שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
חשן משפט · סימן לז
שאלה ראובן היה נושא בגוי אחד מאתים פ'רנך' בשטר ובא הגוי אצל ראובן וא"ל הנני ממחה אותך אצל שמעון שישלם אותם לך והלך אצל שמעון עם הגוי וא"ל ראובן המאתים פרנך הם אצלך (ר"ל תשלם אותם לי) וא"ל הם אצלי. (ר"ל אני אשלם אותם לך) ועפ"ז החזיר ראובן את השטר בערכאות לגוי וכשתבע את שמעון לא רצה לפרעו באומרו כי לא הי"ל להחזיר את השטר רק ליד שמעון למען יוכל לתבוע בו את הגוי וראובן אומר כי לא אמרת לי מזה כלום ואחרי שאתה אמרת שהם אצלך הרי נתפטר הגוי ולכן החזרתי לו שטרו. וכפי הנהוג על הרוב לפי המסופר בין הסוחרים שכל הממחה את חבירו אצל זולתו ואמר לו כי הם אצלי צריך הוא לשלם. אם חייב לשלם או"ל:
תשובה לא נתבאר בשאלה האם שמעון ידע שיש לו לראובן על הגוי שטר או לא. גם לא נתבאר האם ראובן הוא יודע שהגוי אין לו ביד שמעון כלום או שמסופק בדבר זה. והנה אם היה שמעון מודה שהגוי יש לו פקדון או הלואה אצלו ואמר לו שיתנם לראובן נר' דזכה ראובן בזה הגם דלא א"ל מנה לי בידך תנהו לפ' כמו שמתבאר מדברי מרן ז"ל ח"מ סי' קכ"ו ס"ג דמסתמא על מה שיש לו אמר וקנה והגם דיש אומרים שלא קנה אנן נקיטנן כסתם והגם דנ"ד גוי הוי כבר כתב מרן ז"ל סכ"ב דליש קמא ישראל וגוי שוים ואפילו ליש בתרא אם הנותן גוי והמקבל והנפקד ישראלים קנה הישראל וטעמא דכיון שהפקיעו חכמים ממון ישראל במעמד שלשתן כ"ש ממונו של גוי כמ"ש הבאה"ט שם. וכיון דאם יודה יתחייב ממון נראה דאם ראובן יודע שאין לגוי אצל שמעון כלום לא קנה כלום מצד הדין כמתבאר מדברי מרן סעיף ג' דכיון דלא אמר לו מנה לי בידך תנהו לפלוני אינו כלום ואם מצד דהיה חייב לו הרי הוא עצמו מודה שאין חייב לו וכנז"ל ואם אמ"ל מנה לי בידך תנהו לפ' וא"ל כן אעשה הא ודאי דחייב שמעון לשלם. ואם לא א"ל מנה לי בידך ומסתפק ראובן אולי יש לו בידו וחייב והלה אומר אין לו בידי כלום יש לו להטיל עליו חרם סתם שהרי אין כאן אלא תביעת ספק דשמא יש לו:
אולם מצד מנהג הסיחרים דנראה דבכל אופן מתחייב הנמחה לשלם ונקרא בערבי ,,סתקבייא'' נראה דאם הוא מנהג פשוט בין הסוחרי' לדון על פיו חייב בכל אופן שהרי כ' מרן ז"ל סי' ר"א ס"א דאם מנהג מדינה שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושם בס"ב וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר או ע"י שתוקע לו כפו. או במקום שנוהגים הסוחרים שמוסרים לקונה המפתח וכן כל כיו"ב ע"ש. וע"ש בבאה"ג דהוי טעמא משום דכל דבר של ממון המנהג מבטל הלכה וקונין ומקנין ע"ש. ועי' להעה"ש ז"ל בשם מהר"ם מטראני ז"ל בתשו' מרן באבק"ר סי' פ' ושכן מסכים בזה מרן ז"ל סי' פ"א דה"ה בקרקעות דבכלל ממון הוא ע"ש ומינה נמי לנ"ד דבכלל ממון הוא:
אך מצד השטר מסתברא דלא מבעיא דאם לא ידע שיש לו שטר דאינו פטור מטענה זו אלא אפילו אם יתברר שידע שיש לו עליו שטר כיון שלא התנה שיביא לו השטר אם כמות שהוא או ע"י החזרת השטר לשמו או במכירה מוכח דאין זה תלוי כלל בשטר: