שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
חשן משפט · סימן י
שאלה בזמן הזה שאנו במחוז התוניסי חוסים תחת ממשלת צרפת ולפי החוק אין דנים בדיני ממונות רק בבתי המשפט של הממשלה ואין לב"ד רשות לדון רק בירושות ואישות ואפי' בזה רק להב"ד בעיר הבירה תונס אך שאר בדה"ץ אין להם רשות רק לפשר וכן בענין העוברים על האיסורים אין כח ב"ד יפה לכפות ולהכריח העובר רק באיזה פרטים ומזה נמשך שבעוה"ר היו כמה פרצות באיסורים קלים וחמורים האם טוב יותר להדיין הממונה מטעם הממשלה להתפטר ממינוייו לבל יהיה הקולר תלוי בצוארו ויהיה כשאר העם ומקיים בתוך עמי אנכי יושבת או יש לו להכניס עצמו ח"ו בסכנה או ס' סכנה אם עונש גוף או ממון או שניהם יחד ולעשות כפי מה שהדין נותן אם בדרך ישר להדיא או בדרך עקומה ועקיפין. או יש לו לדיין לעמוד דוקא במה שיש לו רשות ויבחר הרע במיעוטו דהרי על כל פנים יש רבים שהם יראים וחרדים ותורה יבקשו מפיהו וככל היוצא מפיו יעשו מרצונם הטוב בדיבורו הקל. ויהיה נידון גם עתה שהוא ממונה בשאר הפרטים שאין בהם רשות מהממשלה כאלו אינו ממונה ואין שום קולר תלוי בצוארו בין בדיני ממונות בין בדיני איסור והתיר להפריש העוברים מהאיסור על הכל יבאר לנו איך ראוי ונכון ושכמ"ה:
תשובה מסברא פשוטה נלע"ד ברור דהדרך האחרונה היא האמתית והיא רק היא העולה על ב' דרכים הראשונים דודאי כל כחו של הדיין או הרב או הב"ד אינו בא אליו רק מצד הממשלה שנתנה בידו מאמר המלך יר"ה ואם בעלת כח זה הגבילה והגדירה לו להתעסק רק בדבר פ' ולא בדבר פ' ודאי ופשוט כי במה שהרשתו הוא ממונה ובמה שלא הרשתו הוא גרע בכחו גם משאר ת"ח או איש פשוט כי הפשוטים אינם כ"כ אחראים בעברם על חקי הממשלה יר"ה כי נידונים על פי הרוב כשוגגים ואומרים מותר ולא כן הממונה שאין מספיק להם ללמד עליו זכות זה וכדקי"ל חבר א"ץ התראה. וגם כיון שהוא ממונה צריך לדעת מה מינויו ועל מה הורשה וגם הוה דבר הוה ורגיל יום יום לו. וגם ידוע הוא ומפורסם איך מתנהגים הב"ד והדיינים והרבנים שבכל עיר ועיר ואין לו שום התנצלות לומר לא ידעתי או שוגג הייתי. ועוד נוסף כי נמשך מזה ח"ו כעין ח"ה אצל האומות לחשוב דייני ישראל כעוברים על חק וכ"ש אם יענש ויתבזה שמלבד בזיון התורה וחילול כבודה עוד בה כי בזה ח"ו משפיל גם כבוד ישראל שאם זה מגדולי הק"ק עושה כן יחשבו כי כה וכה יעשו שאר העם ואם זה מגדולי העדה מקבל בזיון ואיבה. גם הק"ק הי"ו נגררים אחריו ואנחנו בזמן הזה מפוזרים ומפורדים בין העמים בארבע תפוצות הגולה וחייבים אנחנו לשמור את כבוד ישראל ואת שלום הממשלה ומכלל שלומה לשמור על חקיה כיון שאין כאן העברה על דת לא בדברים שדינם יהרג ולא יעבור ולא בזולתם. ולא שעת השמד ליהרג גם תערקתא דמסאנא שאין כונתם כלל וכלל למה שהיו עושים העמים הפראים העריצים בדורות שעברו וכל המטרה היא משום חק ונימוס החירות והחופש והדרור שלא יוכל שום נברא לכפות זולתו בכל דבר דת ודין כידוע. וכן מה שדנין רק הם וממוניהם אינו רק מצד ההכנסה. או שחורבים כי רק הם מבינים דבר המשפט או שחושדים בזולת ממוניהם פן יטו אחרי הבצע ולא יש להם בזה שום מטרה דתית שהרי גם הם וממוניהם אין דנים עפ"י דתם הם רק עפ"י חקים מיוחדים להם שסידרו ושעשו חכמי המשפט הממונים לחקוק חקים ונימוסים זהו הנלע"ד ברור ופשוט למאד וא"כ אין לו לדיין רק לשמור ולעשות כפי מה שהורשה ונתמנה עד אשר ישקיף ה' ויתן בלב הממשלה יר"ה להרשות הב"ד לעשות ככל התורה הכתובה והמסורה אמן. או עד אשר ישיב ה' שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה בבא לציון גואל. ועכ"פ לאפרושי מאיסורא באופן מתאים עם הנימוס ודאי דמצוה וחובה כמו להעמיד דרשנים ומטיפים להודיע חקי ה'. להרבות תורה ולהגדילה ולהאדירה להוכיח במישור את העובר או העוברים. להודיע ברבים כי יש טועים בדבר פ' ובדבר פ' והוא אסור מדינא וגו' באופן שכל מה שאפשר להציל יציל ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו להעניש חס וחלילה וחס ושלום את מי שאין לו יכולת עבור זולתו שלא עצר בעדו ומנעו. ובכל זה הדבר תלוי במה שאפשר ובמה שאי אפשר ואין דנים אפשר משאי אפשר. ומ"מ אמרתי לראות דברי הפוסקים בזה ובדומה לזה עם כי לא ראיתי כעת תשובות מיוחדים לזה כי לא היה זה נהוג מלפנים מ"מ אלקט כפי קוצר דעתי וצור ישראל יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן:
וראיתי למור"ם בד"מ יו"ד סי' של"ד ס"ז שכתב בשם הת"ה סי' רע"ז דאם נידוהו לאחד וגזר השר בקנס חמור על כל מי שיחזיקוהו בנידוי וילקה בכובד וחומר דאין צריכים להכניס עצמם בספק קנס ועונש ודוקא שנידוהו משום ממונא או בדברים שבין אדם לחבירו אבל אם נידוהו והחרימו בשביל שעבר עבירות בפרהסיא ב"ד מתחייבים להכניס עצמם בספק עונש כדי להחזיק דתינו וצריך לתת לב לפי הענין ע"ש ושם בשם תשו' מהרי"ו סי' קנ"ו דאין אנו מוחין בעוברי עבירה דאיכא למיחש לסכנה שיהיו עומדים על גופינו ועל מאודינו ופשוט דאינו חייב להוציא ממון ע"ז להוציא חבירו מן העבירה ע"ש ולכאורא דברי מהרי' סותרים למ"ש התה"ד דהרי להתה"ד אם לאפרושי מאיסורא הב"ד מחוייבים להכניס עצמם בספק עונש ואלו למהרי"ו אין חייבים והנ"ל בזה דהתה"ד מיירי באם כבר הכניסו עצמם בעונש העובר עבירה לנדותו וכמו שכן היה נהוג מני אז בימי הראשונים והמנודה הלך לשר העיר והשר רצה לבטל לגזירתם דאז אין הב"ד מבטלים גזירתם גם שנכנסים בספק עונש והטעם בזה דאם יתירו לו הרי הם כאלו אמרו לו לעשות מה שלבו חפץ אבל מהרי"ו בלכתחילה שרואים הב"ד באותו האיש שבאים להענישו ולמחות בו שהוא ימסור אותם למלכות או יעליל עליהם עלילת שוא וכדומה דבזה שלא עשו עדין כלום מהעונש וההפרשה אין חייבים למחות דלא מיבעיא אם יש חשש סכנת גוף אלא גם אם לא יש רק חשש ממון הרי אינו חייב להוציא ממון למנוע חבירו מן העבירה. או י"ל דלא כתב כן מהרי"ו רק במי שעובר שלא בפרהסיא אבל אם עובר בפרהסיא אזי הדין הוא כמ"ש התה"ד או י"ל דלא כתב התה"ד רק באם מצד הממשלה יש רשות להב"ד אלא שהשר ההוא עיות עליהם את הדין ורוצה לעשות רצונו ובזה אם יעמדו נגדו לפני מי שגדול ממנו אפשר שיעלה בידם אם לא היום למחר אבל אין שום חשש לעלילות ומסירות מצד החוטא אבל אם יש חשש מצד החוטא שיעליל וימסור בזה הוא דכתב מהרי"ו דאין חייבים. או י"ל דלא כתב מהרי"ו כן רק באם יש הרבה חוטאים ואם יתקשרו ויתאגדו יחד עפ"י הרוב כי יעלה בידם להזיק ח"ו אך אם החוטא הוא איש פרטיי יחיד מסתמא אין בו כל כך משום שכיח הזיקא ובזה הוא שכתב התה"ד ז"ל דמחוייבים הב"ד ] לעשות כפי הדין:
ומ"מ נלע"ד דאין כ"ז אמור רק במקום שאין חק הממשלה ונימוסה מונע זה אבל אם חק מחקי הממשלה מונע זה ודאי דאין מי שיכול לעבור על חקיה דהרי אם יעבור תכף ומיד יעבירוהו ממינויו ואולי גם ענוש יענש וא"כ גם אם יעמידו חבירו במקומו ודאי דלא יעשה כנז' ואם כה יעשה יסירוהו ממינויו וגם אולי ענוש יענש וא"כ מה בצע לזה שיכניס עצמו בספק עונש גוף או ממון ולא כתב התה"ד רק באם אין הדבר הוה ורגיל ורק במקרה זה עבר ונענש ואם זה יענש יעמידו זולתו והוא הלא אין לפניו מצוי מאורעות כאלה יום יום. אבל בנדון דידן דהוא דבר הוה ורגיל לכמה וכמה בכמה וכמה מיני איסורים אין שום תועלת כלל להכניס עצמו אפילו בספק סכנה ודומה זה למה שחילקתי לעיל בחילוק הרביעי וכאמור. או כמו שחילקתי בחילוק השלישי וכאמור. וכן יש להוכיח ממ"ש מרן ז"ל סי' רכ"ח ס' מ"ז אם צוה המלך שלא יחרימו שום חרם כי אם בהסכמת ראובן וגו' וסיים מור"ם ואם צריכים לעבור מכח גזירת המלכות אין איסור בדבר ומ"מ החרם בתקפו כשיעבור גזירת המלך ע"ש ואי איתא דחייבים למסור נפשם א"כ מכ"ש דיש איסור בדבר אלא ודאי כדכתיבנא דשאני לן מאם היא גזירת שר ויש למעלה ממנו מאם היא גזירת מלך שאין למעלה ממנו וכמו שחילקתי בחילוק ג' ועי' למור"ם סי' של"ד בסופו שפסק דברי מהרי"ו הנז':
וראיתי לה' פתחי תשובה ס"ק י"ט שכתב בשם ה' בכור שור בחי' סוטה דף מ"ז ע"ב שכתב דמזה דשו רבים וכהתירא דמי להו לחנוף לאשר לו יד ושם קצת אצל שום שררה או שאר תקופות אע"ג דלא ברי הזיקא ע"כ תפוג תורה ואין כופין אם איש את רעהו חיים בלעו ובאמת טעות גמור הוא דדברי מהרי"ו לא נאמרו כי אם בברי הזיקא ואלת"ה בטלת לא תגורו מעיקרא דודאי לא נאמר לא תגורו כי אם בדאיכא מקום לירא ע"ש ומתוך דבריו אלה נ"ל לחלק דהתה"ד בספק הזיקא מיירי ומהרי"ו בברי הזיקא כעין מ"ש בחילוק רביעי אלא דהוא ז"ל לא שאני ליה בין רבים למועטים ובין שכיח ללא שכיח אלא בין ברי לשמא אלא דלע"ד לשון מהרי"ו שזכר מור"ם בד"מ אינו נראה כן שכתב להדיא דאיכא למיחש לסכנה וגם לשון מור"ם בש"ע בשמו שכתב שיש לחוש שיהיו עומדים על גופנו ומאודנו אינו מורה כן. ואולי גם התב"ש כונתו כמ"ש ושכיח הזיקא ברי ליה הזיקא קרי ליה וצי"ב עוד:
גם ראיתי לש"ע הנד"מ בערי אשכנז שבראש ח"מ כתוב ע"ד מרן ס"א בזמן הזה וגו' נסמן למטה כן היה הרשות בידם מהממשלה בזמן המחבר אבל האידנא אין לב"ד רשות לדון כלל והכל נידון בדינא דמלכותא וכן כל דיני קנסות וכפיות ועונשים תפיסות והפקר ב"ד וכדומה כאלה הנזכרים בספר הזה הכל היה בימיהם אבל בזה"ז אינם נוהגים כלל בישראל שהכל מחויב להתנהג עפ"י דינא ודיינא המלכות ע"ש וכן על ס' ה' מצויין למטה נדוי וחרם ושמתא אסורין כעת מדינא דמלכותא דינא וכן על דברי הפת"ת סי' ב' ס"ק א' על מ"ש ורשות לב"ד לקנסו מצויין למטה ע' בהערה לעיל סי' א' ס' א'. וביו"ד סי' של"ד ס' א' מצויין למטה נדוי וחרם ושמתא אינם נוהגים עתה מדינא דמלכותא ע"ש:
ומעתה אחרי שהקנסות של ממון הם מנועים מדינא דמלכותא וכן נדוי חרם ושמתא הם מנועים מדינא דמלכותא מה נשאר להב"ד מהכח להשתמש בו לאפרושי מאיסורא ואין לומר שיעשו כמו שהדין מחייב ויסמכו על הנס דנראה פשוט דבכה"ג הוי ברי ושכיח הזיקא והגם דה' זכרון יוסף סי' י"ז דעתו דלא כהנשמטים מעונשים הנז' כיעו"ש נראה פשוט דלא כ' כן רק מצד דסמוך לבו דמצד הממשלה הגדולה של הקיסר וכיוצא הרשות לשמור ולהזהיר ולענוש וכמו שביאר שם וכמו שכן היה באמת. אך אם החוק והנימיס עוצרים בעד זה וזה בא לעבור על חוקי הממשלה אין ספק דגם ה' זכרון יוסף יורה יורה ידין ידין לבלתי עשות שום דבר נגד החוק והנימוס. אם מצד הנזק וחשש סכנת גוף או ממון פרטיית לדיין ההוא העובר. או פן תעלה חמת הממשלה יר"ה ותסיר גם אלה אשר נתנה בהם רשות להב"ד מיד הב"ד וכמו שאמרו גמלא בעא קרני אודני דהוו ליה גזוז מניה ע"ש:
ובפרט דבימינו אלה שיש רבים בעוה"ר מהמחונכים על ברכי זרים ומהם שהדבר נוגע אליהם או לקרוביהם או פן יגיע הדבר להם למחר וכיוצא לכן על כל דהו דכל דהו מודיעים להממשלה ואם היו מודיעים האמת כמות שהיא לא יש כל כך חשש וסכנה אלא שגורעים ומוסיפין ודורשים ומוסרים את הב"ד שלא בדרך יושר וכ"ש אם ימצאו לידם דרך למסור והיא אמת כי על כן נלע"ד ברור כדכתיבנא דאין לעביר על חקי הממשלה ודוקא במה שהורשה הדיין מהממשלה יר"ה ישתמש בו ולא זולת הכו"ח ביום ה' אב התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: