שות שמחה לאיש· רבי יעקב שאול אלישר
אה"ע · סימן טו
הנני ב"א להשיב מפני הכבוד למע' הרב המופ' רב משרשייא כש"ת יוסף בורלא נ"י שנשאל בנערה אחת שיצא קול בעיר שהיא מקודשת ושלחו ב"ד שבאותו העיר והרב הנז' הי"ו היה עמהם ואמרו למקדש שצריך שיביא העדים שיעידו בפני ב"ד הצדק איך היה הענין של הקדושין והלך המקדש והביא העדים בפני ב"ד הצדק אברהם אמתאלי ומסעוד טבול ואחרי האיום והגיזום כדחזי העיד העד הא' בזה"ל. יום א' בערב אני הולך בשוק ופגע בי סעדיא גנון ובקש ממני שרוצה לקדש בתולה אחת ושאהיה אני עד על הקדושין והראה לי טבעת אחת ולא ראיתי ובלילה בשעה י"א בא סעדיא להקאפ'י ואתו עמו מסעוד טבול ויצאנו שלשתינו מהקאפ'י לטייל והלכנו לקאנטינא ושתינו מים שרופים ואח"כ הלכנו דרך מבוי אחד למעלה ובחזרתינו דרך מבוי א' למטה ברחובה אחת שם ראינו מרחוק ב' נשים מתעטפות והולכות בלילה ובראותם אותנו עמדו במקומן וכשהגענו אצליהן עמדנו עמהן וסעדיא הנז' ומסעוד הנז' התחילו לדבר עמהן ותכף סעדיא הנז' התחיל לומר הרי את מקודשת לי בטבעת זאת ומסעוד הנז' אמר לו הנוסח והוא אמר. ואני לא ראיתי לא תפיסת יד ולא במה שקדש אותה כלל אם בטבעת או במטבע כי הייתי מעט שיכור ונצטערתי שלא הייתי רוצה להעיד בדברים כאלו והי"ט שלא נתתי דעתי על הדבר ומעולם לא הכרתי הבת הזאת כלל עד שבאה לדור בשכונתי אז אמרו לי שהיא הבתולה שנתקדשה ע"י. וגם בשעת הקדושין לא ראיתי פניה כי היתה היא מעוטפת הרבה ע"כ הגיעו דברי העד הא'. וזה נוסח עדות העד הב' בזה"ל הלא תדעו שאני הייתי יושב בקאפ'י ובא סעדיא וכה אמר לנו נלך לטייל והלכנו אני וסעדיא ואברהם העד הנז' ושתינו מים שרופים בקאנטינא והלכנו עד רחובה אחת ושם ראינו האם היא ובתה עומדת ועמדנו אצלם ואמרה האם להבת תקבלי קדושין מיד סעדיא והבת לא היתה רוצה שהיתה מתפחדת מדודה ואמ"ל אמה לא תפחדי. וסעדיא הנז' תפס ידה ודומה כמי שהניח לה דבר ולא ידעתי מה נתן בידה ואמ"ל הרי את מקודש לי במטבע וכו' ומעולם לא הראה לי סעדיא המקדש מה הם הקדושין שנתן בידה. ואח"כ לקחה האם הטבעת מיד בתה ואמרה ראו טבעת זו שנתן בידה אם שוה ולא ידעתי אם הוא כסף או זהב או נחשת אז אמרתי להמקדש שצריך שיאמר בטבעת וחזר ואמר בע"פ בטבעת זו ע"כ הגיע עדות העד הב': וע"ז עלה ונסתפק רב הו"ד יוסף עיני"ט הי"ו כמה ספיקות. הא) כי יש הכחשה בין הב' עדים שהעד הא' אמר שתכף אמ"ל הרי את מקו' וכו' ולא ראה תפיסת יד וכו' והעד הב' העיד שראה שתפס ידה ודומה כמי שהניח לה דבר וכו' הרי שמעיד שראה תפיסת יד. ואת היותרת כי העד הא' העיד שאמ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת והעד הב' העיד שאח"כ ראה שנתן לה טבעת ובשעת האמירה אמ"ל הרי את מקו' לי במטבע עד שהשיג עליו שיאמר בטבעת אח"כ ואמר בטבעת הרי הכחשה שנייה. ב) ששניהם כאחד לא ראו נתינת הקדושין. ג) שהעד הא' לא הכיר את הבת המתקדשת. ד) שב"ד הצדק שאלו את העדים באיזה יום היי הקדושין ובאיזה חדש ושניהם לא ידעו לא באיזה יום ולא באיזה חדש. ה) שטוענת הבת ואמרה שהטעה אותם המקדש שאמר להם שהיה עשיר ונמצא עני. וע"כ אלין ספיקות פלפל בחכמה והעלה להצריכה גט ורוצה ממני אחוה דעי דעת קלה וכשאני לעצמי יעקב איש תם למה זה תשאל לשמי מי אנכי? ומי ביתי? ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי ובפרט אגב טרדאי עול הציבור והיחיד וב"ד הזמן השתרגו עלו עול צוארי הכשיל כחי מבקר עד ערב לא (יתנוני השב רוחי ומתי אעשה גם אנכי תשובה מאהבה כי נעים נאוה. ואולם דחקתי את עצמי לבקרים לרגעים ואהיה שעשועים לעשות רצונו חפצתי הנה באתי בקציר"ת האומ"ר מן השיטי'ם שנים. אך אם יום או יומים ללקוט שושנים נטעי נעמנים מפי קדושים וגאונים הלא בספרתם חדשים גם ישנים. וזה החילי בעזר צורי וגואלי:
תשו' ושב יעקב הגם שאול לדידי חזי לי טרם כל נבין ונדון בספק הד' שבא בשאלה שב"ד חקרו את העדים באיזה יום ובאיזה חדש ואמרו שאינם יודעים. הנה נר' בפשיטות דנדון כזה הוי דין מרומה שתתקדש אשה באישון לילה בלתי רצון דודה שהוא במקום אביה וגם בלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה במחשך מעשיו הא ודאי הוי דין מרומה ואליבא דכ"ע בעי דו"ח וכמ"ש הריב"ש בסי' רס"ו וז"ל ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שקדש אשה חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה בדרך ערמה וכו' יעש"ב. וכתב הרשב"א ז"ל באלפיו סי' אלף ר"ט דבדין מרומה ראוי לחכמים ולרבנים לדרוש ולחקור ולהוציא הדבר לאמיתו וכו' יעש"ב וכ"כ מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ב' כדברי הריב"ש ז"ל ואף שנדונו היה בת ת"ח עיניך הרואות בס' נדיב לב ח"ב סי' ה' שהוכיחו שם הרבנים שאף אם היא בת טובים הוי דין מרומה וראוי לחקור ולדרוש. וגם אי נימא דאינו דין מרומה ולא בעי דו"ח עכ"ז גם בדיני ממונות דלא בעי דו"ח אם חקרו הב"ד בשבע חקירות ואמרו העדים שאינם יודעים עדותן בטילה וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז שהאריך הרחיב ואסיק דגם בד"מ דלכתחי' לא יחקור הדיין את העדים באיזה יום ובאיזה חדש יען שלא תנעול דלת בפני לווין מ"מ אי איתרמי שחקר הדיין ואמרו אין אנו יודעים באיזה יום ובאיזה חדש כי הך דנ"ד עדותן בטלה משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימה יעש"ב:
ומעתה אם בד"מ אמרה הרב ש"ך ז"ל כ"ש וק"ו בנ"ד דהוי עדותן בקדושין דיש ויש כמה מרבוואתא דס"ל דעדות נשים הוי כדיני נפשות ובעי דו"ח דודאי אם נחקרו העדים ואמרו אין אתנו יודע באיזה יום וכו' הא ודאי פשי' דעדותן בטילה דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ונמצא דאשה זאת לא חלו בה ידים של קדושין כיון שבטלה עדות העדים ואף אם היא מודה שנתקדשה לא מעלה ולא מוריד כיון שאין כאן עדות. ואולם ראה זה דבר חדש אשר לא שערו ראשונים ואחרונים ז"ל מה שראתה עיני להרב נוב"י מ"ק ח' אה"ע סי' נ"ז וסי' נ"ח ובסי' ע"ב יצא לידון בדבר חדש דבעדות נשים אף אם נחקרו העדים ואמרו אין אנו יודעים לא נתבטלה העדות כיון דעי' הטעם דבטלה העדות הוא משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ונפקא לן מקרא דכתי' ועשיתם לו כאשר זמם ובעדות גטין וקדושין אי אפשר לעשות לו כאשר זמם יעש"ב שדחה כל ראיותיו של הש"ך וחיזק במעוז חילוקו מדברי התוס' וכמה ראיות כאשר עיני הרואה תחזנה מישרים. ודעת הריב"ש ז"ל בסי' רס"ו דאף בדין מרומה ואף אם אמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת והוא תנא דמסייע ליה להרב נוב"י ז"ל הנז'. והש"ך ז"ל בסי' ל' בח"מ סק"ה כתב דה"ה אם אירע שחקר הדיין או בקנסות או בדין מרומה ואמר אחד מהם איני יודע עדותן בטלה דהו"ל כעדות שאי אתה יכול להזימה סיים בדבריו ודלא כהריב"ש ז"ל סי' רס"ו וע"ש והב"י והב"ח הביאו דברי הריב"ש בסתם ולפעד"ן כמ"ש וצ"ע עכ"ל. ועי' לה' חתם סופר ז"ל בסי' קי"ג שדחה דבריו ז"ל הרב נודע ביאודה הנז' יע"ש. באופן דבפלוגתא מיתנייא גם בדין מרומה אם אמרו אין אנו יודעים אי עדותן קיימת או לא. פש גבן לדעת ולהבין אי דעת מרן ז"ל מסכמת להריב"ש או להש"ך ז"ל. הנה הש"ך הבין בדעת מרן דס"ל כהריב"ש יען הביא דבריו בסתם כמו שהבאתי דבריו לעיל:
ועוד חזה הוית למרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ב' שכ' ח"ל אבל יש מקום לבטלה מפני שהעד הא' אמר שאינו יודע אם שמעה היא תהי לי מקודשת ואם אינו ברור לו ששמעה אין כאן עדות שהרי זה מכחיש את חבירו בחקירות בדבר שהוא עיקר העדות עכ"ל. המבין יכין בדברי מרן ז"ל הק' דנקט עיקר שבטלה העדות מפני שזה מכחיש את חבירו וכו' תפוק ליה דבטלה העדות מפני שאמר האחד איני יודע בדבר דהוי בחקירות אל"ו מדנקט הך טעמא שא' מכחיש את חבירו מוכח דס"ל דאינו מתבטל העדות באמירתו איני יודע לבד. ועי' לה' באר מים חיים מוצירי ז"ל בתשו' אה"ע סי' יו"ד שהק' לדברי מרן הללו שסותר עצמו למ"ש בכ"מ בפ"ב מה' עדות שהק' על הרמז"ל שכתב בפ"א שמכלל הז' חקירות באיזה יום וכו' יתר על הז' השוות בכל שאם אמרו עליו שעבד ע"ז וכו' והק' עליו הרב כ"מ ז"ל דדוקא בשבע חקירות דבאיזה יום וכו' אם אמר איני יודע עדותן בטילה משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה כדמוכח בש"ס והניחה בצ"ע ע"ש. וא"כ נמצא דדבריו סתרי אהדדי דהא בתשו' נקט טעמא שהוא מכחיש את חבירו בחקירות בדבר שהוא עיקר העדות אעפ"י שאינו ממנין החקירות באיזה יום וכו' יע"ש שהניחה בצ"ע:
והנה הגם דעינינו הרואות שהק' הר' כ"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל והניחה בצ"ע לא מפני זה נימא דסתר דינו של הר"ם ופליג עליה אלא מצינן למימר דהקשה עליו אבל לענין דינא ס"ל כוותיה ולא דחה דבריו מהלכה ח"ו ואכתי אמינא דמרן ז"ל ס"ל כדעת הריב"ש ז"ל וכאמו"ל. ושוב מצאתי ראיתי למרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' ל' סק"ב דפסק בב' עדים אחד אמר חבית של יין וא' אמר חבית של שמן עדותן בטילה שהרי הוכחשו בדרישה עכ"ל. והרי הכחשה זו אינה בחקירות ואין בא לידי הזמה ועכ"ז פסק דעדותן בטילה ואפשר דטעמא משום דהוי הכחשה בעי' המעשה והיא סברת הרמז"ל הנז"ל וכ"כ הרב או"ת שם בסי' ל' יע"ש:
ואולם לפקע"ד נראה לי לתרץ דברי מרן ז"ל כי היכי דלא נסתריה דידיה אדידיה והוא עפ"י מ"ש בהגהמ"י דסנהדרין ופסקה מרן ז"ל בח"מ סוס"י כ"ט וז"ל ואע"ג דלא ראינו אינו ראיה היכא דתרווייהו כי הדדי ואמר הא' לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראיתי והו"ל הכחשה בעיקר המעשה. וא"כ אף בנדון מרן בתשו' הנז' באומר עד אחד איני יודע אם שמעה האשה כשאמר לה תהי מקו' לי הו"ל כאומר לחבירו שגם אתה לא ידעת אם שמעה האשה מאחר כי שניהם בהדי הדדי היו שם בשעת הקדושין ומכחישו בדבר שהוא עיקר המעשה ומ"ש שהרי מכחיש את חבירו בחקירה צ"ל בדרישה וכמ"ש מרן בש"ע סי' כ"ט כנז"ל. ועי' להכנה"ג בח"א דח"מ סי' כ"ט הגהב"י אות ל"ז שהביא משם הרלנ"ח והר"ח באסאן ז"ל שהדין שהוא באומר לא ראיתי כן הוא הדין באומר לא שמעתי יעי"ש. ואם כן מדברי מרן הללו שבתשו' אין נסתר מחמתו זה נלע"ד פשוט. ובפרט שכבר הוכחתי בדעת מרן ז"ל דלדינא ס"ל כהרמב"ם ז"ל הגם שהקשה עליו וכמובן:
אלא דאם כנים אנו בזה דלפע"ד הוא האמת דמ"ש מרן ז"ל בתשו' דכיון דעד הא' אמר איני יודע אם שמעה וכו' (מכחיש את חבירו) בטלה עדותן וכוונתו למ"ש בסי' כ"ט דבאומרו איני יודע אם שמעה וכו' מכחיש את חבירו בעיקר העדות כאילו אמר לו וגם אתה לא ידעת אם שמעה וכו' א"כ ליכא למישמע מידי מדברי מרן ז"ל הללו כמאן ס"ל היכא שחקר הדיין באיזה יום וכו' ואמרו העדים שאינם יודעים אי כהריב"ש ס"ל דעדותן קיימת או כהר' ש"ך ז"ל. זולת ממה שהביא ס' הריב"ש ז"ל בסתם ולא חלק עליו כלל מוכח דכוותיה ס"ל וכאשר כ' הרש"ך ז"ל והוכיח כן וכאמו"ל: ולא נכחד עצמי ממה שראתה עיני למרן ז"ל בתשו' סי' ד' שכתב וז"ל ואעפ"י שכתב הריב"ש דאין בודקין עידי נשים בדו"ח וה"ה לכל דיני קדושין וגרושין וכ"כ הרשב"א בתשו' מי יקל ראשו באיסור ערוה החמו' נגד כל הני רבוואתא המצריכים דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות עכ"ל: נקוט מהא דדעת מר"ן ז"ל להצריך דו"ח בעידי קדושין וא"כ מצינן למימר שאם נחקרו העדים ואמרו שאינם יודעים באיזה יום באיזה חודש דעדותן בטילה כמו בדיני נפשות. אבל המתבונן היטיב יתבונן דלא אמרה הרב ז"ל דבעינן דו"ח אלא דוקא להחמיר לו' דכיון שלא נחקרו העדים בנדונו יכולים לחזור ולהגיד כיון דבעי דו"ח ועי' להכנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות נ"ח בשם ה' בעל ההשלמה ועי' באות ן' מה שיצא לחלק הכנה"ג ז"ל דחילק בהכי יע"ש. ודון מינה לנ"ד שבמחלוקת הוא שנוי דלד' הש"ך ז"ל כיון שאמרו העדים שאינם יודעים עדותן בטילה יען בעי' עדות שאתה יכול להזימה ולד' הרב נוב"י ז"ל עדותן קיימת כיון דליכא ועשיתם לו כאשר זמם מי יקל ראשו לפוטרה בלא גט מספק וכאשר העלה ה' החבי"ב ז"ל שם באה"ע סי' מ"ב הגהב"י ס"ק ן' שאם היא קולא שאם אנו אומרים דעדותן בטילה תנשא לאחר ולא נחוש לקדושין חיישינן לדברי האומר דעדותן קיימת אעפ"י שאמרו אין אנחנו יודעים וצריכה גט מספק. ועי' לה' דבר משה בחא"ה סי' ז"ך שכתב וז"ל ולענין מעשה ראוי לפסוק כדעת מרן וניזיל לחומרא דבמקום דחזינן דהעדים מחזיקים להאשה בחזקת מקודשת ואי עבדינן דו"ח מקילינן להתירה לשוק יש לפסוק כמ"ד דאין צריך דו"ח והרי היא מקו' גמורה ואי חזינן דכפי עדות העדים אינה מקו' ואי עבדינן דו"ח יהיו קדושיו קדושין יש לפסוק כמ"ד דבעי' דו"ח יע"ש ועי' בס' חשק שלמה בח"מ סי' ל':
ועין רואה לה' בית יאודה עיאש ז"ל בתשו' ח"מ סי' ו' דע"ט ע"ג שדחה דברי הש"ך ז"ל והעלה דאף אם נחקרו העדים ואמר אחד איני יודע עדותן קיימת יעש"ב. וכן חזיתיה לרבינו בצלאל בתשו' סי' ה' שכ' דבדיני ממונות לא חיישי' לס' הרא"ה והריב"ש ז"ל ועדותן בטילה ומיהו בערוה החמורה ראוי לחוש לדבריהם ואין להוציאה בלא גט עכ"ל. ומדבריו אלו למד הרב דברי יוסף אירגאז ז"ל סי' ע"ו להיכא שנחקרו העדים ואמר אחד מהם איני יודע דלדעת הריב"ש ז"ל עדותן קיימת דבערוה החמורה ראוי לחוש לדבריו להצריכה גט ודלא כהש"ך ז"ל יע"ש. אך סיים בדבריו ז"ל וז"ל א"נ משום העד האחד אין לבטל עדות העד השני עכ"ל. מדבריו אלו מוכח דמ"ש הריב"ש דאם אמר הא' איני יודע דעדותן קיימת הי"ט משום דאיכא למיסמך אעדות האחד שאמר שיודע ומשו"ה לא מבטלינן עדותו משום עדות הב' שאמר איני יודע. מינה דאם שניהם אמרי אין אנו יודעים מוכח מדבריו דבטלה עדותם אפי' לד' הריב"ש ז"ל ודעימיה כן משמע להדיא מדבריו ז"ל באין תפונה. ולדידי דבר זה הוא חדש ממש אשר לא שיערו ראשונים כמלאכים ז"ל. והנני לדון לפניו בקרקע דמאי שנא כשאומר אחד איני יודע להיכא שאמרו שנים דהלא עיקר הטעם דאם אמר איני יודע דעדותן בעלה הוא מפני דבעינן עדות שאתה יכול להזימה והיכא דאמר אחד איני יודע נמי אין אתה יכול להזימה דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו שניהם כדאיתא במס' מכות ד"ה ע"ב ובפרק היו בודקין דמ"א ע"ב יע"ש וא"כ מה יועיל ומה יציל העד הנשאר דכיון דאמר אחד מהם איני יודע הרי עדותם בטילה. ואם כוונתו דנשאר עדות הא' ותהיה מקודשת בעד אחד דהיא ס' הסמ"ג והרא"ם דס"ל דאיכא למיחש לקדושי ע"א. הא ודאי בורכא היא ואי אפשר לפרש כן בדבריו חדא דכבר מילתינו אמורה היכא דהא' אמר איני יודע בטלה עדותם לגמרי וכמובן. ותו דהוא ניהו ז"ל לקמן סתר חששא זאת דלא חיישינן לקדושי ע"א כאשר יראה הרואה בדבריו ז"ל יע"ש סו"ד דבריו הללו לא זכיתי להבינם:
העולה מהמקובץ דראוי לחוש לס' הריב"ש ז"ל וכל הגאונים הנז"ל דאף שאמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת להצריכה גט:
עתה הבא נא אב"א לראות עיקר העדות שהעידו העדים שאברהם העד העיד שסעדיא ומסעוד הם התחילו לדבר עם האם ובתה ותכף סעדיא התחיל לומר הרי את מקודשת לי בטבעת וכו' ומסעוד היה אומר לו הנוסח ולא ראיתי לא תפיסת יד ולא במה שקדש אותה כלל אם בטבעת אם במעות כאופן שלא ראה הנתינה כלל ואמר ולא נתתי דעתי לדבר באופן שלא ידע ולא ראה נתינת הקדושין וגם לא הכיר הבת המתקדשת כלל. וגס העד הב' מסעוד העיד שסעדיא תפס ידה ודומה כמי שהניח לה שום דבר ולא ידע מה נתן בידה ואמ"ל הרי את מקו' לי במטבע וכו' ואח"כ ראה יוצא הטבעת מתחת יד אמה שאמרה זה הוא מה שנתן בידה ראו טבעת זאת אם שוה ולא ידע העד אם היה כסף או זהב או נחשת ואז אמרתי לסעדיא שצריך שיאמר בטבעת זו וחזר ואמר בפיו בטבעת זו לא שחזר ליתן. הטבעת בידה ולומר לה הרי את מקו' וכו'. וא"כ נמצא לפי דברי העדים שגם המה לא ראו כלל הנתינה וכל שלא ראו הנתינה נראה ודאי דאין כאן חשש קדושין וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תש"ף וגם בסי' אלף קצ"ג נשאל שאלה דסי' תש"ף והאריך למעניתו דצריך בעידי קדושין ראיה וידיעה וראיה בלא ידיעה לא מהני מידי ואסברא לן היכי דמי ראיה בלא ידיעה בד"מ כגון שנתן אחד לחבירו בפני עדים מנה וראו העדים איך נתן לו בפניהם מנה אכל לא ידעו אם הם הלואה או לפקדון או למתנה וכשיתבענו בפני ב"ד ויביא העדים שראו שנתן לו מנה הלא יכול לטעון המקבל למתנה נתן אותם לי וכיוצא ומה יועיל עדות העדים. וידיעה בלא ראיה היא השאלה שנשאל עליה הרשב"א ז"ל שהיו העדים אחורי הגדר ושמעו שקדשה וראו האתרוג יוצא מתחת ידה אבל לא ראו נתינת האתרוג זהו ידיעה בלא ראיה. וכמ"ש מור"ם בהגהה בסי' מ"ב סק"ד בשם תשו' הרשב"א דסי' תש"ף ובתשו' סי' ל' דאפי' ששמעו העדים שאמר הרי אה מקו' לי בדבר זה ואח"כ יצא אותו דבר מתחת ידה כ"ז שלא ראו העדים כנתינה אינה מקו' כלל אעפ"י שבמעשה שנשאל הרשב"א היו הרבה אומדנות והוכחות שנתן לשם קדושין יע"ש שכתב משם הגהמ"י סוף ה' אישות סי' א' ובמרדכי פ' המקדש וכו':
ועינא דשפיר חזי לה' דברי יוסף אירגאז ז"ל בסי' טו"ב הביא ב' תשו' הרשב"א דסי' תש"פ וסי' אלף קצ"ג הללו דס"ל לעדים שלא ראו הנתינה ממש לידה אעפ"י ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ זה ואח"כ ראו אותו חפץ יוצא מתחת ידה אינה מקו' וכו' ומדברי הרשב"א ז"ל הללו דן במכ"ש היכא שראו הנתינה ולא שמעו מה אמר לה וכו' יעש"ב. הגם הלום ראיתי להרב כרם שלמה ז"ל בתשו' אה"ע סי' כ"ה דנדונו היה דהעדים שמעו שאמ"ל הרי אמק"ל אבל לא ראו הנתינה ונסתייע מתשו' הרשב"א דסי' תש"פ הנז"ל דאינה מקו' וכתב עוד וז"ל וגדולה מזאת כתב הרב מהרימ"ט ז"ל בח' אה"ע סי' מ"ג דאפי' אם העד האחד ראה נתינת הטבעת והב' לא ראה הו"ל כמקדש בע"א דאין חוששין לקדושיו. ושוב כ' וז"ל ואע"ג דנראה החולק ע"ז המרדכי בפ' האומר בשם הרא"מ ז"ל דהיכא דאחד מהעדי' לא ראה נתינת הטבעת אין לבטל הקדושין בכך וכו' מ"מ בנ"ד הב' העדים לא ראו הנתינה אין לחוש לקדושין אלו כלל לכ"ע:
ועוד כתב הרב ז"ל וז"ל אך את זה ראיתי לה' בית הגל ז"ל דכ' דבדיני ממונות כ' הטור בסוס"י צ' בשם הרמ"ה דדנין בידיעה כלא ראיה והרשב"א דימה דין קדושין לדיני נפשות משום דבר שבערוה צריך ב' וא"כ ק' על מור"ם דפסק כהרשב"א כאן שצריך ששני העדים יראו הנתינה ואם ראה עד אחד לבד אין חוששין לקדושי ע"א ואיך פסק מור"ם ז"ל דחוששין לעד אחד דאפשר דהרשב"א ז"ל ס"ל דאין חוששין לקדושי ע"א מאחר דהא בהא תלייא דאין חוששין לקדושי ע"א א"כ לא בעינן ידיעה וראיה ואי בעינן ידיעה וראיה ודאי דליכא למיחש לע"א ואם באמת כן הוא וכו' א"כ נראה דיש לחוש ג"כ בנ"ד וכו' וא"כ מאחר דרבים ונכבדים סוברים כן דחוששי' לקדושי ע"א הלא המה ר"ת ורבי' ברוך שהביא רבי' ישעי' וסמ"ג והרא"מ והתה"ד והרב המפ"ה מאן ספין ומאן רקיע לעשו' מעשה שלא להצריכה גט אך אמנם בנ"ד יודו הני רבוואתא ז"ל וכו' דהרי ע"כ לא קאמרי הסמ"ע ודעימיה דהמקדש בע"א חוששין לקדושיו וכיון שכן ה"ה נמי דבידיעה בלא ראיה חוששין לקדושיו וכו' דהא בהא תלייא היינו דוקא כששניהם מודים בדבר אבל אם אחד מהם מכחיש לעד אין לחוש כלל וכו' יעש"ב והנה חי' זה כתבו מור"ם ז"ל בהגהה וגם בתשו' סי' ל' יעש"ב. ודון מינה לנ"ד ששניהם מודים שנתקדשה וכמו שבא בשאלה שגם האשה מודית שקדשה רק שטוענת שהטעה אותה שאמר לה שהוא עשיר ונמצא עני א"כ בנדון כזה לא בעינן ידיעה וראיה וצריכה גט. וס' בית הלל אינו מצוי אצלי האמנם מה מאד אני תמיה על דבריו דנראה דאשתמיט מיניה דמר תשו' הרשב"א דסי' אלף קצ"ג דאלת"ה למה לו להביא עצות מרחוק מ"ש הטור בשם הרמ"א דבדיני ממונות דיינינן בידיעה בלא ראיה הלא הרשב"א ז"ל כ' שם בפי' באותה תשו' דבעדות קדושין בעינן ב' עדים שידעו ויראו הנתינה ממש ואסברא לן וז"ל תדע דבדיני ממונות אף שהעדות מתקיימת בידיעה בלא ראיה ובראיה בלא ידיעה ואמרי' ראיה בלא ידיעה כיצד וכו' יע"ש. וגם ק' לע"ד מ"ש דאפשר דהרשב"א ז"ל דאין חוששין לקדושי ע"א וכו' אמאי נקט בלשון אפשר הלא קורא בגרון הרשב"א דלית הלכתא כהסמ"ג דסברא יחידאה היא וכמ"ש. הרב ב"י ז"ל שכתב הרשב"א לאחד מן התלמידים וכו' והרב כרם שלמה ז"ל הביא דברי הרב ב"י הללו ולא השיגו לה' בית הלל הללו האמת אתמהה ובאמת המתבונן היטיב יראה וישכיל ויבין דהא בהא תלייא תדע שהרי הסמ"ג הוא שכתב בשם הרא"מ דחוששין לקדושי ע"א כרב פפא והוא ניהו דס"ל דאם עד אחד ראה הקדושין צריכה גט וצ"ל דטעמו משום דס"ל דחיישינן לקדושי עד אחד. אבל הרשב"א דס"ל דלא כהסמ"ג דאין חוששין לקדושי ע"א משו"ה ס"ל דצריך ששניהם יראו הנתינה ממש וזה פשוט: ברם דא עקא דחזיתיה להמרדכי בפ' האומר כ' בשם הרא"מ דחוששי' לקדושי ע"א ואם אחד מהעדים לא ראה הקדושין אין לבטל הקדו' ואילו בגיטין סוף פ' המגרש כ' כס' הרשב"א ז"ל דצריך שהעדים יראו הנתינה ממש כמשי"ר הרואה שם בדבריו. ולדידי הוא תימה. ואני אמרתי בעניי דמ"ש בגיטין דאם לא ראו הנתינה אין חוששין לקדושין היינו ששניהם לא ראו אבל אנה"נ אם אחד ראה אף שהשני לא ראה צריכה גט יען דס"ל דחוששין לקדושי ע"א והיא ס' הסמ"ג בשם הרא"מ ז"ל זה נלע"ד לתרץ בדוחק הגם דלשון המרדכי דגיטין לא כתב כן אלא בסתם וז"ל וגדולה מזאת שאם לא חזו שקדשה ממש אינה מקו' דדוקא בביאה אמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה משום דאש בנעורת וכו' יעש"ב ואם כונתו הוא דעיקר טעמו הוא משום ששניהם לא ראו לא הו"ל למנקט ההפך דדוקא בביאה וכו' יותר טוב הו"ל למנקט דדוקא בעד אחד שראה אמרי' דחיישינן לקדושי ע"א ומדלא נקט הכי משמע. דס"ל דאף בע"א שראה לא חיישי' לקדושיו והיא ס' הרשב"א ז"ל כנז' ונמצאו דבריו סתראי נינהו ולא עוד אלא דבפ' האומר כ' דכיון דראה הוכחות שאמת הדבר שנתקדש' אעפ"י שלא ראה הנתינה ממש חוששין לקדושיו מידי דהוה להיכא דלנה עמו בפונדקי דסברי ב"ה הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכו' ובפ' המגרש כתב איפכא דדוקא התם אמרי' הן הן עידי יחוד וכו' משום דאש בנעורת ואינה מהבהבת וכו' באופן דסתרי אהדדי מן הקצה אל הקצה ומהפך אל הפך:
ואולם זאת נחמתי כי ראיתי שם במרדכי פ' האומר שסיים בדבריו וע' בפ' המגרש תשו' הר"מ עכ"ל. משמע דמ"ש בפ' האומר הוא מ"ש הסמ"ג בשם הרא"מ ז"ל ומ"ש בפ' המגרש היא תשו' הר"מ ז"ל ופלגן בהדייהו. באופן מצינו דזו מחלוקת הגאונים הרא"מ והר"מ ז"ל ולא ראיתי לשום פוסק שנרגש בזה: ואחר החיפוש מצאתי להרב עצי ארזים בסי' מ"ב ס"ק י"ג שהביא משם הר' בית שמואל ז"ל שם בסי' מ"ב ס"ק י"ב שהק' להרשב"א ז"ל שהמרדכי כתב בפ' האומר דאפי' לא ראה הנתינה אין לבטל הקדושין בכך אם ראה דבר המוכיח יכול להעיד כאילו ראה גוף המעשה דהא אמרי' הן הן. עידי יחוד וכו' אבל הרשב"א בתשו' כתב דדוקא בביאה אמרינן הכי משום דיצרו תוקפו וכו' ובח"מ סוס"י ץ' כ' הטור בשם הרמ"ה דדיני ממונות מתקיים בידיעה בלא ראיה לפי"ז בקדושין ג"כ מהני בלא ראיה וכו' יע"ש. והיא כעין קו' ה' בית הלל ז"ל שהבאתי דבריו לעיל. והק' עליו הר' עצי ארזים ז"ל כמה קו' ואתיא מכללא דתקשי להמרדכי בגיטין וקדושין דדבריו סתרי אהדדי ויצא לתרץ וז"ל אלא נלע"ד דאין. כאן מחלוקת דהרשב"א וכן המרדכי דגיטין מיירי שהיא יודעת שהעדים לא היו יכולים לראות הנתינה ממש מידו לידה ולכן אף עפ"י שידעה שיש עדים כיון שידעה שאינן יכולים להעיד על הנתינה לא חששה לקבלן בתורת קדושין לכן אעפ"י שראו העדים אח"כ הטבעת בידה ועל ידי אומדנות והוכחות יודעים שקבלה ממנו מ"מ כיון שמתחי' לא היו יכולים להעיד והיא ידעה בכך הוי כהכמין לה עדי' אחורי הגדר שיכולה לומר לשחוק נתכוונתי וכו' אבל בקדושין מיירי שהיא אינה יודעת שהעד הב' לא היה רואה הנתינה ממש שהרי העד הא' ראה הנתינה ממש ואינה יכולה לומר שלשחוק קבלה שהיא חושבת בדעתה ששניהם ראו הנתינה ממש משו"ה כ' שפיר שאם גם הב' ראה דבר המוכיח שקבלה הקדושין יכול להעיד כמו בדיני ממונות עכ"ל יעש"ב:
והנה מ"ש דדברי המרדכי ז"ל סתרי אהדדי ממ"ש בגיטין למ"ש בקדושין אחר המחי"ר וגלגול מחילות כבר מילתי אמורה דבקדו' היא תשו' הרא"ם ובגיטין היא תשו' הר"ם ז"ל. וכן מצאתי ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בתשו' אה"ע סי' ה' שכ' דפליג הרא"ם והר"ם יע"ש וששתי ככל כל הון האמנם תירוצו שתירץ בעד הרשב"א והמרדכי דגיטין נלע"ד דהוא תי' נכון ואמיתי ומוסבר לכל בעל שכל. וכן בקדש חזיתיה להר' חוות יאיר ז"ל סי' י"ט שחילק מעין חילוק זה רק שבנדונו היה הענין לפני קהלה ועדה זולת שייחדו ב' יאודים וא' מהם היה קרוב להחתן וכו' כמו שיעי"ש: האמנם הרב חת"ס שם בסי' ק"א דיצא לחלק כחי' של הרב עצי ארזים ז"ל וז"ל מה שא"כ בנדון שלפנינו שהקדושין היו בפני שני עדים ונהי שהאחד לא השגיח מ"מ הם לא ידעו שלא ישגיחו וכו' וא"כ אפי' נתכוונו לשחוק הו"ל דברים שבלב והמעשה קיים יעש"ב:
ויש לי מקום עיון בדברי הגאון חת"ס ז"ל בתשו' סי' ק' ק"א ק"ב ק"ג אך מה אעשה שאין הפנאי מסכים עמי מרוב טרדותי גם עצמו מצוקותי לא ע'ט האסף בעהי"ת בל"ן אשנה פרק זה אם אוכל לפנות עצמי איגה"ב. נקוט מהא דמצאנו ראינו דבכי הך דנ"ד אפי' הרשב"א ז"ל יודה דחיישינן לקדושין כיון שאיש ואשה ראו העדים עומדים לפניהם ומזומנים להעיד ולא השגיחו שהעד האחד לא השגיח בנתינת הקדושין ולפי דעתם שב' העדים רואים ומסתכלים בסדר הקדו'. ומה גם דבנ"ד דאינם מכחישים לא האיש ולא המתקדשת היא האשה כלל ושניהם מודים שנתקדשה רק שרוצה האשה לחזור בה בטענה כנז"ל הא ודאי דצריך לחוש להצריכה גט וזו אינה צריכה לפנים ועי' להרב נודע ביאודה מ"ק באה"ע סי' נ"ח שהסכים כן להלכה דכיון שהאיש והאשה לא ידעו אם ישגיחו העדים או לא אף אם באמת כיוון לשחוק אין דברים שבלב מוציאה מידי מעשה יע"ש. ועי' לה' פתחי תשו' בסי' מ"ב ס"ק י"ג מה שהביא משם ס' המקנה דאפי' הרשב"א מודה בזה וגם כתב משם ה' בית מאיר דכתב כן בטעם הרשב"א ז"ל יעי"ש. ויען שאין הספרים הללו מצויים אצלי לא ראיתי הדברים בשרשן:
ואולם זוהי שק' חזות קשה כי הרואה יראה לכל הגאונים הנז"ל כולם פה אחד הם המדברים באופן שהעדים ראו הטבעת ביד המקדש ותכף ראו אותו יוצא מתחת יד האשה אזי אמרי' כיון שהעדים היו מצויים שם והמקדש והמתקדשת לא עלה במחשבתם שהעדים אינם משגיחים בשעת הנתינה ואדרבא בדמיונם שהעדים הם עומדים לראות שמקדש אותה בכי הא דנ"ד דלא ראו העדים ביד המקדש לא טבעת ולא שום דבר כלל אלא העד האחד ראה תפיסת יד וכמדומה שהניח דבר מה בידה והעד הב' גם הוא לא ראה תפיסת יד רק שמעו שניהם שאמר לה הרי את מקודשת לי וכו' ולא אמר בטבעת רק במטבע זה ואח"כ ראה האחד שאמה הוציאה מתחת יד בתה הטבעת והראתה להם שיראו אותו והם לא ידעו אם הטבעת היה זהב או כסף או נחשת בכי הא לא אמרו הגאונים ז"ל לחוש בקדושין כאלו ומה הועילו כל דברינו לנ"ד מאחר שלא ראו הטבעת ביד המקדש קודם הקי' ואח"כ הטבעת עצמו ראו אותו מתחת יד הכלה לומר באומדנא ברורה שבודאי נתקדשה היכא ששניהם מודים ובאופן לא ראיתי לשום פוסק שחשש לקי' כאלו כלל אעפ"י ששניהם מודים הו"ל כמקדש בלא עדים שאין חוששין לקידושיו והגם כי העד הא' העיד שבשעה שהזמינו להעיד על הקדושין הראה לו טבעת אחת הכוונה שבזה הטבעת רוצה לקדשה האמנם בשעה שקדשה הוא היה אומר שהיה מעט שיכור ולא הרגיש לא בנתינת הקדושין ולא בטבעת שנתן בידה אם הוא הטבעת שהראה לו מבעוד יום או דבר אחר כלל. ואף לפי דברי הרב תה"ד ז"ל בסי' ר"ז שפסק שיש להחמיר היכה ששלח לה סבלונות הגם שלא היו עדים בשעה שניתנו הסבלונות ליד הכלה עכ"ז מחמיר הרב ז"ל להצריכה גט ופסקה מור"ם ז"ל באה"ע סי' מ"ה יעי"ש. מ"מ הצריך שיהיו עדים בשעה ששלח הסבלונות ובהכי הוא דאמר הרב ז"ל דדמי להיכא דלנה עמו בפונדק דאמרי' הן הן עידי יחוד וכו' וביאר שם הטעם דכיון דחזקת שליח עושה שליחותו ודאי עשה שליחותו כאשר ציוה המשלח יעי"ש:
והאמת כי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ד נשאל בעד אחד שראה הקדושין ועד אחד לא ראה והצריכה גט מכמה טעמים הטעם הא' הוא מאחר שהיא יודעת שהיו שם עדים אף אם לא ראה העד האחד מקודשת וכו' והט' הב' הוא מטעם דחוששין לקדושי עד אחד כס' הסמ"ג וכו' יעש"ב שלא הצריך ראיית הטבעת ביד המקדש בתחילה. אמנם הרואה יראה שיש סניפים וטעמים אחרים כמו שיראה הרואה שם משא"כ בנ"ד דחוששין לקדושי עד אחד ליתא בנ"ד שגם העד האחד לא ראה מסירת הקדושין מידו לידה כההיא דהתשב"ץ ז"ל דעכ"פ עד אחד מעיד שראה נתינת הקדושין ממש. וכבר הרב יד אהרן ז"ל תמה עליו יע"ש:
באופן כי לבי מהסס הרבה בענין הקדושין הללו דאף שהחזקתי כל הריעותות הנופלות בנ"ד יסדתי זרועותיהם מ"מ בסניף זה לא מצאתי יסוד חזק לתומכו ולסעדו ולהצריכה גט זולת מספק ולהסיר הלעז ולפרסם התרתה וכמ"ש הרב בצלאל ז"ל בסי' ה' דחוששין ללעז ואמטו"ל צריכה גט והביא ממ"ש המרדכי בפ' אחד דיני ממונות דהשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז וכו' יעש"ב:
ועל מה שבא בשאלה שלא הכיר אותה העד האחד כבר כ' הרב ישועות יעקב ז"ל באה"ע סי' מ"ב ס"ק ו' שיש לי חבילות של ראיות שאפי' לא הכירו בה העדים היא מקודשת נגד ס' המבי"ט ז"ל יעש"ב. ועל הטענה שטוענת הכלה ואמה שהטעה אותם שאמר להם שהוא עשיר ונמצא עני עי' להתשב"ץ ח"א סי' ק"ל שדחה טענה זו בשתי ידים יען הוי דברים שבלב יעש"ב:
אסיפא דמלתא אמינא דראוי והגון להצריכה גט באין תפונה משום חומר ערוה וכאמו"ל וכאשר העלה רב הו"ד יוסף עינינ'ו יצ"ו מהטעם שכתבתי לע"ד. והאל ברחמיו יצלינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר:
הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכה הי"ו: