שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן פד
שאלה ריאת עוף שנסרכה ובטרם יתברר אם היא סרוכה לצד פנים או לצלעות נאבדה הסירכה ואי אפשר לברר עוד שהרב ישיב משה ח"ב סי' קע"ט אסר משום דספיקא דאורייתא הויא ולחומרא ע"ש מפני מה לא התירה מספק ספיקא דשמא לצלעות ואת"ל הסירכה היתה לצד פנים שמא הלכה כהמתירים:
תשובה דעת ההנ"ז ז"ל דסרוכה לצד פנים טריפה היא בהחלט ואין מי שמתיר בה כמבואר בדברי ה' שפתי דעת סי' ל"ה אות מ"ז דכל הפוסקים אוסרים ע"ש והגם דהרב ימין משה ז"ל בסי' ל"ה ס"ט כתב בסו"ד ולכך סירכה בעוף כשרה ודאי דלא קאי רק אנסרכה לצלעות דקא עסיק בה רבו ה' מוהר"א יצחקי ז"ל וכן שני הטעמים שזכר הי"מ שם להתיר מוכחי להדיא דלא קאי רק על הסרוכה לצלעות לבד ולא לסרוכה ללב או בני מעים וכיוצא ע"ש וכן כתב ה' מחזיק ברכה ז"ל סי' ט"ל אות ה' דכל מה שכתב הי"מ אנסרכה לצלעות קאי אלא דמסיק ולכן סירכה בעוף כשרה דמוכח דאין שום סירכה בעוף וליתא ואפשר דלא דק בלישניה וכונתו על אם נסרכה לצלעות ע"ש ועוד דאפילו אם הי"מ אמרה אפי' בסרוכה לצד פנים הא ודאי דאלו ראה דברי הרשב"ץ ביבין שמועה הוה הדר ביה ואם כן בנוגע לסרוכה לצד פנים נקיטנן דהוי כאלו לא כתב הי"מ כלום גם מדברי הגהות מרדכי בפ"ג דחולין כבר ביאר דבריו הכנה"ג סי' ט"ל הגהת הטור אות א' בשני פנים ולחד פירושא אין ראיה כלל דמתיר סירכת העוף ומסתברא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ויש לבאר דבריו באופן מתאים עם כל הפוסקים האוסרים וכן כתב ה' מחזיק ברכה ז"ל דעיקר כונתו שאינו מצוי כלל כמו שפירש הכנה"ג ומה שצדד הכנה"ג דאפשר דכונתו דאין סירכה פוסלת בעוף לא נהירא דיש לנו להשוות (הגהות) המרדכי למשמעות הפו' דודאי אם המצא ימצא סירכה בעוף יש מציאות שפוסלת ע"ש:
גם מדברי ה' דמש"א שציין הכנה"ג בהגה"ט ובבעי חיי יו"ד סי' מ"ה אין ראיה דמתיר חדא דכבר הכנה"ג בבעי חיי כתב דדבריו צ"ע דקאי בדם ומאי אהני ליה הא דהצלעות מגינות ע"ש וא"כ צ"ל שיש איזה חסרון לשון או טעות סופר בדבריו להתאים ראשיתם לסופם וא"כ אין ללמוד מדבריו כלום ועוד דמוכח מדבריו שם דלא קאי רק על הסרוכה לצלעות שהרי עיקר טעמו משום דהצלעות מגינות כיעו"ש וזה לא שייך כלל בנסרכה לצד פנים וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל ביבין שמועה וא"כ לא מצאנו עד עתה מי שמתיר בסרוכה לצד פנים אלא מי שאוסר או מי שדבריו מסופקים וכללא הוא דאין ספק מוציא מידי ודאי והו"ל כל הפוסקים אוסרים. וכן כתב ה' שפתי דעת דכל הפוסקים אוסרים עם כי ראה דברי הכנה"ג בהגה"ט שזכר דברי הגהות מרדכי וציין לעיין בדברי ה' דמשק אליעזר ז"ל ע"ש. ועוד דכיון דיש פנים לפרש דברי הי"מ והגמ"ר והדמש"א על פי הדרך האמור הגם דנימא דיש עוד פנים לפרש שמתירים אין להתיר מספק ספיקא דאיך אפשר לומר שמא הלכה כמתירים ואין לנו מתירים ודאי אלא ספק ולא שייך כה"ג ספק ספיקא. ולכן ה' ישיב משה ז"ל דן והורה לאסור מן הספק דספק דאורייתא הוי ולחומרא. ועוד שאם באנו להתיר מצד ספק ספיקא הא איכא נגד זה ספק ספקא להחמיר דשמא לצד פנים היתה סרוכה ושמא הלכה כהאוסרים סרוכה לצלעות וכמ"ש ה' ימין משה משם רבו מוהר"א יצחקי ז"ל. וכן נראה מסתמיות דברי הכנה"ג הגהת הטור אות א' ומדבריו בבעי חיי סי' מ"ה כשהביא דברי הדמש"א וכתב דמדבריו נראה דאין סירכה פוסלת בריאת עוף דלא יהיה אלא נקב הצלעות מגינות עליה והו"ל כריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשרה ע"ש ואי איתא דהכנה"ג בסרוכה לצד פנים דוקא איירי אבל בסרוכה לצלעות מודה הכנה"ג דכשרה לא הוכיח כלום מדברי הדמ"א דהוא שהתיר בסרוכה לצלעות התיר ועוד דאדרבא הי"ל להוכיח מדברי הרמ"א שהוא מן האוסרים הסרוכה לצד פנים דלא שייך ביה טעם ההתר דצלעות מגינות וכמבואר מדברי הרשב"ץ ביבין שמועה. וכן יש לדקדק מדברי ה' שפתי דעת דאחר שכתב דכל הפוסקים פוסלים בסרכת העוף וכמו שהאריך הכנה"ג סיים זולת זה נ"ל דריאה של עוף במקום שמונחת בין הצלעות שם דרכה להיות נסרכת ודבוקה בצלעות הא נסרכה במקום אחר פוסל בו סירכה ומינה שהבין הש"ד דהכנה"ג אוסר בכל דאלת"ה הי"ל לבאר דהכנה"ג נמי בסרוכה לצד פנים מיירי ולא בסרוכה לצלעות אם יש שני ביאורים בדבריו ואי ברירה ליה דהכנה"ג בסרוכה לצד פנים דוקא אוסר הי"ל לכתוב זה בשם הכנה"ג ולא מדידיה ועי' לה' אהל יוסף סי' י"ג שגם הוא נסתפק בכונת הכנה"ג ומדבריו שם מוכח דדעתו נוטה דהכנה"ג בכל צד ואופן אוסר ע"ש וכיון דאיכא ספק ספקא להחמיר וספק ספקא להקל ספקא דאורייתא הוי ולחומרא כמ"ש ה' בן אברהם סי' ל' ע"ש ולכן מטעם זה אסר ה' ישיב משה ז"ל בנדון זה. וכל זה אם המצא ימצא מי שמתיר סרוכת העוף לצד פנים אבל לקישטא עד עתה לא מצאנו מי שמתיר בזה והו"ל ספיקא דאו' ולחומרא כ"ש דאיכא ספק ספיקא להחמיר וכאמור:
גם מדברי ה' מחזיק ברכה ז"ל וכל רבני האחרונים שסמכו עליו והביאו דבריו להלכה שכתב בסי' ט"ל אות ז' באווזים שנראית סירכה שלהם שיש בה סירכה ואינה סירכה שדרך האווזים להיות הריאה שלהם כך דאין להתיר רק על פי בקי מאד וירא ה' שיאמר דהיינו רביתייהו ומשמע מזה דאם לא נמצא בקי מטריפים צ"ל שלא נמצא מי שמתיר בכל אופן וכאמור ולא הוי ספק דאי איתא דחשיב זה לספק דשמא הלכה כהמתירים הי"ל להתיר מס"ס דשמא היינו רביתייהו ואת"ל דהיא סירכה שמא הלכה כהמתירים אלא ודאי דס"ל ג"כ כל הרבנים הנז' דאין מי שמתיר סרוכת העוף לגמרי. ואין לומר דהתם היינו טעמא משום דהוי ספק הבא מחסרון ידיעה ולא הוי ספק דהבקי יכול לדעת אי הוי רביתייהו. שהרי כתב ה' בן אברהם סו"ס כ"ה דרוב האחרונים הסכימו דבכל דבר שאין ברור מי שיודע כגון בענין בדיקות דלא סמכינן האידנא אבדיקה דילן וכיוצא בזה בדבר שאין מי שיודע לא הוי ספק מחסרון ידיעה ע"ש. ועוד דאי איתא אעיקרא לא היינו צריכים להביא בקי לברר שהרי כתב ה' בן אברהם בסי' כ"ו דדוקא היכא דאפשר לברר שני הספיקות ולא ישאר שום ספק אבל אם אפילו אחרי הבירור אכתי לא יבורר לנו רק ספק אחד והספק השני לא יבורר אין אנחנו אחראים כלל לעמוד על הבירור ומתירים מס"ס בלא בירור כלל ע"ש וא"כ אי ס"ל להרבנים הנז' דזה חשיב ספק דפלוגתא הו"ל ספק שאינו מתברר ולא היינו מטריפים כי ליכא בקי מאחר דגם אם יבא בקי הרי ספק דפלוגתא אינו מתברר דאי חשיב מתברר לא היה נכנס ספק דפלוגתא עם שאר הספקות כיון דאפשר לבררו. ועי' לה' בן אברהם שם סי' ל"ב. ומינה צ"ל דהרבנים הנז' דעתם דאין כאן מי שמתיר סרוכת העוף בהחלט ולכן לא חשבי ליה לס"ס וכאמור בראשית דברינו: