שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן יט
מר ברישא. בוצינא קדישא. מלא צנא דדובשא אבן הראשה. הדר הוא לכל חסידיו. הרב הגדול. מבצר עוז מגדול. גאון יעקב אשר אהב פחד יצחק יהיה בעזרו. ועליו יציץ נזרו. והיה אדירו כיר"א:
רוב שלום עד בלי ירח:
אהה! אדיני כסתה כלימה פני. כי מזה זמן רב לשבעה וגם לשמנה חדשי' נתכבדתי בק' מאורו' ד"ק הא במילי דאורייתא תשובה מאהבה על שהודעתיו לכת"ר שמצאתי תשו' הלק"ט ז"ל דכ' דלא בעי' בקדושין ונתן בידה כמו גבי גט וכו' ועל זה השיב פאר"מ דס' הלק"ט ז"ל היא תמוהה. ולברר ענין זה עשה מעכ"ת ג' סניפים. וסניף הא' הוא שחקר חקירת חכם באחד שהיה לו אפותיקי מפורש על שדה חבירו וקדש בו את האשה אם חלו הקידושין או לא. ובתחיד"ק כתב וז"ל בהשקפה ראשונה נר' לפי מה שהעלה מרן בשוה"ט ח"מ סי' ס"ז ס"ק ב' דאם סיים לו שדה בהלואתו אינו משמע והם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שמיטה דס"ל דאפותיקי ומשכנתא באתרא דלא מסלקי בחדא מחתא מחתינהו והטעם דאינו משמע למשכנתא באתרא דלא מסלקי משום דהוי כגבוי כמבו' בדברי רש"י ז"ל במס' מציעא דף ס"ז ע"ב בד"ה שביעית משמטתה וכו' וסיים בדבריו והו"ל כגבוי וכו' ולפי"ז נר' דחלו הקדושין משום דהאי אפותיקי הו"ל כגבוי לבע"ח ע"כ תד"ק:
וקודם בואי להשיב מפני הכבוד לד"ק אמינא דלפע"ד מזה ראיה דאין צריך בקדושין לתת בידה כמו גט דצריך ונתן בידה שהרי כשמתקדש בקרקע לא יהיב לה בידה מידי אלא נותן לה קרקע ומקדש אותה לד' התוס' במס' קדושין ד"ה ע"א בד"ה שכן פודין בו הקדשות שהקשו וז"ל וא"ת ונימא [שהאשה מתקדשת בשטר] ק"ו מקרקעות שאינן מוציאות ואפי"ה מכניסות פי' דאדם מקדש אשה בקרקע ואינה מתגרשת בקרקע וכו' יע"ש. וזהו דעת הרשב"א ז"ל באלפיו בסי' אלף רכ"ו וזהו דעת הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין. ולא עוד אלא שהרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף רל"ג שנה ופירש בדין קדושי קרקע והאריך למעניתו וסיים בסו"ד וז"ל ולא אסרו בגט במחובר לקרקע ממש משום דאפי' נתן לה את הקרקע פסול משום דכתי' ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד ובירושלמי מפיק לה מוכתב לה ספר וכו' דבר הניתן מיד ליד כספו בעי' אבל לגבי קדושין מנ"ל שלא תהא מקודשת במחובר לקרקע עכ"ל יעש"ב:
ואחרי הגלות נגלות דברי הרשב"א ז"ל בשתי תשו' והר"ן והתו' ז"ל לפקע"ד לא נשאר בלבי שום ספק אפי' שמץ מנהו דבקדושין לא בעי' ונתן בידה ואין שום דבר חוצץ ודינו של הרב הלק"ט ז"ל תורה היא ואין להרהר אחריו ח"ו. ולפי הנראה שדברי התו' ז"ל בקדושין הנז"ל נעלם מעיני הגאון הרב שער המלך ז"ל בפ"ג מה' אישות ה"ג שכתב וז"ל ואדרבא מההיא דד"ה נראה שיש להוכיח כד' איכא מ"ד שכתב הר"ן דהמקדש בקרקע אינה מקו' דאי מקו' א"כ כי קאמר התם אלא פריך הכי ומה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומע"ש ביאה תוכיח וכו' והשתא אמאי הוצרך לו' ביאה תוכיח הי"ל למי' מקדש בקרקע יוכיח שאין פודין בו הקדשות ומע"ש ואעפ"י שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה עכ"ל. וכוונתו רצויה דמדלא אמר הש"ס הכי ודאי דס"ל כמ"ד דהמקדש בקרקע אינה מקודשת יע"ש. ואילו היה רואה דברי התוס' הנז"ל דה"ק הכי לעיל גבי שער הבאתי דבריהם לעיל ותי' דאיכא למיפרך מה לקרקעות שכן קונים מטלטלין אגבן תאמר בשער וכו' יעי"ש וא"כ גם כאן מידי הוא טעמא דלא פריך ממקדש בקרקעות וכמובן והוא תימה:
באופן דהתוס' והרשב"א והר"ן וגם הב"ח ז"ל בסו' סי' ל"ב כתב דהמקדש בקרקע מקו' ועי' להח"מ שם בסי' ל"ב ס"ק ז' מה שתמה על רמ"א ז"ל שכתב דאם קדשה בשטר במחובר לקרקע דיש מכשירים ותמה עליו הח"מ דלא הכשירו אלא בקדשה במחובר לקרקע או בקרקע אבל בשטר המחו' לקרקע לא הכשירו דכיון דקדושי שטר נפקא לן מויצאה והיתה יעי"ש. ועי' לה' ב"ש שם סק"ז ובריש סי' ז"ך מ"ש יע"ש וע' להרב באר היטיב ז"ל שם בסי' זיך מ"ש בשם התו' הנז' יע"ש. ועי' להגאון חת"ס באה"ע סי' פ"ב:
מעתה הבה נא אב"א להשיב על מ"ש הדר"ג דהט' דלא משמט במשכנתא באתרא דלא מסלקי הוא משום דהו"ל כגבוי דהכי כ' רש"י ז"ל במס' מציעא וכו' ובזה כבר דברתי עם מע' רב הו"ד יוסף עינינ'ו בריה דרבינא דדבריו אלו פשוט דפלטתן הקולמוס שלא מדעת הבעלים שהרי הרואה יראה שרש"י ז"ל מיירי במשכנתא באתרא דמסלקי דאמרו בש"ס דשביעי' משמע וכו' וע"ז כ' רש"י דלא דמי למלוה על המשכון וכו' והרי הוא כגבוי היינו במלוה על המשכון דקי"ל דב"ת קונה משכון מדר' יצחק ובזה הוא דאמר רש"י דהרי הוא כגבוי בסיום דבריו והוא פשוט וברור דכד ניים ושכיב אמרה מני"ר באין תפונה:
אבל האמת נר' דלפי רוב בקיאותו נתחלף לו בדברי רש"י ז"ל בפ' השולח דל"ז דאיתא התם סיים לו שדה אחת בהלואתו אינו משמט ופירש"י ז"ל וז"ל סיים לו הלוה למלוה שדה א' בהלואתו יחדה לו לגבות הימנה סיים הראה לו בסימניה ומיצריה דכגבוי ממש דמי עכ"ל. הרי להדיא דס"ל לרש"י ז"ל דכגבוי דמי והר"ן ז"ל הביא דעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאף בסיים לו שדה משמט ושוב הביא דעת הרמב"ם ז"ל דפסק דאם סיים לו שדה אינו משמט וכתב דאפשר דמוקים לה באפותיקי מפורש וכו' והוא ז"ל פליג עליה יען כי גם באפותיקי מפורש יכול לסלקו כל שעה שירצה מוכח דאם אינו יכול לסלקו מודה דאינו משמע יעש"ב. והך דסיים לו שדה אעפ"י שיכול לסלקו כיון דלא אידחי בגמ' אנן לא מדחינן ליה. וכ"כ הרב כ"מ ז"ל בעד הרמב"ם בשם הר"ן ז"ל שם בפ"ט מה' שמיטה:
והנה אם קדש את האשה בדינר ונתן לה משכון אם אמר לה הרי את מקו"ל בדינר ותזכי בגוף המשכון שאני נותן ליך על זה הדינר הרי זו מקודשת ופסקו רמ"א בסי' כ"ט ס"ק ו' וגם הלבוש ז"ל שם שם פסק כן יעי"ש. ושורשו ומקורו מדברי רי"ו נתיב ט"ו שכתב דליכא אסמכתא בשדוכין אם אמר לה אם אחזור בי תזכה בגוף החפץ דמהני אפי' בלא ב"ד חשוב ופסקו מרן בש"ע באה"ע סי' ן' סק"ז ובח"מ סי' ר"ז סקי"ז יע"ש ובב"י בסי' ן' הביא דין זה משם הרא"ש ז"ל בפ"ק דקדושין ד"ח ובסי' כ"ח הביאו בשם רי"ו ז"ל יעי"ש. והר' בית מאיר אה"ע סי' כ"ט ס"ק ה' הק' לרמ"א ז"ל דאיך פסק כרי"ו וגם על הב"י שהביא דבריו בסתם [כי לדעתו הרמב"ן ז"ל פליג בהא] ותי' דר' ירוחם איירי באופן שנתן לה משכון בשעבוד אפותיקי שלא יהא לה פרעון אלא מזה ושלא תוכל לתובעו בפרעון זוזא אלא שתזכה בגוף המשכון בדינר כעין אפותיקי שבח"מ סי' ר"ז בטור סי"ב ובב"י בשם הרא"ש ז"ל דאע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא הוי אפותיקי אלא מכירה מקצת או כולה מ"מ לא חשיב דאי כיון שהמלוה אינו יכול לתבוע ממנו פרעון ממקום אחר חשיב כגבוי בידו ואפי' לא אמר לו מעכשיו עכ"ל הרא"ש ז"ל דבאופן זה ליכא למימר דעתה אמנה וזה אגוד גביה דהא אינה יכולה לתבוע זוזא ועכ"פ דעתה נמי על המשכון וממנו קנתה שיעור מנה או דינר עכ"ל יע"ש. והרב עצי ארזים ז"ל שם בס"ק י"ג כתב דאם א"ל מעכשיו אפי' לד' הרמב"ן והרשב"א וכ"ע מודו דזה לא מיקרי אגוד בידיה שאם לא יפרע לה עד זמן פ' הרי הוא זוכה בגוף המשכון ונמצא כאלו כסף הקדושין מעתה בידה וכו' יעש"ב ועי' להרב בעה"ת שער מ"ג ח"א סי' ב' שכתב הכי דכקנוי לו דמי ועי' לה' גד"ת שתמה על מר"ן הב"י ז"ל שנסתייע ממ"ש בשער ד' ולא הביא דבריו אלו יע"ש:
באופן דאם נתן לה משכון ואמר לה תזכי בגוף המשכון בדינר מעכשיו אם לא אפרע לך עד זמן פ' מקו' ואף בקרקע דינא הכי שהרי הרא"ש ז"ל בפ' איזהו נשך דס"ו מיירי בקרקע וא"כ הרי נפשט' חקירת פאר"מ דאם קדש את האשה באפותיקי מפורש שיש לו על אחרים אע"ג דמצי לסלוקי בעל הקרקע מ"מ כיון דלא יוכל לתובעו ממקום אחר דהרי אמ"ל לא יהיה לך פרעון אלא מזה חשיב כקנוי בידה דממנו קנתה שיעור כסף קדושיה דכל הזכות שהיה לו להמקדש העבירו להאשה המתקדשת ובפרט אם בעל השדה א"ל למלוה בלשון מעכשיו דאומרו לא יהא לך פרעון אלא מזה הו"ל כאילו אמר שיזכה בגוף הקרקע שיעור חובו ולד' הרא"ש ז"ל אפי' לא אמר לו מעכשיו אלא דהרב עצי ארזים ז"ל כתב דאם אמ"ל מעכשיו זכה אליבא דכ"ע אפי' בקנס דשדוכין כ"ש בקדושין דמקו' בודאי וזהו דעת מרן ז"ל בשדוכין ובח"מ בדיני אסמכתא בסי' ר"ז וכאמו"ל זה נלע"ד המך והשפל בפשיטות ואם שגיתי את"מ:
ואפשר דגם הר"ן והריטב"א ובעל המאור ז"ל יודו באפותיקי מפו' בכי האי גוונא דאם מחל אינו מחול וגופו קנוי דהוי כאלו אמ"ל תזכה בגוף המשכון כנגד המנה ואע"ג דמצי לסלוקי וכמובן. תדע שהר"ן ז"ל בחי' לגיטין פ' השולח ס"ל דסיים לו שדה דתנא בש"ס דאינו משמע דהא ר' יוחנן דחאה וכו' ואח"כ תמה על הרמב"ן ז"ל דפסק באפותיקי מפו' דמשמע כיון שיכול לסלקו בכל שעה שירצה יע"ש משמע מדבריו דאפותיקי מפו' עדיף ממשכנתא וסיים לו שדה היינו אפותיקי סתם ובפירושו על הרי"ף ז"ל שם בפ' השולח הביא ס' הרמב"ן ז"ל ושוב הביא ס' הרמב"ם דפסק דאם סיים לו שדה דאינו משמע וכתב בעד הרמז"ל דס"ל דהך דסיים לא נדחה בש"ס ושאני משכנתא מאפותיקי דלא יחדה לו לפרעון האפותיקי מפו' שאני אע"ג דיכול לסלקו בכל שעה אינו משמט יע"ש הראת לדע' שמחל' בין משכנתא לאפותיקי דאפותיקי מפו' היינו יחדה לו לפרעון ומריהטא דלישניה דהר"ן ז"ל משמע דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בחידושיו למ"ש בפי' על הרי"ף ז"ל ולא היא כמו שיתבונן המעיין היטב] והיינו באפותיקי מפו' דאינו משמע ומתקדשת בו האשה ולית ביה דין אסמכתא. ומה שנסתייע הדר"ג מדברי בעל המאיר בפסחים בפלוגתא דאבו"ר שכתב דקרקע בחזקת בעליה עומדת עד שעת תגוביינא ולא שייך למימר ביה דר' יצחק וכו'. הנה הוא ז"ל מיירי במשכון קרקע בדלא אמ"ל מעכשיו כדפי' דבריו להדיא אחרי כן יע"ש. וכנראה שגם פאר"מ הבליע בנעימה חילוק זה בד"ק:
ומ"ש מעכ"ת בשם הש"ך סי' רע"ח ס"ק ז' שכתב בפשיטות דמשכנתא דקרקע אין בע"ח גובה משכון אלא שעבוד הוא דאית ליה עליה כדמוכח בפ' השולח וכו' יע"ש. וכ' מני"ר וז"ל ומדסתם משמע דבכל גוונא איירי גם במשכנתא דלא מסלקי אינו קנוי והגם דמפ' השולח אין להכריח כן לאתרא דמסלקי מ"מ שפתי כהן ישמרו דעת דכן כתבו רבותינו הראשונים. וא"כ לפי"ז נראה להפך ממה ששערנו בהשקפה ראשונה אתד"ק שיח"ל. ולבבי לא כן יחשוב שהרי לעיל מזה כ' הש"ך ז"ל וז"ל אע"ג שאינו קונה אותו לגמרי מקרי מוחזק ולא ראוי תדע דהא כתב הטור בשם הראב"ד ז"ל דאפי' משכנתא באתרא דמסלקי מיקרי מוחזק כשגובה מגופא דקרקע. וע"ז כתב והא פשי' דמשכנתא בקרקע אין בע"ח קונה משכון וכו' כדמוכח בפ' השולח וכו' יע"ש הרי דאחר דכתב במשכנתא דמסלקי מיקרי מוחזק פי' דבריו דבמשכנתא דקרקע אין בע"ח קונה משכון וכו' ונסתייע דהכי מוכח בפ' השולח ובפ' השולח אין להכריח רק משכנתא באתרא דמסלקי. באופן דמוכח להדיא דלא איירי הש"ך רק במשכנתא באתרא דמסלקי וזה פשוט וברור:
ומ"ש הדר"ג על הבעה"ת בסוף שער מ"ע שכתב יש לברר אם יש לגר שע"ח על משכונות קרקע מוחזקת אם דינו כמשכון דמטלטלים דכיון דמית פקע שעבודיה וכו' ומסתברא דה"נ פקע שעבודיה וכו' וע"ז תמה מעכ"ת דלפי המבואר מה ספיק' איכא הלא ק"ו אם במשכון דקנה אותו הבע"ח פקע שעבודיה כ"ש משכנתא דקרקע דלא קנה אף באתרא דלא מסלקי פשי' דפקע ע"כ תוד"ק נ"י קו' זאת כבר דשו בה קמאי הב"ח והפריש' ובס' או"ת כאשר לא נעלם כ"ז מעיני הדר"ג לפי עוצם בקיאותו:
והנה הרואה יראה להרב בעל המאור כפ' כל שעה דפירש הטעם במלוה על המשכון אי אקדיש מלוה או זבין שפיר אקדיש שפיר זבין דמהנייא ליה תפיסת המשכון שבידו הואיל וסופו לגבותו בחובו קנאו למפרע אפי' במשכנו בשעת הלואתו הואיל ואיכא שום צד בעולם במשכון דקני ליה מדר"י ה"נ מהניא ליה תפיסתו וכו' שיהא קנוי לו משעת הלואתו וזהו דוקא במטלטלים ולא גמרינן מיניה למקרקעי וכו' דלא שייך למימר ביה דר' יצחק וכו' אבל אם אמ"ל מעכשיו קני וכו' יעש"ב והרמב"ן ז"ל דחה כל דברי הרב המאור וכתב וז"ל ויש לפרש בדרך הסוגיא דגוי מישראל לא קני בשעבודא דלמפרע מקו' דבמשכון לא קני שעבודא קניא ליה הילכך וכו' וכו' אבל המטלטלים והקרקעות אפשר שיהיו שוים וכו' יע"ש. באופן דהקו' הזה כבר הק' אותה הרמב"ן ז"ל. ואולם הרב מחנ"א ז"ל אסברא לן בטוב טעם ודעת שם בה' זכיה מהפקר סי' ט' שהק' לדברי הרי"ף והרמב"ם דס"ל דב"ח קונה משכון בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין בשעת הלואתו. א"כ מה יענו לההיא דהמחזיק במשכון של ישר' שהיה ביד גר דמוציאין אותו מידו. ואם קנאו הגר למשכון קנין גמור אמאי מוציאין מידו של זה והרי אין זה מחזיק אלא בנכסי הגר דכל זמן שלא נפדו נכסי הגר נינהו וקני ליה קנין גמור ומשו"ה האשה מתקדשת בו וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' האומנין ותי' וז"ל ומתוך פירש"י ז"ל בפ' של שעה למדתי ישוב לזה שכתב ב"ח קונה משכון כל ימי הלואה קנוי לו וכו'. [ואגב אמינא שדברי רש"י ז"ל הללו סותרים כל דברי בעל המאור ז"ל והוא תימה] ולפי"ז אתי שפיר דמוציאים מיד המוחזק דנהי דגר קני ליה למשכון מ"מ כיון שמת הגר ופקע ההלואה פקע נמי קנין המשכון שאינו קנוי לו אלא בזמן דאיכא הלואה אזלא לה מלוה אזל ליה משכון וכו' יעש"ב:
וא"כ עפ"י תי' זה של ה' מחנ"א ז"ל לא נשאר שום העדפה למלוה על המשכון יותר ממשכונא באתרא דלא מסלקי ואמטו להכי נקט הרב בעה"ת והטור ומרן בלשון זה והוא הדין כיון דשניהם שוים כשפקע ההלואה פקע קנין המשכון וגם פקע השעבוד של המשכנתא:
ומה שהק' פאר"מ על הרב כנה"ג בסי' ער"ה שכתב יורשיו של הנר ועל זה עמד מתמיה מעכ"ת יורשים מאן דכר שמייהו אם באמת יש לו יורשים הם יורשים גם ההלואה בעלמא וכו' אפשר לתרץ שעשה אותם יורשים ע"י אודיתא דאיסור גייורא זה נלע"ד:
ומה שתמה על הריב"ש ז"ל שחולק על רבו הר"ן ז"ל לפקע"ד אפשר לחלק בין מחי' לסילוק דאם מחל לו החוב שיש לו על המשכנתא הרי פקע השעבוד כי הקרקע אינו קנוי לו לגמרי אבל אם רוצה להסתלק מהמשכנתא כגון שאומר לו אם תפרעיני בתוך הזמן אסתלק מן המשכנתא בכי הא ודאי מסתלק מקרקע הקנוי לו לזמן אם לא ע"י קנין ונמצא שאינו חולק הריב"ש ז"ל עם רבו הר"ן ז"ל:
ובאמת כי חי' הריטב"א לגיטין אינו מצוי אצלי זולת מה שראיתי דברי הר"ן ז"ל בחידושיו ואם דברי הריטב"א ז"ל הם המה כמ"ש הר"ן ז"ל אינו מן הקושי על הרב שעה"מ ז"ל שנסתייע מדברי הש"ך ז"ל ולא הביא דברי הריטב"א והר"ן ז"ל עפ"י האמור לעיל דדוקא במחל לו ההלואה אמרו הריטב"א והר"ן ז"ל דמהני המחילה שאין קרקע קנוי וכמובן. וגם בזה יתורץ תמי' כת"ר על הרב מחנ"א שפסק להוציא המחזיק בבית שהיתה שכורה להגר שאילו היה רואה לדברי רבותי' הראשונים לא היה דן את הדין הכי. ולדידי עפ"י האמור ליכא שום קושי' דלא ראי זה כראי זה ולא קרב זה אל זה לפקע"ד:
ומה שכתב עוד מעכ"ת כי קושית גד"ת היא חזקה לא ידעתי מה הוסיף רו"מ כת"ר בדברי הרב גד"ת להגדיל התימה:
ומה שתמה על הגאון הרב מחנ"א ז"ל דאשתמיט מיניה תשו' הרשב"א ז"ל כבר קדמו הגאון הרב תק"ל תפוחין ז"ל בח"ב לח"מ סי' ן' יע"ש:
את זה כתבתי בקיצור נמרץ ברוב טרדותי עצמו תלאותי באמת ובאמונה איני כותב ותופס הקסת רק לבקרים לרגעים ואהיה שעשועים ולא אספיק לתפוס בקסתי אפתח זה נכנס וזה יוצא. עכ"פ אסוף דינא לחקירתו שחקר פאר"מ אמינא לפקע"ד דהמקדש את האשה באפותיקי מפורש הויא מקודשה גמורה באין תפונה וה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק ללמוד תורה לשמה וידריכנו בדרך הטוב והישר:
הצעיר ישא ברכ"ה ס"ט: