שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן עב
שאלה אם אפו המצות והניחום אחרי שנתקררו בשק של הקמח הכשר לפסח ונמצא עי"ז בהרבה מהמצות חלקי אבק מהקמח כי השק נשאר בו גם אחרי שהורק איזה קמח ואבק קמח אם יכול לאכול מהם בפסח או"ל דשמא ע"י לעיסתו מחמיץ האבק הנז' או ע"י שרייתם בתבשיל ומרק שיש בהם מים ושמן וכיוצא הו"ל מי פירות עם מים שממהרים להחמיץ גם בלתי שהייה כ"ך וכ"ש אם משהה אותם.
תשובה מסתברא לי דזהו תיקונם לקנח את כל המצות במפה יפה יפה ואח"ך יכניסם לכבשן פעם אחרת ויאחרם שם כשיעור זה דהיינו שיכניס אחת מהמצות באבק הקמח שעליה בלתי קינוח ויזהר להניחה במקום מיוחד שלא יבוא ממנה דבר אל המצות וכפעם בפעם יוציא אותה המצה שעליה הקמח והאבק וכשיראה שאיתו הקמח או האבק נקלה יפה כמראה המצה המבושלת אזי יוציא ג"כ את השאר כי זה לאות שכלם נקלו מהאבק שעליהם אם נשאר. וראיתי לה' שערי תשובה סי' תנ"ט סק"ב שהביא דברי ה' דב"ש סי' שמ"א וה' משנת רע"ק וה' מעשה חייא והכנה"ג ולפ"ז נראה דגם בכה"ג דנ"ד אין להתיר וגם לאכלם בלתי מרק לא ע"ש ונלע"ד דמ"מ בכה"ג דמקנחם היטיב וגם קולה אותם וכנז' ואינו אוכלם רק ע"י לעיסה אין לאסור דהו"ל תרי ספיקי שמא לא נשאר כלום ואת"ל שנשאר שמא נקלה כראוי ובפרט דסימנא בידי האופה וכאמור. ואם הספק הראשון דשמא לא נשאר לא הוי ספק דמסתמא ישאר והוי כודאי נשאר יש עוד ספק אחר דשמא לא יחמיץ ע"י לעיסתו כלל אלא יאכלנו תכף ובפרט אם תהיה לו הזהרה ע"ז שילעסהו ובגמר הלעיסה יבלע ולא יתאחר ומטעם זה יש פנים להתיר גם אם ישרהו במרק בלתי איחור רק אוכלו תכף דיש גם בזה תרי או תלת ספיקי וכנז"ל וקצת יש להוכיח להתיר מדברי ה' הנז' שלא אסרם בהחלט רק כתב שאין לעשות כן אם אפשר בזולתם מכלל דלדינא שרו ובפרט דהוי ספק משהו דרבנן ויש להתיר גם בלתי שום שאר ספיקות וכן יש ללמוד מדברי מרן בסעיף זה גבי מצה רכה ומדברי מרן בב"י בשם התה"ד בזה ובס"ס תס"א בשם הרוקח באזהרת הרחקת המצות מהקמח שזכר מור"ם סי' זה ומדבריו שם בב"י נראה דרק הזהרה בעלמא ולא לאסור בדיעבד והגם דה' בני חיי החמיר מאד וכ"נ מדברי השע"ת שהזכרתי מ"מ ע"פ תיקון זה נראה להתיר:
ושו"ר להמחב"ר סי' תנ"ט אות ב' שהתיר לאכלה לבדה ושמהתה"ד ומרן מוכח דשרי ושכ"ד האחרונים אלא דבעל נפש יחמיר כר' בני חיי ע"ש ונ"ל דבנ"ד דנתקנחו ונכנסו לכבשן ע"פ הסימן הנז' אין מקום לחוש אפי' לבעל נפש אלא דמ"מ יותר טוב להזהר לאכלן לבדן או שתהיה זהירות בעת הליפות בתבשיל או מרק שלא יאחר דהו"ל תרי ספיקי או תלת ספיקי בדרבנן וכ"ש בשה"ד דהבעלים במד"ה ויש הפ"מ וצורך יו"ט דבכה"ג נראה דגם ה' משנת רע"ק מודה וכאמור ועי' ג"כ להח"א כלל קכ"ח אות כ' שכתב ואם הוא עני או שדחוק לעיסה מותר להוסיף קמח לעיסה רכה רק שיזהר שלא יתן המצות לדבר לח רק יאכלנו ביובש שהרוק אינו מחמיץ תכף והגם דסיים שם דבדיעבד שנתן המצה לרוטב יש להחמיר נ"ל דה"ד בנדונו אבל בנ"ד אין לאסור דשם טעמו משום דהמצה מפסקת בין האור ובין הקמח ולא כן בנ"ד דהמקום שבו הקמח גלוי הוא ועוד דשמא ע"י הקינוח לא נשאר כלום והגם דגם בנדונו יתכן דהכל נבלל ונתערב מ"מ דידן עדיף שהוא דבר קל מאד ונתקנח ועוד נ"ל דבכה"ג דנתערבו כלם יחד ופשוט דרבים מהם שבאו באמצע השק לא היה בהם כלום או דבר קל שעבר ע"י קינוח יש להתיר מצד זה דחד בתרי בטיל וגם לערבם לכתחילה נ"ל להתיר כיון שבלא"ה הם מותרים רק לאפושי התירא טפי קעביד הכי ותו דקודם פסח התיר גמור הוא ול"ש לפי הרשום בזכרוני לומר בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחילה וכן ראיתי לה' שיירי הכנה"ג סי' תס"ז הגב"י ס"ג] ועי' לה' חק יעקב סי' תנ"ט ס"ק כ"ז שכ' ואם עבר והוסיף קמח מותר לאכלו כך אלא שלא ישימם לתוך דבר לח ובדיעבד אם שמו לתוך התבשיל יש להתיר. ולכן נלע"ד אם יסכים אתי א' מהרבנים המורים דבנ"ד יזהירוהו שלא ישימם לתוך דבר לח ושאם טעה ושמו בדבר לח יאכלהו תכף ולא יאחרהו כלל ואם יאחרהו יאסר עליו ומ"מ נר' שאם איחר אותו שיוכל לתת אותו לגוי או לבהמה וכיוצא דקרוב הדבר דגם לו מותר וכ"ש שאין לחוש כ"ך בכה"ג כנלע"ד ושו"ר לה' פקודת אלעזר שהתיר וציין לה' א"ח שהוא מהרא' שכ' דבעל נפש יחזור ויאפה אותו גם ה' בנו ציין להפר"ח סי' תס"א ס"ב ועכ"ז כעת לא אוכל להתיר לשרותו במים וכיוצא הכו"ח ביום ה' ניסן התרפ"ח ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: