שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
חשן משפט · סימן כה
סוסה יע"א יום א' יושב בסדר איש צדיק תמים אתן שנת כ"י זכ"ר א"ת דבר קדשו:
מעלת רב אחאי ונהוראי הרב המובהק רב כהנא כמהר"ר כלפון הכהן נר"ו ממני החול"מ דב"ש הטוב:
אחרי שם שלום טובה וברכה חיים עד העולם ובריא אולם. ובא האות להגיד כי הגעתי לפרק המקבל כתב ידי קדשו וששתי כעל כל הון מצד שלומו וטובתו שירבה לעד אמן ומרוב הטרדות של החג וצרכי צבור לא הניחוני עד בלעי רוקי לא היה לבי עמי אפילו כדי לקרותו וכ"ש שלא עיינתי ביומו יצא הדבר מלבי והנחתי מכתבך בין שאר דברים ועכשיו חפשתי באמתחתי מצאתי דבריך והנני משיב לך. מה שכתבת ראיתי למוה"ר שש"א ז"ל סי' קע"ה שכתב דדעת מרן ז"ל דשותף מסלק מבר המצר ודלא כה' משאת משה שכתב דדעת מרן דאינו מסלק ע"ש ולא זכרו שרים מדברי הכנה"ג בהגה"ט ריש סי' הנז' שכתב דמרן בקצר שבא לפסוק הלכה כ' בשם י"א דסיפוקי מספק"ל וכ"כ בבעי חיי עכתד"ק. ואנכי הרואה פליאה נשגבה ממני איך אפשר לומר כלל דמאי דקאמר מרן בשם י"א הוא משום דסיפוקי מספק"ל בעיקרא דדינא דהרי בביתה יוסף כתב דדין זה אמת כמו שאכתוב לקמן גבי המוכר לשותפו וגו' וכתב הרב המגיד שלדברי הכל הדין דין אמת וכן כתב הרשב"א בתשובה על שני שותפים בקרקע אחד ומכר אחד מהשותפים חלקו לבן המצר שהשותף מסלקו וכך כתב העיטור וכן השיב הרא"ש וכן כתב בשם הר"י ברצלוני ואין בזה ספק וכן הדין נותן שמאחר שיש לו חלק בקרקע בכל חלק וחלק שמוכר הוי המחצית שלו אחרי שלא הוברר והוא קודם לכל אדם ע"ש וכ"כ הבית יוסף עצמו לקמן סעיף ע"ב וז"ל ולי נראה דשפיר סמכינן עליה כיון דהרמב"ם וכל הני רבוותא סברי כוותיה יע"ש וכן העלה מרן על שלחנו הטהור בסי' הנז' בסעיף נ"א וז"ל היה הקרקע של אחד והבנין או האילנות של אחד אם יש לבעל הבנין או בעל האילנות זכות בקרקע כל אחד מהם בר המצר של חבירו לפיכך אם מכר אחד מהם חלקו חברו מסלק הלוקח אפי' הוא מצרן וכ' הסמ"ע אפי' הוא מצרן פי' הלוקח מפני שאלו נחשבים כשותפים בקרקע זו יחד ושותף באותו קרקע מסלק להמצרן כמ"ש בסעיף ה' ע"ש ומעתה הדברים ק"ו ובן בנו של ק"ו ומה התם שאין לו שום זכיה בעולם בגוף הקרקע כלום כי אם לזמן ידוע עם כל זה כיון שאינו יכול לומר לו בכל זמן שירצה עקור אילניך או הרוס בניניך אזי כל משך אותו זמן חשבינן ליה כשותף ומסלק את בן המצר וזהו דכתב הסמ"ע ודייק בלישניה דנחשבים כשותפים בקרקע זו וכ"ש וק"ו הכא שהם שותפים ממש בגופה של קרקע הרי שאין מרן ז"ל מסופק כלל בעיקרא דדינא ומעתה לא הבינותי מאי דכ' כת"ר וז"ל ואם על דבר אשר הוכיח אברהם אבינו מדבריו בס' נ"א לפענ"ד מקום לישב עכתד"ק ואנכי לא ידעתי איה מקום כבודו להשיבו דאדרבא הדברים הם ק"ו שאין עליו תשובה ואדרבא על מאי דכתב מרן בסי' הנז' בס"ה וז"ל אחד מן האחים או השותפים וגו' מסלקין ללוקח וי"א שאפי' הוא מצרן תמה הסמ"ע על המחבר למה כתב האי דינא בשם י"א דלא מצאתי שחולק והגם שהש"ך ז"ל כתב דלאפוקי מפירש"י שכתב הרא"ש משמו לאו דמרן מסופק בעיקרא דדינא דזה לא ניתן ליאמר כלל כדכתבינן דכבר בביתה יוסף ובשולחנו גילה דעתו אלא כיון דאיכא מאן דפליג לא רצה להחליט הדברים וכתב בשם י"א הגם דעיקר הדין ברור וסמך בזה דליכא מאן דמטעי וכ"כ מרן בסי' הנז' בסעיף מ"ט וז"ל המוכר לאחד מן השותפים שלו במשא ומתן אעפ"י שאינו שותפו בקרקע זכה בה וגו' וכ' הסמ"ע ס"ק פ"ח וז"ל אע"פ שאינו שותפו בקרקע והיינו דוקא אם קדם להמצרן וקנהו אבל אם המצרן קדם וקנהו אין השותף יכול לסלקו אא"כ הוא שותף עמו באותה שדה וכמ"ש לעיל בס"ה ע"ש הרי הדבר ברור אם השותף עמו באותו שדה מסלק המצרן וליכא בזה ספיקא דדינא ולא כתב בשם י"א אלא משום דאיכא מי שחולק הגם שהדין אמת מכל הני רבוותא דסברי הכי וזה לענ"ד ברור כשמש בצהרים לכל מי שיש לו עינים בדעת מרן ז"ל:
ומעתה מאי דכתב מעכ"ת ולא זכרו שרים מדברי הכנה"ג דכתב דמרן בקצר שבא לפסוק הלכה כתב בשם י"א דספוקי מספק"ל וכ"כ בבעי חיי בתשובה יע"ש וכתב כת"ר על זה דתם אני לא אדע לדינא אם המוחזק יכו"ל קי"ל וגו' או כהרב משאת משה דדעת מרן דלא מסלק או כהכנה"ג ז"ל דדעת מרן אינה מבוררת וא"כ אין להוציא מן המוחזק או"ד כיון דכ' ה' שלחנו של אברהם ז"ל כה"ג אין לומר קי"ל נגד דעתו ז"ל ומוציאין מיד המוחזק עכתד"ק.
ומה שנ"ל ברור דליכא בזה פלוגתא כלל בדעת מרן ז"ל דהנה הגם שאנו אומרים דמאי דכתב מרן בשם י"א מטעמא דסיפוקי מספק"ל לא דמספק"ל בעיקרא דדינא **(א) לפי ענ"ד שפתי הכנה"ג ברור מללו דמרן ז"ל מסתפק בעיקרא דדינא האחד דעיקר טעמו למ"ש מרן בשה"ט בשם י"א הוי משום שבא לפסוק הלכה ואי מרן ז"ל ברור לו לדינא מה יש ריוח שיכתוב במקום שבא לפסוק הלכה בשם י"א. ועוד שהרי שנה עליו הכתוב שאחרי שכתב הכנה"ג אבל בספר הקצר שבא לפסוק הלכה כתבו בשם י"א מפני הספק הוסיף עוד לומר הנה שהרב ז"ל מסתפק בדבר ואי הוי מסתפק בדבר בכונת הרמב"ם כבר כתב מה שיש בו די וא"צ להוסיף עוד מה שכבר השמיענו בדברות הראשונות. ועוד שהרי מרן ז"ל כתב הסתם כלשון הרמב"ם וא"כ לדקי"ל דהלכה כסתם שכ"ד מרן ז"ל ולשיטת הכנה"ג שדעת הרמב"ם מסופקת למרן הב"י א"כ מרן שכתב ככתבו וכלשונו בודאי איהו גופיה קסתים לן דהדבר מסופק וכמ"ש כת"ר עמ"ש מרן בהיה הבנין של אחד והאילנות של אחד וגו' אלא כל זמן שירצה וגו' דמשמעותו כלשון הרמב"ם דמשמע מניה דאם יש לו זמן לעמוד שם נחשב כשותף אף כי אינו תדירי וכמ"ש הסמ"ע בדברי מרן שכן משמע לשון הרמב"ם אף כי יש לעמוד בזה (אה"ב הרה"ג מהרנ"ט ז"ל לא כתב לשון זה כמו שיראה הרואה ונראה דאין כונתו שהרב כתב כלשון הזה ממש אלא דממ"ש מהרנ"ט ז"ל על דברי מרן ז"ל כי אם לזמן ידוע משמע"ל דהרב כתב כן על פי דברי הסמ"ע שפי' כן בכונת מרן ז"ל וכתב שכן הוא לשון הרמב"ם ושהב"י כתב שכן דעת הרמב"ם ועל זה סמך לפרש גם דברי מרן כן בהחלט) ועוד שבסוף דברי הכנה"ג כתב דלוי הלוקח יכול לומר קי"ל כמ"ד דהמצרן אין כח ביד השותף לסלקו והיינו לוי דעליו קאי בשאלתו ואי איתא דמרן ברירה ליה איך יכו"ל קי"ל הלא הכנה"ג עצמו בב"ח בתשובה סי' כ"ח כ"ט כתב בענין הטוען שהשטר מזוייף וגו' דכבר הורה זקן רבן של ישראל הרב ב"י בסי' הנז' וגו' וכ"פ בס' הקצר ומאחר שהרב ז"ל פסק כן אנו שקבלנו עלינו לדון ע"פ הרב ז"ל ראוי ללכת אחריו אף להוציא וכמ"ש הראנ"ח בסימן ק"ט עש"ב ומשם ג"כ באר'ה דאף דנימא כהבנת כת"ר הי"ו דמ"ש לוי וגו' הכל מדברי הראנ"ח מה שלענ"ד אינו כן מ"מ הרי הראנ"ח עצמו הוא הרב הסובר דאין לומר קי"ל נגדו. ועוד שהרי מצינו להכנה"ג ז"ל בבעי חיי סי' ר"א שכתב דיכול המוחזק לומר קי"ל כהסוברים דכל היכא דליכא דינא דמצרא ליכא דינא דאחי ושותפי ובמכר כל נכסיו ליכא דדב"מ ואי תימא דדעת מרן מבוררת דשותף מסלק הלא כתב הכנה"ג עצמו בהגהב"י אות ד' דאינו מודה בזה דלהרא"ש ז"ל דסובר דשותף מסלק לא העור דין זה דמכר וגו' רק במצרן ע"ש (אה"ב העיר ע"ז ידי"ן מהרמ"מ הי"ו למה לא הביא זה רק מדברי הכנה"ג ולא מדבריו בב"ח בתשובה הנז' בעצמה שכתב כן ע"ש וצידד לומר משום דבב"ח כתב זה רק בלשון אפשר אולם לשונו בהכנה"ג נראה דברירה ליה כן ולפי"ז צ"ל שגם דבריו בב"ח דנקט אפשר ג"כ ברירה ליה רק שכן דרך הפוסקים וכמ"ש בעה"כ ע"ע) ולשני ראיות אלה האחרונות מקום לדחות דאולי בעיר קושטא שהתשובות דסי' ר' ור"א שייכי להם נוהגים לומר קי"ל גם נגד דעת מרן וההיא דסי' כ"ח כ"ט אי"נ לומר קי"ל נגד מרן וקצת דיוק לשונו אנו שקבלנו וגו' ע"ש:** דזה אינו מתרי טעמי חדא דכיון דלא פסיק"ל מלתא אם חולק הרמב"ם עם הרא"ש או אינו חולק דאפשר דחולק מדנקט אחר ולא נקט מצרן ואפשר דאינו חולק ואחר דנקט לאו דוקא דמצרן לגבי אחים ושותפים אחר קרי ליה להמצרן וכמ"ש הכהה"ג ז"ל שם א"כ לפ"ז פשוט אאאי שתופסין עיקר להלכה כדעת הרא"ש והטור כיון שאפשר להסכים דעת החולקים לדעתם וזה כלל גדול בדין בכל מקום שאין ספק מוציא מידי ודאי ואין הספק שאנו מסופקים בדעת הרמב"ם ודעמיה מוציאין מידי ודאי בדעת הרא"ש והטור **(ב) ע' למהריב"ל ח"א סי' י"ג והב"ד ה' זרע אמת ח"ג ביו"ד סי' רנ"ב דף קנ"ט ע"ב והב"ד ג"כ הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות י"ט וע' מ"ש ע"ז הז"א ז"ל ע"ש וע' להמט"ש ז"ל בסי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ל' ל"א ע"ש [אה"ב ידי"ן מהרמ"מ נר"ו העיר ע"ז דלא כתבו הפוסקים הנז' רק לענין דהמוחזק יכו"ל קי"ל לפי אותו פירוש שפירשו שיהיה חולק על הפוסק האחר ולא אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי אולם הרה"ג מהרנ"ט ז"ל כונתו דודאי מרן גופיה הכרעתו לפסק הלכה כהרא"ש נגד מ' שדעת הרמב"ם מסופקת וא"כ המוחזק אינו יכו"ל קי"ל נגד דעת מרן. ואני אומר דלפי כלל זה שכתב הכנה"ג יפה העיר אמו"ר זצ"ל דכיון דהמוחזק יכו"ל קי"ל וכאמור מטעם זה עצמו מרן ז"ל כתב בסתם לשון המסופק כדי שהמוחזק יכו"ל קי"ל דמרן ז"ל עצמו כשהיה בא לפניו דין כזה שהמוחזק טוען קי"ל כהצד של הספק שבדברי הרמב"ם ז"ל היה מזכהו בדין)]:
וזהו דעת מהריב"ל ז"ל והביאו הכנה"ג וז"ל אף שהרמב"ם ז"ל נר' חולק על מ"ש הרב בעל הטורים דאפי' קנאו המצרן השותף מסלקו מלתא דפשיטא היא שהשותף עדיף ממצרן ע"ש וברור הוא דדעת מהריב"ל כדכתבינן וכמו שכן כתב הרב ז"ל בבעי חיי בתשובה בסי' ק"ק בדעת מהריב"ל וז"ל מפני שאפשר להסכים דעת הרמב"ם לדעת הרב בעל הטורים על הדרך שכתבתי יע"ש וזהו דכתב הכנה"ג שם אחר שהביא דברי מוהריב"ל שכתב מלתא דפשיטא היא שהשותף עדיף ממצרן אף שהרמב"ם ז"ל נראה שחולק על זה כתב עלה הכנה"ג ז"ל שם וז"ל אמר המאסף וכ"ש שרבינו ירוחם והרב בעל העיטור והרשב"א ז"ל סוברים כהרא"ש ז"ל וכמ"ש רבינו בית יוסף וכ"פ בס' המפה וב"ח וכן מתברר מדברי הסמ"ע יע"ש הרי הדבר ברור דדעת הכנה"ג ז"ל בדברי מוהריב"ל כדכתבינן וכמו שכן הבין הוא עצמו בתשובה בבעי חיי הנ""ל דאי כונת דברי מוהריב"ל הוא מטעמא דרבים הם דחולקין על הרמב"ם וקי"ל ככל הני רבוותא מה הוסיף הכנה"ג ז"ל על דברי מוהריב"ל ז"ל דכתב עליו וכ"ש שרבינו ירוחם והעיטור וגו' סוברים כהרא"ש ז"ל מאי כ"ש הא מוהריב"ל נמי מהאי טעמא עצמו פסק כהרא"ש אף שהרמב"ם חולק אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו שאין מוהריב"ל אתי עלה מטעמא דרבים חולקים על הרמב"ם כמ"ש מרן ביתה יוסף וכמ"ש הכנה"ג אלא דבלא"ה כיון שאין דעת הרמב"ם מבוררת לן אי חולק על הרא"ש אין ספק מוציא מידי ודאי וזהו לענ"ד דדייק מוהריב"ל ז"ל בלישניה דכתב אף שהרמב"ם נראה כחולק על זה ולא כתב בהחלט שהרמב"ם חולק אלא נראה וא"כ אפשר שהוא עצמו מסכים להרא"ש ואינו חולק וכיון דהכי הוא אין מניחין הודאי והולכין אחר הספק וכיון דהכי הוא דבעיקרא דדינא איכא תרי טעמי חד מאי דכתב מהריב"ל וחד מאי דכתב מרן ביתה יוסף דכיון דכל הני רבוותא הכי סברי כהרא"ש הכי נקיטנן וכמ"ש הכנה"ג ז"ל משמו וכ"ש דכבר בשולחנו הטהור גילה דעתו שאין להסתפק כלל בעיקרא דדינא מכ"ש ממי שאין לו זכיה בגוף הקרקע אלא לזמן כדכתבינן לעיל מעתה ודאי וברור הוא דמאי דכתב בשם י'"א הוא כיון דספוקי מספק"ל אי חולקין או ליכא פלוגתא לא רצה לומר הדין בהחלט ואולם בין הכי ובין הכי עיקר הדין ליכא לאסתפוקי לגבי דידן דגרירין בתר הוראת מרן ז"ל ולא כמו דכתב מעכ"ת בדעת הכנה"ג ז"ל דדעת מרן אינה מבוררת דגם הרב הכנה"ג אזיל ומודה בעיקרא דדינא אלא שהספק הוא אם חולקין או לא וכל זה הוא ברור:
ומה שהביא מדברי ה' משאת משה ז"ל שהוא מסופק בדעת מרן בעיקרא דדינא הן דעת שכן כתב הרב ז"ל ואולם לי אני עבדו דברי הרב נפלאו ממני דאיך אפשר לומר כן כיון דכבר גילה לנו דעתו מרן וכדכתבינן לעיל **(ג) לפי ענ"ד מן הפלא לומר דה' משאת משה ז"ל לא ראה דברי מרן בסעיף נ"א. וכן ראיתי לה' דבר משה ח"מ סי' ע"ד שכתב וכן מוכח מלשון מרן בש"ע דסובר דשותף אינו מסלק למצרן דהביא בתחלת הס' ס' הרמב"ם בסתם ואח"כ כתב דברי הרא"ש בלשון י"א כנראה דחולק הרא"ש על הרמב"ם ז"ל ופסק הוא ז"ל כותיה כדקי"ל בכ"מ ששנה מרן ז"ל סתם ואח"כ בשם י"א דהלכה כסתם כנודע וכן הבין הסמ"ע אלא דמה שתמה דמנ"ל הא דלא נמצא מחלוקת בזה לאחר המחילה דברי הרמב"ם ז"ל כך מוכיחין ע"ש. וא"כ איך נאמר דשני המאורות האלה לא ראו דבריו בס' נ"א וכ"ש אם יהיה כונת הכנה"ג כמו שהוכחתי דרחוק מהמציאות דשלשתם נעלם מהם הא דס' נ"א וצ"ל דסברי מרנן לחלק בדבר. ולולי דמסתפינא אמינא בזה דבר חדש והוא דנדון דס' נ"א דאי אפשר לקרקע ולבנין ליחלק עדיף יותר ויותר מהשותף והדין נותן דאין לך טוב וישר גדול מזה משא"כ בשותף בקרקע דאפשר ליחלק ואפי' לקרקע קטן שאין לו דין חלוקה לכאורא יראה דזה עדיף דמ"מ התם שאני דאפשר ליחלק רק שאין לו דין חלוקה. או י"ל ע"פ מ"ש הרב י"מ ז"ל בכללי הש"ע אות ג' בשם הכנה"ג אה"ע סי' קי"ט הגה"ט אות מ"ח דאף בב' פסקי דינין דסתרי זה לזה בש"ע אמרי' דבמקום אחד סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר מקומות שלא קיבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם ובלא"ה אפי' נאמר דראיה אלימתא היא מסי' נ"א מ"מ כיון דהרבנים הנז' לא כ"כ ראוי לתלות הדבר בחסרון ידיעתנו ולומר קי"ל כמותם דאלת"ה ביטלת כל דיני הקי"ל שהרי ע"פ הרוב הפוסק מביא דברי חבירו ודוחה אותם וא"כ הכא נמי לימא כיון דדחה אותם בראיות מכריעות לא נאמר קי"ל נגדו ומאי נ"מ אם דחה אותם מסוגית הגמ' או שאר פוסקים או דחה אותם מגוף דבריו במקום אחר הלא על הכל נשיב תשובה אחת והיא חסרון ידיעתנו בכונת אותו פוסק ועי' לה' קנין פירות מערכת ק' תשל"ה אות ט"ו ואות מ"ד ד"ה עוד מצאתי ואות ס"ג ע"ש:** איך שיהיה לענין דינא מה שנראה ברור לי ההדיוט דליכא בזה קי"ל מכל מה דכתבנו וע' לה' ערך השלחן ז"ל כן נראה לי לפום ריהטא רק אין דבר זולת דשו"ט לכל אשר באהלו ברב עז ושלום וכ"ז כתבתי לפום ריהטא אם מעכ"ת מסכים עמי לדינא. וכ"ש שאנו גרירי בתר דעת הסמ"ע ז"ל בהבנת מרן ז"ל והסמ"ע הוא אדרבא קאי לאתמוהי על מרן למה כתב הדבר בשם י"א דמבואר הדבר הוא שאין ספק כלל וליכא מי שחולק ואפי' הש"ך לא חלק עליו בעיקר הדין אלא על הלשון של מרן שכתב בשם י"א כיון דאיכא חולק וא"כ אין לנו אלא הסמ"ע בדעת מרן וליכא בזה קי"ל כיון דאנן בתריה גרירי **(ד) מאי דפשיט"ל למר מבעיא לי אם מצד הסברה דאיך נוכל להוציא מיד המוחזק מכח זה שהרי אפי' על קבלת הוראת מרן דאין לומר קי"ל נגדו לא נעלם כי רבו הדעות בזה וזה אומר בכה וזה אומר בכה ואיך נוכל לחדש דבר על דבר לומר דג"כ קבלנו הוראת הסמ"ע בדעת מרן. ובעמדי בזה ראיתי לה' קנין פירות ז"ל מערכת קו"ף תשצ"ה אות נ"ו בשם ה' גבעת שאול דף ק"י שכתב דאם אותו פוסק רגיל הרבה בדברי אותו פוסק אין לומר קי"ל נגדו בהבנת פי הרה"ג החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' סאסי הכהן יצ"ו על דנא פתגם ואמר דבתונס תפסי כהסמ"ע בהבנת מרן ז"ל ולא אמרי קי"ל נגדו. ובדברי ה' משכנות הרועים במקום אחד נראה כן ובמקום אחר נראה היפך ע"ע ואיהו סובר אי איכא סניף אחר סומך ע"ז אבל בלא זה לא דאיכא בהא פלוגתא עכתד"ק הי"ו. וגם הרה"ג החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' משה זקן מאג'וז יצ"ו שלח אלי במכתב לאמר הנה ה' משכנות הרועים ז"ל מע' שי'ן דף שע"ט כתב ואנן בדידן לא דיינינן בדיני הקי"ל אלא דכל מילתא דלא ברירה בדברי הש"ע אזלי' בתר רוב דעות והיכא דפלוגתיהו בהבנת דעת מרן הש"ע ז"ל נקטי' כהבנת הסמ"ע ע"ש ובמקום אחר כתב בענין זה גופיה בהפך וה'ן נסתר מחמתו בעיקר כלל זה ממ"א ואכמ"ל עכת"ד:
ובלא"ה אף דיהיבנא לך כל דילך ונימא דכלל זה גמור הוא דאין לומר קי"ל נגד הבנת הסמ"ע בדברי מרן מ"מ אין שום הכרע בדעת הסמ"ע בהבנת מרן שהרי הוא ז"ל קמתמה על מרן שסובר דדבר זה בפלוגתא וכמו שכן הביא הכרח לזה העה"ש א"כ בהבנת דעת מרן לא גילה שום דבר ואה"ן כל לגבי דידיה דבר זה אינו בפלוגתא ודין גמור הוא אבל דעת מרן לא נתבארה ואדרבא מצאנו ראינו לה' דבר משה שזכרתי לעיל שכתב ממש להפך דהסמ"ע מבין בדעת מרן דה' כסתם וכנז"ל וא"כ נהפוך הוא דהמוחזק הוא זוכה כהילכתא דקי"ל דהעיקר הוא הבנת הסמ"ע בדעת מרן. אלא דק"ל על ה' דב"מ ז"ל מנ"ל הא דהסמ"ע סובר כן. ונראה לומר דקשיתיה קושית העה"ש ז"ל נימא דכתב בשם י"א אף דקי"ל הכי ואין חולק כמ"ש הסמ"ע גופיה וכמ"ש העה"ש בשמו ומזה ס"ל לה' דבר משה דכל זה דוקא היכא דאין מוקדם לפניו לשון שסובל הפלוגתא כגון שבתחילת הענין כתב י"א וכיוצא אבל כגון נ"ד שיש לפרש דאחר דוקא אין דרך לומר בלשון וי"א על זה אלא אם הי"א חולקים ולכן קמתמא הסמ"ע דלא מצא חולקים דשפיר י"ל דעת הרמב"ם דאחר לאו דוקא ומצרן לגבי שותף אחר קרי ליה. או י"ל ע"ד הנז' דאף שאין משמעות בלשון הראשון דבא לאפוקי מהי"א מ"מ הא מיהא נראה לו להסמ"ע דדעת מרן הוא דהפוסקים אשר העתיק מהם הדין הראשון מדלא השמיעונו האי חידושא ע"כ לא סבירה להו כס' י"א כיון שהוא ז"ל בלשון הראשון לא השמיענו דין זה ולא כתבו רק בלישנא בתרא. ואיך שיהיה מ"מ הא מיהא מוכח דהסמ"ע ס"ל דמרן ס"ל כסתם אם מצד דלא השמיענו דין זה בלישנא קמא ומשמע דלא ס"ל או דמשמעות "אחרי,, דוקא כיון דיש לפרש כן ונכתב הלשון בי"א וכנז"ל. וגם ה' עה"ש נ"ל מדהביא ההכרח דמרן בפלוגתא מתני לה מאחר דהדבר נזכר בפוסקים א"כ צ"ל דסובר דדעת מרן כסתם אלא דאינו מוכרע די"ל דסובר דבפלוגתא מיתניא ולא נזכר כלל סתם אלא דההכרח הוא מדנקטיה בלשון י"א ועפי"ז ילד"ח גם הוכחת ה' דבר משה. ומ"מ לא מפני שילד"ח דבריו נוכל לחלוק על הוראתו. ועכ"פ לא מצאתי ידי ורגלי להכריח דהסמ"ע סובר דדעת מרן כי"א דלכל הפירושים או אין הכרח לזה ולזה או דאדרבא ס"ל היפך הי"א:** ומ"ש בבעי חיי שם משם מהר"א בן חיים דהלוקח הוא מוחזק ויכול לומר קי"ל יע"ש והם אינן הולכין אחר הוראת מרן ויש להם קי"ל לא כן אנן וכל זה ברור ודו"ק ושלום רב מאת אדון השלם ברוב עז ושלם ע"ה נסים טוביאנה יצ"ו
מקום החותם דבריו וחשבתי דזהו הטעם דסבר לה מר שלא נאמר קי"ל נגד הסמ"ע בהבנת דברי מרן ז"ל. אלא דא"כ גם נגד הש"ך לא נוכל לומר קי"ל ובעיקר האי כללא שאלתי את**
נדרשתי ללו שאלו רא"ג מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא מר דיינא דנחית לעומקא דדינא כמהר"ר נסים טוביאנא דחכימי נר"ו לחוות דעי בהאי דינא דבר מצרא והראני את כבודו ואת גדלו מעשה נסים הי"ו אשר אסף וקבץ הני ספרי דבי רב וקמץ משם מלא קמצו ויקח מן הבא בידו מעט מחזיק את המרובה ויהי רובה קטן הכמות ורב האיכות והעלה לפו"ד דהשותף מסלק לבן המצר ואפי' אחר שקנאה כמ"ש ואינו יכול לומר קי"ל נגד מרן ז"ל וכו' עיניך תחזינה מישרים ואנא דאמרי ברוך שעשה נסים נר"ו יפה דן ויפה זיכה יורה יורה ידין ידין מלמד שהלכה כמותו אשרי יולדתו הן הן הדברים באמו"ץ נאמרים וכן דעתי נוטה דדעת מרן ז"ל מבוררת לענין דינא וכמ"ש ביתה יוסף ז"ל דהשותף מסלקו לבן המצר אפי' אחר שקנה וכמו שגילה דעתו מרן ז"ל בסי' נ"א. ומ"ש הרב בשם י"א לאו דמספקא ליה לענין דינא אלא דאין הדבר ברור לו אם הרמב"ם חולק או לאו וכמ"ש עט"ר הרמ"ז כנה"ג ז"ל וא"כ לא מצי למימר קי"ל נגד מרן. וגם לא מצי למימר קי"ל כה' משאת משה בדעת מרן ז"ל חדא דדבריו נפלאים כי נעלם מעיני הרב דברי מרן בס' נ"א וא"כ אחר שגילה דעתו לא נשאר שום ספק ועוד דאנן גרירי בתר הסמ"ע ז"ל בדעת מרן ז"ל דאדרבה תמה עליו כי למה כתב בשם י"א כי אין שום חולק בזה. ומה שעלתה הסכמתי בזה כתבתי וכמ"ש כ"ז באו"ר מע' הרב כמהרנ"ט הי"ו לפני ולפנים. וה' משמים יצילינו משגיאות ויראנו נפלאות אכי"ר. הלכ"ד צעיר המשתלח בשליחותיהו דרבנן קדישי אלה ראשי עיר עז לנו חמ'ד זו טבריה ת"ו החותם פה בע"ת סוסה יע"א בש"א לחו' מרחשון ש' תרנ"ח אתו שנת זמירו"ת היו לי חקך לפר"ג. המעתי"ב עתרת החיים והשלום:
ע"ה חיים אלחדיף ס"ט מקום החותם