אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א יורה דעה › סימן קעד

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

יורה דעה · סימן קעד

סימן קעג

ג') ומה ששאלו האם הגבהת קצת מהריאה הוי בחוש הראות או בהשערה ואומד לפי קושי וחוזק הסירכה:

תשובה ודאי דהדבר מוגבל בחוש הראות ממש אם מדינה אם ממנהגא. אם מדינה דהגבהה זו עיקרה ויסודה הויא כשמוציא הריאה לחוץ כמ"ש השמ"ח ז"ל שם עוד כתבו שאפילו הוציא הריאה ומצא בה סירכה וגו' וסיים הקבלה הנז' דהיינו שלא יוגבה כלל מהריאה עי"ז ושאם הוגבה קצת מהריאה טריפה ע"ש. ובודאי דכל מעיין ישר יורה יורה דעל חוש הראות הוא דקאי ודבריו ז"ל נובעים מדברי מרן הב"י בשם ר"י הלבן מקור דין זה שכתב הכלבו בשמו דין ההגבהה. ואח"ז כתב בשמו דין הכנסת יד הבודק ומסיים עלה ולאחר שיוציאו הריאה לחוץ אם יראה אח"ך טריפות אחר אין לבדוק כי אם כמו שהעירותי מפי הגאונים ולא יותר והיינו על בדיקת ההגבהה ע"ש וכיון דעיקר ההגבהה היא אחרי כניסת יד הבודק וגו' ואחרי שהוציאו הריאה לחוץ והגביה שם הגבהה קצת וכל שהוא וביאר הב"ח ז"ל שלא יגביה האבר שבו הסירכה וכונתו כמ"ש השמ"ח שלא יגביה אפי' קצת מהאבר הנ' וכמו שכן משמעות פשט דברי הב"ח שלא שם גבול בדבר זה ודאי דעל חוש הראות קאי וזה ברור מאד לע"ד

והגם דראיתי להתה"ז ז"ל סי' מ"ט או ד' שאחר שהביא דברי ה' בני חיי ז"ל הנז' כתב וצריך הבודק להיות כל מעיניו וגו' שלא יגביה אותו האבר וגו' כי אם דוקא הסירכה לבדה וזה יוכל להכיר ולידע מכובד הסירכה דאם מרגיש יותר כבידות וגו' ידע ויבין שהגביה גם האונה או האומה עמה וכיון שלא נפסקה יחליטינה ויטריפינה וגו' ומשמע מזה דהוא ז"ל מבין דעדין הדבר מוטל לאומד ולשיקול הדעת כיעו"ש. לאחר המחי"ר לא נקיטנן כוותיה בזה כלל דנראה דנדחק בכל זה ממה שחשב דהגבהה תהיה בפנים בעת שהטרפש אינו פתוח כלל רק כדי הכנסת יד הבודק ואשתמיט ליה דברי מרן בב"י הנז' ודברי השמ"ח הנז' ולכן הוקשה בעיניו איך יכיר וידע השוחט כל זה ומפרש לה דזה ניכר ע"י כובד הסירכה שמרגיש אבל האמת אינו כן דכונתם מבוארת כדכתיבנה וא"כ ודאי דעל חוש הראות הוא דסמכינן וזה ברור מאד. וע' לה' הנז' ז"ל שם אות ג' ובאות יו"ד שכתב להדיא ולהיות שבדיקת הגבהת הסירכה מינה ובה היא מבחוץ שאינה נראית בפנים וגו' ע"כ ראוי לעשות הגבהה בחוץ יותר חזקה וגו' ומבואר מזה דבשאר סירכות היה מבין הוא ז"ל דההגבהה תהיה בפנים בעת שהטרפש מכסה כל הריאה וכן שם בסי' ע"ח אות ד' כתב ובהגבהה זאת של הסירכה מינה ובה העלתי בתשובה הנז' דראוי להקל ולהגביה הנוצה יותר מהשיעור בהגבהת שאר הסירכות וגו' והיינו שהוא ז"ל חשב כנז' וזה אינו וכאמור. וחלילה לנו לסמוך עליו בזה כלל וכלל לא במה שהניח הדבר לאומד ולא במה שהקיל יותר בהיות הריאה בחוץ דליתא וכמבואר מהשמ"ח ומדברי מרן הב"י בשם ר"י הלבן מקור דין זה וכן נראה דעת כל האחרונים דכלם משמעות דבריהם דהוי השיעור מוגבל בחוש הראות. ואפילו אם הריאה בחוץ וכן מצד המנהג פה מתא אי ג'רבה כבר נדפסה בדברי יעקב באות שחיטה ובמעב"ד סי' ט"ל ההסכמה מרבנן תקיפי אשר בדורות הראשונים חו"ר עירינו אלחארה והד,גת יע"א וחו"ר תונס בכל תוקף וחומר ההסכמות וחרמות שלא יוכל ולא יורשה שום אחד לעשות הגבהה כ"א דוקא מה שגבלו הראשונים ז"ל דההגבהה בבהמה גסה ושיעורה שלא יגביה האבר שתלוי בו הסירכה באותה ההגבהה ושהעובר על זה בכח ב"ד יפה ובכח המסור לנו מהב"ד הגדול הם מנדין ומחרימין אותו ומשמתין אותו והרי הוא מובדל מעדת ישראל ושחיטתו נבילה וכל האוכל משחיטתו הוי אוכל נבלות וטריפות עש"ב ודבריהם ז"ל לכל מעיין ישר ומודה על האמת ברור מללו דהיינו שבחוש הראות לא יוגבה האבר שבו הסירכה כלל ואפי' קצת ממנו. דודאי לא על הרעיון והמחשבה קאי חדא דא"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר ישלח ידו לעשות הגבהה ולא יכוה בגחלתן ותו דאם היה זה על המחשבה והרעיון במה נגלה להם שיש מי שעבר והקיל ביותר מזה והלא דברים כאלה רק ללב הם מסורים. ותו דבפסק הלכה וכ"ש בביאור ההסכמות אין לנו ללכת רק אחרי פשטן של דברים ומשמעותיהם השטחית. ואיתנח סימנה משפט אותיות מפשט. ומעתה מבואר דאין שום ממש במה שראו כת"ר נר"ו להזולת דאין להם על מה שיסמוכו כלל ואשתמיט מהם כל זה ולא חיישינן להו ואדרבא מצוה להודיעם ולהחזירם למוטב שזה מוסכם מרבני אלחארה ורבני הדיג,ת ורבני תונס הראשונים ומינה לא נזוז וכן הוא מנהגינו פה אי ג'רבה יע"א עד היום ומחר בכלל:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה