אור ברסלב
שות שמחה לאיש אה"ע › סימן יא

שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר

אה"ע · סימן יא

סימן י

הן כל יקר ראתה עיני פס"ד ארוך הבא מאת מעלת הרבנים ראשי אלפי ישראל עיני העדה לתורה ולתעודה מופלאים במעשיהם ה' צבאות יגן עליהם רבני מערבא דכיילי להו בקבא רבא רבני עי"ת פ'אס יע"א ורבני צפרו יע"א ורבני טיטוואן יע"א ורבני טאנג'ה יע"א ורבני מקנאס יע"א ורבני מראקיש יע"א אתה ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם כולם הסכימו על הדין ועל האמת אודות התנאים שהתנו ביניהם קודם כניסתם לחופה איש ואשה הר' חיים ב"ר יעקב ן' הרוס ה"י עם האשה אסתר בת כה"ר מרדכי אפ'לאלו שהיו כתובים בשולי הכתובה בכל חיזוקי סופר וכמה לישני שפירי שרירים וקיימים שנסתלק הבעל הנז' מנכסי מלוג של אשתו סילוק גו"ש וחזק כראי מוצק וזכו והקנו כל הנז' לאחותה מרים. ואסיקו להלכה שהסילוק הוא סילוק גו"ש. וזכיית אחותה מרים בכל נכסי עזבון אחותה היא חזקה שרירא וקיימת לפו"ד כאשר האריכו למעניתם ברוחב מבינתם:

והנה בעתה נשאלתי לחוות דעתי דעת הדיוט וכשאני לעצמי מי אנכי? ומה אני? ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי ובפרט אחר שכבר עלו כהסכמה המה הגבורי' ויור'ו המורי'ם. האמנם לפי רוב ההפצרה כי מציון תצא תורה אמרתי ויהי מה הנני ב"א ללקט אורות אמרות טהורות להבין ולהורות מפי סופרים ומפי ספרים ואלקטה באמרי'ם הם המדברים ועל פיהם יקום דבר וזה החילי בעזר צורי וגואלי:

ראשית בכורי קו"ל קורא ראה דבר חדש אשר לא פללנו והוא דראיתי להרב נחלת שבעה ח"א לשטרות בד' מ"ז ע"ב שסידר נוסח שטר סילוק לאיש בנכסי אשתו וכ' וז"ל אבל במשודכת כתב הב"י בשם הר"ן וז"ל ודוקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך בה קצת אבל קודם לכן כיון שאין לו שייכות בנכסים כלל סילוקו לאו כלום הוא עכ"ל הר"ן ז"ל פי' דאפי' סילוק אינו צריך דסברא הוא דהא אפילו בארוסה דשייך קצת בנכסים מהני סילוק בלא קנין וא"כ במשודכת אפי' סילוק אינו צריך שהרי לא בא לידו עדין וגם אין לו שייכות בגווה. ונ"ל שזה מוכח מדברי הטור והש"ע בסי' צ' שפסקו וז"ל וכן אם נתנה מתנה כל נכסיה לאחר בין קרוב בין רחוק קודם שתנשא אעפ"י שאם נתאלמנה או נתגרשה תבטל המתנה אין הבעל אוכל פירותיהם ואם מתה אינו יורשה שהרי נתנה אותם קודם שתנשא וכו' והוא מההיא דפ' האשה שנפלו דמ"ח ע"א מעובדא דההיא אתתא דבעייא דתברחינהו לנכסיה וכו' ואתא לקמיה דרב נחמן וקרעיה לשטרא וכו' וכמו שפי' רש"י והר"ן ז"ל הרי דהמעשה בגמ' היה קודם שהיתה משודכת ולא זכה בהם הבעל ופי' הב"י ז"ל הטעם דהוי כמו נכסים שאינם ידועים לבעל דלא זכה בהן הבעל ואם כן ה"ה במשודכת וכ"ש אם פסקה לו כמה שתכניס לבעל והבריחה המותר דלא זכה בהם הבעל דממ"נ אם לא ידע בהן הבעל הוי ממש נכסים שאינם ידועים ואם ידע בהן ולא פסקה לו יותר הו"ל דין הברחה וסבר וקביל ואין לו זכות במותר וע' בשו"ת המבי"ט ז"ל ח"ג סי' רכ"א עכ"ל ה' נחלת שבעה ז"ל: הנה עיניכם הרואות פירושו שפי' בדברי הר"ן ז"ל מן הקצה אל הקצה אשר לא עלה על לב שום אדם לפרש כן בדברי הר"ן ז"ל. והרב באר יעקב באה"ע סי' צ"ב הרבה להק' עליו דאשתמיטיתיה מיניה לשון רמ"א שם בסי' צ"ב שכתב להדיא בשם הר"ן דלא מהני הסילוק. דקודם אירוסין דלא כמו שפי' הוא ז"ל וגם הק' עליו מתשו' הר"ן סי' נ"ג אשר הוב"ד בתשו' חוות יאיר וגם דאשתמיטיתיה מ"ש רמ"א בח"מ סי' ר"ט ס"ק ז' בשם הר"ן ז"ל גם הרב ישועות יעקב שם בסי' צ"ב בפי' הארוך ס"ק ב' כתב על ה' נחלת שבעה ז"ל שטעה בזה טעות גדול יע"ש:

ואני אנא עני ב"א לא ראיתי שום טעות שטעה ה' נחלת שבעה ז"ל וחלילה לומר דאשתמיט מיניה דמר ז"ל לשון רמ"א באה"ע ובח"מ ותשו' הר"ן ז"ל הס כי לא להזכיר והוא דדעת הר"ן ז"ל לאשמועינן דאם קודם אירוסין סילק הבעל זכותו מנכסי האשה הזאת והיא לא נתנה נכסיה לשום אדם אפי' בדרך הברחה כלל ונשארו תחת רשותה ואח"ך לשאת האשה הזאת עמו אף שסילק עצמו מנכסיה סילוקו לאו כלום הוא וזוכה הוא בכל נכסיה בפירותיהם ואם מתה יורש אותם הנכסים שסילק עצמו מהם יען כי בשעה שסילק עצמו מהם לא היה לו שום שייכות בנכסיה משא"כ בעודה ארוסה שיש לו קצת שייכות דודאי דמהני כדרב כהנא וכו' וכן נמי דומה בדומה אם סילק זכותו מעל נכסי האשה קודם אירוסין ואח"ך נשאת עמו האשה אבל קודם אירוסין נתנה נכסיה לאחר או בדרך הברחה או בדרך מתנה באמת ודאי דאין לבעל שום זכות בנכסים מאחר שנתנה אותם קודם האירוסין כי לא היה לו שום שייכות בנכסים ולא מפני שסילק עצמו מהנכסים קודם האירוסין הוא דאמרינן דאין לבעל שום זכות בנכסים ולא בפירותיהם ואינו יורשה אלא עיקר הטעם הוא מפני שלא נתארסה עמו ולא היה לו שום שייכות בנכסים לא היה צריך הסילוק וסילוקו לאו כלום וזוהי כוונת הרב נחלת שבעה ז"ל בדברי הר"ן ז"ל באופן האחרון הזה שאמרנו והביא ראיה מדין מברחת שאעפ"י שהיא לא נתנה במתנה ממש רק בדרך הברחה והמקבל המתנה לא זכה אפי"ה הבעל אין לו שום זכיה בנכסים ולא בפירותיהם ואם מתה אינו יורשה באופן כי הב' פי' יסבולו בדברי הר"ן ז"ל והדין דין אמת ומוסכ' וכאשר עיני הקורא תחזינה מישרי' בתשו' הרשב"א סי' תתק"ס שממנה למד דינו הרמ"א ז"ל שנשאל בנושא את האשה ושיירה לעצמה קרקע ידוע שיור גמור בחייה ובמותה וכו' ומשמע מדברי השואל שהבעל סילק זכותו קודם אירוסין וע"ז השיב ז"ל וז"ל כן נראים הדברים דכל ששיירה לעצמה ואפי' התנה עם הבעל קודם אירוסין לא עשתה ולא כלום וכו' והדברים האלה עתיקין וכו' וכ"ש אם האשה שיירה לעצמה שלא בתנאי הבעל שלא עשתה כלום ויודע לך ממברחת בריש פ' האשה שנפלו ואין מפרשין לחכם. עכ"ל יעש"ב:

הראת לדעת דדברי ה' נחלת שבעה ז"ל הם המה לקוחים ממש מתשובת הרשב"א ז"ל הנז' למדקדק בדבריו שהתחיל בזה"ל כן נראים הדברים דכל ששיירה לעצמה [פי' שלא נתנה לשום אדם] אפי' התנה עם הבעל לא עשתה כלום וכו' וכ"ש אם האשה שיירה לעצמה דקדק בדבריו עוד הפעם לומר שיירה לעצמה הכונה שלא נתנה לשום אדם] שלא בתנאי הבעל שלא עשתה כלום ויודע לך מדין מברחת וכו' והיא היא הראיה שהביא הרב נחלת שבעה ז"ל וכך פי' מרן ז"ל בש"ע שם סי' צ"ב ס"ק א' בפירוש לך נא ראה ועי' להלבוש ז"ל שכתב ג"כ בפירוש יע"ש ובמחי' מכבודם של הרבנים שהשיגו עליו שטעה טעות גדול ח"ו כי לפקע"ד לא טעה כלל ח"ו ודינו הוא אמיתי ופירושו בדברי הר"ן ז"ל הרואה יראה בדברי הר"ן ז"ל פ' האשה שנפלו שכך כתב בפי' וז"ל ואע"ג דר"ש יחידאה ולא קי"ל כוותיה וכו' ועוד מדאמרינן לקמן בדין מברחת עשאום כנכסים שאין ידועים לבעל וכו' ומיהו דוקא כשמכרה או נתנה אותם הא לא"ה בעל יורש אותם ולא יורשיה וכו' יעש"ב הא קמן מ"ש ה' נחלת שבעה ז"ל. תדע דיש חילוק בין היכא שנתנה לאחר להיכא דלא נתנה הלא תראה למרן הב"י בה' נחלות סי רפ"א ס"ק י"א הביא תשו' הרשב"א ז"ל והיא בת"ד סי' כ"ב שנשאל על ראובן שהי"ל בני אחיות ובן אח והיה אוהב את בני האחיות וסילק לן' אחיו מירושתו בבתים שנתן לו ואחר שמת עמדו בני האחיות לזכות בשאר נכסים יען כי בן האח כבר סילקו בבתים שנתן לו והשיב דכיון דלא נתן במתנה שאר הנכסים לבני האחיות הסילוק שסילק לן' האח לאו כלום כיון שהוא היורש והביא ראיה ממ"ש בירוש' פ' הכותב יעש"ב שהוא ממש כמ"ש והוא האמת. ועי' להגאון ה' מח"א ה' זכייה ומתנה סי' י"א:

אתאן לנ"ד שנסתלק הבעל קודם האירוסין אף כי נימא שסילוקו לאו כלום הוא מ"מ כבר נתנה קודם אירוסין באופן המועיל לפו"ד לאחותה מרים נכסיה מה ששיירה והבעל סבר וקביל וקנו מידו קגו"ש על המתנה הנז' כמפורש בשטר התנאים באר היטיב וא"כ בדין זכתה מרים אחותה במתנה הנז' ומי הוא אשר יוכל לערער אחר המתנה הנז'. ועי' לה' מהריק"ש בתשו' סי' ק"א בסוף התשו' שכ' כן בפי' יע"ש:

ואל תתמה על החפץ שהרי הרב מח"א בה' זכיה ומתנה סי' יו"ד נשאל במי שהתנה עם אשתו קודם אירוסין שלא יהיה לו שום זכות בנכסיה יע"ש ולא חילק חילוק הנז' בין היכא שנתנה לאחר להיכא שלא נתנה. דאדרבא משם ראייה דהרב ז"ל הנז' מיירי שלא נתנה לשום אדם ועכ"ז יצא לידון הרב ז"ל לקיים התנאי הנז' יען היה בלשון תנאי ולא בלשון סילוק וכאשר כתבו רבני טיטוואן העי"א ונסתייעו מדברי הרב מח"א ז"ל הנז' ומשם באר"ה:

ואתה תחזה להרב שבט בנימן בסי' כ"ג שהק' בנו ז"ל שם להרב מח"א ז"ל שכתב דמהני התנאי שהתנית האשה קודם שנתארסו שלא יהיה לו שום זכות בנכסיה וכו' דהוי מתנה עמש"כ ויצא לחלק בין התנה קודם שחל החיוב לכשהוא מחויב ועומד. ורוצה לעבור על ד"ת עכ"ל יע"ש. ולדידי אמינא דלא זכר שר למ"ש הר"ן והרשב"א ומר"ן ומור"ם ז"ל דאדרבא היכא שחל קצת החיוב שייך שיחול התנאי משא"כ קודם שיחול כלל והוא תימה:

וראתה עיני למע' רבני פא'ס העי"א שהביאו ב' לשונות מור"ם ז"ל בח"מ סי' ר"ט דנראים סתראי נינהו דבס"ק ד' פסק תשו' הר"ן סי' כ"ג הנז"ל דאינו יכול למחול דשלב"ל ובס"ק ח' פסק תשו' מהר"מ ר"פ הכותב דיכול להסתלק מדשלב"ל וכו' והביאו מ"ש הסמ"ע והט"ז וה' קצות החשן וה' בני אהובה ז"ל ולא עלה על זכרון כל הרבנים ז"ל הגז"ל דגם בדין בן המצר דינא הכי הוי דאם בא הלוקח לימלך עם בן המצר לקנות השדה הסמוכה לו ואמר לו המצרן זיל זבון לא בעינא ליה פסק מרן ז"ל בח"מ ה' מצרנות סי' קע"ה ס"ק כ"ע דצריך שיקנו מידו ואם לא קנו מידו לא נסתלק המצרן ובב"י כתב הטעם משם הר"ן ז"ל דהקנין מועיל יען יש לו קצת זכות בקרקע יען היא סמוכה לשדה שלו יע"ש. ואח"כ כתב רמ"א שם שם יש מי שאומר והיא ס' רבינו שמחה דס"ל דכיון דאמר ללוקח זיל זבון והוסיף לומר לא בעינא ליה הרי סילק זכותו המצרן דבעל כרחו אינו נעשה שלוחו ואינו צריך קנין והוי קנין דברים יע"ש. ואילו בס"ק ל"ב פסק דאם נמלך המוכר עם המצרן ואמ"ל זיל זבון לא בעינא ליה מסתלק המצרן בלא קנין יע"ש והיא ס' הרמ"ה ז"ל יע"ש ולנו לדעת אמאי מסתלק בלא קנין מאחר דיש לו זכות בגוף הקרקע כמ"ש הר"ן ז"ל ואף דלגבי לוקח פסק דבעי קנין הט' משום דללוקח מצי אמ"ל לא רציתי לומר לך שאני קונה משום שלא יעלה בדמים משא"כ לגבי המוכר דלא שייך ביה לומר שהוא שלוחו מ"מ היאך מסתלק בדבור בעלמא כיון שיש לו שייכות בגוף השדה והלא בכותב לה ועודה ארוסה אינו מסתלק מגוף הקרקע אלא א"כ קנו מידו כמ"ש באה"ע סי' צ"ב ס"ק ג' ומאי שנא הא מהא אם לא שצריך לומר דדעת מרן ז"ל דקודם אירוסין אינו מועיל הסילוק היינו דוקא היכא שהבעל מוחה ותובע שסילוקו לאו כלום הוא אבל אם מודה שבאמת סילק זכותו בכל לבו הא ודאי דחייב לקיים הסילוק. ומנא אמינא לה ממה שראיתי בתשו' הגאונים בתראי בסי' ע"ז להרב ט"ז ז"ל שנשאל באלמון שנשא אלמנה וקודם החופה הכניסה לו מה שהבטיחה לו והשאירה לנפשה סך קצוב שיהיה לה לבדה ולא יהיה לו חלק בו וקנו מידו על זה ואחר הנשואין בא אבי האלמנה לתבוע השטר מחתנו עפ"ד. והשיב וז"ל אלמון זה שנשא וסילק נפשו קודם נשואין ודאי לא הוי סילוק דהא דהבעל יכול לסלק עצמו מנכסי אשתו היינו כמ"ש הר"ן והרשב"א והובא בב"י סי' צ"ב דהיינו דוקא אחר אירוסין דשייך בה ופשוט הוא דאף קנין לא מהני כמו דמסלק עצמו אחר נשואין דלא מהני קנין כדאי' בב"י סי' ס"ט ה"ה קודם אירוסין דשוין הן וע"כ לא מבעייא בפ' הכותב קנו מידו מהו אלא לענין הסילוק שאחר האירוסין דשייך בגווה כס' הרשב"א הנז"ל ולענין סילוק פירות. אך מצד אחר נראה דהדין עם האשה דיש לדמות דבר זה לההיא דהאשה שנפלו ד' ע"ט במאי דמסיק בשטר מברחת דעשאום כנכסים שאינם ידועי' לבעל ואליבא דר"ש ופי' רש"י דסבר דהמתנה גמורה וה"נ כן הוא דהוא סובר דהסילוק הוא טוב אפי' בעת בואו לפנינו וכבר פסקו התוס' והרא"ש בשם ר"ח והטור דהלכה כר"ש על כן הדין עם האשה ומחוייב ליתן לה כתוב וחתום כי סתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל יעש"ב:

הראת לדעת תשו' הגאונים הנז"ל דכל שהבעל מודה ועוזב על הסילוק שהוא טוב והוא מרוצה בזה הסילוק מועיל ומהני ולית נגר דיפריקיניה דון מינה לנ"ד דהבעל אינו צווח לבטל הסילוק והוא סבר דהסילוק הוא טוב הו"ל כנכסים שאינם ידועים לבעל. וא"כ אף אנו נאמר בדעת מר"ן ז"ל דמה שפסק דסילוק קודם אירוסין ה"ד היכא שצווח הבעל לבטל הסילוק אבל אם מודה שהסילוק נעשה ברצונו הטוב ודאי דמהני. וההיא דבן המצר שפסק מר"ן שמסתלק המצרן כשאמר לו למוכר כבר תרגמה מר"ן בתשובת אבקת רוכל סי' קכ"ג דאם חזר בו המצרן קודם שמכרה המוכר מסלקו ללוקח אפי' קנו מידו יע"ש. וע' לה' מוהר"מ מינץ סי' ל"ט שהשוה דין כותב לאשה בעודה ארוסה ודין בן המצר ביחד יעש"ב דמשמע מדבריו דאינו מחלק בין קודם אירוסין לאח"כ דמשוה המסתלק משכירות הבית בטרם תבא לשנ' חדשה לכותב לה בעוד' ארוסה ולדין מצרן יעש"ב:

זכינו לדין מב' צדדים בנ"ד דמועיל הסילוק האחד המיוחד דכבר נתנה המתנה לאחותו דבזה לדידי כ"ע יודו דאחר שכבר נתנה אין לבטל הסילוק כאמו"ל. זאת ועוד דאפי' אם לא נתנה כל שהבעל הוא סובר דהסילוק הוא טוב ואינו צווח לבטלו שפיר מהני וכמ"ש בתשו' הגאונים בתראי ז"ל הגז"ל ולא עוד אלא שחייב הבעל לכתוב שטר ולחתום וליתן ביד אשתו לקיים הסילוק שעשה אף קודם אירוסין וכנז"ל. וע' להגאון חת"ס בח' אה"ע ח"ב סי' קס"ג דכתב דאף במשודכת מהני הסילוק כיון שנתקשרו בחרם וקנס דהוי עבידי דאתו יע"ש:

ועין רואה להגאון בעל ישועות יעקב ז"ל באה"ע סי' צ"ב סק"ב כתב וז"ל בתשו' הארכתי כי עכשיו המנהג לכתוב שטרי סילוק קודם החופה וכזה נהגו כל הדורות שלפנינו עד כעת ובאמת כיון דאצלינו הקדושין והחופה כאחת א"כ קודם החופה הוי קודם אירוסין ולא מהני מידי הסילוק וכו' יען הוא נגד דעת מהרמ"א כי אנו קבלנו על עצמינו תורת משה ובפרט בדבר הזה שלא הביא שום חולק גם מקור הדין הוא מלשון הר"ן ועכ"ז נתתי אל לבי לעיין בדבר הזה כי כיון שנהנו כולם כן הנח להם לישראל אם אינן נביאים הם בני נביאים וכן חו"ר חכמי הדור שלא שמו לב בזה והנה הר"ן דייק לה מלשון הש"ס דמוקי לה בעודה ארוסה דמשמע דוקא בעודה ארוסה אבל לא קודם אירוסין וכו' והאריך הרחיב ברוח מבינתו ואסיק להלכה לדעת הר"ן ז"ל הא דלא מהני קודם אירוסין הסילוק ה"ד לענין אכילת הפירות אבל אם מכרה ונתנה קיים וגם לענין נכסים שיפלו לה אחר שתתארס כי הגם שסילק עצמו יכול לחזור בו דאתי דבור ומבטל דבור כמ"ש ה' מהרימ"ט ז"ל [והיא בח"מ ח"ב סי' מ"ה]. אבל לנכסים שהם בידה קודם האירוסין שפיר מהני הסילוק אבל אם מכרה ונתנה אוכל הפירות יעש"ב:

נקוט מהא דדעתו ז"ל לישב המנהג שגם הר"ן ז"ל מודה דשפיר מהני קודם אירוסין הגם שדבריו הם דחוקים קצת מ"מ דחק עצמו מאחר שראה בעיניו דור אחר דור שנהנו לעשות הסילוק קודם האירוסין ואין פוצה פה. ומה יקרו דברי הרב עבודת הגרשוני ז"ל שאחר שהכריח מההיא דפ' יש נוחלין דמהני קודם אירוסין וכו' כתב וז"ל והנה יודע אני את מך ערכי שאינני בא לפרש דברי הש"ס נגד פי' רשב"ם והרשב"א ז"ל רק אני בא לישב דברי מהר"מ שמורים כפשטן שיוכל להסתל' מדבר שלב"ל שלא תהא הש"ס עזר לנגדו וממילא רווחא סמך וסעד למנהגינו שאנו סומכים על שטרי סילוק שנעשו קודם אירוסין וכו' ועדיין יש מקום לעורר מדנים ולומר ודאי מתקני תקוני השטרות שהיו קודם להגאון רמ"א או אחריו יש להם על מה שיסמוכו אבל אנו יתמי דיתמי שאנו נגררים אחר דבריו של רמ"א ז"ל וכל הפורש מהם כפור' מן החיים על מה אנו סומכים הלא הוא כתב להדייא באה"ע סי' צ"ב דלא מהני הסילוק אלא לאחר אירוסין והם דברי הר"ן והרשב"א ז"ל וכו' ונלע"ד אי משום הא לא אירייא כיון שכבר נהגו מקודם לסמוך על שטר סילוק הנעשה קודם אירוסין עפ"י המתקנים שהיה להם על מה לסמוך ע"כ אנן נמי סמכינן עליהם מצד המנהג אעפ"י שהוא שלא כדין ודברי הרמ"א ז"ל אמורים במקום שאין שם מנהג וכו' עכ"ל הצ"ל. הרי להדייא דמחזיק גם הוא המנהג אעפ"י שהוא שלא כדין. וא"כ דון מינה ואוקי באתרין נעשה סניגורין כיון שכבר נהגו מימי עולם ושנים קדמוניות לכתוב תנאים בכתובה כל אחד לפי רצונו אפי' אחר הנשואין אם נשתוו ביניהם איש ואשה שזכו קורעין הכתובה ראשונה וכותבים תנאים אחרים בכתובה כפי מה שנשתוו רק שיהיה מצוי באותו מעמד דיין אחד או סופר מב"ד הצדק ועושים תנאים כפי רצונם הא ודאי דמהני הסילוק מאחר שכבר נהגו ובאמת אמרו מנהג מבעל הלכה:

ותא ואחוי לך שזהו דעת מרן ז"ל דבמקום שיש מנהג הולכים אחר המנהג אפי' שהוא הפך הדין כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים דס"ל למרן ז"ל דכל תנאי שבממון תנאו קיים וכמ"ש בח"מ סי' ק"ג ס"ק ז' וז"ל מקום שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל לירד לנכסי הלוה ולמכור בלא שומא והכרזה אם נהגו שלא לירד ולמכור כי אם בשומא והכרזה אין לירד ולמכור זולתם. וכתב הסמ"ע שם ס"ק י"א וז"ל עיין לעיל בטור סי' ס"א סי"ב. דכתב שם תשו' הרא"ש ז"ל וכו' ע"ש שדקדקתי עוד דמדתלו בתשו' הרא"ש והמחבר הכל במנהג לעשות ש"מ דלא כתבו כן אלא היכא שאין המנהג כמ"ש בשטר אבל היכא שהמנהג לעשות כפשט לישנא דשטרא הולכים אחריו אף שהוא כנגד הדין משום כל תנאי שבממון תנאו קיים וסבר וקביל כך עליו עכ"ל יעש"ב וגם בסי' ס"א ס"ק י"ד כתב הסמ"ע ז"ל הכי בעד מרן ז"ל:

הנה נא ערכתי שיחי להגיד כי ישר דשפיר מהני הסילוק הך דנ"ד מכמה טעמים שהצעתי לפקע"ד לעין כל קורא מלבד מה שכבר האריכו הרחיבו למעניתם הרבנים רבני אלפין ברוחב מבינתם שלא הניחו פנה וזוית לפי עוצם בקיאותם והחזיקו במעוז הסילוק דשפיר מהני קודם אירוסין עפ"י העדויות שבידם מרבנים הקדמונים לקדושים אשר בארץ המה אור במושבותם ועפ"י טעמים חזקים ויתדותם:

פש גבן לברר וללבן זכיית מרים אחות הנעדרת אם זכתה כדת של תורה אשר גם בזה כבר האריכו הרבנים המאורות הגדולים קדש הלולים העי"א הנה רבני פ'אס יצ"ו זכו לאשה מרים אחותה אף שלא כתבו כל דבר לפי קנינו מכח התנאי ומכח המנהג שנהגו להתנות ולהקנות בשעת נשואין אף דשב"ל ושאינו ברשותו וכו' ושאין לחלק בין זיכו לאדם אחר וכמ"ש ה' ח"מ ז"ל בסי' נ"א סק"ט וכו' יע"ש. ורבני טיטוואן יצ"ו הוסיפו להביא מ"ש ה' מהריק"ש בס' ערך לחם ועוד הביאו תשו' הרב פ"מ בתשו' הובאה בס' גו"ר כלל ד' סי' י"ז ומ"ש הרשב"א בתשו' סי' תשע"ח וכו' ואני אנא עני ב"א הנני מביא להרב אדמ"ק ח"ב בתשו' אה"ע סי' ח' שנשאל באשה לאה אלמנה שגבתה כתובתה מנכסי בעלה ונשאת לראובן וקודם נשואין התנה ראובן עם אשתו שאם תמות היא בחייו בלתי זש"ק שיזכה בעלה בכל נכסיה וסילקה ליורשיה בסך עשרה גרוש שיתן בעלה אחרי פטירתה ומתה בחיי בעלה בלי זש"ק ולמד מתשו' הרשב"א דסי' תשע"ח הנז' ומדבי ה' גו"ר ז"ל הנז"ל ומדברי ה' מהריק"ש ז"ל דסי' ק"א ומתשו' ה' פ"מ שהבי"ד ה' גו"ר שם בסי' י"ח דזכה הבעל במתנה ואפי' אם היתה נותנת לאיש זר ונכרי זוכה במתנה כדין מאחר שהתנאי היא בשעת נשואין דכל תנאי שבממון תנאו קיים יעש"ב ומע' הרבנים הנ"ל יצ"ו הביאו עוד שיש לחלק בין נשואין ראשונים שהכניסה מבית אביה לנשואין שניים שהכניסה משלה וכו' והאריכו הרחיבו הדברים בזה:

ועין רואה למרן בתשו' אה"ע ה' נשואין סי' ד' שכתב להדיא דליכא שום חילוק בין היכא שאביה נתן לה הנדוניא להיכא שהנדוניא משל עצמה. וכשאני עצמי לפקע"ד ומך ערכי אמינא דלא יש שום מקום בנ"ד להסתפק דלא זכתה מרים אחותה משום שלא נכתבו דרכי ההקנאות הס כי לא להזכיר! דאם במתנה זו איכא קרקע ובגדים וכלי זהב ידועים ואיתנהו בענייהו הרי פסק הרי"ף ז"ל בתשו' סי' כ"ה שנשאל בלאה שכתבה שטר מתנה לאמה שתזכה בכל אותה מתנה שאני מוחזקת תוך שטר כתובתי וכו' ולא היה כתוב בו מהיום ולא מעכשיו והשיב הוא ז"ל כיון שכתוב נתתי לאמי זה מוכיח שהמתנה היא מעכשיו כאילו אמר מהיום ולאח"מ שהלכה כר' יוסי דאמר זמנו של שער מוכיח עליו ואם הוא בגדים או קרקע או כלי זהב הרי נקנו בקנין ואם הוא מטבע או מה שאינו ברשותו צריך כתיבה ומסירה עכ"ל באופן דבקרקע או מטלטלים כבר קנתה מרים אחותה אף אם לא כתבו מעכשיו. וידוע דדעת מר"ן ז"ל דזמן הכתוב בשטר הוי כמעכשיו ופוק חזי בתשו' אה"ע סי' י"א כמה צווחות צווח מרן ז"ל על ה' מהר"י צאייח ז"ל עפ"ד לך נא ראה: ואולם לענין המעות והשטרות שאינם נקנים בקנין כי מטבע אינו נקנה בחליפין והשטרות צריכים כתו"מ במה קנתה אחותה מכיס הנז' בנ"ד: ברם אחרי ראותינו תוקף וחוזק כתיבת השטר שכתבה בזה"ל ונתחי"ג איש וביתו הנז' בשניהם בקש"מ בדל"ב ובשח"ך כ"א נמ"ש על כל האמור לעיל מראש וע"ס והכל כתחז"ל דלא כאס"מ וטו"ד וכ"ז בקוש"ח עכמדו"ל באופן המועיל כפי הדין הברור. ולא יורע כח שטר תנאים זה מחמת חסירות ויתירות או לישנא דמשתמע לתרי אנפי אלא הכל יהיה נדון לתועלת האשה ומינו אותנו איש וביתו הנז' שלוחים גמורים לכתוב ולחתום שטר תנאים הנז' חזק כראי מוצק וכו' ואח"כ כתבו בזה"ל ואחר שברור לנו שהיה הענין ביניהם תנאי מתנאי הכתובה לא הוצרכנו לכתוב קנין כל דבר בקנינו והם נתנו לנו רשות לכתוב בכל לשון ש"ז וייפו"ך בכל אופן המועיל כפי הדין ולא תגמר שליחותייהו אפי' אחר צאתו מתחת ידינו וכו' וכך אמרו לנו אתם שלוחינו כתו"ח כטוב בעיניכם בכל לישני שפירי אשר ידעתם ואשר שמעתם עד אשר יצא מתחת ידכם מתוקן באופן המועיל כפי"ה ובפי' אתמר שאפי' לאחר צאתו מתחת ידינו ונכנס לרשות האשה ובעלה הנז' ונמצא שכתוב בו לישני גריעי וכו' רשות בידינו לתקן ולהוסיף כל לישני שפירי שיצטרך לקיים תנאים הנז"ל:

ואחר כל החזוקים הללו הכתובים בשטר הלזה מי יערב אל לבו להפיל כח המחנה הלזו אף אם חסר דרכי ההקנאות וכאשר עיני הקורא תחזינה מישרים להרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ס"א שבזמנו היו נוהגים לכתוב בשטרות ושלא ישמט ונשאל בשער יתומים העשוי בכל חזוק סופר איך פ' מודה שהוא חייב לפ' ופ' יתמי פ' וכו' וכן אמרו פ' החייב ופ' הערב אתם ח"מ שטר זה חוב עלינו כתבו בשוקא וחתמו בברא אפי' עד מאה פעמים עד יצא מתחת ידכם עשוי כתקון עם כל תקוניו והלכותיו המועילים וכו' וע"ז נשאל אם משמטתו שביעית כיון שלא נכתב בשטר. והשיב בתחי"ד משם הרשב"א ז"ל וכו' ואח"ך כ' וז"ל ובר מן דין אני אומר שבשטר כזה יודה הרשב"א ז"ל שאעפ"י שלא נכתב הו"ל כאלו נכתב וטעם לזה שהרי כתב בלשון השער וכתבו וחתמו אפי' עד ק"פ עם כל תקוניו והלכותיו המועילים ומאי כל תקוניו והלכותיו אלא כל לשון שיצטרך שלא יפסד שעבוד חוב זה משום צד לא מטעם שמיטה ולא מטעם אחר וכיון שנהגו לכתוב בשאר השטרו' שלא ישמט להכי נכתב כאן לשון זה להודי' שאם חסר שום דבר לזכו' היתומים הנהוג לכתוב בשאר שטרות שיחשב כאן כאלו נכתב יעש"ב. וא"כ מצאנו ראינו אילן גדול לסמוך עליו לנ"ד ואפי' אם כתוב בשטר וקנינא מיניה כחומר כל תנאים וקנינין העשוים כתחז"ל לבד בלתי שום תוספת פסק הרא"ש ז"ל והבי"ד הכור ז"ל בח"מ סי' רמ"א לענין שטר שלא עשו בו תנאי כפול דשפיר מהני וכן פסק מרן ז"ל בש"ע בסי' הנז' ס"ק י"ב:

גם המרדכי פ' מי שמת הביא משם רבינו ברוך דאף דהאומר לחבירו ידור פ' בבית זה לא אמר כלום מ"מ אם כתב בשטר שנתן לו כח בפירות כתחז"ל הרי הודה שנתן לו כתחז"ל ויש לפרש שנתן לו בלשון המועיל יע"ש ומור"ם ז"ל פסק להך דינא דהמרדכי בח"מ סי' רי"ב ס"ק א' וכתבו הסמ"ע כתב שם בס"ק ז' דזהו דעת מרן ז"ל ונסתייע ממ"ש בסי' רמ"א ס"ק י"ב הנז"ל ובב"י רמז לנו דברי המרדכי הללו:

ועינא דשפיר חזי להרב בני שמואל ז"ל בתשו' סי' ל"ד שהשיב כ"ד חכם אחר וכתב וז"ל עוד כתב כת"ר ואפי' שנרצה לומר וכו' הי"ד גבי קרקעות אבל לש"ח ומע"פ ומטבע ומטלטלין שאינם ברשותו כמו שאינם נקנין באגב גם בחליפין אינם נקנים הן אמת כי הייתי רוצה לחקור וכו' אבל בנ"ד בין הכי הקנין מועיל וכו' וא"כ מצד הקנין יש צד לומר שקנתה אמה של אסתר בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ מהא דכתב המרדכי פ' מי שמת וכו' ומעתה נמצא וכו' א"כ בנ"ד יש לשונות הללו ביתר שאת ויש תקון שתזכה אמה של אסתר וכו' בהתחייב אסתר עצמה וכו' ואעפ"י דמלוה להוצאה ניתנה והוי דשלב"ל בלשון חיוב קנה וכמ"ש מהר"י קארו שהביא תשו' הריטב"א בח"מ סי' ס' וכו' וכן דעת כל הפוס' דאעפ"י שאין אדם מקנה דשלב"ל יכול לחייב עצמו בדשלב"ל א"כ כיון שכתוב שקבל אסתר לתת המתנה כתחז"ל זהו התקון עכ"ל יעי"ש שנסתייע מדברי מ"ז מהרשדם ז"ל בסי' כ"ח יעש"ב. ראה גם ראה שלא היה כתוב בנדונו בלשון חיוב ואפי"ה כתב דכיון שכתוב כתחז"ל הו"ל כאלו נכתב בלשון חיוב כי זה הוא התקון כ"ש וק"ו בנ"ד דנכתב בלשון חיוב וגם כתוב כתחז"ל דודאי מהני באין תפונה:

גם בסי' י"ג בקנית אויר ודירה כתב וז"ל הן אמת שמדברי ר"ה גאון ז"ל נראה דלא מהני קנין באויר ודירה וכו' עוד נר' לי טעם אחר ממ"ש בלשון השטר שאמרו המקנים לעדים כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכתב המרדכי בפ' מי שמת וכו' ואומר דבנ"ד כ"ע מודו שהרי כתוב וכו' כתקון חז"ל וכו' וא"כ בנ"ד הו"ל כמו שהיה כתוב כתקון חז"ל וזה הוא התקון להקנות גוף הקרקע והכותל לאויר עכ"ל יע"ש:

גם הרב תורת חסד סי' רל"ז כתב וז"ל הן אמת דעדין לא יצאנו ידי ערעור מטעם שנתחייב בדבר שאין לו קצבה וכו' אמנם אחר העיון ראיתי דאין זה מעקר מתנה זו מאחר שכתב בשטר זה הלשון ואחריות וחו"ח וכו' כהוגן וכתחז"ל ואשכחנא לקמאי דכתבו דכל שטר קנין שכתוב זה הלשון אינו נפסל מחמת חסרון דלא כתיב ביה הראשון בקיום סברא זו הוא רבינו האיי גאון ז"ל וכו' גם כמרדכי פ' מי שמת וכו' וכיון דכל הני רבוואתא קיימי בשיטה אחת אין לפקפק עוד בדבר כלל יעש"ב. הרי להדיא דגם הרב ז"ל שר המסכי'ם לנ"ד במכ"ש כנז"ל. וכן כתב הרב החבי"ב ז"ל בכנה"ג סי' ס"ו הגה"ע אות ע' וז"ל אם כתוב בשטר כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך הו"ל כאלו כתוב בשער קני לך איהו וכל שעבודיה מהר"מ יאושע בתשו' כ"י והסכים עמו מהרח"ש ז"ל עכ"ל. וכן כתב הרב משפט צדק ח"ב סי' יו"ד דאף מטבע דאינו נקנה בחליפין אם כתבו בכל לשון ש"ז ויפו"ך מהני להקנות גם המטבעות:

ובאמת לא נכחד עצמי דדין זה דלשון כתחז"ל דמתקנים כל לשון חסרון שיש בשטר לאו כ"ע גמירי לה כאשר עין כל קורא בעיניו יראה בס' פ"מ ח"ב סי' י"ד שהביא לרבני שאלוניקי יע"א החולקי' על הרב מהרש"א ז"ל הנז"ל ודחו דבריו מחמת ב' תשו' מהרשד"ם ז"ל בסי' רמ"א וסי' ש"ט וכו' כאשר יראה הרואה בדבריהם ז"ל. ואיך הרב הכנה"ג ז"ל הביא דברי הר' מהרמ"י ומהרח"ש ז"ל להלכה פסוקה אתמהה ויש לי מה לפלפל בתשו' הללו לפקע"ד אך יען לח'ץ ילח'ץ השואל קום ועשה מלאכתך מה שנוגע לענין דינא לא ע"ט האסף לישא וליתן רמי ומקשה כי השעה צריכה ואינו מעלה ארוכה זוהי סיבה כי עמד קנה במקומו. רק אביע אדברה מה שנוגע לנ"ד לפו"ד כחותה על הגחלים מילין ע"ג מילין דהנה הרבני' הנז"ל פליגי איזה מהם עדיף אי דברים הללו בכל לשון ש"ז כהוגן וכתחז"ל הם מבעל דבר שאומר לעדים כתבו וחתמו וכו' ויש לאידך גיסא דאם דברים הללו הם דברי העדים עדיף טפי דנראה דבקיאי בדיני ולהכי כתבו דנעשה כתחז"ל יע"ש בתשו' ה' פ"מ ז"ל הנז"ל ועי' לה' הכנה"ג ז"ל בח"מ ח"ב סי' ר"ג הגה"ט אות מ"ת ואות מ"ט וע"ש שהביא משם הרב מהר"מ יאושע ז"ל הפך ממ"ש בסי' ס"ו כנז'. ועי' מ"ש בסי' ר"ז בהגהב"י אות קס"ג וקס"ד ועי' לה' מע"ש בח"ב סי' ר"ג הגה"ט אות ס"ג. ועי' לה' זכור לאברהם ח"ג בח"מ אות ש' ד' קנ"ג ע"ב יע"ש:

באופן דשלשה מחלוקות בדבר. א) אי לשון כהוגן וכתחז"ל מתקן לשון השטר או לאו. ב) אי דברי הבעלי דבר שמצוים להעדים כתבו וחתמו כהוגן וכתחז"ל עדיף או אי דברי העדים עדיף כמ"ש בס' פ"מ ח"ב סי' י"ד ס' ז'. ג) דהא דמהני לשון כתחז"ל לתקן ההקנאה היינו דוקא היכא דההקנאה חסרה אזי לשון כתחז"ל מתקנה כאלו נכתב משא"כ היכא דהקנה לו בהקנאה גרועה לא מהני לשון כתחז"ל לתקן ההקנאה הגרועה והם דברי הרב הכנה"ג בח"מ סי' ר"ג הגה"ט אות מ"ח הנז"ל יעש"ב:

ואמנם אנן בדידן בנ"ד לא יש לנו שום מיחוש מכל אילין טעמי דבשטר המתנה דנ"ד לא יש שום לשון הקנאה גרועה כדי לתקנה בלשון כתחז"ל. זאת שנית דגם הבעלי דבר וגם העדים ארבעתם אמרו בפה מלא הבעלי דבר להעדים כתבו וחתמו וכו' וגם העדים אמרו גם המה יותר ויותר אין צורך לכפול דבריהם האמורים לעיל. ולא עוד אלא שפירשו דבריהם וז"ל ואחר שברור לנו שהיה הענין ביניהם תנאי מתנאי הכתובה לא הוצרכנו לכתוב כל דבר בקנינו עכ"ל. הרי שהם חכמים מחוכמים ובקיאי טפי בדרכי ההקנאות וכיון שכתבו כל הלשונות ובלשון תנאי ובלשון חיוב ובתוך הכתובה הסכימה דעתם להרחיב הדברים ולכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו ומפאת המחלוקת הנז' לפענ"ד אמינא דבשטר כי הך דנ"ד כ"ע יודו דשפיר מהנו לישני שפירי דכתיבי ביה לתקן כל חסרונות של דרכי ההקנאות:

וזה לך האו"ת שהרב מהרשד"ם ז"ל גופיה מר הוא דאמר בסי' ש"ט וז"ל ואעפ"י שנעשה בכל תקוני סופר מי יתן ויודיעו לי אלו העדים מהו חיזוקי סופר ומלתא שהרבה מן המבינים אינם יודעים איך ידעו הם עכ"ל יע"ש. ואילו בסי' ס"א הבאתי דבריו לעיל כתב דכיון דאמר להעדים כתבו וחתמו אפי' עד מאה פעמים עם כל תקוניו והלכותיו המועילים בו וכו' דאפי' הרשב"א יודה דמהני לתקן החסרונות ודון מינה במכ"ש לנ"ד דכתבו בכפל דאפי' לאחר צאת השטר מתחת ידם ונכנס לרשות האשה הרשות בידם לתקן ולהוסיף כל לישני שפירי שיצטרך לקיום התנאים הללו ולפקע"ד במלתא כדנא כ"ע יודו וליכא מאן דפליג:

ואף אי נימא דגם בזה פליגי מה שאין הדעת סובל מ"מ אנן בדידן אשר אנו נגררים בתר מרן. ומור"ם ז"ל היכא דלא פליגי הרי הבאתי לעיל דעת מרן ז"ל בסי' רמ"א ומה שרמז בב"י בח"מ סי' ס"א וסי' ע"ז השתיים אלו כבר רמזום רבני טיטוואן העי"א אלא כנר' שטעה הסופר וכתב דפסקה מרן בסי' רי"ב והאמת דמורם הוא דפסקה ברי' סי' רי"ב כנ"ל. ואף בתשו' בס' אבקת רוכל סי' ע' בשטר צוואה שלא היה כתוב לשון מתנה ובתחילה כתב כיון שכבר כתוב נתתי והנחתי וכו' הוי לשון מתנה וכו' ושוב כתב ואפי' אם לא היה כתוב שום לשון מתנה כלל כיון דכתיב בשטר זה ככל דברי צוואת שכ"מ וכתחז"ל וכיון דתקון חז"ל הוא דצריך לשון מתנה איכא למימר דהוי כאלו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהמ"י שם סמ"ג פ"ח מה' זכיה ומתנה וכו' יעי"ש:

ועיניך הרואות לה' משכנות הרועים באות ל' דף קס"ד ע"ד שאסף כמה סברות מהפוס' ז"ל דפליגי בזה וכתב בעד דעת מרן ז"ל דהכי ס"ל דלשון כתחז"ל וכו' מהני לתקן החסרונות ותמה על מרן ז"ל שלא העלה זו בשלחן הטהור והביא מ"ש הרב מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חי"ד סי' א"ך דכללא כייל דכל היכא דמייתי מרן ז"ל בב"י איזה סברא ואינו מעלה אותה בש"ע הוא משום דלא פסיקא ליה וכו' ושוב הביא מ"ש הכנה"ג די"ד סי' ל"ה אות מ"ד בהגהב"י דדרך הש"ע להשמיט כמה דינים שהביא בב"י מפני שנא מצאם בשאר הפוס' אבל בב"י מביאם כי הוא מאסף לכל מחנות הסברות כי זה משפט הספר ומעשהו. והוא ז"ל תירץ דסמך על מ"ש בסי' רמ"א לענין תנאי כפול הבאתי דבריו לעיל. ואילו זכר שר תשו' מרן בס' אבק"ר ז"ל הנז' לא היה צריך להביא דברי ה' מהר"ש הלוי ז"ל ודברי הכנה"ג ז"ל ולדחוק עצמו דסמך עמ"ש בסי' רמ"א כיון דבתשו' פסק הכי להלכה ולמעשה ואף שהרב שער המים סי' ט' כתב דלא קבלנו מ"ש בתשו' מ"מ כבר בא הרב נחפה בכסף ז"ל בח"א סי' י"ח כתב איפכא ובח"ב כתב דאם ביאר דעתו בש"ע הא ודאי דקבלנו. ועי' להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח ומ"ש בעניותי בספרי הק' בני בנימין וקרב אי"ש ח"א בראשונות סי' כ"ג יע"ש:

ומדי דברי בזה לא אחשוך לתמוה על הרב גו"ר ז"ל בח"מ כלל ה' סי' ה' דהקשה למהרשד"ם ז"ל דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בסי' רע"א וסי' ש"ט לההיא דסי' ס"א הבאתי דבריו לעיל דבסי' ש"ט ורע"א כתב דלא מהני הך כתחז"ל וכו' ואילו בסי' ס"א כתב דמהני מה שאמר להם כתבו וחתמו אפי' עד ק"פ וכו' יעי"ש:

ולדידי לא אדע שכול מה דמות יערוך דהנה לשון כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכתחז"ל כבר נהגו הסופרים כן ברוב השטרות ואמטו"ל איכא למיחש שמא מאליו כתבו הסופר בלא ציווי הבעל דבר או שמא לא הבינו העדים מה פי' חיזוקי סופר וכתחז"ל אבל לשון המובא בסי' ס"א שאמר להם כתבו וחתמו אפי' עד ק"פ בכל תקוניו והלכותיו המועילים בשטר דלשון זה משמעותו מוכיח דבכוונה מכוונת ציוה הלוה בכדי שלא יפסל השטר משום איזה חסרון בהא ודאי פשי' דאמינא דלשון כזה מתקן כל החסרונות וכי גרע זה ממאי דאמרינן בעלמא לישנא יתירה לטפויי אתא ולדידי הוא תימה. עכ"פ הא אסיק הוא ז"ל דלישנא בכל לשון ש"ז ויפו"ך מהני שפיר ומאן דפליג ע"ז אין להם על מה שיסמוכו יעש"ב:

עוד חזה הוית להרב זרע אברהם ח"ב בח"מ סי' ה' תשו' להרב כמוהר"ח עשאל ז"ל שכתב וז"ל ובר מן דין איכא טעמא אחרינא לזכות למ' יטלו והוא שכתוב ואחריות וחו"ח וכו' כהוגן וכתחז"ל וכו' נמ"ל דכל שיש תקון לתקן הענין אע"ג שלא נכתב כיון שכתוב בשטר כתחז"ל הו"ל כאלו נכתב ובנ"ד הא יש תקון וכו' בלשון חיוב וכו' וכן פסק בשה"ם וגם מור"ם הסכים עמו וכיון שכן הרי כתוב בהאי שערא כתחז"ל, אע"ג שלא נכתב בלשון חיוב כאילו נכתב דמי יעש"ב. ובתר הכי הביא מחלוקת רבני סאלוניקי וקלסיה לתירוץ הרב מהרד"א ז"ל בין היכא שהעדים מדברים בשם בעל דבר שאמר להם כתבו וחתמו וכו' להיכא שמדברים העדים בשם עצמם. ופוק חזי להרב ב"ד של שלמה ז"ל בתשו' ח"מ סי' א' דגם הוא ז"ל הכריע בכמה ראיות והכרחיות מופתיות דתי' זה של הרב מהרד"א הוא נכון וקיים יעש"ב. ודון מינה לנ"ד דכל מ"ש העדים הם המדברים בשם הבעלי דבר וגם: העדים הם ת"ח דודאי דמהני שפיר:

ודרך אגב מצוה להביא מ"ש בס' ויוסף אברהם:

בתשו' סי' כ"ה כי לפי רוב בקיאותו אסף כעמיר גורנה כל סברות הפוס' ז"ל המדברים. בענין:

זה ואתייא מכללא נשא ונתן בד' מרן ז"ל דממה שכתב בב"י בסי' ס"א ובש"ע בסי' רמ"א ובב"י בסי' רי"ב ובסי' רמ"ב מוכח להדיא דהכי ס"ל דלשון כתחז"ל הני שפיר לתקן כל החסרונות. ושוב הביא בשם יש מי שכתב דאף דמצינו למרן בב"י שכתב כן בחמש מקומות מ"מ בשלחנו הטהור לא פסקן ויש מקום לומר שחזר בו ונסתייע ממ"ש ה' יד מלאכי בכללי מרן אות ד' והס כי לא להזכיר כדברים אלו וכו' ויש שרצו לדחות דההיא דסי' רמ"א שהיא עיקרה מדברי הרא"ש התם הוא דוקא כתב הרא"ש שמועיל מ"ש קנינו וכתחז"ל לפי שעי"ז אנו מבעלים המתנה וחוזר הממון לאמצע ואז חולקים אותה האחים ומתקיימת ירושה דאורייתא והוא ז"ל יצא לישע דאי אפשר לומר כן בדעת מרן ז"ל בדיחוי דברים בעלמא. ובאמת פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל להתאפק כי אחר הדברים האלה הוא עצמו הביא תשו' מרן באבקת רוכל הנז"ל וממנה מוכיח דנדון דידיה היה לקיים המתנה ולעיקר הירושה דאורייתא כמו שיראה הרואה שם בדבריו ולמה הוצרך להביא עצות מרחוק לדחות ס' היש מי שאומר הלזה והוא תימה. ועוד איכא טעמא אחרינא לקיום השטר אף אי ליכא דרכי ההקנאות והוא דהנה ידוע מה שפסק מרן בב"י סי' ק"ץ ובש"ע סי' קצ"א דשטרי דידן שערי קנין הם. וה' בני יעקב בד' נ"ה ע"ג תמה על מרן ז"ל דסתר דידיה אדידיה כי בסי' ס"ו גבי מוכר שט"ח לחבירו פ' דצריך שיכתוב בשער המכר שאמ"ל המוכר שיכתוב ושיקנה וכו' מוכח דס"ל דהוי שטרי ראיה והניחה בצ"ע. גם ה' חשק שלמה שם וה' התומים ז"ל שם הביאו קושייא זאת ולא מצאו מענה יע"ש. וכשאני לעצמי זה לי למעלה מארבעים שנה שהקשיתי בזה על מרן ז"ל ונחה דעתי דשאני במכירת שטרות דהוי מילי וא"א לקנות מילי במילי ולהכי צריך לעשות מעשה ולומר לעדים שיכתבו וכו' משא"כ מוכר או נותן או מנחיל חפץ או נכסים שייך לומר שהשטר הוא שטר הקנאה שהרי מצינו גבי אשה וקרקע שנקנים בשטר ואמטו"ל אמינא דכל השטרות הם ההקנאה שיש על מה לחול השטר וכמ"ש בסמ"ע ז"ל הרחיב הדברים שם בסי' ס"ו בראש כסי' יע"ש. ודוגמא מצינו מילי לא ממסרן לשליח. וא"כ דוקא במכירת שטרות פ' מרן דהוי שערי ראיה משא"כ בשאר מכירות או מתנות וצוואות וכיוצא דאיכא דבר על מה לחול השטר אמרי' דהוו שטרי קנין. ע"כ מצאתי כתוב בגליוני ואם שניתי אתי תלין משוגתי דאין לי פנאי לחזור על למודי כעת ובעהי"ת אשנה פ' זה בל"ן:

והנה עתה ראיתי למרן ז"ל בתשו' אבק"ר דסי' ע' הנז"ל שעיקר שאלתו על הר"מ ן' פורת שצוה בהיותו שכ"מ שיתנו ב' אלפים לבת אחיו היורשת ושאר כל נכסיו נתן לאשתו מ' שולי והתנה עמה שלאחר פטירתה יירש וינחיל כל נכסיו נער אחד ר' אברהם וע"ז נשאל אם היא עשוייה כדין והשיב על כל הספיקות שיש להסתפק במתנה זו וכתב דאיכא לערער דאמר כתבו ותנו ואמרו בפ' מי שמת שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפ' אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ובנדון דידיה כתבו ותנו וכו' ושוב כתב דהא אמר אף כתבו ותנו והוי כמיפה כחו ודחה שמילה אף כתבו אינו מיפה כחו יען אמרה בתחילת דבריו ואח"כ כתב דאפי' אי אמרינן דמילת אף הוי מיפה כחו ואי לא אמר אף כתבו וכו' אין כותבין ה"ד בקרקע דשייך לומר בו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דקרקע נקנה בשטר אבל במטלטלי' וכו' כותבין ונותנין אפי' בלא אף כתבו וכו'. וכתב עוד וז"ל ועוד אני אומר דאפי' לענין מתנת קרקע אין צריך שום יפוי כח דע"כ לא אמרו בגמ' דצריך יפוי כח אלא באומר כתבו ותנו שטר הקנאה דהיינו שכתוב בה שדי נתונה לך וכו' אבל באומר כתבו שטר ראיה דלא שייך למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר וכו' אין צריך יפוי כח ואעפ"י שכתב הה"מ והגהות פ"א מהל' מכירה שנר' עיקר כדברי האומרי' דשטרי דידן הוי שערי הקנאה וכן דעת הר"ן בפ"ק דקידושין שלא כדברי הטור בסי' קצ"א מ"מ יש לנו לומר כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי הקנאה אלא לראיה בשלמא לא שייך למימר שמא לא גמר להקנות אלא דמטעם זה הכשיר הרא"ש בתשו' כלל י"ח בשטר צוואה העולה בעש"ג וכו' ולא היה קנין דאז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא חספא בעלמא היה ואפי"ה הכשירו משום דבזה"ז אין רגילין בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקנינים דשייכי בהו וכותבים השער לראיה. והשתא כיון דכ"ע לא משמע להו דשטר הוי לקנין אלא לראיה בעלמא וכו' פשיטא דליכא למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר הילכך אפי' לא כתב שום יפוי כח הוייא מתנה מעלייא בין בקרקע בין במטלטלים אליבא דכ"ע מבלי שום חולק ופוצה פה ומצפצף וכ"ש שכבר כתב יפוי כח וכ"ש שכתבו ונתנו מחיים וכו' דלדברי הכל זכתה האשה במתנה בלי שום פקפוק עכ"ל מרן ז"ל בתשו' הנז"ל. וראיתי למוה"ר זרע אברהם ח"ב סי' ה' תשו' לכמוהר"ח עשאל ז"ל וגם הוא הביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו לנדונו שכמדומה שלא היה בשטר שום קנין מדרכי ההקנאות ולמד ממנה שלמטלטלים שאינן נקנים בשטר אמינא שהשטר היה לראיה אמנם קרקע שנקנה בשטר נר' מדבריו ז"ל דלא מהני השער הזה שהיה מעיקרא לראיה וכן משמע מדבריו ואח"כ נשא ונתן בעדים אי בקיאי להבין דבמטלטלים לא נקנו בשטרא והאי שטרא לראיה בעלמא הוא וכו' יע"ש. ובאמת פלא דהוא ז"ל ראה תשו' מרן ז"ל הלזו והביא אותה אח"כ ולא זכר שר שמרן ז"ל למד מתשו' הרא"ש ז"ל הנז' אפי' לגבי קרקע שנקנה בשטר ועכ"ז אסיק השטר לראיה בעלמא כיון דבזה"ז אינם כותבין וכו' וצ"י:

אתאן לנ"ד למדנו להועיל מתשו' הרא"ש הלזו ומדברי מרן ז"ל הנז' דכל דידעינן בבירור דהשטר הוא לראיה בעלמא אפי' אם חסר כל דרכי ההקנאות לית לן בה ואמרינן דההקנאות נעשו כדין ולפי"ז אמינא לפקע"ד אחר שידענו שהסופר והעדים החתומים בשולי הכתובה דנ"ד הם חכמים מחוכמים מבחר עצמים וכתבו שלסיבה שכל אלו התנאים הם מתנאי הכתובה זוהי סיבה שלא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו. והשתא ניחזי אנן מאי אירייא אי הוי מתנאי הכתו' שלא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו ואם נאמר דכוונתם כמ"ש רבני טיטוואן יע"א דכיון שהוא תנאי שפיר מהני סילוקו של בעל הא תינח לגבי הסילוק דמהני מכח התנאי אבל לגבי ההקנאות אמאי לא כתבו כל דבר בקנינו ואולם אי אמרינן דאעיקרא שטר הכתובה אינה שטר קנין רק שטר ראיה אתי שפיר דבתוך הכתובה כתבו כל התנאים ואמטו"ל לא הוצרכו לכתוב כל דבר בקנינו הראוי לו:

ותא ואחוי לך מילתא בטעמא שהרי מרן ז"ל פסק בסי' רמ"ג ובסי' ר"ן דלא בעינן דלימטי שטרא ליד מקבל המתנה. והשתא אימא לי איזי איך יתקיימו ב' מקראות הללו לדעת מרן ז"ל. מאחר דאיהו ס"ל דשטרי דידן שערי קנין וא"כ איך יזכה המקבל במתנה בלי שיגיע השטר לידו הלא השטר הוא הקנין אלא ודאי דהא דפסק מרן ז"ל דהוי שטרי קנין הוא דוקא בכותב בשטר שדי מכורה לך שדי נתונה לך או שכתבו נתתי או מכרתי שדה פ' לפ' שעיקר הקנין הוא השטר ובזה לא יזכה המקבל מתנה עד שיגיע לידו אבל אם השטר נכתב בקנין סודר שמכר או שנתן פ' שדהו לפ' אזי נקנה המתנה ואין צריך דלימטי שטרא לידיה כלל כדי לקנות שאינו קונה בשטר זה וכן כתב בפי' הרב שבע בנימן ז"ל בסי' קי"ג ד' א"ך ע"ב דהא בהא תלייא אי אמרינן שטרי קנין הם אינו זוכה המקבל עד שיגיע השטר לידו ואי הוו שטרי ראיה זוכה תכף משעת הקנין. ועוד מלתא בפומאי דהרי שנינו במתני' פ' ג"פ ד' קס"ז שהלוקח נותן שכר הסופר ופסקה מרן בש"ע סי' רל"ח ס"ק ב' אפי' במוכר שדהו מפני רעתה והשתא נחזי אנן איך יתקיימו שני המקראות דהלא ידוע דבשטר מקנה צריך להקנותו המוכר ללוקח וכדאיתא במס' גיטין ד' ך' כ"ב במעשה של ההוא כפר קטן שהיה מקנה השטרות להלווים יע"ש ובתוס' בד"ה וכותב בכתי' וכו' אלא ודאי השערות שלנו שטרי ראיה הם וכמ"ש בס' קצות החשן סי' קצ"א ס"ק א' יע"ש ומזה למדנו לנ"ד ודו"ק יע"ש. דון מינה ואוקי באתרין דתנאי הסילוק והמתנה הכל נכתב בתנאי הכתובה הרי הוי שטר ראיה ואין צריך שום אחד מדרכי ההקנאות כיון שהוא לראיה בעלמא. וגם אין צריך שיבא השער ליד מקבל המתנה ואפי' אם לא בא השער ליד מרים אחותה קנתה כדין לית נגר דיפריקיניה:

עוד מילתא בטעמא אדברה וירוח לי לפי מיעוט שכלי והוא דאם באנו לומר שלא תועיל המתנה ולא קנתה מרים א"כ בטלת השטר לגמרי ובכה"ג לא נאמר יד בעהש"ט עה"ת אלא אדרבא אמרינן ידו עה"ע וכמו שפ' מרן בש"ע ח"מ סי' מ"ב ס"ך ט' והיא ס' הרא"ש והריב"ש והה"מ בפ' כ"ג מה' מלו"ל בשם רבינו חננאל ורבינו שמשון והרמב"ן והרשב"א וכ"כ הנ"י בפ' גט פשוט דלא אמרינן יד בעהש"ט עה"ת אלא בלשון שיש בו שתי משמעיות אחת לזכות ואחת לחובה ואינו סותר עיקר השטר לומר שלא נכתב בכשרות אבל לפסול השטר לגמרי ולומר דעשוהו שלא. כדין. לא דחזקה על העדים שעושים כל דבריהם כהוגן והעמד שטר על חזקתו והבא לפוסלו עליו הראיה עכ"ל ומינה למד מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' צ"ח במכ"ש לנדון דידיה שהיה כתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' יעש"ב וא"כ אף אנו נאמר בנ"ד כ"ש וכ"ש דהעדים המה חכמים מחוכמים וכתבו בשטר כמה שופרי דלישני וחיזוקי סופר דודאי אמרינן העמד שטר על חזקתו ותרב באית'ן קסת'ו. ועי' להריב"ש ז"ל בסי' תי"ג שכתב שלעולם יש לנו לתלות בכל מה דאפשר להכשיר השטר אפי' בדרך רחוק יש להחזיקו בכשרות ולא לפוסלו דאע"ג דאמרי' יד בעה"ש עה"ת היינו בלשון השטר וכו' יע"ש. וגם בסי' ת"פ שכתב וז"ל למה תאמר שכוונת השטר כן וכו' שבזה יהיה השטר קיים אדרבא אימא שהמתנה ממעות ידועים שאינם ברשותו ויבוטל השטר. ותירץ כי אמרינן יד בעהש"ט עה"ת היינו לדון השטר בפחות שבלשונות וכו' ולעולם יש לנו לתלות השטר בכל מה דאפשר להחזיקו וכו' יע"ש. ועי' להרב ג"ור ח"מ כלל ה' סי' ה' יע"ש:

ועוד אני אומר שראיתי בשטר טופס התנאים שאחר שכתבו וחתמו העדים כתוב ורצינו לבאר שמ"ש וכו' שהבעל יעמוד בשלו וכו' ושאר כל הנכסים תטול אחותה מרים וכו' זיכו אותם לה וכו' בקוש"ח וכו'. ולא ידעתי מה הוסיפו העדים לדבר אם במ"ש זיכו אותם למרים היה צריך לכתוב שזיכו לה ע"י אחר. אבל כוונתם שזיכו לה כל הנכסים ע"י הקנין וזוהי ס' ה' מוהרימ"ט בח"מ ח"ב סי' א"ך ב"ך ועי' בספרי הק' בני בנימן וקרב איש בשניות סי' ע"ז הכרחתי שזהו דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ומר"ן ומהרח"ש ומהר"י ן' ריי יעש"ב ודון מינה ואוקי באתרין:

ועל מה שחששו משום אעבורי אחסנתא לא ידעתי מה חששא איכא אי משום מה שפס' הטור בסי' רפ"ב כל הנותן נכסיו לאחרים והניח בניו וכו' אין רוח חנ"ה וכו'. הנה הרב בעל העיטור ז"ל באות מתנת שכ"מ כתב דהיינו דוקא כשהניח לבניו וגם לא הניח שיור יע"ש. ועי' להרב בית דוד ז"ל בח"מ סי' קל"ז שדקדק מדברי הטור שכתב והניח בניו דדוקא בהניח בניו אמרינן אין רוח חנ"ה אבל לא ביורשים אחרים יע"ש. [ואני תמיה אמאי לא דקדק מדברי מרן ז"ל שפסק שם בסי' רפ"ב בזה הלשון כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים ולא נקט בניו משמע דכל היורשים במשמע והוא תימה] וה' בית דוד ז"ל נסתייע ממ"ש בס' מנחה בלולה ר"פ כי תצא והרב הגאון היר"ח בס' חק"ל ח"ב ח"מ סי' ד"ן השיג על הרב בית דוד ז"ל ממ"ש הטור בסו"ד אפי' אם אין היורשים נוהגים כשורה יע"ש. ולא זכר שר לדקדק מדברי מרן ז"ל דמוכח טובא דאילו מדברי הטור ליכא כל כך מן הקושי. עוד ראיתי להגאון חק"ל שהשיג שכתב דין זה דבבנים דוקא איכא משום אעבורי אחסנתא ולא בשאר יורשים מסברתו ולא כתב שכ"כ בעל העיטור יע"ש. ובאמת פלא בעיני שלא שלטה עינו מה שהביא ה' בית דוד בשם ה' פ"מ ח"א סי' ע' שכתב משם הרב בעל העיטור ז"ל יע"ש. ותו ק' לענ"ד שלא כתב רק הדיוק בלשון הטור ז"ל מסברתו אבל הדין כתבו בשם ס' מנחה בלולה כנז' וממ"ש בב"ר ר"פ מ"ב בעובדא דר"א ן' הורקנוס וכו'. איך שיהיה אף שהדבר במחלוקת הוא שנוי אם גם לגבי שאר יורשים איכא הך איסורא ולפקע"ד לדידי חזי לי דמרן ז"ל הכי ס"ל מדשינה בלשונו ולא נקט כלשון העור ז"ל וכאמו"ל:

ואולם יגעתי ומצאתי להרב התשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז שכתב וז"ל ובטופס שטרות לראשונים ז"ל יש שיור ד' זוזי וכתב גאון ז"ל דהוי משום כדי שתהא רוח חנ"ה עכ"ל יעש"ב. והכא בנ"ד הרי הניחה שיור טוב וליכא בזה משום אין רוח חנ"ה. ותמהני איך עלמה תשו' זאת מעיני כל הרבנים הנז' ומה שהביא הרב החק"ל ז"ל ממ"ש התשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רס"ד ובח"ג סי' ק"ץ אחרי בקשת גלגול מחילות לא שמא מתייא דבכל אלו הב' תשו' הנז' לא הניח שום שיור ליורשיו וכמשי"ר הרואה שם בדבריו ז"ל ודו"ק. ועי' בס' חתם סופר ח"מ סי' קנ"א דיצא לחלק בין מתנת בריא למתנת שכ"מ וסיים בדבריו דאם שייר ליורשיו מנה יפה יכול הת"ח להזדקק במתנה זו יעש"ב: ועוד איכא טעמא אחרינא הכא בנ"ד דזכתה אחותה מרים במתנה הנז' מטעם מצוה לקיים דברי המת דאיתא אף בבריא וכמו שפסק מרן בש"ע ח"מ סי' רנ"ב. והכא מעידין בגודלן בפסק הבא מאת מע' רבני מערבא העי"א דמלבד הסילוק והזיכוי הכתוב בשטר התנאים בקנין וש"ח וכבר כתבנו דכוונת הזיכוי הכתוב בשטר התנאים הוא שזיכו לה כל הנכסים ע"י אחרים ע"י קנין סודר וכסברת מרן ומהרימ"ט ז"ל ודעימייהו אף גם זאת צותה בשעת פטירתה שתתקיים המתנה ויתנו כל נכסיה לאחותה מרים מלבד השיור ככתו' בשטר התנאים. וכבר כתב מרן ז"ל בב"י שם שכתב בשם הריטב"א ומשם הרא"ה ז"ל דאפי' לא הוציא המעות מתחת ידו כל שציוה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות וקבל עליו או שתק יש בו משום מצוה לקיים דברי המת יע"ש. ועי' לה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ל"ט שהק' על דברי הרמז"ל דבפ' כ"ב מה' מכירה וכו' ותי' מה שתירץ. וכתב עוד וז"ל א"נ יש לפרש דבריו ז"ל מטעם דמצוה לקיים דברי המת כדאמרי' בסו"פ מציאת האשה דכופין את היורשים ואע"ג דלר"ת ז"ל לא אמרי הכי אלא כשהשליכו מחיים ביד אחר וכו' הכא עדיף טפי שהקנהו מחיים בלשון נדר וציוה היורשים עלייהו מצוה עליהם לקיים דבריו יעש"ב. ובסי' כ"ג הכריח דמלד"ה נאמר במצווה ליורשיו מההיא דאיתא בגיטין די"ד אמם של בני רוכל שאמרה תנו כבינתי לבתי וקיימו חכמים את דבריה מטעם דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמו והק' הוא ז"ל דילמא דמה שקיימו את דבריה הוא מט' מלד"ה אלא ודאי דלא נאמר מלד"ה אלא במצוה ליורשיו יע"ש. ועי' להרב הכנה"ג בח"מ ח"ב סי' רנ"ב בהגהב"י אות ך' שכתב משם עצמו שכתב בתשו' [ולא ציין באיזה מקום] בלאה שאמרה בעוד בריאה לראובן ובעד תכשיטי בתי וש"מ כבר הפרשתי לה ג' מאות גסים שהם אותם אשר בידך כדי להרויח בעד הנערה ומתה אף אם לא קנתה הנערה מחמת הדין כופין את היורשים לקיים את דבריה משום מלד"ה ול"מ אם כשהשלישם מתחילה לבתו דלכ"ע כופין משום מלד"ה אלא אפי' לא השלישתם מתחי' ביד ראובן בעד הנערה יכול ראובן להחזיק במה שבידו בעד הנערה מטעם קי"ל עכ"ל:

ואחר החיפוש מצאתיה בתשו' בעי חוי בח"מ ח"ב מח"א סי' קס"ו ועי' לה' שמחת יו"ט סי' כ"ט ד' קי"א ע"א יע"ש. ודון מינה לנ"ד שהקנתה בעודה בריאה כתחז"ל באופן המועיל לפו"ד וגם שציותה להבעל שהוא היורש ושתק וסבר וקביל. הא ודאי דכופין את היורשים לקיים דבריה וזו אינה צריכה לפנים ודרך אגב ראיתי לה' משכנות הרועים באות מ' בד' קצ"ב ע"ב שחקר דלמה תקנו חז"ל דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמו מאחר דקי"ל מלד"ה ואפי' בבריא. ותמיהני איך לא זכר שר מ"ש רבינו ירוחם במישרים, נתיב כ"ד כמה חילוקי דינים בין הך תקנה דמלד"ה לההיא דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו באמת תימה:

אסוף דינא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דשער מתנה הזה דנ"ד הבא בשאלה שריר וקיים ולית נגר דיפריקיניה מכל אלין טעמים שכתבו רבני מערבא ראשי אלפי ישראל על ארץ רבה העי"א ובהצטרפות איזה סניפים שכתבתי לפקע"ד בקיצור נמרץ כי הנח'ץ השיאני כלה מעשיך מעשה אצבעותיך זוהי סיבה כי באתי אחרי הקוצרים מדלג על ההרים וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעבדו ולעשות רצונו כרצונו ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט כא סי' יש"א ברכה הי"ו סובב הולך על תשו' מו"ר ז"ל שנדפסה בספר בני בנימן סי' י"א י"ב י"ב:

תוכן העניינים

שות שמחה לאיש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה