שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
יורה דעה · סימן יג
לעיר בנגרראן יע"א
נשאלתי מהחה"ש הדו"מ כמה"ר ר' אבא שאול חדאד הי"ו על הדרא דכנתא שיוצא ממנה כעין מעי יתר וארוך הרבה (כאורך ב' אצבעות מ"מ) אם יש להתירו עפמ"ש ה' שבת אחים סי' מ"ז ס"ב דאפי' ארוך יותר מאצבע יש להתיר בהפ"מ או שמחת יו"ט או דילמא ארוך הרבה שאני:
תשובה אעיקרא דדינא הנה הש"א ז"ל ציין להמחב"ר כיע"ש ושם במחב"ר לא החליט ההתיר אלא כתב וז"ל ונראה דאפשר להקל עוד גם אם הוא ארוך יותר מאצבע מאחר דמפורש כן בתשו' הרא"ש ובס' איסור והתיר מהרא"ש כמ"ש הרדב"ז בתשו' הנז' והיינו בהפסד מרובה או לשמחת יו"ט כדאמרן וכבר כ' ה' שדי חמד ז"ל בכללי הפוסקים סי' ט"ז אות א' בשם מוהר"ח פאלאג"י ז"ל בנשמת כל חי ח"א דף א' ע"ג שדעת מרן בתשובות הישנות דח"ן ע"ד דלשון אפשר מורה דמספק"ל ושבספרו של מהר"ח הנז' הנק' ראה חיים פ' נח כתב בשם הכנה"ג וההק"ל דס"ל דאפשר הוי ספק ושכן דעת רוב רבני האחרונים ומכללם החיד"א עצמו בברכ"י סי' רמ"ה ע"ש וא"כ כיון דהמחב"ר באפשר קאמר למלתיה והו"ל ספק וכדאמרן אין ס' מוציא מידי ודאי שהרי התב"ש ז"ל סובר דדוקא בכאצבע הוא דיש להתיר בהפ"מ ע"ש וכי האי גוונא כ' ה' בית יהודה ז"ל באה"ע סי' ח"י והב"ד השד"ח שם דאע"ג דהתה"ד סי' רמ"ז כתב דאפשר דלא מפליגנן בין שוגג למזיד כיון דבדרך אפשר אמרה ולא ברירה ליה לא שבקי' ודאי דה' א"ז ז"ל מקמי ספיקו דהתה"ד ע"ש ואפי' להסוברים דלשון אפשר לא הוי ספק נראה פשוט דהיכא דיש הכרח בדבר דכוונתו רק בלשון ספק מודו כ"ע דהוי לשון ספק וכן בנדון זה הרואה יראה דההכרח שזכר המחב"ר ז"ל מדברי הרא"ש ז"ל איננו דבר מחודש שכבר ראה כל זה התב"ש יע"ש בדבריו ואפ"ה סבירא ליה דדעת מרן ז"ל והטור דכאצבע הוי בדוקא ועם שמדברי הרא"ש אין נראה כן אינהו בדידהו הכי ס"ל ע"ש וא"כ אין מזה שום הכרעה הפך דברי התב"ש ורק שיקול דעות איכא בינייהו ומינה ומינה דהמחב"ר אין כונתו בדרך החלטה לדינא רק שיש פנים ואפשרות לומר כן ולעת הפנאי או בעת מעשה דעתו לעמוד ע"ז וכן יש לדקדק ממ"ש ונראה דאפשר להקל וגו' ולא כתב דאפשר להתיר דזה מורה ג"כ דרק יש פנים לצדד להקל וכן יש להוכיח מדברי המחב"ר עצמו דמתח' כתב בפשי' בשם התב"ש בכלל התנאים דהוי כאצבע ואח"כ כ' ונראה דאפ' להקל וגו' ואי איתא א דעתו הי"ל לערב את הכל יחד ולהשמיט גוף התנאי דהוי כאצבע מראשית דבריו אלא ודאי כדאמרן:
ומעתה צ"ל דהש"א ז"ל סמך בזה על המורה לעיין בדברי המחב"ר במקורם וקיצר במקום שהי"ל להאריך או שהוא ז"ל סובר כאיזה פוסקים דלשון אפשר לא הוי ספק וא"כ למה שנתבאר לעיל מדברי השד"ח ז"ל ומדברי מרן ומדברי החיד"א עצמו הא ודאי דנקיטנן דהמחב"ר לא החליט התיר ומינה דאין ספקו מוציא מידי ודאו של התב"ש ז"ל ועוד בה דראיתי להפר"ת ז"ל דקאי בשיטתו של התב"ש ז"ל דבעי' דוקא כאצבע אלא דהוא ז"ל סובר שאין צורך שיהא מצומצם אלא ה"ה חסר או יתר מעט כיע"ש וכיון שכן הו"ל המחב"ר יחיד נגד התב"ש והפר"ת ז"ל וכ"ש דהמחב"ר ז"ל לא זכר מדברי הפר"ת ז"ל ואפשר שאם היה רואה דבריו היה חוזר בו והיה אוסר בהחלט ועוד דכל עיקר טעמו של המחב"ר הוא מדברי הרא"ש ז"ל שכתב או פחות או יותר ע"ש וכבר הפר"ת ז"ל פירש בזה דר"ל שא"ץ שיהיה מצומצם אלא ה"ה פחות או יותר מעט וכיון שכן אין שום הוכחה מדברי הרא"ש ז"ל ואינו רחוק אם כתב כן משום שלא ראה דברי הפר"ת דאלו ראהו היה מזכירו ועוד דמדברי מרן ז"ל שהשמיט תיבת או פחות או יותר נראה דלא ס"ל כהסוברים דאפי' ארוך יותר מאצבע דא"כ הי"ל להביא זה כיון שיש בזה נפקותא לדינא ועוד דאי איתא הי"ל למרן ז"ל להשמיט לגמרי תיבת באורך אצבע כיון דאם היה פחות הוא מותר ואם יותר ג"כ הוא מותר ואין גבול בדבר אלא ודאי דס"ל כהתב"ש והפר"ת ז"ל דבעינן כאורך אצבע והגם דלהפר"ת ג"כ לאו דוקא כאצבע מצומצם אלא ה"ה יתר מעט ע"ש ומרן ז"ל לא זכר זה נראה דהפר"ת ג"כ דמרן ז"ל סמך על מ"ש כאורך אצבע אם מצד כף הדמיון של תיבת כאורך שאם היה דוקא מצומצם היה כותב אורך אצבע א"נ סמך על מה דודאי לא כל האצבעות שוות ומינה דאם חסר מעט או יתר מעט לא איכפת אבל אי אמרינן דדעת מרן דאפי' ארוך הרבה שרי הי"ל להשמיט לגמרי תיבת כאורך אצבע כיון דבכל אופן ואופן מותר וכיון דלשון מרן ז"ל מורה ובא כדעת התב"ש והפר"ת הכי נקיטנן ועוד דכבר כתבו הרבה מהפוסקים לאסור בכל גוונא ורק בהפסד מרובה סמכו המחב"ר ודעמיה על דעת מרן ז"ל ודעמיה וא"כ כיון שיש פלוגתא בדעת מרן ז"ל יש לאסור דהו"ל כאלו מרן ז"ל לא גילה דעתו דאז יש לאסור כדעת שאר הפוסקים. וסבור הייתי לומר דגם המחב"ר ז"ל שכתב דאפ' להקל גם אם הוא ארוך יותר מאצבע אינו אלא בארוך מעט והוא עפמ"ש התב"ש שם בראשית דבריו ואפשר אפי' יותר קצת רק דלא נתנו דבריהם לשיעורים ע"ש ומפרש המחב"ר ז"ל דדעת מרן באומרו כאורך אצבע כמו שפירשתי לעיל לשיטת הפר"ת ז"ל דאינו ר"ל מצומצם אלא ה"ה יתר מעט ונלמד זה אם מכף הדמיון אם ממה שאין כל האצבעות שוות אבל ז"א דהמחב"ר שם נסמך ע"ד הרדב"ז סי' תס"ט ובדברי הרדב"ז מבואר דלהמתירים יש להתירו גם אם ארוך כאמה אלא דלא ס"ל כותייהו כיע"ש ואי איתא דהמחב"ר לא ס"ל כהרדב"ז אלא כהתב"ש והפר"ת הי"ל לבאר כן להדיא א"ו דמ"ש המחב"ר באפשר וגו' הוי להתיר גם בארוך הרבה ומ"מ לדידן אין לסמוך להתיר רק בארוך כאצבע או יותר קצת ואפי' בהפסד מרובה או לשמחת יו"ט כיון דהמחב" עצמו לא ברירא ליה ועוד דיש כמה טעמי' לאסור וכאמור ועי' לה' מסגרת השלחן ז"ל שגם הוא השמיט כשהעתיק דברי המחב"ר ז"ל תיבת דאפשר אך ה' עיני הכהן ז"ל סי' כ"ו אות ו' העתיק דברי המחב"ר במלואם ע"ש:
וראיתי לה' ויען משה ז"ל יו"ד אות י"ג שכתב דנעשה מעשה בענף יוצא מן הבד מאמצע הדקין וארוך יותר מכאצבע במושב מעמד שוחטים ות"ח הי"ו והסכמנו להתיר משום הפ"מ ושעת הדחק ושיו"ט והוגד לי כי מקודם ג"כ עשינו מעשה להתיר בכה"ג מהפ"מ וגו' ע"ש ולא ביאר ז"ל אם הוא ארוך הרבה יותר מאצבע או רק כאצבע ועוד מעט אלא דכיון שאינו מצומצם כאצבע קרי ליה יותר מאצבע ואם היתה כוונתו שאינו ארוך רק מעט יותר מאצבע הוו דבריו מכוונים עם שטת הפר"ת ז"ל ועם מה שכתבתי דהמחכ"ר ז"ל לא ברירא ליה ההתיר וספוקי מספק"ל אך אם כונתו ז"ל דאפי' ארוך הרבה הדבר קשה עליו ג"כ דהרי המחב"ר ז"ל שציין שם באפשר אמרה למלתיה וא"כ אין פנים להתיר ואולי דהוא ז"ל סמך בזה על היות בנדונו שלשה צדדים להקל הפסד מרובה ושעת הדחק ושמחת יו"ט וכמו שיע"ש ובזה א"ש מה דלא סגי ליה בחדא מנייהו א"נ גם הוא ז"ל היה סובר דאפ' לא הוי ספק כאיזה סוברים כן ומה שהוצרך לג' צדדים הנז' הוא משום מעשה שהיה ולאפושי בהתירא וכבר נתבאר דהעיקר הוא דאפשר הוי ספק וא"כ אין פנים להתיר מדברי המחב"ר ז"ל וכאמור גם מדברי הש"א ז"ל אם ראה דברי הרדב"ז במקורם אפשר דהיה מבין המחב"ר ז"ל דאינו מתיר בארוך הרבה רק מעט ועל דרך מה שסבור הייתי לפרש בכוונתו לעיל:
ובלא"ה בנדון זה ששאל כת"ר נר"ו ושלח גם גוף הדקים שאלתי להאיש שהביאם האם יש בו הפסד מרובה ואמר שאין בו כל כך הפסד וא"כ בלא מה שכתבתי אין להתיר גם מצד היות זה בעש"ק נראה דאין להתיר דהרי המחב"ר ז"ל שכתב דאפשר להקל נקיט רק או לשמחת יו"ט ומדלא זכר צורך שבת שהוא הוה ורגיל תמיד ונקט לשמחת יו"ט נראה דדוקא לשמחת יו"ט הוא שכתב דאפשר להקל וכ"ש שלפי האיש הנ'"ל אי אפשר שיהיה זה לצורך שבת כי אין זמן וצריך שיתעכב לאחר השבת וא"כ אין שום פנים להתיר גם אם נאמר דמ"ש המחב"ר אפ' ל"ד ודעתו להתיר וכן גם אם יאמר דמ"ש לשמחת יו"ט לאו דוקא וה"ה לצורך שבת וכ"ש דבאמת דעתי הקצרה נוטה דדברי המחב"ר בדקא בין במ"ש לשון אפשר בין במ"ש או לשמחת יו"ט וכאמור זהו הנלע'"ד בזה הכו"ח ביום ב' אדר א' התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: