שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אורח חיים · סימן כז
שאלה בני בה"כ ששומעים ההבדלה מהש"ץ ואחרי ברכת בפה"ג כשמברכים על הבשמים ועל הנר על כל אחד ואחד עונים אחריו ברוך הוא וב"ש ואמן אי הוי הפסק לגבי השומעים ולגבי הש"ץ עצמו מפני שאח"כ שותים מאותו הכוס של הבדלה הש"ץ והקהל על סמך ברכת בפה"ג שאומר הש"ץ ויש למחות בידם מלענות כנז' אי שפיר עבדי או יש להעלים עין מזה לא להורות להם לעשות כן ולא למחות בידם וכן יש להסתפק בבירך על כוסו בפה"ג ושמע שחבירו ג"כ בירך על כוסו אם יוכל לענות אמן אחר ברכת חבירו קודם שישתה אי הוי הפסק:
תשובה ממה שתיקנו רז"ל לברך על הבשמים ועל הנר ועל ההבדלה אחרי בפה"ג כמ"ש מרן ז"ל סי' רצ"ו ש"מ דלא חשיבי כלל ברכות אלו הפסק והטעם נלע"ד דכיון דכלהו מענין אחד לשם מצות הבדלה שכך הוא תיקונה הוי הכל ענין אחד ולא חשיב הפסק ודמי זה לבירך המוציא ואמר הביאו מלח או לפתן או תנו מאכל לפלוני או תנו מאכל לבהמה וכיוצא דלא חשיב הפסק וא"ץ לחזור לברך וכמ"ש מרן ז"ל סי' קס"ז ס"ו ע"ש והגם דמור"ם שם כתב דלכתחילה לא יפסיק כלל והכא גם לכתחי' מפסיק כיון דכך היא המצוה והתקנה שפיר דמי גם לכתחי' ואין חשש הפסק בזה כלל וא"כ י"ל דה"ה נמי לומר ב"ה וב"ש ואמן אחר כל מברך ומברך דהוי מאותו ענין ואינו נחשב כלל הפסק דמה לי מפסיק בברכת הבשמים והנר וההבדלה שכל אלו אחר ברכת בפה"ג מה לי שעונה אחר ברכת זולתו כנז' בב"ה וב"ש ואמן. והגם דבשמי' ונר הם מתקנת רז"ל להבדלה גם ב"ה וב"ש דשייכא בהו מכלל הבשמים והנר:
והגם דה' פנים מאירות ח"ב סי' ה' כתב דאותם שמקדשים במסיבה וכל אחד כוסו בידו ומברך כל אחד בפה"ג לא יענה זה אחר ברכתו של זה אמן עד שיטעום המברך שקדם ובירך וכן אם כל אחד ככרו לפניו ומברך המוציא לא יענה אמן אחר ברכתו של זה עד שיטעום המברך שקדם ובירך ע"ש נלע"ד דהתם שאני דאפשר לו לתקן שיטעום תחילה לא כן בנדון זה ועוד דאעיקרא לע"ד יש להשיב ע"ד הפמ"א דכל יסודו שם הוא ממ"ש מרן הב"י בסי' נ"ט בשם רבינו יונה שכתב בשם הרמב"ם שמי שקדם וסיים ברכת ק"ש קודם החזן אין לו להפסיק כלל כיון שאומר הברכות על הק"ש אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכים עליו וכן הסכימו הרמ"ה והרמב"ן ז"ל וטעם הרא"ש דהיה עונה אמן אפשר שהוא מפני שאין ברכה זו על הק"ש שהרי אין אנו מברכין אקב"ו על הק"ש הלכך לא הוי אמן הפסק בין הברכה לק"ש וגו' הרי עיקר טעמו משום דלא אמרי' אקב"ו על ק"ש אבל בברכת הנהנים אם הפסיק בין ברכה לטעימה הוי הפסק וצריך לברך פעם אחרת וברכתו שבירך מקודם הוי ברכה לבטלה ע"ש והוא פלא דמרן ז"ל בב"י נתן שני טעמים ולטעמו השני אין חשש הפסק כשעונה אחר הש"ץ וכמ"ש הטור בסי' ס"א בשם הרמ"ה דלא גרע משאלת שלום ע"ש וא"כ הכא נמי כשעונה אמן שלא על ברכת עצמו אלא על ברכת זולתו הו"ל כעונה אחר ש"ץ ולא חשיב הפסק דלא גרע משאלת שלום והגם דמרן ז"ל כ' ב' תירוצים נראה דשניהם אמת או לפחות התירוץ השני הוא העיקר דהרי הרמ"ה שהביא הטור בסי' ס"א מסייע לתירוץ השני וכן מדברי מרן ז"ל שכ' וגם מדברי הרמ"ה וגו' משמע דס"ל כהרמ"ה דאם סיים קודם הש"ץ יענה אמן וכ"כ השע"ת ס"ק ג' דמבואר בב"י שאם סיים קודם הש"ץ דעונה אמן אלא שאין לו למהר לסיים ע"ש וגם כוונת הש"ע שכתב בס"ד דברכת יוצר וערבית יאמר עם הש"ץ בנחת ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל משום דהוי הפסק ע"ש היינו באם הוא מברך ואומר עם הש"ץ בנחת דהוי עונה אחר ברכותיו אבל אם כבר קדם הוא להש"ץ אפ' דגם מרן בש"ע מודה דעונה אמן וכדעתו בב"י וכאמור וכ"כ העה"ש ז"ל סי' ס"א דאם אירע שסיים קודם הש"ץ עונה אמן ע"ש וא"כ בנ"ד כשמסיים קודם חבירו עונה אמן אחר ברכת חבירו אפי' שעדיין לא טעם והפלא מהפמ"א דנקט לתי' א' דמרן בב"י ונקיט סו"ד מרן בב"י בתי' ב' כאלו אחד הם ואולי יש איזה ט"ס וחסרון בדבריו או שהנוסח הבא לידו בב"י משונה ממה שבידינו ועוד נלע"ד דאפי' לדברי הפמ"א דס"ל דתירוץ ראשון עיקר מ"מ יש לחלק בין הבוחר בעמו ישראל דלא תיקון רבנן אחריה שום הפסק רק ק"ש אבל בנדון דידיה דברכת בפה"ג יש אחריה ברכת קידוש כמו דלא חשיב הקידוש הפסק כן נמי לא חשיבה עניית אמן על ברכת חבירו הפסק והגם דכתב השע"ת שם בשם הבר"י דמרן בב"י גם על ברכת יוצר המאורות ס"ל דלא יענה וברכת יוצר המאורות יש אחריה ברכה אחרת י"ל דהתם שני הברכות הם של ק"ש אבל ברכת בפה"ג היא ברכת הנהנים ואפי"ה תיקנו חכמים אחריה ברכת הקידוש והבדלה א"כ ש"מ דכל שעוסק לברך את ה' לא חשיב הפסק וא"כ ה"ה לעונה אמן אחר ברכת בפה"ג ונר ובשמים דלא חשיב הפסק:
ובלא"ה ק"ל על הפמ"א דהוא ז"ל מרבני אשכנז וכן קצת לומדים שעשו כן הם מבני אשכנז וא"כ קשה דהרי מור"ם בסי' נ"ט ס"ד כתב וימהר לסיים קודם שיסיים הש"ץ ויענה אמן אחר הש"ץ וציין להגה"מ פ"א מה' ברכות והרוקח סי' רי"ח ע"ש וא"כ ה"ה לברכת בפה"ג דעונה אחר חבירו ומבואר מדברי מור"ם דהכי עדיף כיע"ש והוא עפ"ד הרא"ש שכתב הטור והיותר מפליא בעיני דאיך כתב דהויא ברכה לבטלה וצריך לברך ברכה אחרת דזה לא נמצא לשום פוסק לפי הנראה מדברי מרן ומור"ם דגם להחולקים על הרא"ש לא ס"ל דהוי הפסק לענין זה שיצטרך לברך ברכה אחרת וממקומו הדבר מוכרע דהרי תיבת אמן אין בה כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי וא"כ אינו נחשב הפסק גמור רק כוונתם להזהיר שלא לענות לכתחי' אך אם ענה לא הוי לבטלה וא"ץ ברכה אחרת ועוד דכיון דפלוגתא בזה סב"ל וא"ץ לברך ועוד דאפושי פלוגתא לא מפשי' לומר דלהרא"ש ודעמיה לכתחי' עושין כן ולהחולקים גם בדיעבד הפסיד הברכה וצ"ע לע"ד בדברי הפמ"א ז"ל ועי' לה' בית דוד ז"ל סי' ט"ל שכ' בשם מהריק"ש דאם אירע שסיים קודם הש"ץ עונה אמן ע"ש ומשמע שכן דעתו בדעת מרן וכ"ן דעת ה' בית דוד ז"ל ע"ש:
וכפי הנראה ה' פנים מאירות סובר דגם התירוץ השני שכתב מרן ז"ל בב"י הוא רק באם אינו אומר אשר קדשנו במצותיו וציונו על קריאת שמע הא אם היה כן או ברכת הנהנים דדמיא לזה אינו עונה אפי' על ברכת חבירו ולז"כ ואף לדעת הרמ"ה וגו' ור"ל דגם לזה צריכי' לחילוק הראשון ואין זה מוכרח לענ"ד ואדרבא משמעות פשט דברי מרן ז"ל דזה תירוץ אחר שאינו צריך לתירוץ א' הוא ותו דהתירוץ הראשון באפשר קאמר ואיך יהיה זה כ"כ מוכרח גם לתי' השני ותו דאי הכי הי"ל לבאר מרן זה ועוד מי הכריחו למרן לומר דהתירוץ השני צריך הוא לראשון [נלענ"ד דהפמ"א הכריחו לומר דגם לפי הא"נ שכתב הב"י מוכרחים עדין לומר הט' הא' משום דאינו מברך אקב"ו דאלת"ה מהו הטעם שיש להקל בשאלת שלום ולא מדמי' לה לשאר ברכות דעלמא דלא יפסיק גם לש"ש ועי' בכ"מ הק"ש פ"ב הי"ז דנקיט שם האי טעמא דאקב"ו משום ה"ר יונה גופיה גבי שאלת שלום ועי' להעה"ש סי' נ"ט שם דכייל ליה טעמא דשאלת שלום וטעמא דאקב"ו ועי' להבפ"י ח"ג סי' י"ב ולההמ"ח גופיה בהגהתו שם ע"ש וטי' בסי' הקודם]: