שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן מ
שאלה ציבור שהתפללו בליל ש"ק ערבית טרם צאת הכוכבים האם יתאחרו מלספור עד שיהיה ודאי לילה או יספרו תיכף בברכה או בלא ברכה ואם צריכים לספור שנית בלילה בברכה או בל"ב:
תשובה מעשה היה ולא היה זמן לפתוח ספר ולברר והציבור עומדים והוריתי דיספרו בברכה ובהיות ודאי לילה יספרו בל"ב. ועתה ראיתי מי שפקפק בזה ודעתו שיספרו אז בל"ב ובלילה יספרו בברכה או יתאחרו מלספור עד שיהיה ודאי לילה ולכן אמרתי אשנה פרק זה:
והנה מרן ז"ל בסי' תפ"ט ס"ג כתב המתפלל עם הציבור מבע"י מונה עמהם בל"ב ואם יזכור בלילה סופר בברכה ע"ש ומזה משמע דדוקא יחיד הוא דמונה בלא ברכה אך הציבור מברכים אז ואין מוחים בידם ולא מאחרים אותם דאל"כ היה לו לומר על הציבור עצמם מונים בל"ב ואם יזכרו וגו' וכ"נ מדברי מור"ם שכתב אח"ז ואפי' ענה אמן על ברכת הקהל ע"ש הרי דהקהל מברכים. אלא דיש להבין כיון דהוא יום איך יכולים הציבור לספור והלא אינו מועיל וגם איך יכולים לברך אז והא הויא ברכה לבטלה. ועו"ק לפימ"ש מרן שם ס"ח דמי ששכח וגו' סופר בשאר ימים בלא ברכה וא"כ הציבור שמנו מבע"י איך אח"כ בשאר לילות סופרים בברכה דהרי אותה לילה שספרו מבע"י הגע עצמך לא ספרו. ואם נאמר דמיירי בבין השמשות דמבואר מדברי מרן שם בס"ב דזמנה לכתחילה משתחשך וביאור משתחשך היינו ביה"ש (שהוא מהלך ג' רבעי מיל קודם לילה גמור כמ"ש מרן סי' רס"ז ס"ב) וכן מבואר בס"ד מי ששאל חבירו ביה"ש וגו' כיון שאין זמן ספירה וגו' ומזה משמע דביה"ש הוא זמן ספירה ורק המדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים. וגם הברכה יכולים לברך דאם אינם מברכים הי"ל למרן לחייב לכל אדם להתאחר מלספור עד צה"כ שאז יוכל לברך וכ"כ הטור שם דזמן ספירה מתחילת הלילה ואפי' ספק חשיכה יכולים לספור ומבואר בב"י בשם הרא"ש דהיינו בברכה ע"ש. אכתי קשה למה א"כ היחיד מונה עמהם רק בלא ברכה ולמה לא ימנה עמהם בברכה והלא לדינא הוא זמן ספירה. ואם משום דהמדקדקים אינם סופרים עד צה"כ הא ודאי יותר טוב לברך עמהם משימנה בלא ברכה דשמא ישכח ולא יספור ויברך אחר כך ואין ראיי להחמיר במקום דעי"ז לפעמים יפסיד הברכה. ועוד קשה דכיון דמנה היחיד עם הציבור בלא ברכה ומהניא ליה בודאי אי מהני מיהא מספק איך יוכל לברך אח"כ והלא כבר ספר בודאי או בספק וכתב מרן בס"ד בשואל לחבירו ביה"ש אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. ולהצד דהוי מן הספק י"ל עפי"ד מרן בס"ח דאם הוא מסופק אם ספר סופר בשאר לילות בברכה וטעמו מבואר בב"י דבס' סומכים על המקילין ע"ש וכן ראיתי לה' חיי אדם כלל קל"א אות ג' שלמד משם לנסתפק כשספר אתמול אם הוא עדין יום ע"ש וה"ה לנ"ד אה"ב גם הפר"ח ז"ל בס"ז צידד ללמוד מההיא דס"ח בשכח בלילה וספר ביום בל"ב שסופר בשאר לילות בברכה אלא דשוב דחה דש"ה דאיכא ס"ס והכריע בנדונו דאין לברך ע"ש אך המט"י תמה עליו דגם בזה איכא ס"ס ושכן תמה עליו המק"ק ז"ל והמט"י ז"ל צידד ליישב דבריו וסו"ד העלה לברך ע"ש וכן הסכימו האחרונים]. אלא דבאמת לשון מרן שכתב מבע"י משמע דמיירי ביום גמור וא"כ הדר קושיין אציבור לדוכתיה. ונ"ל דמשום דיש סוברים דע"י תפילת ערבית הוי לילה ולכן בציבור סמכו עליהם אבל ביחיד לא סמכו כיון דבאמת הוא יום. והגם דבטעו ביום המעונן ובירכו חוזרים לספור משתחשך התם שאני דלא עשאוהו לילה אלא בטעות ולא כן בנ"ד דנתכוונו לעשותו לילה. ועי"ל דהתם שאני דסופר אח"כ בלתי ברכה כמ"ש הבה"ט סקי"א בשם השכנה"ג וא"כ עכ"פ הוי ספק ומינה לנ"ד וכאמור. ועונל"ל דהא דס"ב מיירי דהוי קודם פלג המנחה ולכך חוזרים וסופרים כשתחשך [ולפי"ז י"ל דהוי בברכה] וההיא דס"ג מיירי אחר פלג המנחה ולכך א"צ לחזור. וכן ראיתי לה' ע"ש ס"ב שכתב וז"ל חוזרין לספור וגו' ונראה דיחזור ויברך כיון שהיה בטעות כ"נ מתשובת הרשב"א סי' רל"ה ונראה דאם היה מפלג המנחה ואילך חוזר ומונה בלא ברכה ע"ש הרי דס"ל דמרן שכתב חוזרים וגו' דר"ל ומברך בקודם פלג המנחה מיירי:
וראיתי להרשב"א סי' רל"ה שהביא דין זה שפסקו מרן בס"ג ותמה עליו דכל שמנה מבע"י לא עשה ולא כלום ואם שמא יצא בספירה זו כמו בק"ש של ערב (עי' למרן סי' רל"ה ס"א) א"כ יצא ידי ספירה וכשחוזר ומברך בלילה נמצאת ברכה לבטלה ע"ש וכ"כ הכנה"ג ע"ד מרן הב"י שהביא דין זה בשם הרד"א דהרשב"א חולק על זה בסי' קנ"ד וכן בסי' רל"ה הרבה להק' ע"ז ע"ש והפלא מדברי מרן ז"ל בש"ע דפסק לשניהם וגו' בטעו ביום המעונן ודעת מחז"ו במתפלל עם הציבור מבע"י ועי' בשכנה"ג הגהב"י אות א' שכתב דמוקי מהר"ש הלוי תשובה זו דמחז"ו דהוי זמן ספירה אלא דעדין הוא קצת מבע"י ס"ל למחז"ו כדעת הרשב"א דאם דעתו שלא לצאת צריך לחזור ולברך וכ"ש כשמגלה דעתו שאינו רוצה לצאת וגו' דהאיש הלזה הוא מהמדקדקים שאינם סופרים עד צאת הכוכבים ומשום אל תפרוש מהציבור היחיד הזה מונה עמהם אלא שלקיים המצוה כתקנה מתנא ואומר דעתי במנין זה שאם אזכור בלילה שלא לצאת במנין זה דהשתא כשאינו זוכר בלילה מקיים תנאו ואם אינו זוכר כבר יצא במנייתו עם הציבור ע"ש. אלא דקשה דמרן בש"ע לא הזכיר כלל תנאי בזה וא"כ איך יכול היחיד לברך אח"כ ומה גם דמצות צריכות כונה בפלוגתא וכ"ש לדעת השכנה"ג שם דטעם השואל לחבירו ביה"ש דאינו סופר אח"כ בברכה מטעם ספק אולי מצות צ"כ ע"ש] ותו דודאי טפי עדיף לעשות כדינא ולברך וכדי לדקדק במצוה יוסיף אח"כ לספור בלילה בל"ב. המורם מזה דהציבור יכולים לברך וכ"כ הח"י סקי"ג וע"ש מ"ש בעיקר טעמא דמילתא ע"ש. ומה שאמרתי דבלילה יספור בל"ב הוא פשוט דתועלת יש הפסד לא יש מזה דהזוכר יוצא אליבא דכ"ע:
ולענין היחיד הרוצה להחמיר על עצמו אם טפי עדיף למעשה לספור עם הקהל בברכה או בל"ב ואח"כ בברכה לבדו כשיגיע הזמן לכ"ע וכמ"ש מרן סי' תפ"ט ס"ג עי' מ"ש לעיל שהרשב"א ז"ל תמה הרבה ע"ז וכה"ג תמהו פסקי התוס' במנחות סי' קע"ח והב"ד יד אהרן ע"ש וא"כ כיון דקי"ל סב"ל אפי' נגד דעת מרן ז"ל אינו יכול היחיד לברך אח"כ וא"כ נלע"ד דטפי עדיף שיברך מיהא עם הציבור שהרי מרן ז"ל מודה דהציבור מברכים ויהיה ג"כ היחיד כאחד מהם. וגם הרשב"א מצדד מיהא קצת בזכות הציבור דהוי כק"ש של ערב וכמו שכתב מרן בסי' רל"ה דאם הציבור מקדימין לקרות ק"ש מבע"י יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכות ע"ש משמע דהציבור קורין ומברכים מבע"י] וכדי לצאת אליבא דכ"ע כבר מלתי אמורה דיודיעו את הציבור דבלילה גמור יחזרו לספור בל"ב ודרך זו לע"ד בטוחה היא כמעט אליבא דכ"ע. ועל דרך מ"ש מרן בדין ק"ש שהזכרתי בסמוך אלא דבאמת יש להבין למה מרן לא כ"כ גבי ספירת העומר דמברך עם הציבור וכשיהיה לילה ודאי סופר בל"ב. וי"ל דהתם שאני דאיכא חיובא דרבנן להתפלל בציבור ולא כן בספירה דיכול לספור גם ביחיד וכ"ש אם סופר עם הציבור ושוב מברך וסופר אח"כ ועם כי האחרונים יישבו דברי מרן ז"ל במה שכתב דסופר עם הציבור בל"ב ואח"כ מברך ע' לה' מ"א סק"ו ודעמיה וכתבו דלשיטתיה אזיל דמצות צ"כ מ"מ כיון דלשאר פוסקים והרשב"א מכללם אין לברך אח"כ לדידן קשה לברך דהא קי"ל סב"ל גם נגד מרן ז"ל וכאמור. ולא אכחד כי באמת חיפשתי ולא מצאתי כעת מי שהעיר בזה דלדינא הו"ל סב"ל וכאמור ועכ"פ יש לחפש וצע"ג. וכל זה אני אומר גם בשאר הימים וכשיהיה יום ממש מפלג המנחה ומעלה אך בנ"ד דהוי רק בין השמשות אמינא בפשי' דגם היחיד מברך עם הק"ק גם לדעת מרן וכמש"ל דדעת מרן דביה"ש הוי זמן ספירה ורק המדקדקים ממתינים לצה"כ ובכה"ג שאינו אלא דקדוק פשיטא מילתא דלא יכניס היחיד עצמו בספק ברכות או שמא ישכח מלברך אח"כ דהוי חומרא דאתיא לידי קולא. וכ"ש בעש"ק דיש מתירין לספור בעש"ק מבע"י אחר תפילת ערבית כמ"ש ה' בית עובד אות ו' והגם דסיים בשם הב"ח דלא קי"ל הכי מ"מ איפושי בהתירא הוא זהו הנלע"ד בזה וצ"י י"מ וימ"ן אמן הכו"ח ביום כ"ד אייר התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: