שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
חשן משפט · סימן כז
לעי"ת בן גרדאן יע"א
נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכלוף יאנה הי"ו במי שהיה חבירו נכנס ויוצא לחנותו כבן בית ומצא שחסר לו סך מה מחנותו וחשדו שגנבם לו במה תהיה שבועתו:
תשובה נלע"ד דאינו חייב אלא חרם סתם אפילו כשיש רגלים לדבר כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל מה שבתוכה. והגם דכתב מור"ם ז"ל בח"מ סי' ע"ה סי"ז דבכה"ג יכול להשביעו היסת ושכן נראה לו להורות ע"ש נר' דלדידן דבתריה דמרן גרירי אין כאן אפי' שבועת היסת אלא ח"ס שהרי אפי' באמר לי אבא דהיא קרובה לודאי הרבה ולדעת הראב"ד בפ"א מה' טוען ונטען ה' ז' הויא טענת בריא אפ"ה דעת מרן בח"מ סי' ע"ה סכ"א כי"א קמא וכמ"ש חו"ר עוב"י תונס יע"א הובאו דבריהם בהליכות יעקב מע' ט' אות ג' וכ"ן דעת ההמ"ח מוהרי"ך ז"ל שם וכ"נ דעת מוהרמ"ז ז"ל בהגהותיו בדבר משה שם ע"ש וא"כ כ"ש בדליכא רגלים לדבר דלא חשיב ליה הראב"ד שם לטענת בריא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב שם כמה דינים ומכללם דבר פלוני גנוב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וגו' הרי זה פטור אף משבועת זה. וזה נראה דדומה לרגלים לדבר שכתב מור"ם ואפי"ה הראב"ד לא פליג בהכי כיעו"ש. ועוד נראה דכיון דמרן ז"ל דעתו כהרמב"ם וכמ"ש חו"ר תונס שם נראה דגם בכה"ג דאיכא רגלים לדבר דעתו כהרמב"ם אלא שבש"ע קיצר וכ"ן דעת מור"ם ז"ל בדעת מרן ז"ל מדכתב דין זה בלשון וי"א דמשמע דלדעת מרן אינו נשבע אפי' היסת:
והגם דהעה"ש שם אות נ"ו כתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל קרוב בעיני וגו' דוקא באומר כן אבל בטען ברי לי שאתה גנבתו משביעין אותו אע"ג דאינו טוען שראה אותו לולי דבריו ז"ל נלע"ד דכל שלא ראה בעיניו אי אפשר במציאות להיות בריא ולכך קרוב בעיני קרי ליה ודומה זה לענין עדות דאין אדם מעיד רק על מה שראה בעיניו אבל במה שלפי דעתו ודאי אין זה עדות ולכן אי אפשר לו לישבע רק על הודאי הגמור שראה וכ"ד הרי"ף בתשובה סי' נ"ח] ואולי דהרב ז"ל כתב זה רק לישב דברי הרמב"ם לפי דעת מור"ם אבל לדידן דבתריה דמרן גרירין דלא ס"ל כמור"ם וכמ"ש דברי הרמב"ם ז"ל יתפרשו כפשטן:
ועוד דלפי מ"ש העה"ש עצמו בסקט"ז בשם תשובת הרמב"ם ז"ל בפאר הדור סי' קצ"ה כל דתלוי הדבר בהיפוך השבועה ולדעת הסמ"ע אפי' ברגלים לדבר אינו יכול להפך השבועה ואפי' אם רצה התובע לישבע אין שומעין לו [וכמו שביאר דבריו העה"ש ז"ל שם] א"כ גם ברגלים לדבר אינו יכול להשביעו וע' להעה"ש שם בעיקר דברי הרמב"ם ז"ל בפאר הדור וק"ל דלפי מה שמפרש דאם רצה התובע לישבע יכול להשבע כיון דקרוב לודאי א"כ למה אינו יכול להפך הנתבע על התובע שבועה בע"כ וצ"ע והנלע"ד כדכתיבנא. ובלא"ה בנדון זה ליכא רגלים לדבר כההיא דמור"ם וגם העה"ש מודה. ובפרט דהבא להשביע עליו להביא הראיה ושכנגדו יכו"ל קי"ל כמאן דפוטרני מהשבועה וצי"ב עוד: