שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]
אבן העזר · סימן כז
שאלה אלמנה אשר היתה נשואה לאיש אחר ועמדה עמו כט"ו שנה וחל"ש לרוב דאגתו על כספו שאבד ממנו ושוב נשאת לזולתו ועמדה עמו כשמנה עשר שנה וחל"ש זקן יותר משבעים שנה ועתה איש אחד כבן ששים שנה קטוע שעל פי פקודת הרופא נקטעו ב' רגליו ומתה אשתו ובא לישא אשה זו האם יש להבית דין להודיעם שלא ינשאו מפני שהיא קטלנית או אין צריך להודיעם ואם צריך להודיעם אם הוא רוצה והיא רוצה ואינם מקפידים האם מונעים אותם הבית דין מזה או יש להבית דין להעלים עין מלמונעם ודי במה שהודיעום:
תשובה דבר זה הוא בפלוגתא בין הריב"ש והרשב"ץ ודעת הרשב"ץ דהלוקח יחוש לעצמו ואין בית דין זקוקין לכך ולא הסכים עמו הריב"ש כמבואר בתשובות הרשב"ץ ח"ג סי' י"ד. ולדינא נראה דהגם דהנמק"י ביבמות פרק הבא על יבמתו כתב בשם הריטב"א אע"ג דבעי למנסב אשה קטלנית ולאיזוקי בנפשיה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם ומנדין אותו בבית דין עד שיגרש וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה מ"מ נראה דכל זה אינו אלא לדעתו ז"ל דקאי בשיטת הרא"ש דאם נשאת תצא אבל לדעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' איסורי ביאה הלכה ל"א ומרן ז"ל באה"ע סי' ט' ס"א דס"ל דאם נשאת לא תצא אין הבית דין חייבים לא להודיעם ולא למונעם וכמתבאר מדברי מרן בכסף משנה שם בשם הרמב"ם בתשו' וכן הוא בפאר הדור סי' קמ"ו ע"ש ומה שכתב הרמב"ם בראשית דבריו בפאר הדור באשר תדעו שזאת המוחזקת לקטלנית מנעו אותה לבלתי תנשא לשום אדם נראה דהיינו דוקא באם באה לשאול אבל אין הבית דין חייבים להזקק להם וכמו שכן מסיים שם הרמב"ם והלכה למעשה אצלנו בכל ערי האנדלס תמיד שימות בעלה הראשון והשני ואינה נמנעת מלישא וצ"ל דברישא מיירי שבאה לשאול ובסיפא מיירי בלא באה לשאול והגם דהתה"ד סי' רי"א כתב דהרמב"ם סובר דאיסורא איכא מ"מ בהגלות לפנינו היום דבריו בתשובה שזכר מרן ז"ל והנדפס מזה בפאר הדור מתברר להדיא דס"ל דאין כאן שום איסור רק ספק חששא ולא ודאי חששא וכדעת ה' אור זרוע שזכר התה"ד שם ומזה מצאנו טוב טעם ודעת למה שחקר התה"ד שם בשאלה על מה סמכו וגו' ומינה נמי דנקיטנן בזה כדעת הרשב"ץ דאין בית דין זקוקין להם דאנן בדידן נקיטנן תמיד דכי פליגי שלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נקיטנן כרובא דידהו ומאחר שהעיד בגודלו הרמב"ם בתשובה שכן היו עושים בית דינו של רבינו יצחק בעל ההלכות ובית דינו של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו במצרים להתיר ודאי דהכי נקיטנן ועוד דספיקא דרבנן הוי ולקולא ועוד דכשאנו אין נזקקין לא עשינו מעשה וכשנזקקין עשינו מעשה ולכן שב ואל תעשה עדיף ועי' לה' שדה חמד ז"ל מערכת א' אישות סי' א' אות כ"ג בשם הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ב דאפילו בקטלנית גופה נהגו בה התר ואין מי שימחה בידם וכן כתב שם בשם ה' בנין ציון סי' קל"א דפסק דבשנים אין לחוש וגו' ובסוף הסימן כתב דמנהג עירו לינשא לשלישי ושראה בדורו אנשים חשובים והיו שלישי ע"ש ולכאורה דבריהם תמוהים דאיך נהגו הפך גמרא ערוכה וכן פסקו כל הפוסקים ולפי האמור יש לומר דכונתם רק באם לא באו לשאול שהבית דין היו מעלימים עין ואין מוחין בידם אבל אם באו לשאול מורים להם שלא תנשא:
ועוד נראה דבנדון דידן שהשני מת זקן יותר משבעים שנה אינו מן המנין וכמ"ש הב"ש ז"ל סק"ו וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא והגם דהפת"ת ז"ל סק"ב כתב דהברכ"י ז"ל ומהר"ר צמח ז"ל הסכימו דגם אם אחד זקן הויא קטלנית מ"מ במה שמעלימים הבית דין עין מהם יש לסמוך על המתירים
ועוד נראה דכיון דהבעל הנז' הבא לישאנה הוא זקן וקטוע משני רגליו וקשה למצוא אשה שתנשא לו וישאר בחיים תלויים מנגד להקימו ולהשכיבו ולספק צרכיו וכן האלמנה עצמה אין לה קרן להתפרנס ממנו ובפרט בזמן הזה אשר היוקר יאמיר לכן נראה דכדאי הם המתירים לסמוך עליהם בשעת הדחק. ועוד נראה דיש לדמות זה למה שהתיר הרמב"ם ז"ל בתשובה הנז' ביבמה אפילו לכתחילה והיינו משום דהוי דבר מצוה וספק חששא נדחה מפני זה ככתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע והוא הדין הכא דהוי דבר מצוה להציל את הזקן הנז' ולמצוא סיפוק צרכיו וקרוב לזה כתב הפת"ת בשם החת"ס בסי' ק"ל להקל בנחשדת דהוי כשומר מצוה זהו הנלע"ד ולתשובת הרה"ג ראב"ד מקודש וראש רבני תונס יע"א הנני מצפה ועל פיו יקום דבר נאם הכו"ח ביום י"ג לחדש שבט התרצ"ט פה אי ג'רבה יע"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: