שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן קפג
שאלה ראובן יעצו שמעון להפריש מעשר והכל בחשבון ע"י פנקס ואמר לו שלא יעשה נדר וקבל עליו שיהיה בלי נדר וכן בפנקס כתוב כזה פנקס מוצא למעשר בלי נדר כי אם ברצוני הטוב אם ארצה ואם לא ארצה בכל דבר ודבר. ועתה מפני יוקר השערים ועוד כי תלו ביה טפלי נתחרט כמעט לאונסו ובא להתיר ע"י שלשה האם צריך התרה או לא ואת"ל צריך אם מתירים לו לכתחילה או לא. ואת"ל מתירים אם מה שמחוייב בו עפ"י חשבונו בפנקס חייב לשלמו לעניים או יכולים להתיר לו גם בזה לכתחילה כיון שלא באו ליד הגזבר וגם הוא עדין לא הפרישם בפועל רק בכח החשבון:
תשובה הנה עיקר מה שיש להסתפק בזה נחלק לסוגים אלו א) אולי לא מהניא אמירתו וכיון דנהג לעשות מצוה הגם שלא הוציא זה בתורת נדר מפיו הוי כנדר ואמירתו בלא נדר לא מהניא ליה רק אם בכל פעם ופעם אומר בלא נדר או גם אם יאמר בכל פעם לא מהני וצריך לעשות תנאי תחילה ב) אולי באיזה פעם קיבל עליו בנדר והוציא זה בשפתיו וחזר בו ממה שאמר בלא נדר ולאו אדעתיה ג) גם אם נאמר דאין כאן נדר מ"מ הוא עושה ואינו יכול לבטל וגם אין מתירין לו זה דומיא דנדר שחוק וסייג לדבר מצוה וכיוצא ד) אם מה שמחוייב ע"י חשבונו יכולים להתיר לו או חייב לשלם:
והנה ראיתי למרן ז"ל ביו"ד סי' רי"ד ס"א שכתב דהרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים לסייג ופרישות יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה ולא לעולם ע"ש ומשמע מזה דכשאומר כן בתחילת הנהגתו סמכינן ע"ז ואין חוששין לא מצד דנהג כן ולא מצד דשמא חזר בו מזה ונדר אח"כ ולא מצד דהוי דבר מצוה ואינו יכול לבטלו אלא דבנ"ד לא אמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה והגם דבכתיבת הפנקס כתוב כנז"ל אולי אין זה מספיק אם מצד הלשון שאינו כמ"ש מרן בש"ע ובב"י אם מצד דזה רק בכתב ולא בעפ"י [עי' להנובי"ק יו"ד סי' ס"ו והחת"ס יו"ד סי' ר"ך רכ"ז בענין כתיבה אי הויא כדיבור ואף להחולקים שם נר' דהכא מודו דלא כתיב בזה ,,שבשפתים'' וגם לפמ"ש הנובי"ק דאף להרמב"ם דל"מ הגדה בכתב מ"מ מודה דבשעת כתיבה חשיב שבועה ע"ש א"כ ה"נ כן וע' בתשו' רעק"א ח"א סי' כ"ט ע"ש] וראיתי להלבוש ז"ל שכתב דלא כתב כן מרן אלא לדעת יש מי שאומר שבסעיף הנז' אבל לסברא הראשונה סגי כשיאמר שאינו מקבל בנדר ע"ש וכ"כ מרן סי' ר"ג ס"ד] וא"כ לדידן דבתריה דמרן גרירין שסתם דלא כיש מי שאומר הגם דלכתחילה מיהא כתב מרן וגם יאמר וגו' לצאת ידי כל הדיעות לכתחילה מ"מ בדיעבד גם אם לא אמר שרי וכ"ש דגם מור"ם נר' דדעתו כן שהרי כתב שהמנהג כסברא ראשונה ועוד דדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אינו אלא איסור דרבנן וא"כ יש לפסוק כהמתירים דסד"ר לקולא וכמ"ש ה' שיורי ברכה ז"ל בשם מהר"ש עמאר [שם אות א'] וזה עצמו נ"ל טעמו דמרן דלא חייש שמא אח"כ נדר או שמא נהג כן ע"ד לנהוג כן בתור נדר דהו"ל סד"ר ולקולא. או משום דאמרינן דודאי אדעתא דמה שאמר בראשונה נהג וכ"ש בנ"ד דצוהו המיעץ שלא לעשות נדר וקיבל אדעתא דהכי ופירש בפיו ובכתב כן וגם סמך ע"ז כמה פעמים כשהוא מסתפק הא ודאי דאין לחוש בזה כלל וא"ץ התרה. וכן זכורני דהמנהג פשוט לומר על כל דבר בלא נדר לבד. וכן נראה מדברי בעלי המוסר והאחרוני' שמזהירים ע"ז ומשמע דנקטי דזה לבד סגי לזה וכאמור וליתר שאת ולצאת דעת יש מי שאומר יתירו לו שאם באולי נדר הנה זה מתחרט בו מעיקרו וכן בפתח שאם ידע שישתנה הזמן לא היה נודר אם איתא שנדר:
ובענין מה שמחוייב בו ע"י החשבון הנה מרן ז"ל ביו"ד סי' רנ"ח ס"ו כתב דהנודר צדקה אינו יכול לחזור בו אא"כ נשאל לחכם והתיר לו ואם הגיע ליד הגבאי אינו יכול להשאל עליו ע"ש ומדתלי בגבאי משמע דגם דהופרש ועדין הוא ביד הנודר יכול להשאל עליו וכ"ש אם לא הופרש כנ"ד רק דנדר בפיו או שרשם בפנקסו מה שחייב לשלם או שעשה חשבון ההכנסה וממילא מובן כי חייב הוא לשלם המעשר מזה:
אלא דראיתי להרדב"ז ז"ל בישנות סי' קל"ד שכתב דלהרשב"א יכול לחזור בו דיד עניים כיד הדיוט (וא"ץ אפי' התרה כיע"ש) אבל אין סברתו מחוורת דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכל גאיני עולם ראשונים ואחרונים חלוקים עליו בזה ולכך הדבר ברור שאין יכול לחזור והדבר ברור שאם נשאל והתירו לו הוא מותר אבל חכם המתיר לו נדרו חייב נידוי וכ"כ בהדיא המפרשים וטעמא מפני שמפסיד את העניים ומ"מ הנדר מותר ע"ש והב"ד הפת"ת סי' רנ"ח ס"ק ח' ע"ש ובתשו' חכמי בבל הובאה ברב פעלים ח"א יו"ד סי' ט"ל כתבו דהיינו דוקא שם שכבר נתחייב אבל בנ"ד שמתירים לו קודם שישתה דעדיין לא נתחייב אפילו הרדב"ז מודה דיכולים להתיר לו ע"ש וכ"ן דעת ה' עצמו שם שכתב בתשובתו על דבריהם דבשלמא אם נתיר לו קודם שיתחייב י"ל אין כאן מיחוש משום התרת נדר צדקה כיון דעדיין לא נתחייב אבל אחר שישתה איך נתיר לו לכתחילה ע"ש ומוכח מזה דס"ל ז"ל לחלק חילוק זה דאל"ך היל"ל דהא גופה מנא לכו והגם דכתבה בלשון י"ל היינו משום דלא נמצא חילוק זה מבואר אבל עכ"פ מסתבר הוא וכן יורה לשונו שכתב אין כאן מיחוש וגו' וכן מוכח ממסקנתו שם דמתירים לו קודם שישתה אלמא בכי הא לא דיבר הרדב"ז ז"ל ושפיר מתירים לכתחילה כיון דלא נתחייב נראה דכל השקו"ט בנדון הר"ף ז"ל דיליף מיניה לנד"ד אינה על מה שנתחייב לפי חשבונו אלא על העתיד שעדין לא נתחייב דבמה שכבר נתחייב לכאורה דומה למה שכבר שתה ועיין לקמן בסוף התשובה]. עוד נל"ל דלא כתב הרדב"ז רק במי שהוא עשיר ואם יתירו לו יפסידו העניים אבל בנ"ד דהוא עצמו דחוק לפרנסתו ודאי דפרנסתו הוא ופרנסת אנשי ביתו קודמת לכל ובכה"ג מתירים לו לכתחילה וכ"נ מדברי מרן סי' ר"ג ס"ג ועי' להישי"מ ח"ב סי' ק"ד] וכן מוכח מדברי הרשב"ץ ח"ב סי' קל"א שכתב דכה"ג מתירים לו ולא חשש בזה משום הפסד עניים כלל ש"מ דבכה"ג אין לחוש וצריך לחלק כדאמרן דבכה"ג גם הרדב"ז מודה או דהרשב"ץ פליג אהרדב"ז וא"כ נקיטנן כהרשב"ץ חדא דספיקא דרבנן הוא ולקולא ותו דהרשב"ץ קשיש מהרדב"ז טובא וג"כ י"ל דגם הרדב"ז אלו ראה דבריו הדר ביה. וכ"ן מדברי ה' רב פעלים סי' מ"ה שלא נסתפק בנדונו מכח דברי הרדב"ז כיע"ש. עוד נל"ל דבנ"ד שאמר בלי נדר וכמ"ש בפנקס גם הרדב"ז מודה דלא יש בזה שום חשש אם מתירים לו לכתחילה כיון דאדעת' דהכי הוא עושה וכאמור ובפרט לפמ"ש דגם התרה א"ץ רק ליתר שאת הצרכנוהו התרה ודאי דמודה הרדב"ז:
עוד נל"ל דמרן ז"ל לא ס"ל הא דהרדב"ז מדלא כתב זה והגם דנקיט לה אא"כ נשאל לחכם דמשמע כאלו מיירי בדיעבד נראה דנקיט כאן רק משום דנדרי צדקה לכתחילה אין נשאלים עליהם אלא מדוחק או דמשום דקאי על הבא לחזור לכן כתב שלא יוכל לחזור אא"כ נשאל כבר וה"ה דלכתחילה מתירים לו ועוד נ"ל דלא כתב הרדב"ז כן רק בנדר ממש אך לא בנהג מנהג בעלמא ולא הוציא נדר מפיו:
ומ"מ ליתר שאת נ"ל דמה שנתחייב בו עפ"י החשבון יוציאהו על בניו ובנותיו הגדולים משש אם יש לו דמעשר גופיה יכול להוציאו בזה כיון דאינו חייב בפרנסתם מדינא וכמ"ש בתשו' ה' בית דינו של שלמה ונדפס תוכנה בבני אברהם ודברי שמואל ע"ש או יוציאינו על יד על יד לעניים אם אין לו גדולים או גדולות כנז' או לעצמו ואם אין לו ועני הוא. ועל העתיד מתירים לו לכתחילה וכנדון התשב"ץ ח"ב סי' קל"א וה' רב פעלים וכאמור. זהו הנלע"ד אם כה יסכימו אתי הרבנים המורים הי"ו הכו"ח ביום ז' תמוז התרפ"ה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: