אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א אורח חיים › סימן טו

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

אורח חיים · סימן טו

סימן יד

שאלה מי שכתב מגילה ולא אמר בפיו ולא כוון בלבו בכוונה מיוחדת שהוא כותבה לשם קדושת מגילה אבל מחשבתו מעת שכתב ועד סופה היתה שהוא כותבה לשם מגילה למוכרה להרוצה לקרות בה בפורים אם היא כשרה ומברכין עליה:

תשובה מרן ז"ל בא"ח סי' תרצ"א ס"א סתם כדעת הרמב"ם ז"ל דאין העור שלה צריך עיבוד לשמה ומסיים די"א דצריך עיבוד לשמה ודעתו ודאי כסתם כדקי"ל בעלמא וכ"ן מדבריו שם ס"ב שכ' היתה כתובה על הנייר או על עיר שאינו מעובד וגו' פסולה ואלו היה דעתו כר"ת היל"ל דפסולה גם במעובד ואינו מעובד לשמה ועי' לה' מטה יהודה ז"ל שכתב דלר"ת פוסל גם בדיעבד עבד ולהרמב"ם שרי גם לכתחילה ע"ש וא"כ נראה דהגם דלכתחי' יש לחוש להא דר"ת מ"מ בדיעבד שרי וכ"כ הפר"ח ז"ל ונראה דיכול לברך ואין לחוש לספק ברכות להקל דכיון דהפלוגתא בגוף המצוה ובגוף המצוה נקיטנן להכשיר אין בזה סב"ל דהברכה נגררת אחרי גוף המצוה וכמ"ש הרדב"ז דפוס ויניציאה סי' רכ"ט ע"ש וכמ"ש להוכיח דכן המנהג עיי' ה' ישיב משה סי' שמ"ה ע"ש וא"כ נראה דה"ה לענין קדושת הכתיבה דא"ץ לשמה וכן יש לדקדק מדברי מרן ז"ל שם שפוסל כתבה כותי או אפיקורוס ואי איתא דגם בישראל בעינן לשמה ופוסל בדיעבד לא היה צריך להשמיענו זה דאתי במכ"ש וק"ו אבל ה' מעשה רוקח ז"ל בפ"א מה' מגילה כתב דגם בדיעבד מעכב ע"ש ועי' לה' מטה יהודה סי' תרצ"ח דין ב' ולהמחב"ר סי' זה אות ב' שחלקו עליו וא"כ נר' דבזה ג"כ מתירין כיון דהם מכשירים בקטן ובאשה דלא בעינן לשמה וכ"ן דעת כל הפוסקים שלא הזכירו תנאי זה במגילה וכ"ש אם היה מעכב גם בדיעבד וכן לפי הנשמע דרך הסופרים פה או ג'רבה דאין מקדשין במגילה ועוד נ"ל דכיון דהסופר חישב שהוא כותבה לשם מגילה לקרות בה הגם דלכתחי' צריך להוציא מפיו מ"מ בדיעבד יש להתיר במגילה שהרי בס"ת יש מכשירין בדיעבד וכמ"ש ה' קול יעקב יו"ד סי' רע"ד סק"א ע"ש והגם דהעיקר שם כדברי האוסרים י"ל דבמגילה דרבנן סד"ר הוי ויש להתיר ועוד דהו"ל ס"ס שמא הלכה כהאומרים דא"ץ לשמה ואת"ל כהאוסרים שמא הלכה כהסוברים דסגי במחשבה והגם דלא חישב ממש לשם קדושת מגילה אלא לשם מגילה נראה דאין זה מעכב במגילה ואפ' דגם בס"ת אין מעכב אמירת תיבת קדושת וצריך חיפוש בזה בפוסקים:

וראיתי לה' מעשה רוקח פ"א מה' מגילה ה' א' שכתב להוכיח דאין אשה וקטן כשירים לכתיבת מגילה וז"ל ותדע עוד דאין ספק דלכ"ע בעיא כתיבה לשמה דהא שויא לשאר ספרים מכ"ש דלשון כתיבה קאמר קרא דע"כ לא איפלגו המפז"ל אלא לענין עור אי בעי לשמה אי משום דלא אשכחן בהדיא דפסיל קרא אי משום דמספק"ל אי מקרי דבר שבגופה כדמש' מדברי הר"ן שהזכרנו אבל לענין הכתיבה מש' ודאי דכ"ע מודו דבעינן לשמה אף לעיכובא ותדע עוד דכתיבה לשמה חמירא מעיבוד לשמה דבגיטין דע"א פריך תלמודא ורבי עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי ולפ"ז אפי' מאן דלא בעי עיבוד לשמה ע"כ כתיבה מיהא בעי דאל"ך לאשמועינן כתיבה וכ"ש עיבוד ע"ש ודבריו ז"ל לענ"ד מלבד שאינם מוכרחי' רק דלמ"ד בעיבוד מכ"ש דבעי' כתיבה לשמה אבל למ"ד דלא בעי עיבוד לשמה י"ל דה"ה כתיבה לא בעי' לשמה עוד בה דנלע"ד דגמרא ערוכה היא דלא בעי' כתיבה לשמה שהרי איתא במגילה די"ט דהקורא במגילה הכתובה בין הכתובים אי מיחסרא או מיתרא פורתא לית לן בה וכ"פ מרן בש"ע סי' תרצ"א סעיף ח' וז"ל אין קוראין בציבור במגילה הכתובה בין הכתובי' ואם קרא לא יצא אא"כ היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה כדי שיהיה לה היכר אבל היחיד קורא בה ואפי' אינה חסרה או יתרה ויוצא בה י"ח ודוקא כשהיא כתובה בגיליון כס"ת ע"ש ואין ספק דהכתובים אין צריכים קידוש קודם הכתיבה וכשנכתבו מסתמא לא נתקדשו ולכל הפחות יש ויש וא"כ מדלא התנו תנאי זה דבעינן ג"כ שקידש ש"מ דא"ץ להיות מקדש ומזה נ"ל דנפק"ל הרמב"ם ז"ל דא"ץ עיבוד לשמה דאתי בק"ו מכתיבה וכדאיתא בגיטין דע"א ורבי וגו' וכאמור [אה"ב ומה שלא השמיענו הרמב"ם ז"ל דין דכתיבה דא"ץ לשמה ומינה נשמע לעיבוד תי' בן אחי רנ"ך הי"ו דכיון דלפי ההוה ורגיל כותבים לשם מגילה לא הקפיד לאשמעי' באם לא כ' לשמה דאין זה מצוי ורק בעור שמצוי עבדנים גויים וישראל שמעבדים עור לצרכי חולין אשמועי' עיבוד ומינה לכתיבה ויותר נ"ל לפמ"ש אמו"ר זצ"ל הכ"מ לקמן דדעת הרמב"ם ז"ל דגם בס"ת א"ץ כוונה רק באזכרות א"כ במגילה דליכא אזכרות לא איצט' לאשמעי' דלא תהיה עדיפא מס"ת] אבל דעת ר"ת ודעמיה דס"ל דאין מזה הוכחה דכל שהוא כותב ומחשבתו לשם מגילה זה עצמו הוי לשמה וכמו שכן נראה להוכיח מדברי הרא"ש ז"ל הביאו מרן ז"ל בב"י סי' רע"ד שכתב וז"ל הרא"ש כ' בה' ס"ת גבי עיבוד לשמה שה"ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו או סגי במחשבה וכ' הילכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד וגו' וכן כשמתחיל לכתוב ס"ת יאמר ס"ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ושכ"כ הסמ"ג שצריך לכתבו לשמה מדאמרי' בהשולח ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה ע"ש וכשיכתוב צריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל וגו' ע"ש ולשון הרא"ש לכאורה מורה דאינו אלא לכתחילה כעין מ"ש לעיל טוב וגו' אלא דלשון צריך שכתב הסמ"ג לכאורה יש להסתפק בו וע"ש למרן הב"י שכ' אח"ז דלרש"י דס"ת סתמא לשמה קיימא דמהיכ"ת דפסולה כשכתב ישראל בסתם דסברא הוא מסתמא כיון שכותב ס"ת לקרות בו או ללמוד בו ע"ש וא"כ י"ל דר"ת סובר כדעת רש"י דמסתמא נמי כשר וא"כ א"ש ההיא דמגילה הכתיבה בין הכתובים ומינה נמי דיש להכשיר בנדון זה בין להרמב"ם בין לר"ת ודברי הרב מעשה רוקח ז"ל לא מכרעי וכאמור. וע' להברכ"י ז"ל שכ' דלדעת הרמב"ם ז"ל אין להשוות המגילה לס"ת אלא במה שהשוו אותה רז"ל אבל מה שלא כתבו בו להדיא דבעי' בה כמו הס"ת כשרה ומזה התיר לאשה וכן במחב"ר אחר שראה דברי מעשה רוקח שפוסל כתיבת אשה הוא ז"ל חלק עליו וכן ה' מטה יהודה מתיר ע"ש וכן ה' בית עובד ז"ל באות ו' כתב עוד דה' מהר"י נבון בגט מקושר בביאורו על תוספי הרא"ם סוף הלכות מגילה כתב דמגילה שכתבה אשה פשיטא שכשרה כיון דאשה חייבת וגם הרמב"ם והטור לא כתבו אלא כשכתבה נכרי או אפיקורוס פסולה משמע דאשה כשירה וסיים ה' בית עובד דמש' מדבריו דמתיר גם לכתחי' והכי מסתבר לי וסיים אח"ז כי על כן נ"ל עיקר לדינא הלכה למעשה דבכתבה אשה כשרה אפי' לקרות בה לכתחילה אבל בכתבה קטן לכתחילה אין לצאת בה י"ח אבל בדיעבד שכבר קרא בה או שאין לו מגילה אחרת כשירה ע"ש וא"כ נלע"ד דבנ"ד יש להתיר ודברי הרב קול יעקב בס"ק י"ב לאחר המחי"ר נר' דלא דייקי דנראה כאלו דין ברור לכ"ע לפסול גם בדיעבד ע"ש אמנם לכתחי' ודאי דיותר טוב ויותר ישר שיוציא בפיו קודם הכתיבה הנני כותב לשם קדושת המגילה דכל כמה דאפ' לצאת אליבא דכ"ע טפי עדיף. ונ"ל ג"כ דמברכין עליה ואין בזה משום סב"ל כיון דהוי פלוגתא בגוף הדבר אם כשירה וכמ"ש הרדב"ז דהברכה נגררת אחר המצוה וכמש"ל וכ"ש

דלע"ד בכי הא כשירה לכ"ע וכאמור זהו הנלע"ד אם כה יסכימו אתי הרבנים המורים:

וראיתי לה' מרכבת המשנה פ"ב מה' מגילה על מ"ש הרמב"ם לפסול מגילה שכתבה גוי ואפיקורוס כ' בשם מהר"י הכהן ז"ל וז"ל נ"ב לא ידעתי מנ"ל לרבינו ז"ל הא דאם כתבה אפיקורוס וגו' דלא דמי לס"ת דשם פסול משום דבעי' כתיבה לשמה וגוי אדעתא דנפשיה קא עביד ע"כ והרב הנז' כ' ע"ז דל"ק דהיכן מצא הרב דטעם הפיסול משום דאדעתא דנפשיה קא עביד דבגוי פסול משום דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ואפיקורוס משום דודאי לשם ע"ז וזה פשוט וברור עכת"ד ז"ל ע"ש ומזה מבואר דבין למר ובין למר א"ץ שתהיה המגילה לשמה אם מהר"י הכהן ז"ל כדקאמר להדיא אם ה' מרכבת המשנה מדלא השיבו אפי' לפי דעתו דאם בישראל בעי' קידוש מיוחד לשם המגילה ופוסל בדיעבד כ"ש דפוסל בגוי ובאפיקורוס:

.

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ס"ת ותפלין ה' ט"ו כתב וז"ל הכותב ס"ת או תפלין או מזוזה ובשעת הכתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהם שלא לשמן פסולין יע"ש ומלשונו יש לדקדק דאפי' באזכרות די בכוונה לבד גם משמע מדבריו דאם בתחילת הכתיבה היתה לו כוונה לשם ס"ת או תפלין הגם דבאזכרות לא כיון שרי מדכ' ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה סתם ולא כתב כוונה באזכרות גם מוכח מדבריו דאין פוסל בלא כוונה רק מצד האזכרות אבל מצד שאר תיבות אין פוסל אם לא כיון וכן מתבאר מדבריו בפיו"ד מה' ס"ת אות י"א שכ' עשרים דברים הפוסלים ומהם שכתב האזכרות בלא כוונה ושמענו מזה דהכוונה מהניא לאזכרות וא"ץ אמירה גם שמענו דשאר ס"ת אינו נפסל גם דליכא כוונה מדלא הזכיר זה שם וכן ראיתי לה' מרכבת המשנה ה' תפלין פ"א שכ"כ בדעת הרמב"ם דסגי במחשבה וא"ץ אמירה ומזה העיר ע"ד מרן ז"ל בב"י או"ח ס' ל"ב שהביא דברי הא"ח בשם הרמב"ם דסגי במחשבה ותמה עליו מרן בב"י דבהרמב"ם הדברים סתומים כמו בגמרא ואין בהם הכרע דהרי דברי הרמב"ם מבוארים כהא"ח ע"ש ועי' לה' יד אהרן ז"ל א"ח סי' ל"ב הגה"ט שכ' דהרמב"ם אינו מצריך לכתוב ס"ת לשם ס"ת דלשמה קיימא ע"ש ומעתה נלע"ד להתיר בנ"ד מג' ספיקות דשמא הלכה כהסוברים דגם בס"ת א"ץ לשמה וכ"ש במגילה ואת"ל דצריך לשמה שמא כהסוברים דבמחשבה סגי ובכאן הרי איכא מחשבה לשם קריאת מגילה ואת"ל דבעי' אמירה שמא במגילה א"ץ כלל וכדעת מהר"י הכהן ז"ל וה' מרכבת המשנה וכאמור:

וראיתי לה' מטה יהודה ז"ל סי' תרצ"א שהביא דברי ה' מרכבת המשנה וכתב שם דצריכה לשמה ע"ש ודבריו ז"ל לכאורה קשים דמשמע דס"ל כן בדעת הרמב"ם ואלו הוא ז"ל מתיר בהני דלא נאמר בהם פיסול כדעת הרמב"ם וכן קשה במ"ש שם דבעי' בקטן גדול עומד על גבו מצד לשמה ע"ש וצ"ע שו"ר לה' זרע אמת ח"ג סי' ע"ה ודעתו להצריך לכתחילה לשמה לחוש לסברת ר"ת ומתיר בדיעבד כהרמב"ם ומרן ז"ל ע"ש ונסתייע מדברי המט"י וה' המגיה השיגו שם דהמט"י לא התיר בקטן רק בעע"ג גדול וכתב דאולי הז"א מבין דהמט"י בדיעבד אין מצריך לשמה ובאמת אם היה אפשר לפרש כן בדעת המט"י א"ש מה שיש להק' על דבריו וכאמור אלא דלשונו שם מורה דגם לדעת הרמב"ם מצריכין לשמה וא"כ גם בדיעבד יש לאסור ולכן נ"ל עיקר דהז"א ז"ל לא נחית להסתייע בכל דבר מהמט"י רק לענין קטן דתלוי בדעת הרמב"ם דאין לפסול רק מה שפוסלו ולא כר"ת דאין להכשיר אלא מה שהכשירו כיע"ש אך לענין דמצריך המט"י לשמה לא חש הרב שם לדחות דבריו אם מצד כבוד אם מצד דבלא"ה דבריו תמוהים. ומעתה כיון דהז"א מתיר למעשה בדיעבד וכן דעת ה' השואל שם וכן דעת מהרי"ך וה' מרכבת המשנה נראה דיש להתיר בדיעבד אבל לכתחי' בעינן לשמה לחוש להאוסרים ומינה דיש להתיר גם לברך וכמש"ל לדעת הרדב"ז דא"ל סב"ל כשהפלוגתא במצוה וכ"ן מסתמיות דברי הז"א ז"ל שלא כתב שאין לברך ע"ז הכו"ח ביום ד' אדר א' התרצ"ב ע"ה כ'לפ'ון משה הכהן סילט"א:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה