אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א יורה דעה › סימן קע

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

יורה דעה · סימן קע

סימן קסט

שאלה חמאה מבושלת הנקראת סמ'ן אם מותר להסתחר בה לדידן דנהיגנן לאסרה באכילה:

תשובה לדינא חמאה מבושלת דהיינו הסמן מותרת באכילה כמ"ש מרן בש"ע יו"ד סי' קט"ו ס"ג דבמקום שאין מנהג לאסור חמאה בלתי בישול אם בישלה מותרת ומבואר במור"ם שם דגם אם בישלה הגוי מותרת דסתם כליהם אינן בני יומן אך המנהג פשוט פה אי ג' לאסור הסמן באכילה וככר תמה מז"ק מהר"ם הכהן ז"ל בחיבורו כ"י על זה עי' ישי"מ ח"ב סי' קע"ו] ובפרט לדידן דהמנהג להתיר גוף החמאה בלתי בישול וכתב שם דבעוב"י תונס וכל גלילותיה ג"כ נוהגים איסור באכילת הסמן ע"ש ושאל ע"ז לגאון עוזנו מוהר"י בסיס זצ"ל (הוא ההמ"ח אבני צדק) והשיבו שחוששין לתערובת שומן טמא ושהיה הדבר תמוה בעיני מז"ק ז"ל ואח"כ שמע מגוים נאמנים מסיחים לפי תומם שראו בעיניהם כמה פעמים שמתיכים חלב האליה וחלב הקרב ומערבין עם החמאה ותשקוט האר"ש ע"ש ופשוט דמ"ש שם עם החמאה ר"ל המבושלת דהיינו הסמן דאם מערבין עם החמאה בלתי מבושלת הדק"ל איך נוהגים בה התיר גם מצד המציאות נראה דאם מערבים בה בעודה בלתי בישול ניכר טעם השומן טמא אשר בה ומה שלא חשש מור"ם ז"ל י"ל דבעירם לא היה חשש לתערובת זו ובזה א"ש ג"כ דברי ה' בית יהודה במנהגים דף קט"ו ע"ב שלא נתן טעם זה למנהגם שהוא כמו מנהגינו די"ל דבעירם לא היה חשש זה וכאמור. ועי"ל דמדינא אין לחוש למיעוטא דמיעוטא דמערבין אך מצד המנהג החמירו לגדר וסייג ולכן התיר מור"ם וגם ה' ב"י הוצרך לטעמא דהוי כלכתחילה מה שקונים וסתם כלים אינו אלא בדיעבד ע"ש. אך מדברי ה' פרי תואר ס"ק ח' נראה דאסור מדינא מחשש איסור דאורייתא והגם דסיים שם ושומר נפשו ירחק ממנה דנראה דאין זה איסור לכל נראה דכונתו לאסור לשומר נפשו גם שלא נודע דיש חשש תערובת. אך במקום שיש חשש תערובת אסור מדינא גם מבואר מדבריו שם דהתערובת היא בעודה חמאה טרם שנתבשלה ונראה דאין זה רק במקומם אך במקומותינו מערבים רק במבושלת וכמו שהכרחתי לעיל. וכ"ן מדברי ה' מזמור לדוד בכונת הפר"ת דאוסר מדינה במקום שיש חשש תערובת:

ומ"מ נראה לכאורה דה"מ לאכלו אך להסתחר בו שרי וכמ"ש מרן סי' קי"ז ס"ס א' דכל דבר שאין איסורו אלא מדרבנן מותר לעשות בו סחורה ע"ש והגם דבנ"ד חוששין לתערובת שומן טמא דאיסורו מדאורייתא נראה דמדאורייתא אין לחוש לזה וליכא רק איסור דרבנן שהרי המורייס מבואר בדברי מרן סי' קי"ד ס' י"א דאיסורו משום תערובת יין ומותר להסתחר בו כמ"ש הפר"ח סי' קי"ז ס"ק י"ד בשם התוספתא הגם דסתם יינם אסור בהנאה וכ"ש כאן שאין כאן איסור הנאה. אך נראה דשאני התם דגם סתם יינם עצמו אינו אלא איסור דרבנן כמבואר מדברי מרן ז"ל סי' קכ"ג שאינו אלא גזרה דרבנן וע' בבאה"ט שם אך בנ"ד דאיכא תערובת איסור דאורייתא הוי כאיסור דאורייתא והגם דמידי ספיקא לא נפיק דשמא אין בו תערובת כלל וספיקא דאוריתא לחומרא אינו אלא דרבנן כמ"ש הפר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס אות א' ע"ש י"ל דכיון דחמיר מיהא מאיסור סיר דרבנן גמור וכמ"ש ה' ווי העמודים סי' קל"ו ס"ג וסי' כ"ד ס' י"א ע"ש אין להתירו בסחורה והגם דיש ס"ס דשמא אין בו תערובת כלל ואת"ל יש בו תערובת שמא באופן שנתבטל מדאורייתא מ"מ יש פנים לומר דכיון דהספק הראשון שיש בו תערובת או אין בו אינו אוסר רק אם יש בו תערובת שאינה מבוטלת לא מקרי ספק כלל ומתחילה אנו דנים רק אם יש בו תערובת האוסרת או לא וא"כ אין כאן אלא ספק אחד ודומה לזה כ' ה' שושנים לדוד בפסחים דף ט' בריש סוגיית החולדה ע"ש. ועי"ל דכיון דכל עיקר התערובת שמערבים הוא להרויח מסתמא אין מערבין באופן מועט שמתבטל דאין בו כ"ך ריוח וא"כ הוי כודאי דכשמערבים מערבין הרבה שאינו מתבטל ולא נשאר רק עיקר הספק דשמא אין בו תערובת כלל ובספק אחד אין להתיר דהו"ל ס' דאורייתא ולא מבעיא להסוברים דאסור מדאוריתא אלא דגם למ"ש הפר"ח דהוי דרבנן מ"מ חמיר מאיסורי דרבנן וכאמור [עי' הדרכ"ת סי' קי"ז ס"ק ג'] ושו"ר לה' שש"א ז"ל סי' קי"ז ס"א שעמד בספק טריפה ונראה דדעתו לאסור ע"ש. וכ"ש אם מרן ז"ל מהסוברים דאיסור סחורה מדאורייתא כדעת הר"מ ושאר פוסקים וכמו שכן נראה ממה שכתב בס"א חוץ מן החלב שהרי נאמר וגו' ע"ש שמזה דקדקו הפוסקים שדעת הרמב"ם דאיסור סחורה בדבר איסור מדאורייתא] דלפ"ז לא יכון מה שדחה ה' שש"א למה שמבואר מהרמב"ם בספ"ח מה' מ"א דגם ספק איסור דאורייתא אסור בסחורה דלשיטתו אזיל דאיסור סחורה מדאורייתא ע"ש דהרי לדידן [ג"כ] איסור סחורה דאורייתא [ועוד[ הרי הרמב"ם עצמו דס"ל סד"א לחומרא מדרבנן אוסר הסחורה בספק איסור דאורייתא [וא"כ גם אם הוי ס"ל דאיסור סחורה דרבנן מ"מ בדבר האסור מספיקא דאורייתא בין אם יהיה סד"א לחומרא דאורייתא דאז יש לאסור בפשיטות בין שיהיה דרבנן מ"מ חמיר כדאורייתא] והגם דהרב משנה למלך שם ביאר כונת הרמב"ם (דקאמר בין בספקו בין בודאו] דקאי רק אאיסורי דרבנן מ"מ דעתו לאסור סחורה בספק איסור תורה דחמיר כמו שיע"ש:

אלא די"ל דנ"ד לא חשיב ס' איסור דאורייתא די"ל דמן התורה מוקמינן ליה אחזקתיה שאין בו תערובת. גם י"ל דמן התורה אמרינן דמרובה פריש וכפי הנראה דהרוב אין מערבין ואין כאן אלא חששא ולא ספק גמור ורובי להתיר והגם שנהגו לאסרו אינו אלא כדברים המותרי' ואחרים נהגו בהם איסור וקצת יש לדקדק כן מדברי הפר"ת שלא כתב בפשיטות לאסור משום ספיקא דאורייתא ונקיט בלישניה חששא דאורייתא כיע"ש. ועי' למור"ם סי' קי"ד ס' יו"ד דאם יש רוב שאין מערבין אמרינן כל דפריש מרובא פריש:

וראיתי להכנה"ג סי' קט"ו הגהב"י אות ה' שכתב בשם האו"ה דאע"ג דבודאי חלב טמא הוי איסור דאורייתא מ"מ מאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור ואף אם היה בו חלב רק ע"י תערובת דמסתמא חלב טמא ניכרת בפ"ע וגו' הוי סתם חלב רק מדרבנן ודנין בספקו לקולא ע"ש ומדבריו אלו לכאורה יש להקל בנ"ד ג"כ ומטעמו ז"ל הנז' אלא דיש קצת לחלק ולומר דחלב דהיינו שומן הקרב וכיוצא הו"ל תערובת דמין בשאינו מינו ול"ד לחלב דהוי מין במינו. ומין במינו מדאורייתא בטיל ברוב ולא כן בשאינו מינו דבעינן ששים אך מהטעם שזכר דרוב חלב המצוי הוי חלב טהור יש פנים ג"כ דרוב החמאה המבושלת או שאינה מבושלת אין בה תערובת וא"כ אין כאן אלא חששא בעלמא ולא איסור דאורייתא וכמו דכן נר' מלשון הפר"ת וא"כ מותר בסחורה וכן יש להוכיח ממה שנהגו להאכילו לתינוקות דאי איתא דאיסור דאורייתא הוא מכח ס' דאורייתא ולחומרא מדאורייתא או מכח ס' איסורא דאורייתא דאסור מיהא מדרבנן וחמיר כדאורייתא] איך ספינן להו לקטנים בידים אלא ודאי דאינו אלא חששא בעלמא ואינו אלא דרבנן ולכן באיסור דרבנן מאכילים לתינוקות ונהגו כהמתירים לספות לתינוק בידים איסור דרבנן [עי' להעה"ש א"ח סי' שמ"ג או"ב] ועוד דגם למרן ודעמיה בא"ח סי' שמ"ג דאסור י"ל דכאן חששא בעלמא וקיל טפי אלא משום דנהגו להחמיר ולגבי הקטנים לא נהוג מעיקרא ולא החמירו וכפ"ז נר' דמותר להסתחר בו דאפי' לגדולים היה בדין להתירו [עי' המה"ש שם או"ג] ואין לומר דיש לאסור ממה שלא ראינו מסתחרים בו ונימא דנהגו לאסור גם בסחורה דודאי לא כ"ע דינא גמירי ובראותם שהוא אסור באכילה נחשב להם כאיסור ולא הסתחרו בו. ותו דכבר כתב מרן הב"י בריש יו"ד דאלו ראינו שרצו לעשות כן ונמנעו הוי ראיה לאסור מהמנהג אך לא ראינו אינה ראיה ע"ש וה"ה בנ"ד. ועוד נראה דכיון דנהגו לקנותו לקטנים ש"מ דלא חיישי' לשמא יאכל ממנו שזהו טעם איסור הסחורה אם להסוברים דאורייתא או דרבנן כמ"ש ה' (ט"ז וכ"ה הדרכ"ת סק"ו מהחת"ס ודעמיה ע"ש] וא"כ גם גבי הסחורה אין לחוש וכ"ש הוא דבסחורה הוא מונח בכלי שקנאו בתוכו וזוכרו לא כן בהיותו בכלי ישראל בביתו ובחומותיו דיש לחוש יותר ועוד דאי איתא דאסור למכרו גם לקנותו לקטנים אסור דמסתמא איסור סחורה בין למכור בין לקנות גם דאין כונתו להרויח. ואין לומר דתינוק המוטל בעריסה שאני דלאו בר איפרושי מאיסורא הוא וכמו שנראה מדברי ה' באה"ט א"ח סי' שע"ג ס"ק ג' מהאו"ה דכבר כתב ה' בית עובד יו"ד סי' ע"ה דלא שנא וא"ל דהמנהג נתייסד להתיר עפ"ד ה' או"א ודלא כה' בית יהודה דמסתמא אמרינן דהמנהיגים הורו כהלכה ע"ד מ"ש הרשב"א סי' (קי"ב] והב"ד ה' פר"ח ריש סי' ט"ל גבי בודקים וכ"ש מורים דהמנהג הוא פשוט ומסתמא הונהג על פיהם. הן אמת די"ל דה' בית יהודה לא זכר דברי האו"ה ואולי אלו ראה דבריו היה מתיר והגם דהב"י הביא ראיה מסתמא האו"ה לא נעלם ממנו זה. ועוד נ"ל לומר כיון דאינו אלא מנהג אמרינן הבו דלא להוסיף עלה וכל ספק במנהג מוקמינן ליה אדינא אך כ"ז לא שייך רק אם נאמר דלדינא יש להתיר בעיר חדשה עם שיש חששא זאת וצע"ג בזה ומ"מ לסחורה דעתי נוטה להתיר אם כה יסכימו הרבנים המורים הי"ו [עי' להדרכ"ת סי' קי"ז סק"ס שכתב דנוהגים להתיר במדינתם ושכן ראה לה' ראש משביר וכתב בשם הבה"י וה' חיים ביד סי' ט"ז ח"י לאסור ע"ש והמעיין שם יראה דאסרו רק מטעם שנהגו לאסור בסחורה וע"ש עוד שכתב שיש להקל בחמאה יותר מגבינה ע"ש ובהרמב"ם פ"ח מהמ"א הי"ז מבואר להדיא דמותר להסתחר בגבינות עכו"ם] (אמר המגיה לפי מ"ש אמו"ר הרה"ג המחבר ז"ל לאסור מטעם תערובת חלב א"כ בחמאה יש להחמיר יותר דצריך ס' לבטל האיסור לא כן בגבינה דהאיסור רק מצד ההעמדה. וכן בחלב שחלבו גוי דבטל ברוב וכמ"ש ההע"ש יו"ד סי' קט"ו ס"א ע"ש) הכו"ח ביום ר"ח שבט התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א:

ומה שכתב ה' שש"א להוכיח מדברי מור"ם סי' כ"ג דאסר למכור ס' טריפה ע"ש לע"ד אין זה ענין לסחורה בדבר אסור דהתם איסורו שמא יחזור וימכרנו לישראל וכדאיתא בפסחים גבי דגן שנתלחלח ופסקו מרן ז"ל סי' ע"ש אך איסור סחורה הוא מטעם דילמא הוא עצמו אכיל מניה. הן אמת דגם שם יש לשאול למה אין מתירין מס"ס דשמא לא ימכרנו אלא יאכלנו ואת"ל ימכרנו שמא מותר הוא וכן יש להעיר ממ"ש מרן ס"ס נ"ז ע"ש ונראה דאיסור זה מדרבנן ואף דאיכא ס'"ס כיון דאפשר לבררו אין להתיר וה'"ן הרי אפשר להמיתו ולמכרו או שהגוי ימיתינו לפניו:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה