוע מלוי החצר ולוי טוען כנגדו שמאחר שהית' אמו דרה כמה שני' אחרי מות דן קנתה משמעון חלקו בכל החצר. ושמעון טוען כי מאחר שבשעה שנכנסו לדור בחצר בשכירות ירדו ברשות מיקרו ולא אהני להו חזקה והשיב הרב ז"ל דטענת לוי טענה מעליא היא וכתב וז"ל דאנה"נ דלגבי דן היא יורדת ברשות ולא היתה רחל נאמנת לו' חזרתי ולקחתי ממך כיון שדרה בבתים ברשות בתורת שכירות וכו' אמנם אם היתה טוענת לשמעון חזרתי לקחתי ממך אחרי מות אחיך דן וכו' ודאי דהיתה מועלת וכו' דמאי דאמרינן דהיורד ברשות אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממך היינו כשירד ברשות המערער באופן דאין לספק ולגמגם בזה משום שדרה רחל בבתים בחיי דן עכ"ל יעש"ב. הרי אשמועינן הרב ז"ל חידוש נפלא דכל מה דאמרינן דיורד ברשות אין לו חזקה לעולם היינו כל עוד ימי המערער שהורידו ברשות או ממשכן או משכיר או משאיל וכיוצא אבל לגבי היורשים שלהם לא הוי יורד ברשות ויכול לטעון חזרתי ולקחתי ממך מהיורש:

ולא אכחד עצמי שראיתי להרב מהרח"ש ז"ל בח"א סי' מ"ו שהביא פוסק אחד הרב ר"י אבא ז"ל ראיה לדבריו ממ"ש מהרש"ך ז"ל לנדונו שיוכל לטעון המחזיק נגד היורש אחר שהחזיק שני חזקה אחר שמת המוריש שקנה מאת היורש דלאו ברשותו ירד אלא ברשות אביו וכו' יע"ש. והרב מהרח"ש ז"ל שם בדף ס"ד ע"ב מקהה בא אקהיתא על עיקר חילוק זה של הרב מהרש"ך ז"ל ויש לפקפק שהרי טעמא דהנהו רבוואתא ס"ל דכל היורד ברשות וכו' היינו טעמא משום דהוי כעדים וראיה גבי מטלטל וא"כ אם ראובן הפקיד או השאיל חפץ לשמעון בעדים ואח"כ מת ראובן ורואים החפץ ביר שמעון אטו נאמר דאינו יכול יורש ראובן להוציא החפץ מיד שמעון הא ודאי ליתא דכיון דאיכא עדים דבתורת שאלה או פקדון בא לידו ואיכא עתה עדי ראיה שראו החפץ בידו ודאי דיש ביד היורש להוציא החפץ מידו אפי' עברו כמה שנים ויר' שלא ימצא מי שיחלוק בזה וה"נ דכוותה עכ"ל:

ואני עני תמיהה לי מילתא אמאי לא הקשה להרב מהרש"ך ז"ל מיניה ובים דבח"א סי' צ"ב הכריח מתשו' הריב"ש ז"ל דנקט דיורד ברשות אין לו חזקה לעולם דמתיבת לעולם משמע דס"ל דכיון דירד ברשות אף שכלו ימי המשכונה אין לו חזקה יע"ש. וא"כ היכי פשיט ליה דתוכל לטעון נגד שמעון שלא ירד ברשות שהוא המערער מאי נ"מ הלא לא יוכל להכחיש שירד ברשות ואין לו חזקה לעולם. ובהכרח צריכים אנחנו לומר דהרב מהרש"ך ז"ל אף שלא הביא שום ראיה לדבריו כל חיליה הוא ממ"ש רשב"ם ז"ל בההיא סוגיא שהבאתי לעיל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל וג' שנים לאחר מיתת הבעל מיגו דאי בעי אמ"ל אנא זבינתא מינך כי אמ"ל נמי אנת זבינתה ליה וזבנה ניהלי מהימן. ופי' רשב"ם בד"ה רב יוסף וכו' וז"ל ולא דמי לאריס שאינו יכול לטעון אח"כ לקחתיו וכו' אבל זה שלקחה מן האיש וכו' התם ודאי כשמת הבעל הרי זה כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו והיא שותקת ג' שנים איכא למימר דזבוני זבינא ליה עכ"ל יעש"ב:

הרי להדיא דחילוק זה של ה' מהרש"ך ז"ל מאיש לוקחה זאת מדברי רשב"ם ז"ל שנתן טעם דלא דמי לאריס דכשמת הבעל הרי זה כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו והיא שותקת ג' שנים יכולה לטעון חזרתי ולקחתי ממך וכמ"ש מהרש"ך ז"ל. גם הרב מהר"ש גאון בס' מ"י בסי' ט"ל חילק האי חילוקא דהר' מהרש"ך ז"ל יעש"ב מבלי הביא שום ראיה כאילו היא הלכה מוסכמת ובאמת תמהתי שלא מצאתי לשום אחד מהגאונים הנז' שנסתייעו מדברי רשב"ם ז"ל הנז"ל ואמרתי אולי משגה הוא ואתי תלין:

ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להרב כמוהראד"ב ז"ל בס' לח"ר ז"ל סי' רי"ט דחי' חי' זה מסברתו והביא ראיה לדבריו מדברי רשב"ם ז"ל הללו. ושוב דחה דליכא ראיה וכתב וז"ל וכד מעיינינן לאו מילתא היא שלא כתב רשב"ם ז"ל כן אלא משום דס"ל הפך סברת הרמב"ן שכתב הטור בסי' ק"ן וכו' והוא דעת הרשב"א וכו' אבל הרמב"ן ז"ל וסייעת האחרונים אית להו בהדייא דלא מהני חזקה ליורד ברשות בשום גוונא אפי' דשלמו ימי המשכונה וכו' יעש"ב ועלז לבי באמת דכיונתי אל האמת. שוב ראיתי להרב מהר"י קאואליירו ז"ל הוב"ד בתשו' הרב הכנה"ג בס' בעי חיי סי' צ"ד ד' ק"ג בח' ח"מ ח"א שכתב כן להדיא כדעת רשב"ם ז"ל וכתב דזהו דעת הרא"ש ז"ל והריב"א בנו ז"ל יעש"ב. ועי' מ"ש הרב הכנה"ג ז"ל שם בסי' צ"ה ובסי' צ"ו:

נקוט מהא מדברי ה' כמהראד"ב ז"ל הללו דבהא תלייא פלוגתא דהרמב"ן והרמ"ה ז"ל דלהרמב"ן ז"ל יורד ברשות אין לו חזקה לעולם ולעולמי עולמים אפי' עד מאה דרי וכמ"ש ה' מהר"ש פרימו וה' מהר"ח אלפאנדארי ז"ל בס' כהונת עולם סי' א' ב' יע"ש. ולהרמ"ה ז"ל ודעימיה דאף דירד ברשות אם כלו ימי המשכונה והחזיק ג' שנים אח"ך דהוייא חזקה גם אם נתרוקן הרשות דמת הממשכן או המשאיל או המשכיר או המוריש והחזיק אח"ך ג"ש דעלתה לו חזקה דמיתת המוריש הו"ל ככלו ימי המשכונה והו"ל למחות מאחר דלא ירד ברשותו אלא ברשות המוריש ומדלא מיחה מצי טעין דחזר ולקחה. וכ"ש כשאין השוכר או השואל עצמו בחיים אלא יורשים עם יורשים דודאי דטענינן ליורש שקנה אביו מהיורש דלגבי דידיה לא הוי יורד ברשות:

והכי חזיתיה להרב מהרש"ח ז"ל בסי' ח"ן דכתב בעד רשב"ם ז"ל דס"ל כהרמ"ה ממ"ש בסוגיא הנז"ל יע"ש. וא"כ עפ"י דברי מהראד"ב ז"ל הללו נחה שקטה קושיתו של ה' מהרח"ש ז"ל על ה' מהרש"ך ז"ל דהו"ל כעדים וראה ומאי נ"מ שלא ירד ברשותו של המערער דאפשר לתרץ דס"ל כהרמ"ה ז"ל דאף יורד ברשות לאחר שכלו ימי המשכונה יש לו חזקה מטעם דהי"ל למחות וכן נמי בנדון ה' מהרש"ך הי"ל לשמעון למחות בלוי קודם שיחזיק ולא הוי כעדים נראה כיון דלא מיחה ובזה יתורצו דברי ה' מהרש"ך ז"ל ממה שהק' עליו ה' מהרח"ש ז"ל:

ואולם תמיהתי שתמהתי בעניותי על ה' מהרש"ך ז"ל דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בח"א סי' צ"ב ובכמה תשו' כתב המחוור אצלי מ"ש הריב"ש ז"ל וכו' הרי סותר עצמו והוא פלא. שוב ראיתי בספר מטה אשר שגם ה' מהר"ש פלורינטין ז"ל יצא לחלק. כחילוק של ה' מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א הנז"ל וה' כמהר"ר ח"ק ז"ל השיג עליו בזה והרבה להפליא על ה' מהרש"ך ז"ל בסתירת הב' תשו' הללו בדף כ"כ ע"ד יע"ש:

עוד ראיתי להרב תורת חסד סי' קפ"ה ד' קי"ו ע"ד שגם הוא חילק בהכי היכא דאיכא שינוי בעלים יש לו חזקה ולא מיקרי יורד ברשות לגבי המערער עתה ויחזקהו במסמרים לא ימוט ואח"ך הביא כמהראד"ב ומהרש"ח ז"ל דדקדקו מד' רשב"ם הנז"ל דלא ס"ל כהרמב"ן ז"ל והוא ז"ל הק' עליהם שלא ראו ד' רשב"ם אשר כתב בד' ט"ל דכ"ב ע"ב וז"ל וי"מ דעטמא דצריך למחות בסוף כל ג' כדין שלא יטעון לאחר המחאה מכרת לי ולא נהירא דכיון דעל כרחו מודה דמעיקרא לאו בתורת מכירה נחית בה אינו נאמן לו' אח"ך קניתי וכו' ומפני דברי רשב"ם ז"ל דחק עצמו לפ' דברי רשב"ם שבד' ן' ע"ב הנז"ל יעש"ב:

וכשאני לעצמי אמינא דדברי רשב"ם ז"ל הללו שכ' בד' ט"ל אין נסת'ר מחמתו דאפשר לחלק בין היכא דאיכא שינוי בעלים אז יוכלו לטעון טענת חזקה אך היכא דליכא שינוי בעלים ודאי דלא יוכל לטעון חזקה כל שירד ברשות ובהכי מיירי רשב"ם בד' ט"ל יעש"ב. ואולם מילתא דתמיהה לי טובא. בדברי ה' ח"ח ז"ל הנז' דאחר דחיזק החילוק הנז' והביא כמה מהגאונים דהכי ס"ל וסוף כל סוף אסיק דנקטינן כדברי האומרים דאין חזקה אפי' יש שם שינוי רשות ודלא כמ"ש התוס' ורשב"ם והרא"ש ולא קי"ל כוותייהו וזה דלא כמ"ש מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קל"א עכ"ל יע"ש ופליאה דעת ממני דלא כתב טעמא מאי נקטינן כדברי האומרים וכו' ודלא כמ"ש התוס' וכו' שהרי הביא להקת הפוס' דס"ל הכי וס"ל הכי ואמאי דחה דבריהם של אלו כנגד דברי המנגדים אתמהה! איך שיהיה הנה נא ערכתי שלחני רשב"ם ז"ל לד' ה' כמהראר"ב ז"ל ומהרש"ח ז"ל וגם ה' מהרש"ך ז"ל וה' מהרש"ג ז"ל וה' מהרש"ף ז"ל כולהו רבוואתא ס"ל דאם נתרוקן הרשות ואח"כ החזיק ג"ש יכול לטעון חזרתי ולקחתי ממך כיון דלא ירד ברשות המערער. שוב האיר ה' את עיני וראיתי להסמ"ע ז"ל בסי' ק"ן ס"ק ד' וגם בדרישה סי' ק"ן שהאריך והרחיב הדברים רח'ב רחב דגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל דבנשתנה הרשות יש לו חזקה והסכים דזהו דעת מרן ז"ל בש"ע יעש"ב: ואני עני הנני מוסיף להכריח בדעת מרן ז"ל דהכי ס"ל שהרי באה"ע סי' פ"ז ס"ק ב' פסק וז"ל מי שהחזיק בנכסי אשת איש לא עלתה לו חזקה אא"כ החזיק בהם ג' שנים אחר מות הבעל עכ"ל. והשתא אם איתא דס"ל כהריב"ש והרמב"ן ז"ל הי"ל לפרש אם החזיק ג' שנים אחר מות הבעל כשלא נודע שירד בחיי בעלה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בפי' הסוגייא אלא ודאי בהכרח דס"ל דעלתה לו חזקה לאחר שנתרוקן הרשות דמת הבעל והו"ל כאלו ירד השתא מחדש בשדה זו. ודקדק בדבריו ונקט אא"כ החזיק בהם ג"ש אחר מות הבעל דתיבת בהם אין לה מובן והיה די שיאמר והחזיק נ"ש אחר מיתת הבעל אם לא דאתא לאשמועינן דאוקמתא דרב יוסף דהחזיק מקצת בחיי הבעל וג"ש אחר מיתתו והרי נודע לכל שהיה מחזיק בהם ועכ"ז אהני ליה חזקתו בטענת מיגו וכדכתב רשב"ם ז"ל ועי' בלבוש הבוץ באה"ע סי' פ"ז ס"ק ב' שפי' להדיא וז"ל אבל אם החזיק בהן ואח"כ ג"ש אחרי מות בעלה אפי' אם התחיל להחזיק בחיי הבעל וכו' הוייא חזקה במיגו שהיה יכול לו' שקנה ממנה אחרי מות בעלה עכ"ל יעש"ב. ומכ"ש אי אמרי' דס"ל למרן ז"ל דיכול להחזיק אחר שכלו ימי המשכונה אף שלא נתרוקן הרשות וכמ"ש הרב משכנות הרועים ז"ל באות מ"ם סי' רי"ג דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא והדרינן לכללין וכמו שהעלה רב אתאי הרב הג' המפ"ה בספרו הנחמד צדק ומשפט הנד"מ ואין צורך לכפול הדברים שכבר העמיק הרחיב ברוח מבינתו ירבו כמותו:

ובאמת יש אתי להאריך הרבה בענין זה רחבה מני ים אך לפי קוצר השערתי אין צורך לנ"ד דבודאי כשנכנס סי' נתנאל נ"ע בבתים הללו היה אחרי מות אביהם גי' יוסף נ"ע והיו האחים ג' המה מטיבי נ"ע חלוקים בעיסתם ובהוצאות ביחם ובודאי דבהכי אהני להו חזקה ובפרט לגבי היורש דאנן טענינן ליה ואי"ץ לטעון שום טענה וז"פ. ועי' בס' ויוסף אברהם הנד"מ סי' י"א ד' ע"ד ע"א וע"ב יעש"ב:

אלא דלפי ד' הרב משכנות הרועים ז"ל ורב אחאי גאון הרב המפ"ה בס' צדק ומשפט הנז' יבואו דברי מרן ז"ל שפסק שם בסי' קמ"ט ס"ק י"ט אין מחזיקים בנכסי קטן אפילו הגדיל וכו' עד שיאכל ג' שנים רצופות אחר שהגדיל כס' הי"א בתרא דלא כהרמב"ן ז"ל דבחי' בפ' חזקת ד' ן' ע"ב כתב דבקטן מוכרח להודות שלא ירד בתורת מקח וכו' יעש"ב. דכיון שהגדיל הוי כדין כלו ימי המשכונה וכיון שהחזיק אח"ך לא הוי יורד ברשות. ולטעמא דידי אף אם נאמר בדעת מרן ז"ל דטעמיה כמ"ש הרא"ש ז"ל דלא הוה ידע שהיתה שלו כדי שימחא וכמו שהעתיק העור ז"ל דבריו שם מ"מ שנייא נ"ד דכיון שמת המוריש ובניו ובני בניו ודאי ופשיטא דליכא דינא דיורד ברשות כלל:

וכל לגבי דידי לפקע"ד אמינא לפי מיעוט שכלי וקוצר השגתי דבאחים שירשו קרקע מאביהם לא איתמר הך דינא דיורד ברשות דהשכל מחייב דסתם בנים הם דרים עם אביהם ביחד בחצר אחד וכשמת האב יחלוקו הבנים ביניהם הבתים וישארו דרים שם הם והבאים מכחם לעולם. ואם איתא דגם בכי הא נאמר דהוי יורד ברשות יקומו בניהם אחריהם לערער על בני דודם דלא זכו בבית אף שיעברו כמה שנים מטע דירדו ברשות אם לא דצריך שישמרו שטרותיהם לעולם מה שלא מצינו דין זה בשום פוסק. ויש סעד לדברי ממתני' בפ' חזקת ד' מ"ב ע"א האחין שחלקו נעל גדר ופרץ כל שהוא הוייא חזקה דאינם יכולים לחזור זה על זה. והשתא ניחזי אנן מאי אהני להו חזקה זאת כיון דאחר זמן יקומו בניהם לערער זע"ז לבטל חלוקתם וחזקתם מטעם דירדו ברשות מורישם אם היו סמוכים על שלחנו והי"ל למתני' לאשמועינן דיעשו שטר ביניהם ויזהרו בו כל ימי עולם. אלא ודאי ליתא להאי טעמא דיורד ברשות באחין שחלקו ונלע"ד כפתור ופרח אך חוששני פן ירוצו את גולגלתי דאיכא כמה רבנים שחששו לזה ודו"ק:

ועוד יש לי להביא ראיה לחילוק זה שחי' הסמ"ע ז"ל בד' הרא"ש ז"ל דבנשתנה הרשות לא נאמר דין יורד ברשות כמ"ש רשב"ם ז"ל ומהרש"ך ומהרש"ג ומהרש"ף ז"ל ודעימייהו והוא דמצאתי תשו' להרא"ש ז"ל כלל צ"ט סי' ז' שנשאל בראו' שהיה לו בתים ודר בהם כל ימי חייו וכשמת נשאר שמעון בנו דר בבתים כל ימי חייו ובהיותו בחיים יצאו עליו בעלי חובות ועשו שומא והכרזה באלו הבתים שהיו בחזקת שמעון והורידו ב"ד להבע"ח בקצת מן הבית. והיו לראובן הנז' ב' בנות והשיאם בחייו ונתן להם בחייו כל הבתים במתנה גמורה מעכשיו ולאח"מ ויצאו הבנות עם בעליהן לדור בעיר אחרת כל ימי חיי שמעון אחיהן באופן שלא נכנסו בבתים כלל. ואחרי מות שמעון יצאו עוד הבע"ח להחזיק בבתים הנז' ועתה באו הבנות לתבוע הבתים הנז' בכח שטר המתנה הנז' וכו' והשיב וז"ל מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אחיהן דר בבתים כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדוקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא והוא מוחזק בנכסים והבא להוציא ממנו טענינן ליה וכו' אבל בע"ח קי"ל כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה וגם אין מחזיקים בנכסי אשת איש וכו' הילכך נר' להעמיד הנכסים בחזקת הבנות עפ"י שטר שבידן עכ"ל יעש"ב: הנה מדבריו אלה נלמוד דכתב כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם וכו' מוכח דאם היה טוען הוה צייתינן ליה והיינו מעמידים הבתים בחזקתו. והשתא הדבר ק' היכי הוה צייתינן ליה והלא שמעון היה יורד ברשות כמ"ש בשאלה דמזמן אביו היה דר שם ומאי אהני ליה טענתיה שקנה מהן. ובפרט למ"ש הטור בסי' ק"ן דדעת הרא"ש ז"ל כהרמב"ן ז"ל אלא ודאי מוכרחי' אנו לומר כמ"ש בדרישה דשינוי רשות מהני ליורד ברשות כד' הרא"ש ז"ל: ואל תתמה על החפץ בדברי הרא"ש ז"ל דאמאי לא טענינן לבן שמעון שאביו קנה כיון שהוא בא מחמת ירושה מאביו אנן טענינן ליה ומה יועיל שטר המתנה שביד אחיותיו דאפשר שקנה מהן אף שהיה יורד ברשות כמו כשהיה טוען שמעון שכ' הרא"ש ז"ל דהוא מהני. ולדידי נר' דהרא"ש ז"ל מיירי ששמעון לא הניח יורשים ואחיותיו היו יורשות אותו ואם היו באים ליקח הבתים מחמת ירושה היו זוכים הבע"ח ולזה באו בכח שטר המתנה ונ"ל פשוט:

שוב מצאתי הדבר מפורש בתשו' הרא"ש כלל פ"ו סי' ד' שהביא תשו' לרב פלטוי הגאון ז"ל שנשאל בראובן שמשכן שדותיו לשמעון ואחר שמשכנם כ"ד או כ"ה חדשים הלך ראובן למדה"י ואכל שמעון אותם שדות שנים הרבה ומת שמעון ואכלם בנו יותר מך' שנה ומת ראובן במדה"י ובא בנו ומצא אותם שדות ביד בן שמעון ואמ"ל מה אתה בתוך שלי ואמ"ל שירשתי מאבי אמ"ל בידי אביך היו ממושכנות וכו' אמ"ל אם משכנם לו אפ' חזר ולקחם אבל אני איני יודע אלא שירשתי מאבי. והשיב הכי אמר"י הבא משום ירושה וכו' ויוכל לשמותי בר ראובן לפני בר שמעון דלא שמיע ליה משמעון אבוהי וכו' אבל שבו' ודאי לית ליה וכו' דלא דמי לשטר הלואה דהתם קא אתי בר שמעון לאפוקי מבר ראובן וכו' אבל הכא אילין ארעתא בחזקת בר שמעון קיימי ולית ליה לבר ראובן אלא שמתא בב"ד בעלמא וכן היה דן ר' מאיר ז"ל עכ"ל. דון מינה לנ"ד אף שהיה בודאי יורד ברשות ולא ירד אפי' שעה אחת בתורת מקח קרי ליה לבר שמעון מוחזק ודינו כדין הבא מחמת ירושה ממש ודו"ק:

באופן כי מכל הצדדי' יורד ברשות ליכא למיחש בנ"ד כ"ש אם אינו יודע דירד ברשות כמ"ש לעיל וכ"ש וק"ו בנ"ד דידוע דלא ירד ברשות דהחצר הזה שדר בו סי' נתנאל נ"ע היה חרבה ושממה ולא היה ראוי לדירה כלל ובא סי' נתנאל נ"ע ובנאו והוציא כמה הוצאות מכיסו וגם חתנו בנה בית גדולה חשובה ודאי דטענינן ליה ליורש שאף אם לא ירד בתורת מכר כי זה לא שייך בנ"ד הא ודאי בתורת מתנה ירד שלא היה חשוב אצל כל האחים לכלום ויש להביא ראיה לזה שהיתה משכרת על ידה בפני השותפים כמה שנים ולא ערערו עליו שום אחד מהם ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרב כמוהר"י הלוי ז"ל כלל ז' סי' ס' דבנדונו היה בודאי ידוע שירד בתורת משכנתא ועכ"ז אחר שהאריך בענין וצלל במים אדירים כ' בסו"ד וז"ל ולרווחא דמילתא אני או' דע"כ לא קאמר הרמב"ן דכל שירד ברשות אין לו חזקה אלא היכא שלא נתחדש שום דבר מאשר היה בשעה שירד בתוכה וכו' אמנם בנ"ד שהלך שמעון ובנה ושינה בתוך הבית בכמה בניינים ושינויים חדשים דכל כי האי הי"ל למחות ויש לו ראיה גדולה ע"ז החי' ממאי דאמרי' בגמ' בפ' חזקת באריס בתי אבות וכו' דאמר ר"ן שאם הוריד אריסים תחתיו יש לו חזקה וכו' יעש"ב. ודון מינה לנ"ד שהרי בנה כמה בנינים ושינויים והוסיף בית גדולה ואין חולה מהם ודאי דבתורת מתנה ירד ועי' להרב הכהנה"ג בהגהט"ו סי' ק"ן אות ט' שהביא ס' מהר"י הלוי ז"ל הלזו כהלכה פסוקה בלי שום חולק. ולא אכחד שהרב מהר"ש פרימו ז"ל בס' כהונת עולם סי' א' הביא ס' הרב מהר"י הלוי ז"ל הלזו ויצא לחלק בין היכא דבנה לצורך דאין בזה שינוי אך אם עשה שינויים חדשים והורס ובונה ואיכא הפסד הרבה בהא הודה להרב מהרי"ל ז"ל דיש לו חזקה. ועי' בסוף ס' עזרת נשים סי' ב' תשו' ארוכה להרב מהר"י כולי ז"ל ותרוה צמאוניך. ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין:

כל זה כתבתי בעט'יו של נח'ץ כי לדעתי המעט הוא הנני מסכי'ם ומערי'ב למעב"ד הצדק הנ"ל מכל הטעמים הנז"ל. ועוד טעם כעיקר סמיכתינו על הב"ד העי"א וכמ"ש הרשב"א בסי' תתק"ז יע"ש. אך בזאת אם יסכים עמי מע' מרן מלכא גאון עוזינו מוה"ר ראש"ל יצ"ו והיו דברי אלה להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה למעב"ד הצדק הי"ו. וסלח נא אנכי מבקש מאת רב רחומאי נשיא ישראל מסג"ל אוהב התורה ולומדיה מלאך רפאל יהיה בעזרו כי לפי רוב טרדותי כי רבות אנחותי עצמו מצוקותי ולא היתי פנוי משום צד ואחר עד עתה והוא רחום יכפר. כ"ד נא"ה באמת וישר. המעתיר לקונו אולי יישר. הוא ברחמיו י"מ ויורינו מדרכיו הדרך הטוב והישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה