אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק חושן משפט › תשובה א

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק חושן משפט · תשובה א

חלק חושן משפט

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג המאוה"ג מורג חרוץ בע"פ עדני העצני כש"ת מו"ה ברוך עקקפעלד נ"י רב בק"ק משום יע"א

מכתבו עם צרור כסף הקדשים קבלתי והנני למלאות מבוקשו, להשיב לו על מעט צרי ששדר לן בש"ס עירובין ס"ד ע"ב על הא דאמר ושלשה דברים למדנו באותה שעה שאין מעבירין על האוכלי' וכו' ומקשה בתוס' דהא אסור ליתן מת"ח לנכרי לר"י דדרש לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, ותירצו דר"ג לא סבר כר"י וע"ז הקשה מעלתו נ"י דא"כ הו"ל לומר דארבעה דברים למדנו דמוכח דר"ג סבר שמותר ליתן מת"ח אלו דבריו.

ולאחר חיפוש מצאתי קושי' זו בספר דרוש וחידוש מאאמ"ו זקני ר"ע איגר זצ"ל והניח בצ"ע, ומעלתו נ"י רצה לומר ולדחוק דאולי לא חשיב רק מה שהוא להלכתא אבל בהא דמת"ח לנכרי לית הלכתא כר"ג רק כר"י ועל זה מדחה והביא סוגי' דפסחים דף ה' דקאמר ש"מ מר"ע תלת והתם נמי לית הלכתא כר"ע, והנה מלבד שיש דוחק לומר כן דלא קחשיב רק מה שהיא להלכתא דהא למדנו מדבריו קאמר וליתר שאת לא הי' צריך להביא ראי' מסוגי' דפסחים רק במקומו בש"ס עירובין מוכח דא"א לומר כן דהש"ס מביא אח"כ כשהגיע ר"ג לכזיב והרבה דברים למדנו באותה שעה שאין מפירין נדרים לא רכוב מהלך ועומד ורק יושב אע"ג דהתם נמי לית הלכתא כר"י רק כר"נ דפותחין אפי' מהלך וכהאי תנא דפותחין בחרטה לחוד, וגם שם יש לדקדק אמאי לא קחשיב נמי ולמדנו שפותחי' בחרטה לגירסת רש"י דהא זה מוכח נמי מדבריו כדמשני הש"ס על ר' כחמן, וצ"ל דלא קחשיב רק דברי' דלא תלי' זה בזה כמו ג' דברים דקחשיב שכ"א הוא דבר בפ"ע אבל הא דפותחי' בחרטה כיון שבזה תלי' אי מפירי' נדרים ם אפי' מהלך ועומד ותלי' בפלוגת' דתנאי וא"כ לא צריך לחשוב שלמדנו דפותחין בחרטה כיון שכבר קאמר דאין מפירין במהלך שמעינן ממילא דסבר נמי פותחי' בחרטה ועיי'.

ובזה יש ליישב קצת מה שיש לדקדק דלעיל קאמר וג' למדנו באותה שעה ואח"כ אומר והרבה דברים למדנו ולא קאמר כמה דברים למדנו כאשר אמר שלשה, וכן בש"ס ברכות ג' ע"א אמר ר' יוסי ג' דברים למדתי, אלא מדברי' דקחשיב כאן יש ללמוד נמי שאר דברים שפותחי' בחרטה ולא קחשיב בפרט משום דממילא שמעינן ונכלל בהאי דאין פותחי' במהלך משו"ה קאמר הרבה דברים ולא פרט כמה דברים משום דמתוך דברים אלו יש ללמוד עוד דברים אחרים כנ"ל.

והנה קושי' זו דלא קחשיב עוד דר"ג לית לי' דר"י כיוצא בו מקשי' האחרונים בש"ס פסחים דקאמר ש"מ תלת, ולפמ"ש תוס' שם דהא יכול להנות מגחלתן ותירצו דקרא מיירי בכל ענין אפי' אינו רוצה להניח מגחלי' של חמץ או משום דאין יכול להנות בתחלת ביעורן הוי כמו נדרים ונדבות שאין קרבין ביו״ט ולכל שני תי' תוס' קשה דלתי' א' מוכח דל"ס ר"ע נמי הואיל אם רוצה להנות, ולתי' ב' מוכח דר"ע סבר דיש שבח עצים בפת דאי סבר דאין שבח עצים בפת יכול להנות מיד בתחלת ביעורן וכן הקשה בשעה"מ הלכ' חו"מ וראיתי לתוס' דר"ע איגר זצ"ל פ"ב דביצה על משנה ה' שמקשה עוד דמוכח דסבר ר"ע זו״זג אסור, והנה שם במשניות תי' דתרוויי' תירוצי' צריכין אהדדי דלא קשה עלי' דלא קחשיב לתירוץ א' דל"ל הואיל די"ל תירוץ כתי' השני, וגם ל"ק דמוכח דיש שבח עצים בפת אז יכולי' לדחות כתירוץ הראשון וממילא לא יכול לומר ש"מ דלא מוכח מר"ע בבירור מה דלא סבר ולפי דברים אלו יש ליישב נמי קושי' זו בסוגי' זו על דברי התוס' דהא תוס' מתרץ עוד משום דהנכרי היה מתלוה עמהם הוי כמוכרו לו ומותר והוי כמו מפרנסי' עניי נכרים עם עניי ישראל ויש לומר נמי דפליג בעיקר הדין על ר"י ובלא"ה נמי היה מתיר ליתן לנכרי אבל מ"מ לא יכול לומר למדנו מדבריו דלא כר"י משום די"ל כתי' הב' בתוס' ושני תירוצי תוס' כחדא נינהו

ובאמת קושי' תוס' היא קושי' הירושלמי בע"ז פ"א הלכה ט' דשם מקשה הירושלמי על דרשה דלא תחנם דלא תתן להם מתנת חנם והתני ר"ג היה מהלך בדרך ולמדנו שלשה דברי', ותמוה על תוס' שלא הביא דברי הירושלמי, וכן בתוס' ע"ז כ' מקשה מש"ס עירובי' ממעשה דר"ג, והירושלמי לא מתרץ הקושי' וכתב במרא' הפנים דבהא דקאמר שלמדנו ג' דברי' מתורץ הקושי' משום די"ל דלאפרושי מאיסורא שאני דלא אסור אלא אי נותן משום חן אבל אי נותן משום הנאת ישראל מותר דהוי כמוכרו לו כמי בשכינו ומכירו ועיי"ש, וכיוצא בו כ' הרמב"ן בגיטין על הא דמשני מצוה שאני על ר"א ששחרר עבדו דלא אסור השחרור רק משום לא תחנם, אבל אי עושה בשביל מצוה מותר ועיי"ש, ודברי המפרש צריכי' הסבר דהא אי עביד לאפרושי מאיסורא היה יכול לצות לו שישליך הממון ולא יאכל הוא, ולא היה מן הצורך ליתן לנכרי וצ"ל דרוצה ר"ג ללמוד לר' אילעאי שהולכי' אחרי רוב הולכי דרכי' ואי היה אומר לו שישליך החמץ ה"א משום דסבר כר"י דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואפי' אי הוי ספק דילמא מישראל או נכרי אסור משום ספק דאוריי' אע"ג דאי וודאי מישראל תלינן אחר הפסח נעשה כמ"ש בתוס' מ"מ כיון דאין הולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' והוי ספק דילמא מגוי או מישראל אסור משום ספק דאוריי', ודברי מהרש"א שם שכ' שצ"ל אי תלינן בנכרי צ"ל דיותר יש לתלות שנעשה בפסח מאחר הפסח משום דא"לה הוי ספק דרבנן, דברי' אלו תמוהי' דהא אי סבר ר"ג כר"י דחמץ לאח"הפ אסור בהנאה הוי ספק דאורי', וכבר תמה בחק יעקב על הלכת פסח תמ"ט על דברי מהר״שא אלו, ורק מטעם אחר נ"ל יש להכריח דברי המהרש"א דיותר יש לתלות בנכרי תוך הפסח מלאחר הפסח לפי מה שהעלה הפנ"י בכתובות בסוגי' דפ"פ, דאפילו אי הוי בספק השני רוב כנגד המיעוט וספק הראשון ספק השקול מ"מ מקרי ס"ס דמטעם רוב לרוב השיטות א"כ אי מצרפינן המיעוט לספק האחר הוי רוב וכן לשיט' הרמב"ם דספק מה"ת מותר ורק מדרבנן להחמיר זה דווקא בספק השקול אבל לא בס"ס דלא הוי עכ"פ ספק הראשון ספק השקול ועיי"ש, וא"כ ה"נ דאפי' אי אמרינן רוב עוברי דרכי' נכרי' מ"מ לא מוכח דסבר ר"ג כר"י דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר דהא הוי ס"ס שמא נעשה אחה"פ ודלמא של ישראל הוא ואז אמרינן בוודאי דלאקה״פ נעשה החמץ כמ"ש במהרש"א שם שעשאו בהיתר ומותר ואע"ג דאמרינן רוב עוברי דרכי' נכרי' מ"מ יש לצרף המיעוט ישראל בהדי ספק אחרינא דילמא אחה"פ נעשה, ואע"ג דלא הוי מתהפך דהא אי מתחילי' בספק דלמא לאחר או קודם הפסח אין נפקותא עוד אי של ישראל או של נכרי ואסור מ"מ לר"י מ"מ כבר כייל לנו המנחם עזרי' הובא בש"ך סי' ק"י דלא צריך להיות מתהפך רק אי יכולי' להתחיל בשתי' ואין סברא להתחיל ולדון תחלה על ספק א' יותר מספק האחר, אבל אי צריכי' אנו להתחיל בספק א' תחלה ל"צ מתהפך כמו בדרוסה וכמה מקומו', וכן כאן צריכי' אנו לדון תחלה אי החמץ של ישראל או של נכרי ושפיר הוי ס"ס דלמא של ישראל ובוודאי מותר דלאחר הפסח נעשה ואפי' אי של נכרי מ"מ י"ל נמי דלאחה״פ נעשה ולא מקרי שם אונס חד דיש נפקותא אי הוי חמץ נכרי או ישראל לענין אכילה אבל אי אמרינן דיש סברא יותר לומר בנכרי דבתוך הפסח נעשה מלאחה"פ לא הוי ס"ס דהא בכל הספיקי' יש לנו רוב כנגד המיעוט רוב עיברי דרכי' וגם בנכרי רוב נעשה תוך הפסח ומוכיחי' דברי המהרש"א.

אלא שיש לומר דעד כאן אמרינן דמקרי ס"ס אע"ג דספק השני לא הוי ספק השקול אלא אם הספק הראשון הוא ספק השקיל ואז ע"י ספק הב' מצרפינ' המיעוט לספק הראשון והוי רוב ומותר מכח ס"ס דהוי הטעם דמהני מכח רוב, אבל אי צריכי' אנו להתחיל בהספק שיש רוב נגד המיעוט אז לא מקרי ס"ס דהא מיעוט נגד רוב כמאן דליתא דמי וכיון דמיד הספק הראשון אין לעשות ספק ולא מקרי ספק כלל אין לצרף עוד ספק האחר, ובסוגי' דפ"פ שפיר כ' הפנ"י כיון שיכולי' אנו להתחיל באיזה צד ספק שרוצה שפיר כ' דמצרפינ' המיעוט בהדי ספק הראשון, אבל כיון שכתבנו שצריכי' להתחיל תחלה אי מישראל או מנכרי ומיד נתבטל הספק מכח רוב עוברי דרכי' נכרי' אין לעשות עוד ס"ס ורוב ע"י ספק אחר וסברא נכונה היא ולא צריכי' אנו לדברי מהרש"א לומר דבנכרי תלינן יותר קודם מלאחה"פ עיין.

ולפי זה לא א"ש מה שתי' במראה פנים משום דלאפרושי מאיסורא אמר ליתן לנכרי דאי ציוה להשליך נמי הוי ידעינן דסבר ר"ג רוב עוברי דרכי' נכרי' דאי לא הכי רק מחצה ישראל ומחצה נכרי' היה מותר אפילו לר"י משום ס"ס וע"כ דסבר רוב עוברי דרכי' נכרי' ואז לר"י אסור, ואפי' אי היה סבר ר' אילעאי דמשום הוא טעמא אסר ר"ג מ"מ היה מפריש אותו מאיסורא במק"א אם ימצא פת בדרך שרוב עוברי' נכרי' ולהורות שר"ג סבר דלא כר"י דחמץ שלאחה"פ מותר זה לא אפרושי מאיסורא אבל לפי תי' שני של מהרש"א ניחא דאי צוה להשליך לא הוי ידעינן שרוב עוברי דרכי' נכרי' רק שצוה להשליך משום דסבר כר"י דאסור מדאוריי' ובין של ישראל ובין של נכרי אסור, ואם ימצא פת פעם אחרת בדרך היה אוכלו מצד שהוא רק ספק דרבנן, ומשו"ה צוה לו ליתן לו דאין חשש משום חמץ לאחה"פ דלא סבר כר"י ורק הטעם משום עוברי דרכים ואסור לאכול משום פת של נכרי, וא"ש תירוצו משום דלאפרושי מאיסורא שידע שרוב עוברי דרכים נכרי' ציוה דווקא ליתן לו ועיי'. ושעשעתי עם מעלתו נ"י לכבודו לפי מסת הפנאי אשר עמדי, ופר"מ נ"י ימחול לשום עיונו על דברי כי לא הבאתי אותם בכור הבחינה כי טרוד אני בשאר דברים והנני ידידו הנאמן. פ"ב עש"ק פ' בשלח תרל"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה