שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן עו
נשאלתי מהחה"ש והכו' כמה"ר ר' דוד עידאן הי"ו על מנורת החשמל הנקרא ליכתריסיתי דלא שייך בזה חששא דשמא יטה אם מותר ללמוד לאורו בליל שבת בלתי שומר:
תשובה מרן ז"ל בב"י סי' ער"ה כתב בשם הגהות אשירי מספקא לי נר של שעוה שאין שייך בו הטייה אם יכול לקרות לאורה עכ"ל וסיים מרן ע"ז ולי נראה פשוט לאסור דהא שייך בו שימחוט ויחתוך ראש הפתילה ע"ש וכוונתו מבוארת דלהגהות אשירי דלא ס"ד הא דימחוט או דלא ס"ל הא דימחוט מספק"ל כיון דלא שייך בזה הטיה שרי או דילמא לא חילקו בדבר ור"ל דגם בדבר דלא שייך הטייה אסרו ומאי דלא פשיט"ל מהא דאמר רבה שם אפי' גבוה עשר קומות משום דעכ"פ יש שייכות להטייה באיזה צד ואופן לכשיעלה או לכשיוריד לא כן בנר של שעוה דלא שייכא הטייה ומרן ז"ל מדלא פשיט"ל דגם דלא שייך הטייה לא פליג ואתי עלה רק משום דשייך מיהא חששת מחיטה מוכח בהדיא דבדלא שייך לא הטייה ולא מחיטה אכתי בספיקא קאי וכן מדוקדק מלשון מרן שכתב שם ולי נר' פשוט וגו' דר"ל דזה פשוט לי אבל בלא"ה אכתי בספיקא קאי וא"כ אור החשמל דמי ממש לנר של שעוה לדעת הגהות אשירי דהדבר בצ"ע:
ולדינא נלע"ד ברור דכיון דאין לנו הכרעה בספק זה הגם דהאיסור דרבנן כיון דהוא בא מחסרון ידיעה שנסתפקו בזה הראשונים וכן האחרונים לא הכריעו בזה יש לאסור ואין לומר בכה"ג ספיקא דרבנן לקולא וכמ"ש ה' חכמת אדם בכללי ס"ס כלל ח' אי אסתפק לן מה אמרו ביה קמאי או שהרא' עצמן נסתפקו וגו' לא מיקרי ס' כלל וגו' דכל זה מיקרי ספק מחסרון חכמה ואין להקל לא בספק אחד דרבנן ולא בס"ס ויליף לה מדברי הש"ך ע"ש וכ"ן לענ"ד בדעת מרן הש"ע שכתב וז"ל ואין קורין בספר לאור הנר וגו' שמא יטה ואפי' הוא גבוה עשר קומות שאינו יכול להגיע אליו שלא חילקו חכמים בדבר ומטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל וכן בנר של שעוה ע"ש ולשונו ז"ל מורה ובא דגם נר של שעוה אסור משום דלא חילקו חכמים והוא קשה דהרי בב"י כתב דאיסורו משום שמת ימחוט ולפה"א דמרן ז"ל בב"י נחית רק לפשוט ספיקו דהגהות אשירי בנר של שעוה אמנם לקושטא בעיקר ספיקו דהגהות אשירי [במקום שאין לחוש להטיה ומחיטה] אכתי בספיקו קאי דשמא לא פילוג אפי' בזה האופן דלא שייך הטייה וממילא כיון דאין הכרעה בזה גם נר של שעוה אסור מספק דשמא לא פילוג גם דליכא שמא יטה ולכן לא הוצרך מרן ז"ל לטעם שמא ימחוט ולא הזכירו כלל גבי נר של שעוה ולכן עירב זה עם הטעם דהטייה ועם הטעם דלא פילוג ומ"ש ,,וכן'' ולא תני לכלהו בבת אחת משום דמשונים הם דזה מצד ודאות וזה מצד ספק וכאמור:
וראיתי להט"ז סק"ב שכתב על דברי מרן ז"ל אין פירושו דבנר של שעוה אסור ג"כ דלא חילקו חכמים דבזה היה לנו לומר בזה לא נאסר מעולם כמ"ש בסמוך (ועי' ג"כ בלבוש שכתב הטעם דעכ"פ יש מחיטה וע' ג"כ לה' מג"א] ולאחמ"ר דבריו הם נגד דברי הג"א שנסתפק בזה ולא ס"ל לומר דזה לא נאסר מעולם אלא די"ל דגם בדלא שייך הטיה לא פילוג ולא דמי למ"ש ה' הנז' סק"א דלגבי האדם אמרי' דלזה לא נאסר מעולם דל"א זה לגבי הנר שאסרוהו דלגבי הנר לא פילוג גם בדלא שייך אבל גבי האדם י"ל שפיר דלאדם זה לא נאסר מעולם וכאמור. גם מה שביאר שם אלא האי ,,וכן'' קאי ארישא לאחמ"ר אינו נראה חדא דתיבת ,,וכן בנר" בבי"ת מוכחת דעל הטעם דלא פילוג קאי דיש לאסור בעששית או קבועה בחור שבכותל ובנר של שעוה ואי קאי ארישא דקאמר ואין קורין לאור הנר וגו' היל"ל וכן לאור הנר של שעוה ואי קאי אטעמא דשמא יטה דגם בנר של שעוה שייך חששא זו דשמא יטה הלא זה נגד המציאות בין להג"א בין למרן ז"ל ואם הכונה דגם דל"ש שמא יטה הא איכא שמא ימחוט העיקר חסר מן הספר ותו דתיבת וכן בנר בלתי שיודיענו שזה אסור אינו נקשר כלל לדבריו הראשונים אלא לדבריו האחרונים יש לאסור וגו' וכן בנר וגו' ולכן נלע"ד דהעיקר בדעת מרן ז"ל כדכתיבנא וכן ביאר כוונתו ה' עו"ש סק"א וז"ל ולענד"ן דעיקר הטעם הוא משום דלא חילקו חכמים להתיר בשבת בשום ענין אפי' במקום דלא שייך איסור כלל וגו' ע"ש אלא דסתמות דבריו ז"ל נראה דס"ל דמרן הכריע בספיקו דהג"א דגם בזה אמרי' דלא פילוג מדלא הזכיר הספק של הג"א ומה שיש להורות בו כל שלא נפשט ולפי דבריו נראה דמש"ה כתב מרן ז"ל ,,וכן'' ולא עירבו עם הקודמים משום דזה סברת עצמו והראשונים דברי הגמ' ורבינו פרץ ולענד"ן דמרן ז"ל אכתי בספיקו דהג"א קאי דאי איתא הי"ל לחלוק עליו בב"י ולהכריע נגדו גם בעיקר הספק ואולי דלדידיה מרן ז"ל כשחיבר הש"ע הכריע כן והמעיין יבחר:
ועוד נלע"ד (גם כי אינני כדאי לזה) דבאמת יש להכריע כהצד הזה דלא פילוג גם דלא שייכא הטיה כלל בשום צד ואופן בנר של שעוה וכדומה דכמו בנר גבוה אפי' עשרה קומות דליכא למיחש להטיה ואפי"ה אסור משום דכי גזור לא פילוג למילתייהו וכמ"ש רש"י בגמ' דשבת די"ב ע"ב ד"ה ואפילו וכ"כ הר"ן בביאורו להרי"ף ע"ש ה"ה נמי להיכא דלא שייך הטיה דהרי הכל נכלל בכלל לא פילוג וכמו דבנר גבוה דליכא למיחש להטיה ואפ"ה אסרינן משום דסתמא אסרו ולא חלקו בדבר הגם דהטעם הזה אין בו חשש בכה"ג משום דאי איתא הי"ל לבאר חילוק זה או משום דכיון דגזרו אין לנו לחלק בדבריהם כל דלא מצינו שחילקו הם ה"ה נמי בכה"ג דלא שייך הטיה רבנן סתמא אסרו ולא חלקו בדבר ש"מ דבכל אופן אסרו דאי איתא הי"ל לחלק ולבאר זה או שיש לנו לאסור בכל אופן מן הסתם וכאמור והא אין לומר דמ"ש רבה ואפי' הוא גבוה שתי קומות ואפי' שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זו ע"ג זו היינו דגם בכה"ג מסורת היתה ביד רבה מרבותיו דאסרו [ולא דעת עצמו מטעם דלא פילוג] חדא דלשון רש"י והר"ן אינו מורה כן דאי איתא הי"ל למי' דגם בכה"ג אסרו ועוד דאי איתא מנ"ל לרבינו פרץ והובא בהטור לומר דמטעם זה יש לאסור אפי' הוא בעששית או קבוע בחור שבכותל הלא רק באלו קאמר רבה לאסור דמסורת בידו דאסרו בהם וכאמור. וא"ל דגם רבינו פרץ מסורת בידו מרבותיו דגם בכה"ג אסרו חדא דכל כי הא הי"ל לבאר כיון שהוא מהפוסקים ותו דלשון יש לאסור מורה ובא שהוא מדעת עצמו והכרעתו הוא וכאמור וכן יש להוכיח מדקאמר שם דקע"ט דהא דרבה כתנאי וגו' אלמא סברת עצמו היא שאם הוא מסורת בביאור הגזירה דרבנן לא תהיה בזה פלוגתא וכן מוכח מדכ' רבינו חננאל שם דהלכה כרבה משום דסתם לן תנא כוותיה ואי איתא היל"ל מטעם זה דכן קיבל מרבותיו ועי' בתוספתא דשבת פ"א בהלכה ה' לא יצא אדם וגו' דקתני אין קורין בליל שבת לאור הנר אפי' גבוה ממנו ואפי' בבית אחר ואפי' עשרה בתים זה לפנים מזה ע"ש וכן ראיתי לה' עו"ש ז"ל שכתב וז"ל דלא חילקו חכמים וגו' ומשום גזירה נר של שעוה אטו נר של שמן ע"ש וק' דהיא עצמה גזירה ואיך גזרי' גזירה לגזירה ובשלמא אם בגמ' או במשנה אסרו י"ל חדא גזירה היא דכשגזרו גזרו בכל אופן אך במה שהוא מחודש ואנו באים לעמוד על בירורו מהיכא תיתי לומר כן ולהאמור א"ש דזה נלמד מדלא פילוג בעשר קומות ועששית וכיוצא והיינו משום דבלא זה מתחלף נר זה בזולתו וא"כ ה"ה בנר של שעוה גם דלא שייכא ביה הטיה ומינה נמי לכל הטעמים הנז' גם במנורת חשמל יש לאסור:
ומכל האמור יש לתמוה על ה' משנה ברורה נר"ו ס"ק ד' שכ' ומ"מ נ"ל דבנרות הטובים שלנו (שקורין סטארין) מותר לקרות לפניהם לכ"ע דלא שייך שמא יטה רק בדבר שדרכו להטות לפעמים בחול כדי שידליק יפה ובנר "סטארין, (בלה"פ הגהות על קיצור ש"ע סי' פ' או"ב כתב וז"ל ונהי בנר של חלב סטרין וגו' ע"ש) ידוע דא"ץ להטיה כלל לעולם וכ"ש דלא שייך בו שמא ימחוט דאורו צלול. מאד ואין צריך כלל לזה ע"ש ועי' ג"כ בביאור הלכה ד"ה וכן בנר ע"ש (ואולי הדלק שלו הוא מהשמן הנקרא ''בנזין,, או "אישאנץ,, שהוא כמו נפט (גאז) צלול ומנוקה מאד ומשתמשין בו כמו בגאז אלא שזה נתון בקדרה רחוקה ויוצא מזה כעין צנורות השואפים האור ושמורים הצנורות בזכוכית והוא קרוב לאור החשמל (אליכתריסיתי) (ובין שיהיה הנר באופן זה או באופן אחר דבריו ז"ל תמוהים שכתב להתיר לכ"ע ולא זכר שר דלדעת הגהות אשירי הדבר מסופק לדינא וממילא יש לאסור גם דלא שייך הטיה וכאמור וכן לא זכר דמדברי מרן בב"י ובש"ע נראה דיש לאסור גם בזה וכן מצד ההכרעה לע"ד יש לאסור זכר שר וכנראה דהוא ז"ל נמשך אחר דברי הלבוש דנראה לכאורא מדבריו דלא אסר בנר של שעוה רק משום דשמא ימחוט ואינו נראה דגם הלבוש נחית רק לומר דבנר של שעוה יש בו חששא זו ואסור בודאי אבל באמת גם במקום דליכא חששת הטיה אכתי בספיקא קאי וכמ"ש הגהות אשירי וממילא יש לאסור וכ"ן דעת מרן ז"ל וא"כ גם באור החשמל (אליכתריסתי) יש לאסור ועוד נלע"ד דגם בשל אישנץ או בנזין יש לחוש שיטהו ע"י איזה מכונה הגורמת להטות למעט ולהרבות האור כידוע [עי כה"ח סקי"ג] וכן באור החשמל יש לחוש לשמא יביא מנורת זכוכית אחרת הגורמת בהנחתה לתגבורת האור כידוע דלפי מה שתהיה הזכוכית הנז' בעלת חוטין יותר מאירה יותר והגם שאין לו עתה שמא יביא דומיא דעשרה קומות ועשרה בתים זו לפנים מזו דאסרו והגם דבגמ' לא אמרו רק שמא יטה הכל בכלל שהרי מרן ז"ל בב"י אסר בנר של שעוה דשמא ימחוט אלמא ל"ד שמה יטה ולכן לענ"ד יש לאסור בכל אופן:
וראיתי לה' יד אהרן ז"ל בהגהב"י שכתב דהלבוש כ' הטעם לאסור בנר שעוה משום שמא ימחוט והשיגו הע"ש ז"ל דא"כ ביו"ט איך מתירים לומר פיוטים ומזה כתב דטעם מרן בש"ע משום דלא חילקו וה' יד אהרן ז"ל השיגו מדברי מרן הב"י שכ' טעם זה דשמא ימחוט כדברי הלבוש ע"ש ולענז"ן כותיה דהע"ש מסתברא דמדלא זכר טעמא דשמא ימחוט ואדרבא זכר הא דשמא יטה וכתב וכן וגו' מוכח דגם בנר של שעוה שייך זה וכדכתיבנא דהיינו משום דהגהות אשירי נסתפקו בזה ומן הספק יש לאסור מטעם זה וא"כ א"ץ כלל להא דשמא ימחוט ודי בהא דשמא יטה ומשום דלא פילוג וכאמור וההפרש הוא דהראשונים מן הודאי והא דשעוה מן הספק ולכן לא כללם מרן ז"ל יחד ונראה דגם הלבוש מודה למ"ש בדעת מרן אלא דנקיט בלשונו מה שהוא איסור החלטי ולא מן הספק ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכאמור מעלה. ועי' למור"ם ז"ל בד"מ שגם הוא ז"ל הביא דברי הגהות אשירי ודברי מרן ז"ל בב"י ומשמע דדעתו לאסור היכא דלא שייך הטיה מדלא העיר ע"ז כלום גם מן האמור יש לתמוה על הרבנים הנז' בלחם הפנים ועל ה' מסגרת השלחן שם שהקילו בלאמ"ף של הגאז ולעד"ן דיש לאסור וכאמור ועם כי הם ז"ל הקילו נר' דמשום דהם ז"ל נמשכו אחרי דברי הלבוש וחשבו שכן הוא הטעם אכן לדידן דבתריה דמרן גרירין אסור ועוד נלע"ד דגם לדידהו בני אשכנז יש לאסור דכוונת הלבוש כדכתיבנה ואכמ"ל בזה כעת ובעה"ו אשובה אראה ואשנה פרק זה וכעת די בזה הכו"ח ביום י"ג כסליו התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: