שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן עט
ד) ומה ששאל כת"ר נר"ו במי שנתן מעות לחבירו להתעסק בהם ולא קצב לו ש"ט איך יעשו:
תשובה. אם לא התנו ביניהם כמה יקח זה מהריוח או מההפסד דינו מבואר בש"ע סי' קע"ז ס"ד דבריוח נוטל המתעסק ב' שלישים ובהפסד לא יפסיד רק שליש. ובעל המעות בריוח נוטל שליש ובהפסד נותן שני שלישים. ומ"ש ה' בן איש חי ז"ל שם דיתן לו ב' שלישי הריוח ואם יהיה הפסד לא יקבל רק חצי ההפסד וכן כ' כת"ר נר"ו בשמו לאחמח"ר לא דק דאנן בתריה דמרן גרירין וה' הנז' כנראה נמשך אחרי דברי ה' חכמת אדם כלל קמ"ב אות ב' יע"ש. ואין זה רק לבני אשכנז ולא לדידן וכאמור. ודברי ה' בן איש חי צריכים עיון לדינא ואין לסמוך ע"ז. והגם דהש"ך ז"ל ס"ק י"ד תמה על דברי מרן ז"ל ואחריו נמשך הרב חכמת אדם ז"ל אינהו בדידהו שהם אשכנזים. ואנן ספרדים בדידן:
ה) ולענין אם שטר העיסקא שע"י עדים או כת"י או ע"י ערכאות אין כתוב בו ש"ט של המתעסק והתנו ברוחים ובהפסדים לחצאין או לשליש או לרביע וכיוצא דין זה מבואר בש"ע סי' קע"ז ס' כ"א דהו"ל שטר שיש בו רבית ואם יש הפסד יפסיד בעל המעות החצי וכיוצא כפי תנאו. ואם יש ריוח לא יקבל כלום ומה שציין כת"ר נר"ו ע"ז לדברי ה' בן איש חי ז"ל אות י"ח לאחר המח"ר ה' הנז' לא קאי כלל על שטר שכתוב בו שיהיה הדבר בשוה בין בהפסד בין בריות ובלא ש"ט של המתעסק אלא קאי על הנותן לחבירו עיסקא סתם ולא התנו ברוחים ובהפסדים והיינו ממה שכתבתי אות ד' אבל כשהתנו כנז' דיני כמ"ש מרן וכאמור. ובזה לא מהני שיתן עכשיו ש"ט וכמ"ש ה' חכמת אדם כלל קמ"ב אות כ"ד:
ו) וכן אם לא יש שטר כלל רק בע"פ אם התנו באופן שהריוח וההפסד יהיו בשוה אם לחצאין אם לשליש אם לרביע וכיוצא כיון דהעיסקא היא באיסור דינה כנז' וכמ"ש מור"ם שם וכן ה"ה בכל עיסקא שנעשה באיסור ולא מהני ש"ט שנותן עתה כמבואר בדברי ה' חכמת אדם כלל קל"ב אות כ' ואות כ"ד יע"ש
:
ולענין אם מפרשינן כונת השטר שיהיה באופן שאין בו רבית על דרך מ"ש מרן ז"ל סי' קע"ז ס' כ"ה הנה מבואר שם דזה רק באם הנותן או המקבל אדם גדול וידוע שלא היה עושה איסור רבית אבל באיניש אחרינא דלא איתחזק בהכי לא. ונ"ד נר' דהנותן או המקבל שניהם משאר אינשי דעלמא והו"ל שטר ועיסקא שיש בהם רבית וכאמור:
ח) ולענין אם בזה"ז שייך דין זה דאדם גדול וכנז' לכאורה נר' דאין לנו בזה"ז גם דין ת"ח כ"ש דלא שייך בזה"ז דין דאדם גדול כנז' אך מסתמיות דברי הפוס' ועד אחרן ה' חכמת אדם כלל קמ"ד אות כ"ד נר' דגם בזה"ז שייך דין זה ולכן נלע"ד דברבנים וגאונים הבקיאים שייך דין זה גם בזה"ז וכה"ג זכורני שכתבו הפוס' דגם אין לנו דין ת"ח בזה"ז מכל מקום הדיין יש לו דין ת"ח. ומכ"מ נר' דצריך לזה בקיאות וכאמור ושו"ר למהריק"ש ז"ל בערך לחם שכ' דבזה"ז אין לנו דין דאדם גדול יע"ש. אך לענ"ד מדברי הפו' הנז' אין נר' כן אלא כדכתיבנא:
ט) ועוד נר' דכל זה אינו רק באם אין בעלי דבר לפנינו כההיא דרב עיליש בבבא מציעא דף ס"ח ע"ב אשר משם כתבו כל הפו' דין זה אבל אם שניהם לפנינו יש לשאול מפיהם וכונתם. ואם היה באופן האסור תו אין מקום כלל לפרש דבריהם שבשטר באופן רחוק שיהיה באופן המותר דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי. כנלע"ד:
יו"ד) ולענין מי שנותן עיסקא לחבירו ולוקח שט"ח עליו באותו הסך של הקרן וכ"ש אם משעבד לו קרקע אפותיקי בחובו ואין כתוב באותו שטר שהם בתורת עיסקא דבר זה אסור הוא משני טעמים הא') כמ"ש הטור ז"ל סי' קע"ז וכן לא יכתוב עליו שט"ח דכיון שאינו מפו' בשטר שהוא עיסקא א"ך הכל מלוה וקרוב לשכר ורחוק להפסיד אפי' התנו ביניהם בעל פה שיחלקו הריוח ביניהם לא מהני דבתר שטרא אזלינן והו"ל כולו מלוה ואינו יכול ליקח ממנו שום ריוח ע"ש. הב') דכ' הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מה' מלוה דשמא ימות ויפול לפני היורש ויגבה בו את הרבית ור"ל דשמא יהיה הפסד בעסק והי"ל לבעל המעות להפסיד והיורש אינו יודע זה וגובה כל הקרן וכמ"ש מרן בב"י ופסקו הש"ע סי' קע"ז ס' כ"ד. וכן לא יתן לו מעות וכו' וע"ש להפת"ש בשם הר"ש ובשם ה' חמדת שלמה דמסקי דגם דכותב הקרן לבד וזה רוצה לתת לו הריוח אסור. והם הם דברי הטור הנז' וכאמור: