שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן סב
נשאלתי כבר ר' אברהם כהן יצ"ו אם הביאו לו פירות ללפת בהם את הפת ולפת בהם את הפת ואחרי גמרו את הפת נשאר לו מאוחם פירות מי אמרי' כיון דכשבירך על הפת נפטרו גם הפירות באותה ברכה א"כ הגע עצמך בירך עליהם וממילא גם שנשארו פטורים או"ד אין דעתו לפטור רק מה שהוא ליפתן אבל מה שאוכל פירות לחודייהו לא וצריך לברך עליהם:
תשובה נ"ל דברכת הפת פוטרתן גם אם אוכלם בפני עצמן אחרי שכבר גמר את הפת דמלבד דהכי מסתברא דכשבירך הגע עצמך בירך גם עליהם ואיך אח"ך יברך על מה שכבר בירך עוד בה דנ"ל דזה דומה לבא לאכול מפירות הנז' בלתי פת כלל דפסק מרן ז"ל דאינו מברך כמ"ש בסי' קע"ז ס"ג דאם קובע לפתן סעודתו על הפירות הו"ל הפירות כדברים הבאים מחמת סעודה ואפי' אם אוכל מהפירות בתחילת סעודתו בלא פת אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם ע"ש הרי דלא אמרי' דלא היתה דעתו בעת הברכה רק על מה שהוא מלפת בו אלא דדעתו גם על מה שאוכל בלא פת וא"כ גם כשכבר גמר פת נמי א"צ לברך וכן מתבאר להדיא ממ"ש אח"ז ויש חולקין ולכן טוב שיוכל תחי' מהפירות עם פת ואז אפי' אם אח"ך יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל ומבואר שם בדברי מור"ם ז"ל דאעפ"י שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו והיינו דידן: