אור ברסלב
שות שבט סופר חלק ב חלק אבן העזר › תשובה לב

שות שבט סופר חלק ב· רבי שמחה בונים סופר

חלק אבן העזר · תשובה לב

תשובה לא

שלום וברכה לתלמידי המופלג בתורה חו"ש יפ"ת מו"ה רפאל הירש שי' רב דקלויז בהאמבורג יע"א.

מכתבך קבלתי ע"כ ולא באתי עד עתה להשיבך יען כי דבריך אינם נוגעים רק לפלפולא ויש דברים נחוצים לשעתא ובעברי עליהם ראיתי שפלפול שלך בנוי על דברי חדושי הר"ן בסוגי' דחוץ גיטין פ"ג ע"ב שמיישב קושי' תוס' שם על הברייתא ומודה ר"א דאם נשאת לאחר ונתארמלה או שנתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו, והקשו תוס' למאן מודה דלרבנן דפליגו עלי' לא הוי גט כלל וכתב הר"ן בטוב טעם בודאי גם ר"א הי' מודה דחוץ הוי שיור אי לא הי' באפשר שתהי' מותרת גם לזה שנאסרה עליו משום חוץ אבל ר"א סובר דמשו"ה הוי גט משום דאם נשאת לאחר אמרינן נתרוקן האישות מהראשון ומותרת גם לפלוני ומשו"ה לא הוי שיור לר"א וכן קיימתי אנא מדנפשאי וכונתי תל"י לדבריו ורצית לומר דאם בקדושין מהני שיור ויכול לקדש בחוץ א"כ אם יבוא אחר ויקדש אותה חוץ לפלוני שנאסרה מן הבעל הראשון לא אמרינן נתרוקן וא"כ קשה עדיין למה מהני שיור לר"א והארכת בפלפול שאינו על דרך הישר והרבה יש להתיב ועיקר היסוד רעוע כי מה בכך אם גם קידושי חוץ מהני ויכול לקדש אחר חוץ מפלוני זה מ"מ כיון דאפשר שיקדש אותה לכל העולם או שישייר בקידושיו לאחרים ולא לפלוני ממילא לא מיקרי שיור דהא הר"ן לא כתב רק כיון דאפשר שתהי' מותרת אם תנשא לאחר וכי אם לא תנשא כלל לאחר לא הוי גט כריתות ובטל הגט וע"כ כיון דאפשר שיהי' הגט כורת לגמרי אם נשאת לאחר לא הוי שיור וחל הגט מיד אע"ג דעדיין לא נשאת לאחר ממילא אם גם תתקדש ע"י חוץ לא הוי שיור ועוד אני אומר מנא לך בפשיטות דאם נתקדשה לאחר חוץ מפלוני זה שלא אמרינן כתרוקן דהא עיקר הטעם נתרוקן הוא משום דע"י קידושין מנתק קידושין של בעל הראשון ופקעי על ידו וכיון דלפלוני אינה ונתגרשת ואסורה ע"י אישות של הראשון וקדושין אלו נתקו על ידי קידושין של שני מנ"ל דלא תהי' מותרת גם לזה אף שלא נתקדשה מהשני גם אצלו דהא בלא"ה קידושין של שני לא הוי נגד הפלוני דהא עדיין אישות הראשון עליו ומ"מ אמרינן דפקעי קידושי הראשון אצל הפלוני אלא דהוכחה זו יש לדחות דמ"מ יש נפקותא גם בקדושי שני לפלוני ומהני קדושין אם מת בעל הראשון שאסורה לפלוני מחמת קידושי שני משא"כ באמר חוץ לפלוני דהוי כפנוי' אצלו מחמת קידושי שני אע"ג דמ"מ אסורה בביאה עליו מחמת צד א"א של אחרון כבר כתב הרשב"א זה לאו מכח דיבורי' הוא רק אר' דאיסורא דרביע עלה אבל מחמת דיבורו לא נאסרה ולא מקרי דמהני גם קידושין אצלו משא"כ באם קדשה סתם אף לפלוני דמהני קידושין אף לזה לאחר שמת הראשון אבל בכל זאת אף שאין לנו ראי' להיפך מ"מ מצד הסברא נ"ל דגם כה"ג שייך פקעי כיון שעיקר שאנו דנין הוא על הקידושין של הראשון ואלו נתקו ע"י שנתקדשה לשני שוב ראיתי ומצאתי באבני מילואים בסי' קל"ז בהגהות שם סי' ב' בסופו שחקר בזה וכתב לדעתו שלא נתרוקנה קידושין של ראשון אם נשאת לשני בחוץ מפלוני זה ולא הביא גם הוא ראי' לדבריו ולפי דעתי אינו מוכרח ונראה יותר גם כה"ג לומר דפקעי קידושי ראשון ואין להאריך. ובדברי הר"ן יש ליישב קושי' המהר"ם שיף בסוגי' שם דמקשה על הא דבעי ר' אבא בקידושין האיך דילמא ר"א דוקא בגט משום דכתיב קרא אבל בקידושין קנין מעלי' בעינן או דילמא ויצאה והיתה דלאיזה צורך קאמר ר' אבא או משום ויצאה והיתה דהא די בספק אי קדושין צריך קנין מעלי' יותר או דלא עדיף מגירושין ולא צריכין להיקש אלא משום דזה וודאי שאין להשוות קידושין לגירושין דהא בגירושין יש סברא דפקעי אח"כ ע"י קידושי שני ויהי' כריתות לגמרי משא"כ בקידושי חוץ ע"כ מסופק דבקידושין קנין מעלי' בעינן או דילמא אף בקידושין דלא שייך פקעי מ"מ אמרינן ויצאה והיתה אבל בוודאי לא דמי קדושין לגירושין לענין חוץ ולרבנן מסופק דלמא קידושין עדיפא משום דקנין כל דהו בעינן ובוודאי ג"כ אינו דומה לגט דהא לא כתיב כריתות בקידושין ע"כ אמר או דלמא ויצאה והיתה וא"ש.

והנה מפשטות דברייתא דנקט ונתארמלה או נתגרשה משמע דלא אמרינן נתרוקן רק לאחר שנתגרשה ונתארמלה מהשני והותרה ע"י גירושין שלו לכל אדם אז מותרת גם לפלוני אבל ע"י נישואין של השני עדיין לא נתרוקנה אבל מלשון רש"י ותוס' שכתבו דע"י שנשאה זה שהותרה לו נתרוקנה כל האישות משמע דמיד בשעת נישואין נתרוקן אישות של הראשון וכן כתב הרא"ש בתשובה וכ"מ מתוס' שהקשו בבא שמעון וקדשה סתם דהוי אשת שני מתים דאמאי לא אמרינן דפקע אישות של ראובן מ"ש מגירשה חוץ לפלוני ונשאת לאחר דמותרת גם לפלוני, ואי גירושין או מיתה של השני דוקא מתיר לא הקשו כלום וע"כ דסברו בפשיטות דע"י נישואי של שני נתקו קידושי ראשון וראיתי אח"כ שכבר האריך בזה בספר מכתב מאלי' וזה נ"ל כוונת הירושלמי דהביא קושי' ר"ט על ר"א דאם נשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו דעוקר דבר מה"ת וקושי' ירושלמי הוא על חוץ ולא כש"ס דילן דקושיתו הוא על ע"מ וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכן הרמב"ן רפ"ק דיבמות וקאמר אח"כ הירושלמי מילתי' אמרה שמיתתו גירושין ומתירין מה שאסר הראשון ומפרש בפני משה דמר"א דלא חייש לקוש' ר"ט מוכח דמיתתו של שני כגירושין גמורין הן דאמרינן פקעי אמר ר' ירמ' לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נישואין לא ונדחק במפרש דלא נשמע מר"א רק דמיתתו של שני מתיר לגמרי אבל נתגרשה מהשני לא הוי כגירושין גמורין דלא אמרינן בגירושין פקעי וכמה גדול הדוחק דלמה יהי' מיתה יותר עדיף לענין פקעי מגירושין ובברייתא מדמי מיתה לגירושין לענין פקמה דנקט ונתארמלה או נתגרשה ועוד דמתחילה אמר הירושלמי דמילת' אמרה דמיתתו גירושין אלא כוונת הירושלמי כמו שכתבנו דוקא אם מת או נתגרשה מהשני אז אמרינן נתרוקן אבל לא מיד משעת נישואין דלא כתוס' ותשובות הרא"ש דמיד נפקע האישות של ראשון בנישואי שני ע"כ אמר ר' ירמי' דמר"א לא מוכח דאמרינן פקעי רק דמיתה הוא כגירושין אבל נישואין לא אבל בנתגרשה בודאי גירושין שוה למיתה לענין פקעי ושיש סברא לחלק בכך דלא אמרינן נתקו ע"י נישואין לחוד רק ע"י גירושין או מיחה של אח"כ מוכח ג"כ מקושי' ר"ע על ר"א הרי זה שאסרה עליו כהן ומת המגרש אע"ג דהוי לגבי שנאסרה אלמנה מ"מ אסורה עליו משום צד גירושין שבה וא"כ גם בקידושי חוץ תיאסר מצד אישות אצל אחרים וקשה דהא בפירכא ראשונה מקשי אי בחוץ מישרא שרי מהא דמודה ר״א דאמרינן פקעי, וא"כ בשלמא בגרושה שפיר אסורה לכהן משום דלא שייך פקעי דהא מ״מ יש צד גירושין משא"כ מצד אישות שנשאר מותר לאחרים משום פקעי ועכצ"ל דר"ע לית לי' פקעי רק לאחר שנתארמלה ומשו"ה מקשה מהא דמודה ר"א אבל בשעת נישואין סבר דלא אמרינן פקעי ושפיר מקשה דתיאסר מצד אישות שבה כמו בגירושין והא דכתב בהגהות אבני מילואים דקושי' ר"ע משום דלא יחולו הקידושין ממילא לא שייך פקעי ליתא במחכ"ת דהא אי אמרינן פקפי מיד בשעת נישואין א"כ שפיר חיילו דהא מיד כאשר נישאת ניתק האישות של ראשון ובאים כאחת אלא דר"ע לא סבר פקעי מיד בשעת נישואין רק לאחר שנתגרשה אבל ר"א סבר מיד בשעת נישואין פקעי דהא לר"י דסבר דר"א יליף מאיסור כהונה לית לן פירכא דא"כ שאני א"כ ע"כ צ"ל לר"א הא דמותרת לינשא בחוץ לפלוני ולא אסורה מצד אישות של אחרים היינו ע"כ מצד פקעי וכן כתב הרא"ש בתשו' כיון דאמרה תורה דחוץ מהני ע"כ דאמרינן דפקעי דאל"כ לא היתה מותרת לאחרים דמשתמש בצד אישות של אחרים.

ובזה נ"ל ליישב קושי' הרשב"א על הא דקאמר הש"ס על ר"ט אילימא בחוץ מישרא שרי ר"א דתני' מודה ר"א דלמא ר"ט מחולק על הברייתא דמודה ר"א דהא לפי האמת דאמרינן ר"ט סבר בע"מ פליגו ע"כ מחולק על הבריית' דמודה ר"א דבחוץ לדידי' גם ר"א אוסר וא"כ לימא בחוץ פליגו רק מחולק על הא דמודה ר"א ולית לי' פקעי ואין לומר מצד הסברא פריך דלימא פקעי דהא השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר יע"ש ונ"ל דפרכת הרשב"א לא שייך רק אי אמרינן דע"י נישואין אמרינן פקעי אבל לא אי אמרינן פקעי ע"י גירושין או מיתה אז י"ל מצד הסברא פקעי דרש"י פירש על הא דזה אוסר וזה מתיר נישואי בעלה הראשון אסרוה על זה ונישואי שני יתירוה לו ועיין במהרש"ל שם שמדייק מדברי רש"י דהקושי' כיון דהוא ענין אחד דהאחד אוסר באישות והשני מתיר באישות שלו משא"כ אי אמרינן באמת דלא מתיר ע"י נישואין שלו לחוד רק עיקר ההיתר ע"י גירושין שלו לא שייך זה אוסר וזה מתיר דהא זה אוסר ע"י אישות וזה מתיר ע"י גירושין שמתיר בכל מקום והא דפקפק המהרש"ל מהא דנדרים דזה אוסר וחכם מתיר ואינו ענין אחד יש לתרץ דמ"מ אינו סברא שזה אוסר בדיבור לחוד וזה יהי' מתיר בדיבורו דהא הכל נעשה רק ע״י דיבור משא"כ אי אמרינן דגירושין של שני מתירין בודאי יש לחלק דזה אוסר באישות וזה מתיר ע"י גירושין ומסתברא כיון דמתיר לכ"ע אישות שלו ע"י הגט מתיר ג"כ אישות של הראשון וניתק ג"כ מהראשון האישות והא דמקשה ר״ש בר אלעזר היינו משום דע"כ ר"א סבר דאמרינן פקעי ע"י נישואין לחוד דאל"ה האיך מותרת לשני דמשתמש בצד א"א של אחרים והתורה אמרה והיתה לאיש אחר כמ"ש הרא"ש בתשובה ושפיר מקשה היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר לר"א וממילא דלא הוי נמי כריתות כיון דאסורה לאחרים ג"כ כמו שמסיים בתוספתא על קושי' רש"בא נמצא דאין זה כריתות ומיושב קושי' הרשב"א אף דע"כ ליכא סברא לומר פקעי היינו דוקא ע"י נישואין לומר פקעי אבל לומר פקעי ע"י גירושין של שני גם רש"בא מודה דפקעי דלא שייך זה אוסר וזה מתיר וכמו שהוכחנו דסבר ר"ע בקושיתו על ר"א וא"כ שפיר קאמר על ר"ט אילימא בחוץ משרא שרי ר"א דהוי לאחר מיתתו של שני ולכ"ע דאמרינן פקעי מצד הסברא וא"ש.

וראיתי באבני מלואים שנסתפק אי הלכתא כר"א דאמרינן פקעי או כרש"בא וכתב דנ"מ בדיני ממון במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון דאפי' שמעון הוא בע"ח שלו אינו גובה מאותו קרקע וא"כ אי אזיל ראובן ומכרה ללוי יכול שמעון לגבותו או לקבל מתנה מלוי דהא כל שבא לרשות אחר ניתקה מרשות הראשון ובסוף מסתבר לי' דלא אמרינן פקעי והוכיח מדברי תשובת הרא"ש שהביא מהר"א ששון דמהני חוץ במוכר ונותן ולא יכול ליתן לאחר ואי אמרינן פקעי וא"כ מיד כשנכנס לרשותו של מקבל ראשון ניתק רשות הראשון לא משכחת שיורא דחוץ במתנה כלל וממילא גם אם נתן ראובן ללוי לא אמרינן דניתק רשות הראשון וע"כ מוכח דלא קיי"ל כר"א דאמרינן פקעי או דלא אמרינן פקעי אלא באישות ולא בדיני ממונות יע"ש ולפי מה שכתבתי לא מוכח דינו דשפיר י"ל דלא פסקינן כר"א לומר פקעי מיד בשעת נישואין אבל לאחר שכבר יצא ג"כ מרשות שני אז דוקא אמרינן פקעי דלא שייך פירכת רש"בא וא"כ שפיר משכחת דינו של הרא"ש במוכר או נותן במתנה בחוץ דלא יכול ליתן לאחר דהא לא ניתק מרשות של הראשון כל זמן שהוא ביד המקבל אבל אם המקבל הראשון נותן לאחר ומוציא הדבר מרשותו או מפקירו בודאי י"ל נתקו כמו בגירושין ומיתה והאחר יכול ג"כ ליתן לזה ששייר והוא כתב דאין נפקותא לדינא רק לענין ממון אבל תמוה דיש ג"כ נפקותא באישות במשייר נכרי ועבד דמהני חוץ גם לרבנן ואם נשאת אח"כ אי מותרת ג"כ לנכרי ועבד לאחר שנתגייר ונשתחרר וכבר העיר בזה בהגהות זקני מאוה"ג ר"ע איגר על הש"ס ותמה על השמטת הפוסקים הא דמודה ר״א דהא נ"מ ג"כ לדידן בנכרי ועבד ולפמ"ש אף דהלכתא כרש"בא דלא אמרינן פקעי ע"י נישואין מ"מ בנתגרשה י"ל דגם הוא מודה וא"כ בודאי צ"ע לדינא. פה פרעסבורג מש"ק לס' כי יבוא אלי העם לדרוש תרח"ם לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה