אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א יורה דעה › סימן קו

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

יורה דעה · סימן קו

סימן קה

שאלה שוחט ששחט בהמה אחת וחשב שנשחטה כראוי והיה מצפה לקצב שיפשיט עורה ויפתח על העור החיצון כדי לבדקה ואח"כ נודע לו מהקצב שלא נשחט הושט לגמרי וראה שכן הוא. וכן שחט בהמה אחרת והיה חושב שנשחטה כראוי ומ"מ הטריפה מפני שנמצאת פגימה בסכין אחרי שחיטתו ושוב נודע לו מהקצב שנשחטה למעלה משיפוי כובע באופן שהגרים בשחיטתו. והשוחט הנז' העביר את עצמו מהשחיטה ע"י זה ושוב בא אליו ת"ח שהיה בעיר וראו דברי ה' ישיב משה נר"ו סי' רס"ו ודימו הענינים זה לזה. וקיבל עליו שיזהר מן הוא והלאה לפני הת"ח הנז' לבדו בחשבם שאין] צריך ג' ת"ח ובעירו לא נמצא רק הת"ח הנז'. ומאז שחט הרבה בהמות ועופות לבדו אם יש לחוש למה ששחט קודם שיצאו התקלות מידו ולמה ששחט אח"כ אחרי שקיבל עליו להזהר ע"י ת"ח אחד. או אין לחוש:

תשובה נדון זה סובל הרבה ספיקות הא') אם קבלת דברי חברות מהניא ע"י יחיד בדיעבד או"ד כל דלא הוו שלשה כאלו לא קיבל כלל דברי חברות. והנה הרשב"א בתשו' סי' תרל"ב כתב בטבח שיצאה טריפה מתחת ידו שאינו נאמן לומר שוגג הייתי וצריך לדקדק אחריו אף מקבלת דברי חברות אם ראינוהו שדואג על מה שאירע ומתאנח על כך מקבלים אותו. אבל אם כדי שלא יעבירוהו מאומנותו צריך לחוש הרבה. והכל לפי מה שהוא אדם והמקבל דברי חברות צריך לחוש הרבה לקבל בפני ג' חבירים ע"ש ומשמע דשלשה הוי לעיכובא שהרי כתב לשון צריך ונראה דיליף לה מדאיתא בבכורות דף ל' ת"ר הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני ג' חברים ואפי' ת"ח צריך לקבל בפני ג' חבירים ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ' יו"ד מה' מטמאי משכב ומושב דין ח' ע"ש ולישנא דצריך דנקטי כלהו מורה ובא דהוי לעיכובא (כבר הביא הכנה"ג בכללי הפלוגתא בזה אם הוא לכתחי' או דיעבד ע"ש מיהו לשון הרשב"א שכתב צריך לחוש הרבה משמע דבדיעבד קאמר כנ"ל] וא"כ אם קיבל בפני עצמו לבד. או בפני אחד או בפני שנים לא מהני וכאלו לא קיבל דמי. שהרי הרשב"א נראה דמדמה להו להדדי. וכן בסי' תרי"ט כתב ומיהו אם נראה בעיניכם שהוא כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד בקבלת דברי חברות דהיינו שיקבל בפני ג' חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים אלו ע"ש:

הב') מי ששחט אחרי שיצאה טריפה מתחת ידו בלא קבלת דברי חברות אם נאסר מה ששחט:

והנה הפר"ח סי' קי"ט ס"ק ל"א כתב זה להדיא אדם שהוא ירא שמים ומדקדק במעשיו כתוב בתשו' מהרי"ו סי' צ"ו דאין מעבירין אותו ואמרינן בודאי משגה היה ש"ך. ומ"מ צריך קבלת ד"ח. ואם שחט בלא קבלת ד"ח שחיטתו פסולה וכמ"ש בסקכ"ח ובזה אין טעם לחלק בין ירא שמים לאינו ירא שמים כמ"ש למעלה בשם הרשב"א סי' תרי"ט ע"ש וכן מבואר בסי' תרל"ב ע"ש) ומי כמוהו מורה [וכן יש ללמוד מהזר"א יו"ד סי' א' ע"ש וכ"כ מהרמ"ז בקול משה יו"ד סי' א' משם החק"ל סי' ט' ע"ש וכ"נ מדברי מור"ם סי' א' שכ' דאם בדקו איזה שו"ב ונמצא אינו יודע אם נטל פ"א קבלה אין מטריפין כל מה ששחט למפרע ע"ש הרי דדוקא למפרע אין מטריפין אבל מכאן ולהבא אסור לאכול משחיטתו וכן מבו' במרן רס"י כ"ג כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ע"ש]:

הג') אם בב' פעמים הנז' שנתקל יש להקל באם הוא ירא שמים או"ד לא כתב ה' ישיב משה נר"ו רק בפעם אחת. והנה בזה הפר"ח סי' קי"ט ס"ק כ"ח הביא בזה פלוגתא בין הרא"ש והרשב"א דלהרא"ש בתרי לא מהני ליה מה שהוא ירא שמים ולכאורא מדברי הגמ' בביצה דף [ט"ז י"ב] לשנה אחרת וגו' א"ל פושע את וגו' נראה לכאורה דבתרי הוי פושע. וכ"ש בהיות ב' התקלות יחד דזה מורה שהוא מקיל בשחיטה או שאינו בקי אלא דהפר"ח שם מסיק להקל גם בתרי ע"ש:

הד') אם מה שלא הכשירם בלא"ה שהרי קודם שבדק הריאה הרגיש הטבח ואמר לו ונתעורר ולא יצאה טריפה מתחת ידו מהני להצילו או לא. וכן מה שמתנצל השוחט שצוה לקצב דכשישחטו הסימנים יאמר לו די ובנ"ד אמר לו די וסמך עליו בזה ולא בדק אחריו וכן שהתנצל לאותה בהמה שהיתה בה הגרמה דבלא"ה נטרפה מצד הפגימה אם מהני ליה אם יאמר דמפני שנטרפה מפני הפגימה לא הוצרכתי לבדוק אם נגרמה או לא. וכן מה שהרגיש בה הקצב בלא"ה ולא יש תקלה אי מהני:

והנה מדברי הרשב"א סי' תרי"ט הנז' ופסקו מרן בש"ע (סי' י"ח סי"ט] מוכח דלא שנא ואפילו לא יצאה ממש תקלה מתחת ידו שבא אחר והרגיש והודיעו מ"מ חשיב כאלו יצאה ממש מתח"י וה"ן מסתברא שהרי מה שהצילו הזולת אינו מועיל רק כלפי שמים שלא יענש על מה שהכשיל שהרי לא הכשיל אך לגבי דידן הנה זה מורה ובא שהוא מקיל באיסורין או שאינו בקי וא"כ מה שהצילו הזולת מן התקלה אינו כלום. וכן הרשב"א שם מוכיח מהגמרא בההוא טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם ונמצאת שאינה יפה ואפי' בפעם א' משמע. ולא הוצרך להוכיח או להסביר פנים להעבירו בנדונו גם דלא הכשיל (דההוא טבחא מיירי שהכשיל דהא נמצאת שאינה יפה קאמר וא"כ לכאורא אין להרשב"א להוכיח מזה ועכ"ל דאין לחלק] ומזה נר' דזה פשוט לו מסברא וא"ץ לפנים. אבל מצאתי כתוב לאחד מהשוחטים הי"ו בשם ה' נדיב לב סי' פ"ב דמי שבא ללמד תלמידו הבדיקה ובדק ומצא ד' סירכות ואמר לתלמידו לראות והרגיש בהם. ולסוף נגלה שיש עוד סירכה ה' דאין מעבירין אותו שהרי לא בדקה והכשירה ונכשל בה לאכול או להאכיל לאחרים ע"ש ולכאורה זה תמוה ממ"ש בשם הרשב"א. ונ"ל דהתם שאני דע"י שבלא"ה היא טריפה מכמה טעמים תו א"ץ לדקדק לדעת כל מה שיש בה ממיני הטריפות דמאי נ"מ. ומה שדקדק לדעת שיש ארבעה אינו אלא לנסות לתלמידו אך בנד"ד הפעולה מורה שלא ידע דיני השחיטה ודיני הגרמה דאי ידע לא עשה כן [עי' להדרכ"ת סי' ח"י ס"ק קצ"ו משם הגאון מהרח"ף בגנזי חיים מע' ה' סי' מ"ו דכל שלא יצאה תקלה מתח"י יש להקל בו וסגי ליה בהעברה ג' ימים ע"ש] וגם אין לו להתנצל שאם היתה הסכין כשרה היה בודקה מזה דמעשיו בבהמה שניה מוכיחים שלא ידע דין זה או שסומך הוא על הקצב שרואה שכבר נשחטו הסימנים ואלו לא היה הטבח מכיר הגרמה והשינוי מקום שהיה היה מכשירה אם היתה הסכין כשרה ודמיא לדהרשב"א וכאמור. גם מה שהתנצל בבהמה השנית שלא שחט הושט שסמך על הקצב אין זה כלום דאטו קצב מוסמך הוא בבקי בדיני השחיטה. וכ"ש אם אינו בר סמכא גם בנאמנותו. ועוד דעכ"פ הי"ל לבדוק אח"כ כמ"ש מרן סי' (כ"ה ס"א] וזה מורה ששכח הדינים הנצרכים לשחיטה:

ודע דמ"ש מהפר"ח לאסור שחיטתו קודם קד"ח הוא אף בשחיטת עופות אף בלא איתרע כ"א בבהמות מ"מ תרוייהו איתנהו בעופות דהריעותא דהגרמה גם בעוף איתא והריעותא דהסימנים שלא נשחטו כדין איתא ג"כ בעוף אף דבעוף מתכשר בסימן אחד מ"מ כיון שהוא אינו שם לב לשחיטתו יש לחוש גם בסימן אחד שלא ישחטהו כראוי:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה