שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן עז
נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכ'לוף עידאן יצ"ו בשוחט שבדק סכינו אח"ש והרגיש בה איזה מיחוש שנסתפק בו אם הוא אוסר ונתנה לחבירו לברר גם הוא כפי דעתו והשני לא הרגיש כלום גם אחרי שבדק פעמים שלש והסכימו לקנחה בסמרטוט לברר ואחרי הקינוח בסמרטוט ראו שיש בה פגימה גדולה במקום אחר. אשר לא היתה מקודם כי לא הרגישו שם שום מיחוש האם יש לאסור או להתיר:
תשובה הדבר פשוט שיש לאסור בהחלט דאפשר דהיתה אותה פגימה סתומה בדם קרוש כל דהו ולכן לא הרגישו בה לא זה ולא זה עד אחרי הקינוח בסרמטוט ומ"ש כת"ר נר"ו דהדס עדיין לח הוא. לע"ד אין זה מספיק לומר שלא היתה בודאי אלא נתחדשה אח"כ דשמא גם מידי היותו לח סותם ועוד דכיון דבדק הראשון ונתנה לחבירו וחבירו בדק פעמים ג' אין ספק דהדם נקרש בנתים אם לא הרבה לפחות מעט ולדעתי גם בהיותה ביד הראשון כיון דמן הסתם נתעכב לעיין באותו מיחוש הדם נקרש בנתים כי הדם בכל דהו נקרש כידוע מהנסיון דבכל דהוא נקרש הוא:
ועוד דיש בזה ס"ס להחמיר דודאי אם אבדה הסכין טרם בירור אותו מיחוש אסורה היא דכמו דפגימה ודאי אחר שחיטה אוסרת כן נמי ספק פגימה אוסרת שכן יש להוכיח מדברי מרן סי' י"ח סק"ד שאסר באם לא הרגיש קודם שחיטה ולא התיר מס"ס דשמא באמת האמת אותו ואת"ל שהוליך ולא שם לבו שמא בעצם נפגמה אלא ודאי דלא שנא פגימה לא שנא ס' פגימה יש לאסור ובנ"ד י"ל דאותו מיחוש פגם היה ועבר על ידי הקינוח של הסמרטוט ועם כי י"ל דאינו פגם מ"מ ס"ס להחמיר שמא הפגם הזה פגם הוא ואת"ל שאינו פגם שמא הפגם השני היה מכוסה בדם לח או קרוש ולא נתהוה על ידי אותו סמרטוט אלא גם טרם הקינוח היה ואינו מורגש. וכ"ז נראה ברור אפילו אם ע"י הקינוח עבר אותו המיחוש הראשון שהרגיש בו הבודק הראשון וכ"ש אם לא עבר ועד עתה מסופק הוא בו:
אמנם יש לגעור בשוחטים וראוי כמעט להפסיד אותם דמי אותה בהמה שנשתמשו בדבר שאסרוהו חו"ר עוב"י תונס הראשונים בכל צד ואופן ובאמת אין בו שום תועלת דכלפי מה שיש לומר שינקה את המיחוש מהספק שבו כן יש לומר שהפגימה הוסרה ע"י הקינוח בסמרטוט כמעבירו על המשחזת ועל הבשר וכיוצא שכתבו הפוסקים שמעביר הפגם בנסיון ממש והיה להם רק לרחוץ את הסכין יפה ואח"כ להעביר הלחות שבה בדרך העברה קלה של קינוח ולברר אח"כ את האמת אם יש בה פגם או לא. זהו הנלע"ד בפשיטות וכן יש ללמוד מדברי הפוסקים שזכר כת"ר נר"ו וזולתם ואכמ"ל בזה הכו"ח ביום כ"ד אייר התרפ"ז ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: