אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א יורה דעה › סימן קט

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

יורה דעה · סימן קט

סימן קח

שאלה כשהבודק מכניס ידו בנחת ומתפרקת לו איזה סירכה ונשאר ראש הסירכה בריאה אי בדופן או בשאר מקומות אם נטרפת עי"ז או לא:

תשובה מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ל ס' י"ג כתב דאם היא סירכה ימצא ראשה בריאה או בדופן ע"ש ומשמע דבכה"ג טריפה גמורה היא שאין כאן סימן שהיא ריר דהריר אינו משאיר רושם כלל לא בריאה ולא בזולתה משאר מקומות:

אבל ראיתי להרבנים המורים בעוב"י תונס בתשו' כ"י [ונדפסה בישי"מ ח"א סי' כ"ח] שכתבו וז"ל וברירין המתפרקים בהכנסת יד הבודק שכתב בש"ע שצריך להוציא הריאה ולראות אם נשאר ראשה בריאה או בדופן סירכה היא ואסורה היינו דוקא כשהכניס ידו בזריזות וכמ"ש מרן בתחילת דבריו אבל האידנא שמכניס ידו בנחת אפי' נשארו ב' ראשיה כשרה וכמ"ש המחב"ר בשם ה' מטה יוסף וכן מנהגינו ע"כ:

ולעד"ן דאין להתיר רק בלא נשאר שום ראש מראשיה דמלבד די"ל בפשיטות דמ"ש מרן בזריזות אינו ר"ל בחוזק ולא בנחת אלא ר"ל בלתי עיכוב ולעולם ההכנסה לא תהיה אלא בנחת וכמ"ש הב"ח ס"ק ט"ו דמ"ש הכלבו בזריזות בלא רפיון ידים אין זה סותר לדברי הרא"ש ורבינו הטור שכתבו מכניס ידו בנחת דהרא"ש ורבינו לא באו להוציא כי אם שלא יכניס ידו בכח גדול וביד חזקה אבל בזריזות בלא רפיון ידים שרי ע"ש וא"כ גם מרן ז"ל שכתב בלשון הכלבו אינו ר"ל הפך הנחת אלא בנחת ובזריזות וכן ראיתי הדבר מבואר בכנה"ג הגהב"י אות קנ"ח דמ"ש ר"י הלבן בזריזות בלא רפיון ידים לא בא לומר שיכניס ידו בחזקה אלא שיהיה בנחת ובזריזות בלא רפיון ידים והוכיח זה מדברי רי"ו עצמו ומדברי מרן בש"ע גופיה ע"ש והגם דכתב מרן הב"י דמדברי רי"ו איכא למשמע הפך זה ע"ש דקאי על מ"ש לעיל מזה בשם ר"י הלבן ונראה לכאורה מזה דהבין מרן דבזריזות ר"ל בחוזק דכפ"ז הוא דהוי הפך כבר כתב ה' דברי חמודות אות ס"ב דלפום ריהטא כתב כן ולכן בש"ע לא נמנע מלפסוק לשניהם דמשמע דאין משמעות מחלוקת ביניהם ע"ש ובאמת שכן דייקי דברי מרן בב"י שכתב זה בלתי אופן החלטי שהיל"ל משמע הפך זה וכתב ,,איכא" למשמע הפך זה דמשמע שיש להבין ואינו מוחלט וא"כ כשחיבר הש"ע ועמד ע"ז וראה שאין סותרים זה לזה פסק לשניהם. ואין לומר דמ"ש בש"ע יש מי שאומר וגו' סברת ר"י הלבן ליה לא ס"ל וכמ"ש השו"ג ס"ק (מ"ח] דודאי אין זה דרכו של מרן ז"ל לכתוב יש מי שאומר בלתי חולק וליה לא ס"ל [ע' להי"מ בכללי הש"ע אות י"ב שכ' דמרן סי' קי"ב כ' בס"ח דין בשם יש מי שאומר וליה לא ס"ל בסעיף ב' ע"ש] ועוד דסיים מסברתו ואין להקל וגו' ואין סומכים וגו' מה שלא כתבוהו ר"י הלבן וזולתו ואי איתא דליה לא ס"ל לא הי"ל להוסיף כלום ותו דהדבר מוכח ומוכרע בדבריו דהא מיהא בתנאים הנז' סומכים וא"כ מה שפסק בסעיף זה ובסעיף שאחריו הם דעת עצמו ואי אפשר לקיימם בבת אחת אם לא בחילוק זה וכאמור:

והגם דמהרש"ל ז"ל פא"ט אות כ"ה כ' ע"ד ר"י הלבן שמכניס ידו בזריזות וגו' לא כן קבלנו ואדרבא בכל נוסחי הלכות בדיקות כת' שיכניס ידו בנחת וגו' והוכיח זה מדברי הרא"ש ורי"ו ע"ש נ"ל דמהרש"ל ז"ל נמשך אחרי מה שהבין מרן בב"י לפו"ר וכאמור וכן נמשך הפר"ח ס"ק כ"ט אחריו ע"ש אך האמת יורה דרכו דלא קשו אהדדי וכמ"ש הפוסקים הנז' וכמו שכ"ן דעת מרן בש"ע וכאמור. אי נמי הם ז"ל לא ס"ל כהבנת מרן בש"ע דזריזות לא הוי חוזק ולכן העירו ע"ז. אבל דעת מרן היא מוכרעת וכאמור [יכ"כ הדרכ"ת ס"ק שפ"ב מהפו']:

ובעיקר כונת מרן בב"י ובש"ע נ"ל לבאר עוד דגם מרן בב"י ידע להא דלא התיר ר"י הלבן ודעמיה אלא בנחת אלא דכיון דמתיר בזריזות ג"כ הגם דהוי בנחת יש לחוש שמא תתפרק בחוזק ולאו אדעתיה כההיא דכתב רי"ו והרא"ש דשמא בהעברת יד בחוזק ניתקה ע"ש ולכן בב"י מוקים לה באיכא למשמע מינה ההפך ע"ש ועכ"פ גם בב"י ס"ל דאין זו החלטה דיש לישב ולחלק ביניהם ולזה בש"ע תנאי התנא שיהיה השוחט ירא ה' וגו' דבזה סומכים עליו דלא ניתקה לו בחוזק וכפ"ז א"ש דלאו מדידיה אמרה מרן ז"ל אלא דזה תנאי נלמד מדברי הפוסקים וכאמור. ומ"ש דאין להתיר רק בבהמת ישראל הוא נלמד ממקומו דודאי אין לסמוך על קולות אלו רק משום הפסד ממון ישראל:

אלא דלע"ד לשון מרן הב"י מורה ובא דאינו מקשה מדברי רי"ו והרא"ש על מ"ש בזריזות דא"כ הי"ל לכתוב זה תכף למה שזכר הא דזריזות אלא דלע"ד נחית רק לעיקר ההתיר גם דמכניס בנחת שאם לא ימצא ראשה זהו סימן שהיא ריר דמדברי רי"ו והרא"ש נראה דגם דלא נמצא ראשיה אין זה סימן ריר דאל"כ הי"ל להתיר בנדונם דנראה דגם הם לא מצאו שום היכר וסימן. אבל קשה לפ"ז דא"ך איך בש"ע פסק לשניהם יחד. ונלע"ד לישב דהטעם דלא התירו רי"ו והרא"ש בנדונם מצד זה דהכנסת יד הבודק עפמ"ש ה' חקרי לב יו"ד סי' כ"ד והרשב"ש סי' ק"ב דכל שהכניס ידו הבודק פעם אחת אין להוסיף תו הכנסה אחרת ע"ש דאל"כ אין לדבר סוף וא"כ ל"ק תו מדבריהם לדברי ר"י הלבן ודעמיה ובב"י נמי צידד מרן לחלק בזה ולזה לא כתב רק איכא למשמע ובש"ע קיים זה ולכן פסק תרוייהו לדינא. ועי"ל דמרן ז"ל בש"ע משמע"ל לחלק דבנדון הרא"ש דיש לחוש שהכניס ידו בחוזק השוחט השני או בעת ההוצאה של הראשון יתכן דניתקת ואינה משארת ראשים ולכן אסר הרא"ש אף דנראה דמיירי בלא מצא ראשים אך בנחת אם היא סירכה משארת ראשים ומזה בב"י כתב רק איכא למשמע וגו' דלעומת זה יש לחלק כנז' ובש"ע קיים זה לדינא:

ולדינא עכ"פ נלע"ד דאין שום מקום להקל כשתהיה ההכנסה בנחת ונשארו ב' ראשיה דהגם דנפרש בזריזות הפך הנחת או נימא דהוי פירושו בכח עכ"פ מהיכא תיתי לן לחדש דבר דכשיהיה בנחת גם שנשאר [ראשיה[ כשרה הלא בפשיטות י"ל דבזריזות [דהיינו בכח] מתירין ג"כ אך תנאי זה דאין מקומה ניכר ולא ישאר שום ראש מראשיה גם אם יהיה בנחת דינא הכי וכן תמצא הדבר מבואר בכנה"ג ורש"ל והב"ח והפר"ח ודעמייהו דעם שסוברים דהעיקר הוא שההכנסה תהיה בנחת מ"מ מודו בהא דבעינן שלא ישאר רושם וכמו שיבין ויראה כל מעיין בדבריהם וא"כ מהיכא תיתי לאפושי פלוגתא ולומר דבתרתי פליגי דלהסוברים בנחת בעינן שלא תשאר ראש מראשיה ולהסוברים דגם בזריזות דהיינו בחוזק יכולין לבדוק] ס"ל ג"כ דכי הוי בנחת תו א"צ להא שלא ישאר ראש מראשיה [עי' להדרכ"ת ס"ק שצ"ד שצ"ה מהפו' דגם בנחת צריך שלא ישאר שום רושם ע"ש ולהכה"ח ס"ק רל"ו מהמש"ז והשמ"ח ע"ש והווא בשמ"ח אות ל"ד]:

והגם דהמט"י ח"ב סי' ו' דל"ז ע"ב] והב"ד המחב"ר ובק"א כ"כ. המעיין בדבריהם יראה שלא החליט הדיבור בזה וכתב כן רק לצדד ומסיים דאין זה למעשה והמחמיר תע"ב ותו דהוא ז"ל חולק בזה עם מוהראנ"ח כיע"ש ותו דרש"ל והכנה"ג והב"ח והפר"ח כלהו ס"ל דגם בנחת נמי בעינן שלא ישארו ראשיה ומהיכא תיתי לסמוך על המט"י לחודיה שכתבו רק להלכה ולא למעשה ובדרך צידוד בעלמא ולהניח כל שאר הפוסקים דס"ל דגם בנחת אין להתיר רק אם לא נשאר ראש מראשיה וכ"ש למה שהוכחתי דגם מרן ז"ל כן דעתו וכאמור. ועוד נ"ל להוכיח דכ"ד מרן ז"ל גם בב"י דאין להתיר רק בנחת ממ"ש מרן הב"י דלענין הלכה דברים הללו נראים כי בלי ספק אין אנו בקיאים לנענע והיינו הוראת מר יעקב גאון שהזכיר הטור לאחוז בקנה ולנענע ג' או ד' פעמים יפה יפה וכל סירכה שתנתק ע"י נענוע זה כשרה וכן נראה דעתו בש"ע שלא התיר הנענוע וכ"נ ממה שלא התיר רק הגבהה כ"ש ע"ש וא"כ איך מתיר מרן בש"ע בעדיפא מנענוע והיא הכנסת יד הבודק בחוזק. והא אין לומר דעכ"פ נענוע קולה גדולה היא מהכנסת יד הבודק בחוזק דהחוש מכחיש זה וכן יש לדקדק דנענוע גריע מהכנסה בחוזק] מדברי הטור שאחר שהזכיר דברי מר יעקב גאון כתב וע"ז נוהגים במקצת מקומות להכשיר כל סירכה שתנתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק ע"ש משמע דדמיא הא דמר יעקב רק לנחת דכן משמע הלשון דדמו להדדי דאל"כ אין שייכות לזה עם זה הגם דנלמד במכ"ש וכמו שיראה המעיין היטיב. וכן יש להוכיח ממ"ש ר"י הלבן דאחרי שהכניס ידו בזריזות תו אין לעשות רק כמ"ש והיינו הגבהה כ"ש ע"ש ואי איתא דבזריזות הויא בחוזק א"כ כשלא נפסקה בחוזק בהכנסת יד הבודק איך תפסק בהגבהה קלה וכ"ש דההכנסה היא בעוד הריאה חמה וההגבהה היא בחוץ כשהריאה נתקררה ותו קשה דאי כונת מרן ז"ל דבזריזות ר"ל בחוזק איך שביק לדעת רבינו ירוחם והרא"ש דמוכח להדיא מדבריהם דכי הויא בחוזק אין להתיר ופסק כהמתירים ובפרט דהרא"ש הוא אחד מעמודי ההוראה:

ומכל האמור נלע"ד עיקר בכונת מרן ז"ל דבזריזות בלא רפיון ידים איני ר"ל בחוזק אלא בנחת וכמ"ש הרבה מהפוסקים ומה שלא זכר להדיא מרן ז"ל דדוקא בנחת משום דכן דרך מרן ז"ל לתפוס לשון הפוסק שכתב הדין ההוא וכמו שכתב ה' יד מלאכי בכללי מרן ז"ל אות [י"א[ ע"ש ועוד דאפי' אם נאמר דמרן ז"ל ס"ל דבזריזות לאו היינו נחת מ"מ לדינא שוים הם הפוסקים דגם בנחת צריך שלא ישאר ראש אחד מראשיה ואין לחדש מחלוקת חדשה דכללא הוא איפושי פלוגתא לא מפשינן וזהו הנלע"ד ברור ונכון לדינא להלכה ולמעשה נאם הכו"ח ביום כ"ט תמוז יה"ל התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה