אור ברסלב
שות שמחה לאיש או"ח › סימן ו

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

או"ח · סימן ו

סימן ה

זה זמן רב כמשלש חדשים ואת היותרת האיר אל עבר פני קונטריס קונדיסין אשר חיבר מעלת ה' הגדול דרופתקא דאורייתא פלג מלא מים כקש"ת צבי בר משה פלאטה נ"י מו"ץ דק"ק עדת הפרושים בעי"ת קלונייא די ריינוס פ"פ דמיין יע"א. באמת הפליא עצה הגדיל תושי' בדיני עירובין שנשאל הלכה למעשה העמיק בעוצם פלפולו הרחיב ברוחב מבינתו וזך שכלו לפי רוב קדושתו וחסידותו אשרי יולדתו. ירבו כמותו. ותוכן שאלתו בדין עירובא ופארותיו חמשה:

א) חריץ המקיף את העיר סביב ונסתם במשך זמן יותר מיו"ד אמות בעפר וצרורות על דעת שלא לפנותו מהו? מי אמרי' סתימת החריץ הוייא כדין כתל שנפרצה. או דילמא כ"ז שרזבו של חריץ קיים ואדם רואה את עצמו בתוך המחיצה דהיינו שרואה החריץ מכאן ומכאן בעברו על הסתימה נידון כפתח ואינה צריכה תיקון:

ב) את"ל שנידון כפרצה מהו לתקנה ע"י צורת הפ' כשאין גדר ע"כ צדדי הסתימה בינה לבין החריץ:

ג) קונדיסין וחוטין ומתוחין מזה לזה המקיפין עיר פרוצה סביב מבחוץ רחוק מהבתים [היינו הטיליגראף] מהו לסמוך עליהם משום מחיצה שלימה בלא מחיצת אחרת להתיר הטלטול בתוך העיר אם החוטין עוברין על גבי הקונדיסין כמשקוף על המזוזות:

ד) מהו לסמוך עליהם משום צורת הפתח לתקן סתימת החריץ אם החוטין עוברין מן הצד דהיינו ע"ג הכוסות שהם מצד הקונדיסין בראשם]: ה) באופן שהקונדיסין עומדין והחוטין עוברים כנז' ובהצטרף גם הריעותות הנזכרות בקונטריס הנז' מהו לטלטל באתרא הדין אי אריך אי לא אריך ע"כ תוכן שאלתו:

וקונטריס הנ"ל שלח אותו הרב הנ"ל הי"ו לשם גבוה מוהר"ר ראשון לציון הרב הגדול מר מחותני סבא דמשפטים מר ברישא כבוד קדושת ש"ת רפאל מאיר פאניז'יל נ"י למען יחוה דעתו ואולם לסיבת היותו חולה זה זמן שנה תמימה ואת היותרת חש בראשו וחולי אזניו ולא יכול לתפוס בקסת סופר ולהעמיק העיון להשיב שואלו מפני הכבוד בקש ממני למען אחוה דעי דעת הדיוט קל"ה כמות שהיא והגם שידעתי בעצמי מכיר אני את מקומי מי אנכי? ומה אני? ברם לעשות רצון צדיק הרב הגדול בוצינא קדישא מוה"ר מר מחותני יצ"ו וגם להפיק רצון השואל הי"ו כי ידעתיו מתוך ד"ק מתחסד עם קונו אמרתי ויהי מה הנני הנני ללקט אורות מתוך תורתן של ראשונים אמרות טהורות ואחוה גם אנכי דעתי וקט שכלי וזה החלי בס"ד וה' אלד'ים יעזור לי:

הנה שאלתו הראשונה אי סתימת החריץ הוי כפרצ' או נדון כפתח אף שהסתימה היא יותר מי' אמות ואינה צריכה שום תיקון אמינא לפקע"ד דזה הדין עצמו בא ללמדנו רבינו יהונתן זלה"ה אשר סביב הרי"ף ז"ל בפ' חלון במתני' דחריץ דקתני דאם הוא מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים וכ' הרר"י ז"ל וז"ל דהוי סתום לגמרי לפי שדרך עפר וצרורות להתבטל במקומם ונמצא שחצר אחד הן ואין דבר שיפסיק ביניהם ומשו"ה אין מערבין שנים וה"ה אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא י' אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן דכפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה עכ"ל: וכבר ראיתי מה שטרח ויגע פאר"מ בדברי הרר"י ז"ל הללו והביא מ"ש מרן הב"י ז"ל ומ"ש התיו"ט ז"ל והרב אמונת שמואל ז"ל ואסיק דצריך להגיה בדברי הרר"י ז"ל ולכתוב אבל במקום וה"ה וגם למחוק אות דל"ת דכפתח הוי אתד"ק ולע"ד נראה בפשיטות דאין צריך להגיה כלל וכונת דברי הרר"י ז"ל הם נכונים לפי קע"ד המעט ואפרש שיחתי דהנה ברישא דמתני' אשמו' דין כותל שבין ב' חצרות דאם הוא גבוה י' דמערבין שנים ואם נפרץ עד י' אמות אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד ואם נפרץ יותר מי' מערבין א' ואין מערבין שנים ובסיפא גבי חריץ אשמועינן מתני' דאם הוא עמוק י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד ואם מילא כל החריץ עפר או צרורות מערבין א' ואין מערבין שנים דהוי סתום לגמרי אבל אם היה מלא עפר או צרורות י' אמות לא אשמועינן תנא דמתני' מה דינו אם דינו כמו גבי כתל דאם נפרץ עד י' אמות דינו כפתח או לא וע"ז כתב הרר"י ז"ל תכף אחר שפירש הך דינא דהיה מלא עפר או צרורו' מטעם דהוי סתום לגמרי וכו' אשמועינן דה"ה אם לא נסתם אלא עד י' אמות לבדן דהוי דינו כמו כתל שנפרץ דאם נפרץ עד י' אמות לבדן דכפתח הוי דאם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין ב' ה"ה גבי חריץ אם לא נסתם אלא עד עשר אמות לבדן רצו מערבין א' רצו מערבין שנים ודקדק בלשונו הטהור וכתב י' אמות לבדן להודיענו דאם הוא יותר מי' אמות הוי כפרצה כמו גבי דין כתל שמערבין אחד ואין מערבין שנים זה נלע"ד כונת דברי הרר"י ז"ל בפשיטות ומ"ש אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה כונתו דלא שכיח שיהיה החריץ מלא עפר עשר אמות מצומצמות ממש משו"ה לא הוזכר במשנה כמו שהוזכר גבי כתל ברישא דמתני':

ומר"ן הב"י ז"ל וכן היתה גרסתו בדברי הרר"י ואפי' לא נסתם אלא י' אמות לבד הוי כפתח דמשמע דכל עיקר כונתו אתא לאשמועינן כמה תהיה הסתימה שיהיה נדון כפתח וע"ז הוק' לו דלמה הצריך י' אמות ותו הקשה עליו דבמכ"ש דנסר נפקא לן וה' תיו"ט ז"ל נמשך אחר דברי מרן הב"י ז"ל וכ' על מתני' מלא עפר וכו' וז"ל הך מלא ופי' דבריו כך הם הך מלא אם תרצה לדונו כפתח בד' טפחים סגי במכ"ש דנסר דבסמוך ועל זה ציין דברי הב"י ז"ל עד כאן השיגה דעתי דעת הדיוט כונת מרן הב"י ז"ל והתיו"ט ז"ל וכל מה שהשיגו עליהם הרבנים ז"ל אין לו מקום לפקע"ד המך והשפל והבוחר יבחר:

נקוט מהא דלפי מ"ש בעניותי פי' דברי הרר"י ז"ל והוא הנכון והאמת לע"ד דעיקר כוונתו באי ללמדנו דאם נסתם החריץ עד עשר אמות לבדן הוא דהוי כפתח ומינה דאם נסתם יותר מעשר דהוי כפרצה ומערבין אחד ואין מערבין שנים אף שנשאר חריץ מכאן ומכאן לא יועיל ולא יציל. ואם כנים אנו בזה הרי נפשט ספיקו הראשון לד' הרר"י ז"ל וכן הבין הרב אמונת שמואל ז"ל בכוונת הרר"י ז"ל שכ' וז"ל וטובא קמ"ל דאם נסתם יותר מעשר הוי כפרצה ומערבין אחד יע"ש. ואתה תחזה להרב ב"ח ז"ל שם בסי' שמ"ב שכ' וז"ל והדבר פשוט דה"ה אם לא נסתם החריץ אלא עשר אמות לבד ולא יותר ונשאר חריץ מכאן ומכאן דהו"ל פתח ואם רצו מערבין אחד וכו' אבל אם נסתם יותר מעשר הו"ל פרצה ומערבין אחד וזהו דעתו הרר"י ז"ל יע"ש הרי להדיא כמ"ש בעניותי [אלא מ"ש עוד שם הרב אמונת שמואל ז"ל בעד מרן הב"י ז"ל וז"ל גם לפי העתקתו משמע דכ"ש יותר מעשר דהוי כפתח ומהני הסתימות עכ"ל. ולפקע"ד לא ידעתי היכן מצא רמז בדברי מרן הב"י ז"ל דס"ל דכ"ש יותר מעשר דהוי כפתח הלא הוא ז"ל דקדק דבריו ונקט עשר אמות לבד מדנקט תיבת לבד מוכח דיותר מעשר לא הוי כפתח וכמו שכ"כ בלשונו הטהור הרר"י ז"ל ודבריו נפלאו ממני]:

וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל בס' עבודת הקדש שער הרביעי שהביא שם דין כתל המפסקת בין ב' חצירות ודין חריץ וכתב וז"ל כתל שבין ב' חצירות גבוה מעשרה אפי' אין ברחבו אלא משהו מערבין שנים ואין מערבין אחד ומה הפרש יש בין כתל לחריץ דכתל מעכב מלהשתמש מזו לזו כשיש בגבהו עשרה טפחים ואין החריץ העמוק עשרה מעכב מלפסוע עליו כל שאין ברחבו ד' ומקצת הגאונים אמרו שדין כתל כדין החריץ ולא נתחוורו דבריהם עכ"ל יע"ש נקטינן דההפרש שיש בין הכתל לחריץ הוא דוקא בזה דבכתל אינו צריך רוחב ד' ובחריץ צריך שיהיה רוחב ד' שלא יהא נוח לפסוע עליו ואם איתא דיש הפרש דבכתל יותר מעשר הוי כפרצ' ובחריץ לא הלא היה ליה להרשב"א ז"ל לאשמועינן תו הפרש אחר. וכן בקדש חזיתיה להפמ"ג במשבצות סי' שע"ב ס"ק ע' שהביא דבריו הדר"ג ואין לי צורך להעתיק' אלא שכ' האשל אברהם ז"ל שם ס"ק כ"ט וז"ל כל רוחב מעשר פרצה הוי ואין ערבין ב' עכ"ל יע"ש נמצאו כולם מוסכמים בזה ואין חולק:

פש גבן לבאר הספק הב' אף את"ל דיותר מעשר הוי כפרצה אי מהני ביה צורת הפתח היכא דנסתם החריץ יותר מעשר כדין כתל שנפרץ יותר מעשר. ופאר"מ שרטט וכ' בזה"ל מאן דמדמה מלתא למלתא מדעתו דנפשיה לומר מאחר שהכתל היא מחיצה והחריץ הוייא מחיצה כשם שהכתל שנפרצה ניתרת ע"י צוה"פ כך חריץ שנסתם ניתר ע"י צוה"פ ואינו מביא ראיה ברורה לדבריו שכן הוא ה"ז מקלי הדעת וזחוחי הלב וכו' וכו': ואנא דאמרי תמיה אנכי דלא שלטה עינו עין הבדולח בפמ"ג במשבצות סי' שס"ג ס"ק ך' שכ' וז"ל לענין עיר שסביבה חריץ עמוק י"ט ורוחב ד' הוייא מחיצה גמורה להעיר. שו"ת ח"צ ז"ל סי' ה' ו' ועיין סי' שע"ב במ"א כ"ט כל שרוחב החריץ פחות מד' טפחים נוח לו לפוסעו ולא הוי מחיצה להעיר ואם יש גשרים רחבים יותר מעשר צריך צוה"פ דוקא עכ"ל יע"ש הראת לדעת דפשי' ליה להרב פמ"ג ז"ל בגשר רחב יותר מעשר דמהני צוה"פ ודקדק בלשונו צריך צוה"פ דוקא:

וכן בקדש חזיתיה להרב אהל יעקב ששפורטש ז"ל וה' מוהר"י אבוהב ז"ל בסי' ע"ב הסכימו ב' המאורות הגדולים להתירה בעי"ת האג יע"א אף שהיו גשרים העוברים עליהם ובקעי בהם רבים ובתחילה כתבו כיון שהגשרים עשוים להגביהם הוי כדלתות הננעלות ושוב כתבו כיון דאיכא צוה"פ ע"ג הנשרים אף אם היו קבועים סגי לה בצוה"פ יע"ש וזהו דעתו של הרב נודע ביאודה ז"ל שהסכים לעשות צוה"פ ע"ג הגשר כאשר הביא דבריו פאר"מ אלא שמני"ר יצא לחלק מדעתו דבנדון הרב נ"ב ז"ל מסתמא היה שם מחיצות על ב' צדדי הגשר מפני הסכנה שלא יפול הנופל והיה אפשר לעשות צוה"פ כתקונה משא"כ בחריץ דנ"ד שאין בו גדר מכאן ומכאן ואם עושים צוה"פ היא עומדת באויר וכו' ואנא דאמרי דשתי תי' בדבר חדא דגם כאן בנ"ד יעשו מחיצה על שני צדדי הסתימה ויעשו הצוה"פ כמו התם ותו אשאלהו ויוריני כי כן צוה הרב נ"ב לעשות הצוה"פ וכי באמצע הגשר יעשנו הלא ודאי ופשוט שצוה לעשות הצוה"פ על שפת הגשר ונוטה לעיר סמוך ממש לצד העיר והתם ודאי לא היו מחיצות ונמצא שצוה לעשות תלויה באויר הצוה"פ: ומה שרצה הדר"ג להביא ראיה דצוה"פ בכי האי גוונא תלויה באויר לא עבדי אינשי ע"י גוד אסיק מדאמרי' בעירובין ד' פ"ט גג גדול הסמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ואמ"ר יוסף לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה דגדול משתרי בגיפופו וקטן נפרץ במילואו אבל אין מחיצה לא ע"ז ולא ע"ז שניהם אסורין ופי' רש"י שיש מחיצה על זה ועל זה כל סביבותיהן חוץ מכנגד חיבורן דהשתא משתרי גדול בגיפופו אבל אין מחיצה לא לכאן ולא לכאן שניהם אסו' דקטן נמי אסר אגדול דהואיל ולא הוו גיפופי ממש אלא ע"י גוד אסיק לא הוי גיפופי לשוויא פתחא לגביה דפתחא דמנכר בעינן וכה"ג לא עבדי אינשי עכ"ל ומ"ע פאר"מ הביא דברי רש"י לסיוע דפתחא כה"ג דליכא מחיצות רק ע"י גוד אסיק לא מהני צוה"פ וה"ה גבי חריץ דליכא מחיצות רק חריץ מכאן ומכאן וע"י גוד אסיק אמרי' דהויא מחיצה לא מהני צוה"פ ע"כ תוד"ק. ולדידי אמינא אחרי המחי"ר מכת"ר דמלבד שלא יש שום סיוע מדברי רש"י ז"ל לנ"ד יען דהתם המחיצות אינם ניכרות כלל אלא שאנו נאמר ע"י גוד אסיק כאלו הם למעלה וגם פתח ליכא כלל רק מקום חבור הגגות גדול בקטן רוצים לחשבו כפתח בכי הא ודאי כתב רש"י ז"ל דפתחא כה"ג לא עבדי אינשי באופן שלא יש לא מחיצות ולא צוה"פ אבל הכא בנ"ד כל מגמתינו לעשות צוה"פ חזקה נראית לעין כל דאיכא פתח גדול הא ודאי דמהני שפיר וחזי וכל בעל שכל יודה על האמת בזה דנ"ד עדיפא מהתם ומה גם דכאן בנ"ד איכא חריץ מכאן ומכאן והוי ככתל ממש:

תדע דהא משנתינו דחריץ תנן נתן עליו נסר ד' טפחי' רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים והטעם שזה הנסר הוי כפתח. וכן אם נסתם החריץ עד עשר אמות חשבינן ליה כפתח והשתא תקשי לרש"י ז"ל שכתב בד' פ"ט דלא עבדי אינשי פתח כה"ג והיכי הוי פתח הנסר הרי מחיצות משני צדדי הנסר ליכא רק החריץ דאמרי' גוד אסיק והיכי חשבינן ליה הנסר כפתח מאחר דהוא ז"ל כתב בד' פ"ט דפתחא כה"ג לא עבדי אינשי מאחר דליכא לא מחיצות ולא פתח אל"ו מוכרחים אנו לומר דחריץ שאני דהוי מחיצה הניכרת ונראית לעין כל ושפיר חשבינן לחריץ כאלו היא מחיצה עולה למעלה וכמ"ש הגאון חכם צבי ז"ל שהיה מחיצה יותר מעולה מגבשושות וכו' יע"ש ואם כן פשיטא דמהני בה צורת הפתח:

וכדו מצאתי ראיתי להריטב"א ז"ל שם בד' פ"ט שהביא פירש"י ז"ל הנז"ל ואח"ך כתב בשם הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל שאילו היתה מחיצה ניכרת באמצעיתן אעפ"י שאין בסביבות ג"כ אלא מחיצות מלמטה שהן ניכרות די בכך לומר גוד אסיק ולשוויינהו למעלה רשות היחיד גמורה ואעפ"י שאינם עולות על הגג כלל די [בכך לומר גוד אסיק] להם בראית המחיצות לעומדין על שפתו וכדאמרי' לעיל גבי תל ועמוד ברשות הרבים עכ"ל יע"ש דבר הלמד מדבריו ז"ל דאף מחיצה לבד באמצעיתן דהיינו מקום חבור הגגין אמרי' גוד אסיק אף שהמחיצות אינם עולות על הגג רק לעומדין על שפתן רואה המחיצו' מהני המחיצה התלויה באויר לשווייה רשות היחיד אעפ"י שבסביבות ליכא שום מחיצה ומינה ילפינן בנ"ד במכ"ש דאיכא חריץ מכאן ומכאן פשיטא דמהני הצוה"פ אף שהיא תלויה באויר לשווייה רשות היחיד לעיר:

וכן כתב הגאון ח"צ ז"ל שם דאף שמואל דפליג אדרב בפ' כל גגות ד' צ' דס"ל דאסור לטלטל בגגין מטעם דהני מחיצות למטה עבידן למעלה לא עבידן יודו בחריץ דאמרי' ביה גוד אסיק כיון דלצורך העיר הם עשוים יעש"ב ודרך אגב אומר דמה שסילק התמיהה מני"ר מעל הגאון ח"צ ז"ל שהלך ארוכות וקצרות בש"ס להביא ראיה שהחריץ נדון כמחיצה ולא זכר שר למשנה דכלאים [פ"ב מ"ג] מטעם דאין למדין שבת מכלאים לענין מחיצה וכו' ותמיהני דלא זכר הדר"ג למ"ש רש"י ז"ל בעירובין ד' ס"ב ע"ב בד"ה ומחתנה מודד חריץ וכו' והוייא לה מחיצה וכו' יע"ש וחזר התימה על הגאון ז"ל הגם דאשתמיט מיניה דברי רש"י ז"ל:

באופן דפקע"ד איני רואה שום שינוי והפרש בין כתל לחריץ כלל ואדרבא מצינו בש"ס עירובין ד' ע"ז ע"א שהקשו לרב נחמן דלא היה צריך לאשמועינן בכתל ובחריץ הך דינא דצדו אחד שוה לארץ והוצרך לתרץ דאיכא הפרש במציאות משום דבכתל בעיתא תשמישתה או בעומקא לא משתמשי אינשי יע"ש אבל בדיניהם שקולים ויבואו גם שניהם:

וכאשר עין רואה להר' מחצית השקל ז"ל בסי' שע"ב ס"ק ס"ט שכ' וז"ל דהאי חריץ הוי דינו ככתל המפסיק בין ב' חצרות ואם נתן עליה נסר הוי כפתח דאם רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים וכל זה הוא עד עשרה מיקרי פתח אבל יותר מעשרה לא מיקרי פתח אלא פרצה וכאלו נפרץ כתל שבין ב' חצרות ביותר מעשרה שצריכים לערב יחד ולא כל אחד לבדו עכ"ל יע"ש: ואחר כל אלה הדברים עלינו החיוב מועל להודות על האמת ולקבל את האמת היוצא מפי הרב נ"ב ז"ל שצוה לעשות על הגשר צוה"ף דמדינא פסק הכי דדין כתל ודין חריץ שוים הם. ולמטוניה דמני"ר דבנדון הרב נ"ב ז"ל היו מחיצות משני צדדי הגשר למה לו לה' נ"ב ז"ל לצוות לעשות צוה"פ יותר בנקל הי"ל לצוות להניח קורה ע"ג המחיצות ואם היו נמוכים המחיצות הי"ל לגזור להגביה המחיצות ולהניח קורה ע"ג. אבל האמת יורה דרכו דלא נפק"ל מידי אם היו מחיצות או לאו דהוא צוה לעשות צוה"פ בשפת הגשר הנוטה לעיר אף שהיא תלויה באויר. וכן ראיתי בס' הנד"מ נפש חיה להרה"ג אב"ד דקאליש נר"ו בח"א סי' כ"ד שכתב וז"ל ובנ"ד שמעמיד צוה"פ על הגשר אין חשש לכ"ע דלא שייך לומר דהוי מחיצה שהגדים בוקעים בו שהרי אצל הגשר מזה ומזה הוי חפירה וחריץ דהוי כמו מחיצה ואף שהחריץ הוא בעומק והצוה"פ היא למעלה מ"מ מחיצה הוייא ואין מקום לעבור יעש"ב ובסי' ל' חזר וכתב וז"ל דהנה בסי' כ"ד ביארתי דצוה"פ על הגשר מהני בודאי אף שאינו סמוך לכתלים דהח"ש כתב הטעם דלא מהני צוה"פ כל היכא שאינו סמוך לכתלים משום דהוי מחיצה שהגדים בוקעים בו ובצוה"פ על הגשר לא הוי מחיצה שהגדים בוקעים בו אף שמן הצד ליכא כתלים שכתלי החריץ עצמם הם הכתלים ואינם יכולים לעבור מצד של צוה"פ רק מוכרחים לעבור על הגשר ושפיר הוי הצוה"פ שהוא על הגשר כמו שהוא אצל הכתלים ולא הוו גדים בוקעי' בו. ואילו יש שם פתח היה אפשר לנעולה וחוסמת היא את העוברי' וגם דאמרי' מצדדי הצוה"פ גוד אסיק מחיצתה והוי כאלו יש למעלה כתלים וצוה"פ עומדת בסמוך להם עכ"ל יעש"ב ובאמת כי כל דבריו הם דברי טעם וצדקו מאד ומי יערב אל לבו לאסור את המותר ובכן כן נמי בנ"ד ראוי ונכון לעשות צוה"פ ע"ג שפת סתימת החריץ ולית בזה שום ספק איסור כלל לפקע"ד והבוחר יבחר ומ"ע ומ"ן אם יעלה בידם לעשות ב' מחיצות משני צדדי הסתימה: ומה שרצה פאר"מ לחלק השוים ולהפרידם דשאני נסר וגשר לחריץ דבנסר וגשר המחיצה קיימת עכ"פ תחת הגשר והנסר משא"כ סתימת החריץ באמת לא ידעתי אחר דכללא כייל לן הרב פמ"ג במשבצות וה' מחצית השקל והאשל אברהם כולם הסכימו פה אחד דסתימת הנסר וסתימת עפר כל אפייא שוין דיותר מעשר הוי כפרצה וכמ"ש הרב אמונת שמואל ז"ל. ומי לנו גדול שדימה נתינת נסר על החריץ כמו היכא שנסתם בעפר וצרורות מרבינו יהונתן ז"ל דאשמועינן דאם נסתם החריץ עד עשר אמות הוי כפתח הרי דלא חילק בן נסר לסתימת העפר ומרן הב"י הק' עליו דבמכ"ש דנסר נפקא וכו' כנז"ל וא"כ לא נשאר מקום להסתפק ולהפריד בין הדבקים וכבר למדנו להועיל הר' נ"ב ז"ל לעשות צוה"פ על הגשר ומינה דגם בסתימת החריץ יועיל צוה"פ באין תפונה:

והדמות ראיה שהביא מעכ"ת לאיסורא בתחי' קונטריסו בראשית מאמר מההיא דמרימר עירובין ד' כ"ח ע"א] דפסק סורא באוזלי ומההיא דרבי דלא אמר לא איסור ולא היתר והק' מני"ר דאמאי לא תקנו צוה"פ היכא דאיכא למיחש שמא יעלה הים שרטון דהיינו דומייא דסתימת החריץ. הנה הגם שגם רו"מ הודה דיד הדוחה נטויה לדחות מ"מ כתב דלסניף בעלמא הוו לאיסורא. ולדידי לא ידעתי מה דמות יערוך כלל והנה מההיא דרבי דלא אמר לא איסור ולא היתר כל עיקר טעמו שהיה מסתפק אם הים הוייא מחיצה או לא ולא החליט המאמר ואם היה גוזר שיעשו צוה"פ הוה שמעינן דכבר החליט המאמר דחיישינן לשמא יעלה הים שרטון לי' ולא מהנייא הים למחיצה והוא היה מסתפק בזה דאפשר דהים הוייא מחיצה איך יוצדק שיגזור אומר לעשות צוה"פ מה שלא היה מוסכם בהחלט אצלו ומההיא דמרימר הנה לגרסת ר"ח והרמב"ם ז"ל דגרסי לא חיישי' שמא יעלה הים שרטון הא ודאי דליכא שום דמות ראיה דהוא ס"ל דמחיצת הים מחיצה מעלייתא היא אבל לגרסת רש"י והרשב"א ז"ל דגרסי חיישי' שמא יעלה הים שרטון והיה עושה מחיצה באוזלי לפע"ד איכא ראיה נכונה דמועיל צוה"פ בנ"ד דאילו התם דהיה המבוי מפולש לים ולא היה צודק לומר שיעשו צוה"פ כיון דאין יוצא ואין בא מאותו מבוי לים בכדי שיעשו צוה"פ ואמטו"ל עשה מחיצה המפסקת לים ופסק לה באוזלי משא"כ בנ"ד דיוצאים ונכנסים דרך סתימת החריץ לחוץ לעיר הא ודאי כגו"ד בעי' צוה"פ ומהני במקום מחיצה אבל לפי האמת לפע"ד לא דמי העלאת הים שרטון לסתימת החריץ דנ"ד כלל דהתם כשעלתה הים שרטון הוייא כמחיצה שנפרצה במילואה וכמ"ש הר' חמד משה בסי' שס"ג ס"ק ה' יע"ש משא"כ בנ"ד דנסתם מעט מהחריץ יותר מעשר מ"מ נשאר חריץ מכאן ומכאן דהוי ככתל שנפרצה יותר מעשר והוא פשוט:

תו חזיתיה למר שהביא עוד כדמות ראיה מההיא רחבא דפום נהרא עירובין ד' כ"ד ע"ב] דאמר אביי התם נעביד מחיצה אגודא דנהרא וצוה"פ אפומא דשביל וכו' ודקדק כבוד הודו אמאי לא קאמר אביי עביד צוה"פ אגודא דנהרא וכו'. ועמו הסליחה דהנה התוס' ז"ל שם כתבו בד"ה וליעבד מחיצה וכו' בסוף דבריהם וז"ל אלא היה יותר מעשר ולכך לא הוה מהני אפי' צוה"פ לרב עכ"ל ופי' דבריהם הר' יד דוד ז"ל דכוונתם דלא תקשי למה קאמר ליעביד מחיצה ולא קאמר ליעביד צוה"פ משום דהוי יותר מיו"ד ולא מהני ליה לרב צוה"פ יע"ש. באופן דזה כבר נרגשו התוס' ז"ל ותי' דלא מהני צוה"פ לרב ביותר מיו"ד סוף דבר דשפיר מהני צוה"פ לסתימת החריץ לפע"ד בלי ספק והרי איפשיטא בעיין ובפרט כי המובן מתוך השאלה שסתימת החריץ היא מכוונת לפרצת החומה וא"כ יכולים לעשות הצוה"פ סמוך ממש למחיצת החומה ולשפת החריץ אם ישיגו רשיון מהממשלה לעשות צוה"פ בתוך פרצות החומה דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן עומדים זקופים והקנה שעל גביהן אם אי אפשר לעשותו ביושר מסיבה שיהיה נמוך ולא יוכלו לעבור תחתיו העגלות וכיוצא יוכלו לעשותו עגול כמין כיפה ומהני במקום משקוף כמו גבי מזוזה ביו"ד סי' רפ"ט יעי"ש ועי' הרשב"א ח"א סי' תנ"ט: ואבא היום אל העין עין משפט על אשר פלפל בחכמה בספק הג' בדין ד' קונדיסין הפליא עצה בצחות זך שכלו ועומק עיונו והאריך הרחיב למעניתו. אך מה אעשה שאין אני ן' חורין ואיני פנוי משום צד מעול הצבור אשר עלה על צוארי ובעלי דינים נצבים עלי מבקר עד ערב ואני מוכרח להשיב שואלי דבר כאן בד"ת להלכה ולמעשה ואין לי זמן פנאי לקבוע בלימודים ולהעמין עיוני הנה נא זקנתי ואולם להפיק רצון צדיק הנני ב"א להשתעשע בד"ק בקיצור נמרץ לפי מיעוט שכלי. ואען ואומר מה שהק' פאר"מ על ש"ס עירובין ד' י"א בפלוגתא דר"י ור"ל בדין נעץ ד' קונדיסין ומתח זמורה עליהן דלדעת ר"ל בכלאים התירו גם לשבת שיהא מותר לטלטל בתוכו ולד' ר"י לכלאים התירו אבל לא לשבת ומייתי הש"ס התם דאף ר"י סבר לה כרב דאתנייה במתני' והרחב מעשר אמות אינו מועיל צוה"פ וצריך למעט ומדקאמר ר"י דלענין שבת לא התירו הרי דס"ל כרב. וע"ז הק' מר באתריה דמאי ראיה מייתי הש"ס דר"י ס"ל כרב הרי רב איירי במבוי ובהכי הוא דאתנייה צריך למעט ור"י מיירי בבקעת בית חורתן וא"כ נימא דר"י לית ליה הא דרב ובמבוי ס"ל לר"י דבמבוי מהני צוה"פ אפי' נפרץ יותר מעשר ומה שאמרו דלשבת לא התירו היינו בבקעה דהיינו על ד' פינות השדה דומיא דכלאים וכו' וכו'. ומכח קו' זאת החזקה הכריח בהכרח גמור מדמייתי הש"ס דר"י ס"ל כרב מהך דנעץ ד' קונדיסין דמיירי בבקעה ודאי דקים ליה לתלמודא דר"י כשאמר לענין שבת לא התירו היינו אפי' במבוי לא התירו והיינו כרב. ונסתייע הר' מדברי רש"י שם בד"ה ואף ר"י סבר לה כרב דלא מהני צו"פ ביותר מעשר במבוי עכ"ל. הרי להדייא דמ"ש ר"י לענין שבת לא התירו היינו אפי' במבוי שנפרץ יותר מעשר כרב. והאמת דק' טובא מבוי מאן דכר שמיה הלא ר"י איירי בבקעת בית חורתן. אל"ו דקי"ל לתלמודא דר"י אסר אפי' במבוי. ולא מהני צוה"פ והיינו כרב:

ואנא דאמרי אחר ההתבוננות לא ידענא לפי"ז דר"י כשאמר לענין שבת לא התירו היינו אפילו במבוי דא"כ מה תי' בתוס' בד"ה אילימא בעשר וכו' והק' וז"ל אין להקשות דמאי פריך אילימא בעשר בהא קאמר ר"י בשבת לא דילמא סבר כנהרדעא דאצרכוה דלתות וכו' אפי' בעשר דביותר מעשר אפי' שמואל מודה דהוי כמפולש דכאן איירי בבקעה שהיא כרמלית דליכא מאן דפליג שלא יועיל צוה"פ כדאמרינן לעיל ד' ז' עכ"ל. והשתא ק' מה הי' בתוס' דכאן איירי בבקעה דמשמע שיש חילוק בין מבוי לבקעה לד' ר' יוחנן ואילו למטוניה דמני"ר ליכא שום חי' בין מבוי לבקעה לד' ר' יוחנן אל"ו דלד' התוס' יש חי' גדול בין מבוי לבקעה אליבא דכ"ע וכמו שציינו התוס' לעיל ד' ז' וא"כ חזרה קו' הדר"ג לדוכתה מה ראיה מייתי הש"ס דר' יוחנן סבר לה כרב מבקעה דאיירי בה ר' יוחנן למבוי דאיירי ביה רב. אבל האמת יורה דרכו דהתוס' ז"ל כבר נרגשו מקושייתו זאת העצומה שהרי תכף תכ"ד שתי' התי' הנז"ל דכאן איירי בבקעה נתעוררו להק' וז"ל. אך קשיא דהא רב יוסף אסר לעיל אפי' בעשר הואיל ופרוץ מרובה ואפי' בכלה לבקעה איירי דומייא דיותר מעשר דאסר רב ואפילו בכלה לבקעה מדמייתי מר' יוחנן דאיירי בבקעה וא"כ מאי פריך בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא כיון דר' יוסף סבר הכי עכ"ל הקושייא. ואם איתא לאוקמתיה דמני"ר דר' יוחנן כשאמר לענין שבת לא התירו היינו אפי' במבוי ואמטו"ל אייתי תלמודא דר' יוחנן סבר לה כרב וא"כ מהיכא נפקא להו להתוס' ז"ל דרב יוסף ורב אפי' בכלה לבקעה נימא דר' יוסף דאסר בעשר דומיא דיתר מעשר דאסר רב היינו במבוי דכלה לרה"ר אבל לא לבקעה. ומאי דמייתי הש"ס דר' יוחנן סבר לה כרב היינו דקים ליה לתלמודא דר' יוחנן כשאמר דלא התירו לענין שבת אפי' במבוי אסר אלא דעובדא הכי הוה בבקעת חוורתן והיכי נימא דר"י סבר כר' יוסף ואפ' דר' יוסף לא אסר בכלה לבקעה והדרא קו' הש"ס לדוכתה בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא. אל"ו דאי אפ"ל בעד ר' יוחנן דס"ל דאף במבוי דאסר לא בעשר ולא ביותר מעשר משום דק"ל קו' התוס' ז"ל הראשונה נימא דס"ל לר' יוחנן כנהרדעא דמצריך דלתות אפי' בעשר וכו'. ומאי דמייתי הש"ס דר' יוחנן ס"ל כרב היינו משום דקי"ל לתלמודא דרב דאסר במבוי ביותר מעשר היינו אפי' בכלה לבקעה ומש"ה אייתי דר' יוחנן דס"ל כרב בבקעה ולא במבוי ואנה"נ דרב אסר בין במבוי בין בבקעה אבל ר' יוחנן דוקא בבקעה ס"ל כרב ולא במבוי. ומה שפירש"י ז"ל וז"ל סבר לה להא דרב דלא מהני צוה"פ ליותר מעשר במבוי עכ"ל אין כוונתו לומר דר' יוחנן סבר לה כרב במבוי אלא כוונתו דר' יוחנן סבר להא דרב דלא מהני צוה"פ במבוי ליותר מעשר הוא אזיל ומודה לרב בדין זה בבקעה אף דרב אמרה למילתיה במבוי כוונתו רצויה דכל דברי רש"י ז"ל מתחי' וע"ס מיירי לדעת רב ולא אליבא דר' יוחנן והוי כאלו כתב ר' יוחנן סבר בהך דינא דרב במבוי איהו ס"ל הכי בבקעה. את זה נר' לע"ד לפרש בהכרח בכוונת הש"ס משום דקשיא לן קו' התוס' ז"ל נימא בנהרדעא ס"ל וכו' ומוכרחים לחלק בין מבוי לבקעה: אמור מעתה נפל היסוד שעליו בנה דיק מני"ר ונהרס הבנין הגדול שבנה עליו הדר"ג אשר מכח קושיא זאת שהוק' לכבודו מאי דמייתי הש"ס דר' יוחנן סבר לה כרב הכריח דאלו הארבעה קונדיסין דנעץ בבקעת ב"ח היו בתוך הפרצות שהיו כתלים פרוצו' ומכח זה הוכרח לפרש כו' התו' ז"ל לקמן בא"ד שהק' למה הוצרכו גבן פסי ביראות לד' דיומדין ולא התירו אלא לבהמות משום עולי רגלים וגבן שיירא שחנתה בבקעה למה הצריכו ג' חבלים וכו' ולא אמרו שיעשה צוה"פ מד' רוחות ותי' לפי שלא היה מתקיים כל כך מפני הגמלים וכו' ועוד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר המוקף לדירה עכ"ל ומ"מ כבוד הודו הוכרח לפרש דהאי ועוד שכתבו התו' ז"ל לא הוי תירוץ שני אלא כולה חדא תירוצה היא והעלה דדברי הרא"ש ז"ל שכתב אי נמי כאילו הוו שני תי' הם מגומגמים וטרח ויגע ברוחב מבינתו לפי רוב התלהבותו ביראת ה' והמציא לנו ג' סברות בג' גדרים וסוגים וכל זה לפקע"ד אמינא דאישתמיט מיניה דמני"ר באותה עת ובאותו רגע מ"ש מרן הב"י ז"ל על מ"ש הטור וחילק בין חצר ומבוי שיש בו דיורין דמהני צוה"פ לבקעה שבא לעשות היקף כדי לטלטל בתוכו דלא מהני וכו' וע"ז כתב מרן הב"י ז"ל וז"ל וכתב רבינו כדברי הרא"ש כתירוץ השני דלא שרי פאה אלא בחצר ומבוי ולא בבקעה דמובן מדבריו ז"ל דהם ב' תי' שתי' הרא"ש ז"ל ופסק העור כתי' השני גם לא זכר שר להרב באה"ג שציין על מ"ש מרן ז"ל בש"ע בסי' שס"ב סק"י וז"ל והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין אבל בבקעה לא מהני בשכל הרוחות ע"י צוה"פ וע"ז ציין באה"ג באות יו"ד כדברי הרא"ש ז"ל וכתי' השני:

ובכן מוכרחים אנו לו' דגם מ"ש התוס' ז"ל ועוד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שהוקף לדירה הוא תי' שני וכאמו"ל דמ"ש ר' יוחנן בשבת לא התירו היינו דוקא בבקעה אבל לא במבוי וחצר שיש בהם דיורין וממילא דהך נעץ ארבעה קונדיסין דנקטו בש"ס היינו ד' קונדיסין פרוצים מד' רוחות עם צוה"פ אלא בבקעה לא התירו כזה ומשו"ה הצריכו לעשות דיומדין גבי פסי ביראות לעולי רגלים ושלשה חבלים לשיירא שחנתה בבקעה אבל בחצר ומבוי שכבר הוקף לדירה זו מבוי שיש בו דיורין אנה"נ דשרי ד' קונדיסין עם צוה"פ אף שהם פרוצים מד' רוחות והכי דייק לשון העור ז"ל והש"ע דנקטו בלשונם הטהור בלשון שלילה וז"ל ואפילו לא נעץ אלא ד' קונדיסין דהו"ל למנקט ואפי' נעץ ארבע קונדיסין ומדנקטו בלשון שלילה מורה להדיא דליכא אלא ד' קונדיסין ותו לא זה נראה לע"ד דרך הפשטי והאמיתי: ובאשר עיני צדיק ראו בדברי הרא"ש ז"ל בתשו' מים עמוקים סי' ד' דכך הבין בכוונת הש"ס דהד' קונדיסין פרוצים מד' רוחותיהן ואין לי צורך להעתיק דבריו שכבר שלטה עינו בהם:

ואולם זאת אגיד ולא אכחד מאדוני לאשר מצא כבודו אילן גדול לסמוך עליו ממ"ש הרי"ף ז"ל שפי' צוה"פ שעשאה מן הצד לא עשה כלום והביא משם ר' האי גאון ז"ל כגון שעשאה מצדו של כתל דהוייא לה פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי עכ"ל מוכח להדי' דמ"ש בש"ס על ההיא דנעץ ד' קונדיסין דפליגי ר"י ור"ל בדרב חסדא בצוה"פ שעשאה מן הצד הרי מפ' הרי"ף ז"ל שהיה שם כתל דאי אמרת שלא היה שם מחיצה כלל אלא מד' רוחות היה צוה"פ איך יצוייר ואיך ידומה פתחא בקרן זוית אלא ודאי דהך שדה מוקף מחיצות הוה ונפרצו המחיצות בקרנות זוייותיהן ובא אדם אחד ונעץ ד' קונדיסין שנים בקרן זוית זאת וב' בקרן זוית שכנגדו באלכסון ואפשר שהיו שם שמונה קונדיסין אלא דתנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל וכו' ואף ע"ג דפי' הגאון אינו מקובל להלכה אלא כפי' רש"י ז"ל דבעינן כמשקוף על שתי מזוזות מ"מ גופא דעובדא דכרם שהיה מוקף מחיצה כדקאי קאי ואהא לית מאן דפליג ואפושי פלוגתא למה לן ע"כ הגיעו תוד"ק ועל זה חיזק יסודותיו וסמך את יתדותיו דאלו הד' קונדיסין היה כרם מוקף מחיצות: והאמת שכן היא הגירסא לפנינו בדברי הרי"ף וכן הביאה הרא"ש ור' יאונתן והר"מ ומרן הב"י ז"ל ברם הריטב"א ז"ל בחידושיו לעירובין די"א הביא גרסא אחרת בדברי הרי"ף ז"ל וז"ל צוה"פ שעשה מן הצד כגון שנתן קנה סמוך לקונדס ועשה פתח בזוית וע"ז הק' הוא ז"ל ג' קושיות ואחת מהנה דקנה זאת שנתן סמוך לזוית מאן דכר שמיה דהא ר' יצחק לא אדכר בש"ס אלא ד' קונדיסין והנכון כפי' רש"י ז"ל עכ"ל הראת לדעת כפי גרסת הריטב"א ז"ל בדברי הרי"ף ז"ל דלא היה שום כתל וגם לא היה שום קנה רק ד' קונדיסין לבד ותו לא לא לשבעה ולא לשמונה כלל וכשל עוזר ונפל עזור:

וכי תאמר בלבבך הרי אכסדרה בבקעה דאיפליגו רב ושמואל בעירובין ד"צ ודצ"ד דרב ס"ל פי תקרה יורד וסותם ושמואל ס"ל דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ופי' רש"י ז"ל דאכסדרא זו פרוצה מד' רוחותיה ועומד קירוייה על ד' יתדות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרי' ואותן הקורות קרי פי תקרה והאי דנקט בקעה משום דבעיר סתם אכסדראות סמוכות להקף ביה או חצר וליכא מחיצה אחת או ב' ומודה שמואל התם דמטלטלין בכולה כדאמרינן לקמן עכ"ל ואם איתא דבד' קונדיסין פרוצים מד' רוחות בצוה"פ לחוד סגי ושרי לטלטל בתוכו אמאי איצטריך לטעמא דפי תקרה תפו"ל דבצוה"פ לחוד סגי הא לא קשיא ולא מידי דכבר פירשו דבריהם התוס' והרא"ש ז"ל דלא נאמר דין זה מד' קונדיסין רק בחצר שהוקף לדירה ובמבוי שיש בו דיורין ולא בבקעה ואמטו להכי הוכרחו לטעמא דפי תקרה יען היתה האכסדרה בבקעה וכמו שפי' דבריו רש"י ז"ל להדיא:

ועוד יש לחלק ולו' דהתם שאני שהיה לו תקרה דמהני לה התקרה לשוייה פתח וכמ"ש ה' א"ז ז"ל בפ' כל גגות שהביא פירש"י ז"ל על מ"ש שם בגמ' דצ"ד ע"ב בעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי ביותר מעשר ופירש"י ז"ל דבעשר כ"ע לא פליגי דבלא סתימת פי תקרה נמי פתחים הם גם אליבא דשמואל והק' הא"ז ז"ל על רש"י ז"ל דשמואל לא יאמר פי תקרה יורד וסותם אפי' בי' ותי' וז"ל ופי' רבינו שמואל בי' כ"ע ל"פ אע"ג דליכא גיפופי כיון דאיכא תקרה אמרי' דכפתח הוי ולשוייה פתח אמרי' פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לפסי ביראות דהתם ליכא שום תקרה אלא ד' דיומדין לבד כי פליגי ביותר מעשר עכ"ל הצריך וכן פי' הריטב"א ז"ל בשיטתו בסו' הנז' דצ"ד בד"ה רב לא אמר כשמואל יע"ש וכ"כ התוס' ז"ל שם בד"ה בעשר כ"ע לא פליגי אלא שכתבו דבריהם יותר בקיצור והרב א"ז ז"ל פי' דבריו וחילק בין פסי ביראות דליכא תקרה לאכסדרה ומינה נקיש לדין ד' קונדיסין באופן דלפי גר' הריטב"א ז"ל בדברי הרי"ף ז"ל כאמו"ל לא מצאנו שום גילוי לו' דהך דינא דנעץ ד' קונדיסין היה מוקף מחיצות פרוצו' כאשר העלה מני"ר:

ומה שהביא ראיה הדר"ג מההיא דעירובין דף כ"ו קרפף שלא הוקף לדירה דאשמועינן תלמודא תקנתא בתר תקנתא לעשותו מוקף לדירה ולא אשמו' להעמיד ד' קונדיסין וכו' ומהכא הכריח כת"ר דודאי ד' קונדיסין פרוצים מד' רוחות לא מהני אנא דאמרי לא שמא מתייא דכבר כתבו התוס' והרא"ש דבמקום שלא הוקף לדירה לא מהנו הקונדיסין ואיך ישמיעונו תקנתא להעמיד ד' קונדיסין וז"פ. עלה בידינו דהיותר פשוט וברור בדברי התוס' ז"ל שכתבו ועוד דבשיירא שאני שלא הוקף לדירה הוא תי' שני וכן הרא"ש ז"ל דכתב בפירוש אי נמי כונתו לתרץ תי' ב':

וכן נמי מצאתי ראיתי בסוכה די"ז ע"ב אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה ואמר רבא סיכך ע"ג פסי ביראות כשירה ודין זה פסקו הרי"ף בהלכות והרמב"ם בפ"ד מה' סוכה והטור ומרן ז"ל בש"ע סי' תר"ל סק"ז והתוס' ז"ל הקשו וז"ל ואע"ג דלא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ודוקא לבהמתם אבל אדם מתפס ועולה מתפס ויורד מ"מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרינן מגו דאפילו מדרבנן לא גזרו משום מצות סוכה ע"כ יע"ש והרב מג"א שם סק"ט העתיק דברי התוס' ז"ל הללו והוסיף לומר דדוקא בשדה התירו לסכך ע"ג פסי ביראות אבל לא בחצר עכ"ל יע"ש. ושורש ומקור דין זה כתבו מרן הב"י ז"ל שם בסי' תר"ל דבתחי' הביא מ"ש הרא"ש ז"ל בשם ראבי"ה ז"ל דכתב דאפי' לא נתקנו הפסין לביראות כגון שאין שם בור כיון דאם הי' שם בור היה נדון כמחיצה שרי ובחצר אם עשה כיוצא בזה רפייא בידיה אם היא כשירה ושוב הביא דברי המרדכי שכ' בשם ר"י דאע"ג דלא התירו אלא לעולי רגלים לבהמתם מ"מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרי' מגו וכ' הוא ז"ל וז"ל ונראה שטעמו של ראבי"ה ז"ל דלא מכשרינן בסוכה פסי ביראות אלא כעין שהתירו לעולי רגלים דהיינו בשדה במקום שאינו מוקף מחיצות ואעפ"י שלעולי רגלים לא התירו אלא כשיש שם בור והכא שרי ראבי"ה אעפ"י שאין שם בור איכא למימר דהתם הבור הוא הדבר הצריך להם אבל מאחר שלא התירו שם גבי פסי ביראות אפי' בבור שהוא הדבר הצריך להם אלא במקום שאינו מוקף מחיצות ה"נ לא מכשירינן בסוכה אלא במקום שאינו מוקף מחיצות. ושוב הביא מ"ש מרן ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל וז"ל יש שחלקו על הרי"ף ז"ל שהביאה להא דסיכך ע"ג פסי ביראות בהלכות דכיון שלא התירו אלא לעולי רגלים בלבד האידנא ליכא מגו ונראה שהרי"ף ז"ל סובר שע"ג פסי ביראות לאו דוקא אלא אפי' כעין פסי ביראות התירו דכיון דמדינא פסי ביראות רשות היחיד גמורה היא אלא שאסור לטלטל בה מדרבנן גבי עולי רגלים העמידו דבריהם על דין תורה כדי שלא ימנעו מלעלו' לרגל ה"נ אוקמוהו אדין תורה כדי שיהיה סיפוק ביד כל אדם לזכות במצות סוכה ואינו מחוור אצלי דא"כ סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי עם הא דסיכך ע"ג פסי ביראות לא שייכי אהדדי כלל ובגמ' מצרכינן לזו וא"א אא"כ נדחוק בזה עכ"ל הר"ן. ומרן הב"י ז"ל תי' לקו' זאת של הר"ן ז"ל וז"ל ולק"מ דגם בסיכך ע"ג מבוי דכשרה היא משום מצוה יע"ש באופן דלדעת כל הגאונים ז"ל הנז' ס"ל דבלא טעם מיגו התירו לסכך ע"ג פסי ביראו' ולא דוקא פסי ביראות אלא אפי' כעין פסי ביראות התירו משום מצות סוכה וכן כתב הרב א"ז ז"ל בפ' עושין פסין וז"ל שמעינן משמעתין דאפי' בחו"ל הותרו הפסין של ביראות וכגון דקאזיל ללמוד תורה או לכיוצא בו לדבר מצוה יע"ש והג"א בפ' עושין פסין הביא דברי הא"ז ז"ל:

היוצא מן המחובר דגבי סוכה אם נעץ ד' קונדיסין או פסי ביראות בחצר לא יצא י"ח מצות סוכה אפי' על שפת הגג הסכימו כל הפוס' ז"ל [זולת הר"מ ז"ל דפסק דכשירה דאמרי' גוד אסיק] דפסולה דאף דרשות היחיד גמורה היא מ"מ כיון דקאי בחצר שיש בו דפנות סמא בידיה לעשותה בדפנות ומשו"ה פסולה אבל בשדה דאין לו אופן לעשות דפנות משום לקיים מצות סוכה התירו לו לצאת י"ח כיון דמדאורייתא רשות היחיד גמורה היא [אשר בזה ניצול הרב ערוך לנר ז"ל מהשגת מעכ"ת שעשאו כשוכח תלמודו שתיים כהלכתן וג' אפי' טפח הל"מ חלילה! מאחר שפי' דבריו ז"ל מי שאין לו סוכה אחרת ואין לו דפנות לעשות סוכה טוב לו לעשות סוכה ע"י שינעוץ ד' קנים בארץ בד' קרנות וקנים על גביהן והסכך עליהם משיאכל בלא סוכה דסוכה כשירה מדאורייתא היא עכ"פ עכ"ל דכפי האמור ומדובר דבריו צדקו מאד] אבל בשבת הדין הוא להיפך דאי קאי בחצר שהוקף לדירה ובמבוי שיש בה דיורין ונעץ ד' קונדיסין וצוה"פ ע"ג או ד' דיומדין כעין פסי ביראות רשות היחיד גמורה היא. אבל בשדה או בבקעה מדרבנן אסורה כשאינו לדבר מצוה כלל רק לשווייה רה"י אסור לטלטל בתוכו רק בד' אמות דוקא נקטינן דחי' שחלקו התוס' מבקעה לחצר שהוקף לדירה והרא"ש ז"ל ואחריו נמשכו הטור ומרן ז"ל דינא הכי הוי וכמובן וכן משמע מדברי הרב שלטי הגבורים אשר סביב הרי"ף ז"ל על מתני' דשיירא דאיתא בסיפא וכל פרצה שהיא לעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יותר מכן אסור וכ' הוא ז"ל וז"ל ואם עשה צוה"פ אפי' לפרצה יתירה מעשר מותר והר"מ כ' ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ ופרי' אפי' לא נעץ כ"א ד' קונדיסין ועשה צוה"פ ע"ג שרי והנ"מ בחצר ובמבוי אבל בבקעה לא מהני יע"ש. הנה כ"ז כתבתי להגיד כי ישר כי לפקע"ד הדרך הפשט דפי' דנעץ ד' קונדיסין הם פרוצים מד' רוחותיהן וצוה"פ על גביהן לפי מיעוט קט שכלי. ואולם לענין השאלה המוצגת אשר עליה אנו דנין להחשיב הטיליגראף וקונדיסיו למחיצה שלימה ותהיה העיר כאילו היא מוקפת כהלכתה בזה ודאי לא אחליט המאמר כי צריכה רבה להתבונן אם תועיל קונדיסי הטילגראף והחוט המתוח עליו לא למחיצה וגם לא לצוה"פ וראיתי בס' נפש חיה הנד"מ בסי' ל"ד שנשאל בזה אי מהני הטילגראף לצוה"פ והוא השיב דמהני ובסי' ל"ה הביא משם הדר"ג חותנו הרב אבד"ק קוטנא יע"א נר"ו שחלק עליו והביא ראיה דלא מהני מההיא דאכסדרה בבקעה אמאי הוכרחו בש"ס רב סבר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ואמאי הוצרכו לטעמא דפי תקרה בלא"ה מהני משום צוה"פ אל"ו כי ד' קורות שנתן על ד' יתדות לסדר עליהן הנסרים [וכמו שפירש"י ז"ל שם הבאתי דבריו לעיל] כיון שלא ניתנו לשם צוה"פ לא מהני ובעל הספר נפש חיה נר"ו דחה דבריו אחרי המחילה בדברים שאין בהם כדי שביעה יע"ש. וכל לגבי דידי אמינא דכל דבריו של חותנו הרב אבד"ק קוטנא בצדק ואמת נאמרו כאשר אבאר לקמן בס"ד והרב שואל ומשיב במ"ק ח"ב סי' פ"ח הביא מ"ש הרב יד דוד בשיטתו לעירובין בד' ע"ו שבתחילה ס' רבינו יאונתן ז"ל דס"ל דצוה"פ לא בעי היכר וגם ה' שבות יעקב ח"ב סי' ח' הכי ס"ל דצוה"פ העשוי מאליו הוייא כמחיצה הנעשית מאליה דלכ"ע הוייא מחיצה ושוב הביא מה שמצא כתוב בגליון בכתי' הגאון מהר"י מילר ז"ל דאין לסמוך על סברא זו נגד מ"ש הר"מ בשם הרשב"א בפ' י"ז מה' שבת ה' כ"ב וז"ל כתב הרשב"א ז"ל כיצד לחי העומד במבוי וכו' ויראה לי שהקורה דעומדת מאליו באופן שנותנים קורה מכתל לכתל לחזק את הכתלים אינה קורה שהקורה משום היכר ואין כאן היכר עכ"ל. וכתב עליו הרב יד דוד לדחות דברי ה' שבות יעקב דסברתו אינה מוכרחת דנהי דצוה"פ לא בעי היכר והעושה מאליה כשר מ"מ היכא שאנו רואים שנעשה לסיבה אחרת גרע מאילו נעשה בסתמא עכ"ל. וכתב ע"ז הרב שואל ומשיב דדוקא בתקרה דבעינן שנעשה לשם קורה הוא דכתב הרשב"א דכל העשוי לחזק הכתלים פסול ולא בצוה"פ יע"ש. ולבבי לא כן יחשוב דלא בקורה נאמר הך דינא כי גם במחיצות דינא דכי ידעינן דלא עשאה לשם מחיצה או שנראה לעין כל שלא נעשה לשם מחיצה לא מהני והא דאמרי' דמחיצה העומדת מאליה הוייא מחיצה היינו בעושה בסתמא דלא ידעינן אי עשאה שלא לשם מחיצה ואינו ניכר לעיני כל רואי השמש שנעשו שלא לשם מחיצה והכי מוכח בהרמב"ם פ' ט"ז ה' ה' שכ' וז"ל מקום שהוקף שלא לשם דירה אם פרץ בו פרצה יתר על יו"ד אמות בגובה יו"ד טפחים וגדר בה לשם דירה עד יו"ד מותר לטלטל בכולה ואפי' פרץ אמה וגדרה לשם דירה ופרץ אמה וגדרה לשם דירה עד שהשלימו ליותר מיו"ד מותר לטלטל בכולה אעפ"י שיש בו כמה מילין עכ"ל וכתב הה"מ ז"ל וז"ל ורבינו כ' מימרא כפשטה נר' מדבריו שהכל תלוי בכוונת הגדרים אם נעשו על דעת דירה ונר' שאי אפשר שתועיל כוונתו וא"כ היה בדעתו לעשות בית ראוי לדירה אבל אם היה דעתו לקרפף ואינו סמוך לבית דירה היאך יאמר שגדרתו לשם דירה יועיל והוא מכוון לדבר שאי אפשר ודבריו צל"ע עכ"ל:

דבר הלמד מדברי הרמז"ל שהכל תלוי בכוונת עשיית המחיצה אם עשאה לשם דירה ולקו' הה"מ אפשר לתרץ דדעת הרמז"ל דאם זה גודר הפרצה ע"מ לעשות בית ראוי לדור בקרפף הוה מהני כוונתו להתיר הטלטול אף שעדיין לא בנה הבית ואינו סמוך לבית דירה משא"כ אם גדרה שלא לשם דירה בפירוש דאז לא מהני אפי' אם יגדור כל השדה כולה ודומה לזה מצינו להתו' ז"ל בשם ר"י בעירובין ד' מ"ז ע"ב בד"ה דכולה מברכתא וכו' שכתבו דמחיצת העיר צריך שיהיה מוקפת לדירה והרא"ש ז"ל הביא דברי ר"י והוסיף עוד בשם הר"מ דסתם עיירות מוקפות לדירה הם ואילו הר"ן ז"ל בפ"ק דמגילה על ההיא דאמר ריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר דילפינן מבתי ערי חומה הק' הר"ן ז"ל דאלו עיירות שבחו"ל שהם מוקפות חומה דילמא ישב ולבסוף הוקף ואנן בעינן שהוקף ולבסוף ישב ותי' דסתם עיירות רובם מקפים אותם חומה ואח"ך עושים ישוב וע"ש והביא דבריו ה' ב"י בא"ח סי' תרפ"ח. נמצאו הרא"ש והר"ן דפליגי אהדדי דהרא"ש ז"ל כ' בשם הר"מ דסתם עיירות מוקפות לדירה דהיינו שבתחי' עושים ישוב ואח"ך מקיפים החומה הפך דברי הר"ן ז"ל ובהכרח צריכים אנו ליישב דבריהם כמ"ש הטור בשם הר"מ מרוטנבורג דלא מיקרי ישב ואח"ך הוקף אלא כשישב תחי' אדעתא שלא להקיפו אבל אם ישב תחילה על דעת להקיפו מקרי שפיר הוקף ולבסוף ישב וכן כתב לעשות שלום ביניהם הרב גו"ר ח"א א"ח כלל ג' סי' כ"ב כ"ג כ"ד ותירץ דמ"ש הר"ן ז"ל דסתם עיירות מוקפות חומה הכונה שבונים הבתים על דעת להקיף חומה וכו' יע"ש וכבר קדמו הר"מ מרוטנבורק ז"ל:

נקוט מהא דהכל תלוי בכונה שאם בשעת הקף החומה היה בדעתם לעשות ישוב בתים מקרי מוקפת לשם דירה ואם בשעת בנין הבתים הי' בדעתם לעשות הקף החומה מקרי הוקף ולבסוף ישב רק אם בפירוש היה בדעתם שלא לעשות בתים מקרי הוקף שלא לשם דירה וכן אם בנו בתים אדעתא שלא להקיף מקרי ישב ולבסוף הוקף ואפשר דזהו דעת הר"מ ז"ל דהכל תלוי בכונה וא"כ שפיר יתורץ קו' הה"מ על הר"מ ז"ל וממילא שמעינן דלא בקורה לבד נאמר דין זה דהרשב"א דאם נעשית לחזק את הכתלים דלא מהני כי גם במחיצה ג"כ דינא הוא דאם ידעינן בבירור דלא נעשה לשם מחיצה לא מהני והא דאמרי' דמחיצה הנעשית מאליה הוייא מחיצה היינו בנעשית בסתמא ולא פורש לסיבת מה עשו אותה אבל לא כשפירש דלא עשאה לשם מחיצה דאז לא מהניא כלל: וכן מוכח מדין מחיצה העשויה לנחת [עירובין ד' כ"ו ע"א] דאע"ג דמחיצה גמורה היא ותועיל לשווייה קרפף מבית סאתיים או פחות רשות היחיד גמור רק כשהוא יותר על בית סאתיים אז לא הותר לטלטל בכולו אע"ג דיש שם בית עשויה מבנין נאה ויאה אלא שנבנה להניח שם הכלים ולא לדור ואם היו רוצים לדור בה איש ואשה היו יכולים לדור בה עכ"ז לא שמה דירה וה"ה והוא הטעם בטיליגראף שהקונדיסין ידועים ונראים לעיני הכל שלא נעשה לשם מחיצה רק למלאכתו הידועה מהיכא תיתי שיועילו לחשוב אותם מחיצה גמורה הפך מ"ש הרשב"א ז"ל ולא אכחד שדברי ה' שבות יעקב ז"ל הם הפך דברי הרשב"א ז"ל האמנם רבינו יאונתן ז"ל הרב יד דוד ז"ל עשאו חולק על הרשב"א ז"ל. ולפקע"ד אפ"ל דלא פליג הרשב"א ז"ל וז"ל רבינו יאונתן ז"ל עמ"ש הרי"ף ז"ל בפ"א דעירובין בש"ס ד' י"א ע"ב א"ר חסדא צוה"פ שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל דלת ואפי' דלת של קשין עכ"ל הרי"ף ז"ל וכ' הוא ז"ל וז"ל ואפי' דלת של קשין של שבולין כלו' אפי' קנה העליון כיון דאיכא צוה"פ שיש לו עמוד מכאן ועמוד מכאן סותמין במבוי קצת והקורה דקה מן הדקה מונחת עליהם אעפ"י שאינה בריאה לקבל בנין אריח עם הטיט הצריך לו ואינה רחבה טפח סגי בהכי אבל כשהקורה נכנסת בחורי הכתל שבצפון ודרום כל רוחב המבוי המפולש ביה אנן קפדינן שתהא רחבה ובריאה להכיר לכל שלשם קביעות הושמה שמה ולא לפי שעה עכ"ל:

הנה השמיענו דינא דקורה דבעיא היכר דהיינו שיכיר כל רואה שלשם קביעות נתנוה בין כתל לכתל ולא לפי שעה והרשב"א ז"ל אשמועינן עוד דבר חד דגם אם הקורה היא בריאה ורחבה אם נראית לעין כל עובר שקורה זאת ניתנה מכתל לכתל לחזק את הכתלים ואין כאן היכר ואפשר דגם ר' יאונתן יודה בזה ומר א' חדא ומר א' חדא ול"פ [ולא אדע שכול מה יענה הרשב"א ז"ל לההיא דברקא בי בר חבו בעירובין ד' ט"ו ע"א ופירש"י ז"ל שהיה עמוד הסומך את היציע עומד בראש מבוי אחר ואיפליגו בה אביי ורבא כולי שנייהו וקי"ל כאביי ביע"ל קג"מ הרי שאפי' שהיה עמוד העשוי לחזק את היציע מהני אליבא דאביי למיסמך עליה ואולי דזה העמוד לא היה ניכר שעשו אותו לחזק את היציע לד' הרשב"א ז"ל] נקוט מהא דלד' הר"מ ז"ל ל"מ מחיצת הטיליגראף כיון שעשה לשם טיליגראף ובפרט לד' הרשב"א ז"ל דכל רואה יודע ומכיר שלא נעשה רק למלאכתו:

ועוד בה דבההיא דמחיצה העשויה לנחת בעירובין דכ"ו ע"א דאמרו דלא שמה מחיצה הרמב"ם גריס מחיצה שאינה עשויה לנחת לא שמה מחיצה בפ' ט"ז מה' שבת ה' ט"ו וכתב הה"מ וז"ל ופי' שאינה עשויה לנחת שאינה עשויה להניח שם דבר או לנוח שם ופי' העשויה לנחת להניח שם כלים ולא לדור בתוכה ודע שכשאמרו אינה מחיצה ר"ל מענין מוקף לדירה וביותר מב"ס וכך פי' הרשב"א ז"ל דודאי בפחות מב"ס מחיצה היא וכן ג"כ דבר תורה מחיצות גמורות הן ואין נ"ל כן מלשון רבינו ולפיכך הוא גורס שאינה עשויה לנחת ואעפ"י שמחיצות העשויות מאליהן כתל וסלע מועילות אלו העשויות בידי אדם ללא תועלת סופן ליבעל ואינן כלום וכן הדין במחיצה העשויה לצניעות זה נ"ל בדעתו ז"ל עכ"ל ופי' דבריו דלדעת הר"מ ז"ל דגריס שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה כונתו שאינה מחיצה אפי' לקרפף פחות מב"ס אינה מחיצה כיון שמתחי' לא עשאה לנחת דהיינו להניח שם דבר או לנוח בתוכה וע"ז הוקשה לו דלו יהיה אלא מחיצה העשויה מאליה דקי"ל דהויא מחיצה ותי' דאל המחיצות העשויות בידי אדם ללא תועלת [שלא עשאוה להניח שם דבר או לנוח בתוכה] סופן בטילות יע"ש דון מינה לנ"ד למחיצות של הטיליגראף שבהכרח אלו הקונדיסין סופן ליבטל ולהביא אחרים תחתיהם וגם החוט העליון כאשר עינינו הרואות כפעם בפעם מחליפין החוט והקונדיסין בודאי דלא מהני לשם מחיצה להתיר הטלטול בתוך העיר ופשוט הוא שאינו מועיל מחיצת הטיליגראף גם לצוה"פ יען שהחוט נתון מן הצד על הרוחות וכבר אזהרה שמענו וגם ראינו בס' א"ז בפ"א מה' עירובין והביא דבריו בהג"ה בעירובין די"א בפירוש' שהקנה שעל גביהן צריך שיהיה מונח על ראשי השני קנים מזה לזה יע"ש:

סוף דבר הנה דעתי מסכמת שמחיצות הטיליגראף לא יועילו ולא יצילו לא למחיצה ולא לצוה"פ ולאפס פנאי לפי רוב טרדותי כי שגבו ממני תלאותי לא אוכל לבא בארוכה להשתעשע בכל ד"ק כי יש ויש בד"ק קום להעיר בו עוד הערות ויען דלא נ"מ מידי לדינא ואין הפנאי מסכים עמי מידי הוא טעמא לעיכובא כי נעים נאוה וד"ב:

ומ"ש בקונטריס האחרון אם יש דין רשות הרבים בזמן הזה ואסף וקבץ והכריח מכמה מקומות דבסרטיא (היינו מסילה ההולכת מעיר לעיר) אליבא דכל הפוסקים אעפ"י שאינן רחבות ט"ז אמה ואין ששים רבוא עוברים עליהם חייב כרת במזיד ואפי' בלא התראה כבא על הנדה ואוכל חמץ בפסח ע"כ הגיעו תד"ק:

ואנא דאמרי במחכ"ת עדיין לא יצא ידי חובתו לו' אליבא דכל הפו' דמלבד דד' הרא"ש בפ' אין צדין סי' ב' מתנגדים לדברי מעכ"ת כאשר כבר הודה פאר"מ במכתבו הקצר עוד בה דהרוקח ז"ל בסי' קע"ה בסופו כתב וז"ל ובכל מלכותינו כאן אין רשות הרבים כי אין מצויין ששים רבוא בני אדם כמו שהיו במדבר הולכים במשכן הרי להדיא דגם במסילה ההולכת מעיר לעיר צריך שיהיו ששים רבוא עוברים בו כדי שיהיה לו דין רה"ר דכל מלאכות שבת משבת גמרינן אי לזאת כמו שבמדבר כשהיו הולכים במשכן היו ששים רבוא כן נמי לדיני שבת להחשיבו רה"ר צריך שיהיו ששים רבוא כן מוכח מדבריו באין תפונה ובאמת אני תמיה איך הביא דבריו של הרוקח ז"ל הדר"ג ולא דקדק בדבריו שכתב וז"ל ובכל מלכותינו אין דין רה"ר כי בודאי היו כמה עיירות שהולכים במסילה מעיר לעיר ומטעם שאין מצויים ששים רבוא החליט המאמר דאין בו דין רה"ר ובהסמ"ג בריש ה' עירובין כתב וז"ל שמן התורה אין קרוי רה"ר אלא סרטייא והוא דרך המלך ההולכת מעיר לעיר ופלטייא הם המקומות שחוץ לעיר רחבים מאד וכו' הילכך אין חשוב רה"ר בפחות מרוחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער ובוקעים בו ששים רבוא וכו' ואח"כ הביא דברי בה"ג שהעתיק פאר"מ דמייתי קרא ולא תוציאו משא וכו' הרי להדיא דס"ל דסרטייא שהי' המסילה ההולכת מעיר לעי' ומסיי' הילכך אינו חשוב רה"ר בפחות מט"ז אמה ובקעי בו ששים רבוא מכלל דסרטייא היינו דבקעי בה ששים רבוא ונקט בלשונו הטהור דרך המלך ההולכת מעיר לעיר וידוע דדרך המלך אמרו בבבא בתרא דצ"ע ע"ב דאין לו שיעור ואמר רב ששת אמרינן בכתובות די"ז נטילתה כנתינתה מה נתינתה בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא וגם בדרך המלך שאמרו שאין לה שיעור היינו בששים רבוא שיעבור עם חיילותיו וא"כ כשאמר דרך המלך ההולכת מעיר לעיר היינו שיהיו בוקעים בה ששים רבוא ואמטו"ל מסיים הילכך אינו חשוב רה"ר וכו' וס' רבוא בוקעים בו הוי סיפא דומיא דרישא ועיין להרב בית אפרים בח"א א"ת סי' כ"ו דהוכיח במישור דזו היא ס' הרב בה"ג שכתב אורח מלכא היינו דרך המלך יעש"ב גם התו' שבת די"ט ע"א הביאו משם ה' א"ז דהתיר לשלוח יין לעכו"ם שהוא אלם מפני דרכי שלום לדידן דלית לן רה"ר יע"ש והוא כס' א"ז סי' ג"ן דה' שבת ומשמע דלשלחו לחוץ התחום התירו ולא לפלטייא שבתוך העיר שבודאי דפלטיא כיון שהיא בתוך העיר כבר היתה מתוקנת כהלכתה וכן מוכח מתוך דבריו כמו שיראה המעיין בדב"ק מתחילת דבריו ומתחיל ת"ר נותנים מזונות לפני כלב וכו' וכו' יע"ש: ועינא דשפיר חזי להרב מים רבים סי' ל"ח למהר"ר מילדולה ז"ל שהאריך הרחיב והוכיח במישור דפלטייא שהיא בתוך העיר פירושה שהיא בלא הקף מחיצות וכ' וז"ל היוצא לנו מהפירוש הנ"ל שכל מבואות ושווקים וכ"כ עיר שמצויין בה רבים ורחב ט"ז אמה אין בשום אחד מהם דין רה"ר עד שיהיו רחבים ט"ז אמה ומבלי הקף מחיצות ואם יהיה להם חומה לפחות יהיו מפולשין כי הרה"ר צריך להיות דומה לרגלי מדבר הרחב ט"ז אמה שהוא מקום הילוך רבים ומבלי חומה וכשהוא מפולש ג"כ משער לשער אין בו חומה קרינן ביה כי ב' מחיצות לאו כלום הוא עכ"ל יע"ש:

וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא ומצאתי כי גם בזה חילוקי דעות שנו כאן והארכתי בעניותי וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ש"ד בוקעים גם מחוץ לעיר והכי מוכח מדברי הרא"ש ז"ל והרוקח והרב א"ז וכן הרב מג"א ז"ל והרב מחצית השקל כאשר כל זה לא נעלם מעיני הדר"ג ואין דבר חדש לעיני כבודו כי כל יקר ראתה עינו זולת דברי התוס' ז"ל דשבת ד' י"ט הנז"ל שכתבו משם הר' א"ז ז"ל כי כנר' דאשתמיטיתיה מיניה דמר כרגע. ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רה"ר בזה"ז ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישר' מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אפי' באיסור' דאוריי' כדאיתא במס' ביצה ד"ל ע"א לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן אמרי' הנח להם לישראל דהא תוספת יו"ט דאורייתא היא וקאכלו ושתו עד חשיכה ולא אמרי' להו ולא מידי וכתב הר' א"ז ז"ל בה' שבת סי' ט"ז דכ"א ע"א בדפוס החדש וז"ל והר' יוסף ז"ל כתב בתוספותיו בדקתי וראיתי ולא מצאתי שום התר לנשים לא בטבעת ולא בשום תכשיט וכו' ולא ידעתי על מה סמכו. ובימינו כבר פשט ההיתר של האיסור הזה בכל מקום וכו' והביא הך סוגיא דמס' ביצה הנ"ל והביא עוד מ"ש בירושלמי א"ר אלעזר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. ודבר זה אין כח בידינו למחות כי יודעים אנו שלא יוכלו ומי שיכול להזהיר ולהזדהר תבא עליו ברכה עכ"ל יעש"ב. ובה' עירובין כ' הר' א"ז ז"ל בפ' בכל מערבין בסי' ק"מ ד' ל"ז ע"ד וז"ל ועוד אומר רבינו יצחק שהמוליך מכרך זה לכרך אחר למקום רחוק איכא איסורא דאורייתא נמי דאיכא רה"ר וסרטיא ופלטיא ומספקא ליה לרבינו יצחק אם הוליך החפץ בשבת עשרה פרסאות או יותר אם נתיר בכדי שיעשו למוצאי שבת בלילה וכו' יעש"ב וכל חכם לב בלבבו יבין דברי האשל הגדול ז"ל דאחר שהוליך החפץ מכרך לכרך והוציא מרה"י לרה"ר והכניס מרה"ר לרה"י וסוף כל סוף כתב איכא נמי איסור דאורייתא ולא כתב חייב הטאת מוכח דס"ל דאיסורא הוא דוקא והיינו שעבר על דברי קבלה וכמ"ש הג"א ז"ל בד' ו' בשם מוהרמ"ק דאפי' לד' רש"י דבעינן ש"ר דליהוי רה"ר היינו דוקא לענין חיובא אבל לא לאיסור טלטול יע"ש. ואח"כ כתב בסי' קמ"ב דהלכה כדברי המקל בעירוב ועירובי תחומין דרבנן יע"ש שהאריך הרחיב הדברים רח'ב רח'ב מיד נקר'י קחנו משם. וציין דבריו בהג"א במס' עירובין בד' כ"ה דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' במחיצות וכ"כ בהגהמ"י פ' ט"ז מה' שבת ה"ז משם מהר"מ יע"ש. ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה. לא חלילה חלילה אבל לומר דחייב חטאת או כרת כבא על הנדה וכאוכל חמץ בפסח אין אני כדאי ולא רשאי לומר דברים אלו. יען מה? יען אין הדין מוסכם מכל הפוס' ז"ל וכאמור. ע"כ השיגה דעתי דעת הדיוט דלא ידע לכוין אימרא כאן בדברי תורה. וכ"ש באיסור שבת החמורה. והאל יתש"ל יזכני לכוין לאמיתה של תורה לשמור ולעשות לעבדה ולשמרה. י"מ וי"מ נפלאות הלכה ברורה. כמשה מפי הגבורה. ולא תצא תקלה מתחת ידינו. ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו. כ"ד נא"ה אחוז בחבלי טרדין בצערי"ך ירושלם דדאב'ה העיר המלוכה. מקוה רחמיו ית' הוא יכונניה. ומעפר דלותה ירוממיה. ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר:

הצעיר יעקב שאול אלישר ס"פ בא סי' יש"א ברכה הי"ו:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה