אור ברסלב
שות שואל ונשאל חלק א אבן העזר › סימן טז

שות שואל ונשאל חלק א· הרב כלפון משה הכהן [הכמ"ה]

אבן העזר · סימן טז

סימן טו

שאלה אשה שהלך בעלה למדינת הים למקום רחוק הרבה ולא רצה לבוא ואין נמצאים שלוחים הבאים מהתם לעיר האשה ועמדה עגונה כמה שנים האם אפשר שהבעל בעירו ימנה שליח מעיר האשה ע"י ב' עדים שבעירו וישלח את הגט ע"י הבי דואר (הפוצטא) ושלוחו יקבלהו מהפוצטא ויתנהו לאשתו:

תשובה מה שיש לחוש בזה הוא א') מצד השליחות עצמה אולי אינה מועלת רק אם יהיו השליח והמשלח פנים בפנים ולא זה כאן וזה בעיר אחרת ב') מצד דשמא השליח לא קבל אז תחילה השליחות ואח"כ חוזר בו ומקבל ג') מצד דשמא הבעל יבטל השליחות ד') מצד שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם ה') מצד דאין ידועה חתימת עדי ההרשאה לשליחות ולא עדי הגט ולא חתימת ב"ד שעמדו בסידור הגט ו') מצד דאין אנו מכירים מה טיבם של מסדרי הגט שם ואולי אינם בקיאים וראויים לזה ז') מצד היות הגט נשלח ע"י הבידואר והו"ל ע"י נכרי וחיישינן לזיוף או דאין לו תורת שליחות ועוד איזה ספיקות שיתבארו בתשובתי בעה"ו:

והנה מצד הספק הז' דנשלח ע"י הבידואר שהוא מתנהל ע"י גויים וכיוצא מבואר בדברי מרן ז"ל סי' קמ"א סעיף ל"ה דהשולח גט ביד גוי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהגוי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ע"ש והגם דמבואר בטור וב"י דהגאונים כתבו דגט כזה פסול הוא ורק לענין אם נשאת לא תצא ומבואר דלדעתם אפי' בדיעבד שניתן פסול מ"מ כבר הרא"ש ז"ל כתב דאין מקום לפסול הגט וסיים דכן נוהגים באשכנז וצרפת עפ"י ר"ת לשלוח גט וקידושין ע"י נכרי וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום שליח ע"ש ומשמע מזה דגם לכתחילה עושים כן באשכנז וצרפת וא"כ גם מ"ש מרן ז"ל לשון כשר היינו דגם לכתחילה עושים כן אך משום דאין זה ודאי רק בדלא אפשר בישראל ושעת הדחק וכיוצא דהוי כדיעבד משו"ה נקט מרן לשון דיעבד וכן גם הרא"ש לא הוצרך לומר דלדעתו גם לכתחילה שפיר דמי רק כתב להכשיר בדיעבד וממילא גם לכתחילה בדאיכא דחק חשיב כדיעבד ושולחין בכה"ג גם לכתחילה ולזה סיים הרא"ש דבאשכנז וצרפת שולחים וגו' כי הכל אחד הוא וכאמור:

וכן ראיתי לה' יכין ובועז ח"א סי' ס"ה שכתב והגוי יכול להביא אותו כל שלא יהיה שליח אלא שיביאנו וימסרנו ליד שליח ישראל שלא עשה אלא מעשה קוף בעלמא וכן כתבו גדולי האחרונים אעפ"י שמקצת גאונים לא הכשירו זה וא"ז הרב ר' שמעון בן החכם ר' צמח ז"ל מצא סמך לדברי המכשירים ע"ש וכ"כ ה' משכנות הרועים מע' ג' אות י"ז דדעת מרן ז"ל משמע דאפי' לכתחילה ואנו אין לנו אלא פסק מרן ז"ל בש"ע ע"ש וכן ראיתי לה' בית יהודה במנהגים דף ק"י ע"ג ס"ד שכתב דכבר נהגו להקל עפ"י סברת הש"ע סי' קע"א סל"ה ושכ"כ בפשיטות ה' יכין ובועז וגו' ע"ש ומזה מוכח דגם הוא מיירי בלכתחילה ושכן הבין בש"ע דאלת"ה לא היה שותק בהביאו דברי ה' יכין ובועז מלהעיר עליהם והגם דסיים שם דאמר לו רבו דאין לנהוג כן רק במקום עיגון דבלא"ה לעולם יש לעשות שליח הולכה או כתיקון המבואר בתומת ישרים סי' ק"ב ע"ש הא מיהא מודה דכי איכא עיגון שפיר יש לעשות לכתחילה אך בליכא עיגון נראה דכ"ע מודו דאין להקל וע' לה' משה"ר שם דנראה שסובר בדעת מרן דא"ץ עיגון ע"ש ואינו נלע"ד אלא כדכתיבנא וכ"ן דעת מור"ם ז"ל דלא זכר שיש חולקין על מרן ז"ל רק מצד השליחות בכתב ומשמע דמצד זה דנשלח ע"י גוי לא איכפת אלא דה' באה"ג ז"ל כתב דמור"ם טעמו מפני דברי הגאונים וכבר הרבה מהאחרונים חלקו ע"ז עי' הפת"ת והשד"ח:

בכ"מ. ומעתה כיון דמרן ומור"ם וגדולי האחרונים ורבני המערב ורבני אלג'יר ורבני תונס ז"ל נקטי בפשיטות להקל שלא לחוש לדעת האוסרים ודאי דהכי נקטינן וכ"ן ג"כ דעת רבני קושטא ודעת רבני ירושלים כמ"ש ה' בני בנימין וקרב איש סי' י"ט שנשלח להם מקושטא גט ע"י הבי דואר ולא ערערו בזה כלום ע"ש:

והגם דאנן בדידן נקיטנן תמיד לחוש בגיטין לכל הסברות אפי' שהם נגד מרן ז"ל ומשתדלי' לצאת אליבא דכ"ע וכמ"ש ה' מצות כהונה סי' (ס"ז] ע"ש וכ"כ העה"ש אה"ע סי' מ"ב אות ב'] בשם מהריט"א וכמובא דבריו במשה"ר מע' (ק' אות כ"ג דרצ"ה ע"א] ע"ש מ"מ נראה דהיינו דוקא כשהפלוגתא בגוף הגיטין או הקידושין אבל בנדון זה דאינו תלוי אלא בשליחות מוקמי' ליה אדינא לפי מה שתכריע ההלכה וכבר מרן ז"ל ודעמיה הכריעו להקל ועוד נראה דלא נאמר כלל זה לחוש לכל הסברות בגיטין וקידושין רק בדליכא עיגון אבל בדאיכא עיגון אין לחוש לסברות שאינם כהלכה וכן מתבאר מדברי העה"ש שהזכיר ה' משה"ר שם:

ועוד נלע"ד דאין זה רק במקום שלא נתפשט המנהג אבל בנ"ד שנתפשט המנהג באשכנז וצרפת וכן נהגו באלג'יר ובכמה קצות תבל אין לחוש לחומרת הסברות שאינם כדינא וכ"ש וק"ו בנ"ד שבא לשלוח ע"י בי דואר שהם ממונים מהממשלה לקבל ולשלוח ע"י עגלת הפוצטא וכיוצא ואין להם שום מבוא ואדרבה הנימוס עוצר בעדם מלשלוח ידם בשום מכתב יהיה מה שיהיה וכ"ש באם שולחין אותו בטוח (ריכומאנדי) וחתום בטבעת המשלח שכמעט אי אפשר בעולם שישלחו יד בו ואין יודעים ממה שיש בו בשום אופן ודומה זה לרואה עגלת גוי הולכת ומכניס באיזה זוית ממנה גט חתום ומודיע את חבירו שבעיר אחרת לבוא אל העגלה לקחת דמסתברא לי טובא דבכה"ג אין מקום כלל לחוש לגוי ואפשר דגם הגאונים שפיסלו בגוי המוליך מודו בכה"ג דהוי בטוח (ריכומאנדי) או אפילו אינו ריכומאנדי יש להתיר חדא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותו דכיון דדבריהם ז"ל תמוהים וכמו שתמה הרא"ש על זה א"כ הבו דלא להוסיף עלה שלא להגדיל התימא יותר המורם מכל זה דלע"ד שפיר יכולים לשלוח ע"י הבידואר בטוח ריכומאנדי חתום וסגור בלי פקפוק. וכן דעת הרה"ג מהר"י זיתון ז"ל שכתב וז"ל דכבר נהגו בכל קצוי תבל להקל בזה ושיש לנו ללכת אחרי המקילים בזה להרים מכשול מדרך עמנו ע"ש:

ולענין הספק הראשון שהשליח בעיר אחרת והמשלח ממנהו רק בכתב מן האמור ג"כ מתבאר דדעת מרן ז"ל להתיר אפי' לכתחי' וכאמור והגם דמור"ם ז"ל מסיים ע"ז דיש חולקים וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב ושלא ראה נוהגים כדעת מרן ע"ש מ"מ אנן בדידן דבתריה דמרן גרירי שפיר יש לעשות שליח באופן כזה וכ"ן דעת ה' יכין ובועז סי' ס"ה שכתב וימנה בכאן שליח אחד מאחיו וגו' ע"ש אלמא דאחיו הם בעיר ה' יכין ובועז והבעל כותב להם מינוי מעירו ולא חייש למינוי ע"י כתב וכן ה' זקן אהרן ז"ל סי' ל"ד דעתו דאין לחוש למינוי ע"י כתב ופשיט"ל שאדם עושה שליח אפי' ממקום למקום ע"ש וכ"ן דעת ה' בית יהודה דק"י ע"ג ודעת רבו ז"ל וכיע"ש:

והגם דלפי האמור יש ב' ריעותות האחד מצד דעת הגאונים דפוסלים כשיש יד גוי באמצע ודעת יש חולקים דאין למנות בכתב שליח הולכה וכאמור וכתב ה' מהרא"א והב"ד ה' יד אהרן הגה"ט אות פ"ט דאף למאן דקאי כסברת בה"ג הם מקצת מרבוותא מ"מ בהצטרף נמי דעת מי שסובר שאין לעשות שליח שלא בפניו יעשה חומה בצורה כדי שלא יועיל שליחות כזו ע"ש מ"מ הלא מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ב והב"ד ה' יד אהרן שם כתב דכיון דרבו המתירים ופשט המנהג בין הראשונים לעשות מעשה משום דהוי מעשה קוף בעלמא אין לחוש בשעת הדחק ע"ש וא"כ במקום עוגין יש לנו לסמוך על מהראנ"ח ז"ל אף אם לא היה בידינו הכרעה אחרת וכ"ש שיש בידינו לעמוד גדול וחזק והיא דעת מרן ז"ל שם דמבואר להדיא מדבריו דלא חייש כלל גם בהיות ב' האימרות מצורפין יחד זל"ז וכמבואר בשלחנו הטהור וכאמור וכ"ש למש"ל מזה דבכה"ג דע"י הבי דואר וכ"ש אם חתום ובטוח (ריכומאנדי) גם הגאונים י"ל דמודו וא"ך דל מהכא ריעותא אחת וא"כ גם מוהרא"א יודה דלא קא חייש רק להצטרפות שניהם וכאמור וכ"ן דעת הרדב"ז ז"ל הב"ד ה' יד אהרן שם דכי איכא עיגון אין לחוש וכ"ן דעת ה' יד אהרן ז"ל עצמו כיע"ש וכ"ן דעת רבני קושטא ודעת רבני ירושלים וכמבואר בבני בנימין וקרב איש סי' י"ט ע"ש ועי' לה' שולחנו של אברהם סי' נ"ה ונר' דכוונתו לאסיפת דינים בעלמא אמנם לדינא מודה דנקיטנן כמרן ז"ל:

גם לענין הספק הב' דשמא השליח שבמקום האשה לא ירצה לקבל השליחות מן האמור לעיל מתבאר ג"כ דאין לחוש לזה:

גם לענין הספק הג' מן האמור לעיל מתבאר דאין לחוש לזה ותו דמאי שנא משאר שלוחי דעלמא וכמו דשם אין לחוש שישבע הבעל עי"ז ויקבל חומרות העונש ע"ז וכיוצא כן נמי בנדון זה ופשוט:

ולענין ספק ד' באמירת השליח בפני נכתב ובפני נחתם הנה מור"ם ז"ל סי' קמ"ב ס"א כתב דיש אומרים דאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מיקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מיקרי קיום וכן נוהגים דשליח אומר בפני נכתב ובפני נתתם אף כשיש לו הרשאה ואין לשנות ע"ש וע"ש להב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ב שכתב דהריב"ש לחומרא בעלמא כתב כן (דהוא אחד מן החולקים) ועי' להפת"ת ס"ק ה' שכתב דהנו"ב תניינא סי' קפ"ח כ' על הב"ש דיפה כתב ושכן מוכח בהריב"ש עצמו ע"ש דלדעתו לא החמיר הריב"ש אלא מטעם שלא אמר בפ"ן ובפ"ן כתיקון חכמים אבל בנדונו שאמר אלא שמסופקים אי מהני ולא עבר על תקנת חכמים מודה הריב"ש שקיום הרשאה מהני ע"ש ודומה לזה י"ל דלא החמיר הריב"ש ז"ל אלא בדאפשר לו' בפ"ן ובפ"ן אבל בדלא אפשר גם הריב"ש מודה דהרשאה הויא כקיום דחשיב כדיעבד ובפרט במקום שעת הדחק ועיגון וצי"ב עוד:

עוד איתיה בתקנתא שאחרי נתינת הגט ליד האשה יעכבוה הב"ד מלהנשא עד אשר ישלחו את הגט הנז' ויהיה בו קיום כדין ויחזירוהו לידם וכמ"ש מרן ז"ל בסי' הנז' ס"ז דאם איחר יותר וגו' ואם לא נטלו ממנה ה"ז פסול עד שיתקיים בחותמיו ע"ש אלמא דמהני קיום גם אחרי הנתינה וכמ"ש הפת"ת סק"ו בשם הנו"ב סו"ס קכ"ח ע"ש ועוד דיכולים הב"ד לכתוב קיום מתחילה בגט עצמו וממילא א"ץ לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכמ"ש מרן ז"ל שם ס"א דאם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו ע"ש ופשוט דכוונתו שתהיה עדות וקיום הב"ד בגט עצמו מדלא ביאר איך הוא אופן הקיום [עי' להפת"ת סי' קמ"א סקל"א משם תשובת גאוני בתראי שלא לעשות קיום בגט רק אחר הנתינה ע"ש וכעת לא ראיתי מי שדבר בזה וצ"ע] ולמ"ש הבאה"ט בח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ח בשם הש"ך י"ל דמהני סימני הגט לקיום גם דאינו בגוף הגט אלא דמילפף ביה וכ"ש אם יהיה חתום הכל מהב"ד לב"ד [נר' דר"ל מהבידואר להבידואר דאז ליכא חשש בגט והוי הרשאה במקום קיום לכ"ע וא"ץ לקיום דלא חיישינן לנאבד או נשרף כיון דחתום מהבידואר ודאי דהוא עצמו שנשלח] למסרו להשליח וצ"ע עוד בזה ועוד איתיה בתקנתא שימנה הבעל שליח במקומו וירשהו למנות שליח אחר והשליח הראשון יאמר בפני ב"ד שבעירו בפני נכתב ובפני נחתם ואח"כ השליח הב' יאמר בפני ב"ד שבעיר האשה שליח ב"ד אני וכמ"ש מרן ז"ל ס"ט דיעשנו בפני ב"ד וכל אחד אומר בפני בית דינו שליח ב"ד אני ע"ש ועוד דאיתיה בתקנתא שיהיו הרשאות מהבעל להשליח ראשון ומהשליח ראשון לשליח שני וא"כ גם שלא יאמר כלום מהני כמ"ש מור"ם ס"ט בשם הריב"ש דבמקום עיגון יש להקל וע"ש להבאה"ט בשם הב"ש:

ולענין ספק ה' דאין ידועה חתימת העדים והב"ד שקיימו חתימות העדים מדברי מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ו סי"ד לכאורה יראה דאין תקנה לזה כיון שאין חתימת העדים וחתימת הב"ד המקיימים ידועים אבל מור"ם ז"ל באה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ט כתב י"א דאם הביא השליח הגט מקויים בחותמיו אעפ"י שאין מכירים חתימות דייני הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פ שלא אמר השליח בפ"ן ובפ"ן הואיל ואי אפשר להחזיר ולומר יש לסמוך על החתימות דמן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ע"ש והגם דהט"ז ז"ל ס"ק כ' שאין לסמוך ע"ז למעשה כיון דאיכא עיגון בדבר יש לנו לסמוך על מור"ם ז"ל ועוד די"ל דבנ"ד דהוי שליח ב"ד (זה לפי התקנה שיאמר שליח ב"ד אני] וא"ץ שיאמר לא בפני נכתב ולא בפני נחתם גם הט"ז מודה דא"ץ קיום לעכב. ועוד דאיכא נמי ההרשאה והיא מקויימת ואפשר דבכה"ג יודה הט"ז וצי"ב עוד ועמש"ל בזה בעה"ו [עיי' להשש"א שכתב סברה זו לדעת מהרש"ך ודעמיה]:

ולענין ס' ו' דאין אנו מכירים טיבם של הב"ד שם כבר כ' הלבוש סי' קמ"ב ס"ט דלא חיישי' לב"ד טועין דב"ד בתר ב"ד לא דייקי אא"כ אנו מכירים שאותם שסידרו הגט אינם בקיאים שאז אפי' כתב בהו חיישי' להו ע"ש (והוא מדברי מור"ם וכ"ן מתשו' מהר"ם אלשקר סי' ז' שכ' דזהו הטעם דאומר שליח ב"ד אני מהני ע"ש ועיי' להפת"ת סי' קמ"א סקכ"ח וקמ"ב סקי"ז ע"ש ומשם בארה דבליכא ריעותא בגט לכ"ע לא חיישי' לב"ד טועין ע"ש]:

והגם דבזמנינו זה נתמעטו הדורות והלומדים והחכמים ואין אנו מכירים מה טיבם של הב"ד הנז' כיון דעכ"פ אנו רואים שהגט כתוב כהלכתו וכן שטרי השליחות וההרשאה כתובים כהלכה אין לנו לחוש ועוד דמסתמיות דברי הפוסקים שלא חילקו בזה ש"מ דלא שנא ועוד דאם באנו לחלק בין זמנינו לזמן הראשונים היה לו להלבוש ודעמיה לחלק ג"כ בין זמנם לזמן הראשונים ואלד"ס א"ו דאין לחלק בכך:

ובכן נלע"ד ברור דיכול הבעל למנות שליח מעירו להוליך את הגט לאשתו אם יהיה האופן שיהיה לו איזה נוסע למקומה או שתבוא היא לעיר השליח ואם לאו שימנה אחר במקומו עד מאה שלוחים אם מעירו אם מעיר אחרת ויבוא לפני ב"ד בעיר הבעל ויאמר להם בפ"ן ובפ"ן וימנה בפניהם השליח פ' שבמקום האשה וישלחהו אליו בבי דואר ושם השליח הב' יאמר בפני ב"ד שליח ב"ד אני ויעשו ההרשאות כנהוג ובהם סימני הגט כנהוג וכן זכורני שעשינו מעשה ב"פ פה אי ג'רבה יע"א וכמ"ש בזולת זה בארוכה. זהו הנלע"ד ברור בזה להתיר האשה העגונה מכבלי עיגונה זה כמה וכמה שנים וכבר האריך בזה הגאון השד"ח במעשה הבא לידו אך כ"ז אם יסכימו אתי אחי ורעי היושבים על כסא המשפט והצדק הכו"ח ביום ט"ז טבת התרפ"ח ליצירה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א:

תוכן העניינים

שות שואל ונשאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה